ועתה יגדל נא

תפוועתה יגדל נא

ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר. הנה צ"ל ענין תיבת לאמר דמיותר הוא, גם מהו ועתה, והיו"ד רבתי דיגדל ומ"ש כח אד' דהל"ל שם הוי' שהרי ביג"מ נז' תחלה ב' שמות הוי'. ולהבין זה צ"ל מארז"ל כל העונה אישר"מ בכל כחו קורעי' לו גז"ד של ע"ש מהו פי' בכל כחו. והנה פי' שמי' רבא מברך הוא כמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם דהפי' שיומשך מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלי' וזהו פי' מברך שהברכה היא ריבוי ותוס' הגילוי למעלה מסדר ההשתלשללות, ופי' שמי' רבא היינו משארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד (ע' מזה בד"ה קול דודי שהוא בחי' האור כמו שהוא כלול בהמאור ונק' מלכותך שלמעלה מבחי' ממכ"ע, ובד"ה אני דפ' ציצית נת' כי יש כמה שמות הקדושי' שהם בבחי' ממכ"ע, אבל שמו הגדול הוא מה שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע וע' מענין שמו הגדול ג"כ בד"ה את שבתותי תשמרו) והנה להבין מהו ענין מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי', יש להקדים מ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, ואח"כ כתי' להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, הפסוק הראשון בלשון נוכח כנגד עלמא דאתגלי' והפ' השני בלשון נסתר כנגד עלמא דאתכסי'. והענין דהנה פי' כבוד מלכותך, כבוד היינו ל"ב נתיבות חכמה ל"ב אלקי' שבמעשה בראשית, שמזה נבראו העולמות בבחי' ריבוי נבראי' לאין קץ, וזהו כבוד מלכותך, וצ"ל איך נתהוו ריבוי התחלקות הנבראי' מהאחדות הפשוט בחי' הוא ושמו בלבד. אך הענין שזהו"ע שנבה"ע ע"י עשרה מאמרות שהוא בחי' אותיות דבורו ית' שהאותיות דבורו ית' הם מחלקים השפע לחלקים רבים, וכמו למשל בנפש האדם דהנה הנפש עצמה היא בחי' אחדות פשוט ואעפי"כ השפעתה ע"י הדבור היא מתחלקת לחלקים רבים שהוא ע"י צירופי אותיות הדבור שמדבר לחבירו ויכול לדבר דבורים הרבה שונים עד אין קץ ותכלית וגם שכל וסברא אחת כשבא בדבור הוא מתחלק לחלקי' בכמה צירופי' אותיות הדבור, וזהו בחי' התחלקות הארת הנפש ע"י הדבור אף שבעצמה היא אחדות א' (ומקור התחלקות צירופי אותיות הדבור הוא נמשך^* תפזמבחי' החכמה והשכל ולכן התינוק אינו יכול לדבר עד שמתגלה בו בחי' השכל ושם נת' דשרש האותיות נמשך מקדמות השכל ושכל הנעלם שבנפש אך עכ"ז הוא רק מבחי' שכל אבל עצמות הנפש ממש הוא למעלה משרש התחלקות האותיות. ותדע דהנפש עצמה היא ודאי למעלה מהשכל כמ"ש בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו כו' ועמ"ש בביאורי הזהר פ' פנחס דרנ"ד גבי בחד צפרא כו' דבחי' חכ' זו ושכל הנעלם נק' קו המדה שהוא בחי' גבור' דעתיק המלובש במו"ס שהוא הנותן מדה וקצבה לכל אור וכלי ולכן ממנו נמשך התחלקות אותיות הדבור תחלה לה' מוצאות ואח"כ בכל מוצא ג"כ לכמה אותיות שונים וזהו ענין בשלשה דברים ברא הקב"ה את העולם בסופר וספר וסיפור, סיפור היינו אותיות הדבור וסופר היינו ח"ע המחלק את אותיות הדבור ומצרפן וזהו איה סופר איה שוקל שוקל היינו מתקלא קו המדה כו') וכמו"כ הוא למעלה שא"ס ב"ה בעצמו הוא אחדות פשוט יחיד ומיוחד ואעפ"כ נבראו ברואים רבים שוני' זמ"ז בהתחלקות אין קץ והיינו לפי שנבה"ע ע"י ע"מ שזהו בחי' התחלקות צירופי אותיות דבורו ית' שהם הם המחלקים ההשפעה של אא"ס ב"ה לבחי' התחלקות מינים ממינים שוני' עד אין קץ כו' (וע' מענין זה דהתחלקות צירופי האותיות באג"ה סי' ה' בד"ה ויעש דוד שם וסי' ו' בד"ה זורע צדקה, וזהו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית פי' שריבוי התחלקות הנבראים הוא לפי שבחכ' נבראו העולמות וזהו בראשית ברא ות"י בחוכמתא וע"י החכ' נמשך התחלקות אותיות הדבור אבא יסד ברתא ועי"ז נעשה ריבוי התחלקות הנבראים כו' אבל הוא ית' הוא למעלה מעלה מהחכמה, וזהו בראשית נמי מאמר הוא כו' וע' מזה בת"א בביאור דמזוזה מימין בתחילתו שבחי' החכ' הוא בחי' גבו' דהיינו התחלקות כו' ושרש החכ' כו' קו המדה כו' והגילוי הוא בחכ' דאצי' אור אבא ושם מה רבו מעשיך כו' אך שהיו כלולי' בחכ' כו' ונפרטו בע"מ שנבה"ע כו' ע"ש. וע' עוד מענין ריבוי התחלקות שהוא ע"י הדבור בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא כו' שזהו ג"כ ענין שם הוי' ושם אלקים דשם אלקים הוא לשון רבים ע"ש ריבוי התחלקות בהתפשטות החיות כו' משא"כ הוי' נק' אחד שהוי' הוא בחי' מקור כל הויות ושרשא דכולא קודם שבא לידי המשכה וגילוי באותיות הדבור כו' ע"ש. אמנם נראה דשם הוי' ג"כ הרי היו"ד בחכ' ה' בבינה כו' וא"כ הוא מקור להתחלקות אותיות הדבור ועז"נ מה רבו מעשיך הוי' כולם בחכמה עשית כי הוי' בחכמה יסד ארץ שהוא הדבור, אכן בחי' שמו הגדול כמו עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד היינו למעלה מעלה מהחכמה כי שמו בגי' רצון והרצון הוא כ"ע שלמעלה מהחכ' וכש"כ שמו הגדול בחי' רעדכ"ר כו' וכש"כ לפמשנ"ת דשמו הגדול היינו אא"ס ממש ולכן י"ל הוי' הוא אחד אכן שמו הגדול הוא בחי' יחיד כי אחד א' המשכה מבחי' נוצר חסד לאלפים להיות אאלפך חכמה וזהו ח' דאחד וממנו נמשך בדלית רבתי בחי' הדבור וא"כ פי' אחד היינו הדבור כמו שהוא כלול במקורו ח"ע ע' בתניא פ"כ ופכ"א וע' מענין לאלפים בת"א פ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם.

תפחב) וזהו כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו כבוד היינו ל"ב נ"ח שהן כ"ב אותיות המלבישים לע"ס שהן בחי' ל"ב שמות אלקי' שהן הצמצומי' של אא"ס ב"ה שברא עולמות עד אין קץ בהתחלקות עד אין קץ מינים ממינים שונים שכמו שאנו רואים התחלקות מיני הדצ"ח בעוה"ז ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה והמזלות מקבלים מע"ש, והשרים מקבלים משמרי האופנים כו' וכמו"כ הוא ריבוי התחלקות במלאכים כו' ויש מלאכים מעלמא דאתגלי' ויש מעלמא דאתכסי'. דהנה יש ב' בחי' במלאכים שלמעלה, יש מלאכים שהם בחי' משפיעים שמשפיעים כל ההשפעות לעוה"ז ע"י המזלות כו' והם בחי' האופנים שאומרי' ברוך כבוד ה' ממקומו ברוך הוא המשכה שיומשך כבוד הוי' מבחי' מקומו שהוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כו', וזהו"ע ברוך המקום והוא בחי' המשכת השפע דלעילא שממשיכים האופנים באמרם ברוך כו', ויש בחי' מלאכים שהם בחי' מקבלים כמ"ש וקרא זא"ז ואמר קדוש ותרגומו ומקבלין דין מן דין דהיינו שאינן בחי' משפיעים כלל למטה כ"א בחי' מקבלי' והיינו לפי שאומרי' קדוש כו' וכמ"ש במ"א דקדוש הוא בחי' רצוא וברוך הוא בחי' שוב והשרפים הם תמיד בבחי' רצוא וביטול כו' ולכן הם נעלים מבחי' האופנים המשפיעים כי הרצוא הוא מבחי' שם מ"ה והשוב מבחי' ש' ב"ן כו' וזהו"ע רוח האדם היא העולה למעלה אדם היינו שם מ"ה ורוח הבהמה שם ב"ן היא היורדת להשפיע למטה כו', וזהו אלף אלפי' ישמשוני' ורבוא רבבן קדמוהי יקומון בדניאל סי' ז' פי' ישמשוני' הם המלאכים המשפיעי' למטה ע"י שאומרים ברוך ורבוא רבבן קדמוהי יקומון היינו המלאכי' האומרי' קדוש כו' היינו כמו שהוא ית' קדוש ומובדל וזהו קדמוהי ממש יקומון דהיינו למעלה מבחי' ברוך כו' ממקומו שהוא מקומו ש"ע בחי' ממכ"ע כ"א קדמוהי ממש בחי' מהו"ע ית' ועזח"ב פקודי דרנ"ב ב' ועמ"ש בביאור הזהר בשלח דמ"ח ע"ב גבי ת"ח כל משריין דלעילא וכל אינון רתיכין, דענין משריין ורתיכין הם ב' בחי' הנ"ל, ומשם יובן שהמלאכי' האומרים קדוש הם מעלים עמהם ג"כ המדריגות שלמטה מהם. ועד"ז י"ל שהם המעלים ג"כ התפלות והאוי"ר של האדם כו' ע"ש. והנה בכל בחי' מב' מדריגות המלאכים הנ"ל יש כמה וכמה מלאכים עד אין קץ כמ"ש אלף אלפין ורבוא רבבן ובגמ' ובמדרש אמרו אלף אלפי' מספר גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר כמ"ש היש מספר לגדודיו. וזהו ענין להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד כו' פי' שכל העולמות וריבוי המלאכים המשפיעים והמקבלים נבראו ע"י צירופי אותיות דבורו ית' שהם ע"מ שמהם נבראו כל העולמות שהם הכל גבורותיו שהם מיני צמצומים שיהי' התחלקות ריבוי הצירופים כ"כ וגם כי האותיות נק' אבנים שהם כמו בחי' דומם אצלו ית' וזהו ברוך עושה בראשית, וארז"ל בראשית נמי מאמר הוא, והיינו ענין במאמר א' יכול להבראות פי' בראשית תפטהוא חכ' שמשם מקור התחלקות האותיות וכנ"ל ולכן נק' מאמר א' אשר בחכ' עדיין כל האותיות והצירופים כלולים יחד ומ"מ גם חכ' היא בחי' מאמר ועשי' ממש לגבי א"ס ב"ה כמ"ש כולם בחכ' עשית (אך פי' כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו היינו כי גם להיות התהוות דבור מן החכמה הוא ע"י גבורות וצמצומים רבים כמבואר בת"א גבי פורים בד"ה כי אברהם שמהמוח יוצא ההמשכה דרך הגידים ללב שהם המדות ומן הלב אשר שם הריאה מתחיל להיות בחי' דבור שיוצא הבל מן הריאה ונעשה קול. נמצא שהתלבשות החיות מן החכ' אל הדבור הוא ע"י המדות שבלב ע"י הצמצומים דרך נקבים וחלונות עכ"ל, ועמ"ש במ"א עפ"י מאמר הזח"ג קדושים פ"ו ע"פ לפני לא נוצר אל כו', וזהו ענין ב' הפסוקים כבוד מלכותך קאי על עלמא דאתגלי' ומזה ג"כ המלאכי' האומרי' ברוך, ובחי' כבוד הדר מלכותו היינו על התהוות עלמא דאתכסי' ובכלל זה השרפים האומרים קדוש כו' ועי' מזה בסידור, וזהו ענין ברוך ה' מן העולם ועד העולם כו'.קיצור. גבורותיו צמצומים שיהי' התחלקות הדבור ומזה נמשך ריבוי התחלקות הברואים דצ"ח, ומלאכים ב' מדריגות קדוש וברוך ובכל בחי' רבוא רבבות כו' והם עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', הדבור מקבל מהחכ' ע"י המדות ע"י צמצומים דרך נקבים וחלונות).

ג) אך עיקר פי' להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו בא להורות ענין עמוק. והוא איך שע"י תומ"צ ממשיכים תוס' אור בבחי' הדבור עליון והוא מבחי' הדר מלכותו כו'. וזהו ענין יהא שמי' רבא מברך כו' וכמשי"ת בס"ד. והענין כי הנה ה' דהאדם הוא ה' הידיעה ורומז על האדם הידוע היינו האדם שעל דמות הכסא והוא בחי' תורה כדפי' זח"א נח דע"א סע"ב, וכמ"ש זאת התורה אדם, וכן כתיב וזאת לפנים בישראל שבחי' התורה שנק' זאת היא לפנים בישראל שהיא מלובשת בתוך הפנימית של ישראל, פי' שכמו באדם הגשמי יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים כמו"כ ממש הוא למעלה שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו שיש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים עד"מ והוא רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שרמ"ח מ"ע נק' רמ"ח אברים דמלכא ושס"ה ל"ת הם נק' שס"ה גידים שבהם נמשך הדם שהוא הנפש כו' וע' באג"ה ד"ה אשרינו מה טוב חלקנו. והנה עד"מ באדם האברים הם כלים אכן בתוכם מלובש אור וחיות מהנפש בכל אבר לפי מזגו ותכונתו, ודרך כלל הם ג' בחי' מח' ודבור ומעשה, וגם בחי' הרצון שולט ומושל על כל האברים ומתפשט בהם להניע הרגל כפי רצונו ותומ"י שעולה כן ברצונו אזי מיד תתנענע רגלו שכל האברים בטלים לגבי הרצון הנמשך ומאיר ומתפשט בהם וזהו עיקר בחי' אדם הנמשך ומתלבש תוך הגוף שהוא חיצוניות האדם א' הוא מחשבה ד' דבור מ' מעשה כו' ובכלל מחשבה הוא בחי' רצון וגם אית רצון ואית רצון והכל נק' מחשבה דכמה מחשבתין אינון כו'. ועד"ז יובן הנמשל למעלה בענין בחי' אדם שעל הכסא שהוא בחי' תורה יש ג"כ ב' בחי' הא' מה שהמצות הם נקראי' אברים היינו בחי' כלים חסד דרועא ימינא כו' וזהו הנק' כמראה אדם בכף הדמיון כי הוא עדיין תצבחי' חיצוניות והב' הוא בחי' רצה"ע הנמשך ומאיר בהם. כי הנה יש בחי' רצה"ע שלמעלה מהחכמה ויש רצה"ת הנולד מהשכל, והתורה והמצות נמשכו מרצה"ע ב"ה כי אורייתא מחכמה הוא דנפקת אבל שרשה הוא למעלה מהחכמה שהוא רצה"ע ב"ה והוא בחי' אדם ממש אדמה לעליון הוא אא"ס ב"ה ממש כי הרצון עליון הוא בחי' כתר שנק' ג"כ א"ס כו' ולכן נק' אדם אדמה לעליון והוא הנמשך ומתלבש בפנימיות הבחי' הנק' כמראה אדם רמ"ח אברי' כו' וכמ"ש בזח"ב משפטי' קכ"ב א' אדם היינו אריך כמראה אדם היינו זעיר כו' ע"ש, וזהו וזאת לפנים בישראל ישראל היינו ז"א וזאת שהיא התורה היא מלובשת בפנימיות ז"א היינו אור א"א המלובש בז"א וכמ"ש בזח"ג אחרי ס"ו ב' בפי' בי נשבעתי כו'. וזהו שמברכים עליה אקב"ו כו' שנמשכי' מבחי' קדש העליון כו' וכנז' במ"א. והנה יש ג' מדריגות תורה ועבודה וגמ"ח תורה הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כו' (כמשי"ת) וגמ"ח הוא ג"כ בחי' השפעה מלמעלמ"ט להחיות רוח שפלים ולב נדכאים כו', ועבודה הוא בחי' העלאת מ"ן מלמטה למעלה שזו הי' בזמן בהמ"ק מעשה הקרבנות כו' דכתיב בהן לריח ניחוח אשה לה' כו' שהוא הכל בחי' עליות (ועמ"ש מזה בד"ה זכור ושמור בדבור אחד, וזהו להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, הדר הוא לשון הידור הוא ע"י התכללות ג' גוונין שהן תורה ועבודה וגמ"ח וכמו ג' גווני הקשת כו' שנא' כמראה הקשת כו' כן מראה הנוגה כו' כן הם ג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח, גמ"ח היינו השפעה מלמעלה למטה להחיות רוח שפלים ולב נדכאים כו', אך המשכה זו הוא עדיין בבחי' מקיף וימינו תחבקני, עבודה הוא בחי' העלאת מ"ן מלמטה למעלה שזו הי' בזמן ביהמ"ק מעשה הקרבנות כו' דכתיב בהן לריח ניחוח אשה להוי' שהוא הכל בחי' עליות ותורה הוא המשכה מלמעלמ"ט בבחי' פנימיות וזהו"ע ההידור מבחי' ג' גווני הקשת כו' ועי"ז ממשיכי' מבחי' עצמות אא"ס ממש שעז"נ הוד והדר לבשת כו' וכמ"ש במדרש ע"פ ולקחתם לכם פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת ברבות אמור פ"ל כו', ועז"נ הנך יפה דודי כו', תפארת וכתר ענין א' הוא והו"ע יאר ה' פניו חכמת אדם תאיר פניו כו'.

ד) והנה עתה משחרב ביהמ"ק תקנו אכנה"ג את התפלה במקום קרבן כו' שבחי' תפלה הוא ג"כ בחי' העלאת מ"ן מלמטה למעלה, וכדכתיב אליך ה' נפשי אשא שירצה ליכלל ביחודו ית' (ועמ"ש בד"ה לבבתני אחותי), ובחי' תורה הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כנ"ל, אך א"א להגיע לבחי' תורה בלתי התפלה שקודם לכן כי אורייתא הוא מחכמה הוא דנפקא כנ"ל והחכמה היא מאין תמצא וא"א להגיע לבחי' אין בלתי שימסור נפשו תחלה להוי' אחד בתפלה, שע"י המס"נ דוקא שבתפלה שמבטל רצונו תצאלגמרי מפני רצון עליון ב"ה אזי מגיע לבחי' אין שהחכמה נמשכת משם (ועמ"ש בד"ה כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ ובד"ה קחו מאתכם תרומה) וכמארז"ל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כו' דמאחר שלא מסר נפשו תחלה בביטול האמיתי כו' אינו מגיע לבחי' האין כלל שהחכמה של התורה נמשכת משם ולכך אפי' תורה אין לו וכדכתיב יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי כו' וכתיב שם להלן ואבדה חכמת חכמיו כו' כנ"ל שאפי' תורה אין לו (ועמ"ש בענין על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה, וזהו אל יתהלל החכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל כו' בזאת היינו יראה, וזהו השכל וידוע אותי דעת לשון התחברות וח"י חוליות השדרה שכנגד ח"י ברכאן דצלותא נמשכים ממוח הדעת וזהו והי' כו' חוסן כו' יראת ה' היא אוצרו וכמ"ש במ"א) כ"א כשמוסר נפשו תחילה בתפילה כו' שמגיע לבחי' אין שחכמת התורה נמשכת משם אז יוכל להגיע לבחי' תורה (וזהו ענין הדר הוא לכל חסידיו כו' בחי' הדר והתכללות רו"ש כנ"ל), וזהו וידבר הוי' אל משה לאמר משה הוא הדעת שבכאו"א מישראל וזהו וידבר ה' אא"ס ב"ה לבחי' משה שהוא הדעת של כנס"י כו' לאמר פי' שנמשך ההמשכה מאא"ס ב"ה לבחי' משה שהוא הדעת של בנ"י בכדי שיוכלו כאו"א מישראל לאמר תמיד שיהי' אמירתו אותו פ' כו' דומה כאלו היא נאמרה למשה בסיני, שיהי' דבר ה' מלובש בדברו אותו פ' כו' כי למעלה הוא למעלה מהזמן כו' ולכן בכל עת שא' מישראל לומד איזו פ' בתורה שורה בו דבר ה' שדבר בסיני אל משה כו', וכדכתיב ודברי אשר שמתי בפיך אשר שמתי כבר בסיני בדברי אל משה כו' אז שמתי בפיך שתוכל לאמר בכל עת שיהי' דומה כיום שנאמרה למשה בסיני כו' וזהו דכתיב לאמר כו' כנ"ל שהוא הדבר אשר שמתי בפיך כנ"ל וד"ל. וזוהי מ"ד הרחב פיך ואמלאהו כו' שאמרז"ל פ"ז דברכות ד"נ ע"א ע"ז בד"ת כתיב כו', פי' שקודם לכן כתיב אנכי ה' אלקיך המעלך מאמ"צ שהוא בחי' יצ"מ שבתפלה שעולי' ממצרים בעלי' אחר עלי' כו' שזוהי סדר התפלה הכל בחי' עליות עלי' אחר עלי' תחלה ברוך שאמר ואח"כ יוצר אור כו' ואח"כ ק"ש ושמו"ע כו' (ועלי' זו הכל ע"י אנכי ה' אלקיך המעלך, והיינו כי אלמלא עוזרו אין יכול לו, כמ"ש בד"ה אני ה' דפ' ציצית ובד"ה כי תצא למלחמה גבי ונתנו ה' אלקיך בידך, והיינו ג"כ ע"י התומ"צ כי ומקבלין דין מן דין), ואחר העלי' ממצרים שזוהי המעלך כו' כתי' הרחב פיך שזוהי כתי' בד"ת שאתה צריך רק לפתוח פיך בד"ת, ואנכי אמלאהו שדבר הוי' ישרה בתוכו שתיכף כשיפתח פיו בד"ת או בד"ס שחמורים מד"ת אזי ישרה בו האא"ס ב"ה דבר ה' שדבר אותו הלכה או פ' בסיני וזהו ואמלאהו כדכתי' ודברי אשר שמתי כבר בפיך כנ"ל (וזהו ענין ובתים מלאים כל טוב, בתים הם צירופי אותיות התורה וכתיב בהו אשר לא מלאת ע"י אתעדל"ת כ"א שנמשך באתעדל"ע ואמלאהו), וזהו כאשר דברת כבר לאמר שיוכל כאו"א מישראל לאמרו בכל עת כמו שנאמרה בסיני כנ"ל, ומה שחמורים ד"ס יותר משל תורה הוא מפני שע"י העבירות שעוברי' על המצות שנכתבו בתו' כו' עושי' מסך מבדיל ביניכם ובין ה' כו' תצבכדכתי' עונותיכם מבדילי' כו' ולכן ד"ס שהם גדרים וסייגים לתורה כו' שהם למטה שעושים סייגים לתו' שלא יובדל ויוסתר אור השפע שנשפע למטה כו' כשעוברים על דבריהם אזי עושים מסך מבדיל שמבדיל למטה שלא יושפע למטה כו', ולכך הם חמורים מד"ת עצמן שכשעוברים על ד"ת עצמן עושי' מסך מבדיל למעלה כו' וכשעוברי' על ד"ס עושי' מסך מבדיל למטה להסתיר אור השפע שלא יושפע למטה כנ"ל והעיקר הוא שיושפע למטה כו' לכך חמורים הם ד"ס משל תורה וכנ"ל.

ה) וזהו ועתה יגדל נא כח אד' כו' פי' ועתה הוא בחי' שית אלפי שני דהוי עלמא כו' שהם הכל בחי' עליות וירידות כו', כי ששת ימי המעשה הוא בחי' ירידות כו' וימי השבת הוא בחי' עליות כו' שכל שבת הוא נק' שבת בראשית כמו בשבת הראשון ששבת מכל המעשים כו' (ע' מענין ועתה ברבות בראשית פכ"א ובמא"א אות ע' סעי' ס"ט ועמ"ש בד"ה ראשי המטות בענין זה הדבר כו' ויהי' זה הדבר עצמו שנאמר מאז ומקדם כו'), יגדל נא פי' שיגדל ויומשך הכח מבחי' יו"ד רבתי דיגדל שהוא מקור התורה כי ביו"ד נברא העוה"ב, ויו"ד רבתי גבוה יותר כו', וזהו כוונת רז"ל כל העונה איש"ר מברך כו' בכל כחו כו' פי' שמי' רבא הוא בחי' הוא ושמו בלבד (שהי' קודם שנברא כו') ובכל כחו הוא התו' שנק' עוז וכח וכדכתי' ה' עוז לעמו יתן כו' (ועמ"ש מזה בד"ה בחדש השלישי בת"א ומ"ש בענין ועוז מלך משפט אהב ע"פ ואלה המשפטים דבחי' עוז שרשו מגבו' דעת"י שבמו"ס. אך פי' העונה אישר"מ בכל כחו אף שזהו ע"י עסק התורה שנק' עוז וכח אך פי' בכל כחו קאי ג"כ על האדם והוא ע"י התפלה כנז"ל שא"א להגיע לתורה כ"א ע"י התפלה כו' וזהו בכל כחו כדפי' בזהר פ' פנחס דר"כ ע"ב ע"פ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ובפי' הרמ"ז שם דכח היינו המקיפי' של הנשמה חי' יחידה והוא בחי' רעו"ד בכל מאודך וכמ"ש מזה בד"ה כי תצא כו'. ועוי"ל פי' בכל כחו קאי על ג' בחי' תו' ועבודה וגמ"ח כי כח היינו ב"פ יד והיינו בחי' חו"ג שהן ב' ידות והן גמ"ח וימינו תחבקני, ועבודה שהוא העלאת והן יד הגדולה ויד החזקה אך יש עוד יד הרמה שהוא קו האמצעי תפארת שנק' כח שכולל ב' ידות חו"ג וזהו"ע תורה שנאמר בה מימינו אש דת כו' וזהו בכל כחו כו'. והנה שמי' רבא תרגום של שמו הגדול ואנו אומרים יתגדל ויתקדש שמי' רבא ע"ש מ"ש ביחזקאל והתגדלתי והתקדשתי ועמ"ש ברבות ר"פ קדושי' ובזח"ב ז"ב נו"א קע"ד א' ח"ג רע"א. וזהו ענין יגדל נא כח וזהו כי יהא שמי' רבא מברך לעלם ולעלמי עלמי' יש בו כ"ח אותיות. והנה מברך פי' בזהר ח"ב תצוה קפ"ז א' פי' מברך שירותא קשה וסופי' רך מ"ב קשה ודינא איהו ודאי ולבתר רך כו' וע' במק"מ שם ובסה"מ דצ"ג סי' קס"א ויש לומר כי מ"ב היינו תפילה תצגשהיא העלאה וכל העלאות ע"י שם מ"ב ולכן בפ' ראשונה דק"ש הוא שם מ"ב כמ"ש במ"א, ומה שנק' קשה כי התפי' נקרא עבודה קשה כמ"ש בת"א פ' שמות בד"ה קול דודי וכמ"ש ברבות כי תשא ע"פ כי עם קשה עורף אתה שהו"ע המס"נ ועמ"ש בד"ה ראה אנכי בענין פי' משכיל לאיתן כו', ובחי' רך הוא עסק התורה ועמ"ש מענין ר"ך בד"ה אני לדודי בפי' הרועה בשושני' דפי' רז"ל שלבן רך כשושנים והוא ע"ד מארז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה שזהו"ע ההפרש בין עולם התיקון לעולם התוהו שבעולם התוהו הי' המדות בבחי' קשה כארז ובעולם התיקון נעשו בבחי' רך והיינו ע"י המוחין המתלבשים בהם שבחי' החכ' הוא הביטול והאיש משה עניו מאד כו' וז"ש יען רך לבבך מלכי' ב' כ"ב י"ט ובש"ב ססי' ג' ואנכי היום רך ומשוח כו' וא"כ סופי' רך זהו"ע כשנמשך גילוי ח"ע וביטול והיינו ע"י עסק התורה שהיא המשכת חב"ד בהמדות ועי"ז נעשו המדות רכים כקנה, ואי"ז סותר לבחי' מ"ב קשה כי זהו כמ"ש במדרש שה"ש ע"פ יונתי בחגוי הסלע שהם מתגברי' נגד המונעי' מעבודת ה' כחיות להכניע הרע וזהו"ע הקושי קשה עורף כנ"ל אבל אצל הקב"ה נעשים כיונה תמה ושומעין לו כו' וזהו ענין רך) ואז קורעי' לו גז"ד של ע' שנה כו' פי' ע' שנה הם ז"מ הרעות שנמשכו מזמ"ל דתוהו שנפלו בשבה"כ שישנן ג"כ בנה"ב של כל א' מישראל שהם ז' מדות הרעות וכל מדה כלולה מיוד כו' ועי"ז שיקרא אישר"מ בכל כחו כו' יהי' קורעי' לו גז"ד של ע' שנה שיקרע אותם וישברם לאכפי' לסט"א כו' וכדכתי' כהמס דונג מפני אש כו' (וענין קורעי' ע' בהרמ"ז קדושי' ד"פ דנמשך משם קבל רנת עמך שבאנא בכח כו' ע"ש שהוא ע"י כפיית והמתקת הדינים בשרשן וז"ש יגדל נא כח אד' דוקא כי אד' הוא אותיות דינא אך האלף דאד' הוא המתקת הדין כנז' בסידור שער ר"ה ע"פ אד' שפתי תפתח כו'. והנה האלף דאד' נמשך מיו"ד דשם הוי' כי תמונת אלף הוא יו"ד וכמ"ש בזח"ב פ' פקודי דרל"ה ע"ב ובמק"מ שם, ובחי' יו"ד דשם הוי' הוא הנק' כח אד' והינו כי מקור ההמשכה בח"ת נמשך מח"ע בחי' סוכ"ע כו', אך הנה לפני יג"מ נאמרו ב' שמות הוי' ופסיק טעמא בינייהו כמבואר ביאור הענין בת"א בד"ה ועשית ציץ גבי קדש למד למטה והוי' למעלה כו' אשר בחי' ש' הוי' הראשון זהו"ע עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, וזהו"ע שמי' רבא וע"ז מורה היוד רבתי דיגדל שהוא מבחי' י' דשמי' רבא כו' ע"כ משם נמשך ההגדלה של כח אד' כו'.