ביאור על והי' לכם לציצית שבלקו"ת

תרטביאור על והי' לכם לציצית שבלקו"ת

ביאור על והי' לכם שבלק"ת

ביאור הדברים ע"פ מ"ש והי' לכם לציצית. מ"ש^* הנה כנס"י נק' כלה ע' לקמן פ' מטות בד"ה עיני כל סוף פ"א וע' זח"ג דר"צ ע"ב ובמא"א אות כף סמ"ב, וע' בד"ה שיר השירים פ"א שבפי' כלה יש שני פי' הא' לשון כליון כמו כלה שארי ולבבי והיינו שמכלה היש ולגרמי', והב' לשון תשוקה כלתה נפשי, והנה במ"א מבואר הקושיא הלא מל' דאצי' הוא אחת מע"ס שהן אלקות ממש וא"כ איך שייך בזה התשוקה והכלות הנפש לאוא"ס כמו שלא שייך התשוקה מהרגל אל הראש, ובבה"ז פ' בשלח על המאמר דמ"ח תירץ כי בע"ס יש אורות וכלים שהכלי מגביל את האור והכלי נמשך להאיר למטה ע"כ מצד הכלי שייך השיר וההעלאה ליכלל למעלה, וכ"כ עוד בביאור ע"פ ואתה הרם את מטך. ואפ"ל עוד תריעפמ"ש הרמב"ן בענין המל' כי היא עמהם באחדות ולא באצילות א"כ אינה אצל וסמוך לכך שייך התשוקה שיהי' קירוב וע"ד מ"ש בע"ח שער הכללים שבחכ' מאיר אא"ס בקירוב משא"כ כו', והחייט העתיק כי היא עמהם באצי' ולא באחדות, וזה ודאי טעות סופר וכן מבואר בשל"ה דל"ט ע"ב באחדות ולא באצי', ועמ"ש בפירוש דברי הרמב"ן בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה פ"ב דהיינו מה שנעשית כתר לבריאה כו' ע"כ בחי' זו דוקא נקראת כלה, וגם מבואר במ"א כי אצי' עם היותו אלקות מלשון ויאצל מן הרוח כו' עכ"ז הוא ע"ד בחי' שערות כמ"ש ושער רישי' כעמר נקי וכמ"ש כאן פ"ב, וכיון שהמל' עוד ירדה בבריאה לכך שייך שפיר התשוקה. וע' בשה"ש רבה ע"פ ישקני מנשיקות פיהו ורבנן אמרי הדיבור עצמו הי' מחזר על כל א' כו' הרי דיבור של הקב"ה הוא קומה שלימה כמו חכם גדול וע"ש בידי משה, כמו"כ בחי' מל' הנק' דבר ה' שייך בה כלות הנפש ותשוקה ליכלל למקורו ושרשו, וכה"ג נת' במ"א בענין ראש השנה שבחי' הה"א בה' בראם רוצה להסתלק לשרשו ומקורו וזהו את הצמאה ועמ"ש ע"פ ארץ לא שבעה מים בד"ה והי' מספר בנ"י, ואפ"ל ענין תכלת שבציצית מורה על הבחי' דכלה לשון כליון כלה שארי ולבבי שזהו ענין נהורא תכלא שמכלה היש כמ"ש לקמן בפנים סעיף ב' וכ"כ בתולע"י וחוט א' תכלת כנגד הכלה שהיא תכלית הכל עכ"ל. ובמא"א אות תי"ו סעיף כ"א תכלית מצד המל' סיום כל הספירות עכ"ל והוא מהזהר ס"פ שלח דקע"ה ע"ב, תכלית סוף וגם כליון וגם המכוון העיקרי, וע' בה"ז פ' ויצא בענין ויפגע במקום.

ומ"ש והקב"ה נק' בשם חתן ע' מזה בד"ה שיר השירים ומ"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני פ"א בפי' ביום חתונתו זה מ"ת עד"מ בחי' הזיווג הוא המשכת הטפה הנמשכת מן המוח כו' כך התורה היא בחי' חכמתו ורצונו ית' כו' ע"ש. והמעיין בזוהר יראה שהמשכה זו נק' ונהר יוצא מעדן להשקות כו' וע' בזהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב ועמ"ש ע"פ כאיל תערוג על אפיקי מים תשוקת המל' לקבל מאפיקי מים כו' ובמא"א ח' ס"ט חתן נק' ז"א בקבלת ג' מוחין עם לבושיהם כו' ע"ש.

ב) ומ"ש בענין לזאת יקרא אשה כו' ע"ש אש ה' כי בה' בראם כו' וברוח פיו כל צבאם שהוא מקור ומוצא הע"מ. הנה בד"ה כה תברכו בפ' נשא פ"א פי' ממקור החיות מרוח פיו ית', והע"מ הוא אותיות שכבר יצאו מרוח פיו כו' א"כ המאמר האחד שכולל הע"מ הוא רוח פיו שהוא מקור להאותיות שיצאו מרוח פיו יעו"ש ובד"ה כי תצא דרוש הראשון פי' שמאמר האחד הוא מחשבה תתאה שהיא מקור להדיבור, ומלשון בה' בראם מורה יותר כמש"כ. ויש לבאר זה עפמ"ש במ"א ע"פ הזהר פ' תזריע דמ"ז ע"ב בענין ז' הבלים שאמר תריאשלמה לקבל ז' כתרין דלעילא כו' הבל הבלים הבל מהבלים דלעילא כו' ובהבלים דלעילא כתיב כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם ופי' כי הבלים נק' כתרין וכאשר אנו רואים הבל הלב הוא מקור הדיבור שהרי כשהוא בעצבות אינו מדבר וכשהוא בשמחה מדבר נמצא שהבל הלב הוא הגורם ומקור לדבור כמו בחי' כתר שהוא מקור וממוצע בין המאציל לנאצלים שאין ערוך זל"ז לקבל השפעה אם לא ע"י בחי' כתר ממוצע כו' וע' בע"ח שמ"א פ"ג, ועד"ז ענין הבל הלב נעשה מקור להדבור היינו כתר דנוק' וזהו ויהיו חיי שרה כו' ויהיו מנין ל"ז שהוא כחשבון הבל והיינו מילוי ס"ג שבחי' הבל זה הוא חיי שרה שהיא מל' וע' מזה בבה"ז שם, וע' במא"א ה"א ס"ב, והבל זה נמשך מת"ת דז"א שנעשה כתר לנוק' והיינו הבל הלב, ועד"ז יש עוד הבלים דלעילא היינו גם ז"א הוא המדות שמקבל מהשכל ות"ת דאימא נעשה כתר לז"א כנזכר בביאור כי על כל כבוד חופה, וזה נקרא ג"כ הבל, והיינו מגלוי ס"ג גימטריא הבל כי שם ס"ג הוא בבינה, וזהו כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם היינו אדם ז"א יחי' מן מוצא פי הוי' הבלים דלעילא תפארת דאימא, והיינו כי מאחר דבאמת לאו דאית לך צדק ידיעא ולאו מכל מדות אילין כלל, א"כ איך יכול להתהוות ממאציל העליון ו"ק שהם שרש ומקור בחי' מקום מעלה ומטה מזרח ומערב כו' ע' בד"ה בהעלותך דרוש הראשון ספ"א, אלא הוא ע"י מוצא פי הוי' היינו בחי' הבל הוא בחי' כתר אשר הוא ממוצע כנ"ל עי"ז יחי' האדם ז"א ויומשך לאחזאה מדות חסד, וזהו כי יש קלא דאשתמע המקבל מהבל הלב כנ"ל וכמ"ש בזהר ויש קלא דלא אשתמע כמ"ש ע"פ אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם והוא בחי' המדות שבשכל והם מקבלים מהבל דבינה כו', ולפי שבחי' אדם זהו בחי' שם מ"ה ובחי' ס"ג זהו כי לא אדם הוא גאה גאה ע"כ מבחי' הבל דס"ג יחי' האדם מ"ה כו' ועמ"ש בביאור ע"פ ונתתי לך מהלכים בין העומדים מענין מ"ה וס"ג כו' ועמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר הראשון פ"א בענין הבל שהוא אותיות הלב ואותיות להב כי הלא דברי כאש כו', וזהו ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל כי בהמה הם בחי' בי"ע פני ארי' פני שור כו' ואדם הוא אצילות חכמה והחכמה מאין תמצא, וזהו ומותר האדם מן הבהמה הוא בחי' אין בחי' חכמה, והכל הבל שנמשך רק הבל והארה הוא בחי' מוצא פי הוי' כנ"ל. ועמ"ש מזה בלק"ת ס"פ בחקתי סד"ה וימצא דודאים, ועמ"ש ע"פ הבל הבלים אמר קהלת, וע' במדרש תלים סי' ס"ב מענין הה"א שהיא הבל הובא סד"ה וימצא דודאים, וזהו אתא קלילא דלית בי' מששא כי יסוד נק' דבר שיש בו ממש יסוד עולם ונק' בן ישי י' מקבל מבחי' ש"י שהוא בחי' להנחיל אוהבי יש קנה חכמה קנה בינה אבל המל' רק הארה כו', גם אותיות איש א' יש, אלף פלא מאיר בחו"ב שהי' בחי' יש כו' וזשארז"ל ע"פ ואלבישך משי שעשאן ממש בעולם הפך בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא כו' והיינו ע"י הלבושים מהתורה ומצות, גם ע"ד דעתן קלה, רוכב על כרוב קל שלו, ענין קדשים קלים לגבי קד"ק כו', וע' מענין אש ה' לקמן בפ' פנחס בד"ה הנה כתיב לעבדה פ"ג והנה ה"ג הם ה"פ אש אש ה' כו' ע"ש וע' במא"א אות ה' סכ"ט כ"ו יו"ד ובמג"ד אות ה' בענין הא לכם זרע כי בכח הה"א הזרע וההולדה כו' וע' בזהר בתחלתו דף הראשון בענין כוס של ברכה דיתבא על חמש אצבען ה' עלין דשושנה כו' ובהרמ"ז שם, ועמ"ש בד"ה ושאבתם מים השני בענין כוס ישועות אשא ובזח"ג תריבדרל"ג ע"ב ה' עלין דשושנה זהו ה' תיבות שמע ישראל ה' אלקינו הוי' ואפ"ל הענין שעי"ז יבא למס"נ באחד שזהו אשה אש ה' הנמשך מבחי' ה' תיבות הנ"ל.קיצור. ענין אש ה', הבל הלב כתר דנוק' מקור הדבור, ויהיו כמנין הבל זהו חיי שרה ונק' הבל הבלים, ועד"ז מת"ת דאימא שיהי' כתר לז"א נק' ג"כ הבל היינו מלוי ס"ג גי' הבל, קלא דלא אשתמע, כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם ז"א וזהו ומותר האדם נשמות מן הבהמה פני ארי' כו' כי הכל נמשך מבחי' הבל, ופי' אתא קלילא דלית בי' מששא, וע"ד כרוב קל שלו, ומזה נמשך אש ה', וענין ה' עלין דשושנה ה' תיבות דשמע ישראל עד למס"נ באחד, ואלבישך משי שעשאן ממש בעולם.

ג) ומ"ש ^* אך להבין מאחר שהחיות נמשך להיות נבראים כו' מאין יהי' להם הכח כו', היינו כי ה' יש לה ג' קוין המורה על ירידת החיות בבחי' בראתיו יצרתיו והקו הג' הוא בחי' אף עשיתיו שהעשי' דבר נפרד כו' כמ"ש בד"ה מי מנה, ומל' מקננא באופן היא בחי' עשי', אופן הוא סנדל ע' בד"ה מה יפו פעמייך בנעלים, והנה המרגלים טענו כי חזק הוא ממנו אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם לפי שטעו וסברו שהתלבשות הכלים דמל' בקליפות ע"ד התלבשות נה"א בנה"ב שבע"כ נמשך אחר רצון נה"ב כו' אכן באמת ז"א כי וכבודי לאחר לא אתן אלא מלובשת רק בבחי' צל ומקיף, ומה שמאיר בפנימית זהו רק ע"י שערות שער באשה ערוה כו', אך עכ"פ מאחר שירדה מטה מטה צריך כח לעלות וכש"כ בנה"א המלובשת ממש בנה"ב צריכה עוז וכח וכמ"ש בענין אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם שאין לכם כלות הנפש מפני שירדו בבחי' עקב יו"ד עקב כו' כמ"ש סד"ה פי' וענין י"ג מדות מי אל כמוך, ועמ"ש סד"ה ועתה יגדל נא כח אד', ומ"ש בד"ה האזינו השמים השני בפי' אל תט באף עבדך בבחי' אף עשיתיו כו', וא"כ איך יהי' בבחי' אש ה' שהאש נמשך מבחי' הה"א בחי' הבל העליון והרי ההבל ירד עד למטה מטה, ועז"נ אך הבל בנ"א כזב בני איש תלים סי' ס"ב יו"ד והיינו לפי שהם הבל ורעות רוח שהוא הבל דס"א כמ"ש בזהר ח"ב בשלח דנ"ט ע"א, והיינו כמו הבל דקדושה הוא מקור הדבור דקדושה כמש"ל אות ב' כמו"כ הדיבורים והמחשבות אשר לא לה' המה ונמשכו מהיכלות הקליפות נק' הבל ורעות רוח וע' מזה בסש"ב ח"א פ"ו (וזשארז"ל שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של ב"ר כו' הבל שאין בו חטא כו' כי כדי להמשיך בחי' הבל העליון ממוצא פי ה' זהו ע"י הבל עסק התורה, אך לפי שלמטה יש בהבל האדם ג"כ מבחי' הבל ורעות רוח ע"כ לא יוכל להמשיך כ"כ ההבל מוצא פי הוי' אלא הבל תשב"ר שהוא הבל שאין בו חטא הוא ממשיך בחי' זו להיות וישע ה' אל הבל כו'), ובהיות כן איך יוכלו לעלות בבחי' אש ה' מאחר שמלובשים ג"כ בבחי' שלעומת זה הוא ההבל ורעות רוח כו', ולכן הכח לעלות הוא ע"י כי מאיש לוקחה זאת אש יו"ד הוא בחי' חכמה כו' בחי' ברק המבריק כו', הנה הברקים הם מתולדות אש כנראה בחוש וכמ"ש ומן האש יוצא ברק ביחזקא' סי' א', ולכן במ"ת הי' ברקים ובמא"א ב' ל"ד ברק נק' יסוד וסימן ויצא כברק חיצו יורה כחיץ ומצדו ברקים עכ"ל. ובלק"ת מהרח"ו ז"ל ע"פ ודבורה אשה נביאה דע כי דבורה תריגבחי' המל' אשת לפידות שהוא היסוד שעליו נא' ויצא כברק חיצו כו' שהיא טיפת הזרע שהיא יורה כחץ כו' עכ"ל. ובמא"א ח' נ"א חצים נק' ג' טיפים דמוחין והם יורדים חץ למטרה היא מטרוניתא חצים מצד היסוד הנק' חץ רובה קשת עכ"ל, א"כ לפי"ז ברק הוא יסוד אבא והוא בחי' אש יו"ד, ולפי"ז אש יו"ד הוא ההשפעה שמלמעלה למטה בבחי' אש היינו ויצא כברק חיצו, וזהו ע"ד תקראי אישי כו' שנת' בד"ה ואשה כי תדור נדר פ"ג, וברבות פ' שמות ע"פ בלבת אש מתוך הסנה איתא שהאש שלמעלה שחורה והרמ"ז פ' עקב דף פי' ענין שהתורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה אש שחורה הוא מו"ס, ולפי"ז נק' אש שחורה ע"ד ישת חשך סתרו שהוא העלם ואינו מושג, ובאד"ר דקל"ב משמע אש לבנה הוא ע"ק אש שחורה ז"א, ועמ"ש מזה בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש הראשון שע"ז הפסוק פ"ב ובדרוש השני שע"ז הפסוק בד"ה ביאור הדברים ע"פ שחורה אני ונאוה רפ"ג, ובמ"א פי' כי ד"י ארמ"ע הנה האש אין לו התחברות עם ג' יסודות רמ"ע כי ג"י הן בי"ע ואש הוא אצילות שאצילות הוא אלהות כו' ועמ"ש בד"ה אתם נצבים פ"ג בפי' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא ולכן נק' אל עליון כו' ומשם נמשך להיות לאדם בחי' צעקה בפנימיות הלב כו' ע"ש, ולכן מבחי' אש יו"ד נמשך הכח להיות אש ה', וכ"ה במא"א א' קכ"ה וז"ל אש נק' חכ' בסוד ד"י ארמ"ע עכ"ל, וע"י המשכה מחכמה הנה גם בבחי' ומשם יפרד יוכל לימשך הביטול כמ"ש במ"א בענין ומעיין מבית ד' יצא והשקה כו' ולכן עי"ז יומשך שיהי' הנשמה בחי' נר ה'. ועוי"ל בענין אש יו"ד ג"כ ע"ד מלמטה למעלה כי הנה ע"ס נק' כשלהבת קשורה בגחלת ואיתא במשנה סוף מסכת ביצה ושלהבת פטור משום דלית בי' מששא, כי המאציל העליון א"ס ב"ה הוא יסוד היסודות אנכי, וע"ס רק הארה ונק' שמו, ואצי' לשון ויאצל, והם קשורה ממש ורצונם ליכלל במאצילן ע"ד ע"ס הגנוזות ועמ"ש מזה בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון בענין בנקרת הצור, וזהו אש יו"ד שגם היו"ד ח"ע הוא בבחי' רו"ש ליכלל במאצילו וכמ"ש בס"י ודברו בהן ברצוא ושוב, והנה בחי' עם עוממות שייך רק בבחי' אש ה' אין מלך בלא עם מלשון גחלים שעממו שמסתתר הרשפי אש משא"כ בבחי' אש יו"ד, ולכן מבחי' אש יו"ד נמשך הכח להיות אש ה', ובמא"א א' קנ"ג אשא דכיא נק' גבורה דעתיק וכן גבורה דאריך כו', ואפ"ל ע"ד מ"ש כי החכ' מאין כו' הוא בחי' ביטול ממש ולכן נק' אשא דכיא, ועמ"ש בביאור ע"פ ויקהל משה מענין אש ומ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות חייך שלך גדול, האור הנמשך מהשמן חכמה הוא בבחי' ביטול ולא כמו אש המדות הגלויים שהוא בבחי' יש כו', וזהו אש יו"ד דוקא וכמש"ל שע"י המשכה מהחכמה יוכל להגיע הביטול גם למטה בבחי' ומשם יפרד כו', וע' בזהר יתרו דפ"ט סע"ב אית אשא דאכלא אשא כו' ואשא דמדבחא אכלא אשא אחרא אריה דאכיל קרבנין אור י"ה כו', עמ"ש מזה בד"ה לבאר ענין יוכ"פ.

תרידד) וזהו ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כו', כי הנה ברבות בראשית פי"ד ע"פ זאת הפעם זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג המד"א פעמון זהב ורמון עכ"ל, הנה פירשו פעם לשון קול דהיינו ענין פעמון שמקשקש ומוצא קול, וע' מזה בזהר פ' פקודי דרל"א ע"א שהוא בחי' קלא דאשתמע וע' מזה בלקו"ת פ' נצבים סד"ה שוש אשיש גבי ומעיל צדקה יעטני. ואפ"ל כי ענין מט"ט זהו ט"ט מרמון, ט"ט היינו שפע חי העולמים המתלבש בבחי' רמון כו' וזהו פעמון זהב ורמון ועי"ז ונשמע קולו שהוא ההשפעה למטה הנמשך ע"י מט"ט כו' שרו של עולם כו', גם זאת הפעם ע"ד מה יפו פעמייך בנעלים כמו הנעל של אור כך מתלבשת בלבוש עב מבחי' עור בהמה שם ב"ן להחיות ע' שרים, וזהו עצמו ענין פעמון ורמון כי מט"ט נעל דשכינתא, ועמ"ש בזה בלק"ת בד"ה מה יפו פעמייך, ועכ"ז גם זאת הפעם שמלובשת הנשמה בגוף גשמי מבחי' נעל עור בהמה שהוא הנה"ב שנלקח מלבוש החיצון הנק' עור הבהמה שם ב"ן, עכ"ז מה יפו פעמייך בנעלים, והיינו לפי שהוא עצם מעצמי ובשר מבשרי, ע"ד אש שחורה ע"ג אש לבנה עצם חוורו כו'.

ה) אך להבין ענין תכלית ירידת הנשמה מבחי' עצם מעצמי לירד ולהתלבש למטה בגוף גשמי זהו כמשנ"ת בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני פ"א שע"י ירידה זו נק' הקב"ה אצלם בשם חתן כו' והיינו במ"ת דכתיב ביום חתונתו כו' יעו"ש וזהו ע"ד מ"ש והי' לבשר אחד שזהו בחי' גבוה יותר מבחי' ובשר מבשרי כו', וזהו ע"י התומ"צ כי התורה מחכמה נפקת אך כיצד תהי' המשכת ח"ע בבחי' גילוי למטה הנה הוא עד"מ כמו טפה ממוח הזכר שמוכרח להתפשט תחלה בכל האברים כך צ"ל התפשטות והמשכת החכ' ע"י רמ"ח אברין דמלכא שהן רמ"ח מצות כו', ועמ"ש זה ג"כ בת"א פ' וישב בד"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים וע' בזח"א בראשית בדף ט' ע"א. ומ"ש^* שהמצות הן שממשיכות שתהי' הנשמה בבחי' נר ר"ל כי נר יש בו שמן ופתילה ואור, והנר הוא המקבל בחי' אלו, וזה מורה על יחוד דוגמת שתי פתילות בנר א' דהכוונה על זנות, עכ"פ מובן מזה כי נר הוא יסוד דנוק' המקבל לתוכה הפתילה והשמן והאור ואז נק' אשה ע"ד תקראי אישי, ועמ"ש מזה בד"ה מנורת זהב כולה פ"ב ופ"ד, וע' במא"א נ' ל"א מענין נר ומ"ש סד"ה רני ושמחי בת דרוש הראשון דנר נכלל בו ג' הבחי' דלא זז מחבבה בתי אחותי אמי, ובזהר הרקיע בפ' בראשית על דט"ו ע"א שבוצינא דקרדוניתא זהו נר היינו יסוד דנוק' דעתיק ולתוכו נמשך הקו וחוט כעין יסוד כו', והנה הטפה נמשך ג"כ דרך חוט השדרה וזהו ענין ח"י ברכות דשמו"ע שהם נגד ח"י חוליות השדרה כמ"ש בלק"ת פ' בלק בד"ה לא הביט און ביעקב, ולכן נק' היחוד בשם ידע, והאדם ידע, כי הוא נמשך ממוח הדעת דרך חוט השדרה.

וביאור ענין והיו לבשר א' יש לבאר ע"פ מ"ש כתוב בזה וז"ל וכדי להבין היטב איכות ענין יחוד מ"ן ומ"ד דזו"נ יש להקדים תחלה ענין סמיכת גאולה לתפלה עד שארז"ל דכגאולה אריכתא דמיא מהו לשון גאולה אריכתא כו', הנה ידוע בכתבי האריז"ל בכוונת סמיכת גאולה לתפלה שהמלכות נק' תפלה תרטווכמ"ש ואני תפלה כו' (כי תפלה לשון התחברות והתקשרות עמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה יונתי בחגוי הסלע שהיא התחברות הנשמה בשרשה בחי' מזלי' וכמ"כ יובן ענין זה בבחי' מל' בעלייתה מבי"ע לאצילות ע"ד הנז' בד"ה במדבר סיני באוהל מועד בלק"ת פ' במדבר בענין במדבר סיני עליית המל') והוא באמרו אד' שפתי תפתח כו' שזהו בבחי' היכל קד"ק דבריאה (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ יהודה אתה בת"א פ' ויחי) והגאולה הסמוכה אליה הוא בבחי' יסוד ז"א שנק' גואל ישראל כמ"ש אם יגאלך טוב כו' (וע' במא"א אות גימל סעיף ד' והוא ע"ד את האור כי טוב וכן נק' הגאולה ע"ד אתא בוקר כו') וכשמתייחדים מ"ן ומ"ד דזו"נ בהיכל קד"ק דבריאה בתכלית היחוד והתכללות זב"ז אז נק' גאולה אריכתא כלומר שאין המ"ן דנוק' יש ודבר בפ"ע כלל עד שבחי' גאולה דיסוד יחשב גואל לבדו אלא גם המ"ן נחשב בחי' גאולה מפני ביטולה והתכללותה במ"ד וכללות שניהם נקראים גאולה אריכתא כי מפני התחברות המקבל בהמשפיע ניתוסף הארה בודאי אך להיותם מתאחדים בתכלית גאולה אחת יחשב רק שהיא גאולה אריכתא (וזהו גואלנו מעולם הוא שמך דפי' בזהר ר"פ ויגש דקאי על המל' במא"א שם וז"ל גאולה במל' מצד היסוד המאיר לה כו' ולכן נק' המל' המלאך הגואל כו', וע' זהר ר"פ תזריע דמ"ב ע"ב ע"פ אשה כי תזריע וילדה זכר אתתא מיומא דאתעברת כו' אי להוי דכר שנמתקו גבורותי' ונהפכו לחסדים וכמש"כ בפי' למען תזכרו שתהי' אתם בבחי' זכרים כו', ובפי' גואלנו מעולם הוא שמך היינו לפי שמל' היא בקו האמצעי שמקבלת מהיסוד שהוא קו האמצעי כתר דת"י מ' והגאולה היא מקו האמצעי שאין ממנו יניקה לחיצוני' כי מבחי' חו"ג יש יניקה ע"ד שאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' משא"כ מקו האמצעי וכמ"ש ע"פ לא עשה כן לכל גויוביאור הדברים הנה מבואר למעלה דמן המ"ן דנוק' שהי' כבר מצומצמת להגביל גבולין כו' נעשה ממנה בחי' אצילות ממש כשמתייחד עם המ"ד כו' והדוגמא לזה הקרבנות שע"ג המזבח שהי' אש שלמעלה אוכלת אותם ונכללו אש שלמטה שריפת הנה"ב באש שלמעלה והיו לאחדים כו' (והוא ענין התכללות אש ה' בבחי' אש יו"ד כו' והיו לאחדים) כמ"כ במזבח העליון דאצילות דמיכאל כהנא רבא מקריב נשמות עליו כו' הענין הוא דנכללו הנשמות בבחי' העלאת מ"ן באש שלמעלה דדכורא כו' והיו לאחדים והיינו כמאמר לאשתאבא בגופא דמלכא הנז' בזוהר, ובהתכללות זה נתהפך המ"ן ממהות למהות שהרי נעשה בבחי' אצי' ממש כו' (וזהו אחד באחד יגשו, ויגש אליו יהודא, למהוי אחד באחד) ופרטי הדברים בזה הנה ידוע דמהות הנשמות והמלאכים מעלים מ"ן אל רחל כו' ורחל מעלה מ"ן אל ז"א כו', ויש כאן ב' מדריגות (ועמ"ש בד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים) הא' בחי' העלאת מ"ן של הנבראים בע"ג ממש שהמה כבר נמשכו ונתהוו יש מאין כידוע אל כח אלקי המהווה אותם מאין שהוא בחי' מל' דאצי' הנק' רחל עקרת הבית כידוע, והב' בחי' העלאת מ"ן דמל' דאצי' שהוא כח אלקי הפועל בנפעלים מאין ליש שירדה בריבוי הצמצומים להיות ראש לשועלים כו' כידוע מעלה מ"ן לבחי' ז"א דאצי' והיינו מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח פי' ה"ג שבמל' דאצי' הוא אש שלמטה שע"ג המזבח עילאה דכתיב אש תמיד תוקד כו' תרטזוכמ"ש ואל אישך תשוקתך כו' ואח"כ יורד אש שלמעלה דז"א כו' ואוכל הנשמות שנקרבו בה"ג שבמל' בבחי' מ"ד כו' דארי' הוא חסד כמ"ש במ"א וא"כ אותן הנשמות הוא בחי' רוחניות ומקור של הנשמות ולא הנבראים ממש, וזהו והיו לבשר אחד כי בדיבוק המ"ן ומ"ד יחדיו ישתאבו הנשמות דמ"ן בגופא דמלכא כו' ובזאת יתאחדו בתכלית היחוד (היינו יחוד אש ה' באש יו"ד חבור בחי' י"ה, והנה בשר הוא מיסוד האש אך בשר דנוק' זהו יסוד האש שבבריאה ע"ד שרפים רשפי אש כו' ועז"נ לא באש הוי', משא"כ בחי' בשר שלמעלה מאצי' בחי' יסוד האש שבבחי' ביטול כענין אש יו"ד ובשר הוא חשמ"ל חיות אש ממללות והרי יש חשמ"ל באצילות וכשיוכלל הבריאה באצי' זהו לבשר אחד, וכמ"ש סד"ה והי' מדי חדש בחדשו פי' יבוא כל בשר להשתחות דהיינו עליות י"ב בקר דבריאה שהם הנק' בשר בשרשן י"ב גבולי אלכסון דז"א דאצי' וזהו ענין ששם עלו שבטים שבטי י"ה כו' ולכן יבא להשתחוות השתחוואה הוא ביטול ממש וכמ"ש סד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול בפי' להשתחוות בהר הקדש בירושלים), ועי"ז יומשך אח"כ בהתהוות הולד הנוצר מהם באחדות משותפות דוקא כי הולד יש בו מן האב ומן האם יחדיו מעורבים כו' כידוע (וע' בזהר ויחי דרמ"ה) וסיבת השפע בולד באחדות כזאת הוא מפני שהי' תחלה יחוד המ"ן עם המ"ד בתכלית האחדות כו' וזהו לבשר אחד ופי' אחד מה שהי' נפרד מתחלה ואח"כ נתייחד כו' וכמ"כ מאחר דמה שנחסר במ"ן נשלם ע"י המ"ד נמצא שבין שניהם אינו אלא גוף א' (כי דו"נ הם תרין פלגא גופא ועמ"ש ע"פ אנכי שלומי אמוני ישראל שהמל' משלימתו לז"א שכדי שיהי' הגילוי למטה הוא ע"י המל') ולכך ביכולתם להשפיע גוף א' משותף משניהם דוקא. ונמצא בקצרה פי' יחוד מ"ן ומ"ד דזו"נ בחי' כח הפועל בנפעל מעלה מ"ן שורש הנבראים ומתהפך לבחי' אצי' דמ"ד כו' ומסיבות יחוד זה נולדים נשמות ומלאכים מאין ליש ממש שהוא כמשל הולד כידוע (ועמ"ש בענין ענתה בגי' ה' צבאות) והוא בחי' היכל קד"ק דבריאה שפותח שפתיו כו' לקבל מ"ד דיסוד ז"א דגאולה הסמוכה אליה וזהו עיקר ענין סמיכת גאולה לתפלה, אך מהיכן יהי' להם השתוות והתחברות כזאת מאחר שהמל' היא שורש המגביל גבולין דנבראים ומ"ד דאצי' הוא בחי' אצי' בלתי מוגבל כלל כו', הענין הוא דיש ג"כ בחי' גבול גם באצי' והוא למ"ד כלים דז"א כו' כידוע ונק' בלשון רז"ל שיעור קומה של יוצר בראשית הן האורות די"ס שנגלו מן ההעלם כיצירת האור מתוך החושך ושיעור קומה היינו כשנמדדו האורות בכלים מכלים שונים בבחי' אברים חג"ת נה"י ונכלל גבולין של המל' בשורש הגבולין דאצילות בשיעור קומה כו'.

תריזו) ועזח"ב תרומה קנ"ז א' בפי' כל בשר והמכוון שגם בבחי' בשר שהוא בי"ע שהם בחי' יש ונתהוו ע"י החשמל המפסיק בין אצילות לבי"ע ונק' בשר, ומשה אמר מאין לי בשר כו', הנה לע"ל יהי' לבשר אחד שיהי' בזה ג"כ גילוי אחד, וכמו בתחה"מ יהיו עצמות גידין ובשר וכמ"ש ברבות פ' בראשית פי"ד בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידים ועצמות אף לעוה"ב מתחיל בעור ובשר כו', נמצא לע"ל בתחה"מ יהי' ג"כ עור ובשר כו' ואעפי"כ אין בו לא אכילה ולא שתיה, והיינו ע"י והיו לבשר א' שבחי' הבשר יהי' בו גילוי אחד, וזהו ע"י היחוד עליון שע"י עסק התורה ותפלה ורמ"ח מ"ע רמ"ח אברים דמלכא שעי"ז נמשך מבחי' אש יו"ד בבחי' אש ה' שיהי' לבשר א' כו'. והנה ב"פ אש גימ' בתר וענין בתר זהו הרי בתר טורי דפרודא כנז' בזהר פ' ויצא, וע"י היחוד העליון דבחי' אש יו"ד ואש ה' נכללים באחדות וביטול כו' וכענין והר סיני עשן מפני אשר ירד עליו ה' באש דפי' עשן ר"ת עולם שנה נפש שנכללו בבחי' ביטול וזהו העשן כו', והנה בדור המבול כתיב לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, רוחי הוא ההמשכה מבחי' אויר אור יו"ד בחי' א"א הנק' רוחא דכל רוחין בזהר ר"פ לך דע"ז ע"א שלא יומשך בחי' זו באדם דלעילא, מפני היות ממנו בחי' בשר שהוא שורש ליניקת החיצונים כמ"ש במ"א וע' זח"א פ' בראשית דל"ז סע"א ודנ"ח ע"א, אבל לע"ל שנאמר והי' לבשר א' אזי ונתתי רוחי בכם וחייתם כו', ונחה עליו רוח ה' רוח חו"ב כו' וכמ"ש במ"א, ומבחי' בשגם נעשה משגב בעדינו כו'.

ז) ומש"ע ^* אך הנה הארה והמשכה זו אשר בבחי' חכ' עילאה להמשיך בחי' ביטול למטה בעולמות הנבראים הוא מאיר ונמשך מלמעלה מאא"ס שלמעלה מהחכ', כן נת' בד"ה באתי לגני פ"ב בפי' אריתי מורי ובהביאור שם פ"ב כ' וכמו עד"מ הרב שצריך להסביר לתלמידו איזה שכל עמוק שמוכרח להיות שכלו בעצמו גדול יותר וגם בשעת ההשפעה מוכרח לעורר עצמיות שכלו להתייעץ איך להשפיע השכל העמוק להתלמיד שהוא קטן הרבה מהרב כו' ועד"ז יובן גם כאן בהנמשל שכדי להיות המשכת ח"ע בהמדות צ"ל מקור ההמשכה מלמעלה מהחכ' עכ"ל. וזהו ענין אל יתהלל החכם בחכמתו כ"א בזאת יתהלל כו' פי' בזאת זהו ההשפעה בחכמה תתאה לזאת יקרא אשה שצ"ל מקור ההמשכה מלמעלה מעצם החכמה, ועמ"ש כה"ג בת"א ר"פ לך גבי ה' דאברהם הוא דא עתיקא, ובביאור ע"פ אלה מסעי דרוש השני פ"ג בענין נו"ה שהן העצה איך להשפיע ששרשן מהכתר, ועמ"ש באגה"ק סי' ב' ע"פ חגרה בעוז מתניה, ועמ"ש בביאור ע"פ ואתחנן ג"כ כזה שכדי שיהי' היחוד עליון צ"ל המשכה מהסתכלות דא"א, וע' ג"כ ביאור תורה צוה ומ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה לסוסתי ברכבי דרוש השני בפי' והוא כחתן יוצא מחופתו, והנה זה ההמשכה מאוא"ס שלמעלה מהחכמה בחכמה זהו ג"כ מרומז בענין הציצית, יען כי המשכה זו אינו ע"י השתלשלות עילה ועלול כענין ההמשכה מחכמה לבינה שהוא ע"י ל"ב נתיבות ע"ד ונהר יוצא תריחמעדן כו' משא"כ בחי' מו"ס דע"ק אית קרומא דמחפיא על מוחא וא"א שיומשך להאיר בדרך נתיב ושביל כי אין ערוך בין המאציל לנאצלים ומו"ס דע"ק הוא בחי' תחתונה שבמאציל כו' ע"כ ההמשכה ממו"ס בחכ' דאצי' נמשך רק ע"י בחי' ושער רישי' כעמר נקי כו' שאין לזה ערך ויחוס לעצמיות מו"ס כו', אבא יונק ממזלא, וזהו ג"כ ענין ומותר האדם דאצי' מן הבהמה בי"ע הוא בחי' אין והחכמה מאין תמצא, כי הכל הבל שהשערה חלולה ובתוכה מלובש הבל מבחי' מותרי מוחין כו', ואעפי"כ ל"ב חוטי הציצית רומזים לל"ב נ"ח והיינו כי לאחר שנמשך הארה ממו"ס בחי' ושער רישי' כו' לחכ' דאצי' אזי נמשך אור החכמה להאיר למטה וזהו ע"י ל"ב נתיבות. ואפ"ל שלכן צ"ל חוטי הציצית שזורין כמבואר בטור וב"י בהלכות ציצית רס"י י"א, כי עצם הצמר קודם ששזור רומז לבחי' ההמשכה ממו"ס ושער רישי' כעמר נקי שהוא בחי' אין, אכן מה שהוא שזור שיש בו אזי ממש יותר ובחי' יש זהו רומז לל"ב נ"ח שהן נמשכים בבינה ושם נמשכים בהשגה כו', קנה חכ' קנה בינה ב"פ קנה בגי' יש, וכמש"ל בפי' איש אלף יש אלף פלא מו"ס וממנו נמשך בחו"ב הנקראים יש כו', משא"כ ההמשכה שממו"ס לחכ' אין בו השגה כלל, וכענין ההפרש בין היו"ד ובין קוצו של יו"ד שהיו"ד שהוא עצם החכ' יש בו איזה ממש אבל קוש"י הרומז לכתר אין בו ממש כי הוא בחי' אין כו', ועד"ז ההפרש בין חוטין השזורין ובין החוט עצמו קודם ששזור כו'. עוי"ל כי כתר נק' יחיד, לית שמאלא בהאי עתיקא, משא"כ בחו"ב יש שורש חו"ג ע"כ השזירה שהיא מורה על התכללות חו"ג זהו שייך בחו"ב ולא בכתר, וזהו ענין שיר פשוט שיר כפול, שיר כפול בחו"ב ושיר פשוט בכתר, וזהו והי' לכם לציצית וברבות בא פט"ו ע"פ החדש הזה לכם הציצית נתתי לכם שנאמר והי' לכם לציצית כו', הה"ד יהיו לך לבדך, והיינו כי אף שמצד רוממות הא"ס ב"ה הרי נאמר כחשיכה כאורה כו' זהו בהמשכה חיצוני' להחיות העולמות שעז"נ טוב ה' לכל וכשנמשך דרך אחוריים, אבל ההמשכה הפנימיות שמאיר ע"י חו"ב זהו נמשך לכם וכמ"ש מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן כו' ע' בסידור, ועז"נ טוב ה' לקויו, וזהו ע"ד הנז' בזח"ג פ' אחרי דע"ז ב' בענין י"ה חיבורא דלהון במזלא תליא, ועמ"ש בד"ה החלצו בפי' שלום בפמשמ"ע י"ה, והנה איש ואשה יש י"ה ביניהם כו' לכן שרש יחוד זה זהו ע"י הציצית ששרשם מבחי' שער רישי' דא"א הנק' ג"כ מזל כו' כי מזל הוא כתר כמ"ש בפרדס בעה"כ ערך מזל ומשם נמשך כח ההשפעה מח"ע למטה כו' כנ"ל, וגם בחי' ואיש כי יקח אחותו חסד הוא המחברם, והיינו וילך איש מבית לוי שהוא יחוד או"א אשר אבא מלביש לחסד דא"א כו'. אך הנה המשכה זו מבחי' ושער רישי' כעמר נקי הוא צבוע בגוון תכלת שיהי' מכלה היש ויהי' היש בטל, שזהו תכלית הבריאה, ולכן תכלת ג"כ לשון תכלית, וזהו ענין תכלת דומה לים כי ים עלמא דאתכסי' שם הביטול ע"ד נוני ימא משא"כ בבחי' יבשה ומשם יפרד אלא שנמשך דם חלזון מהים שהוא להמשיך תכלת לכלות היש גם בבחי' ארץ אבל רק דומה לים, ועד"ז ים מל' דומה לרקיע ז"א ורקיע דומה לכסה"כ בינה כו' שם גילוי כבוד עילאה דלמעלה היש וכולא קמי' כלא חשיב והיינו ע"י ל"ב נתיבות חכמה עילאה גימטריא כבוד כו', ועמ"ש ע"פ מה ראו על ככה שבחי' הביטול דמה נמשך להם ע"י ככה כף הדמיון ע"ד תכלת דומה לים וים דומה כו' ואעפי"כ עי"ז ומה הגיע אליהם כו'.

תריטוזהו ע"כ יעזוב איש, נק' קול, ז"א קול דודי הנה זה בא, יעזוב או"א השכל ודבק באשתו הדיבור כמ"ש ונגלה כבוד כו' כי פי ה' דיבר ועי"ז והיו לבשר אחד כנ"ל וזהו ובו תדבקון.

למען תזכרו ואמונה כל זאת וקיים עלינו כו',

גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ (דגבי תשובה נאמר ב"פ הוי' הוא האלקים בביאור שובה ישראל ובד"ה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום תרכוכמו"כ בפ' ציצית כתיב להיות לכם לאלקים שבחי' הוי' יהי' כמו שם אלקים. ואפ"ל ע"ד שאמר יעקב ונתן לי כו' ובגד ללבוש ואזי והי' הוי' ובמ"א נת' שזהו"ע נדר קדש א"ע במותר לך וכן תכלת להעביר גם הדקות כו' גם ע"י תורה קה"ק כנ"ל), והיינו שמכוון לנגד היכל קה"ק שלמעלה מבחי' קדש והוא בינה הנק' קדה"ק זהר ר"פ יתרו ס"ט ב' וא"כ בציצית ג"כ בחי' זו שהרי תכלת דומה לים כו' עד לכסה"כ וכדלקמן בענין כסא כבוד מרום מראשון כו', בת"ח יקרה היא מפנינים מכה"ג ע"י עסק התורה דג"כ היכל קה"ק וכן בציצית ל"ב חוטין תורה ל"ב נתיבות חכמה, וזהו פותח את ידיך כו' יודיך, שהם אש יו"ד כו' והיינו ע"י ושער רישי', ונמשך להיות נר ה' נהורא תיכלא ונהורא חיוורא.

וראיתם אותו זכור מצוה אחרת התלויה בו ק"ש כי ק"ש יש בה רמ"ח תיבין רמ"ח אברים בד"ה צאינה וראינה וע"כ כמו ע"י רמ"ח אברים נמשך הטפה וכו' כן ע"י מצות ק"ש יחוד קבה"ו, וא"כ ציצית זהו רק בנין המל' עצמה להמשיך בה עצם מעצמי ובשר מבשרי ותפילין ש"ר וש"י וקריאת שמע אחר כך היחוד וזהו וזכרתם, בראשית ברית אש ואני אהי' לה חומת אש כו' בד"ה והי' מספר לע"ל אש גבוה מרוח, עמ"ש מזה בביאור ועתה יגדל נא דתקס"ג, אפ"ל זהו"ע ברית אש להאיר בנר כו'.

והייתם קדושים קדש קדוש קדושה, דהיינו להמשיך מבחי' קדש העליון ע"י הוי"ו לבחי' ה' ואזי נק' קדושה בד"ה מקושש,

ובתולע"י בציצית רקיע יסוד הנק' עושה שלום ודומה לכסא כבוד מרום מראשון היינו כסא בינה כבוד חכ' מרום מראשון כתר, בבחיי ס"פ וישב י"א תמר כולל זכר ונקבה, תמר ל"ב נתיבות פעמים יו"ד כו' בראשית ברית אש יס"א כו'. ואפ"ל כבוד עילאה לבוש הפנימי תורה עוטה אור כשלמה, ומל' לבוש החיצון ע"כ צריך להמשיך מהפנימי לחיצון וזהו לבש ה' עוז וכו', וע' בד"ה נשא, י"ל גם מחשבה הקדומה נק' לבוש מל' אנא אמלוך וא"כ צ"ל אם שייך שם מצות טלית וציצית ועמ"ש בד"ה יביאו לבוש מל', מל' דא"ס כו' או י"ל שם אין שייך פרודות כו', גם י"ל ע"ד עגולא וריבועא דמ' דאצי' נק' ריבועא כנ"ל בענין ד' ראשים דכ' אבל מל' דא"ס העיגול המקיף ופטור מציצית וכו' ואדרבה הציצית להמשיך משם בחי' ברוך כבוד וזהו וימלא כבוד כו', ותכלת דומה כו' עד וכסא דומה לכבוד. הא דנשים אם חייבות בציצית פלוגתא דרבנן ור"ש, י"ל כי בתולע"י הטלית וציצית רומז לכלה א"כ ס"ל לרבנן נשים חייבות, והא דר"ש פוטר, י"ל כי המל' הנק' כלה היא הטלית וציצית אבל חיוב הציצית על האדם הלובש ולא על הלבוש כו'.

בפע"ח ^* שכ"ו פ"א בפנים דע"ק אמת הם גימ' ז' שמות ס"ג ומהם נמשכים* ז' מילוים כא' בחי' הבל והם ז' הבלים וז"ס קול שופר וע"י שפניו תרכאמתאדמים ממשיך בחי' אמת בההבל וקול וזהו את פניך הוי' אבקש וזהו וישע הוי' אל הבל כי ש"ע נהורין הם בפנים דע"ק כו' ולעורר כ"ז צ"ל ע"י שיהי' בחי' אש ה' מבחי' הבל הנ"ל ולכן ע"י שופר מהכבשים שזהו בהמה כי הבל מקור הדיבור הו"ע רוח הבהמה היורדת למטה שם ב"ן ושרשו מס"ג וכבשים ע"ד והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו בחי' עמר נקי כו', גם ע"ד ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, גם י"ל ויבן את הצלע להיות עצם מעצמי ובשר מבשרי וזהו מלכיות ואח"כ היחוד ע' ד"ה שוש אשיש בחי' והיו לבשר אחד וזהו זכרונות ע"ד וזכרתם את כל מצות אך כי ההמשכה מחכמה צ"ל מלמעלה מהחכמה וזהו שופרות, גם ע"ד טוב הוי' לכל וטוב הוי' לקוויו זהו מלכיות וזכרונות.

בענין דומה לכסה"כ עמ"ש בד"ה ותחת רגליו, בענין אש ה' אש יו"ד עפמ"ש בד"ה אתם נצבים אש כו' ובמא"א א' קכ"ה אש נק' חכמה ושם קנ"ג אשא דכיא נק' גבורה דעתיק.