וידבר אל קרח כו' בוקר ויודע ה'

תשזוידבר אל קרח כו' בוקר ויודע ה'

וידבר אל קרח כו' בוקר ויודע ה' וגו'. צ"ל מדוע איחר הזמן עד בוקר דוקא. הנה ארז"ל ברבות ר"פ ויקח קרח מה כתיב למעלה מן הענין ועשו להם ציצית כו' קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית א"ל חייבת בציצית כו' וכהובא בפירש"י התחילו לשחק עליו תשחאפשר טלית של מין אחר חוט א' של תכלת פוטרתה זו שכולה תכלת לא תפטור א"ע. והענין דהנה ארז"ל ע"פ אם מחוט ועד שרוך נעל כו' אתה אמרת אם מחוט כו' חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית המד"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומתרגמינן חוטא דתכלתא ברבות לך לך ס"פ מ"ג, וכן איתא בגמ' פ"ו דחולין דפ"ט ע"א ובפ"ב דסוכה די"ז ע"א. הנה כתיב ועשו להם ציצית ע"כ בגדיהם וארז"ל מנחות מ"ב ב' עשאה מן הקוצין (היוצאין מן הבגד) כו' פסולה משום תעשה ולא מן העשוי גם ארז"ל אין ציצית אלא יוצא שם דמ"א סע"ב, והנה פי' כנפי בגדיהם היינו כי מהמצות נעשים לבושים לנפש ולהבין מהו ענין הלבושים הנה ענין הטלית הוא כמארז"ל פ"ק דר"ה די"ז ע"ב שנתעטף הקב"ה כש"צ כו' וכ' מהרש"א מצאתי נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף העולם ועד סופו כו' עכ"ל. והנה איתא ברבות בראשית פ"ג ובפ' ויקהל פ"כ מהיכן נבראת האורה אמ"ל נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו כו' ע"ש. והנה המאמר הזה תמוה מה שאלה הוא זה מהיכן נבראת האורה ומה קשה לו על האורה יותר מעל שארי דברים שנבראו יש מאין וכמו שתמה הרמב"ם על פרקי ר' אליעזר באמרו שמים מהיכן נבראו מאור לבושו דהרי עיקר ויסוד האמונה שהבריאה הוא יש מאין. (בד"ה הודו לה' כי טוב כל"ח שבת חנוכה תקס"ד) והענין דהנה כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא וצ"ל מהו המשל לאש דוקא אך הענין כי הנה אנו רואים שבד"י הגשמיים ארמ"ע יסוד האש הוא הנעלה במדריגה מכולם וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' יסוה"ת שהאש קל מן הרוח וגם טבעו להסתלק למעלה היפך טבע המים והעפר וגם הרוח פעמים נושב מלמעלה למטה משא"כ האש רק יסתלק למעלה כאלו מובדל בערך מיסודות שלמטה עפר ומים ואין לו קשר וחיבור עמם כלל מצד עצמו רק שהבורא ית' קשרו וחברו עמהם הפוך טבעו וגם מבואר הוא בספרי המחקר שאש היסודי הוא עצם חשוך ולא ספירי שאם הי' כאש שלנו לא יחשיך לנו הלילה שהאש הי' מאיר את הלילה כו' אלא שאין יסוד האש כאש שלנו כו' כי הוא רוחני מאד ולא ממהות אש שלנו ע"כ אינו מאיר כלל ע"ד ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' אור, והנה לכך גם האש שלנו הנמשך ממנו אינו מאיר אא"כ יש לו כלי ואחיזה שיתאחז בו כמו הפתילה והעצים אזי יאיר עי"ז ובכלות הכלי אזי יסתלק למקורו ולא יאיר כלל וישאר למטה חשך ולא אור, והנמשל מזה למעלה (שם ובד"ה כי ביום הזה יכפר) דהנה כתיב הלא כה דברי כאש שבחי' דבר ה' שהוא מל' דאצילות המהוה בי"ע מאין ליש נמשל לבחי' אש ועולמות בי"ע שנבראו מהדיבור הם ג' יסודות רוח מים עפר וכמ"ש בע"ח בסופו ושמ"א פ"ג, ובחי' אצי' שהוא אלקות מובדל מהם כמו שיסוד האש מובדל מיסודות הנ"ל וע"כ טבע הדיבור עליון להסתלק למעלה ליכלל במקורו ושרשו כמו שהאש טבעו להסתלק ליסודו ומקורו ושרשו אלא שבתחילת הבריאה המשיך הקב"ה דברו שבבחי' אש להתלבש בעולמות הפך טבע הדבור ועכשיו צריך ע"י אתעדל"ת לעשות כלים שיתאחז בו דבר ה' שבבחי' אש, והכלים הן התומ"צ כמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר הנ"ל, והנה כמו"כ למעלה יותר כי הנה כללות כל העולמות נחלקים ג"כ לג' בחי' בי"ע כי הנה והחכמה מאין תמצא הרי החכ' נק' תשטג"כ בריאה יש מאין וכמ"ש במ"א בפי' קדושים ישתבח שמך בד"ה את שבתותי תשמרו לכן אא"ס ב"ה שלמעלה מעלה מהחכמה נאמר עליו ג"כ (בד"ה אתם נצבים) כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא פי' כטבע האש שמסתלק למעלה עד"מ ואינו יורד ומתפשט כו' ולכן נק' אל עליון כלומר שהוא רם ונשא וגבוה מאד כו' ע"ש, וזהו ענין (בד"ה שחורה אני ונאוה ובד"ה ראשי המטות) ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' אור וגילוי ואפי' מבחי' אור מקיף כו', וזהו השאלה מהיכן נבראת האורה דמאחר שנמשל לבחי' אש היסודי שהוא בחי' שמסתלק ואין נמשך ממנו אור וגילוי למטה א"כ איך אפשר שיומשך ממנו אור וגילוי מאחר שהוא ית' אל עליון שהוא רם ונשא ואינו בגדר עלמין כלל וא"כ איך אפשר שיומשך בבחי' אור וגילוי כו' (ולכן א"ש דדוקא על האור הוקשה לו דאלו על שאר הנבראים הרי הם בריאה יש מאין אבל האור הוא בחי' אצילות מלשון ויאצל מן הרוח שהוא הפרשת הארה כו' שלמעלה מבחי' בריאה ואיך אפשר שיומשך גילוי מבחי' ישת חשך סתרו כו' ועוד כי כמשל האש שמסתלק ואינו מאיר אא"כ יש לו כלי במה שיתאחז וקודם שנבה"ע אין שייך אחיזה כו'), ולכן השיבו שנתעטף בשלמה כו' פי' וענין תשובה זו היינו שבאמת א"א להיות גילוי האור כ"א ע"י לבוש וכלי כמו בשלמה שיש לו כלי אחיזה במה שיתאחז בו ועוד כי הלבוש הוא לבוש והעלם שעי"ז שעובר דרך הלבוש הנ"ל הוא שיכול להיות העולמות מקבלים האור מה שלא היו יכולים לקבלו כלל בלי הלבוש כו', וכענין שנאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק כו'.

ב) והנה פי' וענין נתעטף בשלמה (בד"ה ועשו להם ציצית) היינו כמו עד"מ למטה באדם גשמי בנשמה כשמתלבשת בגוף יש לה לבוש דהיינו נפש רוח ונשמה, שבחי' הנפש הוא לבוש להנשמה, אבל בלתי לבושין א"א להיות הנשמה בעצמה כו' גם יש בחי' לבוש הנק' אך בצלם יתהלך איש כמ"ש בע"ח, וגם כמו המח' היא לבוש להשכל שדרך אותיות המח' יאיר אור השכל מן ההעלם לגילוי ההשגה, ובלתי התלבשות השכל במח' לא הי' יכול לבא לידי גילוי אור, והנה כמו שדרך המסך יחשוך האור קצת כמ"כ מה שהשכל מושג דרך אותיות המח' אי"ז עצמיות מהות השכל ממש כי הבינה שהיא מחשבה נק' בריאה בערך החכמה עצמה שהיא אצי' וכמ"ש במ"א בענין האריז"ל שהשיג בשעה א' מה שלא יוכל לומר כ"א בשמונים שנה שזהו מפני שהשיג בחי' החכ' עצמה מה שלמעלה מלבוש דאותיות המח' כו'. ועד"ז יובן הנמשל למעלה דמהיות שהוא ית' אין לו תחלה ולא תכלה ואין ערוך כלל אליו ית' ואפי' חכמה היא כעשיה גשמי' תשיאצלו ית' לא היו יכולים לקבל האורה ממנו ית' כ"א ע"י שנמשך דרך בחי' לבוש וכמ"ש לבושי' כתלג חיור כו', ומהו הלבוש (בד"ה ואולם חי אני) הנה פי' ברוך כבוד ה' ממקומו כבוד הוא מל' דאצי' זיו יקרי' ופי' ממקומו היינו משרשו והוא מה שעלה במחשבה מחשבת אנא אמלוך כו' שהיא הנק' מל' דא"ס ומבחי' זו שרש התהוות העולמות כנודע מענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם שמחשבת האדם לא תפעול מאומה משא"כ למעלה ע"י שעלה במחשבה נתהווה כן כמ"ש בפרדס שער הצחצחות ומבואר בד"ה יונתי בהביאור, והנה בחי' מלכות הוא רוממות והתנשאות שיהי' הנבראים בחי' יש כו' לכן מל' דא"ס הוא שורש ומקור בי"ע דכללות כו' שיהי' בחי' בריאה יש מאין כו', ולכן בחי' זו נק' שלמה שהיא בחי' לבוש המעלים קצת שיוכל להתהוות בחי' בריאה, וכמ"ש ה' מלך גיאות לבש, וזהו ענין השלמה וכן איתא במד"ר נשא פ"ט דרל"ה ע"ג ע"פ על שה על שלמה דשלמה הוא ענין מלוכה כמ"ד שמלה לך קצין תהי' לנו בישעי' סי' ג', וע"י אמצעות לבוש מל' הנ"ל שהוא מח' דאנא אמלוך שמיד נתהווה כן כי לא מחשבותי מחשבותיכם, הנה עי"ז יוכל להאיר בחי' האורה, שכיון שמאיר ע"י הלבוש לא יתבטלו הנבראים ממציאותן כו' וא"כ אור זה הוא בחי' הקו מאא"ס שהאיר אחר הצמצום וע' בספר זהר הרקיע על המאמר דט"ו בריש הורמנותא מבואר כזאת שבחי' הקו"ח זהו כענין חוט של חסד הנמשך בבחי' מלכות כו', וכמ"כ בחי' זו ג"כ מאצי' לבי"ע שהשלמה הוא הפרסא שבין אצי' לבי"ע וע"י זה הפרסא נמשך אור מאצי' לבי"ע בכדי שיוכלו בי"ע לקבל כו' ועי"ז יש אצי' ממש גם בבי"ע כמ"ש בספר הגלגולים פ"כ הובא באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי, וזהו ענין עוטה אור כשלמה שיהי' ב' הבחי' שלמה ולבוש ושדרך הלבוש יומשך האור, כי אם הי' רק בחי' לבוש לבד הגם שהוא מבחי' מל' דאצילות הנה בריבוי ההשתל' במל' דבי"ע הי' חושך ולא היו יכולים לדבקה בו ית' ולהיות ביטול במציאות ולכן צ"ל עוטה אור מבחי' שלמעלה מבחי' מל' שהמלוכה הוא הסתלקות והתנשאות כמ"ש באריכות בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב והאור הוא גילוי, ועמ"ש מזה ג"כ בביאור ע"פ מנורת זהב, שזהו כל עבודת האדם להמשיך תוס' אור וגילוי כו' ולמעלה מבחי' הקו כו' בכדי שיומשך הגילוי למטה להיות ונגולו כספר השמים כו', אך עכ"ז אור בעצמו בלתי לבוש שהוא אור א"ס שיהי' נתגלה אי אפשר כי לא היו יכולים לקבל אלא הוא עוטה אור דרך לבוש ושלמה כו', וזהו ג"כ ענין הלבושים שנעשו להנשמה מהתורה ומצות שהוא כענין בחי' שלמה הנ"ל שעל ידה נמשך האור כו' כמו"כ ע"י הלבושים שמהתומ"צ דוקא אזי תוכל הנשמה ליהנות מאור ונועם ה', וכמ"ש מזה באגה"ק ע"פ אשת חיל עט"ב ובת"א פ' חיי ע"פ ואברהם זקן בא בימים ובד"ה ועשית בגדי קדש לאהרן.

תשיאג) וזהו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, פי' בגדיהם היינו הלבושים הנעשים ממעשה המצות וזהו ענין וירח את ריח בגדיו כו' ריח היינו או"מ והוא הלבושים שמהמצות שהם מקיפים כו' וזהו דארז"ל דבגדים היינו צמר ופשתים, שהם חו"ג והם לבושים הנעשים ממ"ע וממל"ת, שע"י מ"ע ממשיך בחי' צמר ושרש המשכה זו מבחי' ושער רישי' כעמר נקי שהוא בחי' ורב חסד כו', אך מל"ת אעפ"י שנק' שחורות כעורב הנה הם מגיעים למעלה ממ"ע דהיינו למעלה מההמשכה שע"י בחינת שערות שהשערה הוא עד"מ מותרי מוחין וה"ע קדוש בוי"ו, כ"א מעצמיות לבנונית דגלגלתא ולכן שמי עם י"ה שס"ה וכמ"ש מזה בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה וזהו ענין פשתים בחי' בד שהוא ענין יחידות ואחדות ע"ד ה' בדד ינחנו כו' ולכן כה"ג ביוכ"פ שנכנס לקה"ק הוא בבגדי בד דוקא וכמ"ש מזה בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר, ועמ"ש ג"כ מענין ב' בחי' לבושי' שממעשה המצות בד"ה אוסרי לגפן בענין לבושו וסותה שהם לבושי הגוף ולבושי הראש וכן מ"ע תלויין בו"ה ומל"ת בי"ה כו', ופי' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם הציצית לשון מציץ מן החרכים כמ"ש בספרי כאן בפ' ציצית והיינו שע"י לבושים הנ"ל שזהו ענין הביטו אליו ונהרו כו', ומ"ד דגם משאר מינים שאינם מצמר ופשתים חייבים בציצית ונק' ג"כ כנפי בגדיהם היינו כמ"ש ואלבישך משי וארז"ל בשה"ש רבה בפסוק גן נעול שעשאן ממש בעולם כו' ולא ימוש עמוד הענן כו' ע"ש דכ"ז ע"ד הרי גם משי נק' לבוש עליון ונק' ממש כו' כי הנה בהבראם בה' בראם שהוא הנק' אתא קלילא דלית ביה מששא כמ"ש במדרש תילים סי' ס"ב וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה והי' לכם לציצית דרוש השני והוא בחי' הבל שממנו מקור הדיבור כו' ולכן נק' הבריאה יש מאין אבל ע"י התומ"צ ממשיכים וישע ה' אל הבל וישע ש"ע נהורין שפונה כבי' עצמו ממש והיינו גילוי בחי' יש האמיתי כו' וכמ"ש במ"א שזהו ענין אשר אנכי מצוך כו' וזהו כענין ועשית ציץ דגבי בגדי כה"ג כמ"ש ברע"מ ס"פ שלח והיינו כי ציץ לשון מציץ מן החרכים כמ"ש בת"א פ' תצוה ולכן בציץ כתיב על מצחו ומתרגם בין עינוהי יהי' מוקף מאוזן לאוזן ופי' מהרש"א בח"א פ"ק דסוכה שהי' בין החושים האלו הרוחני' ביותר שהם הראי' והשמיעה וזהו ע"ד מ"ש ולא נתן ה' לכם כו' ועינים לראות ואזנים לשמוע כו' עכ"ד הרי שענין הציץ הוא המשכת בחי' עינים לראות ואזנים לשמוע הנמשך מלמעלה היינו השגת אלקות וכמ"ש מענין ראי' ושמיעה בת"א בד"ה יהודה אתה בענין ראובן ושמעון כו' ולכן ציץ לשון הסתכלות וכמו שנקראים החכמים עיני העדה והיינו שהציץ הוא מיסוד אבא ומבינה כו', ועמ"ש מענין ראי' בדרוש קי"ס שזהו ענין האריז"ל שהשיג בשעה א' כו' כנז' לעיל אות ב', ומ"ש בענין אור שנברא ביום ראשון הי' מביט בו מסוף העולם ועד סופו בד"ה ואהי' אצלו אמון וכמ"כ ציצית הוא לשון הסתכלות וראי' להיות בחי' ועינים לראות כו', אלא דפי' ברע"מ פ' שלח דקע"ה א' דציצית הוא לשון נוק' ציץ דכר ולכן ציצית לכל אדם וציץ לכה"ג, וענין זה היינו כמ"ש בד"ה לבבתני בענין באחד מעיניך תשיבשהכתיב באחד והקרי באחת והיינו כי בבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא יש ב' בחי' הא' ההסתכלות ביחו"ע איך שהוא ית' אחד ממש וכולא קמי' כלא חשיב ואי לזאת הוא תמיד בבחי' ביטול באור א"ס ב"ה ממש בבחי' אין כו' והב' מבחי' יחו"ת בשכמל"ו איך שהוא ית' מלך העולם וכל חיות העולם שנראה ליש מורגש אינו אלא מבחי' מלך וה"ע בחי' ביטול היש לאין דהיינו שהוא יש ואעפ"כ בטל כו' וזהו ענין באחד ובאחת כי באחד הוא ענין יחו"ע כי שם הביטול הוא בבחי' אחד ממש איהו וחיוהי חד כו' באחת הוא בחי' יחו"ת שיהי' בבחי' יש ושיהי' היש בטל כי אחת לשון נקבה בחי' נוק' המקבל מאחד כו' (בד"ה כי תשמע בקול) והנה ב' בחי' הסתכלות הנ"ל יש להן שורש למעלה שיש למעלה ג"כ ב' השגות כמ"ש כי אל דיעות הוי' שכולל ב' דיעות, שלפעמים נאמר עיני ה' אל צדיקים וכתיב עין ה' אל יראיו, עיני ה' היינו ההסתכלות כמו שלמעלה היש ולמטה כלא חשיב והוא ההסתכלות מיחו"ע ועד"ז ה"ע ציץ דכה"ג להיות עינים לראות כו', ובחי' עין ה' הוא ההשגחה מיחו"ת כו' וזה ענין ציצית לשון נוק' שלא כל אדם יכול לבא לבחי' ההסתכלות דיחו"ע אבל לבחי' הסתכלות דיחו"ת יוכל כל א' לבא, אך בציצית הי' ג"כ לבן ותכלת שהם ג"כ ב' בחי' הסתכלות הנ"ל, וזהו למען תזכרו שיהי' בבחי' זכרים ע"ד הארת הציץ שהוא לשון זכר כו'.

ד) ונחזור למש"ל סוף אות ב' (בד"ה בשעה שהקדימו) והנה מבואר במ"א בפי' עושי דברו לשמוע בקול דברו שצ"ל עושי דברו היינו להמשיך הרצון להיות מלך שמו נק' כי בתחלת הבריאה נמשך הרצון ע"ז בחסד חנם ועכשיו באתעדל"ת תליא וכמ"ש ג"כ בד"ה יביאו לבוש מלכות דפי' יביאו להמשיך בחי' זו ע"י אתעדל"ת כו' והיינו ע"י מעשה המצות וזהו שאנו מברכים לפני' בא"י מלך העולם אשר קדשנו כו' שעל ידי עול מצות ממשיכים להיות מלך העולם כו' וזהו עושי דברו כי הלא דברי כאש בבחי' הסתלקות למקורו וגיבורי כח עושים וממשיכים בחי' דבר הוי' שהוא בחי' מל' כו' וה"ע יביאו לבוש מלכות שבחי' מל' נק' לבוש וה"ע השלמה כנ"ל, אך ארז"ל למה קדמה פ' שמע כו' שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות ועמ"ש מזה בד"ה מנורת זהב ובד"ה יונתי גבי קומי לך כו' יפתי, וקבלת עומ"ש הוא ק"ש שמע ישראל כו' ואהבת והיינו שצריך להמשיך להיות עוטה אור כשלמה ולא בחי' שלמה ולבוש לבד וזהו ע"י ואהבת ב"פ אור כו', וזהו ענין ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וכתיב על ארבע כנפות כסותך, (בחיי ס"פ שלח) והנה הזכיר במצוה זו מלת כנפיים והי' יכול לומר על ארבע צידי או רבעי בגדיהם כדי לרמוז לענין כנפי החיות הנושאות את הכסא כו' שהרי במצות ציצית יש שייכות לכסה"כ כמשארז"ל תשיגתכלת דומה לים כו' עד לכסה"כ ולכן צ"ל בגד של ארבע כנפות דוקא נגד ד' חיות הנושאות את הכסא כו', והנה כנף פירושו לשון פריחה כמ"ש כל עוף כנף למינהו ות"א עופא דפרח, וגם פירושו לשון קצה כמו מכנף הארץ ישעי' כ"ד ט"ז וכמו לאחוז בכנפות הארץ איוב ל"ח, וגם פירושו לשון כיסוי כמו ולא יכנף עוד מוריך בישעי' סי' ל' כ' דפרש"י לא יתכסה ממך בכנף בגדיו, וכמו"כ כל הפירושים הם בבחי' כנפי החיות שהם פורחים ומעופפים בהם כמ"ש בד"ה וספרתם לכם דפי' וכנפיהם עפיפתם והסתלקותם למעלה ליכלל במקורם באהוי"ר וכדכתיב אחרי ה' ילכו כארי' ישאג כו' (ובמא"א אות כ' סמ"ג כנפיהם נק' החסדים המכוסים שבשני הזרועות וע"י שהם מכוסים מתגברים לעלות לשרשם ומעלים הגוף עמהם עכ"ל. וכ"כ הרמ"ז פ' אחרי דנ"ט ע"א וז"ל כתב הרב שהכנפיים מתהווים מן אורות הסתומים למעלה מן החזה כו' עכ"ל, ופי' החסדים המכוסים היינו אה' שבפנימי' הלב כו' והנה ע"י הגדפיי' שהם הכנפיים יוכלו לעוף למעלה מעלה וכמ"ש יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו כו') וגם כנפיים הם לבושים כי המדות הם עדיין לבושים לרצון שבנפש כי פנימיותם הוא הרצון וכמו שנראה בהעוף שפורח ע"י נענוע הכנפיים דהנה עיקר הפריחה תלוי ברצונה דוקא ולא בכנפיים שאם רצונה לפרוח למזרח פורחת למזרח ואם רצונה למעריב פורחת למעריב ופעם פורחת למעלה ופעם לצד מטה ותנועת הכנפיים הכל בשוה בלי שינוי הן למזרח כו' הן למעלה כו' א"כ נראה שזה שהיא פורחת למזרח הוא משינוי רצונה שרצונה הוא לפרוח לשם והיינו שעיקר הפריחה הוא ע"י רצונה אך הוא ע"י שמתלבש בכנפיים שהם לבושים וכלים אל הרצון ולכן אם אין רצונה לפרוח כלל אף שתתנענע בכנפיה לא תזוז ממקומה כלל, נמצא הכנפיים שהם המדות אהוי"ר הם לבושים לבחי' הרצון שבנפש, וכן מדות לשון לבושים מלשון מדו בד שיורד ע"פ מדותיו, וגם כנף לשון קצה כי ד' חיות המרכבה הנ"ל הם ד' קצוות של ד' רוחות שהם ראשית ההתפשטות החיות בבי"ע כו', ובפרדס ערך כנפיים כ' וז"ל כנפיים פי' הרשב"י ע"ה במקומות רבים כי ארבע כנפים הם שם אדני וארבע פנים הם שם הוי' והכוונה כי כמו שהכנפיים הם לכסות הפנים כן שם אד' מכסה ומסתיר לשם הוי' כנודע (שהרי הוא היכל לו וכן נק' בתורה הוי' בכינוי אד' כלומר כל מבקש שם הוי' ימצאנו בשם אד' כ"כ בש"א ריש שער א', ושלכן בתחלת התפילה אומרים אד' שפתי תפתח שע"י שם זה נכנסות התפילות לפני הוי' ית', וזהו ג"כ ענין גדול העונה אמן כו' כי אמן בחשבון הוי' אדני, וזהו כענין ועתה יגדל נא כח אדני כמ"ש במ"א) ונקרא זה פן וזה כנף בשעת החיבור לרמוז על כניסת זה בתוך זה (וזהו עניות אמן) עכ"ל, וב' בחי' הנ"ל היינו ג"כ כענין אורות וכלים, והנה המלאכים יש להם ג"כ חומר וצורה היינו אור וכלי וב' בחי' אלו נמשך בהם ג"כ מאורות וכלים דאצי' ע"י שנעשו נשמה לע"ס דבי"ע ומהם נתהוו המלאכים בבחי' או"כ וכמ"ש במ"א בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש לשמו"ע כו' בסידור שער הק"ש ע"כ נאמר בהם וארבעה פנים לאחת וד' כנפיים לאחת להם ביחזקאל סי' א' י' והיינו מבחי' הוי' אדני כמ"ש ברע"מ פ' פנחס דרכ"ו ע"א, וזהו ענין ד' ציצית שיש בכ"א ד' חוטין וכשכופלין אותן נעשות שמונה דהיינו בחי' ופניהם וכנפיהם כו' וכמ"ש במא"א אות ד' סכ"ו ד' ציצית תשידכנגד ד' נושאי הכסא ד' חיות כו' ע"ש, וביאור ענין זה מבואר בסידור ע"פ ועשו להם ציצית, כי הנה ד' חיות ארי' שור כו' ארי' בחי' אהבה שור בחי' יראה נשר רחמים אדם קבלת עומ"ש בהתקשרות מחדו"מ שזהו ג' אותיות אדם א' מחשבה ד' דבור מ' מעשה כו', ולפי שגם בבחי' ארי' שהוא אהבה כלול בהעלם ג"כ שאר ג' בחי' ע"כ יש לכל חי' ד' כנפיים כו', וזהו ענין שצ"ל התכללות המדות אהוי"ר כו', ויש בהם ג"כ ד' פנים היינו הפנימית של המדות שהם ד' מוחין חו"ב ודעת נחלק לב' מוחין חו"ג כו' והמוחין הם משם הוי', א"נ ופניהם היינו מה שנמשך בהם מד' חיות שבמרכבתא עילאה דאצילות שזהו ענין האבות הן הן המרכבה כמ"ש בת"א פ' יתרו, וכן באדם יש אהוי"ר שמעורר בנפשו ויש אהוי"ר שנמשך לו עי"ז מלמעלה כמבואר בכמה דוכתי, וע"ז בא הרמז לכפול הארבעה חוטין לשמונה, וכ"ז ה"ע קבלת עומ"ש בק"ש ועי"ז מעלת הלבוש מל' להיות נמשך ומתלבש בו אא"ס ב"ה ולהיות עוטה אור כשלמה וזהו ואח"כ יקבל עליו עול מצות שהם בחי' לבוש מל' כנ"ל וכמו שהחיות נושאות את הכסא שהם המרוממים ומעלים בחי' המל' בחי' שם אד' להיות עולה למעלה מעלה בא"ס ב"ה, כנודע מענין ארוממך אלקי המלך ומענין קחו מאתכם תרומה כו', והיינו ע"ד מלך יחיד שבחי' מלך שהוא בחי' אחרונה יתעלה בבחי' יחיד כו', וז"ש רכב אלקים כו' אד' בם שבחי' שם אד' מתעלה בהם ועל ידם כמ"ש בת"א פ' יתרו סד"ה אשר הוצאתיך מאמ"צ דקי"ט ע"ד, כמו"כ בחי' זו באדם זהו ענין קבלת עומ"ש, ועי"ז ארוממך אלקי המלך להיות אא"ס ב"ה ממש מאיר ונמשך בבחי' מל' וה"ע עוטה אור כשלמה כנ"ל.

ה) והנה במנחות דמ"א ת"ר כמה חוטין הוא נותן בש"א ד' ובה"א ג' כו' יש לפרש לפמ"ש בשם המא"א שד' הציצית הם כנגד ד' חיות נושאות הכסא והנה הם כנגד ד' דגלים שבישראל וכמ"ש ברבות במדבר פ"ב דרי"א ע"ד כשם שברא הקב"ה ד' רוחות וכנגדן ד' דגלים אף כך סיבב לכסאו ד' מלאכים מיכאל וגבריאל כו' מיכאל בימינו כנגד ראובן כו' וכ"ה ג"כ בזהר פ' במדבר דקי"ח ע"ב, ולכן כמו שבענין הדגלים כל דגל כולל ג' שבטים כך הוא ג"כ ד' חיות הנ"ל כולל כל א' שלשה והן י"ב בקר והים עליהם כמ"ש בזח"א ויחי דרמ"א תשטוע"א ודרמ"ז ע"א ובפ' ויקהל דקצ"ז ע"ב אילין אינון תריסר משריין עילאין דכלילן כולהו כחדא בכללא דארבע דאקרון חיות הקדש כו' ועיין שם במק"מ ובבה"ז שם, ולכן ס"ל לב"ה שנותן ג' חוטין אשר ד' ציצית שהן ד' חיות הקדש יהי' בכ"א ג' חוטין ובכללותם י"ב תריסר משריין עילאין הנכללים בד' חיות הנ"ל ג' בכ"א, כמו בענין הדגלים הם ד' דגלים וכל דגל יש בו ג' שבטים, כי השבטים הם ג"כ ענפים כענין חוטי הציצית כו', והנה ענין הדגלים הוא להיות התכללות המדות שכל ג' נעשו דגל א' וגם כל הד' דגלים פונים לסבב בחי' א', וע"י התכללות זו יש בכחם להעלות המל' ע"י שמעוררים שרשן שמבחי' בהמה רבה בחי' עקודים כו', ועד"ז ממש ענין הד' ציצית שהם ד' חיות הקודש שנכללים מכל י"ב משריין י"ב חוטין כמו י"ב שבטים ועי"ז מרוממים ומעלים בחי' לבוש מל' לשרשו לעצמות אור אין סוף כו' והיינו להיות יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך ממש כו', ובמ"א פי' שעל ידי זה ממשיכים להיות עוטה אור כשלמה לחבר בחי' סתים וגליא שזהו ענין האור והשלמה וע' באג"ה סי' י"ט בד"ה עוטה אור כשלמה, ומ"מ קיי"ל שצ"ל ד' חוטין דכה"ג נחלקו ר"מ ור' יהודה פ"ב דעירובין גבי פסי ביראות דר"מ ס"ל שביניהן כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר ור"י ס"ל של ארבע ארבע ומבואר בת"א פ' תולדות בד"ה מים רבים דשלש שלש זהו מה שכל א' כלול מג' בחי' ע"ד הדגל הכולל ג' שבטים, אך של ארבע ארבע היינו כאשר כל חי' כלולה מכל הד' חיות כו' דהיינו גם מבחי' אדם כו', וזהו ענין שיר משולש ושיר מרובע, וכמ"ש בת"א בד"ה יבל הוא הי' אבי כו', וכן במשכן הי' ד' בחי' יחד תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כו', וכמ"ש במ"א ע"פ ראו קרא ה' בשם בצלאל כו' ושם נת' שהן אהוי"ר ורחמים ובחי' אהבה המסותרת כו', ולכן קיי"ל גם כאן שהם ד' חוטין בכ"א מהציצית כו', ובבחיי ס"פ שלח פי' הד' חוטים הם ד' פנים שיש לכל חיה ומה שהם כפולים לשמונה היינו כי יש לכל חי' ד' פנים וד' כנפים, ובעה"ק ח"ד פי"ט פי' כי ד' פנים הם ד' אותיות הוי' וזה קרוב למ"ש במ"א שבחי' ד' החוטין זהו מה שנמשך מד' חיוון עילאין שבמרכבתא עילאה דאצי' לבחי' כל חי' מד' חיות שבמרכבה דבריאה, ולכן א"ש שהן ד' חוטין ולא ג', ועמ"ש בעה"ק שם ע"פ היא מתהלכת בין החיות כו', ועוד שבהן נמשכים ג"כ ל"ב נ"ח שהם נמשכים ומתלבשים בד' חיות והיינו שצ"ל ל"ב חוטין כו'. וזהו ועשו להם ציצית אין ציצית אלא יוצא דהיינו ד' מחנות שכינה היוצאים ונמשכים מבחי' מל' שהוא לבוש מלכות, וגם תעשה ולא מן העשוי כי הרי אינן מהלבוש עצמו שהלבוש הוא מל' דאצי' והן בבריאה רק שצ"ל מקושרין בהלבוש על ידי עשי' והוא האתעדל"ת של חיות הקדש אשר מתנשאים ברעש גדול כו', וזהו גדילים תעשה לך, וע"כ נק' ג"כ חיות גדולות כו' כי שרשן מעולם התהו כו', וכן בנש"י זהו ישראל מתקשראן באורייתא.

————————————