ביאור ע"פ והי' לכם לציצית
תרכאביאור ע"פ והי' לכם לציצית
ביאור ע"פ והי' לכם לציצית
הנה ענין עוטה אור כשלמה הוא דהנה כדי להמשיך האור והשפע מא"ס המאציל ב"ה אל הנאצלים אשר אין ערוך ביניהם א"א להיות אא"כ ע"י הפרסא המבדלת בין המאציל לנאצלים ועליה נאמר ישת חושך סתרו שע"י שהאור עובר ונמשך דרך הפרסא יוכלו הנאצלים לקבלה ולכן נק' הלבושים תיקונים וכמ"ש באד"ר ענין עד לא אתתקן כו' כי ע"י הלבוש יכולים לקבל האור כו' ואין הלבוש מעלים לגמרי ח"ו, וכן מאצי' לבריאה נמצא פרסא מפסקת בכדי שיוכלו הנבראים לקבל האור והשפע דאצילות שכאשר היא בוקעת דרך הפרסא אז היא מתצמצמת ועי"ז דוקא יוכלו לקבלה, והוא מאחר שאין ערוך הנבראים נפרדים ובעלי גבול לבחי' אצי' ע"כ א"א זולת ע"י הפרסא, וכ"ש שאין ערוך האצי' לגבי א"ס ב"ה ע"כ צ"ל פרסא לבד הצמצום הראשון להיות מק"פ כו', וזהו עוטה אור כשלמה היינו בחי' פרסא המבדלת ומסתרת את האור הנמשך מא"ס ב"ה שמאיר ע"י לבוש זה (ונק' ג"כ חשמ"ל העליון שלמעלה מאצי' כמ"ש במ"א בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר ולכן נק' בחי' זו בצלמנו כמו שבחי' צלם האדם נמשך מבחי' חשמ"ל שנעשה לבוש לנר"נ דז"א וכעד"ז בחי' חשמ"ל העליון שלמעלה מאצי' הוא לבוש לאא"ס ב"ה הנמשך ומתלבש באצי' ופי' חשמ"ל לשון חשות וממללות זה מורה על בחי' וענין לבוש הנ"ל כמ"ש במ"א) ואח"כ נוטה שמים כיריעה היינו בחי' התהוות ז"א דאצי' שנק' שמים אש ומים פי' שנמצא בו בחי' מוחין דאבא שנק' מים ובחי' מוחין דאימא שהוא בחי' אש בחי' גבורות, והיינו דאחר שעוטה אור כשלמה בהסתרות בהירות האור ע"י הפרגוד שבין המאציל לנאצלים אז יוכל להתצמצם האור בהכלים דאצי' לנטוע שמים שהוא תרכבבנין ז"א דאצי' (וי"ל היינו כדפי' לעיל דבחי' לבוש זה הוא הממוצע בין עצם האור ובין הכלי לכן ע"י שעוטה אור בלבוש זה יתלבש אח"כ בכלים דז"א הנק' שמים), והנה כמו כן יש בהתורה בחינת עוטה אור כשלמה שהתורה היא (ג"כ בחי' לבוש שהיא) הממוצע המחבר את אא"ס ב"ה עם העולמות שבכל עולם ועולם הוא כן, והענין שפנימי' התורה היא בחי' א"ס כמ"ש ארוכה מארץ מדה וחיצוניותה יש לה גבול והענין דאורייתא מחכמה נפקת שהוא יסוד אבא דאצילות ואיתא בע"ח שפנימי' אבא הוא בחי' פנימי' ע"י ובחי' פנימי' עת"י הוא בחי' א"ס ממש מה שלמעלה מהאור הנמשך לעולמות והוא בחי' האור שלפני הפרסא הנ"ל המפסקת בין המאציל לנאצלים, וא"כ כיון שפנימי' אבא היינו בחי' סתים שבתו' הוא בחי' פנימי' עת"י הוא בחי' מה שא"א להיות נמשך משם השפע לערך השתלשלות העולמות והיינו הנסתרות לה' אלקינו שבפנימי' יסוד אבא מלובש פנימי' עת"י שהוא בחי' א"ס ממש והנגלות לנו ולבנינו היינו חיצוני' יסוד אבא שנמשך לזו"נ דאצי' וזהו שנק' התו' שלפנינו נובלות חכמה שלמעלה בחי' חיצוני' ואחוריים דח"ע, ולפי שאעפי"כ הפנימי' מלובש בהחיצוני' זהו ענין עוטה אור כשלמה והוא ג"כ ענין מארז"ל שהתורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, ולכן התו' הוא הממוצע המחבר את א"ס ב"ה עם העולמות שהרי פנימיותה הוא בחי' אא"ס ממש וע"י אמצעות הלבוש שהוא נובלות חכ' נמשך ומאיר בעולמות שהרי בכל עולם הגילוי ע"י בחי' חכמה שבו.
ב) אך הממשיך גילוי מבחי' האור בהלבוש הן נש"י כי יש בהן ג"כ סתים, היינו כי עם היות הנשמה שלמטה בגוף הוא מבי"ע שהן בחי' נבראים יש מאין אך שרשן מאצי' מבחי' ישראל סבא שהוא בחי' נה"י דאבא והנה נה"י הוא בחי' המשכה מעצמות המוחין וכמשל בהטפה מלובש מעצמיות כח השכל כו', לכן יש בכחם להמשיך מבחי' סתים שבתורה כו' (ועמ"ש במ"א בביאור ע"פ צאינה וראינה כו' בענין ישראל מקדשי שמך כו') ובמ"א נת' דשרש הנשמות ממח' הקדומה הוא בחי' א"ק כו', אכן כיון שהנשמות עצמן מבי"ע איך יגיע לשרשם, אך זהו ע"י התפלה שנק' סולם והיינו ע"י רעותא דליבא להשיב נפשו לשרשו אליך ה' נפשי אשא ודרך פרט יש בזה ב' בחי' היינו אהוי"ר ורחמנות וקעומ"ש כנ"ל, וזהו ג"כ ענין הטלית וד' ציצית שהטלית זהו בחי' הלבוש העליון דבחי' עוטה אור כשלמה שהוא בחי' מקיף שאינו מתגלה האור בתוך האדם שלכן עיקר התיקון הוא ע"י זה שהלבוש יעלים האור רק שאינו העלם לגמרי כי אעפי"כ הוא מאיר דרך צמצום השערות דחוטי הציצית שעי"ז יכולים לקבל שקוצי דשערי דז"א מאיר בא"א ונק' ציץ ל' זכר ומשם נמשך הארה ומאיר ג"כ לנוק' וזהו ציצית ל' נקבה כו' ולכן הציצית הם מצמר כענין ושער רישי' כעמר נקא. והנה ביאור ענין ד' גוונין הנ"ל דהתכלת הוא בחי' אחרונה כי גוון לבן זהו בחי' אהבה כו' והתכלת זהו קבלת עול כו' או בחי' יראה, וצ"ל דבפע"ח שער הציצית מבואר כי החוטי תכלת הן נמשכי' מבחי' מקיפים דאבא והחוטי לבן הם נמשכים מבחי' מקיפים דאימא, וכמו"כ צ"ל במה שנת"ל בענין סדר ד' חיות דמרכ' פני אריה הוא בחינת אהבה כו' עד הבחינה הד' הוא בחינת פני אדם והוא בחינת קבלת עול והיינו בחינה אחרונה כו' והרי בחינת אדם גבוה מבחינת פני אריה כו'. אך הנה ידוע מה תרכגשכתוב בספר יצירה נעוץ תחלתן בסופן, פירוש הראשית הוא בחינת אבא דאצילות הוא נעוץ בסופו בבחינת מלכות דאצילות, כי אבא יסד ברתא, והיינו חכמה בראש וחכמה בסוף, והיינו מ"ש במרכבת יחזקאל הד' חיות שהן ד' רגלי המרכבה שנושאות את הכסא שרגלא רביעאה הוא דוד מלכא הוא פני אדם והרי הוא למעלה מג' חיות שלפניו פני אריה כו' שהרי בחי' פני אדם הוא כענין האדם עילאה שעל הכסא ואין זה אלא משום דנעוץ בסופן שהוא רגלי רביעאה מתחלתן הוא בחי' אדם שעל הכסא ולכן הוא ג"כ בחי' פני אדם. והנה כמו שיש בחי' מרכבתא תתאה דהיינו בעולם הבריאה שהן ד' חיות שראה יחזקאל (וזהו בחי' ד' כנפות שכשרים אף אם הם של עור כו' מה"ט) שנושאות את הכסא הוא בחי' מל' דאצי', כמו"כ יש בחי' מרכ"ע דאצי' עצמו שהמדות חגת"מ דאצי' הם נק' בחי' מרכבה לבד לגבי בחי' אדם קדמאה הוא בחי' ח"ע הנק' בזהר אדם קדמאה והכסא הוא בחי' בינה דאצי' (ועמ"ש במ"א שע"ז ארז"ל האבות הן הן המרכבה היינו בחי' מרכבתא עילאה דאצילות וזהו בחי' ד' ציצית שהוא ד' בחי' דאצי' שלמעלה מעלה מבחי' הד' כנפות כו' הנ"ל), והנה בחי' פני אריה היינו חסד דאצי' והוא בחי' אברהם כו' ורגלא רביעאה הוא דוד מלכא היינו מל' דאצי' ונק' פני אדם שגבוה מפני אריה מפני שנמצא בה מבחי' אדם קדמאה הוא חכ' דאצי' דהיינו ענין חכ' בראש וחכ' בסוף כנ"ל ולכן התכלת זהו בחי' אחרונה רגלא רביעאה קעומ"ש ומ"מ שרשו ממקיפים אבא שלמעלה מבחי' חוט הלבן דנעוץ תחלתן בסופן. ויובן זה יותר ע"ד מארז"ל אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכ', פי' יראה ראשונה שאמר אם אין חכ' אין יראה היינו בחי' יר"ת דמל' דאצי' המתלבשת בבי"ע להחיותם שזהו משנת"ל בחי' התכלת לקבל עומ"ש בבחי' יראה ופחד ולקשר מחדו"מ שלו במחדו"מ של הקב"ה שזהו בחי' יר"ת (ולפי זה פי' אם אין חכמה אין יראה היינו כיון שהתהוות המל' דאצי' הנק' יראה הוא מחכמה כי אבא יסד ברתא א"כ אצי' המל' הוא ע"י שנאצלה תחילה החכמה ואם אין אצי' חכ' אין יראה) ואם אין יראה אין חכ' הוא בחי' יר"ע שהוא בחי' תכלית הביטול בבחי' חכמה כח מה שזו א"א להתלבש בבחי' לבושים כלל כ"א ע"י מזלייהו חזי כו' (ויראה זו נמשך מבחי' גבורה דעתיק כמ"ש הרמ"ז ר"פ פנחס וא"כ אצילות יראה זו קדם לבחי' התהוות חכ' דאצי' לכן אם אין יראה זו א"א להתהוות ח"ע, ולפ"ז זה המשנה מדבר בסדר אצילותן מלמעלה למטה ובמ"א נת' הסדר מלמטלמ"ע), ונמצא מזה מובן ענין נעוץ תחלתן בסופן כי יר"ע הוא ראשית כל האצי' ויר"ת הוא סוף האצילות, וכן חכמה בראש וחכמה בסוף, לכן התכלת עם היות למטה הוא יר"ת שמבחי' מל' והלבן הוא בחסד דז"א למעלה ממנו כו' אך בשרשן הוא גבוה יותר שהרי הוא שרשו מבחי' יר"ע ראשית ומקור דח"ע וז"ש ששרשו ממקיפי אבא משא"כ הלבן שרשו ממקיפי אימא, והוא ע"ד בחכ' יסד ארץ וכונן שמים בתבונה.
ג) והנה התכלת נק' אשא אוכמא בזהר שהוא בחי' מל' (שהוא גוון הרביעי שבאש שלמטה מכולם כנודע) ע"ש שהוא סמוך לפתילה והוא המכלה אותם ומבערה כו' וחג"ת הוא האש הלבן שלמעלה כו', והענין הוא כנודע שמל' תרכדדאצי' נשפלת בבי"ע להיות ראש לשועלים כו' ואז היא מבררת בירורי נוגה המעורב טו"ר בבי"ע כמ"ש ותתן טרף לביתה כו' וכמ"ש מצמיח חציר לבהמה ונז' בזהר ע"ז אלף טורין כו' אכלה לון בהמה רבא בגמיעא חדא כו' שהם בחי' המלאכים המתבררים מבירורי נוגה שנק' חציר כו' הם נבלעים בבהמה רבה שהוא שם ב"ן דאצי' בחי' מל' דאצי' דאכלה לון בגמיעא חדא שהוא המברר אותן כו' כנ"ל ולכך נק' בשם תכלת דאכיל ושצי כולא היינו לברר את הרע דנוגה ולכלותו עד שיתברר הטוב בלבד כו', וז"ש הכנף פתיל תכלת כו' וראיתם כו' וזכרתם את כל מצות ה' פי' שע"י התכלת דציצית יזכור מצות ה' שהמה המצות דמל' דאצי' שנק' מצות המלך כו' דהיינו שע"י מצות המלך יברר בירורי נוגה לאהפכא מחשוכא לנהורא ולבער ולכלותו את הרע אבל בחי' חוטי לבן שבציצית שהם בחי' האש לבנה שלמעלה ע"ג אש שחורה בחי' חג"ת דאצי' דכתיב לא יגורך רע באצי' כלל ואין מצטרך שם לברר בירורי' כלל מאחר שלא יגור שם רע כלל כו' ע"כ בחי' קיום המצות הוא רק בכדי להוסיף אורות באצי' בלבד, וז"ש ועשיתם את כל מצותי דהיינו רק כדי להמשיך תוס' אורות באצי' כו' (כי אין מהצורך שם לברר בירורים מאחר שלא יגור במגורו רע ע"כ גורמים המצות רק תועלת זו שמתוסף אורות בגילוי באצי'), וז"ש עוטה אור כשלמה כו' דהנה כאשר מצטרך להמשיך השפע מן המאציל ב"ה אל הנאצלים אשר אין ערוך ביניהם כנודע, בלתי אפשר להתמשך זולת ע"י הפרסא המבדלת בין המאציל לנאצלים, ועליה נאמר ישת חושך סתרו שכאשר השפע עוברת דרך הפרסא אז יוכלו הנאצלים לקבל שמשתנה עי"ז למהות אחר (שנק' אור התולדה כמ"ש במ"א), וכן מאצי' לבריאה נמצא פרסא מפסקת בכדי שיוכלו הנבראים לקבל השפע דאצי' שכאשר היא בוקעת דרך הפרסא אז מתצמצמת ומשתנה למהות אחר ממש כמ"ש במ"א והוא מאחר שאין ערוך בין אצילות לבריאה (נמצא פרסא מפסקת בכדי שיוכלו הנבראים לקבל השפע דאצי' שכאשר היא בוקעת דרך הפרסא אז מתצמצמת ומשתנה למהות אחר ממש כמשנ"ת במ"א והיינו מאחר שאין ערוך בין אצי' לבריאה) שהמה נבראים נפרדים בע"ג כו' ע"כ א"א זולת הפרסא המפסקת כנ"ל. וז"ש וראיתם וזכרתם את כל מצות הוי' שע"י ראי' דתכלת יזכור מצות ה' שהם מצות המלך שהוא המלבושים במל' דאצי' כנ"ל ולכך נק' מצות ה' שמורה על שמהווה את הכל כו', אבל בזכירה שניה כתיב את כל מצותי שהוא בחי' המשכת אא"ס עצמו לכלים דנאצלים כו', דהנה ידוע שנר"נ יש להם כלים שמתלבש בתוכן אבל ח"י אין להם כלים שיתלבשו בתוכן כ"א הם בחי' מקיפים שלמעלה מהכלים כמו שנראה בנפש האדם משכן השכל במוח והמדות בלב כו' אבל הרצון אין לו כלי בגוף כו' שהוא בחי' מקיף כו' כמו"כ למעלה בחי' ח"י הם מקיפים שלמעלה מהכלי כו', וז"ש אני ה' דלכאורה אינו מובן דמשמע שידוע מי הוא הקורא אני כו' והלא למת"ב בעצמותו ית' כ"א מפעולתו ניכר שהוא מהווה את הכל כו' ומזה ניכר דאנת אשתמודע על כולא אבל עצמות א"ס אינו מושג ומהו אומר אני ה' כו', אך הענין הוא שאני הוא בחי' הכתר המקיף דיחידה כמ"ש אני ראשון ואני אחרון כו' והוא בחי' עצמותו ית' נמשך לבחי' הוי' שהוא בחי' נר"נ דאצי' האורות דאצי' המלובשים בהכלים ע"י מעשה המצות שעשיתם אתם תרכהאת מצותי דוקא זה גורם להמשכת אני בחי' הכתר שרש המצות אל בחי' הוי' כו' וזה ע"י חוטי הלבן שהם בחי' חג"ת דאצי' אריה שור נשר דמרכ' שהוא בחי' שמחה דכתיב עבדו את ה' בשמחה וגו' דהיינו להוסיף אורות באצי' עצמן שאין שם בירור כנ"ל והם נמשכים ממוחין דאימא, אבל התכלת שנמשכים מאבא דאצי' הוא בחי' הביטול בתכלית ורק שנפל למטה מכולן שהוא בחי' רגלא רביעאה דכורסייא פני אדם תתאה מפני שנעוץ תחב"ס דוקא וסופן בתחלתן דוקא כנ"ל.ד) והנה ביאור ענין גדיל ופתיל וארז"ל נוי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף הענין דהנה פי' וענין מרכבה שהוא למטה מהרוכב עליו ועכ"ז כחו גדול להעלות את האדם למקום שלא הי' יכול להגיע בעצמו וזהו מפני ששרש פני אריה פני שור כו' הוא מעולם התהו ולכן והחיות נושאות את בחי' אדם דתיקון כו', אך א"כ איך הוא זה במרכבתא עילאה דאצי' שהוא בחי' תיקון, אך הוא ג"כ כי ז"א בעתיקא אחיד ותליא לכן יש בכח מרכבתא עילאה שהוא בחי' חגת"מ דאצי' להעלות בחי' אדם קדמאה שהוא חכ' כו', וכן בנפש האלקי' יש כח במדות שבנפש להעלות ולהגביה את בחי' ההתבוננו' מצד ששרשן במדות שלמעלה מהשכל של הנפש כמ"ש כ"ז במ"א באריכות והמדות שלמעלה מהחכ' הם הנק' טורי חשוכא והם הנק' ג"כ בהמה רבה ושם בחי' ההתכללות ביתר שאת גם מבחי' מדות דמרכ"ע ומצד ההארה שנמשך משם במדות שלמטה מהחכ' נעשה בהן ג"כ התכללות יותר, וזהו ענין הגדיל שהד' חוטין נעשו דבר א' ממש משא"כ בפתיל הן בחי' ד' חוטין כ"א מהות בפ"ע רק שאינן פרודות ממש כמו הכנפות, והיינו כי כל זמן שהמדות מכוסים ביחד אין נק' גדיל ששם כלולים יחד ולפי שיסוד אימא מסתיים בשליש עליון דתפארת לכן הוא שליש גדיל כו' והיינו בעוד המדות כלולים בתוך הדעת וההתבוננו' שם כלולים אהוי"ר יחד ונק' גדיל אלא שאינן בגילוי כ"כ באדם ואח"כ כשבאין בגילוי בלב הם כל א' בכלי בפ"ע וזהו שני שלישי ענף, וצ"ל ב' הבחי' כמ"ש וידעת כו' והשבות אל לבבך כו' וזהו שליש גדיל ושני שלישי ענף.
ה) והנה עד"ז יובן ג"כ ענין ר"ה שהוא בחי' יראה קבלת עול מלכות, אמרו לפני מלכיות כו', זהו בחי' תכלת אך הנה בשרשו בחי' זו גבוה מהלבן כנ"ל (וגם עמ"ש במ"א עפמ"ש שחורה אני במל"ת שהם בחי' שחורות כעורב ואעפי"כ ונאוה יותר מבחי' ושער רישא כעמר נקא שהם מ"ע ע"ש הטעם ולכן יובן כמו"כ כאן כו' ולכן עיקר המשכת גילוי אור חדש למדת מלכותו ית' הוא בר"ה כידוע) וזהו בחי' שופר שהוא גילוי בחי' יר"ע שהשופר ממשיך בחי' חרדה כו' והיינו כי ענין יר"ת דאצי' שלמטה מהחכ' הוא בחי' מלכיות קבלת עול מלכות אבל ע"י השופר נמשך ג"כ יר"ע דאצילות כו', והנה תשר"ת הם כנגד אברהם יצחק ויעקב ודוד מלכא שהם ד' גוונין הנ"ל אך כ"ז הוא בחי' עומקא דליבא ופנימי' הלב שהאה' מבחי' ורב חסד והרחמים נק' רחמים גדולים כו' והוא למעלה גם מבחי' מרכבתא עילאה דאצילות, וע' בפע"ח בענין השופר דנז' ג"כ בחי' גיכ"ק מהחיך שנמשך משם לבחי' אחה"ע מהגרון כו' כי השופר הוא בחי' תרכובנין ז"א דאצי' (וי"ל היינו כדפי' לעיל דבחי' לבוש זה הוא הממוצע בין עצם קול פשוט שזהו כמו בחי' א' כמ"ש בסידור ועי"ז נמשך התהוות הדיבור כו' אך חכו ממתקים כתיב וזהו ענין גומל חסדים טובים וכמ"ש במ"א ע"פ ויצץ ציץ ויגמול שקדים כו' שזהו גילוי מבחי' ורב חסד שלמעלה מהחכ' שמשם המתקת הדינין כו', והלבן הוא בחי' וימינו תחבקני כי ר"ה תכלת זהו בחי' שמאלו תחת לראשי, ואע"ג שעיקר בחי' ימינו תחבקני זהו מקיפים דסוכות מ"מ ביוהכ"פ מתחיל גילוי החסדים כו' כמ"ש בפע"ח ולכן הי' הלשון של זהורית מלבין וגם שעבודת היום בבגדי לבן דוקא ועל ידי זה נמשך אח"כ בחי' עוטה אור כשלמה בשמח"ת כנ"ל.
לתוספות ביאור. דהנה י"ל מארז"ל בענין הוא של בגד וכנפיה של עור חייבת דעכ"פ כש"כ אם כנפיה ג"כ של בגד שחייבת ולפי מש"ל דד' כנפות מבחי' פני אריה פני שור כו' נק' עור א"כ לכאורה לעולם צריך להיות כנפיה של עור כו', הן אמת שי"ל שהן עצמן לא נק' כנפיה של עור כי העור הוא בחי' החיצוני' שלהם כו', אך עוד אפשר לומר והוא דמודעת זאת שיש ב' בחי' לבושים למעלה הא' בחי' ח"ע נק' לבוש לאא"ס ב"ה כמש"ל בפי' עוטה אור כשלמה כו' והב' בחי' מל' נקרא ג"כ לבוש כמ"ש יביאו לבוש מלכות כו' וכתיב ה' מלך גיאות לבש כו' וע' ע"פ ועשית בגדי קדש כו' מענין ב' לבושים אלו וגם בפסוק יונתי כו' נתבאר מענין לבוש מלכות, והנה כשישראל הם במעלה עליונה בבחי' רעותא דליבא אז ממשיכים אור חדש מאוא"ס ב"ה מלמעלה מהחכמה להיות נמשך ומתלבש בחכמה שהוא התורה ואזי נשמות ישראל הן למעלה מבחי' תורה וזהו שנקרא התורה מאורסה ובחי' כלה לגבי נשמות ישראל שהם בחי' חתן המשפיע וממשיך בה אוא"ס ב"ה וכיון שכן החכמה היא הלבוש אשר תכסה בה והד' כנפות הם חגת"מ דאצילות מרכבתא עילאה דאצילות והציצית הם המשכת קוצי דשערי דא"א בשערות דז"א והיינו בחי' אהבה רבה ורחמים גדולים ויראה עילאה ולכן גם כנפיה הם של בגד שהרי הם ג"כ מבחי' אצילות לבושים דהוד והדר, אך כשאין להם בחי' אהבה רבה הנ"ל ממשיכים מבחינת האור המלובש בחכמה עילאה כדכתיב הוי' בחכ' להיות מתלבש בלבוש מלכות וזהו ג"כ בחי' הטלית שנקרא פרישו דמלכא, ואז הד' כנפות הם מבחי' פני אריה דבריאה כו' שהוא מרכבתא תתאה כו' והציצית הן מרכבתא עילאה דהיינו מבחי' חגת"מ דאצילות ומ"מ שליש גדיל כו' כנ"ל.