ביאור ע"פ ועתה יגדל

תצגביאור ע"פ ועתה יגדל

א) ביאור ע"פ ועתה יגדל היו"ד רבתי. צ"ל תחלה ענין קו המדה שנז' בזהר שנק' בוצינא דקרדוניתא, ופי' שקו המדה הוא הקו"ח הנז' בע"ח שהוא נמשך מאא"ס ב"ה שהוא נמשך ויורד בכל הע"ס והוא נק' קו המדה (הנה מ"ש שקו המדה הוא הקו"ח לכאורה זהו דבר חידוש כי בוצד"ק היינו גבו' דעתיק המלובש במו"ס ומהו ענין להקו"ח שלמעלה גם מא"ק. אך תצדבזהר הרקיע בראשית דט"ו פי' בוצד"ק ג"כ למעלה מא"ק ונתלבש תוך א"ק כו' וע' מזה ג"כ בסה"מ סי' קע"ו ד"ה מתניתן בטהירו דק"ח סע"ב. ואפשר לפמש"ש בז"ה דגם למעלה מא"ק יש דוגמת עתיק ונמשך ממל' דא"ס כו' א"כ בחי' בוצד"ק היינו גבו' דעתיק הנ"ל ואפשר מתלבש ג"כ בחכ' שבכתר דא"ק וזהו"ע ראשית הקו שנתלבש בכתר דא"ק והוא בחי' קו המדה. אלא שלפמ"ש בזוהר הרקיע שם משמע דהקו"ח זהו למעלה מבוצד"ק כי פי' שם שבוצד"ק הוא דוגמת יסוד דנוק' כך הוא למעלה במל' דא"ס והקו"ח יורד ונמשך ומתלבש בה כעין חוט של חסד כו' והוא מלמעלה מבחי' מל' דא"ס כו' ע"ש, אכן רבינו ז"ל נראה מדבריו בכמה דוכתי' דלא העמיד יסוד על דברי המקובלי' הנ"ל מה שלא נרמז בע"ח ומפרש שהקו"ח נמשך ג"כ ממל' דא"ס ע"כ פי' דבוצד"ק זהו הקו"ח. וגם לדבריהם עכ"פ הקו"ח נמשך ומתלבש בבחי' בוצד"ק כנ"ל וכמו בעתיק דאצי' הנמשך ממל' דא"ק הנה חכ' שבכתר שבו גבורה דעתיק נק' נוק' לגבי כתרא עילאה שבו מלובש חסד דעתיק כדפי' הרמ"ז בפ' ואתחנן דרס"ה ע"ב גבי היושבי בשמים ובפ' שופטי' דער"ה א', כך עד"ז לדברי הז"ה הנ"ל יתכן בחי' אלו גם למעלה מא"ק כו' וא"כ הקו"ח שהוא חוט של חסד דעתיק דא"ק נמשך ומתלבש תוך בוצד"ק שהוא גבורה דעתיק הנ"ל שבחכ' שבכתר דא"ק כו' ואפשר שמזה נמשך בחי' הברכה ותוס' אור שבקו המדה דוגמת מ"ש בסוף האדר"ז דרצ"ו ע"ב ע"פ כי שם צוה ה' את הברכה. ואפשר שגם עפמ"ש בע"ח י"ל קרוב לזה והוא דמבואר בע"ח ובמ"ח מס' עתיק שיש בעתיק ג"כ דכר ונוק' שהם מ"ה וב"ן והנה בוצד"ק הוא מבחי' ב"ן כמש"ש וכדלקמן א"כ הוא מבחי' נוק' דעתיק והקו"ח הנמשך בעתיק י"ל ראשית גילוי והתלבשותו בדכורא דעתיק אלא שבעתיק מ"ה וב"ן דו"נ מיוחדי' בתכלית בפרצוף אחד וכמו"כ י"ל עד"ז גם בבחי' עתיק שלמעלה מא"ק כו' וע"כ פי' כאן שקו המדה הוא הקו"ח כו', וע' בפ' שמיני דל"ו סע"א ע"פ יברכך ה' מציון ובפי' הרמ"ז שם וע' בפ' צו דל"א סע"א ובפ' ויקרא די"ג ע"א וע' באג"ה בד"ה חסדי ה' כי לא תמנו כו' חסד עילאה כו' בלי גבול ומדה י"ל היינו מחוט של חסד דעתיק שלמעלה מגבו' דעתיק קו המדה כו'). והענין הוא שלכך נק' בחי' קו המדה לפי שהוא מודד לכל הע"ס שיוכלו ליאצל ע"ס מאא"ס ב"ה, כי הנה אא"ס ב"ה כשמו כן הוא שגם האור הנמשך ממנו (היינו בחי' שמו הי' הוא ושמו בלבד) הוא א"ס ממש בלי גבול ותכלית כלל ולכך אי אפשר שיאצל ממנו בחי' ע"ס שיהי' בבחי' התחלקות לע"ס בלתי שיהי' קו המדה (דפי' בז"ה שם כי טבע החסד להתפשט עד בלי די והמדה וגבול נמשך מבחי' הדין שממנו נמשך הצמצום ושרש אור זה עשה מדה וגבול בתחילת האצי' לכן כשיורד אור זה בעולמות נק' קו המדה כי הוא נותן מדה ותחום וגבול לכל הספירות ואמר עד פה תבא ולא תוסיף עכ"ל. וע' בת"א גבי פורים בד"ה להבין ההפרש שבין מצות ת"ת גבי ומה שנאצלו ע"ס כו' היינו בבחי' הקו"ח כו' בחי' גבול ומדה והוא ראשית הגילוי בחכ' כו' עכ"ל וכנ"ל ששרש הגבול ומדה הנמשך מגבורה דעתיק שהוא מל' דא"ס ראשית גילויו הוא בחכ' שבכתר כו') והיינו כי בלא קו המדה אזי כשהי' נאצל בחי' חכ' וכדומה היתה תצהנמשכת בבחי' א"ס ממש ולא הי' אפשר שיאצל מדה אחרת שלמטה הימנה כי לא היתה פוסקת כלל בחי' חכ' מלהיות נמשך שיוכל ליאצל מדה אחרת שהיא מדת חסד וכדומה, ולא הי' אפשר כלל אז שיומשך מאא"ס ב"ה בחי' ע"ס בבחי' התחלקות, ולזה הוא הקו המדה שהוא המודד כל הע"ס שיהי' בבחי' מדה פי' שהמדידה שלו הוא בחי' צמצום והסתר, שכשנאצלה בחי' חכ' אזי הוא מודדה שיהי' נמשכת בבחי' מדה וגבול כמה במדה יומשך ויאצל בחי' חכ' ולא יותר שלא תהי' נמשכת בלי גבול כ"א תיכף כשכלה שיעור מדתה של המשכת החכ' אזי הוא מסתיר את אור החכ' שיפסוק מלהיות נמשך עוד ואזי יתחיל להיות נמשך מדה אחרת שהוא מדת חסד שלמטה ממנה, וכן במדת החסד הוא מודדה בשיעור ומדה כמה יומשך ממדת החסד וכשנמשך מדת החסד כשיעור מדתו אזי הקו המדה הוא מסתיר ומצמצם את אור החסד שיופסק מלהמשך עוד ויתחיל להיות נמשך מדת גבורה שלמטה הימנה ועד"ז הוא בכולן (וזהו ע"ד מארז"ל לעולם ישלש אדם תלמודו שליש במקרא כו' נמצא זהו בחי' מדה לשיעור התפשטות החכמה וכן במדות ארז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש כו') וזהו ענין קו המדה שהוא עושה שיוכל להיות נמשך מאא"ס ב"ה שכשמו כן הוא בלתי גבול ותכלית, בחי' ע"ס בבחי' התחלקות והוא כנ"ל שהוא מודד כל א' במדה כמה יומשך ולא יותר שמצמצמו ומסתיר אורו ומתחיל להמשיך המדה אחרת כו' משא"כ זולתו לא הי' אפשר לימשך כלל מאא"ס ב"ה בבחי' התחלקות לע"ס (וזהו שקו המדה הוא גבורה דעתיק המלובש בחכמה סתימאה, כי הנה מבואר במ"א בפי' יהי רצון ששרש בחי' החיוב והגבול נמשך מצד החכמה אבל הכתר ורצה"ע כולו רחמים פשוטים ואין בו שום מקור בחי' דין כלל וע"כ גם בחי' קו המדה מתחיל רק מבחי' חכ' היינו ח"ס חכ' שבכתר שם נמשך בחי' הגבורה דע"י להיות מגביל כל ההמשכות כפי שמחייבת הח"ס אבל בחי' כתר שבכתר הוא למעלה עדיין מבחי' קו המדה כו'. ובמ"א עפ"י מאמר הזח"ב פקודי דרל"ג נת' שיש כמה בחי' בקו המדה היינו קנה המדה וקו המדה אשר בקנה המדה נמדד עלמא דאתכסי' ובקו המדה עלמא דאתגלי' ואפשר קנה המדה הוא דכורא וקו המדה ב"ן נוק' ועלמא דאתכסי' י"ל סוכ"ע ועלמא דאתגלי' ממכ"ע כי סוכ"ע ג"כ בגדר עלמין כו'. גם נת' במ"א בד"ה אתם נצבים ענין ושקל בפלס כו' שיש בחי' פלס שבו נשקל בחי' הרים הגבוהים חג"ת דא"א ויש בחי' מאזנים שבהם נשקלים הגבעות חג"ת דז"א כו'), ומכ"ז יובן ג"כ ענין התחלקות העשרה מאמרות שמהן נתהוו ריבוי הנבראים אין קץ ותכלית ששרש התחלקות כ"ב אותיות הדבור נמשך מן החכ', בחכ' יסד ארץ, אבא יסד ברתא, כי התחלקות האותיות זהו ג"כ ע"י ה"ג קו המדה שבחכ' ע"ד מדידת הע"ס ע"י החכ', וזהו ענין ל"ב נ"ח שהן ע"ס וכ"ב אותיות כמ"ש בס"י בתחלתו.ב) אך י"ל משנז"ל שהקו המדה הוא נמשך ויורד בכל הע"ס איך שייך בבחי' שלמעלה מהמקום מעלה ומטה. והענין הוא שאין הפי' של בחי' מעלה ומטה בבחי' מקום ח"ו כ"א הפי' של מעלה ומטה הוא בבחי' תצומדריגה שבחי' חכמה הוא נעלה במדריגה מבחי' מדת חסד שהיא למטה ממנה במדריגה וכן מדת חסד היא נעלה במדריגה מבחי' גבורה שלמטה הימנה במדריגה וכן בכולן הפי' של בחי' מעלה ומטה הכל הוא במדריגה כו' (ועד"ז ג"כ בענין קו המדה שראשית הקו וגילויו בח"ס ודאי הוא נעלה במדריגה מבחי' היותו נמשך ומתלבש אח"כ בבינה דאצי' הנק' ג"כ בוצד"ק ומודד ע"ס דז"א כו' ומכש"כ מכמו שנמשך ומתלבש אח"כ במל' דאצי' הנק' ג"כ קו המדה בזח"ב פקודי דרל"ג א' דהיינו אמה ש' ב"ן ע"ש במק"מ וגם איתא שם כי יש בחי' מדה הנמשך משם שבא בחילופי אתוון ושם אהי' מתחלף על אותיות בוכו ונודע דחילוף אתוון זהו העלם והסתר וכענין אחד בחילופי אתוון ועד דאעפי"כ אין ערוך יחו"ת לגבי יחו"ע, וע' בתניא סוף ח"ב פי' שהוא כמו אור המאיר בלילה מאור הירח ואור הירח הוא מאיר מאור השמש כו' ולכן שם בוכו בגי' דל ובגי' הדיוט ונק' ברכת הדיוט אל תהי קלה ע' בזח"ג נשא קכ"א ב' ובפי' הרמ"ז שם, ואפשר זהו פי' אשרי משכיל אל דל להמשיך בבחי' דל הנ"ל תוס' אור מבחי' משכיל וכמ"ש לקמן בענין יגדל נא כו' וזהו ענין ר"ת אתה גבור לעולם אד' ר"ת אגל"א שהוא המשכת האלף פלא בבחי' גל"א גי' דל כו' כמ"ש במ"א בדרוש כוונת המקוה), ובזה יובן ענין ועתה יגדל נא ביוד רבתי פי' יו"ד סתם הוא חכמה דאצי' ויוד רבתי הוא ח"ס דא"א שלמעלה מאצי' כי חכמה דאצי' היא מתפשטת בל"ב שבילין אל בינה משא"כ ח"ס דא"א כו' (ולכן נק' היוד רבתי כי ענין אתוון רברבין מורים על שנמשכים מאריך בחי' א"ס משא"כ אתוון זעירין באים מזעיר אנפין כו' וזהו ג"כ ענין שמי' רבא) וזהו בחי' יוד רבתי שביגדל והוא בחי' קו המדה היינו גבו' דע"י שמתלבש במו"ס דא"א, וזהו יגדל נא שיומשך מן ראשית הקו שזהו היוד רבתי דיגדל שהוא ראשית דקו המדה, שישראל יכולים להמשיך מן ראשית הקו מפני ששרשן הוא מראשית הקו שישראל עלו במח' הקדומה כו' ופי' ראשית הקו היינו עד"מ חבל שראשו עב מאד ואח"כ כל שנמשך למטה הולך ומתקצר כו' וכך הוא בחי' השתלשלות והתהוות מתיקות התפוח ממתיקות רוחני שבמזל כו' ועד"ז גבוה מעל גבוה הרי כל מה שנמשך למטה הולך ומתקצר וכידוע מענין נר"נ שהם יחידות עשירות מאות כו' ולכן ראשית הקו המדה נק' יוד רבתי ואח"כ נעשה יוד סתם כו' ויש יוד זעירא כו' ונש"י ממשיכי' תוס' אור מראשית הקו להיות נמשך בתוס' ברכה כו' והמשכה זו היא בבחי' מל' וזהו כח אד' ע' בסידור שער ר"ה ע"פ אד' שפתי תפתח כו' וע' בזח"א בראשית כ"ד ב' בענין מדה. ואפשר שיובן ענין תוס' ברכה זו ע"ד הנז' בזח"א בראשית דל"ז סע"ב נ"ח א' בענין אריכות ימים שהי' קודם המבול שהוא לפי שבאה ההמשכה מאריך משא"כ אח"כ שנמשך רק מזעיר כו' ע"ש במק"מ, והיינו כי בא"א הוא בחי' אלפים חשבון גדול כי הע"ס כלולי' מיוד ויוד מיוד כו' משא"כ בז"א א"כ ממילא מובן איך שייך תוס' ברכה בבחי' המדה אף אם היא מדה אחת ודוגמת מ"ש גבי מחצית השקל דא יוד העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט כי ע"ס הן עשר ולא תשע עשר ולא י"א וכמ"ש ברע"מ ר"פ תשא וכ' בפרדס שער א' פ"ו העשיר דא עמודא דאמצעיתא כו' תצזעכ"ז אין לו להרבות כללות על יותר מע"ס אלא עשירותו יהי' בריבוי השפע ואור או היותו כלול מעשר פעמים הרבה כו' והדל לא ימעיט כו' אין עניותו לפחות מע"ס כלל שאין לפחות מהן בענין עשר ולא תשע אלא עניותו הוא במיעוט שפעו או מיעוט כללות מהעשר כו' ע"ש באריכות, הרי שעם היות המדה אחת ממש בחי' יוד והוא חכ' הכלול מע"ס עכ"ז יש חילוק עצום בין ע"ס שבבחי' עני מן הדעת לגבי ע"ס שבבחי' עמודא דאמצעיתא הנק' עשיר כו' שהן בריבוי שפע ואור כו' וכמו שאין ערוך ע"ס שבנה"א ההדיוט שבישראל שהן ממדריגות התחתונות דע"ס דעשי' לגבי ע"ס שבנה"א של מרע"ה שהן מרוממות האצי' כו' אף שע"ז ממש נאמר העשיר כו' והדל כו' כי מ"מ בכל א' יש ע"ס עשר ולא תשע עשר ולא י"א כו'. ועד"ז יובן ענין יגדל נא עם היות הכל בחי' יוד אמנם לפי כי ביגדל היוד רבתי זהו מורה על שההמשכה של הע"ס יהיו באין בריבוי שפע ואור עצום במאוד כו'. ויובן עוד עפמ"ש בפרד"ס שער מהות והנהגה פ' י"ג היחוד השני והוא להשפיע שפע רב דרך הצינורות ביותר על ענין הבריאה כו' ע"ש והגדלה זו נמשך עד בחי' מל' שהיא בחי' עשרה מאמרות ע"ס דב"ן להגדילם להיות מאירים בריבוי אור ושפע ע"י שיומשך ממל' דא"ס במל' דאצי' ומזה יומשך הגילוי למטה כי עכשיו אותותינו לא ראינו כרחל לפני גוזזיה נאלמה אבל ע"י המשכה זו יהי' הגילוי למטה כי פי הוי' דבר, ועמ"ש בת"א סד"ה ואלה שמות כו' הפרש בין כשהדבור מקבל מבחי' יעקב ובין כשמקבל מחכמה עילאה כו'.

(ב) והקו המדה נמשך מלמעלה למטה שראשית הקו הוא בחי' עליונה יותר כו' (ושיש כמה בחי' מדריגות קו המדה) וזהו יגדל נא יוד רבתי להמשיך מראשית הקו המדה שבח"ס (וענין הברכה בבחי' מדה יובן מענין אריכות ימים שלפני המבול ומענין מ"ש בפרדס גבי העשיר לא ירבה וע' לקמן אות ז' וסוף אות ד' גבי ואמלאהו).

ג) כאשר דברת לאמר. פי' זה הכח שיש בישראל להמשיך מראשית הקו הוא ע"י בחי' דברתי לאמר שהו"ע עסק התורה שהוא בחי' ודברי אשר שמתי בפיך. והענין כי משה הוא בחי' יסוד אבא וזהו וידבר ה' אל משה, שה' הוא אא"ס ב"ה שנמשך ומאיר ומתלבש ביסוד אבא והיינו ענין וידבר ה' אל משה, דבר אל בנ"י פי' בנ"י הם בחי' נו"ה (כי ישראל היינו ז"א ובנ"י הם נו"ה ולפי"ז סדר המשכה זו מיסוד אבא אל נו"ה דז"א תצחהיינו כי יסוד אבא מתלבש בז"א ועם היות עיקר התלבשותו בקו האמצעי דז"א עכ"ז ודאי אורו מאיר ג"כ לנו"ה דז"א. א"נ י"ל ישראל זה היינו ישראל סבא ועמ"ש מזה סד"ה ואלה שמות אך פי' ראשון עיקר) שמשם נמשכים כללות נש"י (כי ברא כרעא דאבוהו הוא כרעא היינו בחי' רגל וכביטול הרגל אל הראש כו' וזהו וכל בניך לימודי ה' ע' זח"ב תרומה ק"ע ע"א ח"ג שמיני ל"ו סע"א ס"ב א' אמור צ"א ב', וע"ש פ' אחרי דס"א א' בפי' לשון לימודים דנו"ה נק' לימודי הוי' והיינו לפי שהם מקבלים משם הוי' שבתפארת דז"א שבו מלובש יסוד אבא, ובמד"ר ס"פ ויגש אבל לעוה"ב אני מלמד בכבודי שנא' וכל בניך לימודי הוי', וכ"ה עוד ברבות פ' בשלח ר"פ כ"א, אכן ברבות פ' תצוה ר"פ ל"ח איתא אלא שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה שנא' וכל בניך לימודי הוי' משמע דהיינו גם עתה אלא שלעתיד נא' ולא יכנף עוד כו' והיו עיניך רואות את מוריך שיהי' בחי' זו בגילוי ממש וע' ברבות ס"פ כי תצא, וע' עוד בזח"ג ס"פ צו דל"ה א' בפי' חתום תורה בלימודי ובפי' הרמ"ז שם שלימודי הם נו"ה הנקראים כן מפני שבהם מתגלה אור יסוד אבא שהוא התורה כו', וע' מענין נו"ה באג"ה סי' ט"ו וז"ל ואח"כ בבוא ההשפעה לידי מעשה כו' צריך להתייעץ איך להשפיע כו' ובחי' עצה זו נק' נו"ה שהן כליות יועצות וגם תרין ביעין המבשלי' את הזרע כו' עכ"ל. ומזה יובן הא דנו"ה נק' לימודי הוי'. והנה שרש עצה זו נמשך ממקום גבוה כי דוקא מי שהוא חכם גדול יכול להשפיע וכמ"ש בפע"ח שער העמידה פי"ד פי' אל עליון שהוא כתר גומל חסדים טובים נו"ה הרי נו"ה נמשכי' מהכתר כו' ועמ"ש מזה בביאור דאלה מסעי ואפשר שזהו"ע וידבר ה' אל משה דבר אל בנ"י שכדי שיומשך ממשה שהוא יסוד אבא אל בנ"י נו"ה הוא ע"י המשכת אא"ס וכתר עליון ליסוד אבא כו' ולכן נא' עצות מרחוק כו' מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני וע' זח"א בראשית ח' א' ודרי"ט א', ובפרד"ס בעה"כ ערך לימודי ה' כ' נק' נו"ה והטעם כי שניהם מלומדים ומושפעים הלימוד והנבואה מתפארת הנק' הוי' כו' עכ"ל וע' בזהר ס"פ צו ל"ה א' דעם היות התו' והנבואה שניהם נשפעים ע"י נו"ה אך השפעת לימוד התו' נמשך מבחי' עליונה יותר ועמ"ש בפי' הרמ"ז שהאריך) והי' ההמשכה שנמשכה מאא"ס ב"ה אל משה שהוא בחי' יסוד אבא נמשכה למטה אל בנ"י שהם נו"ה שמשם מקור נש"י בכדי שיוכלו אח"כ נש"י לאמר שיהיו בחי' ודברי ממש של אא"ס ב"ה אשר שמתי בפיך כו' שלעולם כאשר בנ"י אומר פ' זה בפיו אזי שורה בו דבר ה' שאמר פ' זה למשה בסיני והוא מפני שכשהי' דבר ה' של זו הפ' נמשך לבחי' משה שהוא המשכת אא"ס ב"ה ליסוד אבא (ולפי"ז בחי' דבור זה היינו מל' דא"ק שנעשה עתיק לאצי' וכמ"ש הרמ"ז בראשית ד"ד ע"ב ע"פ ואשים דברי כו') אזי נמשך האור א"ס ב"ה עוד למטה אל בנ"י שהם נו"ה דז"א (וכנ"ל דנו"ה שרשן גבוהים מאד כו') והוא בכדי שיוכלו בנ"י למטה לעולם לאמר פ' זו וישכון בפיהם דבר ה' שהוא אא"ס ב"ה כמו שנאמר למשה בסיני מפני שאז שנאמרה פ' זו למשה נאמרה ונמשכה גם לבנ"י שהם נו"ה כו' ולכך יכול לעולם לאמר אותו פ' והיא שוה אז כיום שנאמרה למשה בסיני כי למעלה אין שם בחי' זמן כי תצטשם הוא למעלה מהזמן כו' משא"כ העכומ"ז לא ימשיך הדבר ה' שדיבר זו הפ' בסיני כו' וזהו ודברי אשר שמתי בפיך כו' אשר שמתי כבר בעת שנאמרה למשה בסיני כו'. אך המשכה זו שממשיכי' ישראל בעסקם בד"ת את אא"ס ב"ה המלובש בה הוא ע"י בחי' מס"נ שיש בכל א' מישראל בכח ובפועל שהוא בחי' מסירת הרצון לה' אחד שמבטל רצונו מפני רצה"ע ב"ה והוא בחי' לאכפי' לס"א כמו כשאינו רוצה ללמוד והוא כופה א"ע בע"כ ולומד וכה"ג הוא הכל מס"נ שמבטל רצונו מפני רצה"ע ב"ה דמה לי קטלא כולו או קטלא פלגא, ועי"ז המס"נ שיש בכ"א מישראל יכול הוא להמשיך בעסקו בתו' מראשית הקו של אא"ס ב"ה כי ע"י הביטול זה מגיעים לבחי' אין שלמעלה מהחכ' כי החכ' מאין תמצא וא"כ בחי' אין הוא למעלה מהחכ' שהוא בחי' ראשית הקו ועי"ז בעסקו בתו' ממשיך מבחי' אין בחכ' עילאה כו' ולבחי' מל' שהוא הדבור (וזהו"ע ג' קווין עבודה זהו מס"נ וביטול היש לאין ואח"כ ההמשכה ע"י התו' קו האמצעי ועמ"ש במ"א ע"פ באתי לגני כו' אריתי מורי כו').

ד) וזהו להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו פי' ה"א דהאדם הוא ה' הידיעה שהוא האדם הידוע האדם שעל הכסא ונק' אדם אדמה לעליון ששרשו הוא ממצחא דא"ק שלמעלה מאצי', היינו כי עולם התוהו זמ"ל שמתו שנשברו הכלי' ונפלו לשם ב"ן ועולם התיקון הוא בחי' האדם היינו שם מ"ה ששרשו הוא ממצחא דא"ק והוא בחי' מלך השמיני הדר ושם עירו פעו (י"ל עולם הדבור עיר אלקינו כו' וכענין מ"ש ושם השנית פועה) ושם אשתו מהיטבאל ב"ן (ועמש"ל אות א' מענין מ"ה וב"ן דע"י שהוא ענין מקור ושרש קו המדה וחוט של חסד כו' ע"ש), וע"ז נאמר הדר הוא לכל חסידיו שהוא שרש התיקון בחי' ישראל ולכן נק' אדם שהוא כציור האדם ברמ"ח אברי' שהן ג' קוין תו' ועבודה וגמ"ח, תו' הוא קו האמצעי והוא בחי' המשכה מלמעלה למטה וגמ"ח הוא ג"כ המשכה מלמעלה למטה רק שההפרש ביניהם הוא שתורה היא מאמצעיתא והוא בחי' המשכה פנימית מלמעלה למטה וגמ"ח היא המשכה חיצוניות שנמשכה מלמעלה למטה (ע"ד וימינו תחבקני אבל דעת ת"ת יסוד קו האמצעי ע"י יסוד נמשך הטפה שמבחי' פנימי' וכן דעת גנוז בפומא ברית הלשון כו' והגם דהתו' נמשך מחכ' וחח"ן קו ימין אבל יסוד אבא הוא דעת עליון דז"א) ועבודה הוא ההעלאה ממטה למעלה, והם ג"כ ג' בחי' כהנים לוים וישראלים (וע' בהרמ"ז ר"פ צו שע"י ג' בחי' אלו ממשיכי' הורדת האור מתלת רישין כו' ע"ש, וי"ל שזהו"ע הדר מלכותו והיינו כי קו האמצעי ת"ת דעתיק שבקרומא דאוירא עולה עד רדל"א כו' וזהו להודיע כו' הדר כו' שעיקר ההמשכה ע"י הדעת קו האמצעי כו' וע' לקמן סוף אות וי"ו.

תקוהנה כתי' והדרת פני זקן פי' הדיקנא נק' הדרת פנים שבאה ונמשכה ממו"ס ומרדל"א בסוד כשמן הטוב כו' והו"ע הלכות התורה, אך פי' והדרת שאנו ממשיכים ההידור כי השערות נמשכים ע"י הבירורים שמתבררים עד שעולים במו"ס ועי"ז נמשכים השערות כו' ובחכ' אתברירו והיינו ג"כ ע"י עסק התורה וזהו ג"כ ענין ולקחתם לכם פרי עץ הדר כו'), וזהו להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו פי' שיומשך מכבוד הדר מלכותו שהוא המלכות דהדר שהוא מל' דא"ס ב"ה לבחי' מל' דאצי', והמשכה זו ע"י ישראל שהם ממשיכים מראשית הקו ע"י עסקם בג' בחי' תו' ועבודה וגמ"ח (שענין ההידור נמשך דוקא ע"י התכללות ג' גוונין יחד כמ"ש במ"א ע"פ הנך יפה רעייתי כו' ועמ"ש ע"פ וגבה מאד מסט' דיעקב), וזהו ענין הרחב פיך ואמלאהו וארז"ל בדברי תורה הוא דכתיב שישראל הם למטה בבי"ע ובי"ע נתהוו משבה"כ שנפלו לב"ן ולכך הם צריכים רק להכין הכלים פי' שצריכים להרחיב הכלים דבי"ע, וזהו הרחב פיך ואמלאהו כי תו' הוא קו האמצעי וקו האמצעי דת"י הוא בבחי' התחברות ושלימות כי הב' קוין אינן בבחי' התחברות ושלימות כ"כ כנראה בגוף האדם שהיד והרגל שהם חסד נצח אינן מתחברין זע"ז שהיד הוא בפ"ע והרגל הוא בפ"ע ואין שייכות הרגל להיד כלל שזה נפרד בפ"ע וזה נפרד בפ"ע לכך גדילי' סוף היד ציפורני' כו' שהוא מותרות וזהו"ע אברהם שיצא ממנו כו' שהוא מפני שאינם מחוברי' זל"ז כ"א נפרד בפ"ע משא"כ גוף של האדם שהוא עמודא דאמצעיתא הוא מחובר ומקושר כאחד ממש וזהו ענין שקו האמצעי הוא בבחי' ההתחברות ועי"ז הוא ג"כ בבחי' השלימות (שדת"י עולה עד הכתר ולכן נק' עמודא דאמצעיתא העשיר כמבואר בר"מ ר"פ תשא גבי העשיר לא ירבה כו' וע' מזה בזח"ג דצ"ו סע"ב ע"פ והי' יום אחד כו' דא הוא גופא דאמצעיתא דאחיד לכל הני וכולא מתקשרא בי' והוא בהון כו' ובמק"מ ב' הרח"ו שלכן נק' תפארת ע"ש שיוצאין ממנו פארות וענפים כו' וע"ש בפי' הרמ"ז גבי עכשיו מבואר טעם מופלא למה חג השבועות הוא יום אחד והוא מפני היחוד המעולה שנעשה בפנימיות קו האמצעי כו' וע"ש שמקבל מרישא גלגלתא ומוחא כו' דהיינו מפנימי' הכתר והנה שבועות הוא יום מ"ת היינו שהתו' היא קו האמצעי כנ"ל) וכנראה שטיפת זרע שבמוח מתעורר ונמשך ע"י קישוי האבר כו' שהוא בחי' השלימות וההתחברות שבחי' התחתונה מעורר לעילא כו' (וזהו ענין ויאסור יוסף הוא יסוד מרכבתו ויעל כו' ויוסף הוא יפה תואר ויפה מראה היינו בחי' הדר מלך הח' שהוא יסוד דא"ק ע' בלק"ת פ' קדושים מענין הדר, ויוסף לשון תוס' אור בריבוי והגדלה יגדל נא כו' וזהו בן פורת יוסף אותיות תופר והתפירה ע"י חוט היינו שממשיך מראשית הקו"ח עד בחי' מל' דאצי' שהוא להיות המשכת אא"ס גם בבי"ע כו') וזהו ואמלאהו שפסוק זה בד"ת נאמר שהתו' נמשכה מקו האמצעי ולכך עי"ז דוקא נמשך המילוי והשלימות מראשית ופנימית הקו"ח וקו המדה כנ"ל שדת"י עולה עד פנימית הכתר ורק אתה הרחב פיך כו' (וכענין המבואר בזח"ב ר"פ תצוה ע"פ אשר מלאתיו רוח חכ' כו' דשרי' שמשא בסיהרא באשלמותא דכולא כו' ע"ש במק"מ וענין הרחב פיך היינו כענין שנאמר במלכים ב' סי' ד' כלים רקים אל תמעיטי כו' ויצקת כו' והמלא תסיעי כו' שע"י ריבוי הכלים נמשך ממילא מילוי השמן למלאות כל הכלים כו' ועמ"ש ע"פ הזח"א חיי שרה קל"ג א' בענין תפילת ערבית כו' שמשם יובן מעלת תקאההמשכה שע"י קו האמצעי כו', ועמ"ש במ"א בפי' ענין ימי המילואים, ועמ"ש סד"ה לא תהי' משכלה בפי' את מספר ימיך אמלא, וגם כמ"ש ומלאה הארץ דעה כו', וגם י"ל כי פעם כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא אני ממש מהו"ע ית' אלא שהוא בבחי' סוכ"ע העלם ומקיף ופעם כתי' מלא כל הארץ כבודו כבודו היינו זיו יקרי' הארה לבד בחי' ממכ"ע, אמנם ע"י עסק התורה נאמר אנכי ה' אלקיך המעלך כו' ואמלאהו פי' שבחי' ואמלאהו יומשך מבחי' אנכי ממש מבחי' את השמים ואת הארץ אני מלא אני ממש מה שהוא בבחי' העלם יומשך בבחי' גילוי ממש ולא מבחי' כבודו וזיו יקרי' לבד כ"א בחי' אנכי ממש, וזהו ע"י ודברי אשר שמתי בפיך בחי' כאשר דברת לאמר כנ"ל ועמ"ש בזהר ח"א נח דס"ז א' בפי' לה' הארץ ומלואה דאתמלי' מן שמשא סיהרא שלים בכל סיטרין כו' ד"א ומלואה אלין נשמתין דצדיקייא דאתמליי' מנייהו מחילא דעמודא חד דעלמא קיים עלי' כו' ובפי' סיהרא שלים ע"ש בזח"א פ' בראשית דל"א סע"א גבי ימי המילואים כו' באשלמותי' כו' והיינו שיהי' זו"נ שוין בקומתן. ועמ"ש מזה בת"א פ' תרומה ע"פ מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי כו' דהיינו ע"י עסק התו' מקבלת ג"כ המוחין דאו"א כו' וזהו דהרחב פיך ואמלאהו בד"ת הוא דכתיב שעי"ז נמשך ואמלאהו שלימות המל' שתהי' שוה בקומתן לז"א ומקבלת מאו"א בעצמה ויהי' יחוד זו"נ בתכלית השלימות כו', וזהו ע"ד שכתב הרמ"ז פ' אחרי דנ"ט ע"ב וז"ל והנה נקראי' אחים כאשר הם שוים בקומתן שמל' נבנית ע"י או"א ולא ע"י זעיר כו' והם משגיחין אפין באפין אז הוא תכלית ההצלחה עכ"ל והמשכה זו זהו ע"י עסק התורה דמחו"ב נפקא שעי"ז ממשיכים מאו"א עצמן בנוק' שהיא הדבור והיא כנס"י א"כ העוסק בתורה בדבור ממשיך מאו"א בכנ"י כו' וזהו א"ת בניך אלא בוניך כו' וזהו מלאה הארץ קניניך היינו קנה חכ' קנה בינה שעי"ז מלאה הארץ כו' וזהו להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא פי' יש היינו קנה חכ' קנה בינה בגימטריא יש ועי"ז ואוצרותיהם בחי' כנ"י אמלא להיות שוין בקומתן כנ"ל וע' בפי' הרמ"ז פ' בשלח דמ"ה בענין יש הנ"ל. וע' מענין ומלא ברכת ה' בזח"א דרל"ג סע"ב ובענין כוס בהמ"ז מלא ברע"מ פ' עקב דרע"ג סע"ב מלא מתפארת כו', ובסידור האריז"ל פי' שממשיכי' במל' מכל המילואי' של ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והשמות עצמן כו' ועמ"ש בד"ה אני חומה בפי' ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת דפי' בתים הם צירופי אותיות דעיר אלקינו והם מלאים כל טוב היינו שפע עונג העליון ונועם ה' ית' אשר לא מלאת דהיינו שאינך יכול להגיע אליהם באתעדל"ת כ"א שיורד ונמשך מעצמו ממקור הטוב העליון ומתלבש בבתים הנ"ל, וזהו הרחב פיך שהם הבתים עצמן צירופי אותיות הדבור ואז ואמלאהו שהמשכת האור הנמשך בהן הוא למעלה מאתעדל"ת וזהו אשר לא מלאת כ"א אנכי המעלך כו' ואמלאהו, ועמ"ש בד"ה ואתחנן איך שרש התו' נמשך מבחי' שלמעלה מאתעדל"ת כו', ועמ"ש בענין תפלת ערבית רשות שעצם היחוד העליון הוא למעלה מאתעדל"ת כו'. עוד להעיר ממ"ש בחכ' יבנה בית כו' ובדעת חדרים ימלאו ונת' ע"פ מים רבים כו' ועמ"ש ע"פ תמתי שהוא ע"ש השלימות והמילוי כו'. ועוי"ל כי זהו ענין יגדל נא כח אד' דמבואר לקמן שהו"ע מילוי המילוי דשם אד'. וזהו ואמלאהו להמשיך גילוי בחי' מלויים הנ"ל שהן פנימי' המכוון כו' כי כל מה שיהי' נמשך האור למטה יותר שזהו ענין המילוי הוא נמשך ע"י כח עליון יותר כנודע מענין תקבהמגביהי לשבת המשפילי כו' ומענין אל עליון גומל חסדים טובים כו', וזהו שע"י התורה שממשיכי' בחי' יגדל נא המשכה משמו הגדול עי"ז ואמלאהו שלימו' האור בבחי' מילואי' הנ"ל. וענין זה קרוב הוא למ"ש בזהר ד"א ומלואה אלין נשמתין דצדיקייא כו').

וזהו ועתה יגדל נא. כי הנה אני ראשון ואני אחרון כתיב שקודם שנאצלו ונבראו העולמות הי' הוא ושמו בלבד, אין עוד מלבדו, וזהו אני ראשון, וגם אחר זמן עמידת העולמות יהי' ג"כ אין עוד מלבדו ואני אחרון, ורק באמצעיתא הוא הקו"ח שהוא המשכת סדר כל ההשתלשלות של העולמות כולן עד העוה"ז הגשמי שהוא ו' אלפי שני שבזה הי' רצון המאציל שיומשכו דוקא עולמות בבחי' יש ובתוכם יומשך אא"ס ב"ה שאין עוד מלבדו וזהו בחי' הקו הנמשך עתה בכל הספי', וזהו ועתה שהוא הקו הנמשך עתה בתוך כל הספי' שהוא סדר ההשתלשלות כל העולמות של עתה עד עוה"ז הגשמי שהוא ו' אלפי שני כו' (או י"ל פי' ועתה ע"ד שנת' באד"ר דקכ"ט סע"א בפי' עת רצון כו'). יגדל נא פי' יומשך מן יו"ד רבתי דיגדל שהוא בחי' חכמה סתימאה שמלובש בה בחי' גבורה דע"י שהוא בחי' קו המדה כנ"ל שהוא בחי' ההמשכה ממל' דא"ס ב"ה, שהוא ממל' דהדר מלך הח' דתיקון כו' למלכות דאצילות כו'.

ה) כח אדני. הנה פי' כח היינו מילוי המילוי דשם הוי' שיש בו כ"ח אותיות כמ"ש בפע"ח שער הקדישים (וע"ש שהם כ"ח אותיות שבתיבות יהא שמי' רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא, וגם יש כ"ח תיבות מן איש"ר עד דאמירן בעלמא. ועוד יש פי' אחר דפי' כח הם ב' בחי' י"ד כמ"ש ברע"מ פ' עקב דף ער"ב סע"ב) והמילוי הנ"ל הוא בחי' מל' דאצילות שכשהוא עדיין בבחי' העלם בשם הוי' היא בחי' המילוי כי מילוי בגימט' אלקים שהוא בחי' מל' דאצי' כו' (גם תקגכנודע מענין חוה גימט' י"ט המילוי של שם הוי' והשם הוי' עם המילוי בגימט' מ"ה בחי' אדם, נמצא חוה שהיא נוק' היא המילוי של שם הוי' וכמ"ש בתו"א פ' בראשית ד"ה להבין ענין הברכות סד"ה ועתה נבוא לבאר). וביאור הדבר בענין המילויים הוא דהנה כל ספירה היא כלולה מיו"ד כמו כשנאצלה בחי' חכ' הרי ההתגלות הוא בחי' החכ' שנאצלה שהיא נגלה, אך בהחכ' יש עוד ט"ס שכלולים בה והם אינם נרגשים ונגלים כו' שהם כלולים בה בבחי' העלם (וזהו ענין ו"ד של מילוי יו"ד היינו המדות והדבור כמו שהם כלולים עדיין בתוך השכל כמ"ש בדרוש מחצית השקל, והט"ס שכלולים בה נק' מילוי כמו אשה עוברה שהולד בתוכה כעצמים בבטן המליאה שהיא ממולאת ממנו אכן עכ"ז אינו נראה לעין רק הוא בבחי' עיבור והעלם כן הט"ס שכלולים בחכ' הם בה בבחי' העלם עדיין ואין נראה ונגלה רק בחי' החכמה עצמה, והנה עיקר המכוון הוא בחי' המילוי (אף שהמילוי הוא ט"ס הכלולים בחכ' שהם למטה מעצם החכמה אעפ"כ זהו המכוון העיקרי וכמ"ש במ"א ע"פ אל יתהלל החכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל כו' וכמו חותם המתהפך כו' נכנס ראשון יצא אחרון כו' דהיינו שבמח' ארץ קדמה כו' עליונים למטה ותחתונים למעלה כו' ע"ש) כי הנה ענין המילוי שהוא מה שכלול בהעלם ולא נגלה ונראה זהו כענין המכוון של הדבר כמו עד"מ באדם שעוסק במו"מ שההתגלות הוא עסק שכלו באותו המו"מ אך עיקר המכוון של עסקו באותו מו"מ הוא דבר אחר ממש מעסקו שעיקר המכוון הוא כדי להרויח וכיוצא שהוא דבר אחר ממש מעסקו (והוא פנימי' הרצון שלו ונק' חפץ ועסק המו"מ עצמו אין לו בו חפץ כלל כ"א רצון שרוצה בו מפני שבלעדו א"א להגיע אל הריוח שהוא תכלית המכוון וע' בהקדמת הרמב"ם לפי' המשניות במס' ברכות בפי' אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה שהוא ע"ד הנ"ל שזהו תכלית המכוון בבריאת העולם וכמארז"ל ע"פ כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כו', ונודע דחפץ היינו הרצון שיש בו תענוג והוא בחי' אור עתיק המאיר בא"א, וזהו צחוק עשה לי אלקים, כי שם אלקים בגימט' מילוי ומזה נמשך הצחוק והתענוג עליון שיתגלה לע"ל כי תכלית המילוי להיות התהוות בי"ע שהוא שיהי' יש ושיהי' היש בטל כו' וזהו כי תהיו אתם לי ארץ חפץ וכמ"ש בתו"א ס"פ שמות בד"ה הבאים ישרש כו' ועמ"ש בהגהות לד"ה אלה תולדות יצחק) אך עכ"ז בעת עסקו באותו מו"מ אין נראה ונגלה כ"א אותו העסק שהוא עוסק בשכלו ובמחודומ"ע באותו מו"מ ועיקר המכוון שלו הוא אז בבחי' העלם לגמרי והוא כמו בחי' המילוי דהיינו מה שיש בהעלם תוך הדבר, נמצא שהמילוי הוא המכוון העיקרי כו' (דהיינו מה שבתחילה הוא בהעלם והוא תכלית המכוון למה שקדם לו שאינו אלא הקדמה והכנה לזה וגם בענין בטן המליאה הלא אין אשה אלא לבנים, נמצא זהו עיקר המכוון ותדע שהאשה עצמה היא נקבה והולד יכול להיות זכר וגדול בישראל כו' שהוא למעלה מעלה מבחי' נוק' כו') וכמ"כ הוא למעלה שכשנאצלה בחי' חכמה דאצי' היה אז ההתגלות רק בחי' חכמה דאצי' בלבד שהוא שם הוי' כמ"ש הוי' בחכמה ובחי' אלקים שהוא בחי' מל' דאצילות היה אז בבחי' העלם והוא ענין המילוי, אבל באמת המילוי הוא המכוון העיקרי, שהמכוון העיקרי של המאציל שהאציל כל העולמות הוא הכל לצורך בי"ע, היינו שעיקר הכוונה הי' להיות דירה בתחתונים והוא שיתהוו עולמות בי"ע שהם יש ודבר ממש תקדובתוך היש יומשך בחי' אין שהוא אא"ס ב"ה שאין עוד מלבדו כו' והיינו ע"י ביטול היש לאין אך לא היה באפשרי שיתהוו עולמות בי"ע בלתי שיאצלו תחלה כל הע"ס דאצי' וכמ"ש בתו"א בד"ה כי אתה אבינו בדרושי פורים ולכך כשנאצלה בחי' חכ' דאצי' שאז אין נגלה כ"א היא בלבד (והיא כללות עולם האצי' שאצי' היא חכמה דכללות העולמות) ובחי' אלקים שהוא מל' דאצי' שהיא מקור לבי"ע הי' אז בה בבחי' מילוי שהוא בחי' העלם אך המילוי הוא עיקר המכוון שלו ית', והוא כנ"ל שעיקר כוונת המאציל ב"ה שהאציל הע"ס דאצי' הוא בכדי שיוכל להתהוות מל' דאצי' שהיא מקור לבי"ע בכדי שיהי' המאציל ית' מלך על עם כו' (וזהו שאע"פ שבסדר הבריאה קדמו שמים ז"א לארץ שהיא מל' דאצי' אבל במחשבה ארץ קדמה כו', ועמ"ש בבה"ז ר"פ ויצא גבי וזרח השמש כו' אל מקומו שואף כו' ג"כ מענין זה כמש"כ) וזהו ענין כח ה' שהוא המילוי, דהיינו בחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע כשהיא עדיין בבחי' מילוי והעלם בחכמה דאצי' כו' (וזהו ענין כ"ח שנה שנתן יעקב שהוא תפארת לדוד שהוא מל' כמ"ש בזח"א וישלח קס"ח והיינו שהוא המשיך בחי' המל' מההעלם אל הגילוי והמשיך בה בחי' כח אד' מההעלם אל הגילוי, וזהו ג"כ ענין אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה ורוחב ארבע באמה פי' ארבע הם ד' אותיות שם הוי' וזהו עצם החכמה ולכך נק' רוחב היריעה אבל האורך הוא המשכה והתפשטות בחי' זו למטה, והוא כ"ח היינו בחי' המילוי שבו ועל ידו נמשך המשכת וגילוי החכמה כענין המל' שם אלקי' בחי' דיבור שבו וע"י נמשך החכמה אך שהמשכה זו באה ע"י צמצומים והתחלקות כדי שיומשך בבי"ע כו', וכ"ז נמדד באמה הוא קו המדה. ועמ"ש מזה ע"פ הזח"ב פקודי דרל"ג). וזהו יגדל נא כח אדנ"י שיומשך מבחי' יו"ד רבתי דיגדל שהוא מו"ס דא"א שמלובש בו גבורה דע"י (היינו בחי' גבורותיו וכבוד הדר מלכותו שהוא מל' דא"ס שנמשך ע"י גבורות להתלבש במו"ס דא"א) שהוא קו המדה כח היינו מל' דאצילות כשהיא בבחי' העלם בח"ע שהוא המילוי דשם הוי' כנ"ל שהוא המכוון העיקרי שבשבילה ולצרכה נאצלו כל הע"ס שלמעלה הימנה (ומה שנק' כח אד' י"ל לפי שבחי' מילוי הנ"ל הוא שרש הכח והמקור לשם אד' שהוא מל' דאצי' כשנעשית מקור לבי"ע עי' במק"מ ר"פ בראשית, א"נ שבחי' זו נק' כח לפי שהוא המכוון העיקרי כנ"ל. ובזה יובן מה שהמל' נק' אבן שתיה ושתיה מלשון יסוד שהיא יסוד ותכלית המכוון ע' זח"א ויחי דרל"א א'), וזהו שישראל ממשיכים מראשית הקו לחדש מע"ב, דהיינו שממשיכים מח"ס שבו מלובש גבורה דע"י שהוא קו המדה ועיקר ותכלית ההמשכה למל' דאצי' ובשבילה ממשיכים ג"כ לחדש גם כל ע"ס דאצילות כדי שיומשך האור אח"כ למל' דאצי' כו' וע' בזח"א בראשית דכ"ד סע"א גבי זרקא כו' היתה לראש כו' ברישא דכל רישין סלקא כו' ע"ש והיינו לפי שזהו עיקר המכוון בהשתל' כו', (ואף שבודאי האור שנמשך בח"ע הוא גדול יותר ממה שנמשך למל' דאצי' אעפ"כ עיקר המכוון הוא שיומשך למל' דאצי' ועד"מ כמארז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש כו' ועמ"ש בתו"א פ' יתרו בביאור ע"פ משה ידבר המתחיל ג"כ משה ידבר גבי כי כדי להמשיך למטה הוצרך להמשיך למעלה כו', ועיין באוצ"ח מענין קב חרובין ומענין רוצה אשה בקב כו' שבחי' קב הוא ג"כ המילויים דע"ב ס"ג מ"ה שנמשכים לנוק' שם ב"ן. ומכל הנ"ל יובן הטעם דרוצה תקהאשה בקב כו' אף שהמילוי בחי' דין אלא לפי שעי"ז נמשך לה ההשפעה ולבי"ע וגם שזהו המכוון העיקרי כנ"ל. ומזה יובן מה שארז"ל במדרש איכה רבתי ע"פ וילכו בלא כח, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה שלמעלה כמ"ש ועתה יגדל נא כח כו' היינו כי רצונו של מקום הוא ג"כ הענין שיומשך תוס' אור מרצה"ע למל' דאצי' הנק' מקום הנה מקום אתי כמ"ש במ"א ע"פ והתהלכתי בתוככם כו' וזהו עצמו ענין מוסיפים כח כו'.

תקולמטה בא דוקא מלמעלה יותר וזהו כנ"ל בענין המילוי כו'. והנה בענין הברכה וההמשכה מראשית הקו יש להעיר ממ"ש בסידור ע"פ יום ליום יביע אמר כו' אוחי כו' שההשפעה נמשך במהירות כו' ואפ"ל שזהו ע"י יחוד כתרא ומו"ס היינו חו"ג דע"י וע"ד שנת' במ"א בענין יהי רצון כו' ועמש"ל בתחלת הדבור בשם הזהר הרקיע כו'. גם י"ל היו"ד רבתי דיגדל מורה על חכ' דעתיק שמשם נמשך הגדלת כ"ח כתר וחכמה דאריך כו', וזהו הדר מלכותו הדר קו האמצעי תפארת דעתיק עולה עד הכתר כו', וממשיך הדר מלכותו התעוררות פנימית עתיק כו' לכן בחי' זו נמשך ע"י הג' קוין תורה ועבודה וגמ"ח והעיקר ע"י התורה שהיא קו האמצעי ונמשכה מדעת דעתיק כמ"ש הרמ"ז ר"פ קרח, וע"כ ממנה נמשך הגדלת כח כתר חכ' דאריך שהן חו"ג דעתיק כי דעת ממשיך לחו"ג והן ג"כ כח ב"פ יד כו' ומשם נמשך ע"י השתלשלות ג"כ לחו"ג דז"א שמהם בנין המל' כנודע מענין ע"פ שנים עדים יקום דבר ברע"מ פ' שופטים, וזה"ע נטילת ידים כ"ח פרקין במים כו' ועי"ז לא יומשך יניקה מהצפרנים כו' והיינו ע"י שאו ידיכם קדש ע' בד"ה צאינה וראינה).

תקזאתם ארץ חפץ כו'), בכל כחו הם כ"ח אתוון שבתיבות יהא שמיה מברך לעלם ולעלמי עלמיא, שהם בחי' כ"ח אותיות דמילוי כו' והוא ע"ד שפי' בזח"ב תרומה קס"ה ב' ע"פ סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו כו' ודא איהו שמו הוא הגדול בגין דאית שמי' דלאו איהו גדול כהאי אע"ג דאית בי' תוספת אתוון כו', וענין זה היינו כי תוס' אתוון זהו ריבוי הכלים אבל עכ"ז האור אינו גדול כמו בשם י"ה שאע"פ שיש בו מיעוט אתוון היינו רק מיעוט הכלים אבל האור גדול יותר כי בחו"ב מאיר עתיק שמו הגדול אור א"ס. ועמ"ש כעין זה להבדיל בכמה אלפים הבדלות גבי מ"ש בזח"ב פקודי דרל"ג ב' עשתי עשר יריעות אוסיף אתוון וגרע מחושבנא כו' דהיינו ג"כ ריבוי הכלים ומיעוט האור כו' ע"ש. והנה לפ"ז כ"ח אותיות דמילוי המילוי הוא רק ענין ריבוי הכלים שהאותיות הם כלים אבל הוא מיעוט האור, והיינו כי בההשפעה לבי"ע צ"ל כן כדי שיוכלו לקבל כמו הרב המלמד עם תלמיד קטן שמוכרח לחלק ההשפעה לריבוי חלקים כו' והם ריבוי הכלים ומיעוט האור, אכן יגדל נא כח כו' שיומשך בכ"ח אותיות המילוי הנ"ל מבחי' שמו הגדול אשר פי' שמו הגדול הוא ריבוי האור דוקא כנ"ל והוא אור אין סוף ממש, ויומשך ריבוי האור הנ"ל בריבוי הכלים שיומשך גם לבי"ע כו'. ולפי"ז קרוב ענין זה למ"ש במ"א והי' אור הלבנה כו' כאור שבעת הימים, שבחי' הגילוי שבבי"ע יהי' כאור שבעת הימים שהן ההמשכה מהמאציל בנאצלים כך יהיה ההמשכה שמאצי' לבי"ע כו', וזהו ממש ענין יגדל נא כח אד' שהיא בחי' מל' בחי' לבנה והיינו מ"ש לעתיד עד דוד הגדיל כו' כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין כמנין ארך אפים כו', וזהו מגדול ישועות מלכו כו' כי ישועות היינו ש"ע נהורין כמ"ש בתו"א פ' ויצא בד"ה והי' כו' והאבן הזאת כו', וע' ברבות באיכה קודם הפסוק פרשה ציון בידיה מענין מגדיל ישועות כו' דקאי על משיח, וע' בזח"ב פקודי דרל"ב סע"ב, ופי' מגדיל ישועות כי עכשיו מאירים רק ק"נ נהורין וההגדלה שיומשך גם ר"ך נהורין הנ"ל וזהו ענין ארך אפיים כו', וע' מזה בתו"א בביאור ע"פ חכלילי עינים, ואפשר שזהו ענין מברך מ"ב ר"ך כו' וכמש"ל, וע' בע"ח סוף שער א"א ותמצא דבחי' ק"נ נהורין שרשן מתנה"י דא"א אבל כללות ש"ע נהורין הם מכל הע"ס דא"א ע"ש, וגם פי' מגדול ישועות כי יש כמה בחי' ש"ע נהורין גבוה מעל גבוה כו' כמ"ש במ"א בביאור ע"פ שוש אשיש גבי כי הלבישני בגדי ישע, והנה בתורה כתיב ואהיה שעשועים ב"פ ש"ע ע' בהרמ"ז ר"פ שמיני, י"ל כי הנה פי' ש"ע היינו השי"ן ג"ר דא"א והע' ז"ת כמ"ש בע"ח שם ולפ"ז ב"פ ש"ע הם ע"ס דעתיק וע"ס דא"א א"נ פנימיים ומקיפים דעתיק, א"נ מ"ה וב"ן דעתיק ומבואר למעלה שע"י התורה נמשך ואמלאהו כו' דהיינו ענין יגדל נא כח כו', וזהו ג"כ ענין מגדול ישועות שע"י התורה נמשך מבחי' שעשועים שהוא ג"כ ענין ישועות כו') ואז קורעין לו גז"ד של ע' שנה, פי' ע' שנה דתהו שמתו הזמ"ל שנגזר דינם למיתה וכשעונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו ממשיך מבחי' מלך השמיני הדר שהוא מקור התיקון ולכן לא נאמר בו בתורה וימת כמו בזמ"ל דתהו ואזי קורעין לו גז"ד כו', ולמטה בעבודה הוא שכשמתהפכים הז' מדות הרעות של האדם שכ"א כלול מיו"ד כו' וזהו קריעת גז"ד של ע' שנה כו' והיינו ע"י יגדל כח הוי' מבחי' מו"ס, וזהו ארך אפיים שהוא מדריגה גבוה מאד ולכך יכול לישפל מאוד למטה תקחלהיות נושא עון כו', ורב חסד פי' כנזכר בזח"ג נשא קל"ג ב' דאית חסד ואית חסד, היינו אית חסד שנמשך בבחי' קוין שהוא חסד דז"א בקו ימין שימין מקרבת וכנגדו הוא הקו שמאל שדוחה כו' ואית חסד שהוא חסד הנעלה מבחי' קוין שהוא רב חסד די"ג ת"ד ושם הוא נושא עון כו', סלח נא פי' סליחה הוא התגלות הרצון בבחי' הארת פנים ואור פניך כי רציתם והוא א"א וזהו ביוהכ"פ שנמחלים העוונות שאז מתגלים הי"ג ת"ד כו'.

ח) הנה בשבת פרק אמר ר"ע דפ"ט א' כתרים לאותיות כו' הי' לך לעזרני כו' ועתה יגדל נא. והענין כמ"ש במ"א ע"פ ראשי המטות בפי' מופלא סמוך לאיש דשרש הדיבור מחכ' אבא יסד ברתא, אך כמו"כ יש אותיות שלמעלה מהחכ' אותיות התענוג והם הטעמים כנודע מענין טנת"א כו', וע"י מס"נ ביטול לאין ממשיכים מבחי' אותיות שלמעלה מהחכמה וזהו ענין מופלא כו' ולכן יכול לנדור ולהמשיך ע"י אותיות שלו איסור קונם אף בדבר שאינו קדוש ע"י אותיות התורה דמחכמה נפקת כו' ע"ש, ועד"ז י"ל ענין קושר כתרים לאותיות פי' להמשיך מבחי' אותיות שלמעלה מהחכמה הנק' כתרים שיומשכו ויאירו בהאותיות הדיבור הנמשכים מחכמה, וזהו ממש ענין כאשר דברת בחי' מל' דע"ק לאמר שיומשך ויתגלה בחכמה בראשית נמי מאמר הוא ועי"ז יומשך למל' דאצילות, וזהו ענין יהא שמי' רבא מברך וזהו יגדל נא כח אד' וכדפי' בזח"ב יתרו פ"ג ב' לאמר קאי על נוק'. ויובן עוד ענין קושר כתרים לאותיות ע"פ מ"ש במ"א בפי' יהי רצון כו' ומשמח חתן וכלה כו', וזהו שפי' במדרש ענין יגדל נא כח ע"ד שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום כו' כי מקום היינו ממכ"ע ברוך המקום, וכשממשיכים בו מבחי' כתר ורצה"ע זהו ענין עושין רצונו של מקום וכמ"ש במ"א. והנה כח אד' פי' ברע"מ פנחס דף רמ"ה דאינון כ"ח אתוון שבפסוק בראשית ברא, והיינו כי בראשית נמי מאמר הוא מאמר הכולל הנמשך מח"ע והגדלת כח זה ע"י קושר כתרים הנ"ל. א"נ כדפי' בד"ה באתי לגני שתמיד הדיבור מקבל מהמדות ומהחכ' המלובשת במדות שאינה ערוך לחכמה עילאה עצמה, וע"י עסק התורה ממשיכים מחכמה עילאה עצמה בהדיבור, אך התחלת המשכה זו צ"ל שיומשך מבחי' הכתר בחכמה וזהו אריתי מורי כו' ע"ש וזהו כאשר דברת לאמר, וע' בת"א בד"ה כי אתה אבינו כו', והנה עכשיו אותותינו לא ראינו והטעם כמ"ש בתו"א סד"ה ואלה שמות בפי' הבאים מצרימה כו' ובד"ה אלה מסעי בענין לפני גוזזיה נאלמה, אכן ע"י המשכת מבחי' כאשר דברת לאמר יהי' גילוי בחי' העשרה מאמרות וכמ"ש ונגלה כבוד ה' כו' וראו כו' כי פי ה' דיבר, עיין סד"ה אני הנה תקטבריתי אתך, ועמ"ש בענין מהרה ישמע קול כלה, ועמ"ש ע"פ ארוממך ה' כי דליתני, ושרש ענין יגדל נא תוספת המשכת האור מראשית הקו כו'.