בהעלותך את הנרות

שכזבהעלותך את הנרות

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. צ"ל כי מול פני המנורה הוא קנה האמצעי וא"כ הל"ל יאירו ששת הנרות, וע' באלשיך מה שפי' ע"ז. גם צ"ל מ"ש ויעש כן אהרן ופרש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, והוא מהספרי, והלא כמה דברים שנאמרו לאהרן ולא כתיב אח"כ ויעש, ולמה כאן דוקא כתיב ויעש. ומהו השבח והרבותא בזה שלא שינה, ולמה לו לשנות בדבר כזה כו'. והענין כידוע מאמר הרבות כל מה שנאמר בעולם נאמר במשכן, כנגד שמים היו יריעות המשכן, נגד יהי רקיע כו' והבדילה לכם הפרוכת כו', נגד יקוו המים ועשית כיור וכנו כו', וברביעי נאמר יהי מאורות ברקיע השמים ובמשכן ועשית מנורת זהב כו', וא"כ המאמר יהי מאורות הוא כנגד המנורה שבמשכן, וזהו אל מול פני המנורה שהוא המאמר יהי מאורות שהוא כנגד ומול פני המנורה שבמשכן, יאירו ז' הנרות פי' שז' נרות המנורה מאירים אור בהמאורות, ועיקר המאורות הם שמש וירח, ובדרך פרט הם ג"כ ז' כוכבי לכת שצ"מ חנכ"ל. ותחלה צ"ל ענין בהעלותך את הנרות. נרות נק' הנשמות כמ"ש נר ה' נשמת אדם כו'. כמו הנר שהאש בטבעו מתנונע תמיד דהיינו שעולה למעלה וחוזר להתאחז בפתילה, כמו"כ כל נשמה יש בה רו"ש תמיד והו"ע הנענוע ולכן נק' נשמה ע"ש נשימה, וז"ש רוח האדם העולה היא למעלה, רוח האדם זהו הנשמה והיא בתמידית בבחי' העלאה מלמטלמ"ע ליכלל וליבטל באור א"ס ב"ה, אך זהו רוח האדם דוקא, דהנה כתיב וזרעתי כו' זרע אדם וזרע בהמה, זרע אדם הם הנשמות דאצי' שנק' זרע אדם ע"ש אדמה לעליון שנמשכי' מבחי' ועל דמות הכסא כמראה אדם כו', בצלם אלקים עשה את האדם כו', ונק' אחים וריעי' להקב"ה, והנה עליהם כתיב רוח האדם העולה כו' כי הנשמות דאצי' אין העולם מסתיר להם כלל, דהיינו שאע"פ שמתלבשים בגופים מ"מ הם בתמידי' בבחי' העלאה מלמטלמ"ע ליכלל בא"ס בלי הפסק כלל וכמו אברהם שהי' הלוך ונסוע בתמידו', אבל זרע בהמה הם הנשמות דבי"ע והם רוב הנשמות, שנמשכי' מד' חיות המרכבה פני ארי' ושור כו' חיות ובהמות, ובדרך פרט הם י"ב בקר שרש הי"ב שבטים, ומה שנק' בהמה היינו לגבי בחי' אדם שבאצי' כו', והנה רוח הבהמה היורדת כו' שנשמות אלו כשיורדים למטה להתלבש בגופים נמשכי' אחר הגוף ועניני עוה"ז הגשמי כו', והנה הבהמה יש לה רועה והו"ע הז' רועים להעלות הבחי' זרע בהמה מלמטלמ"ע, ומשה שנק' רעי' מהימנא אמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך, שממשיך דעת בבחי' בהמתך כו', ואהרן ממשיך אה"ר שיהי' העלאה וביטול בבחי' זרע בהמה ע"ד רוח האדם העולה, וזהו בהעלותך את הנרות להעלות בחי' זרע בהמה שיהיו בבחי' רוח האדם העולה בתמידו' בלי הפסק ושינוי מצד הגוף ונה"ב כלל, ואיך יכול להעלות בחי' זרע בהמה שיהיו ממש כמו רוח האדם היינו משום דכתיב ופני אדם לארבעתן, שבפנימיותן יש בחי' אדם ג"כ, ונק' אדם שבבהמה אדם דבריאה, ולכן מצד בחי' פני אדם שבבהמה יכולים להעלותם ע"ד רוח האדם העולה כו'.

והכח הזה באהרן היינו כמ"ש כשמן הטוב כו' זקן אהרן כו', כי שערות הראש הם מבחי' מוחין דקטנות שהרי צומחי' בקטנותו, אבל שערות הזקן שכחהם ממוחין דגדלות שצומחי' רק לאחר כ' שנה כו' שאז מאירים בהאדם מוחין דגדלות מעצמו' החכ' כידוע מענין למכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים שנה מפני שאז מאירי' בו מוחי' דאבא כו'. והנה הלכות התורה הם בחי' שערות כידוע, אך הם שערות הזקן, וזהו יג"מ שהתורה נדרשת שנמשכי' מי"ג ת"ד דמו"ס כו' וזהו זקן אהרן, ובחי' כשמן הטוב כו' שיורד על הזקן, הוא ההמשכה מעצמות אא"ס ונק' שמן משחת קדש שלמע' מבחי' קדוש בוי"ו.

וזהו חצבה עמודיה שבעה, שבמדבר נחלק לג' ספרים. והנה ותורה אור,

וע"י העלאת הז' נרות דנש"י.

ועתה צ"ל ענין ז' נרות שהם ז' מדות שבפסוק לך ה' הגדולה כו' עד לך ה' הממלכה, כי מדת החסד נק' גדולה כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו, שכל מדה נק' יום כמ"ש ששת ימים עשה ה' כו', והחסד נק' יומם דאזיל עם כולהו יומין לפי שהוא מדה הראשונה והוא גדול יותר מכל המדות, ע' בה"ז פ' ויצא בענין הולך אל דרום כו', וגם החסד מגדיל כל המדות שהרי החסד נק' מים, ומים מגדלים כו', וע"כ נק' החסד בשם גדולה, ועיקר הענין שבאצי' נק' חסד ולמעלה מאצי' נק' גדולה כי באצי' הוא חסד דמ"ה שהחסד מצד הביטול ע"ד מ"ש באברהם ואנכי עפר ואפר, ולכן הי' בעל חסד גדול כמ"ש על פסוק ארץ הרים ובקעות, אבל למעלה מאצילות שם החסד מצד הגדולה שלפי שלגדולתו אין חקר שכל סדר השתלשלות אינם תופסים מקום כלל וביו"ד נברא העוה"ב כו' אות א' ואין ערוך אליו כלל לכן נמשך ריבוי חסד, וכמשל המלך שלפי עוצם גדולתו כך יהי' ריבוי ההשפעה ממנו כו', ובנפש נק' גדולה מדת האהבה כי אינו דומה העושה מיראה לעושה מאהבה כו', והנה יש ב' בחי' אהבה זוטא הנמשכת מהתבוננות, ויש אה"ר שלמעלה מהשכל ונק' בכל מאדך בלי גבול, ואה"ר זו נק' גדולה, ונמשכת ממדת הגדולה עליונה שלמעלה מהשתלשלות כנ"ל ע' בהגהות שע"פ חכלילי, וזהו"ע אהרן כה"ג שלכן נק' גדול שממשיך הגלוי מבחי' לך הוי' הגדולה להיות אה"ר בנפש. והגבורה הוא מדת היראה, כי באהבה לבד אין יוצאי' כי על כל פשעים תכסה אהבה, ויכול להיות שהעבודה בבחי' לגרמי' ותערובות יש, וגם שאינו עדיין סומ"ר בשלימות, וע"כ צ"ל עוד מדת היראה שמבחי' זו נמשך להיות מדקדק במעשיו ולשום אורחותיו כמארז"ל כל השם דרך כו', ולכן בזאת יבא אהרן כו' ע"י היראה דוקא שנמשכת ממדה שנק' זאת שהוא בחי' מל', ולכן נק' והגבורה שמזה נמשך להיות ירגיז יצ"ט על יצה"ר ולשום אורחותיו כנ"ל. והנה כתיב ה' שמעתי שמעך יראתי, וצ"ל מהו שמעתי שמעך, גם הר"ת של הפסוק הוא ב"פ יש. והענין כי שמע ישראל, הוא שם ע', ז' מדות הכלולי' מעשר הם ע' וכשנכללים בבינה נק' ע' רבתי. והנה המדות בעצמן אין נמשכים להחיות העולמות דבי"ע, ורק שם והארה בעלמא מהמדות נמשך בבחי' מל' כדי להחיות העולמות, וזהו שם ע' שהמל' נק' כן לפי שהיא רק שם והארה מהמדות, ופי' הב' בתיבת שמע ל' אסיפה וקיבוץ כמו וישמע שאול, והיינו לאסוף ולקבץ בהשם המשכות וגלוי עצמיות הז' מדות עליונות דבחי' ע' רבתי, שיהי' יחוד והתחברות השם שהוא בחי' מל' לעצמיות הע' רבתי, וע"ד שנק' כנס"י לפי שכונסת ואוספת שכטלתוכה הגלוי מעצמיות ישראל דלעילא, ואסיפה והמשכה זו הוא ע"י קיום המצות דוקא, שכשנש"י הם בשלימות בקיום המצות אזי ממשיכים בבחי' מל' שנק' שם הגלוי מעצמו' המדות להיות יחוד. וזהו שמעתי שמעך, שמעך נק' המל' כמו שם ע' כו', ופי' שמעתי שמעך היינו לאסוף ולקבץ בהשם גלוי עצמי' המדות עליונות של אא"ס ב"ה וזהו פי' שמעתי ל' אסיפה כו', ולכן ב"פ י"ש תר"ך מצות, שע"י קיום המצות דוקא ממשיכים כנ"ל. ופי' יראתי היינו כי שמעך הוא בחי' מל' וכמ"ש בזהר שמיעה בהאי אתר תליא, ובבחי' זו הוא עיקר מקום היראה, כי הנה כל העבודה של נש"י בקיום התורה ומצות העיקר נוגע רק בבחי' מל' שע"י העבירה ח"ו שפוגמי' למעלה הנה עיקר הפגם הוא בבחי' מל' משא"כ למעלה מבחי' מל' אין זה נוגע כ"כ, וכשנש"י הם שלימים בקיום התומ"צ להיות סומ"ר וע"ט הנה עיקר הרוממות (בל"א גיהייבענקאייט) הוא בבחי' מל', וכמ"ש דוד ארוממך אלקי המלך, ובכל ברכת המצות אנו אומרים מלך העולם, שעיקר ההמשכה בשביל בחי' המל', וזהו"ע קידוש השם ע"ד מקדשי שמך, וכן להיפך ח"ו (כשאין ממשיכים ע"י המצות ונעשה) חילול השם ח"ו, הכל רק בהשם שהוא בחי' מל', וכיון שדוקא בבחי' מל' נוגע מאד העבודה של מעשה התחתונים, ע"כ בבחי' זו דוקא מקום היראה כי בבחי' מל' הדקדוק גדול מאד על מעשה התחתונים וכשלא אכשר דרי ח"ו נמשך העונש במאד כמ"ש בזהר ע"פ ועשה טוב דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובא כו', ולכן אמר חבקוק ה' שמעתי שמעך יראתי (וכן רשב"י בתחלת האדרא כד שמע כנופיא עילאה דמתכנשין ארכובותיו דא לדא נקשן ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי ע"ש). והתפארת הוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא בחי' ראי' והסתכלות ביקר תפארת גדולת א"ס ב"ה, איך שלגדולתו אין חקר שכל השתלשלות אינם תופסים מקום כלל, כי נתהוו רק מהארה והארה דהארה וכולא קמי' כל"ח ממש, וע"ז כתיב עינייך יונים, שבחי' ראי' והסתכלות זו הוא במתיקות התענוג עד א"ס ממש כמ"ש עיני אדם לא תשבענה כו', והנה למעלה בת"ת מאיר הראי' דחכ' כמ"ש בהגהות לביאור דאתה הצבת ע"ש פ"ב, והוא גלוי גמור בחי' תפארת גדולת א"ס ב"ה, ולמטה בנפש הו"ע לאסתכלא הנ"ל. והנה ת"ת הוא מדת הרחמי', ולכאו' מה שייך רחמי' לתפארת, והענין כי עיקר הרחמי' הוא דוקא על מי שיורד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא וכמו העשיר שנעשה עני מתעורר עליו רחמי' ביותר מעל העני מתחלתו כו'. והנה שרש נש"י הוא ממקום גבוה מאד שנק' בנים למקום, והיינו ששרשם בבחי' ת"ת, וירדו פלאים להתלבש בגוף ונה"ב בעוה"ז תכלית החשך, ואנו אין משיגי' כ"כ הרחמנות שעלינו מפני שאין אנו משיגים יקר תפארת א"ס ב"ה אשר משם ירדה הנשמה, ולכן אנו אומרים ברחמיך הרבים, שלמעלה דוקא מושג הרחמי', ולכן מדת ת"ת דוקא הוא מדת הרחמי' שמצד גלוי יקר תפארת גדולת א"ס ב"ה, ע"כ גדלה הרחמנות על עוצם הירידה של נש"י, ולפי ערך גלוי הת"ת, כך יהי' מדת הרחמי', ומה שיהי' גלוי הת"ת ביותר יהי' מדה"ר ביותר, כי נש"י נמשכו מת"ת כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר כו', ולכן ממדת תפארת מעוררי' אנו ר"ר על עוצם הירידה כו'. והנה נת' ג' מדות גדולה גבורה תפארת שהם אהוי"ר ורחמים בנפש, וע"ז כתיב הנך יפה רעייתי ועי"ז נמשך מלמעלה בחי' הנך יפה דודי כו'.

שלוהנצח וההוד כו', כי כל הנ"ל הוא העבודה בעצם המדות אהוי"ר ורחמים, והנה כל היום א"א להיות העבודה בעיקר המדות, כי אא"ל כל היום באהבה בלי הפסק כלל, וע"כ צ"ל העבודה בענפי המדות והם הנו"ה, נצח הוא ההסכם שנשאר אצלו בתפלה שאפי' לאחר שתחלוף האהבה יהי' בנצחון וחוזק גדול להיות סור מרע וע"ט כו', ונצח הוא ל' נצחיות כי שרש הנצח הוא ממקום גבוה מאד, כמ"ש וגם נצח ישראל לא ישקר כי לא אדם הוא כו', והוא ענף הגדולה, כי לפי ערך הגדולה כך יהי' הנצחון ביותר וכמשל מלך גדול מאד תגדל הנצחון אצלו מאד. וההוד הוא ענף היראה, והוא קבלת היראה במוחו, כי בשעת התפלה מתגלה אצלו היראה גם בלב להיות פחד ה' בלבו, ובכל היום שאין יכול להמשיך גלוי היראה בלב רק שמתבונן (בדברי היראה) במוחו לבד ומודה במוחו שצ"ל, זהו הוד ענף היראה. כי כל בשמים ובארץ, הוא בחי' ברית התקשרות סוכ"ע בממכ"ע והו"ע מרוב כל כו', ובנפש היינו כי יסוד אינו מדה בפ"ע כ"א הוא כללות לכל הה' מדות הנ"ל שכל המדות צ"ל בבחי' קשר דוקא כמו האהבה שיהי' מקושר באמת לאמיתו במדת האהבה, וכן מדת היראה יהי' בבחי' התקשרות תמיד, ההפך מבחי' ומשם יפרד, וכמו והיו העטופים ללבן בבחי' עטיפה ומקיף לבד והקשורים ליעקב בבחי' קשר והתחברות בתוכיות ופנימי' ממש. לך ה' הממלכה הוא בחי' קבעומ"ש להיות בחי' עבד הכנעה ושפלות, והוא בחי' בפ"ע, לבד מדת היראה שנת"ל שמקומה ג"כ בבחי' מל'.

ועתה נבוא לענין בהעלותך את הנרות, כי ז' נרות הם ז' מדות שבפסוק לך ה' הגדולה כנ"ל שיש בנש"י, אך זלעו"ז יש ג"כ ז' מדות בנה"ב הנמשכי' אחר תאוות עוה"ז הגשמי, וז"מ דנה"א מלובשים בז"מ דנה"ב, ולכן זהו"ע בהעלותך את הנרות העלאת המדות לך ה' הגדולה והגבורה כו', שכל הז' מדות יהיו רק לה' לבדו בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, והנה לך גימט' נשע"ב ופי' לך הוי' הגדולה כו' היינו כשהמדות עולים מלמטלמ"ע בבחי' ביטול והתכללות בנשע"ב זהו לך כו', והיינו שע"י העלאת המדות שבנפש כנ"ל בענין בהעלותך את הנרות גורמי' ג"כ למעלה העלאת המדות שהו"ע לך ה' הגדולה כו' ובחי' כי כל בשמים כו', כל אותיות לך, אלא שבחי' כל הוא מלמעלמ"ט היינו שע"י העלא' כנ"ל נמשך אח"כ נשע"ב מבחי' בינה בבחי' שמים שהן המדות עליונות ומשם לבחי' ארץ ע"י היסוד.

ועתה צ"ל ענין אל מול פני המנורה יאירו ז' הנרות. דהנה אמרז"ל במד"ר שרה הוסיפה על המאורות, נאמר כאן עשיי' צחוק עשה לי אלקים ונאמר להלן ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים ע"כ. ותחלה צ"ל מ"ש מקודם שני מאורות הגדולים ואח"כ כתיב המאור הגדול והמאור הקטון כו', והענין כי שני מאורות הגדולים הם השני שמות דהוי' ואלקי' כמ"ש בזהר ומקרא מלא כי שמש ומגן הוי' אלקים, וכתיב והי' לך הוי' לאור עולם כו', דהנה כתיב גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, עיר אלקינו הוא ירושמ"ע עולם הדבור עליון ושם גדול הוי' כו' דהיינו שע"י אותיות הדבור עליון מאיר התגלות הגדולה דשם הוי' גם בעולמות הנבראים דבי"ע וכמ"ש לע"ל ונגלה כבוד הוי' וראו כו' כי שלאפי ה' דבר, שענין הדבור עליון הוא רק לגלות הגדולה דשם הוי' בנבראים כו', וכמו האותיות שע"י מתגלה השכל, ואזי נק' שני המאורות הגדולים ששם הוי' נק' גדול בעצם ושם אלקים נק' ג"כ המאור הגדול לפי שהתפשטות והתגלות הגדולה דשם הוי' בעולמות הנבראים הוא ע"י שם אלקים דוקא. אך הנה לפעמים הדבור עליון מעלים ומסתיר שהוא בבחי' קטנות והיינו כמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה, כי יש זלעו"ז ויש ג"כ בחי' עיר דקליפה והוא העיר והמגדל אשר בנו בני דור הפלגה כידוע, מל' דקליפה שאותיות אלו מחשיכים ומסתירים לגמרי. והנה גדול הוי' בעיר אלקינו דוקא, משא"כ כשההשפעה מבחי' דבור עליון יורדת ומתלבשת בעיר דלעו"ז אזי אין מאיר הגדולה דשם הוי' כלל גם בבחי' הדבור עליון, ואזי נק' המאור הקטון, מאורות חסר שהוא בחוסר כל. דהנה בא"י כתיב ארץ אשר לא תחסר כל בה, שבחי' כי כל בשמים ובארץ מאיר בה תמיד לקשר ולחבר ההשפעה מבחי' שמים לבחי' ארץ כו', והו"ע מרוב כל שיש ריבוי בחי' כל, אבל פי' בחוסר הוא שאין מאיר בה בחי' כל, ואזי אין מאיר הגדולה דשם הוי' בעיר אלקינו, ולכן נק' המאור הקטון פגימותא דסיהרא, ומחמת זה נעשה התגברות יניקת החיצונים בשם אלקים כענין מלך אלקים על גוים. והנה כתיב צחוק עשה לי אלקים, שדוקא ע"י שם אלקים בחי' צמצום והסתר להיות יש ודבר נפרד, הנה ע"י אתכפיי' ואתהפכא נמשך בחי' צחוק והתגלות התענוג מעצמות אא"ס ב"ה שלמעלה מעלה משם הוי' כו', וכמ"ש בזהר כד אתכפיי' סט"א לתתא אסתלק יקרא דקוב"ה לעילא כו', והנה צחוק כמו שחוק, ושחוק בגימט' מקור חיים ובגימט' אור אין סוף, והיינו שהוא המשכת הגלוי אא"ס ב"ה מקור התענוגים, וגם בגימט' ב"פ אור, וזהו הוסיפה על המאורות, כי המאורות הם הוי' ואלקים וע"י העלאת הבירורי' בבחי' אתכפיי' ואתהפכא שמצד צמצום והסתר דשם אלקים דוקא (דהיינו כשנק' המאור הקטן כנ"ל) נמשך ומתגלה תוס' אורות מעצמות אא"ס מקור התענוגים בהמאורות, ואזי נעשה שני המאורות גדולים להיות שוין בקומתן כו'. ועתה יובן שענין אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, הוא ג"כ הוספה על המאורות כמו גבי שרה, כי מול פני המנורה זהו המאורות כנ"ל הוי' ואלקים, וע"י העלאת ז' נרות המנורה שהו"ע הז' מדות שבנש"י שיהי' לך הוי' הגדולה וכו' כנ"ל, עי"ז נמשך תוס' אורות בהמאורות שהם הוי' ואלקים מלמעלה מעלה משם הוי', וזהו ל' בהעלותך שהוא ל' על, דהיינו להעלות לבחי' על הוי', למעלה משם הוי'. ועתה העלאה זו הוא ע"י עסק התורה כנ"ל בענין חצבה עמודי' שבעה, כי עמלא דאורייתא לעילא מן שמשא כו'. ולכן כתיב ויעש כן אהרן שענין עשיי' זו הוא הוספה על המאורות, כענין עשיי' הנאמר גבי שרה שדרשו רז"ל שהוסיפה על המאורות.