בהעלותך את הנרות

שכאבהעלותך את הנרות

בהעלותך את הנרות. א) הבחיי הקדים פסוק אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך משלי י"ג ט' ופסוק זה הזכיר אדמ"ו נ"ע סד"ה ועתה ישראל מה ד' שואל מעמך דתקס"ב. וע' מענין פסוק זה בחגיגה פ"ב י"ב א' עיקרים מ"ב פכ"ט עמה"מ ד"ב ע"ד ל"ב ד'. רבות בראשית פי"ב די"ד ע"ג וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים לע"ל שמח שנאמר ואור צדיקים ישמח. בעה"ק^* ח"ד פ"ח מפרש הגניזה זהו מיעוט הלבנה, ואין כן דעת החכמים אלא דאור שנברא ביום ראשון אינו כלל השני מאורות השמש וירח, וע' בהרמ"ז ר"פ פקודי פי' דאור הגנוז הוא חכ' שבחכמה דאצי' ובר"פ בהעלותך פי' שהוא פנימי יסוד אבא, וזו"נ נהנין מאור זה ביום השבת, והרי זו"נ הם שני המאורות, ילקוט ח"א דף ב' סע"ג, ח"ב בתלים ע"פ לדוד ה' אורי וישעי תחלת רמז תשו, באיוב ל"ח וימנע מרשעים אורם, רמז תתקכ"ד. זח"ג פ' שלח קסח"א ענין ונר רשעים ידעך. בחיי ס"פ חיי שרה דל"ה סע"א ע"ש מענין ידעך ע"ד וימח את כל היקום כו' וכאן פי' דבחי' אור גבוה מנר, וכן פשוט בגמ' פ"ג דסוטה דכ"ב ע"א דרש ר' מנחם בר יוסי מאי דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, וע' במדרש תלים סי' ל"ו ע"פ כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. וישמח ע"ד אנכי אשמח בהוי', ע' זח"ג פנחס רל"ו ב' שהזכיר אשמח בפסוק ראשון דק"ש, וע"ד ישמח ה' במעשיו. ויש להעיר מגמ' ספ"ב דתענית י"ד סע"ב לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה כו' ע"ש וא"כ פי' אור צדיקים ישמח עכצ"ל שיזכו לשני הבחי' אורה ושמחה. ואדמ"ו נ"ע סד"ה ועתה ישראל מה הוי' כו' דפ' עקב תקס"ב פי' השמחה גורם ההתפשטות וגילוי כו', ונר רשעים היינו אף המצות שהן מקיימים הנק' נר אינן מאירים וזהו ידעך, וע' מענין אור צדיקים ישמח באלשיך בפסוק ויעש כן אהרן ד"ה והנה האיר וד"ה אך הנה, השמחה הוא הוציא לחוץ עריבות שבפנים כאדם השמח בדבר מה שפניו מצהיבות חוצה מעריבותו שמבפנים עכ"ד וא"כ אור צדיקים ישמח היינו גילוי האור לחוץ והו"ע יאר ה' פניו אליך, באור פני מלך חיים, גם כי עכשיו גנזו ולע"ל יאיר, ולהיפוך נר רשעים ידעך. עוד שם במהרמ"א שהוציא בו אורות כמנין שמח, ואפ"ל ישמח אותיות משיח, וע' בכוונת ישמח משה במתנת חלקו ע"י שמחזירין לו האורות כו', א"כ י"ל אור צדיקים ישמח כי יומשך בו מבחי' אור עליון שלמעלה מעצם אור צדיקים וזהו ע"ד מ"ש ואורח צדיקי' הולך ואור כאור נוגה כו', עוי"ל אור צדיקים ישמח חיבור חו"ב ע"ד ושאבתם מים בששון בד"ה ושאבתם מים בדרוש השני או ע"ד בד"ה ביום השמע"צ כנישין ושם פ"ג שאור החכ' יהי' מאיר בקירוב כמו אור הבינה וזהו מאת הוי' היתה זאת כו', וע"ד בן חכם ישמח אב שנת' בד"ה בן חכם. והנה לפי' הבחיי י"ל בהעלותך את הנרות שהן הנשמות הנק' נרות תעלה אותם שיהיו במדריגת אור ע"ד אור צדיקים שלמעלה מבחי' נר, וזהו יאירו, וכן משמע ממ"ש מהרמ"א בפסוק ויעש כן אהרן בסופו ד"ה או יאמר כי יאירו נשמות הצדיקים כקירון פנים דמשה.

ב) עו"ש שבעת הנרות, ששת הל"ל, אלא כי הפי' אל מול פני המנורה שלמעלה, שהן ז' ספירות בחכ' יאירו שבעת הנרות שלמטה. ואפ"ל שכבלפי"ז כי גם שבעת הנרות שלמטה במנורה רומזים לז' היכלות דבריאה שמהם שורש הנשמות, והם יאירו אל מול פני המנורה שלמעלה שהם ז' ספירות הנ"ל. דבר ואמרת פי' הבחיי מיד ולדורות והיינו כי המנורה נוהג לעולם משא"כ קרבנות, ור"ל כי המנורה היינו שפע ז' נרות העליונים שהן שפע ז' ספירות שמאירים לז' היכלות זה נוהג לעולם כו', ועמ"ש ע"פ ויהי בנסוע הארון בענין חכמות זו התורה בנתה ביתה בית דבראשית חצבה עמודה שבעה אלו שבעה ספרי תורה, א"כ י"ל בהעלותך את ז' הנרות לקשרם בבחי' ותורה אור שלמעלה מבחי' נר והיינו ג"כ בבחי' שבעה ספרי תורה שבהם מלובש אור שבעת הימים ועל"ק סעי' ט' בשם השל"ה דקצ"א א'. ואפ"ל כי המנורה מורה על יחוד שאינו נפסק לעולם להחיות ולהאיר לעולמות, והקרבנות הם יחוד שזה נפסק לפעמים כו'. וזה א"ש למ"ד שז' נרות המנורה כנגד ז' כוכבים שצ"מ חנכ"ל או כנגד ז' ימי בראשית שא"כ מורה על אור וחיות העולמות.

ג) מהרמ"א הקשה כופלו דבר ואמרת. ב' בהעלותך ולא לשון הדלקה. ג' אל מול שנראה שהוא אל הכותל, ופי' בהעלותך בתתך מעלה את הנרות ע"י עשיית מצותי בהן י"ל שע"י קיום נר מצוה עי"ז מתעלה בחי' נר הוי' נשמת אדם כמ"ש וצדקה תרומם גוי וכמ"ש בת"א בתחלתו בפי' והארץ הדום רגלי ובד"ה המגביהי לשבת בת"א פ' מקץ וע' בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בלק"ת פ' ראה בפי' ואת מצותי תשמרו (א"כ ע"ד והחיות נושאות את הכסא כמו"כ אהרן מעלה את ז"ת דאצי' לג"ר שמשם האורה), והיינו אל מול פני המנורה והוא ז' נרות שבמשכן מט"ט, גם שם יאירו שבעת הנרות שבעת יחוד יותר משבעה (וע' בהרמ"ז אמור פ"ט ב' גבי מאן שבעת ימים פי' כתר דז"א, הכולל חב"ד חג"ת), עוד פי' כי פני המנורה הוא המנורה שבמשכן העליון הנק' פנים של המנורה התחתונה, אכן מול פני המנורה היינו ז' אורות עליונים (ור"ל ז' ספירות) עד שם יאירו שבעת הנרות הללו, ע"י טוב סוד כוונת היחוד. וזה קרוב למ"ש אות ב' בשם הבחיי. ואפ"ל בעומק יותר דהנה במד"ר פ' נשא פי"ב דרמ"ט בעולם יהי מאורות ובמשכן יאירו שבעת הנרות אך מאורות נאמר חסר שנתמעטה הלבנה, אבל ע"י המשכן הוא למלאות פגימת הלבנה כמ"ש בלק"ת פ' צו בענין שבעת ימי המלואים וא"כ ההמשכה מבחי' אור שבעת הימים שלמעלה מבחי' יהי מאורות, ואור זה נק' מול פני המנורה.

ד) ואפ"ל ע"פ המדרש רבה שהביא הבחיי כאן פתח דבריך יאיר, אותו האור הוציאו הקב"ה מתוך החושך כו' מגלה עמוקות מני חשך כו', ופי' הבחיי ענין ישת חשך סתרו זה כינוי לרוב הסתר השגת הש"י המשיל השגתו לחשך כו' והוא בחי' כתר, ולכן ע"י העלאת הנרות שלמטה ממשיכים האור מבחי' ישת חשך סתרו וע"כ הם מוסיפים אור גם בז' ספירות העליונים, והכח הזה בנרות שלמטה זהו ג"כ מ"ש במד"ר כאן המשל שהאור יוצא דוקא מן השחור שבעין וה"ע בירור שם ב"ן כמ"ש סד"ה כנשר יעיר קנו ע"פ יצרנהו כאישון עינו, דהיינו שע"י אתהפכא חשוכא לנהורא מעוררים למעלה שמבחי' ישת חשך סתרו יומשך אור וגילוי.

עוי"ל פי' אל מול פני המנורה דאיתא במד"ר פ' נשא פ' י"ב דרמ"ט ג' ד"א להקים את המשכן שהמשכן שקול הוא כנגד העולם שכל מה שיש שכגבעולם יש במשכן, ברביעי יהי מאורות ברקיע השמים ובמשכן ועשית מנורת זהב, מבואר דבחי' יהי מאורות זהו נגד מנורת זהב ולכן בחי' יהי מאורות נק' מול פני המנורה. וא"כ פי' אל מול פני המנורה יאירו היינו ע"ד מ"ש במד"ר פ' וירא פנ"ג ע"פ צחוק עשה לי ר' לוי אמר הוסיפה על המאורות נאמר כאן עשה לי ונאמר להלן ויעש אלקים את שני המאורות, ועמ"ש ע"פ יהודה אתה בענין בתולה נשאת ליום הרביעי, ועד"ז י"ל פי' ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה שפי' ויעש כן היינו כענין ויעש אלקים את שני המאורות שע"י עשייתו הוסיף על המאורות כמו שרה, ועמ"ש מענין שרה שהוסיפה ע"פ ויעש אלקים את שני המאורות. ולהבין ביאור הדברים. הנה בד"ה בהעלותך את הנרות דתקס"ז פי' בהעלותך שיהי' בבחי' רוח האדם היא העולה למעלה וזהו"ע נר הוי' נשמת אדם כמו הנר שמתנענע למעלה ברו"ש, ועמ"ש מענין נר הוי' נשמת אדם בת"א בד"ה רני ושמחי הראשון. אך הנה כתיב וזרעתי את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה ודוקא רוח האדם היא העולה משא"כ רוח הבהמה, אך אהרן הוא משבעה רועים שהרועה מפרנס את הבהמה דהיינו להעלותה ג"כ בבחי' רוח האדם, לפי כי בהמה היינו שרשה מחיות המרכבה פני ארי' פני שור והרי נאמר ופני אדם לארבעתן ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ואלה המשפטים. והכח הזה באהרן ע"י כשמן הטוב כו' זקן אהרן כו' במ"ת נדמה להם כזקן. והנה השמן עולה למעלה וכמ"ש במד"ר פ' תבא מה השמן הוא נעשה עליון וכך ונתנך ה' עליון כו' ולכן ע"י בחי' זו מעלה הנרות שעיקרן ההעלאה ע"י שמן זית זך כו', ועמ"ש בלק"ת סד"ה בהעלותך את הנרות מענין כשמן הטוב, שנק' שמן משחת קדש כו', וע' בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני איך ע"י עסק התורה וד"ס נמשך כח העליי' בנפש כו', וע' בד"ה כי אתה נרי בענין השמן והפתילה והאור.

וענין ז' הנרות הם בחי' לך הוי' הגדולה והגבורה כו' כמש"ש בפרטות בד"ה בהעלותך דתקס"ז. אך פי' לך הוי' הגדולה היינו עליות והתקשרות ז' המדות במקורן ושרשן בבחי' בינה כמ"ש בזח"ג אמור צ"ב א', דהיינו כשהמדות הם מחוברים וקשורי' עם ג"ר הם במדריגה יותר נעלה וכמ"ש בענין והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ולכן נק' ע' רבתי, וע' מזה בלק"ת בד"ה לבאר ענין המסעות פ"ב ע"פ לא יחפוץ כסיל בתבונה ובד"ה השמים כסאי בענין וצדקה תרומם גוי כו' ובהביאור שם, ועי"ז ממשיך כמו"כ למעלה שנמשך אור ג"ר בז"ת. והנה מכ"ז יובן מ"ש רש"י ר"פ בהעלותך חייך שלך גדול משלהם שאתה מטיב את הנרות, עמ"ש מזה ע"פ כי מי יודע רוח בני האדם היא העולה קהלת סי' ג' כ"א, והוא בבוך ירמי' יחזקאל דרנ"ג ע"א, שהקרבנות דוגמת והחיות נושאות היינו מרכבה תתאה מרכבה לבחי' מל', אבל ז' הנרות שהן לך הוי' הגדולה והגבורה כו' זהו"ע מרכבתא עילאה וזהו"ע רוח האדם היא העולה למעלה, ועי"ז נמשך ההמשכה מעצמות אא"ס למעלה מההמשכה שע"י והחיות נושאות שממשיכים מז"א, ע' באג"ה סי' כ"ז ד"ה למה נסמכה, וע' בלק"ת פ' בהעלותך סד"ה הנה השמן נמשך גבי ובכ"ז י"ל עוד, ולכן הקרבנות היו על המזבח החיצון אבל הנרות היו בהיכל סמוך למזה"פ שעז"נ שמן וקטורת ישמח לב^*.

שכדעמ"ש בבוך תרי"ט א' מענין רוח הבהמה ש' בן היורדת למטה בבי"ע והקרבן מן הבהמה להעלות ש' ב"ן, והנרות י"ל להעלות נר ד' נשמת אדם שלמעלה מבחי' בהמה ש' ב"ן כי אדם ש' מ"ה, או כי גם בבחי' הבהמה ש' ב"ן הי' כלול בחי' אדם ודמות פניהם פני אדם, וההעלאה שע"י הנרות הוא במקום עליון יותר מההעלאה שע"י הקרבן.

ה) מנחות י"א צ"ח ב'. עקדה שמ"ט. ר"ח סח"ב. רבות רסג"ד. זהר חלק ב' תרומה קס"ז א', ועל רזא דא דהאי אור דדליק ונהיר להאי נר כתיב ביה באהרן בהעלותך את הנרות בגין דהוא אתי מסטרא דהאי אור, והיינו כי באורך נראה אור, נראה אותיות אהרן, עיין זהר אמור ק"ג ב', ובזהר פרשה צו דף כ"ח ע"ד דמסדרין לה ומערכין לה לגבי בעלה כגון בהעלותך את הנרות דאתמר בהון להעלות נר תמיד. ובזהר ר"פ בהעלותך קמ"ח סע"ב ת"ח בהעלותך את הנרות אלין בוצינין עילאין דכולהון נהירין כחדא מן שמשא, וע' בהרמ"ז, ודקמ"ט סע"א באור פני מלך חיים כו' וע"ד בהעלותך את הנרות, ודק"נ ע"א בהעלותך את הנרות בהעלותך ממש, והמכוון מכ"ז כי ז' נרות המנורה הם במל', וכן נקראת בת שבע, ונקראת אלישבע ע' זהר שמיני דל"ז ע"א ודל"ח סע"ב, והיינו לפי שמקבלת מכל שבעה מדות והאור המאיר לנר זה הוא חסד דז"א ונק' שמשא שהוא יסוד אבא שבז"א, וא"כ בהעלותך הו"ע יחוד עליון לחבר המל' עם ז"א כמבואר בזהר וארא דכ"ח סע"ב ע"פ ארוממך אלקי המלך, גם ע"י חסד דז"א מאיר חכ' וכתר למל' כנודע מענין כה תברכו אותיות בכתרו. והנה פני המנורה פי' הרמ"ז דק"נ ע"א שהוא יסוד אבא כי אבא יסד ברתא ואפ"ל שהוא דרך כלל ז"ת דחכמה, וכדמשמע מהבחיי דלעיל אות ב'. וע"פ עבודה אפ"ל ז' נרות המנורה ז' בחי' שבנש"י, ופני המנורה היינו שורש ומקור הנשמות בחי' מזלייהו, והיינו ענין ז"ת דאבא שנק' ישראל סבא, וא"כ מול פני המנורה הוא ז"ת דא"א, וגם שם יאירו שבעת הנרות של המל', ע"ד והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים כו', והיינו שעי"ז ימשיכו מג"ר שבכתר כי כתר ג"פ אור, אור קדמון אור צח אור מצוחצח והיינו ג"ר דכתר. א"נ שיאירו הנרות מבחי' ואור החמה כאור שבעת הימים שלמעלה משמש וע' מזה לקמן סעי' ח'. זח"ב שמות י"ד ב' פי' מול פני המנורה הוא תפארת קו האמצעי והוא קנה האמצעי כו'.

ו) ע' של"ה ק"י ב' קי"ט ב' קלט"א קנ"ח ב' קנט"א קסג"א קצא"א רמ"ט א"ב רנו"ב רנט"א רצב"א שבא"ב שיג"ב שכז"א שכח"ב שנא"א שנג"ב. מ"ע ע"ד.

ע' פנ"י אל מול פני המנורה יאירו ע"ד ומתלמידי יותר מכולם ע"כ ז' נרות שהם מקבלים ותלמידים הם מאירים אל מול פני המנורה שהוא המשפיע ע"ש ודפח"ח. ועפי"ז י"ל משארז"ל וכפתוריה אלו התלמידים, היינו ע"ד ומתלמידי יותר מכולם לכן עי"ז ניתוסף אור וע"ז מורה הכפתור.

ז) בד"ה שאו כו' לגולגלתם דתקס"ד שלא נדפס בלק"ת פי' אדמו"ר נ"ע שיש ב' אופן בהעלאה הא' שהתחתון עולה מלמטלמ"ע וזהו ענין שכהשבעה נערות ז' היכלות דזו"נ דבריאה המעלים את אסתר כו', הב' שהעליון יורד להעלות כענין שבעה סריסים ז' היכלות דאו"א שיורדי' להעלות וזהו שוש' דמטרוניתא וזהו ההפרש בין קרבנות הנשיאי' להעלאת אהרן שארז"ל שלך גדול משלהם. לכן נאמר בהעלותך שכיון שהוא שודמ"ט מאצי' שיורד בבי"ע להעלותם ע"כ עי"ז מעלה אותם מאד נעלה כו', ועמ"ש כענין זה בדרוש מחצית השקל חסד היורד רק בשביל ההעלאה כו', ולכן הם ז' נרות שההעלאה עד מדות שלמעלה מאצי' כענין לגולגלותם ששם הם ז', היינו ז' תיקוני הראש כו'. ולהעיר ממ"ש בע"ח ההפרש בין עיבור של ז' חדשים ושל ט' ושל י"ב דמבואר בע"ח שער העיבורים דעיבור יב"ח הוא לתקן הכלים דז"א אבל עיבור ז' חדשים הוא לצורך הפנימית דז"א ונמשך מז' תיקונים דגלגלתא, ואליהו נמשך מעיבור יב"ח ומשה מעיבור ז"ח כו' ועמ"ש מכ"ז ע"פ מאמר הזהר ע"פ אלה תולדות נח שם פ"ג.ח) של"ה דק"י ע"ב ר"פ עשה"ד פי' בשם הרמב"ן ר"פ בהעלותך, דבהעלותך את הנרות רומז ג"כ לנרות חנוכה ועמש"ל ססעי' ב'. ודקי"ט סע"ב כ' וז"ל נחזור לענין כי צריך להתקדש בכל יום כו' כי ארז"ל ג' ימים קודם שבת דהיינו מיום ד' ואילך נק' קמי שבתא וג' ימים דאחר שבת דהיינו א' ב' ג' נק' אחר השבת כדמיון צורת המנורה ג' קנים מצד זה וג' קנים מצד זה וגוף המנורה באמצע וכל ששת הקנים פונים לגוף המנורה, נר שבת הוא גוף המנורה עכ"ל, ועמש"ל ססעי' ה' בשם זח"ב שמות י"ד ב' דמול פני המנורה הוא קנה האמצעי שהוא ת"ת קו האמצעי, ואמנם הקשו ע"ז דא"כ הל"ל יאירו ששת הנרות וכמש"ל סעי' ב'. ונראה לתרץ דפי' אל מול פני כי פני המנורה היינו ת"ת קנה האמצעי ואמנם מול פני היינו הבחי' מה שת"ת עולה עד הכתר בסוד בריח התיכון המבריח כו'. וגם כמ"ש בלק"ת סד"ה והיה מידי חדש בחדשו בפירוש ומדי שבת בשבתו דהיינו שבתו של שבת והיינו ע"ק הוא השבת של התפארת, וכמ"ש בזח"ג ס"פ אחרי דע"ט ב' וזהו ענין שבת תתאה ושבת עילאה שנתבאר בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמרו, וזהו הנק' מול פני המנורה, ע"כ א"ש מ"ש יאירו שבעת הנרות, דגם ת"ת עצמו הוא מכלל הז' נרות שיאיר מול פני כו', היינו לקבל מבחי' כתר, וזהו"ע שבת שבו עליית זו"נ עד א"א ואבא כו', ועמ"ש בזה בת"א בד"ה ויקהל משה שהו"ע חיבור רצה"ת הנמשך מהשכל מה שעולה ומתחבר עם רצה"ע שלמעלה מהשכל ע"ש. וזהו מארז"ל שהקרבנות אינן נוהגים אלא בזמן שבהמ"ק קיים והנרות קיימים לעולם וקאי על נר שבת ונר חנוכה כמ"ש המג"א בספרו זית רענן על הילקוט, דלכאורה אינו מובן כי נר שבת מצוה רק מד"ס אלא ר"ל כי ששת ימי המעשה עם יום השבת הם עצמן ז' נרות כי שרשם ז' ספירות והיינו שבת תתאה והם יאירו אל מול פני המנורה היינו שבת עילאה. ובמסכת שבת דהשל"ה דקל"ט ע"א גבי סוד הדלקת נר שבת כ' לשון החייט מצוה להדליק נר בליל שבת כו' שהשבת רומז לאלף השביעי שאז הלבנה יהי' לה אור כאור החמה כו'. וראיתי מדקדקים מדליקי' שבעה נרות כי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות עכ"ל. והנה כשיהי' אור הלבנה כאור החמה הרי ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים א"כ הרי י"ל לכן במנורה היו ז' נרות כדי שימשיכו ההארה מבחי' אור שבעת הימים, ובזה א"ש אל מול פני כו' דבחי' המול פני המנורה ה"ע אור שבעת הימים, וזהו"ע שהנרות קיימים לעולם היינו ע"י מצות שבת שהוא שכודוגמת המנורה וז' נרותיה כנ"ל. ודקנ"ט ע"א פי' הש"ס דמגילה כ"א ב' שהאמצעי משובח והוא מול פני, ושם פי' אל מול פני המנורה הוא אור הלבנה במילואה ומשמע להמשיך אור הגנוז המוכן לע"ל. ודקס"ג ע"א פי' מול פני המנורה כשזו"נ מאירים שוים אור הלבנה כאור החמה. ודקצ"א א' בהג"ה בהעלותך את הנרות יהי' לך ה' לאור עולם היינו גילוי אור הגנוז לע"ל כו', וי"ל כי ז' נרות הם תושב"כ קנה האמצעי ותושבע"פ ששה קנים שיתא סדרי משנה וענין בהעלותך לקשר ולחבר הנגלות שבתורה אל פנימית התורה שהו"ע אור הגנוז כו' והו"ע מה רב טובך אשר צפנת כו'. דרמ"ט סע"א וע"ב הזכיר מ"ש דק"י ע"ב בשם הרמב"ן. דרנ"ו ע"ב כ' נרות דבהכנ"ס קצת מעין נרות דמנורה. פ' ויצא דרצ"ב סע"א ענין ז' כפולות כו' ז' נרות המנורה כו' לפי"ז י"ל אל מול פני המנורה הם ג' אותיות אמש הרומזים לג"ר כו', ודף ש"ב א' בפ' וישב כ' מול פני המנורה הוא בינה כו' והיינו כי ת"ת קנה האמצעי עולה בבינה כו' וזהו ענין שבע שבלים עולות בקנה אחד כו'.

ט) במד"ר פ' בהעלותך אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, באור פני מלך חיים כו' אל מול פני המנורה, מובן דבחי' מול פני המנורה זהו"ע אור פני מלך, ועמ"ש מענין אור פני מלך ע"פ חנון ורחום הוי' ארך אפים, ומ"ש ע"פ ה' ימלוך לעולם ועד והמכוון שע"י העלאת ז' הנרות ממשיכים גילוי אור פני מלך והוא בחי' מול פני המנורה. והנה ענין באור פני מלך חיים יובן ע"ד ראה נתתי לפניך את החיים כו' כי כל השפעת תענוגי עוה"ז נק' מות ורע לפי שנמשכים עד"מ מנקב האחור כמ"ש ע"פ ונשב בגיא מול בית פעור, ומבחי' באור פני מלך חיים נמשך חיים נצחיים הוא חיי עוה"ב, והנה אפילו במשה נאמר ופני לא יראו, ועמ"ש ע"פ ה' ימלוך דאיתא במד"ר אילו אמרו ה' מלך לא הי' שום שיעבוד כו' והיינו כי דוקא לע"ל נאמר והי' ה' למלך כו' ע"י ועלו מושיעים כו' אז והיתה לה' המלוכה כו' ועכשיו נק' מלך מלכין ואין גילוי מלכותו ממש וכן אפי' באצי' נק' מלך מלכי המלכים, הרי המלכים הם זו"נ מדותיו ית', אבל לע"ל יהי' גילוי הכתר מל' דא"ס ממש וזהו ענין אור פני מלך, והו"ע ארך אפיים אורכא דאנפין, או י"ל פי' והי' הוי' למלך ע"ד והי' הוי' לי לאלקי' שנתבאר בת"א ר"פ ויצא ע"פ ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקי' כו', נמצא כשהוי' עצמו יהי' בבחי' אלקי' יהי' והי' הוי' למלך כו' משא"כ עכשיו בחי' מל' זהו שם אד' כו', וכ"ז יומשך ע"י שיהי' הגילוי מעצמות אא"ס כמש"ש בת"א, וזהו נמשך ע"י בהעלותך את הנרות כו' נר הוי' נשמת אדם כמ"ש בד"ה רני ושמחי הראשון וע"י נר מצוה ועי"ז ממשיכים בחי' באור פני מלך, ואפ"ל ז' נרות ז' מדות וז"א בעתיקא אחיד ותליא למעלה משרש חו"ב וז"ס מרכבתא עילאה שמעלים או"א ועי"ז ממשיכים גילוי באור פני מלך פנים דא"א כו', והו"ע יאר ה' פניו אליך כו', ושיומשך אור זה בבחי' מלך, ועמ"ש ע"פ באור פני מלך חיים במשלי ט"ז ט"ז.