ביאור כה תברכו

צגביאור כה תברכו

ביאור כה תברכו

א) לבאר הדברים הנז' לעיל אות א' בענין תפלה שהיא מלמטלמ"ע, והברכה היא מלמלמע"ט. הנה יש להקדים מ"ש בפע"ח בתחלתו פתיחת שער הראשון וז"ל ענין התפלה הנה כל תפלה היא בעולם העשיה מל' דעשי' כמ"ש תפלה לעני כי יעטוף והיא המל' דלה ועני' ששואלת ומתפללת מז"א בעלה שיתן לה חסרונה וסי' ואני תפלה כי אני המל' ולכן כל ל' תפלה שבתורה נז' בל' שפיכת נפש שהוא או בחי' מל' דאצי' או עולם העשי' כי שניהם נקראים נפש וז"ש הכתוב ואשפוך את נפשי לפני ה' בש"א סי' א' עכ"ל (וז"ש עם שפכו לפניו לבבכם תלים סי' ס"ב ובאיכה סי' ב' שפכי כמים לבך אך כאן אין נז' נפש) וענין הפי' שמתפללת מז"א בעלה שיתן לה חסרונה מבואר ממ"ש בפע"ח שער הנ"ל פ"ז וז"ל כי בתחלה שלא בשעת התפלה היו חסרים כי צדז"א לא הי' רק ו"ק והמל' נקודה א' ואח"כ ע"י תפלתינו נתקנו שניהם בפרצוף גמור כל א' מהם כלול מע"ס שלימות וכ"ז בהיותן עדיין אב"א ואח"כ ההכנה הב' הוא להחזירה פב"פ ואז ע"י ב' תקונים אלו הם מזדווגים זע"ז כו' עכ"ל. נמצא מובן מזה שענין חסרונה הוא ב' דברים. הא' שהיא רק בחי' נקוד' א' וצריך לבנותה שתהי' בבחי' ע"ס, והב' ענין היחוד והזיווג ונת' מזה בביאור מא' הזוהר פ' בלק דקצ"א ע"א ע"פ שחורה אני ונאווה כו' ע"ד גבורי כח עושי דברו כו' ותוכן הענין שנת' שם הוא שע"י התפלה דגבורי כח מתחלה נמשך המוחין ג"ר לז"א שהי' רק בעל ו"ק ולא יוכל להשפיע למל' וע"י שנמשכו בו המוחי' ונעשה גדול הוא ממשיך הט"ס ומלכות בסוד תוספות וזהו"ע עושי דברו ואח"כ נעשה גם היחוד העליון כו', וההסבר דברים נת' שם ובעה"ק ח"ב רפ"ז כ' וז"ל התפלה מכוונת לתכלית שיתברך השם הגדול ויתייחד בכבודו כו', כי התפלה השלימה ממשכת הברכה מן המקור כו' כשמן הטוב כו' שיורד ע"פ מדותיו כי השם הגדול מתייחד בכבודו כו' ויומשך מזה כענין שכתוב ומברכתיך יבורך בית עבדך כו' עכ"ל. וידוע דפי' השם הגדול הוא ז"א דאצי' כי שם הוי' הוא בת"ת, וכבודו הוא המל' וענין שיתברך השם הגדול הוא ההמשכה מאור א"ס באצי' ובז"א, וזהו מ"ש בפע"ח שיומשכו לז"א ג"ר שהם המוחין, כי ענין המוחי' הוא שבהם מלובש אוא"ס כמ"ש בלק"ת פ' תבא בביאור ע"פ היום הזה, ואזי עי"ז מתייחד בכבודו שהמל' שהיתה נקודה א' נתקנה בע"ס ומקבלת היחוד העליון שהוא ענין גילוי אור א"ס כו', וזהו ואולם חי אני וימלא כבוד ה', וענין חי אני זהו נמשך ע"י ח"י ברכאן דצלותא ע"ש בעבה"ק פי"ב.

קיצור. תפלה הוא במל' וסימן ואני תפלה שמתפללת שיתן לה חסרונה שהם ט"ס שלה הבאין לה בסוד תוס' גבורי כח עושי דברו ובעה"ק פי' שיתברך השם הגדול ויתייחד בכבודו והיינו שיומשך תחלה המוחי' לז"א שהם באין ג"כ לה בסוד תוספות.

ב) ולהבין זה קצת הנה צריך להקדים תחלה פי' אוא"ס כי הלא יש להבין דכתיב כי ממך הכל משמע מעצמותו ממש נאצל כו', וידוע שנאצלו הי"ס מבחי' אי"ן וזהו ע"ס בלי מ"ה כמ"ש בס"י (ועמ"ש מזה בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו ובד"ה וירא ישראל את היד הגדולה), אך הענין דהנה כתיב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים כו' אתה השני חסר ה', פי' אתה הוא ה' לבדך היינו מהו"ע ית' שהוא ית' לבדו ממש, ועז"נ יש אחד ואין שני לו, ובחי' האור הנמשך ממנו אף שנק' אוא"ס כלא חשיב ממש לגבי מהו"ע עד שנא' אתה הוא ה' לבדך ממש וכמשל זיו השמש מהשמש שאין ערוך כלל להזיו עם מהות השמש שהזיו הוא דבר המאיר את העולם והשמש לא יתכן לקרותו בשם מאיר אור כו' ר"ל שיתפעל מזה ע"ד שהפועל מתפעל כשפועל איזה פעולה ואינו כן בהשמש שאין נוגע לו כלל ממה שמאיר זיו ממנו, שכשהשמש יוצא ממילא יהי' ממנו הזיו להאיר את העולם החושך כו', וא"כ הזיו יקרא בשם אין פי' שאין מהות דבר מ"ה כו', אבל השמש יקרא דוקא מהות דבר בפ"ע כו', והזיו הוא הארתו וכלא ממש חשיב (וזהו"ע עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד פי' שמו היינו כענין הזיו וכשהי' כלול במקורו הרי זהו ענין אתה הוא ה' לבדך) ולא כמו הפעולה הנמשכת צהמהפועל אשר מתפעל ומשתנה עי"ז כי כל מניע מתנענע ונעשה שינוי כו', והאור הוא אינו כח השמש אלא שהוא בא ממילא כשיש מציאת השמש (וכמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה קו"ד) ואין כאן שינוי לגבי השמש בעצמותו בין שמאיר הזיו למרחוק או למקרוב או לכלים ירוקים או שחורים, והנה הגם שלגבי הזיו אין שינוי בו ג"כ בין כלים שחורים כו' כמ"ש במ"א (וע' בפרד"ס מזה שער עצמות וכלים פ"ד) אבל הזיו עצמו מהותו הוא ממש לפי המדות שממנו הזיו אם השמש אדומה יהי' הזיו אדום וכדומה כו', כמו"כ עד"מ יובן פי' אוא"ס ב"ה אינו מהותו ועצמותו ית' כ"א אור וזיו ממנו שהאיר ברצונו הפשוט ולא כמו אור השמש שנמשך ממילא שלא ברצון השמש כמ"ש בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו ואינו כמו השפעת שפע וכח שיהי' גורם שינוי ח"ו בהמשפיע רק כמו עד"מ זיו ואור מן מהו"ע ית' שאין שינוי כלל בעצמותו ית' בין שיאיר אורו כו' אלא שזה נמשך ברצונו, אך מ"מ הרי האור הוא מעין המאור שלפי אופן המהות כן יהי' האור לכן נא' כי ממך הכל, אך מה שיאיר אוא"ס ב"ה בנאצלים הוא הנק' בס"י בלי מ"ה והוא בחי' אין שאינו כמו מהות הנאצל כו'.

קיצור. ולבאר זה יש להקדים ענין כי ממך הכל ממך ממש ממהו"ע ית' ואעפי"כ אני הוי' לא שניתי כי ההתהוות רק מהאור והזיו שהוא אין וכלא חשיב לגבי העצמות ונק' שמו, עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, אלא שמ"מ לפי שהאור הוא מעין המאור ממש ע"כ כי ממך ממש הכל.

ג) וזהו אתה הוא ה' לבדך פי' מהו"ע מובדל ומרומם אפילו מהארת אור להאיר בחלל העיגול כו' והוא לבדו הוא בפ"ע כמשל השמש כנ"ל ומה שיאיר הקו להיות שרש דשרש הנאצלים בכלים מכלים שונים כידוע אינו נק' לבדו בלי שום דבר זולתו כו' שהרי יאיר את הנאצלים כו' וזהו אתה השני העושה השמים העליונים ושמי השמים כו' שהוא מרישא דא"ק עד רגלי העשיה כנודע, ואמנם האתה השני חסר ה' להיות כי הה' פרצופים לא באו לידי גילוי בכל פרטיהם שהרי לא נמצאו בנבראים ונוצרים כל מיני אופני האורות שבעולם האצילות כי הרי חסר בחכמת שלמה המוגבלת מה שימצא בחכ' דאצי' בבחי' בלי גבול באיזה פרטים שבה וכדומה, ועד"ז אפי' באצי' בכל החמשה פרצופים אינם מאירים זל"ז בכל מה שימצא בהם (וע' בע"ח שער העקודים ספ"ב, שאפי' בעולם העקודים לא נתגלו כל ה' מקיפים דנר"נ ח"י כ"א ב' מהם לבד וה' פנימיי' רק באורות שלמעלה מעקודים נתגלו ה' מקיפים כו' ע"ש ובעולמות בי"ע חסר גם מן ה' א"פ וכמ"ש בע"ח שמ"ח פ"ב בפי' אימא מקננא בבריאה היינו בינה אבל חכ' וכתר אין מאירים שם ונק' בחי' חשך וביצי' גם בינה אינה מאירה רק ז"א מקנן ביצי' כו' ע"ש) לכך תיבת את חסר ה' בכתוב להורות ע"ז משא"כ באתה הראשון שהוא לבדו שלימותא דכולא לא יחסר בו כח להוות הה' פרצופי' והיינו מבחי' האור א"ס שלמעלה מהקו מפני שכל אור ירבה או ימעט אורות כו', אבל בעצמות לא יתכן לומר אפי' כדוגמא זה שאינו בגדר אור כ"א כמו עד"מ עצמיות השמש הנק' מאור (ועמ"ש מזה בד"ה את שבתותי תשמרו).

צוהג"ה. מזה יש להעיר לענין מצה שההפרש בין חמץ למצה הוא באות ה' והיינו להמשיך מבחי' אתה הוא ה' לבדך שלמעלה מבחי' את עשית כו'. וגם י"ל שזהו ע"י עסק התורה כי חמשה חומשי תורה היינו ה' פרצופי' והתורה ניתנה בה' קולות וע"י התורה ממשיכים בחי' אתה הוא ה' לבדךועמ"ש בת"א ר"פ לך בענין ה' שניתוסף באברהם כו' ומזה יש להעיר ג"כ לענין ה' תפלות דיוהכ"פ ה' עינויים כדי להמשיך מבחי' אתה הוא ה' לבדך כו' עכ"ה).קיצור. וזהו"ע פי' לבדך היינו המאור, וענין את עשית חסר ה' באתה קאי על המשכת הקו שנמשך רק מבחי' אחרונה שבהאור מל' שבמל' דא"ס עד"מ ומל' נק' נפש וא"כ חסר בחי' רוח ונשמה חי' יחידה עד"מ וגם בחי' נפש אינה בשלימות רק נפש דנפש מל' שבמל' לכן חסר ה'. והגם שבאוא"ס אפי' בהאור לא שייך כלל מספר ע"ס או בחי' נר"נ ח"י מ"מ זהו לשכך את האוזן כו' ועיקר הפי' שמפני שנמשך מבחי' אחרונה שבהאור ע"כ לא נתגלה ונמשך בעולמות כל בחי' נר"נ ח"י ולכן חסר ה'. ומזה יובן ענין ה' דאברהם וה"א דמצה וענין ה' חומשי תורה וענין ה' תפלות דיוהכ"פ וענין התורה שניתנה בחמשה קולות.

ד) וע"פ הקדמה זו נבוא לענין התפלה שהיא על בקשת השינוי באורות לכלים שיהי' האור באופן אחר נעלה יותר מכמו שהי' קודם כמו שיתרפא החולה (והיינו ע"י שלמעלה ג"כ יומשך הרפואה במל' ממה שהיא בבחי' חולת אהבה כנז' בת"א פ' יתרו בד"ה משה ידבר ובלק"ת ע"פ והי' מדי חדש בחדשו והיינו ע"י התגלות אור א"ס בתוס' ורבוי האור וזהו"ע המשכת המוחי' לז"א וממנו נמשך המשכת הט"ס למל' ושיתייחד השם בכבודו כו' כנ"ל. וזהו מ"ש רפאני הוי' וארפא ושם הוי' בת"ת ובפסוק כי אני הוי' רופאך כתבו בשם האריז"ל שהוא ר"ת אריך להיות כי הרפואה באה מא"א ולכן נק' ארוכה כמ"ש כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך, והיינו כי כדי שיהי' המשכת אור חדש זהו ע"י הכתר שהוא המחבר המאציל א"ס ב"ה בנאצלים והוא המאיר בת"ת קו האמצעי בריח התיכון וזהו רפאנו ה' שהמשכת האור הוא ע"י שם הוי') וכן לענין ברכת השנים שיתברך השנה ועד"מ מה שהנהר יחרב ויבש ע' זח"א י"ב ובפ' תרומה קס"ו ב' יתברך נביעתו כו', שצריך להשתנות האורות בכלים ואותיות המושכל מורגש מוטבע כידוע, ולכך אומרים יהי רצון פי' יהי' באופן אחר דהיינו תוס' אור עדמ"ש רצית ה' ארצך כו', ואור פניך כי רציתם כו' והיינו כנ"ל שכשמסתלקין המוחי' ג"ר מז"א אזי ההנהגה הוא נק' בשם שינה כמ"ש בביאור מאמ' הזוהר פ' בלק קצ"א ע"פ שחורה אני ונאווה כו' וכמ"ש ג"כ ע"פ המאמ' וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא ואזי מתנהג העולם רק בדרך הטבע הנמשך מבחי' שם אלקים גימט' הטבע ועז"נ אותותינו לא ראינו וכמ"ש ע"פ אני ישנה ולבי ער וכשצריך להמשיך התגלות האור שיתרפא החולה היפך טבעו וכיוצא בזה צריך שיומשך המוחי' בזו"נ שבהם שורה אוא"ס, וזהו יהי רצון גם כי שמו בגימט' רצון ר"ל שמו מל' דא"ס נעשה כתר לאצי' הנק' רצון וא"כ פי' יהי רצון שיומשך מבחי' הוא ושמו לבד המשכת הרצון להיות תוספות אור על בחי' את חסר ה' ועמ"ש צזמענין זה ע"פ בן פורת יוסף, פרת בגימט' ה"פ קול שהתורה ניתנה בה' קולות ויוסף היינו תוספות ורבוי האור.

קיצור. ומכ"ז יובן ענין יהי רצון כי הנה מחמת חסרון ה' הנ"ל נמשך למטה בבי"ע עוד חסרון ביותר כענין מיעוט ט' ספירות מיעוט הלבנה יהי מארת חסר ומחמת מיעוט זה נמשכו הדינין ולכן מבקשת יהי רצון תוס' אור והיינו כי כדי שיתרפא החולה ע"י שכן למעלה תתרפא המל' מחולת אה', רפאני ה' ת"ת מקבל מא"א וכן ברכת השנים שלא יהי' ונהר יחרב ויבש וכ"ז ע"י רצית ה' ארצך שכשמסתלקי' המוחין ההנהגה בבחי' שינה אלקים גימט' הטבע וע"י המוחי' ותוס' אור יומשך בחי' שלמעלה מהטבע אך שמ"מ עכשיו מתלבש ג"כ בבחי' הטבע והמשכת תוס' האור היינו מבחי' הי' הוא ושמו בלבד שמו בגימט' רצון וזהו יהי רצון.

ה) והנה ענין יהי רצון שהוא שינוי רצון אינו פועל שום שינוי ח"ו בבעל הרצון, כי הרצון שלמעלה אינו כמו באדם שהרצון הוא חלק מעצמותו ממש כנודע מענין עשר בחי' הנפש רצון שכל ומדות כו' וגם הוא בחי' מורכב על עצמותו שהוא והרצון ב' דברים וכן הוא בחכמתו כידוע שזה נק' תוארים בל' פלסופי' כו', אבל הרצון של עצמותו ית' אינו אלא אור וזיו שאינו שינוי כלל (כי אין הרצון חלק מעצמותו ח"ו כמו בהשפעת שפע רק שהאיר ממנו זיו והארה והוא בחי' רצון כי למטה באדם הוא חסר לדבר ואותו דבר משלים לו החסרון ע"כ מוכרח להיות רוצה וזה הרצון הוא עצמותו אבל למעלה כלום חסר ח"ו ואם צדקת מה תתן לו, אלא ענין הרצון היינו ע"ד הארה שהאיר ממנו להיות רוצה כך וזהו שמבחי' אתה הוא ה' לבדך נמשך להיות את עשית כו' ועמ"ש מזה בלק"ת ס"פ שלח בביאור ע"פ אני ה' אלקיכם דרוה"ש ועמש"ל בפי' שמו גימט' רצון היינו מבחי' שמו נמשך להיות רצון שהוא כתר והרצון הוא מכלל ה' פרצופי' הנמשכים מבחי' האור) כנ"ל ולכך נק' הכתר אור צח כו' אור דוקא שהוא אינו אלא הארה (וכתר חשבון ג"פ אור היינו אור קדמון אור צח אור מצוחצח וסימן קמ"ץ וי"ל שכולל או"פ ואו"מ וכלים כ"מ בזהר תרומה קס"ו) ומה שמבקשים יהי רצון פי' חדש היינו שיומשך האור ע"י אותיות הוי' מן העצמיות כי הלא ממך הכל כו' כנודע שגם הרצון יומשך ע"י צמצום והתפשטות כו' וזהו יהי רצון מלפניך הוי' פי' מלפני הוי' שהוא העצמיות יומשך אותיות הוי' לאור הרצון שיאיר באופן אחר כי הרי ממך הכל לפי אופן המהות.

קיצור. והיינו המשכת אור חדש מבחי' בעל הרצון שהוא ענין שיומשך הארה חדשה מבחי' שמו ולכן המשכת הרצון אינו פועל שום שינוי בעצמות כי הרצון למעלה אינו כלל כענין הרצון למטה ולכן רצון אותיות צנור שהוא כמשל הצנור שבו נמשך המשכה כו'.

ו) והנה מדת מל' לית לה מג"כ פי' שאינה יכולה לקבל אוא"ס ב"ה בעצמותה בלתי ממוצעים שהם המדות דאצי' ולכך נק' עניי' כו'. (ועמ"ש במ"א שזו"נ הם שני הממוצעים המחברים אוא"ס ב"ה עם בי"ע כרוב א' צחמקצה מזה וכרוב א' מקצה מזה, ומ"ש מזה ע"פ מא' הזוהר פ' בחוקותי דקי"ד ע"ב ע"פ דומה דודי לצבי כו') והטעם הוא להיותה ב' הפכים עם אור א"ס ב"ה כידוע שאין מלך בלא עם כי מדת המלוכה לא תתכן פעולתה כ"א כאשר יהי' דוקא מי שיתפשט בבחי' יש ודבר בפ"ע כו' שאזי ימלוך עליו ויכפפנו, אמנם כאשר יהי' בו הביטול במציאות או ההתקרבות מצד העצמות כמו הבן לאביו לא יתכן כלל מדת מל' כו' (ועמ"ש סד"ה בשעה שהקדימו בענין עושי דברו ובד"ה תקעו בחדש בענין בנין המל' בר"ה) והוא בחי' מל' שבמל' שהוא הממשלה כידוע (ר"ל שאצילותה רק בנקודה א' ושאר ט"ס באין לה בסוד תוספו' וע"ז הוא תפלה) והוא כח הפועל האלקי' בכל הנפעלי' כידוע ולכן נז' בגמ' וזהר שדוד אין לו חיים רק אדה"ר נתן לו ע' שנה (עמ"ש מזה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית לדוד) פי' שהמל' היתה נקודה א' בחי' מל' שבמל' הנ"ל ואדם קדמאה היינו אבא שרש כל האצי' (כי בחי' אדם הוא חכ' כנודע) בנה אותה מז' תחתונות שבו שהמה ע' שנין כו' כי אבא יסד ברתא כו' פי' הענין כי עצם החכ' היינו ג"ר שבה שהוא בחי' חכ' כח מ"ה שהוא עד"מ כח השכל עצמו א"א לבא לידי דבור כי הרי יטרד בה כו', אך מבחי' ו"ק שבה היינו השפעות השכל לידי גילוי כמ"ש במ"א שהוא חסד שבחכ' משם עיקר בנין הדבור בפרצוף שלם חב"ד כו', ואחר שכן הרי המל' הוא בהיפוך ממש מאור א"ס ב"ה שאינו שורה אלא בבחי' ביטול במציאות דוקא כמו מ"ה שבחכ' כידוע (כי בחכ' ג"כ יש אצי' בי"ע, ואצי' שבחכ' זהו חכמה שבחכמה כמ"ש הרמ"ז פ' פקודי דר"כ) וכן בהמשתחוה שאינו מהות כלל כו' וכל מה שיהי' יש ודבר ואפי' במקצת יתרחק מאוא"ס ב"ה מפני שא"ס ב"ה לבדו מובדל ומרומם כנ"ל ואורות בחי' אין ומה הוא כנ"ל והמל' אינה שורה אלא על מי שהוא יש ודבר כנ"ל והרי מדה זו מסתיר אא"ס ב"ה ואינה יכולה לקבלו לכן אינה יכולה לקבל גילוי אוא"ס ב"ה בלתי ע"י ממוצעים שהם המדות דאצי' וגם המדות מקבלים ע"י ג"ר ובינה נק' שכינתא עילאה שמשכנת ג"ר על ז"ת אזי אח"כ יכולה המל' לקבל, ועמ"ש מזה בביאור מא' הזוהר ח"ג פ' קדושים דפ"ו ע"פ אתם עדי כו' ועבדי כו' ואחרי לא יהי' שלכן נקראת המל' אחרי דשם נת' שהדבור אף שאנו רואים ששרשו מהשכל אבא יסד ברתא שלכן התינוק קודם שנשלם לו מוחי' דיניקה אינו יכול לדבר הרי שהדבור נמשך מהשכל עכ"ז אנו רואים שנמשך ג"כ מהמדות שאינו מדבר כ"א במה שלבו חפץ ונמצא מקבל מהשכל ע"י המדות דוקא והוא מפני כדי שיהי' מהדבור בחי' התהוות יש ודבר נפרד שאם הי' מקבל מהחכ' שלא ע"י המדות לא יוכל להיות התהוות היש כי חכ' הוא כח מ"ה כן נת' בביאור מא' הזוהר פ' קדושים דפ"ו ע"א ע"פ לפני לא נוצר אל כו' ע"ש, ועמ"ש בתו"א בד"ה כי אברהם לא ידענו בענין ח"ע וח"ת כו' לכן היא מבקשת מז"א בעלה שיתקן חסרונה שלא תהי' הסתר וחלל באוא"ס ב"ה והתיקון שלה הוא דוקא ביחו"ע ותתאה בשמע ובשכמל"ו שהוא וקוב"ה ושכינתי' כידוע. ולהבין איך יהי' תיקונה בזה להיות כי ידוע שהוי' הוא האלקים פי' מדת הצמצום של האלקים הוא בא ונמשך מהוי' עצמו והיינו שנמשך ה"ג הנק' אלקי' מאוא"ס ב"ה שיוכל להיות מדת הצמצום וההסתר כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו' (וזהו אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים שגם ההעלם דשם אלקים אינו מסתיר כלל לפניו צטכו' כמ"ש מזה בד"ה שה"ש ובד"ה ראשי המטות), והענין הוא עד"מ מי שאומר איזה שכל עמוק בדברי חידה ומשלים שהוא מסתיר ומעלים בהם השכל לזולתו עד שאינו מבינו כלל כו' א"א לומר שאין בדברי המשלים מהשכל של הנמשל באמת שהרי החכם בעצמו המציא אופן המשלים לפי אופן השכל של הנמשל ממש ולגבי' אינם מעלימים ומסתירים כלל את השכל ממש כמו שהוא או' השכל בעצמו כו', וא"כ הגם שלזולתו שאינו יודע השכל הם לבוש והסתר עכ"ז אינו לבוש נפרד באמת מאחר שההסתר שלהם הוא נעשה בתחבולה ע"פ השכל (ואדרבה נלקח מחכ' גדולה שזהו"ע משלי שלמה וכמ"ש בד"ה לך לך ובד"ה והבדילה הפרוכת שהפרסא שבין אצי' לבריאה שגורם התהוות היש שורשה למעלה מזו"נ עצמן והיינו מהבינה כו' כמ"ש ג"כ בביאור ע"פ השמים כסאי כו' שהכסא שורשה משמים כתר כו') וכן כל לבוש והסתר שיעשה האדם בעצמו מאחר שהוא יעשה ההסתר אינו לבוש והסתר כלל באמת משא"כ אם לא הי' עושה בעצמו ההסתר כו' כמו"כ עד"מ הרי ידוע שאוא"ס ב"ה הוא כל יכול ויכול לעשות הסתר ולבושים ג"כ שיעלימו אורו כו', ואמנם מאחר שהוא עושה את ההסתר והלבוש אינם נפרדים כלל באמת מאורו ית' מאחר שהוא הפריד כו', וזהו ענין ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שבחי' ההסתר פנים הוא בבחי' ביום ההוא כמ"ש מזה בד"ה ביום השמע"צ ובד"ה יביאו לבוש מל' וזהו כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' ברבות פ' בראשית פכ"ח היינו שהלבוש נמשך מעצמותו שאינו לבוש נפרד באמת, וכן ה"ג דאלקים שנמשכים משם הוי' שהוא אורות הנאצלים שיוכל להיות בחי' מל' שהוא האלקי' המצמצם עד שיהי' מלך על עם כו' כמשנ"ת בסש"ב כו', הרי כשמתגלים ה"ג אלו בזה נתקן חסרונה ואינה בבחי' נפרד ולבוש ומסך כלל, וזהו היחוד (ר"ל שורש ה"ג היינו ה"ג דאימא שנק' אלקים חיים ושורשה ה"ג דעתיק ע"כ כשנמשכים בה ממקור הגבורות הם גבורות ממותקות וזהו היחוד כי מיתוק זה מקבלת ע"י ז"א כו').

קיצור. והנה המל' א"א לה לקבל מאא"ס כ"א ע"י ע"ס, שהם ממוצעים בינה ובין אור א"ס כי המלוכה אין שייך אלא על היש ואוא"ס אינו שורה אלא במקום הביטול והחכ' מאין תמצא, וזהו שאדה"ר ח"ע נתן לדוד ע' שנין מז"ת שבחכ' נבנה הדבור בחי' מל' ולכן נאמר עלי' ואני תפלה שיהי' בה גילוי אוא"ס, והגילוי הוא ע"ד מ"ש כי הוי' הוא האלקים דכולא חד כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כמו הנמשל עם המשל בשרשו א', משלי שלמה, משל הקדמוני, ולכן תיקונה שיתגלו בה שרש הה"ג אלקים חיים ועמ"ש בד"ה אד' שפתי תפתח בענין ב' בחי' ה"ג. ועוי"ל בענין תיקונה כי אף שהדיבור מקבל מהמדות עכ"ז לפעמים מקבל מהחכ' שלא ע"י המדות כמ"ש בד"ה והי' מדי חדש, והיינו כי בתחלה כדי שיהי' התהוות היש ודבר נפרד מוכרח שתקבל ע"י המדות הנק' ששת ימי המעשה אמנם אחר שכבר נתהוו יוכל להיות מאיר בהם הארת הביטול דחכ' ואעפי"כ לא יתבטלו מציאותם כיון שכבר נתהוו, וכה"ג מבואר במבו"ש בענין הרשימו והקו שמתחלה הוצרך להיות צמצום ומקו"פ ולא ישאר אף הקו כדי שיהי' שרש התהוות העולמות ואחר שכבר נתהוו יוכל להאיר הקו ולא יתבטל מפני כן ממציאותם כו'.

קז) ועתה אחר שנתקן חסרונה בק"ש ביחו"ע ותתאה כנ"ל אז היא מתפללת בשמו"ע ואומרי' ברוך הוי' פי' שיהי' רצון מלפני הוי' שיתרפא החולי וכדומה והוא שלאחר היחוד הנ"ל יכולה לקבל אוא"ס, ואינה הפכית כנ"ל (וכמ"ש הרמ"ז ר"פ תזריע דמ"ב סע"ב בפי' אשה כי תזריע וילדה זכר שמיד שמתעברת לית בפומא דילה אלא ילידו דילה אי להוי דכר שהיא חפיצה בגילוי החסדים וע' זח"ג בהר ק"י ע"ב ע"פ ועשה טוב שכן ארץ כו', ואפשר זהו ההפרש בשמו"ע בין שלש ברכו' ראשונות ובין י"ב ברכות אמצעות, אשר ג' ברכות ראשונות שהם הנק' סידור שבחו של מקום היינו מה שניתקן המל' ע"י חג"ת שע"י ג' מדות אלו נמשך לה גילוי אא"ס ב"ה עד שאו' אתה קדוש ושמך קדוש שהיא המל' קדוש כו' ואזי אח"כ בי"ב אמצעות שהן ענין בקשת צרכיו שהם נגד י"ב שבטי' היינו מה שהיא מבקשת שיאיר בבי"ע כו', והארה זו היא ע"י י"ב שבטים שבבריאה ושרשם מי"ב ג"א דז"א והיינו למלאות כל מחסור דבי"ע כו') לכך ביכולת מל' דעשי' להמשיך רצון מלפני הוי' ויאיר אור חדש בהשינוי שנעשה הים ליבשה וכדומה שכל ד' יסודות המה מקבלים רק ממל' דעשי' וכדי שיהי' שינוי בהם לכך מתפללת בחי' מל' דעשי' בהיכל נוגה שהמתפלל כשמדבר ואומר רפאני וכדומה והוא שפיכת נפש לצאת מנרתקה והסתרה מכמות שהיתה מחיות הד"י בתחלה בצירוף הים ויבשה שהרי עתה יהי' האור מחדש מן עתיקא דכלא כמ"ש במ"א בענין מה תצעק אלי כו' (ועמ"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים בענין סנדל קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל כו', שהכח הזה בסנדל לפי שהוא מקור העשי' וכ"ש במל' דיצי' ועשי' כו' שבחי' סנדל הוא נעל לה כו'), וכשאין המתפלל רוצה בנס הגשמי כלל רק למען התגלות אלקות לבד שיתקדש ש"ש ברבים ויאמר הרחוק מה גדול שמו וידע כי אין אלקים בלעדו כמו שהי' בימי יהושע כו' זהו תפלת מל' דאצי' והוא ג"כ שפיכת נפש כי שניהם נקראי' נפש וכמ"ש במ"א בפי' נשבע הוי' בנפשו שבחי' נפש נק' מה שיורד להחיות הגוף שהוא בי"ע וע"ד מארז"ל מה הנפש ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם נמצא בחי' ממכ"ע נק' נפש וזהו והר סיני עשן ר"ת עולם שנה נפש (ובלק"ת מהאריז"ל פ' כי תשא ע"פ ונתנו איש כופר נפשו מבואר אשר א"א הוא נפש האצי') וצ"ל אם ישים אליו לבו אליו דוקא ולא למדותיו ועי"ז רוחו ונשמתו אליו יאסוף דהיינו סוכ"ע שלמעלה מבחי' נפש וכמש"ל בענין אתה עשית את חסר ה' כי ה' היינו נר"נ ח"י ובבחי' את עשית מאיר רק בחי' נפש ואין מאיר כל ה' בחי' הנ"ל שלמעלה מבחי' נפש והבקשה למלאות מחסורה ע"י המשכה מבחי' אתה הוא ה' לבדך וזהו ברוך אתה כו' ועמ"ש ע"פ אני דפ' ציצית בפי' אשר לא נשא לשוא נפשי בלק"ת ס"פ שלח, אך הבקשה וההמשכה וגילוי אלקות בהנסים הגשמיי' הוא המקור להן כמו שהאצי' מקור להעשי' כנודע.

קיצור. ואחר שנמתקו הגבורות דמל' שזהו הנק' סידור שבחו ש"מ היא מבקשת ושואלת צרכיה היינו המשכות הרצון להיות גילוי למטה רפואת החולה וברכות השנים וזהו"ע שפיכת נפש מל' דעשי' וכשמכוין רק גילוי אלקות זהו שפיכת נפש דמל' דאצי', וענין כי תזריע וילדה זכר, סנדל קושר כתרים.

קאח) וכ"ז הוא ענין התפלה. (הג"ה. שהיא הנק' חיי שעה שהוא המשכת האור בבחי' מל' הנק' שעה אבל התורה נק' חיי עולם שהוא המשכה בז"א ועמש"ל סעי' ו' שזו"נ הם המחברים אא"ס עם בי"ע א"כ ההמשכה בז"א זהו ההמשכה מאור א"ס מה שנמשך להיות מקור ושרש לההשפעה לבי"ע וההמשכה לנוק' זהו ההמשכה בבחי' הגילוי לבי"ע וד"כ זהו"ע עלמא דאתכסיא ועדאת"ג ומ"מ התפלה נק' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ולכן צ"ל על תפלתי שתהא סמוכה למטתי כמ"ש במ"א ע"כ הג"ה) והנה ההפרש בין תורה לתפלה שהתפלה נק' עני כמ"ש תפלה לעני כי יעטוף והתורה נק' עשיר בי מלכים ימלוכו כו'. (הג"ה. ואפ"ל כי עני זהו סיהרא דלית לה מג"כ, וזהו"ע התפלה למלאות החסרון שהוא ענין מיעוט הלבנה שמצד זה נמשכו כל חסרון ולכן ר' אליעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי כי הצדקה היא ג"כ למלאות די מחסורו אשר יחסר לו ולכן ע"י שהוא ממלא חסרון העני מדה כנגד מדה ימשיך ע"י התפלה למלאות מחסורו וכן בשרש הדבר מילוי החסרון במל' הנק' סיהרא כנ"ל אבל התורה נק' תורת ה' עדות ה' פקודי ה'. והנה שמש ומגן הוי' אלקים גם התורה נק' תורת משה פני משה כפני חמה כו', וזש"ל בענין ולא תחללו שלא יהא חלל כי על ידי התורה ממשיך בחי' מוציא חמה מנרתיקה כצאת השמש בגבורתו, וגם א"כ אינו ע"ד מילוי די מחסורו לבד כ"א בחי' עושר וריבוי האור עמ"ש מזה ע"פ מי יתנך כאח לי כו', גם התורה נק' עמודא דאמצעיתא שהוא הנק' עשיר רע"מ ר"פ תשא, ע"כ הג"ה). להבין זה דהנה מבואר לעיל שמן ז"ת דאבא עילאה נבנה בנין המל', אבל בחי' ג"ר שבחכמה א"א לבוא לידי דיבור כו' מפני שהוא בבחי' ביטול כו', וזהו"ע התורה שהוא ג"ר דא"ק דהיינו מהות חכמתו ית' חכים ולא קבבחכמה ידיעא כו' ובהיות הג"ר שבחכ' בחי' ביטול העצמות ביותר לכך ישרה בו אא"ס ב"ה העצמי' כו' כנ"ל (ועמ"ש בת"א סד"ה ואלה שמות בנ"י ההפרש בין עצמית חכ' ובין נה"י דאבא הנק' יש"ס כו', ומזה יובן ההפרש בין ז"ת דאבא ובין ג"ר דאבא, ועמ"ש ע"פ אלה מסעי בענין פי' תיקון ואמת), והנה כשאומר דבר ההלכה כמו במה מדליקין כו' הרי הלכה זו הוא דבר ה' שנמשכה ע"פ מהות חכ' ית' שבדבר הלכה זו במה מדליקין כו', וה"ז ממשיך בחי' ביטול שבג"ר דאבא שהוא הגבה למעלה מכל חיי העולמים הנק' ח"ש כנודע מפני שהמה רק מז"ת דאבא כנ"ל וזהו ולא תחללו את שם קדשי פי' להיות כי ידוע שמל' נק' עשיראה דכולהו פי' אדה"ר לקח הע' שנין שלה הנ"ל מכל ספי' וספי' המל' שבה כו' והמה הל' כלים דז"א היינו המל' שלו והוא לבדו ט"ס לבד כמ"ש בע"ח כו' והם שרשי הצמצומי' דבי"ע שהם נקראי' לבושים ומסכים דאצי' ובקריעת המסך יאיר אור בעולם הבריאה. וביאור הדבר נודע ממש"ל שהנה כח ההתנשאות על יש ונפרד דוקא והוא לבוש מסתיר אוא"ס כנ"ל ונמצא שמלא כל הארץ אוא"ס ב"ה שהרי לא הי' מקו"פ כנ"ל כנודע ורק המסכים האלו מסתירים והם כמו שעושים חלל והסתר באוא"ס הנק' שם קדשי וע"ז כתיב לא תחללו לעשות חלל ומקו"פ כי לית אתר פנוי מיני' ועד שלא נבה"ע כו' כמו"כ גם עתה ע"י לימוד דבר הלכה שהוא המשכת הביטול של ג"ר שבו ישרה אוא"ס העצמית כנ"ל אז נקרעו המסכים לגמרי ואינם מסתירים כלל כו', הרי בהבל פי האדם שנלקח מנוגה שהם הלבושים ומסכים יש דבר הוי' שהוא חכמתו ית' חכים ולא בחכמה ידיעא ונמצא שמתגלה אוא"ס ב"ה גם בהלבושים ומסכים ולכך נק' הת"ח קדש כו' ע"י שהוא תלמיד חכם ר"ל שמקבל בחי' החכ' שהוא הנק' קדש. והנה המסכים המעלימים נק' להבדיל בין הקדש ובין החול אכן יש חולין שנעשו על טה"ק היינו ע"י עסק התורה ממשיך בחי' החולין שיהיו על טה"ק כו'. ועפי"ז יובן מ"ש ונתתי מטר ארצכם כו' וצ"ל איך יתכן שיאמר משה ע"ה ע"ע שיתן מטר כי הלא משנה תורה מפי עצמו אמר וזהו שאומרים שמע ישראל כו', אך הענין הוא כנ"ל שלאחר התפלה וקבלת האה' במס"נ ואהבת אומרי' ודברת בם שהוא ג"ר דאבא כנ"ל ובפ' שני' אור א"ס שבחכ' רמ"ח תיבו' שבק"ש ונתתי מטר כו' כי הק"ש הוא ד"ת וזהו שרש הלימוד בתורה כל היום כו' כי ע"י הק"ש נותן מוחי' לז"א ברמ"ח תיבין דילי' כמבואר במ"א בענין השמיעני את קולך שהתורה היא המשכת מוחי' למדות כו' וק"ש הוא לימוד התורה שלומדים המדות כו'. והנה בזמן שבהמ"ק הי' קיים שהי' התגלות אלקות של מדת מל' בהיכל ק"ק כנודע לא הי' צריכים כ"כ לתפלה שהוא רק תיקון חסרונה בהמשכות רוחניות וגשמיות כנ"ל מאחר שהי' בלא"ה גילוי אלקות בבחי' יחוד פב"פ כנודע כו' (כי הי' מעין קיימא סיהרא באשלמותא) אמנם החזיקו יותר בלימוד התו' שהוא המשכת אוא"ס בעצמו כנ"ל שהוא הגבה למעלה מיחוד זו"נ שהרי הוא המשכת מוחי' מאו"א כנ"ל כו', אבל עתה בימי הגלות שחיצוניות העולמות מתגברים ביניקתם על הפנימי' וצריכה המל' תיקון לחסרונה שנק' עני' כנ"ל, ולכך התפלה עיקר כו'. וזהו שהתורה נקראת עושר כו' כי העשיר הוא המשפיע כו' כן הג"ר שבחכ' בהם עיקר השפע מכל טוב היינו כסף וזהב פי' חו"ג שבמדות הנולדים מן השכל הכל הי' באוצר החכ' טמון וצפון כו' ולכך בי מלכים ימלוכו פי' יעשו להם עטרת לראשם ומוחי' להם הכל מעושרה של תורה כנ"ל שהם הג"ר כנ"ל.

קיצור. התפלה נק' תפלה לעני למלאות חסרון הלבנה, והתורה עושר, שמש ומגן ה', שורש בנין המל' מז"ת דאבא והתורה מג"ר קדש מלה בגרמי', דבר הלכה נמשך מג"ר דאבא, עמ"ש בענין עמל תורה ועמל שיחה, ולא תחללו שלא להיות חלל והפסק ע"י מוציא חמה מנרתיקה ואמת ה' לעולם ואין אמת אלא תורה וזהו שנק' הת"ח קדש לפי שהוא תלמיד מבחי' חכ' הנק' קדש, וזהו ונתתי מטר, ובזמן שהי' בהמ"ק קיים לא הי' צריך כ"כ לתפלה והחזיקו ביותר בלימוד התורה אבל עכשיו צ"ל תפלה ותורה.

ט) והנה התורה ניתנה בה' קולות, וזהו בן פורת יוסף פרת גימט' ה"פ קול שע"י התורה נמשך מבחי' אתה הוא ה' לבדך אתה בה' כו', וזהו יוסף תוס' אור, עמ"ש בת"א סד"ה ויהי מקץ הראשון והשני מענין יוסף, גם י"ל תפלה מילוי החסרון ע"ד וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב שהם אהוי"ר ורחמים תפלות אבות תקנום באל שדי שהוא ל' סיפוק כמ"ש בזוהר ויקרא ד"י, אבל תורה עושר היינו עמודא דאמצעיתא זהו ושמי הוי' לא נודעתי להם אלא שנמשך ע"י התורה והיינו כי שדי זהו די סיפוקו די מחסורו משא"כ שם הוי' ת"ת עולה עד הכתר ומשם נמשך תוס' האור לאין קץ, וכמ"ש מזה במ"א. גם י"ל ע"ד ההפרש בין תפלה לברכה שהתפלה מלמטלמ"ע והברכה מלמעלמ"ט כמ"ש ע"פ מא' הזוהר פ' בלק קפ"ז ע"פ המלאך הגואל יברך כו'.

קגקיצור (א) תפלה היא במל' שמבקשת שיתן לה חסרונה ע"ל ס"ח. (ב) ויש להקדים איך יהי רצון אינו שינוי בעצמותו ממך הכל ורק מהארה וע"כ אני ה' לא שניתי. (ג) אתה הוא ה' לבדך כענין עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד את עשית חסר ה' שאינו מאיר כל ה' בחי' הנכללים בשמו הוא שם הוי' כ"א בבחי' נפש. (ד) ומזה נמשך למטה בבי"ע החסרון וזהו"ע שינה וצריך להמשיך תוספ' אור ומקור ההמשכה מבחי' אתה הוא ה' לבדך. (ה) והיינו המשכה מבעל הרצון יהי רצון צינור הארה ולא כמו הרצון באדם לכן לא שניתי. (ו) אך המל' א"א לה לקבל מאא"ס כ"א ע"י החכ' וז"א בעלה כי המל' מקור התהוות היש ואא"ס אינו שורה אלא במקום הביטול שהוא חכ' לכן צ"ל תחלה המשכת ג"ר בז"א מהחכ' ואח"כ נמשך במל' כי הוי' הוא האלקים. (ז) וזהו הנק' סידור שבחו ש"מ ואח"כ יבקש צרכיו מילוי החסרון, וזהו"ע שפיכת נפש כדי להמשיך מבחי' שלמעלה מנפש רוחו ונשמתו אליו יאסוף כו'. (ח) וכ"ז הוא ענין התפלה תפלה לעני דשרשו מז"ת דאבא אבל תורה מג"ר קדש מלה בגרמי' ולא למלאות החסרון לבד כ"א בחי' עושר. (ט) התורה ניתנה בה' קולות בן פורת יוסף ע"ד וארא כו' ושמי כו' גם ע"ד מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, תפלה וברכה. ענין שהמל' היא נקודה א' ומבקשת החסרון שלה ט"ס י"ל בעבודה ע"ד שנת' בת"א בפ' תצוה בד"ה זכור דעמלק שביצי"מ היו כנס"י בבחי' קטנות היינו רק בחי' אמונה ויאמן העם וארץ ישראל נק' ארץ טובה ורחבה הרחבת הדעת כו', וזהו עצמו ענין נקודה א' זהו בחי' אמונה והט"ס שבאים בתוס' זהו הרחבת המוחי' ואהוי"ר כו' ושם נת' שיש בחי' ע"ס גם בבחי' אב"א וזהו"ע לכתך אחרי במדבר כו', ואח"כ יבא לבחי' פב"פ ע"כ ע"י התפלה שהוא הרחבת הדעת להתבונן בגדולת הוי' ואהוי"ר שכליי' ממשיך כ"כ למעלה תוס' ט"ס במל', וגם כי התבוננות הוא בענין אתה הוא ה' לבדך את עשית כו', אך התורה נת' בד"ה ואתחנן שהוא למעלה מהתפלה כי התפלה זהו מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע והתורה היא המשכה מבחי' שאין אתדל"ת מגעת שם, ועמ"ש מזה בסד"ה האזינו השמים הראשון בענין ויבא כגשם לנו אהי' כטל כו' ועמ"ש ג"כ בד"ה ולא אבה בלק"ת פ' תצא ההפרש בין שם הוי' הנמשך בנפש ע"י אתדל"ת ובין בחי' ויהפוך ה' אלקיך לך כו' ויש לומר זה הבחי' הב' היינו ע"י התורה, ועמ"ש באגה"ק בסופו בד"ה דוד זמירות קרית להו.