וילוו עליך וישרתוך
תשיחוילוו עליך וישרתוך
וילוו עליך וישרתוך וגו' ואתה הקרב כו' והזר הקרב יומת כו'. משמעות הכתוב שהלוים יהיו רק טפלים לכהנים והכהנים עיקר רק שע"י שהלוים יהיו עם הכהנים וישרתום עי"ז לא יקרב זר אל הכהנים וי"ל הטעם למה יהיו הלוים רק טפלים וגם למה תלוי ריחוק הזר ע"י דוקא. הנה פ' זו נאמרה אחר מפלת קרח ועדתו שאז רצה השי"ת שיהיו הלוים טפל לכהנים. וי"ל ענין מחלוקת קרח. אי' בזוהר קרח בעא למעבד חילופא דימינא לשמאלא. פי' שרצה לעשות בחי' ה"ג עיקר והחסדים יהיו טפל להם, הפך ממה שהוא עכשיו ור' יהודא שם בזוהר ס"ל שלא רצה שיהיו החסדים טפל להגבורות כ"א שרצה להפריד בחי' הגבורות שלא יתכללו בהחסדים ולא יהיו טפלים להם אלא יהיו בחי' ומדריג' בפ"ע, ואמ' שם שרצה לאחלפא תיקונא דלעילא ודלתתא, פי' היפך בחי' התיקון דמ"ה וב"ן שבחי' שם ב"ן הגבו' טפלים לחס' לשם מ"ה, והטעם שרצה כן הוא לפי שבשרשם הגבורות קודמים להחסדים וכידוע בע"ח שקודם שנמשך הקו"ח מאא"ס ב"ה הי' תחילה בחי' צמצום שהו"ע הסתלקות למעלה שזהו מבחי' הגבורות. וזהו הטעם באמת למה שבכ"מ נז' מעלת הגבו' על החסדים כמעלת הזהב על הכסף וכן לעתיד יהיו הלוים כהנים. אך באמת שגה ברואה כי אם אמת שבשרשם הגבורות קודמים זהו דוקא בעצמות המאציל כשהשפע עדיין בעצמות המשפיע אז הוצרך להיות צמצום אבל באצי' שהוא בחי' גילוי אור המאציל להיות משפיע למקבלים שם נהפוך הוא שאז החסדים עיקר והגבורות רק טפל להם, וזהו והחיות רו"ש פי' חיות אא"ס שבנאצלים הוא בבחי' רו"ש וכמו באדם הנשימה הוא בבחי' רו"ש, וכמו שבאדם עיקר החיות הוא מהשוב כמו"כ למעלה עיקר המחי' הוא השוב שהם החסדים, והרצוא שמהגבורות הוא רק טפל להשוב פי' שאין בו צורך מצד עצמו כ"א הקדמתו הוא שיהי' אח"כ השוב שהם המשכת החסדים, ולכן החכ' שהוא מקור קו הימין נק' באר מים חיים שהוא בחי' באר הנובע תמיד להחיות בתמידיות. וביאור זה י"ל בשרש ענין הזמן. כי הנה כתיב אלף שנה בעיניך כיום אתמול כו'. ולכאורה הלא אא"ס הוא למעלה מגדר מקום וכמ"כ למעלה מגדר זמן, וא"כ איך שייך לומר שאלף שנים נחשבים כיום א' שעכ"פ הוא גדר זמן. אך הענין דבאמת עצמות אא"ס ב"ה הוא למעלה גם מן מקור הזמן, אלא שבחי' התחלקות הזמן נסתעף ממנו בדרך סדר השתלשלות דאבי"ע מעילה לעילה עד בחי' זמן גשמי שלנו ימים ושעות, והנה התחלקות זו נמשך מתחילה בדרך כלל ואח"כ נמשך ונתחלק בפרטיות וזהו"ע ר"ה שנמשך בו החיות לכללות השנה היינו שכולל כל ההתחלקות של שס"ה ימות השנה, ואח"כ נמשך ומתחלק לי"ב ר"ח שכל ר"ח כולל הלמד יום שבחודש, ולכן נק' ראש כמו עד"מ באדם הראש כולל חיות כל הגוף וממנו נמשך לכל האברי' כמ"כ ר"ה כולל חיות כל השנה תשיטואח"כ נמשך ומתחלק לחדשים וימים עד לשעות ורגעים. ועד"ז יש התכללות עוד יותר, עד שבחי' אלף שנה נכלל ביום א', וזהו שאמר דהע"ה כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול לפי שהשיג בעולם הבריאה ששם כל השית אלפי שני דהוי עלמא וחד חרוב נכללים בז' ימים לבד, ולמעלה יותר נכללים כל הז' ימים רק ביום אחד, ועד"ז עד אין קץ עד נו"ן אלפי' יובלות. והנה אנו רואים שהתחלקות הזמן הוא בשינויים גדולים זה מזה כמו היום והלילה אין היום דומה ללילה כלל, כמ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, וכן באדם ביום מאיר בו שכל ומדות יותר מבלילה ולכן איכא מ"ד לא איברא לילא אלא לשינה והטעם הוא לפי שהיום יש לו חיות מיוחד ונבדל מהלילה והוא ענין י"ב צירופי הוי' המאירים ביום, וי"ב אותיות של מילוי שם אד' המאירים בלילה, וכן בכל שעה משעות היום והלילה מאיר צירוף חדש אינו דומה לשעבר, וכן עד"ז בהתחלקות הכללי יותר כמו חדשים ושנים ולמעלה מעלה הנה חיות כאו"א מובדל ומשונה בפ"ע, כי גם בהימים עליונים דאצי' יש בו צירופי הוי' וי"ב אותיות מילוי אד', וד"כ י"ב צירופי הוי' הם בז"א וי"ב אותיות מילוי אד' הם במל' שהם הנק' יום ולילה באצי', וכל צירוף הוא משונה מזולתו כנ"ל ונמצא כי בהתחדשות למטה צירוף חדש מתחדש כמ"כ למעלה מעלה עד רום המעלות עד המקור הראשון היותר כללי מכולם.והנה מי הוא הגורם ירידת והמשכת אור חדש מהמקור הכללי בצירוף החדש שלמטה הרי אין שום השפעה נמשך מלמעלה אם לא שיהי' תחלה העלא' מלמטה, הנה ע"ז כתי' יום ליום יביע אומר שכל יום יביע לחבירו, והיינו כי בכ"י יסתלק הצירוף העבר למקורו בהכלל שלו ועולה למעלה מעלה עד הכלל הראשון, ועליי' והתכללות זו של הצירוף הראשון הוא הגורם ומעורר ירידת והמשכת אור חדש מהכלל הראשון להיות נמשך צירוף חדש להפרט שממנו עד הפרט היותר אחרון, והנה עליי' זו של הצירוף הראשון אין בו צורך כלל בשביל עצמו כ"א רק צורך ירידת והמשכת הצירוף החדש, ועד"ז יובן ענין הנ"ל שהרצוא אינו אלא צורך השוב וה"ע ביטול הגבו' לחסדים.
והנה הלוים היו נושאים המשכן וכליו בעת המסעות כי המסעות הם בחי' עליות כידוע שמ"ב מסעות הם נגד שם מ"ב דאב"ג שהוא בחי' העלאה, והיינו כי המשכן וכליו הוא בחי' מל' דאצילות ששורה בעולמות בבחי' או"כ, וכאשר נשאו את המשכן וכליו בנסיעתם הי' עליי' לבחי' המשכן שהוא מל' דאצי' עד רום המעלות, והי' זה ע"י הלוים דוקא לפי שהם מבחי' קו השמאל בחי' גבורות, שכל עליי' הוא ע"י מדת הגבו', אך כמו שנת"ל בענין עליות הצירופים שהעיקר הוא ההמשכה שנמשך אח"כ כמו"כ כאן עיקר המכוון הי' החניי' שאח"כ שהו"ע המשכת הביטול והתכללות הגבו' בחסדים ונק' ג"כ המתקת וביסום הגבורות בחסדים.
והנה טענת קרח במה שלא רצה שיהי' הגבורות טפל להחסדים הי' מפני שדימה שכיון שהעליי' הוא ע"י הלוים שהם בבחי' הגבורות דקו השמאל א"כ הם מדריגה בפ"ע ואין צריך בביטולם אל החסדים. אך באמת אינו כן כי גם תשכבההעלאה הי' צריכים להיות כהנים כמ"ש אהרן ובניו יבואו כו' וכיסו, והלוים לא היו רשאים להיות אז כמ"ש ולא יבואו לראות כבלע את הקדש כו', והענין כי הנה ידוע ענין המסעות שבמדבר שהמכוון הי' כדי לברר את בחי' המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב שהם גקה"ט והיינו ע"י שהיו נוסעים שם עם המשכן וכליו בחי' מל' דאצי' וא"כ בהיות עליי' לבחי' המל' הי' יכול להיות עליי' גם לחיצוני' כי מל' הוא שם אלקים והרי יש ק"כ צירופי אלקים אשר מ"ח אחרונים נק' אדמת בני חם ובעלות המל' רצונם ג"כ להתעלות, לזאת היו הכהנים מכסים תחלה לכלי המשכן וה"ע המשכת מקיפים עליונים לשמור מאחיזת החיצונים, וזה הי' צ"ל דוקא ע"י הכהנים להיות ששרשם בבחינת החסדים דאור אבא ועבודתם ג"כ בחשאי בבחי' ביטול ברעו"ד ובחביבותא לכן יכולים להמשיך מקיפי אבא, אבל הלוים שרשם מקו השמאל ועבודתם בהתגלות בבחי' שיר אין יכולים להמשיך מקיפי' אלו, ולכן לא הי' רשאים להיות ג"כ בשעה שמכסים כי בקו השמאל יש מקום ועליות החיצוני', נמצא כי גם בההעלאה היו צריכים אל הכהנים דוקא היינו המשכת מקיפים, ועוד זאת כי גם ההעלאה עצמה שיוכלו הלוים להעלות המשכן מלמטה למעלה הי' נמשך תחלה כח לזה מלמעלמ"ט ע"י הכהנים, וה"ע אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת, וכידוע בענין ברכת המצות בא"י אמ"ה הוא המשכת אתעדל"ע שלפני אתעדל"ת והוא ג"כ הארה מבחי' אור המקיף ולכן הי' זה ע"י הכהנים, וקרח נתקנא בזה במה שאין ללוים שום מעלה מצד עצמם שאף בהעליי' שע"י צריכים לסיוע הכהנים, ולכן רצה שיהי' העליי' ע"י הלוים בלבד ורק המשכת החסדים אח"כ יהי' ע"י הכהנים.
אך באמת טעה טעות גדול וכמ"ש בזהר דבעא לאחלפא תקונא דלעילא ודלתתא, פי' שעיקר התיקון באצי' ובבי"ע הכל הוא ע"י ביטול והתכללות הגבורות בחסדים שעי"ז א"א להיות יניקת החיצונים בההעלאה כי אור המקיף מהחסדים מכסה עליהם, וגם ההעלאה עצמה שיוכל התחתון לעלות הוא ג"כ ע"י ההמשכה מהחסדים כנ"ל, וזהו פי' דלעילא בחי' העליי' שלא יהי' יניקת החיצונים ולתתא שיוכל התחתון לעלות הכל הוא ע"י ביטול והתכללות הגבורות בחסדים, ולכן אחר מחלוקת קרח ומפלתו הוזהרו עוד ע"ז שיהי' דוקא הלוים טפל לכהנים בכל עבודת המשכן, וזהו המשך הפסוקים אתה ובניך תשאו את עון המקדש קאי על המשכת המקיפים שעי"ז יכפרו וינקו את העון במה שלא יעלו החיצונים גם הם, ואתה ובניך לפני האוהל העדות קאי על הקרבת הקרבנות בעת החניי' שנאמר בהם ריח ניחוח והו"ע המשכת החסדים.
וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אליך וילוו אליך כו', שיהיו בבחי' טפל ובטל אליך, ואזי וזר לא יקרב אליכם והזר הקרב יומת כי בביטול והתכללות הגבורות בחסדים אזי אין שום מקום ליניקת החיצונים הם יריאים מבחי' המקיפים, אבל אם היו הלוים מדריגה בפ"ע הרי מקו השמאל יוכל להיות יניקה כו' ולכן וילוו אליך דוקא אזי וזר לא יקרב כו'. ושרש הענין הוא עפמ"ש בענין הנגעים כי סיבת הנגע הוא מהסתלקות אור אבא ואין מאיר רק אור אימא, אזי בינה מינה דינין מתערין בסופה ולכן והובא אל הכהן חסד דאבא וממשיך תשכאמבחי' אור אבא אזי נטהרה הנגע כי החכ' נק' באר מ"ח וכתי' ימותו ולא בחכ', כמו"כ יובן כאן שהלוים שהם מקו השמאל בנו"ה יוכל להיות יניקת החיצונים אבל הכהנים קו הימין חח"ן אזי וזר לא יקרב ממילא.
והנה כתיב מזמור לאסף אל אלקים הוי' דבר ויקרא ארץ תלי' רסי' נו"ן ובזהר פ' אחרי דף ס"ה ע"א פי' אשר ג' שמות אלו הם חג"ת והנה ביהושע סי' כ"ב כ"ב כתי' אל אלקים ד' הוא יודע ואיתא בילקוט שם במקומו סוף רמז ל"א אשר בשלשה שמות אלו ברא הקב"ה את העולם ובהם ניתנה תורה והם נגד בחכמה ובתבונה ובדעת כי הנה שורש ההתהוות כשעלה ברצונו זהו חסד כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכמ"ש מזה ע"פ אם כסף תלוה וזהו ענין שם אל כמ"ש חסד אל כל היום וכ"כ הרמב"ם במ"נ ח"ג פרק נ"ג שהתהוות העולם הוא רק חסד מאתו ית' וז"ל ובעבור זה המציאות כולו ר"ל המצאת הש"י אותו הוא חסד אמר אמרתי עולם חסד יבנה ענינו בנין העולם חסד הוא ואמר יתעלה בספור מדותיו ורב חסד עכ"ל, וא"כ ממילא מתחילה הי' אור א"ס ב"ה מאיר בגילוי קודם הצמצום וכ"כ באוצ"ח בתחילה וז"ל דע כי תחלת הכל הי' כל המציאות אור פשוט ונק' א"ס, ולא הי' שום חלל ושום אויר פנוי אלא הכל הי' אור א"ס וכאשר עלה ברצונו להאציל הנאצלים צמצם עצמו באמצע האור כו' עכ"ל והיינו שהאור נכלל במאור והוא ענין עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד וזהו ענין אלקים ואח"כ שיתף עמו מדת הרחמים שזהו שם הוי' והוא ענין הקו"ח שהאיר אחר הצמצום, וא"כ הג' שמו' אלו אל אלקים הוי' שבהן הי' בריאת העולם היינו אל מורה על הגילוי אור בתחילה מן המאור מה שהי' ממלא מקום החלל, אלקים מורה על הצמצום מה שנכלל האור בהמאור וכמ"ש בת"א פ' וירא ד"ה פתח אליהו סד"ה וזהו אנת הוא חד וז"ל, וכך הוא באור א"ס שהאור הוא הגלוי שמתפשט ממנו התהוות האור וחיות כו' וא"ס בעצמו הוא בחי' המאור שהוא מקור האור וממנו נמשך האור והנה הצמצום הי' באור א"ס דהיינו שהאור נכלל במאור כו' שהאור והגילוי נתצמצם ונתעלה להיות רק בכח המאור ולא בפועל כו', וזהו בראשית ברא אלקים ופי' בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה פ"ב וז"ל התהוות החכמה מאור א"ס ב"ה אין עצמיות אור א"ס ב"ה מלובש בה אלא הארה מועטת כו' דהיינו לאחר ההעלם וההסתר עצמיות אור א"ס ב"ה וכמ"ש ישת חושך סתרו שמסתתר בבחי' חושך והעלם להיות גילוי ההארה בבחי' חכמה כו' וז"ש בראשית ברא אלקים בראשית בגילוי בחי' ראשית הגילוי הוא בחי' חכמה ברא אלקים במדת הצמצום וכמארז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד כו' עכ"ל ואח"כ שיתף עמו מדה"ר זהו שם הוי' והו"ע הקו וחוט שהאיר אחר הצמצום (צ"ע איך הקו יהי' בשם הוי' שלמעלה מב' השמות שלפניו המורים על מדריגות גבוהים מהקו לכאורה ועיין בלק"ת דכ"ג ע"ג בענין אמאי בת"ת מאיר שם הוי') וא"כ לפ"ד הגאונים בענין ע"ס הגנוזות שהם גנוזות בבחי' האור המאיר מא"ס כמ"ש בתו"א בהביאור ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך י"ל ג' בחי' אלו נמשכים מחג"ת שבהעלם בחי' גנוזות וכן מבואר בלק"ת פ' בהעלותך בהביאור ע"פ והנה מנורת זהב כולה פ"א, וז"ל וכענין טורי חשוכא חג"ת שבהעלם כו' וא"כ הבריאה מחסד הנעלם והצמצום מגבורה והקו מת"ת הנעלם ונק' חוט של חסד, ולפ"ד תשכבהאומרים אשר ע"ס הגנוזות הם בכתר ולא בעצם האור ואין שייך שם ע"ס מ"מ לימדנו רבינו ז"ל בהביאור ע"פ ששים המה מלכות שאעפ"י שלא שייך שם ע"ס מ"מ שייך שם התכללות בחי' ספי' וז"ל הר"פ שכתב אות באות משמו וכל שם ספי' לא שייך לקרוא בעצמותו ומהותו רק בבחי' אור א"ס שם שייך לקרותו בשם ספירה אבל לא בבחי' עשר ספירות כי גם בבחי' אור א"ס ב"ה אין מספר ואף בעקודים הי' הכל עקוד בכלי אחד רק אח"ז יחשב לע"ס בעולם הנקודים עכ"ל. נמצא באוא"ס שייך לקרוא בשם ספירה רק שאין שייך מספר עשר ספי', לפי"ז י"ל ששם הם בבחי' התכללות ג' בחי' שרש הג' קוין וזהו"ע ג' ראשי ראשים שהזכיר בפרדס בשער י"א הוא שער הצחצחות בשם רב האי גאון.
(ב) והנה אסף בן קרח הבין ששרש החסד והתפארת גבוה מן הגבורה כי קרח סבר שהגבורה שרשה גבוה יותר מחמת צמצום הנ"ל שהאור נכלל במאור וזהו עליית האור שלא יהי' בפ"ע, וזהו"ע קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד שבחי' מלכותו היתה כלולה בא"ס ב"ה ממש ונק' אור א"ס ב"ה שהוא אור וזיו והי' האור כלול במאור ממש כמ"ש בלק"ת ד"ה את קרבני לחמי דרוש השני פ"א, ועיין מזה בד"ה תקעו בחודש שופר דרוש השני, והוא למעלה מהקו וחוט שהקו הוא רק המשכה מהאור דמיון המשכת השערה מהמוח וגם נק' קו המדה (כמ"ש במ"א בהביאור ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' שלא נדפס בלק"ת), שהוא שורש המדה והגבול משא"כ עצם האור שלמעלה מהקו ולפיכך טענתו שהגבורות גבוהים יותר שעי"ז יתעלו למעלה מהקו כו' וע"כ חלק על אהרן, והאמת אינו כן שהרי שם אל קדם לשם אלקים וגם שם הוי' ת"ת עולה עד הכתר למעלה משני קוין חו"ג א"כ גם ת"ת הנעלם שממנו שרש הקו שרשו גבוה יותר משני השמות אל אלקים, והרמ"ז בהג"ה באוצ"ח כתב שהקו נמשך מבחי' האור שלא הגיע בו הצמצום א"כ לפ"ז שרש הקו נמשך מבחי' האור שנכלל במאור רק שנמשך דרך קו כענין לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, ואף גם בשערות דדיקנא שהם רק הארה עכ"ז מצינו בהם כח שלמעלה מעצם החכ' שבמוח שהרי הם יג"מ הרחמים לפי שהם באים בבחי' בקיעה שהבקיעה נמשך ע"י רבוי האור ביותר שלא יכול הכלי להכיל וכמ"ש בבה"ז ס"פ האזינו בד"ה וההוא רישא דסתים וז"ל דבחי' השערות דדיקנא שנמשכין ממותרי המוחין דח"ס יש בהם יתרון מעלה גם מגופי המוחין עצמם כי אחר שבלתי מתיישבין בכלי ויוצאין ובוקעין הרי בקיעה זו באה מצד יתרון מעלתם על היותם למעלה מהתיישבות במוחין בבחי' או"פ כי לא יכילם הכלי כו'.
והנה באו"ת מהה"מ הק' דמעזריטש נ"ע, בתילים ד"י ע"פ תקעו בחודש שופר איתא אשר ג' ידות יד הגדולה יד החזקה יד הרמה הם ג"כ ג' בחי' הנ"ל תשכגוז"ל והנה ג' ידות נמצאו בכתבי האריז"ל יד הגדולה יד החזקה יד הרמה, אהבה נק' יד הגדולה שאין הגדלות ניכר אלא מכח אהבה כי כשמתיירא מלפני המלך אינו בא אצלו ואינו מכיר גדולתו, יד החזקה נק' בחינת הצמצום הנז' שמתחזק נגד האהבה וההשפעה ואינו מניחו לירד למטה רק בהדרגה ואעפ"כ נק' יד לפי שבלעדו לא יכלו התחתונים לקבל א"כ גם הוא צורך ההשפעה, והנה הם מתנגדים וצריך להיות ממוצע המחברם וזהו יד הרמה עכ"ל. וכן ענין ג"פ קדוש הם ג"כ המשכה בחג"ת כמ"ש בספר המערכת פי"ד, וז"ל קדוש בחסד ובקדוש השני שהוא קדוש בפחד ובקדוש השלישי שהוא קדוש בתפארת.
————————————