ביאור על התורה הנ"ל - זאת חנוכת המזבח

קיחביאור על התורה הנ"ל - זאת חנוכת המזבח

ביאור על התו' נא' למחר ביום א' קודם אור היום

שרש הדברים הנ"ל וגם יובן הפסוק לריח שמניך כו' מהו לריח בתוס' ל' הנה ענין ג"פ קדוש הנ"ל אות ב' קדוש ב' המשכה והארה מקדוש הראשון וכו' הנה נודע ענין צמצום שהי' בא"ס דהיינו בבחי' האור שנכלל במאור ונשאר רק רשימו והיא שרש הכלים אמנם בחי' הקו הנמשך אחר הצמצום הוא הארה מהאור שלפני הצמצום והרשימו רק שנשאר בבחי' קו וביאור זה תמצא במ"א דרוש מיוחד ע"ז, והנה הקו זהו בחי' קדוש הראשון היינו הוי"ו מורה על הקו הנמשך מבחי' קדש ומובדל א"ס ממש האור הכלול במאור ומ"מ קדוש ג"כ פי' מובדל כי הקו אינו מלובש רק בא"ק לבד ואינו מלובש אפי' באצי' וענין א"ק מבואר ע"פ למנצח על השמינית כו' שכל הפרצופים מסתיימים עד האצי' ואיך רגלי א"ק מסתיימים בעשי' אלא כי היא הנותנת שהוא בחי' מקיף שמקיף אצי' ועשי' כאחד ע"ש ביאור הענין, א"כ א"ש דקדוש ומובדל הוא ומכש"כ הקו שמלובש בו, וענין קדוש הב' שהוא המשכה והארה מקדוש הראשון היינו בחי' הארה והמשכה מהקו מתלבש באצי' וגם באור הנשמה דע"ס דבי"ע שהיא אלקות ונק' ג"כ קדוש ומובדל שאינו מלובש אפי' בכלים דע"ס דבי"ע ומובדל מהן כי הכלים דע"ס דאבי"ע שאינן אלקות אין מתלבש בהן הארת הקו רק הארה דהארה וזהו בחי' הקדוש הג' שהוא הארה והמשכה מקדוש הב' דהיינו הוא ג"כ קדוש ומובדל מהנבראי' רק הארה דהארה דהקו מתלבש בכל נבראים נשמות ומלאכים וזהו ענין צבאות שאחר ג"פ קדוש אות הוא בצבא שלו כו', ועוי"ל בפי' קדוש עמ"ש במ"א בפי' אין קדוש כה' שעם היות האור מלובש בכלים עכ"ז הוא ג"כ מובדל כו' א"כ הקו והארה והארה דהארה כו' כולם בחי' קדוש ומובדל מהכלים וד"ל, והנה השרפים בבריאה ושם מאיר חב"ד דאצי' ע"כ משיגים ענין בחי' קדוש ומובדל כו' ואין זה חידוש כ"כ אצלם אבל אופנים דעשי' וחיות שהם ביצי' שאין מאיר שם רק חג"ת נה"י ע"כ מרעישים ברעש גדול מענין הקדוש כו' ועי"ז כמים הפנים הנז"ל אות ג' וגם י"ל שנמשך להן הארה יתירה לפמ"ש באגה"ק איהו וחיוהי בסופו בסיום הקו כו' מאיר ממטה למעלה לבחי' אור הנשמה דמל' דמל' דעשי' כו' ע"ש א"כ הארת הקו ממש מאיר שם כמו באצי' ואלו בבריאה נמשך ע"י בקיעת הפרסא כו' ע"ש וי"ל היינו מפני רעש גדול של האופנים דעשי' כו'.

ח) הנה ענין זה ג"כ בנה"ב הנמשך משמרי האופנים כשהוא בבחי' בכל לבבך בשני יצריך כנז"ל אות א' וזהו ענין הקרבנות שנק' לחמי וממשיך אוא"ס בגופא דמלכא וזהו בחי' פנימי' אך הקטורת הוא בחי' מקיף בחי' ריח ולא מאכל. ולהבין זה י"ל מארז"ל שהקטורת היה מתנה למשה מס"מ וצ"ל למה היה צריך לקבל מתנה זו ממנו ומ"ש משאר המצות שהן מתנות השי"ת לישראל כמרז"ל גבי שבת מתנה טובה יש לי כו'. והנה מתחלה יל"ה מהו ענין הקרבנות ומהו ענין קטורת (ד"ה ויושט המלך לאסתר) כי הנה בקרבנות כתי' אשה ריח ניחוח ופי' בזהר פ' נח רדף ע') אשה תננא ואשא מחוברי' כחדא כו' אך הענין כי הנה סיבת העשן הוא כי העצים ושארי דברים כלולים מד"י ארמ"ע והעיקר ממים רוח ועפר וע"י האש שנאחז בו יוצא ממנו קיטהלחלוחית דמים ונשרף ונכלה בעשן וגם יסוד העפר נכלה ונשרף מעט וגם הרוח נכלל בעשן ונמצא העשן היוצא הוא כלול מג' אלה מים רוח עפר שיוצאים ע"י האש אך מן המים יש בו יותר שהרי כל שהעץ יבש יותר לא יהי' ממנו עשן כ"כ וכל שיהי' העץ לח יותר יהי' עשן יותר והיינו כי המים הוא היפוך ומנגד לאש והעשן הוא מה שהוא שורף ומכלה דבר שהוא היפוך טבעו דהיינו הלחלוחית שיש בעצים או בפתילה שלחלוחית זו הוא נגד בחי' האש והאש מכלה אותה שתהי' נהפכת לטבע האש וזהו העשן ולכן ריבוי העשן הוא לפי ריבוי הלחלוחית שיש בדבר ההוא, והנמשל מזה יובן ג"כ בענין עשן הקרבנות כי הנה ד' יסודות ארמ"ע הן נגד ד' עולמות אבי"ע, בחי' אש הוא בחי' אצי' ורוח מים עפר הם בי"ע וידוע דרפ"ח ניצוצין נפלו בנוגה דבי"ע והן מתבררים ונכללים באצי' וזהו בחי' עשן שהוא מג"י רוח מים עפר הנכללים באש בחי' אצי' ויציאתם מבחי' נוגה הוא כמו העשן שנהפך ממהות גשם עץ למהות אחר רוחני ע"י האש הוא אור האצי' המבררו כו' ומים הוא ביצי' שם עיקר התחלת עה"ד טו"ר הצריך בירור כו' כמ"כ בחי' זו בנה"ב שבאדם יסוד המים הוא המוליד תענוגים גשמיים ונהפך ונתברר ע"י אתכפי' ואתהפכא של רשפי אש האה' שאוכלת ומכלה כל התענוגים הגשמיים שהן מנגדים לרשפי אש האה' כו' והוא בחי' התפלה שכנגד הקרבנות ולכן אסור לאכול קודם שיתפלל קודם שעדיין לא ביער ושרף את המותרות שלו אינו יכול להעלות הלחם כו', וזהו ענין מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן כי בחי' נוגה נק' מדבר ושממה ולמטה הוא בחי' דברים גשמיים אשר לא לה' המה והעלי' מבחי' זו הוא ע"י בחי' עשן וכן בסיני הי' בחי' עשן ע"י גילוי אלקות באש כו' ועכשיו ג"כ ע"י רשפי אש שלהבת יה שבתפלה ואח"כ כתי' מקוטרת מור הוא בחי' הקטורת קיטור נק' עשן דק כמו עשן המוגמר והקטורת ולרוב דקותו לא נק' בתו' בשם עשן כ"א בשם ענן כמ"ש וכסה ענן הקטורת והיינו מפני שאינו שורף ומכלה דבר ההיפוך ממש לפי שאין בדבר הנאחז בהן האור מדבר ההיפוך כ"א מעט מזעיר ואעפי"כ צריכה להיות בחי' זו בבחי' מקוטרת לשרוף ולכלות כ"א לפי מדריגתו ולפי מעלת נשמתו בעילוי אחר עילוי (עיין אגרת הקודש ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה ובדרוש גדולה מילה וכו').

ט) ולקרב זה אל השכל יובן עפ"י מ"ש בזהר דא מוחא לדא ודא קליפה לדא כו' שכל ההשתלשלות הוא רק עד"ז שא' מלביש לחבירו ומסתיר על חבירו המלובש ומוסתר בו ונק' המלביש בחי' קליפה לגבי העליון ממנו המלובש בו שנק' מוחא אצלו אעפ"י שגם בחי' המלביש נק' מוחא לגבי בחי' שלמטה ממנו המלובש בו, וכמו עד"מ בנפש האדם שכשיש לו רצון ותשוקה לאיזו דבר ומתחכם בשכלו ומחשבתו איך להוציא הדבר מכח אל הפועל ונצרך לדבר דבורים עד שיפעול כו' הרי עיקר בחי' הפנימי הוא התשוקה והרצון אך השכל הוא מלביש את הרצון והמח' מלבשת את השכל והדיבור מלביש המח' ונק' א' לחבירו שלמעלה ממנו בחי' קליפה והסתר ואעפ"י שהוא בחי' מוחא להנמוך ממנו כו'. ועד"ז יובן ג"כ בענין השתלשלות עולמות עליונים שכל הפנימי מחבירו הוא משובח מחבירו ונק' בחי' מוחא לדא והמלבישו נק' קליפה כו', אך להבין הלשון מוחא וקליפה ולמה לא אמר לבושא ומוחא דא לבושא קכלדא כו', הענין הוא מפני שלשון קליפה למוחא אין ענינו כמו לבושא לגופא שהן נפרדים מעיקרן שהלבוש אינו ממהות הגוף וגידולו הוא בפ"ע רק שאח"כ נעשה לבוש משא"כ הפרי והקליפה גידולן כאחד רק שהקליפה היא גסות ופסולת הפרי ונעשה לבוש ושומר לפרי ומתחלה קליפה נדמה לפרי שבתחלת גידולן מכח הצומח אז קליפה קדמה לפרי ואין הפרי ניכרת כלל עדיין רק אח"כ כשהולכי' וגדילים מתברר הפרי מן הקליפה והפרי הולכת וגודלת בטוב טעמה והקליפה מתגשמת להיות קליפה ושומר לבד, וכל מה שיוגמר דקות הפרי ביותר, יותר תתגשם הקליפה מפני שהוברר ממנה ביותר כל הדקות השייך להפרי כו' משא"כ קודם גמר הפרי אין הקליפה קשה עדיין כ"כ שעדיין נשאר בה קצת השייך להפרי וכמשל יין המעורב בשמרים שכל מה שיצלל היין יותר יהי' עכורים השמרים כו', ונמצא ענין קליפה ומוחא עם היותו ג"כ בחי' לבוש וגופא אך הוא דלבושא מיני' ובי' שהפסולת שלו נפרד ממנו ונעשה לו רק בחי' לבוש כו' משא"כ שאר לבוש הוא בחי' בפ"ע לגמרי רק שמלבישו, והנמשל מזה למעלה הוא עפ"י מה שידוע בענין הרפ"ח ניצוצין שנפלו בבי"ע והוברר מהם המובחר ונעשה בחי' אצי' והשאר נחשב בחי' פסולת לגבי אצי' ונק' קליפה למוחא ואעפי"כ מתברר ממנו עדיין ונחשב לטוב בעולם הבריאה, א"כ נק' מוחא בעולם הבריאה וכן מברי' ליצירה כו' וזהו הבירורים שמלמעלמ"ט וכמ"כ מלמטלמ"ע שזהו עבודת האדם הנה מתחלה מה שנברר מהק"נ נכלל בקדושה העשי' ונק' מוחא לגבי הק"נ שהוא קליפה ממש ועכ"ז נק' זה קליפה לגבי היצי' וצריך בירור שני עד שנכלל ביצי' והפסולת שא"א להכלל ביצי' נשאר בעשי' ונק' קליפה למוחא דיצי' וכן מיצי' לגבי בריאה ולמעלה מעלה כו' ולכן נא' ע"ז לשון קליפה ומוחא יען שגידולן יחד רק אח"כ ע"י הבירור נעשה זה קליפה לזה כו' וזה מוחא כו'.

יו"ד) ויובן ענין קליפה ומוחא ג"כ עד"מ באדם הנה בתחלת הווייתו בבטן אמו מהטיפה כו' הי' הכל כלול כא' ואח"כ ע"י גידולו בבטן האם נתברר, והנה המוח נק' מוחא והוא עיקר הפרי ושא"ד הסובבים אותו נק' קליפה אצלו שהן שומר לו והמוח עצמו נק' ג"כ רק קליפה לבד לגבי כח השכל שבו שהוא פנימיותו והוא היה ג"כ מלובש בו שבטפת האב נתלבש ג"כ מבחי' כח השכל כו' רק שבתחלת לידתו אין השכל מתגלה כלל וכשהולך וגדל נתגלה השכל והוכר הפרי וכו', וזהו ממש כמשל גידול הפרי בתוך קליפתו, והנה ההשגה שמשיג באלקות שהוא בחי' מוחא לגבי שארי השגותיו וכש"כ לגבי המוח גשמי הנה יש בה ג"כ עוד מוחא בפנימיותו והוא בחי' הביטול לאלקות שזהו תכלית ההשגה ופנימיותו וההשגה עצמה היא בחי' קליפה לגבי הביטול כנודע שחכ' הוא כ"ח מ"ה ולמעלה מבחי' בינה והשגה כו' וקודם שנולד בו בחי' הביטול רק שיש לו ההשגה כו' הוא כמשל תערובות הקליפה ומוחא שעדיין לא נולדה הפרי ממש כו', והנה האדם כשאין בו בחי' הביטול באמת אעפ"י שמשיג גדולת ה' ה"ז עדיין בבחי' קליפה לגבי מוחא כו' כי עיקר סט' דקדושה הוא בחי' הביטול כי גם בנוגה יש השגה באלקות רק שאין בהם בחי' הביטול כו' (וכנודע שזה הי' ההפרש בין הרמב"ם להבדיל ובין אריסטו הפילוסף שאריסטו כל מה שהשיג והבין יותר המופתים על אחדות ה' והרחקת הגשמיות קכאכו' נעשה יש יותר בהיותו חכם ומבין כ"ז מדעתו כו' והרמב"ם ז"ל כל מה שהבין יותר האחדות כו' נתבטל יותר והי' שפל בעיניו יותר כמ"ש בס' המדע בההתבוננות שהוא ברי' קטנה שפלה ואפילה עומד לפני תמים דעות כו' והיינו כי באריסטו הי' רק ההשגה בלבד שהוא עדיין בחי' קליפה כי גם כל הקליפות יודעים את ריבונם כו' משא"כ בהרמב"ם ז"ל הי' מוחא של ההשגה שהוא בחי' הביטול כו').

ועד"ז יובן ג"כ שבבחי' הביטול עצמו יש כמה מדריגות זה למעלה מזה שכל א' נק' קליפה לגבי שלמעלה ממנו, כמו הגלגלים וכל צבא השמים יש בהם בחי' ביטול מה שמשתחוים כלפי מערב כי שכינה במערב והוא ביטול חיצוני מאד ועכ"ז הוא בחי' מוחא שבהם ומה שהוא יש ודבר זהו בחי' קליפה למוחא כו' וביטול זה שלהם נחשב לקליפה ויש לגבי ביטול המלאכים רוחנים דעשי' כמו ביטול והשתחואה שבפנימיותו שבטל ממש בכל קומתו כו', ועד"ז ג"כ ביטול מלאכים דעשי' לגבי מלאכי' דיצי' נחשב קליפה לגבי מוחא וכו' וכן יצי' לבריאה ובריאה לגבי אצי' ובאצי' גופא יש מעלות רבות זה למעלה מזה בענין הביטול וכו' ולכן נק' התחתון קליפה לגבי העליון ממנו שנק' מוחא אצלו מצד עומק הביטול יותר וכמו שהפרי נק' מוחא לגבי הקליפה והטעם והמתיקות שבהפרי הוא מוחא לגבי הפרי עצמו ולכן נק' דוקא קליפה ומוחא מפני שהכל נתהווה ע"י בירור הרפ"ח שמתחלה נברר הטוב מק"נ ונכלל בעשי' והפסולת נדחה לק"נ ואח"כ הטוב ומוחא דעשי' חוזר ומתברר שנית ביצי' כו' וה"ז ממש כמו קליפה לפרי שגידולן תחלה יחד ואח"כ מתברר הפרי כו' וכך הוא בחי' השתלשלות העולמות עד רום המעלות וכן הוא ג"כ באדם עצמו כנ"ל בענין ההשגה והביטול כו', וכן הוא ג"כ בבחי' אהבה באלקות אהבה כמים הפנים כו' והוא ודאי בחי' מוח שהרי הוא בחי' אהבה לאלקות ועכ"ז לגבי אהבה דבחי' בכל מאדך שהוא בחי' בלי גבול ותכלית נחשבת בחי' האהבה דכמים הפנים כו' לבחי' קליפה, והיינו כי אהבה דכמים הפנים כו' הוא עדיין בחי' יש שאוהב את ה' מפני שהטיב לו וקרבו כו' משא"כ אהבה דמאדך בלי גבול מצד בחי' א"ס עצמו דכולא קמי' כלא ממש חשיבא כו', וזהו דרך הבירור מלמטלמ"ע שבתחלה צריך להתייגע לשרוף התאוות הגשמיות בבחי' רשפי אש האהבה לה' מאיזה בחי' שתהי' האהבה לאלקות אף שהאהבה זו האלקי' היא ג"כ בבחי' יש עדיין ואדעתא דנפשי' קא עבד הרי הוא בחי' קדושה ומוחא לגבי שאר האהבות דבני חי' ומזוני כו' ואח"כ צ"ל עוד בירור לגלות בחי' אהבה דמאדך שהיא האהבה מצד התבוננות בחי' א"ס ב"ה עצמו כנ"ל שלמעלה מבחי' כי הוא חייך כו' או כמים הפנים כו', וזהו ענין דא קליפה לדא ודא מוחא לדא, מה שבבחי' הנמוכה נק' מוחא הוא נק' קליפה לגבי בחי' עליונה יותר ולכן צריך בירור שנית, ועד"ז יש בירור אחר בירור עד רום המעלות.

יא) ועפ"י כל הנ"ל יובן ענין ההפרש בין בחי' קטורת לבחי' הקרבנות, כי הנה גבי קטורת כתי' ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' שהי' צריך ליקח הגחלים דוקא ממזבח החיצון מלפני ה' משא"כ שאר גחלים שלא מהמזבח אסור לקטורת וזהו הנק' אש זרה בפ' שמיני גבי בני קכבאהרן לפי' האוה"ח ע"ש, והרי לקרבנות הי' מביאין אש של הדיוט ממש ולקטורת נק' אש זרה ממש כו' אלא כי הקרבנות הוא ענין בירור הראשון דנה"ב שיוצאת מן ההיפך ונעשית עולה כליל לה' והוא ברוחניות בחי' התהפכות תאוות נה"ב ברשפי אש האהבה לה' וזהו ענין גחלי אש דמזבה"ח ומגחלי אש הללו דוקא צריך ליקח לקטורת שהוא ענין בירור עליון יותר, וכן יובן למעלה הנה בחי' השרפים דעולם הבריאה ונק' שרפים שכבר נשרפו והן בחי' גחלי אש דמזבה"ח שבעולם הבריאה כו' ויש עוד בירור פנימי יותר שמיכאל מקריב נשמות כו' ה"ז כמו שלוקחים גחלי אש הנ"ל לקטורת כו' ומכניסי' הגחלת במזבה"פ להקטיר עליהן בחי' הקטורת כו' מקריב נשמות כו', וזהו ג"כ ענין הנז"ל (אות ח') שלרוב דקות ענן הקטורת לא נק' בתורה בשם עשן כ"א בשם ענן כו' מפני שאינו שורף ומכלה דבר ההיפוך כו' כי בירור דקרבנות שהוא בירור וכליון דבר ההיפוך ממש לבחי' רשפי אש האהבה לה' דהיינו כליון אהבה דנה"ב ע"כ נק' עשן ממש כנ"ל שהאש שורף דבר המנגדו זהו העשן אבל ענן הקטורת הוא בחי' בירור רוחני ולמעלה יותר דמה שהוא מוחא לדא יתברר שנית כו' לכן נק' ענן הקטורת שהוא בירור דק ורוחני מאד, ועתה יובן ג"כ הענין מה שהקטורת הי' קריבה דוקא במזה"פ והקרבנות הקטר חלבים ואימורים הי' דוקא במזבה"ח ומזה"פ הי' בהיכל שהוא הנק' אוהל מועד בכתוב ומזבה"ח הי' בחצר אוהל מועד (שנק' חצר מפני שלא הי' לו קירוי ולכן ארז"ל שזה הי' מן הנסים שנעשו בבהמ"ק מה שלא כיבו גשמים אש של עצי המערכה כו'). וביאור ענין זה בעבודה (ד"ה ושאבתם וד"ה ראו קרא כו' בצלאל כו') היינו כי ידוע דבהלב פי' יסוד האש שבנה"א יש ב' בחי' פנימיות הלב וחיצוניות הלב, חיצונית הלב הוא שנלקח מן השכל וההתבוננות כו' שעי"ז מעורר את האהבה הטבעי שבלבו שהוא בחי' חיצוני' שבלב בלבד שמתלהט כרשפי אש בהתגלות הלב ונק' קלא דאשתמע והוא בחי' אחרי ה' ילכו כארי' ישאג והוא כמו שבמזבה"ח הי' יורד האש שלמעלה בדמות ארי' ועי"ז שורף ומכלה תאוות הנה"ב כחלב ואימורים כו', אבל פנימיות הלב הוא בחי' עומקא דלבא וקלא פנימאה דלא אשתמע שהוא בחי' רצון שלמעלה גם מהשכל כו' וזהו בחי' מזה"פ ולכן שם אין שייך שריפת בהמה ותאוות גשמי שזה נשרף דוקא אמזבה"ח שזהו סגולת חיצוני' הלב בחי' כארי' ישאג לשרוף ולכלות תאוות דנה"ב כי אין הדינין נמתקין אלא בשרשן, כמו שמזכירים התפעלות המלאכים בפסוד"ז ויוצר כדי שעי"ז יהי' אתהפכא דנה"ב לפי שמשם לוקחה ואין הדינין נמתקין כו', נמצא מפסוד"ז וברכת יוצר זהו ענין מזבה"ח בקול רם כו' דוקא לשרוף בו תאוות נה"ב והנסכים מסולת הוא ענין שריפת דאגת הפרנסה כו' ומותרות כו' שכ"ז נשרף ונכלה ע"י התלהטות הנפש ברשפי אש האהבה כארי' ישאג כו, ואח"כ לפני ק"ש אנו מבקשים ויחד לבבינו פי' יחוד חיצוני' הלב עם פנימיות הלב והיינו לעלות ולהגיע אח"כ מבחי' חיצוני' הלב לבחי' עומקא דלבא וזהו ענין הבאת גחלי אש ממזבה"ח למזבה"פ, וזהו ענין אמת ויציב ט"ו ווין ויציב ונכון וכו' שהוא בחי' התקשרות הנה"א בעצמה בא"ס ב"ה לאחר שכבר ביררה הנה"ב תוסיף היא בעצמה קשר ואומץ בא"ס ב"ה וזהו ענין הווין וכמא' בווין תתקטר, תתקטר לשון קשר, שהוא ג"כ ל' קטורת קיטורא דכולא שהוא בחי' הווין דאמת ויציב והוא היכל הרצון שלמעלה מהיכל קכגהאהבה כו' כי אהבה היא חיצוני' הלב שלמטה מהשכל אבל הרצון הוא למעלה מהשכל כו' (והיכל ק"ק הוא בחי' שמ"ע צ"ל שהוא נגד היכל ק"ק שבמקדש שהוא למעלה ג"כ מההיכל שבו מזה"פ כי יש בחי' עילוי אחר עילוי כו'), וזהו ענין שמזבה"ח הי' בחצר אוהל מועד כו' כי אוהל מועד הוא בחי' אצי' וחצר אוהל מועד הוא בחי' בי"ע (צ"ע דהיכל הרצון הוא ג"כ בבריאה עדיין וכן מיכאל מקריב כו' הוא בבריאה) ולכן המזבה"ח שהוא מקום בירור הראשון דנוגה הוא בבחי' בי"ע ומזבה"פ הוא בבחי' אצי' שנוטלים גחלי אש מה שכבר הוברר בי"ע מעלין מהן לאצי' כו', וכן יובן בחי' חצר ובית בנפש כי חצר אין לו קירוי ויכולי' גשמים לירד ולבלבל האש והיינו כי בחיצוני' הלב יוכל ליפול עדיין מ"ז ותענוגים גשמי' שמיסוד המים כו' ושאר ד"י הרעים שבנה"ב ולכן הי' זה מהנסים שלא כבו גשמים כו', ובחי' זו ישנה גם עכשיו כמארז"ל אלמלא עוזרו אין יכול לו והעזר הוא כמו בחי' נס שלא תכבה רשפי אש בחיצוני' הלב מחמת המח"ז כו', משא"כ בבחי' פנימיות הלב ועומקא דלבא אין שייך כלל לעומת זה ממח' זרות וכמ"ש מכפירים יחידתי כו' שאין בחי' זו בלעו"ז כו' (ועמ"ש במ"א עוד מענינים אלו הענין מדבר ואוהל מועד ע"פ במדבר סיני כו' ושייך למ"ש כאן כדפי' לעיל ע"פ מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן כו' ואח"כ מקוטרת הוא בחי' אוהל מועד כו', ועמ"ש ע"פ כי תשמע בקול כו' פ' ראה מענין חצר החיצונה וחצר הפנימי כו' ע"ש), וזהו אשרי תבחר ותקרב ישכון חצירך נשבעה בטוב ביתך, שצ"ל כסדר המדריגות, תחלה ישכון חצירך חצר אוהל מועד בחי' מזבה"ח חיצוני' הלב בפסוד"ז ויוצר אור כו' ואח"כ יוכלו להגיע לטוב ביתך בחי' פנימיות הלב כנ"ל.

יב) ועתה יובן ג"כ משנת"ל (אות ח') דהקטורת הוא בחי' מקיף כי בחי' עומקא דוקא היינו הרצון שבפנימיות הלב הוא בחי' מקיף שלמעלה מהשכל כי (ד"ה והי' ביום ההוא יתקע) אית רצון ואית רצון פי' אית רצון שלמטה מהשכל הנולד ונמשך מהשכל ונק' רעותא דלבא והוא חיצוני' הלב אבל אית רצון שלמעלה מהשכל והוא בחי' פנימיות הלב וכ"ה באגה"ק ע"פ נגאלין בצדקה כו' ע"ש וכיון שהוא למעלה מהשכל הוא בחי' מקיף כתר כותרת הוא בחי' רצון שלמעלה מהשכל כו' ולכן כדי לעורר ולהמשיך בחי' מקיפים עליונים הוא דוקא ע"י בחי' זו של אתדל"ת ג"כ שבבחי' מקיף שהוא בחי' בכל מאדך בלי גבול וכמ"ש במ"א פ' וישלח ע"פ ויקח מן הבא בידו מנחה כו' ע"ש ועמ"ש ע"פ טוב לחסות כו' (ועמ"ש ע"פ שה"ש מענין ב' בחי' כלה י"ל שהן ב' בחי' מזבח חיצון ופנימי), וז"ש וירח את ריח בגדיו ויברכהו ומבואר במ"א שיצחק רצה להמשיך בחי' מקיפים עליונים דתהו והמשכה זו דוקא ע"י אתדל"ת שבבחי' ריח שהוא בחי' מקיף, ובזה יובן ג"כ משנז"ל (אות ח') למה הקטורת הי' מתנה למשה מס"מ כו', והנה קושי' זו ותירוצה מבואר בהרמ"ז ס"פ בא ממ"ש בלק"ת פ' תשא שב' מיני חיות יש לקליפה הא' מה שנקצב לה הב' מה שמוסיפין החוטאים כו', והנה חיות זה המוכרח לו הוא שס"ם מסרו לו כו' ע"ש ונמצא למדין מדבריו שע"י הקטרת לוקחי' ומבררים אפי' מחיות המוכרח לו משא"כ ע"י שאר המצות לוקחי' רק התוס' כו' ע"ש, ולהבין זה אמאי ע"י קטורת דוקא נ"ל עפ"י ב' הקדמות מקובלות הא' מבואר קכדע"פ ריח בגדיו הנ"ל בענין י"א סממני קטורת שהם נגד י"א ספי' שמלובשים בקליפות דאמאי י"א ולא יו"ד אלא כי י' מלובשים בהם בבחי' גלות והי"א בחי' לבונה זכה הוא המקיף המחי' אותם כו' ע"ש הב' שמעמד ומצב הקליפות אחוריהם אל המקיף ופניהם אל הפנימי וזה נת' פ' שמות ע"פ ויאמר מלך מצרים כו' עד וכל הבת תחיון והמכוון דעם היות שמקבלים חיות מהמקיף כנ"ל הוא רק בצמצום כדי חיותם לכן אחוריהם לבד אל המקיף כו' אבל מהפנימי מקבלים תוס' יניקה והיינו אחר ריבוי הצמצומים ביושר דבי"ע כו' ע"ש ונמצא מובן שבחי' הלבונה שהוא מקיף המחי' אותם זהו רק כדי חיותם המוכרח, והנה כבר נת' דענין הקטורת הוא בחי' אתדל"ת בבחי' מקיף ועי"ז ממשיכים המקיפים דתהו לקדושה ושלא יקבלו מהם החיצונים יניקה ונמצא א"כ בזה נוטלים אפי' חיותם המוכרח להם מבחי' לבונה כו' (מלבד שי"ל שגם התוס' נוטלים מהם ע"י י' סממנים הנשארים שהם מבחי' פנימי כו' אבל העיקר הוא בחי' המקיף, ויובן ג"כ עפי"ז טעם עפ"י הקבלה מ"ש שהקטורת הוא בחי' מקיף דלכאורה אין זכר לזה בכהאריז"ל רק שהקטורת מוחין דאימא, אבל לפי הנ"ל מוכרח הוא שהוא בחי' מקיף והראי' מלבונה ומ"ש שהוא מוחין דאימא מבואר במ"א ע"פ ויושט כו'). ועי"ל טעם אחר מה שע"י הקטורת [נוטלים] חיות המוכרח כו', כי הנה התוס' הוא ע"י חטא כמו חטא עה"ד וכה"ג כו' ח"ו ולכן ע"י מה שהאדם מברר א"ע ונפרד מהרע ומתאוות היתר לוקחי' התוס' כו' לבד אבל אין הדין נותן שיקחו בזה חיותו המוכרח הנקצב לו כי אפי' אחר הבירור הנ"ל נשאר איזה פסולת באדם דקות הרע כו' אבל ע"י הקטורת שהוא בירור עליון יותר הדק הטיב אז לא נשאר מציאות להרע, וע' ע"פ ושדי כמגדלות וע"פ בחרבי ובקשתי וע"פ ואני כו' שכם א' כו' שחרבי בחי' מורגש ההתפעלות וקשתי ביטול וה"ע חיצוני' ופנימי' הנ"ל והקשת הורגת בו אפי' השונא העומד מרחוק והוא כעין מ"ש עד אבוד [הנשארים ו]הנסתרים מפניך דהיינו אפי' דקות הרע כו' רא"ו מ"ה כו' והיינו הענין הנ"ל שעי"ז לוקחים עצם חיותם שהוא רק דקות הרע כי גסות הרע בא ע"י תוס' היניקה במכש"כ ממ"ש וישמן כו' ויבעט כו' וכדאי' בגמ' ס"פ כיסוי הדם נתתי גדולה לפרעה כו' הרי שבעט ע"י הגדולה שהוא תוס' יניקה כו', והנה הקטורת לא הי' קריבה רק במזבה"פ כי בחי' מאדך שהוא הרצון שלמעלה מהשכל משכנו דוקא בפנימי' הלב הנק' מזבה"פ וכן למעלה בירור דקטורת שייך דוקא במזה"פ משא"כ אמזבה"ח דבי"ע הוא הקרבנות בירור נוגה כו', אך בשביל חנוכת מזבה"ח שכל התחלות קשות ולכן בחנוכה זו היה צריכי' להמשיך מקיפי' דוקא והיינו ע"י הקטורת (ואיך יהי' זה בחי' קטורת אמזבה"ח ע' דוגמא לזה מ"ש ע"פ הזהר ויצא אפי' במאנין דילי לא אשתמש אלא במאנין דילך כו' כי מאנין דילי הם כלים דאצי' דאיהו וגרמוהי חד שא"ס ב"ה מיוחד בהן משא"כ מאנין דילך הן כלים דבי"ע שאינן אלקות ובחנוכת המקדש הי' החידוש להיות הגילוי דוקא במאנין דילך כי א"ס ב"ה הוא הכל יכול כו' לכן בשעת החינוך הראיהו חידוש זה ע"ש וכמ"כ הוא ענין הקרבת הקטורת על מזבח החיצון, והמבין יבין שהכל קרוב לענין א' ממש).

יג) ועתה יובן ג"כ שרש ענין הנז"ל (אות ו') שכדי להיות המשכת קטורת שהוא המקיף צ"ל משיחת המזבח בשמן המשחה כו', כי הנה כדי להעלות מ"ן שבבחי' מקיף בכל מאודך בלי גבול א"א להיות רק ע"י סיוע קכהתחלה מלמעלה, כמ"ש במ"א שזהו פי' ראה ריח בני כו' אשר ברכו ה' שלהיות בחי' ריח הוא ע"י אשר ברכו תחלה בהמשכה מלמעלה, וזהו ג"כ ענין הקדמת שמן המשחה שהוא המשכה כדי שאח"כ יהי' ריח הקטורת והעלאת מ"ן בבחי' מקיף ועי"ז יומשכו מקיפים עליונים והשמן המשחה ממוצע בין פנימי למקיף, והענין דהנה כתיב בקשו פני את פניך הוי' אבקש נת' הפי' ע"פ כי תצא כו' וראית בשבי' אשת יפ"ת שכדי להמשיך גילוי בחי' פנימיות הלב הוא ע"י את פניך הוי' אבקש שהוא קיום התומ"צ, ובזהר פ' בלק דקפ"ו פי' שע"ז נא' ושמן על ראשך אל יחסר כו' דאינון עובדין טבין שעי"ז מתקיים אור הנה"א כו' כמ"ש בתניא סוף ח"א, נמצא שהשמן שהוא בחי' תומ"צ גורם לבחי' הקטורת שתבוא שהוא בחי' פנימיות הלב, וזהו לריח שמניך טובים כי הנה המצות שנק' שמן יש בהם ג"כ ריח שזהו ג"כ פי' ריח בגדיו ריחא דלבושייכו בחי' מקיפים ומ"מ יש מהן ג"כ המשכה בפנימיות שהרי רמ"ח מ"ע הן רמ"ח איברים דמלכא ועוד שתו' היא ג"כ בחי' פנימיות והוא ביאור המצות המקיפים ה"ז כמו שמן ריח ומשקה יחד יחוד התומ"צ, וזהו פי' טובים ל' וירא את האור כי טוב שמאיר ג"כ בגילוי ועוד שקיום המצוה במעשה הוא דבר השווה לכל נפש שכל אדם יוכל להגיע לזה כו', וזהו לריח שמניך טובים ולכן לריח גימ' רמ"ח מ"ע וגם לריח בלמ"ד שזהו מורה שהמקיף מאיר בפנימי והיינו מה שיש מצות שמברכים בעל כמו על מצות תפילין ויש שמברכי' בלמ"ד כי על היינו מקיף והלמ"ד מורה שהמקיף מאיר בבחי' פנימי כו' על כן עלמות אהבוך כי עלמות ל' העלם שהלב סתום ואטום ואין לו בחי' אהבה וע"י שמן הנ"ל גורם להיות אפי' עלמות אהבוך כמ"ש בקשו פני וכו' וכנ"ל שהשמן גורם לקטורת שתבוא, וזהו ענין ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים שמתחלה צ"ל בחי' שמן ואח"כ בחי' בשמים (ובמ"א נת' דקטורת הוא בחי' מעהמ"צ כמ"ש בדרוש המתחיל בכ"ה בכסלו כו') והקרבתם במזבה"פ היינו בחי' שמחה של מצוה ששמחה זו היא בחי' פנימי' הלב, והיינו מ"ש שמן וקטורת ישמח לב, ולפי"ז שמן המשחה קאי על בחי' תורה והיינו מ"ש במ"א שלפעמים נק' התורה מים ולפעמים שמן הוא בחי' משנה ותלמוד כו' וקטורת בחי' ריח כי המצות מקיפי' ריחא דלבושייכו ושמן בחי' פנימי' אורייתא מחכ' [נפקת] אך שמן המשחה שיש בו ריח היינו גילוי המקיף בחכ' כמו עד"מ גילוי התענוג כשמשכיל שכל חדש כו' וגילוי זה נמשך ע"י עסק התו' בבחי' עבודה אין דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו מאה פעמי' וא' שעבודה זו זהו בחי' בשמים כמו הריח שממעשה המצות זהו תערובות המקיף עם הפנימי שהתלמוד יהי' ג"כ בבחי' עבודה כמו במעשה המצות כמ"ש במ"א ע"פ באתי לגני כו' אריתי מורי כו' ע"ש, ולהיות שמקיף זה מאיר בפנימי' ע"כ נאמר ע"ז לריח שמניך טובים, והשתא א"ש שמן תורק שמך דקאי על התורה דוקא והנה גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ע"כ שמן המשחה גורם לקטורת שתבוא, ולמעלה ג"כ יובן זה כי הנה שרש ענין מקיפי' ופנימים הם בחי' עיגולים ויושר והנה כח"ב דיושר עומדי' בחלון העגולים ומהם נמשכי' העיגולים כמ"ש בכהאריז"ל ע"פ לעושה השמים בתבונה כו' נמצא גדול תלמוד בחי' או"פ שמביא לידי מעשה כו' היינו דוקא ג"ר דיושר שיש בהם גילוי המקיף כו' והיינו מ"ש במ"א ע"פ לרוקע הארץ כו', והנה ע"י המעשה בחי' קטורת נמשך אח"כ בחי' קרבנות וע"ז נא' קכוע"כ עלמות אהבוך, וזהו ענין ביום המשח ואחרי המשח (הנז' לעיל אות ו') כי בחי' השמן והקטורת הוא בבחי' מדריגה א' דעם היות הקטורת ריח ומקיף והשמן תערובו' פנימי ומקיף מ"מ הכל בבחי' א' כנ"ל שג"ר דיושר עומדים בחלון העיגולים כו' וזהו ביום המשח משא"כ הקרבנות כו' הוא אחרי המשח כו'.

יד) והנה אחר כל הנ"ל יובן ג"כ ענין חנוכה שהמצוה היא ג"כ בהדלקת הנרות בחי' שמן ויש להקדים פי' הפסוק בכל עת יהי' בגדיך לבנים ושמן על ראשך כו' ופי' הינוקא דנהורא דעל רישי' דבר נש צריך למשחא כו' ויש להבין מהו בחי' נהורא דעל רישי' והוא ע"ד מארז"ל בשעה שהתינוק בבטן אמו נר דלוק על ראשו כו' והענין (ד"ה ראה אנוכי כו') כי ידוע שבכ"א מישראל יש בחי' שם הוי' והנה קוצו של יו"ד הוא בחי' הרצון שלמעלה מהשכל שישנו בכ"א כו' זה נק' נר דלוק על ראשו, על דוקא, למעלה מבחי' ראשו שהוא בחי' השכל המתבונן כו', וזהו כי טוב סחרה לשון סוחר ומקיף כו' לא יכבה בלילה נרה כי בחי' זו נק' נר כמו הנר שעולה למעלה בטבעו כך בחי' רצון זה הוא למעלה מהשכל כו' ומ"מ נר זה צריך למשחא כו' כי מצד גוף ונה"ב המעלימין ואין דרך להמשיכו לידי גילוי רק ע"י התורה והמצות כנ"ל הפי' בקשו פני ע"י את פניך כו' שבתומ"צ גורם לקיום הנהורא דעל ראשו שהוא אור הנה"א בחי' קוצו של יו"ד, וזהו שהנשמה נק' נר כמ"ש נר ה' נשמת אדם וגם המצות נק' נר מצוה והיינו ע"י בחי' השמן כו', אך דרך פרט על המצות נא' יהיו בגדיך לבנים כי מהמצות נעשו לבושים לנפש ושצריך להיות לבנים הוא ע"י שמחה של מצוה כמ"ש כבס ביין לבושו כו' ועל התורה נאמר ושמן כו'.

קטרת ^* קודם כמו בפסח דגדלות קודם לקטנות כמו בבעל תשובה. חנוכה ח' נרות א"ז הא' כמו ריח פתח הבית מבחוץ ולא כמנורה בהמ"ק ה"ז כשמן המשחה על מזה"ח, ח' נסיכי אדם נסיכי מקיפים.