ויהי בנסוע הארון

לוויהי בנסוע הארון

ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ובנוחו יאמר שובה ה' וכו', וצ"ל ענין קומה והשבה. להבין זה צריך להקדים שרש ענין המסעות שהי' במדבר ארבעים שנה נסיעה וחנייה כמ"ש ע"פ ה' יסעו. והענין הוא כי הנה בחי' מדבר הוא נק' מדבר העמים שהוא מקור יניקות החיצונים כי בבחי' ישוב הוא בחי' פנימיות ההשפעה אין להם יניקה כ"כ ובחי' מדבר הוא רק בחי' החיצוני' ההשפעה יש להם יניקה, וזהו ענין ג' בחי' נחש שרף ועקרב שהן בחי' ג' קליפות הטמאות לגמרי כמ"ש המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, ובדרך כלל הוא שרש יניקת הע' שרים כו' וכשהוא צריך להיות הכנעת החיצונים הוא ע"י בחי' גילוי השכינה ע"י נשיאות הארון שהוא בחי' מל' דאצי' שם ב"ן המברר בי"ע, והיינו שע"י תוספת גילוי אלקות נכנעין ובטלין החיצונים והוא כמשל גשמי מאור האבוקה ששואבת כל הנרות הקבועות לה כמארז"ל למה הצדיקים דומים בפני השכינה כנר בפני אבוקה וגו', והנה ברבוי אור האבוקה נמשכין אף הרחוקים יותר כענין נשמת אברהם שהי' נשמתו ממקום גבוה מבחי' אצי' עשה גרים הרבה והעלה את הרפ"ח ניצוצין ביותר כמ"ש אב המון גוים נתתיך את הנפש אשר עשו בחרן, כמ"כ בבחי' מדבר ע"י תוספת גילוי אלקות הוכנעו לזהחיצונים כו' ושיהי' עולים בקדושה ובדרך פרט הברור הוא בג' בחי' בי"ע כמ"ש לכבודי בראתיו כו' והיינו שגם למעלה באצי' יש ג"כ בחי' בי"ע וגם למעלה מן אצילות יש ג"כ בחי' הנ"ל ועלי' הוא שבחי' עשי' יעלה ויבא למדרגת לבחי' יצירה, שעכשיו שלא ע"י בחי' השתלשלות מל' דיצי' כתר לעשי', ובחי' יצירה יהי' במדריגת הבריאה ובחי' בריאה יהי' במדרגות האצי' ובחי' אצילות יעלה למעלה מן האצי', ולזה רמזו בגמ' עתידה א"י שתתפשט בכל העולם כולו ועתידה ירושלים שתתפשט בכל א"י כי הנה ג' בחי' א"י וירושלים וכל העולם כולו הם ג' בחי' בי"ע כי כל העולם הוא מהשתלשלות עולם העשי' וא"י הוא מבחי' עולם היצי' שהוא פנימיות העשי' וירושלים הוא בחי' בריאה שהוא פנימי' עולם היצי' והוא ענין כל העולם וא"י שהן בחי' יצי' ועשי' הם בחי' שבת וחול שבחול מאיר עשייה ובשבת מאיר יצירה ומ"מ בא"י אף בחול מאיר יצי', וצ"ל ענין התפשטות א"י בכל העולם כולו והלא א"י הוא בחי' נקודה אמצעיות של כל העולם והיינו בחי' פנימיות שמקבלים ממנו השפעה כמו בחי' עשייה והיצי' וכמו המלך היושב בתוך העמים והשרים ואיך יתפשט בחי' נקודת המרכז בהתפשטות כ"כ ושלא יהי' בחי' חיצונים כלל, אך הענין דקאי על בחי' עליות העולמות דהיינו שבחי' כל עולם כולו יעלה ויבא למדרגות א"י בהזדככות ומהות ולא יסתיר כלל על בחי' היצירה ובחי' א"י יהי' בבחי' ירושלים בחי' עולם הבריאה ובחי' ירושלים עולם הבריאה יהי' במדרגות עולם האצי', אך צ"ל ענין בחי' העליות איך יעלה למדרגת הגבוה ממנו בהשתלשלות והרי הוא בבחי' השתלשלות.

ולהבין זה צריך להקדים ענין א' בהשתל' העולמות שיש ב' בחי' השתלשלות הא' הוא בדרך עילה ועלול והיינו שהמשפיע והמקבל הם בערך והשתוות המהות ומקבל ממנו כל עצם פנימיות והוא כמו הרב המשפיע להתלמיד דבר שכל שמקבל ממנו כל עצם שכל כמו שהוא בערך והשתוות המהות השכליות רק שהוא אצל התלמיד בחסרון ידיעא לכך יכול להבין אחר קבלתו ממנו ממש כמו שהוא בעצמיות הרב וכמו העשיר המשפיע לעני שהן ג"כ בערך והשתוות ממהותם רק שאצל העני הוא בחסרון ומיעוט שכאשר יתן לו כל מעותיו יהי' ג"כ עשיר, נמצא שהוא בערך זע"ז כו' לכך מקבל ג"כ ההשפעה בקרוב המהות כו', ובחי' ההשפעה הב' הוא שכאשר המקבל והמשפיע אינם בערך אחד ורחוקים זמ"ז במהותם ולזאת אינו יכול לקבל ההשפעה כמו שהוא בעצמותו וצ"ל בבחי' דילוג והוא ע"י בחי' ממוצע שביניהם משתנה ממהות עצמיות המשפיע ואז יכול לקבל ההשפעה והוא עד"מ כמו שכל גדול אשר אינו יכול להשפיע להדיא מרוב עמקותו וצריך להלבישו במשל ודבר זר שיסתיר על עצמיות העומק וישתנה ממהותו ועי"ז יבין השכל והוא כבחי' ממוצע כמו השליח המקבל מהמשפיע ומשפיע למקבל וכמו אור השמש המאיר דרך זכוכית אף שמאיר דרך תוכו אך מ"מ נשתנה ממהו"ע והיינו לפי שאינו בערך א', אך יש עוד בחי' אחרת והוא שיהי' המשכה בבחי' הדילוג כנ"ל וע"י בחי' לחממוצע ומ"מ לא ישתנה ממהותו והוא כמו הארת השמש מזכוכיות זכה ונקיה בלי שום עפרוריות שמראות כל עצמיות אור השמש בלי שום שינוי מהות כלל כמ"ש ושמתי כדכד שמשותיך כד הוא זכוכיות ברה בתכלית מאד וכמו אור השכל הנגלה בדבור שהוא ג"כ בחי' לבוש והסתר אף שאינו בבחי' שינוי מהות שממנו נראה ונתגלה כל עצם עומק השכל, וזהו ענין בגדי שבת ובגדי חול שבבגדי חול הוא בבחי' הסתר עצם המהות כמו בבגד שמכסה ומסתיר אף גוף האדם ובגדי שבת אף שהוא ג"כ בבחי' בגד ולבוש אך מ"מ אינו בבחי' הסתרה כנ"ל, וכמו"כ הוא למעלה שמבחי' חכ' שבמל' דאצי' ולמטה השפעה הוא בערך המהות כח הפועל בנפעל כמ"ש כולם בחכ' עשית השפעה עצמיות כמ"ש במ"א, אבל מבחי' כתר מל' א"א להיות ההשפעה כ"א בדרך דלוג וממוצע ע"י כתר דבריאה כמו"כ למעלה מבחי' עצמיות המאציל לנאצלים אשר אין ערך להם עם המאציל שהם בחי' אורות בכלים צ"ל ג"כ ע"י בחי' ממוצע בחי' כתר בין מאציל לנאצלים כמאמר אא"ס מלגו הוא עצמיות המאציל שאינו נראה ונסתר כנ"ל וכתרא עילאה מלבר, וזהו כי שמש ומגן ה' אלקים שאלקים הוא בחי' ערך והשתוות המהות והיינו הוא מבחי' ט"ס שבמל' שבבי"ע והיינו מחכמה ולמטה.

והנה כמו שיש ב' הבחי' בהמשכות והשתלשלות כמ"כ ישנו ב' הבחי' בעליות, והיינו שיש בחי' עלי' הצריכה להשתנות ממהותה ועולה במדרגה הגבוה ממנה כמו עולם העשי' העולה ונכלל ביצי' ויצירה בבריאה ובאצי' כו' שנשתנה ממהותה לגמרי למהות עולם הגבוה ממנה, ויש בחי' עלי' אחרת שכל עולם הוא על מהותו רק שאינה מסתיר על עולם המאיר בו היינו שעולם העשי' אינה מסתיר על עולם היצי' המאיר בו והוא כמו בחי' שבת שהוא בחי' עליות העולמות ומ"מ כל העולמות עומדים על אופניהם בלי שום שינוי וכמ"ש לדוד בשנותו את טעמו, וזה הוא ג"כ ההפרש שבין בחי' משה לשאר הנביאים ששאר הנביאים היו צריכין לנבואתם הפשטות הגוף בשעת הנבואה והוא רק לפי שעה שתיכף אחר הנבואה ירדו ממדריגתם ממש, משא"כ בבחי' משה לא הי' יורד ממהותו כלל והי' רואה בחי' גילוי אלקות למטה בגוף גשמי והיינו לפי שהם היו בבחי' עלייה ומשה הי' בבחי' המשכה, וכמ"כ בחי' שבת הוא התפשטות כמ"ש אתפשטת מלבושהא. ולהבין פרטי העליות צ"ל הפסוק וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, רחל הוא בחי' מלכות שמקבלים ממנה כל הע' שרים כמ"ש מלך אלקים על גוים אך שהוא בחי' גזיזה בחי' שערות ונאלמה הוא בחי' אלם, ולהבין זה צ"ל בחי' מדבר שהוא אדם שלמעלה מן החי אך שיש אדם דקטנות ואדם דגדלות והיינו שיש בחי' דיבור שיש בו הארת החכ' כמו שאנו רואים שעד ג' שנים אין התינוק יכול לדבר עד שיהי' בו הארת החכמה והיינו כי לצרף אותיות הרבה ולעשות תיבה שלימה צריך להיות לזה בחי' חכמה אף בדברים שאין בה המשכת השכל של האותיות עצמן וכמאמר אבא יסד ברתא כו' ויש עוד בחי' אדם דגדלות וכמ"ש מה שמו ומה שם בנו הוא בחי' הארת החכמה במדות דהיינו שיהי' המדות מתנהגין ע"פ השכל לטוהתאוה מחמת טעם או להיפוך, וההפרש ביניהם הוא שבחי' דיבור הוא רק מחיצוני' חכ' ובשכל שבמדות שם הארה פנימיות חכמה. והנה גם בחי' הדבור מתחלק לב' בחי' קטנות וגדלות, גדלות הם האותיות הבאים בצירוף שהוא מהארת חכמה ויש בחי' אותיות הבאים בלי צירוף וסדר כלל והוא כמו קול פשוט דקטן שגם בו יש אותיות אך שהם בלי שום צירוף כלל, וזהו ההפרש שבין עשה"ד לעש"מ שעש"מ יהי אור תדשא הארץ כו' הוא רק מבחי' דיבור ומאמר פרטי ועשה"ד הוא מבחי' דיבור מבחי' המדות, ויש עוד בחי' אחרת והוא ההבל שבין צירוף לצירוף והוא הנק' הבל העולם שהוא בא משאיפת הבל העולם וכמ"ש פי פערתי ואשאפה כו'. והנה מכל הבחי' הנ"ל אין לחיצונים שום יניקה מאחר שיש בהם הארת החכ' שהצירוף בא מחכ' ואף גם מהאותיות שהם בלי צירוף כלל גם שם אין להם יניקה מאחר שהוא מהבל הלב שיש בו הארת המוחין ועיקר יניקתם הוא רק מבקיעות האויר היוצא בין צירוף לצירוף ומשם אינם יכולים לקבל רק ממ"ח צירופים אלקים אחרונים שהוא בחי' ההבל שאין שם שום הארת החכמה והם רק בחי' הבל ונקרא אדמת בני חם ומשם מקבלים יניקתם והוא הנק' ג"כ בחי' אלם וגם כן ענין בחי' שערות שהם מהפסולת שמקבלים דרך גומות ונק' ג"כ בחי' זיעה שהוא מפסולת החמימות ויוצא ג"כ דרך גומה כו', וזהו כרחל לפני גוזזיה בחי' שערות ונאלמה בחי' אלם שמשם יניקות החיצונים וכמ"ש נאלמתי דומיה החשיתי ר"ת נדה ה' מיני דמים טמאים שמקבלים ממנה.והנה המסעות הי' בבחי' עליות מבחי' השתלשלות דהיינו שבחי' הדבור אשר ממנו מקור יניקת החיצונים יעלה לבחי' המדות שיש בו הארת החכ' ובחי' המדות יעלה לבחי' או"א המולידם מקור המדות אם הבנים ובחי' בינה מקור המדות שהוא בחי' המוחין דמדות יעלה לבחי' עצם המוחין וזהו בחי' יחוד או"א בעצמותן קודש ובחי' או"א יעלה למעלה כו', וזהו ענין קומה ה' קומה הוא בחי' עליי' לכללות ה' שהוא בחי' כללות האצי' יו"ד חכ' ה' בינה ו' המדות ה' תתאה הוא בחי' מל' שיעלה כ"א למקורה, והנה כל עיקר תחלת העליות תלוי בבחי' מלכות שכאשר בחי' מלכות עולה מבחי' בי"ע בעצמיות האצי' אזי ממילא המדות בחי' ז"א עולים עד למעלה מעלה כנ"ל וכמארז"ל אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן, אני הוא בחי' מלכות וכאן הוא בחי' בי"ע והוא שכאשר יורדת בהשתל' בי"ע אזי ממילא כל ההשתלשלות יורדים ונמשכים כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים כו' וכמארז"ל הכל רצין אחריה, ואם אין אני כאן שעולה באצי' אזי מי כאן כי אז ההשתל' עולים למעלה וכמו בבנין שאם תזוז עץ האחרון אזי יזוז כל הבנין ממקומו, אך עיקר הטעם הוא כי נת"ב הוא דוקא והיינו בבחי' מל' סופא דכ"ד ושם הוא הארת מתחילה מראשיתה דכולה וכמאה"כ סובמב"ת שסוף מעשה הוא בתחלה למחשבה שהוא מקור הרצון וכמו שאנו רואים שלצורך עשייה בפ"מ כמו בבנין נמשך הרצון ממקור הרצונות כש"כ בבחי' מל' שהוא סוף המעשה יש בהארת בחי' תחלה ומחשבה כו', ולכן יש בו כח שע"י יתעלו כל בחי' ההשתלשלות וזהו בחי' המסעות שהוא בחי' העליה מנאמר בהם קומה ה' כו' שיהי' קימה לכל הויות בכללות עולם האצי' ה' תתאה בחי' מל' בו' מדות היינו שיתעלו בחי' המלכות בבחי' המדות ו' בה' עילאה בחי' בינה ובחי' בינה בחכ' הנ"ל, וזהו ענין המסעות ומסע א' הי' ממצרים הוא מיצר וגבול הוא בחי' הדיבור שהי' ראש וראשון לכל העליות ונק' מצרים ע"ש הגבול שלו שמקבל ומצמצם את השכל שבאותיות הללו ילבש שכל זה ולא יותר ובהרבה אותיות יתלבש שכל הרבה ויש בו בחי' העלאה למדות כנ"ל, וכ"ז הוא בחי' עלי' שע"י ויהי בנסוע הארון כו' ואח"כ ובנוחו יאמר שובה ה' שהוא בחי' ההמשכה מרבבות אלפי ישראל שהם ע"י או"א והוא משה ואהרן שהם ב' שושבינין משה שושבינא דמלכא שהוא המוריד וממשיך למטה ואהרן שושבינא דמטרוניתא שהוא המעלה אותם וכמ"ש בהעלותך את הנרות אל כו' שהוא המעלה נשמות ישראל כי טבעו הי' אוהב שלום ורודף שלום שע"י שהי' מדבר עמהם וממשיך בהם דברי אהבה ועי"ז הי' מושך הלבבות בדברים היוצאים מן הלב וזהו הנו"ן פשוטה, והנה אף שהוא בחי' המשכה מ"מ הוא בכדי צורך העלאה ואו"ח להיות להם אהבה ובחי' משה הוא המוריד וממשיך ושניהם שרשם מבחי' חככמה כמ"ש ונחנו מ"ה רק שמשה הוא שרשו מבחי' נצח דאבא ענף החסד בחי' המשכה ואהרן מהוד מבחי' גבורה בבחי' העלאה, וזהו ענין הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן מלמד ששניהם שקולים כי א"א לעלי' בלתי ירידה וירידה בלתי עליה והירידה הוא לצורך עלי' שלאחריה כי אף ירידת אהרן הוא נו"ן פשוטה בכדי לצורך העלאה ומשה הוא הממשיך ובאמצעות שניהם הם מחברים עצם המשפיע ועצם המקבל כי בחי' שליח הוא כשצריך להיות בחי' ממוצע שלא יראו זא"א כו' אבל כשצריכים להתחבר עצם המשפיע ועצם המקבל הוא ע"י ב' ממוצעים ושושבינים שמביאים עצם המשפיע למטה, וכמו התחברות עליון בתחתון עוד דרגא שע"י שזה עולה מקצתה וזה יורד מקצתה מתחברים באמצע הדרך בעצמן, וזהו ענין ההפרש בין עת גלות לעתיד והיינו שכעת הוא רק בחי' עלי' קוב"ה אסתלק לעילא שהוא בחי' עלי' והתכללות בחי' אהרן כך כשיורד למטה הוא חוזר למהות הראשון וכמאמר עולה עמו ואינה יורדת עמו והיינו לפי שהוא בבחי' עלי' לכך אינה יורדת משא"כ לע"ל נאמר שובה ה' בחי' המשכה למטה יהי' על עמדם ומעמדם ויהי' הארה מלמעלה למטה והוא ע"י המשכה משה כנ"ל.

————————————