ועתה יגדל נא

תעטועתה יגדל נא

[תר"א]

ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר. יגדל נא היו"ד רבתי, וגם צ"ל ענין תיבת לאמר שהוא מיותר וכנז' באלשיך. (ועיין בגמ' פרק חלק דקי"א ב' ובשבת דפ"ט א'. וברבות שלח פט"ז. ובאיכה רבתי ע"פ וילכו בלא כח ר' יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בר' טרפון בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה שלמעלה כמ"ש ועתה יגדל נא כח אד' ובזמן כו' ע"ש. ובזח"ג שלח דקס"א ב' כח אד' ההוא חילא דאתי מע"ק תפסתימא דכל סתימין יגדל נא כו' ע"ש. פנחס דר"כ סע"א יגדל נא כח כו' וע"ד תנינן כל העונה איש"ר בכל כחו כו' וע"ש בפי' הרמ"ז, ודף רמ"ה א' נט"י עד שעורא דגזרו רבנן דאינון חמש קשרין דבהון י"ד פרקין ואוף הכי י"ד פרקין אינון דיד שמאלא ואינון כ"ח פרקין. לקבלייהו כח אד' דאינון כ"ח אתוון דקרא קדמאה דעובדא דבראשית דאתמר בהון ועתה יגדל נא כח אד' עכ"ל ועיין מזה ברע"מ פ' עקב דף ער"ב סע"ב ובפי' הרמ"ז שם. לפ"ז י"ל פי' לאמר שיומשך הגדלת הכח למאמר דבראשית, כמארז"ל בראשית נמי מאמר הוא, והוא כולל כל העשרה מאמרות וע"ז ארז"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות. ובאדר"ז דרצ"ה ב' ועתה יגדל נא כח אד' מאן כח אד' ההוא דאקרי מזלא קדישא סתימא דכל סתימין כו' ועיין באד"ר דק"מ סע"א). ולהבין זה צ"ל מארז"ל כל העונה אישר"מ בכל כחו קורעים לו גזר דינו של ע' שנה, מהו פי' בכל כחו (והנה שמיה רבא הוא תרגום של שמו הגדול ואנו אומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבא על שם מ"ש ביחזקאל ל"ח כ"ג והתגדלתי והתקדשתי כו' ובמדרש רבה ר"פ קדושים תהיו א"ר שמעון בן יוחאי אימתי שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו בשעה שעושה מדת הדין ברשעים שנאמר והתגדלתי כו' וע' מזה בזח"ב שמות ד"ז ע"ב תרומה קע"ד א', בשלח נ"ו א' לאוקרא שמיה, ח"ג ואתחנן דף ע"ר ע"א ובמק"מ שם. ועכ"פ י"ל פי' יתגדל כו' שמיה רבא היינו שיומשך גלוי מבחי' שמו הגדול והיינו כענין ועתה יגדל נא כח כו' וזהו כי יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יש בו כח אותיות שהוא ענין יגדל נא כח אד'), והנה פי' שמיה רבא מברך הוא כמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם דהפי' שיומשך מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא וזהו פי' מברך שהברכה היא ריבוי ותוספת הגלוי למעלה מסדר ההשתלשלות, (ובמ"א ע"פ הדרוש דברכת הזימון בכוס של ברכה דלעתיד שיברך דוד נת' כי לפי פשט המשנה סוף ברכות משמע בהפך דמן העולם היינו מעוה"ז ועד העולם היינו עוה"ב והתירוץ כי ברכה זו נמשך ע"י העלאת מ"ן מבירור רפ"ח ניצוצים וזהו ענין ברכה בראש וברכה בסוף כנז' סד"ה כה תברכו את בנ"י. והנה בזח"ב תצוה קפ"ז א' פי' מברך שירותא קשה וסופיה ר"ך מ"ב קשה ודינא^* תפאאיהו ודאי, ולבתר רך כו' וע' במק"מ שם ובסה"מ דף צ"ג סי' קס"א, ואפשר ענין רך ע"ד לעולם יהא אדם רך כקנה שזהו ענין ההפרש בין עולם התיקון לעולם התהו שבעולם התהו היו המדות בבחי' קשה כארז ובעולם התיקון נעשו בחי' רך והיינו ע"י המוחין המתלבשים בהם שבחי' החכמה הוא הביטול והאיש משה ענו מאד כו' וז"ש יען רך לבבך מלכים ב' כב יט ובשמואל ב' ססי' ג' ואנכי היום רך ומשוח כו'. וא"כ סופי' רך זהו ענין כשנמשך גלוי ח"ע וביטול אך ענין שירותא קשה ודאי אין קשה זה כענין עולם התהו ח"ו אלא גבורה דקדושה, וכענין שערו' דדיקנא קשישין אינון הנז' באד"ר דקל"א ב' דאינון תקיפא דתקיפין לאחסין ולאחתא אינון י"ג מכילין, והיינו כדי לאכפייא דינין ולשבור הקליפות שעי"ז יוכל להיות הגילוי, ועמ"ש מזה סד"ה הנותן שלג כצמר, ועוד כי בי"ג ת"ד יש חיצוניות ופנימיות היינו השערות עצמן נק' דינין וזהו שירותא קשה ופנימיותן הם רחמים גדולים וזהו סופי' רך כי פנימיותן הוא בחי' כשמן הטוב היורד על הזקן ובשמן נז' לשון רך כמ"ש רכו דבריו משמן בתלים נה כב. ומה דהשערות הן דינים כי כדי שיהי' גלוי המשכה זו הפנימי' צ"ל ע"י גבורות וצמצומים ועמ"ש מזה ע"פ מאמר הזהר פ' פקודי דרל"ג א' גבי והנה איש מראהו כמראה הנחשת, שזהו ענין גבריאל שתחלתו גבר לשון גבורה ובסופו יש שם אל שהוא חסד כמ"ש חסד אל כל היום. ועד"ז בנין המל' הוא מהגבורות כמ"ש לקמן בענין כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, ואח"כ נמתקת ע"י החסדים. ולכן בענין יהא שמיה רבא מבר"ך שתכלית ברכה זו הוא שיומשך בעלמא דאתגליא בחי' מל' הנק' שם הוא ע"י ב' בחי' מ"ב ר"ך וכענין חצות לילה הנז' בזח"א לך לך צ"ב סע"ב, גם י"ל שרש ב' בחי' אלו מגבורה דעתיק המלובש במו"ס שהוא ענין קו המדה כו' וזהו ענין טלא דבדולחא כאבן הבדולח שיש בו גוון אדום ולבן ועיין באד"ר דקכ"ח ב, ועוי"ל בפי' וסופיה רך דאיתא בפ"ק דב"ב דף ד' ע"א מאי רכא מלכותא שנאמר ואנכי היום רך כו' ויקראו לפניו אב רך ועיין מענין אברך ברבות ס"פ אחרי, זח"א מקץ קצ"ו סע"ב מאי אברך קשירו דאתקשר שמשא בסיהרא כו' ובת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי לכן כתיב גבי יוסף אברך לפי שהיה צדיק המקשר ומשפיע כו', גם ר"ך עם הכולל רכ"א בחי' ארך אפים וזהו ענין כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין כו' כמ"ש במ"א.

תפבב) ופי' שמיה רבא היינו משארז"ל עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד (וע' מזה בד"ה קול דודי שהוא בחי' האור כמו שהוא כלול בהמאור ונק' מלכותך שלמעלה מבחי' מלכות כל עולמים ובד"ה אני דפ' ציצית נתבאר כי יש כמה שמות הקדושים שהם בבחי' ממכ"ע אבל שמו הגדול הוא מה שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע וע' מענין שמו הגדול ג"כ בד"ה את שבתותי תשמרו), וא"כ צ"ל איך נתהוו רבוי התחלקות הנבראים מהאחדות הפשוט בחי' הוא ושמו בלבד. אך הענין שזהו ענין שנברא העולם ע"י עשרה מאמרות שהוא בחי' אותיות דיבורו ית' שהאותיות דבורו ית' הם מחלקים השפע לחלקים רבים. וכמו למשל בנפש האדם דהנה הנפש עצמה היא בחי' אחדות פשוט, ואעפי"כ השפעתה ע"י הדבור היא מתחלקת לחלקים רבים, שהוא ע"י צירופי אותיות הדבור שמדבר לחבירו, ויכול לדבר דיבורים הרבה שונים עד אין קץ ותכלית, וגם שכל וסברא אחת כשבא בדיבור הוא מתחלק לחלקים בכמה צירופי אותיות הדבור, וזהו בחי' התחלקות הארת הנפש ע"י הדבור אף שבעצמה היא אחדות א'. (ומקור התחלקות צירופי אותיות הדבור הוא נמשך מבחי' החכמה והשכל ולכן התינוק אינו יכול לדבר עד שמתגלה בו בחי' השכל ושם נת' דשרש האותיות נמשך מקדמות השכל ושכל הנעלם שבנפש אך עכ"ז הוא רק מבחי' שכל אבל עצמות הנפש ממש היא למעלה משרש התחלקות האותיות. ותדע דהנפש עצמה היא ודאי למעלה מהשכל כמ"ש בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו כו' ועיין מ"ש בביאורי הזהר פ' פנחס דף רנ"ד גבי בחד צפרא כו' דבחי' חכמה זו ושכל הנעלם נק' קו המדה, שהוא בחי' גבורה דעתיק המלובש במו"ס, שהוא הנותן מדה וקצבה לכל אור וכלי, ולכן ממנו נמשך התחלקות אותיות הדבור תחלה לה' מוצאות ואח"כ בכל מוצא ג"כ לכמה אותיות שונים וזהו ענין בשלשה דברים ברא הקב"ה את העולם בסופר וספר וספור, ספור היינו אותיות הדבור וסופר היינו ח"ע המחלק את אותיות הדבור ומצרפן וזהו איה סופר איה שוקל, שוקל היינו מתקלא קו המדה כו'). וכמ"כ הוא למעלה שא"ס ב"ה בעצמו הוא אחדות פשוט יחיד ומיוחד, ואעפ"כ נבראו ברואים רבים שונים זמ"ז בהתחלקות אין קץ והיינו לפי שנברא העולם ע"י עשרה מאמרות שזהו בחי' התחלקות צירופי אותיות דיבורו ית' שהם הם המחלקים ההשפעה של אור א"ס ב"ה לבחי' התחלקות מינים ממינים שונים עד אין קץ כו' (ועיין מענין זה דהתחלקות צירופי האותיות באגה"ק סי' ה' בד"ה ויעש דוד שם וסי' ו' בד"ה זורע צדקה, וזהו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית פי' שריבוי התחלקות הנבראי' הוא לפי שבחכמה נבראו העולמות וזהו בראשית ברא ות"י בחוכמתא וע"י החכמה נמשך התחלקות אותיות הדבור אבא יסד ברתא ועי"ז נעשה ריבוי התחלקות הנבראים כו' אבל הוא ית' הוא למעלה מעלה^* תפגמהחכמה, וזהו בראשית נמי מאמר הוא כו' וע' מזה בת"א בביאור דמזוזה מימין בתחלתו שבחי' החכמה הוא בחי' גבורות דהיינו התחלקות כו' ושרש החכמה כו' קו המדה כו' והגילוי הוא בחכמה דאצילות אור אבא ושם מה רבו מעשיך כו' אך שהיו כלולים בחכמה כו' ונפרטו בע"מ שנברא העולם כו' ע"ש, ועיין עוד מענין רבוי התחלקות שהוא ע"י הדבור בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' וארא כו' שזהו ג"כ ענין שם הוי' ושם אלקים דשם אלקים הוא לשון רבים ע"ש רבוי התחלקות בהתפשטות החיות כו' משא"כ הוי' נק' אחד שהוי' הוא בחי' מקור כל הויות ושרשא דכולא קודם שבא לידי המשכה וגילוי באותיות הדבור כו' ע"ש. אמנם נראה דשם הוי' ג"כ הרי היוד בחכמה ה' בבינה כו' וא"כ הוא מקור להתחלקות אותיות הדבור, וע"ז נאמר מה רבו מעשיך הוי' כולם בחכמה עשית כי הוי' בחכמה יסד ארץ שהוא הדבור. אכן בחי' שמו הגדול כמו עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד היינו למעלה מעלה מהחכמה, כי שמו בגימ' רצון והרצון הוא כתר עליון שלמעלה מהחכמה וכ"ש שמו הגדול בחי' רעוא דכל רעוין כו' וכ"ש לפמשנ"ת דשמו הגדול היינו אור א"ס ממש ולכן י"ל הוי' הוא אחד אכן שמו הגדול בחי' יחיד כי אחד א' המשכה מבחי' נוצר חסד לאלפים להיות אאלפך חכמה וזהו ח' דאחד וממנו נמשך בדלית רבתי בחי' הדבור, וא"כ פי' אחד היינו הדבור כמו שהוא כלול במקורו ח"ע עיין בתניא פ"כ ופרק כ"א ועיין מענין לאלפים בת"א פ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם.

ג) וזהו כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו כו' שהם הצמצומים של אור א"ס ב"ה שברא עולמות עד אין קץ בהתחלקות עד אין קץ, מינים ממינים שונים, שכמו שאנו רואין התחלקות מיני הדצ"ח בעוה"ז ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, והמזלות מקבלים מע' שרים והשרים מקבלים משמרי האופנים כו', דהנה יש ב'^* תפדבחינות במלאכים שלמעלה, יש מלאכים שהם בחי' משפיעים שמשפיעים כל ההשפעות לעוה"ז ע"י המזלות כו' והם בחי' האופנים שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ברוך הוא המשכה שיומשך כבוד ה' מבחי' מקומו שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו' וזהו ענין ברוך המקום והוא בחי' המשכת השפע דלעילא שממשיכים האופנים באמרם ברוך כו', ויש בחי' מלאכים שהם בחי' מקבלים כמ"ש וקרא זא"ז ואמר קדוש ותרגומו ומקבלין דין מן דין, דהיינו שאינן בחי' משפיעים כלל למטה כ"א בחי' מקבלים והיינו לפי שאומרים קדוש כו' וכמ"ש במ"א דקדוש הוא בחי' רצוא וברוך הוא בחי' שוב והשרפי' הם תמיד בבחי' רצוא וביטול כו' ולכן הם נעלים מבחי' האופנים המשפיעים כי הרצוא הוא מבחי' ש' מ"ה והשוב מבחי' ש' ב"ן כו' וזהו ענין רוח האדם היא העולה למעלה אדם היינו ש' מ"ה ורוח הבהמה ש' ב"ן היא היורדת להשפיע למטה כו'. וזהו אלף אלפים ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון בדניאל סי' ז'. פי' ישמשוני' הם המלאכים המשפיעים למטה ע"י שאומרי' ברוך. ורבוא רבבן קדמוהי יקומון היינו המלאכים האומרי' קדוש היינו כמו שהוא ית' קדוש ומובדל וזהו קדמוהי ממש יקומון דהיינו למעלה מבחי' ברוך כו' ממקומו שהוא מקומו של עולם בחי' ממכ"ע כ"א קדמוהי ממש בחי' מהותו ועצמותו ית'. וע' זח"ב פקודי דרנ"ב ב'. ועמ"ש בביאור הזהר בשלח דמ"ח ע"ב גבי ת"ח כל משריין דלעילא וכל אינון רתיכין, דענין משריין ורתיכין הם ב' בחי' הנ"ל ומשם יובן שהמלאכים האומרים קדוש הם מעלים עמהם ג"כ המדרגות שלמטה מהם ועד"ז י"ל שהם המעלים ג"כ התפלות והאהוי"ר של האדם כו' ע"ש. והנה בכל בחי' משני מדרגות המלאכים הנ"ל יש כמה וכמה מלאכים אין קץ כמ"ש אלף אלפין ורבוא רבבן. ובגמ' ובמדרש אמרו אלף אלפים מספר גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר כמ"ש היש מספר לגדודיו וזהו ענין להודיע לבנה"א גבורותיו וכבוד כו' פי' שכל העולמו' וריבוי המלאכים המשפיעים והמקבלים נבראו ע"י צירופי אותיות דיבורו ית' שהם עשרה מאמרות שמהם נבראו כל העולמות, שהם הכל גבורותיו שהם מיני צמצומים שיהיה התחלקות רבוי הצירופים כ"כ וגם כי האותיות נק' אבנים שהם כמו בחי' דומם אצלו ית' וזהו ברוך עושה בראשית, וארז"ל בראשית נמי מאמר הוא, והיינו ענין במאמר אחד יכול להבראות פי' בראשית הוא חכמה שמשם מקור התחלקות האותיות וכנ"ל ולכן נק' מאמר אחד אשר בחכמה עדיין כל האותיות והצירופים כלולים יחד ומ"מ גם חכמה היא בחי' מאמר ועשייה ממש לגבי א"ס ב"ה כמ"ש כולם בחכמה עשית, (אך פי' כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו היינו כי גם להיות התהוות דבור מן החכמה הוא ע"י גבורות וצמצומים רבים כמבואר בת"א גבי פורים בד"ה כי אברהם שמהמוח יוצא ההמשכה דרך הגידים ללב שהן המדות ומן הלב אשר שם הריאה מתחיל להיות בחינת דבור שיוצא הבל מן הריאה ונעשה קול נמצא שהתלבשות החיות מן החכמה אל הדבור הוא ע"י המדות שבלב ע"י צמצומים דרך נקבים וחלונות עכ"ל. ועמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזח"ג קדושים פ"ו ע"פ לפני לא נוצר אל כו'.

תפהד) אך עיקר פי' להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו בא להורות ענין עמוק. והוא איך שע"י תורה ומצות ממשיכים תוספת אור בבחי' הדבור עליון והוא מבחי' הדר מלכותו כו' וזהו ענין יהא שמיה רבא מברך כו' וכמשי"ת בס"ד, והענין כי הנה ה' דהאדם הוא הא הידיעה ורומז על האדם הידוע היינו האדם שעל דמות הכסא והוא בחי' תורה כדפי' בזח"א נח דע"א סע"ב וכמ"ש זאת התורה אדם. וכן כתיב וזאת לפנים בישראל שבחינת התורה שנק' זאת היא לפנים בישראל שהיא מלובשת בתוך הפנימית של ישראל. פי' שכמו באדם הגשמי יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים כמ"כ ממש הוא למעלה שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו, שיש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים עד"מ והוא רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שרמ"ח מ"ע נק' רמ"ח איברים דמלכא ושס"ה ל"ת הם נק' שס"ה גידים שבהם נמשך הדם שהוא הנפש כו' וע' באגה"ק ד"ה אשרנו מה טוב חלקנו. והנה עד"מ באדם האיברים הם כלים אכן בתוכם מלובש אור וחיות מהנפש בכל אבר לפי מזגו ותכונתו ודרך כלל הם ג' בחי' מחשבה ודבור ומעשה וגם בחי' הרצון שולט ומושל על כל האיברים ומתפשט בהם להניע הרגל כפי רצונו ותיומ"י שעולה כן ברצונו אזי מיד תתנענע רגלו שכל האיברים בטלים לגבי הרצון הנמשך ומאיר ומתפשט בהם. וזהו עיקר בחינת אדם הנמשך ומתלבש תוך הגוף שהוא חיצוניות האדם א' הוא מחשבה ד' דבור מ' מעשה כו' ובכלל מחשבה הוא בחי' רצון וגם אית רצון ואית רצון והכל נק' מחשבה דכמה מחשבתין אינון כו' ועד"ז יובן הנמשל למעלה בענין בחי' אדם שעל הכסא שהוא בחינת תורה יש גם כן ב' בחי' הא' מה שהמצות הם נק' איברים היינו בחינת כלים חסד דרועא ימינא כו' וזהו הנק' כמראה אדם בכף הדמיון כי הוא עדיין בחי' חיצוניות והב' הוא בחי' רצון העליון הנמשך ומאיר בהם, כי הנה יש בחי' רצון העליון שלמעלה מהחכמה ויש רצון התחתון הנולד מהשכל, והתורה והמצות נמשכו מרצון העליון ב"ה כי אורייתא מחכמה הוא דנפקא אבל שרשה הוא למעלה מהחכמה שהוא רצון העליון ב"ה והוא בחי' אדם ממש אדמה לעליון הוא אור א"ס ב"ה ממש כי הרצון עליון הוא בחי' כתר שנק' ג"כ א"ס כו' לכן נק' אדם אדמה לעליון והוא הנמשך ומתלבש בפנימיות הבחי' הנק' כמראה אדם^* תפורמ"ח איברין כו' וכמ"ש בזח"ב משפטים קכ"ב א' אדם היינו אריך כמראה אדם היינו זעיר כו' ע"ש וזהו וזאת לפנים בישראל ישראל היינו ז"א וזאת שהיא התורה היא מלובשת בפנימיות ז"א היינו אור א"א המלובש בז"א וכמ"ש בזח"ג אחרי ס"ו ב' בפי' בי נשבעתי כו'.