כה תברכו

פאכה תברכו

כה תברכו כו' יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך כו'. הנה שלשה ברכות אלו דברכת כהנים, יברכך, יאר, ישא, הוא כנגד ג' מדריגות שיש בכנסת ישראל והוא מה שאמרו רז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי כו', וכנגד ג' בחינות אלו הכהנים אומרים שלשה ברכות (וג' בחי' הוי') יברכך הוא למדריגה הנק' בתי יאר הוא למדריגה הנק' אחותי ישא הוא למדריגה הנק' אמי, והיינו להיות שהכהנים הם מקודשים כמו שמברכי' אשר קדשנו בקדושתו של אהרן שהוא בחינת ורב חסד דע"י דלית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה כו', לזאת ביכולתם לברך לכנסת ישראל לכל הבחי' שבה אפי' לבחי' פבהיותר גבוה שבכנסת ישראל שנק' אמי כמשי"ת. והנה להבין מתחלה שלשה מדריגות שבכנס"י והברכה בדרך כלל יש להקדים ההפרש בין תפלה לברכה שבחי' תפלה הוא בחי' ההעלאה ממטלמ"ע והיינו שהעומד למטה (שהוא בחי' המקבל מל' דאצילות הנק' כנס"י) עולה למעלה למקום המשפיע והעלי' הוא ע"י הבקשה שהוא מבקש למלאות חסרונו (וכמ"ש בכהאריז"ל שהמל' מבקשת מדודה שהוא בחי' ז"א למלאות חסרונה כו') וזהו למען יזמרך כבוד נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע כו' והוא מש"א ואני תפלה, אני הוא בחי' מל' כו' וזהו ואשפוך את נפשי לפני ה' שהתפלה נק' שפיכת נפש כו', משא"כ הברכה הוא המשכה מלמעלמ"ט והיינו שהעומד למעלה (שהוא בחי' המשפיע כו') ממשיך שפע הברכה אל העומד למטה, ושפע זאת בא בדרך ציווי וגזירה כמ"ש יצו ה' אתך את הברכה באסמיך כו' (והגם שגם התפלה הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט שהם ענין ח"י ברכאן דצלותא מ"מ ההמשכה הוא מצד ההעלא' ולכן הוא ממקום נמוך ביותר לפ"ע העלאת המקבל בלבד שלא יוכל להגיע לעצם המשפיע, משא"כ הברכה הוא בחי' המשכה שלא ע"י העלאה מתחלה רק שהוא בא מעצם המשפיע שמתעורר מעצמו להמשיך שפע ולכן הוא ממקום גבוה ביותר דהיינו מעצמיות המשפיע). והנה גם התורה היא בחי' המשכה מלמעלמ"ט (והוא מבחי' עצם המשפיע שמתגלה כמו שהוא רק מ"מ יש הפרש ביניהם גם יש חילוק בין ברכה להודאה כמשי"ת) ע"ד ענין הברכה כו'.

ב) ולהבין ביאור ענינם. הנה מתחלה יש להבין ענין התפלה למעלה במל' דאצי' הנק' כנס"י מה היא ומבואר למעלה שהוא הבקשה למלאות חסרונו, מהו החסרון ומהו מילוי החסרון. הנה ידוע דסיהרא לית לה מג"כ. וביאור ענין זה הנה כתיב אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים ושמי השמים כו' הארץ וכל אשר כו', והנה אתה הראשון הוא בה' ואתה השני חסר ה"א (כי אתה הראשון מדבר בבחי' דכר המשפיע שהוא בבחי' המל' דאצי' כמו שהוא בבחי' אצי' שנק' דכר לגבי בחי' המל' המתלבשת בבי"ע הגם שהוא נוק' ומקבל לגבי ז"א, משא"כ אתה השני הוא מדבר בבחי' המל' המתלבשת בבי"ע, או למע' יותר אתה הראשון הוא בבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום ואתה השני הוא בבחי' הקו שהוא בחי' ההארה שלאחר הצמצום המתלבש בג' מיני אדם א"ק עתיק ואריך ואדם דאצי' שהוא בחי' בי"ע בכללות ההשתל' כמשי"ת) ויובן בהקדם מש"א דהתהוות הבריאה הוא יש מאין ובאמת ממך הכל כתיב. אך הענין יובן בהקדים פי' אור א"ס מהו שאין הפי' אור של א"ס (כמו שהבינו קצת המקובלים כו') אלא האור הוא א"ס משא"כ על העצם לא יתכן לומר לא א"ס ולא אין תחלה כי אינו בגדר גילוי והתפשטות כלל משא"כ האור שהוא בחי' הגילוי והתפשטות יתכן לומר א"ס להתפשטותו (משא"כ אין לו תחלה לא שייך לומר עליו כי אע"פ שאין לו תחלה זמנית כי אינו בגדר זמן מ"מ מקור יש לו שהוא בחי' המאור והוא התחילה שלו כו') ומבואר בשם הה"מ נ"ע שמציאות הגילוי והתפשטות לא יתכן לומר רק בבחי' מל' דא"ס ולא למעלה מזה (כי מדת המלוכה לא יתכן בבחי' עצם רק כח הגילוי על זולתו שהוא בחי' עם נפרד דוקא כו') ומה שנק' בשם אור להיות שלמעלה הגילוי וההתפשטות הוא בדרך אור ולא בדרך שפע כי בשפע ישתנה המשפיע מהשפעתו כמו כח פגהתנועה כאשר משפיע שפע תנועה ישתנה בעצמו כמאמר כל מניע מתנוענע, משא"כ אור הוא כמו אור השמש שאינו משתנה מהשפעתו אור להאיר לארץ ולדרים עלי' להיות שאין השפע ממהותו כלל רק בחי' הארתו בלבד כו', וכך הוא למעלה כח הגילוי וההתפשטות אינו ממהותו ח"ו רק אורו וזיוו בלבד כו' ולכן אינו משתנה כלל מקודם הגילוי ולאחר הגילוי וההתפשטות כמ"ש אני הוי' לא שניתי כו', אך כח הגילוי שלו הוא א"ס וכל יכול להאציל עד אין קץ ושיעור ולהיות שפנימיות הרצון הוא שלא יתאצלו העולמות רק במספר שהוא ע"י עשר ספי' עשר ולא תשע כו' ולזאת נתצמצם להאיר רק במדה ושיעור כמשי"ת.

והנה באמת גם המשל דאור השמש לא ידמה לאור שלמעלה בכל פרט (רק בפרט זה שאינו השפעת המהות כו') כי באמת אור השמש הוא מאיר בהכרח והיינו להיות שעצם הבריאה דשמש הוא דבר בהירי לכן הוא מאיר ממילא משא"כ למעלה העצם אינו בגדר אור כלל כמבו"ל ונמצא שגם היכולת להאיר הכלול בעצם אינה ג"כ בגדר אור כלל (והו"ע שמו בלבד או מלך יחיד כו') לכן מוכרח להיות ירידת העצמות לבא לכלל גילוי אור והוא ענין הרצון ומח' דאנא אמלוך והוא מ"ש בזוהר בריש הורמנתא דמלכא כו' שהו"ע הרצון ומח' דאנא אמלוך שעי"ז נתגלה בעצמיות מדת המלוכה שהוא בחי' אא"ס כנ"ל, ונמצא ששניהם אמת דהתהוות הבריאה הוא מאין ליש והיינו מבחי' ההארה בלבד ולא מעצם המהות שא"כ הי' שינוי ח"ו ובאמת אני הוי' לא שניתי, אך זה גופא שיבא לכלל גילוי אור הוא מצד הרצון שבו מלובש כח העצמו' לפעול גילוי אור זה מן ההעלם ונמצא שעיקר אמיתית מציאת האור הוא מצד העצמות, וא"כ גם כל העולמות שנמצאים מבחי' האור אמיתית מציאותם וקיומם הוא מצד העצמות שהוא הרצון, וא"כ גם זה אמת דממך הכל כו' (אך אע"פ שמציאות גילוי האור הוא מצד הרצון שנתעורר ברצון לבא לידי גילוי אור, מ"מ אין זה שינוי בעצמות, כי גם הרצון שלו אינו דומה לרצון שבנפש שהנפש משתנה ע"י רצון משא"כ למעלה הרצון הוא ג"כ שם וגילוי מן העצמיות כי שמו בגימט' רצון ולכן אין העצמי' משתנה מצד הרצון, רק אעפ"כ אנו קוראין לרצון עצמיות מצד שאינו בגדר המשכה וגילוי למטה במקבלים שהן העולמות רק הוא נמצא בהעלם בכולם בהשוואה והוא הנושא וסובל לכל מיני גילוי אור וזהו"ע סובב וממלא מאור לאור כו', אך אע"פ שהוא בחי' עצמיות לגבי האור ולכן יתכן לומר ממך הכל כו' מ"מ לגבי העצם ממש הוא גילוי אור ולכן אין שינוי בעצמיות מצד הרצון כו').

והנה כמו שלמטה בנפש האדם יש ה' בחי' נפש רוח נשמה חי' יחידה, ובחי' יחידה הוא הרצון ותענוג שבנפש ובחי' חי' הוא בחי' החכ' שבנפש ובחי' נשמה הוא בחי' בינה והמדות הוא בחי' רוח, וכ"ז הוא עצמות הנפש ומדריגה החמישית שהוא בחי' נפש הוא בחינת אור וזיו שבנפש והוא הבא בבחי' התלבשו' בגוף כמ"ש כי הדם הוא הנפש ונפש הבשר בדם היא משא"כ בחי' העליונות ממנה שהם רוח נשמה חי' יחידה הם נשארים בבחי' העלם ומקיף, אך גם בחי' הנפש אינו בא בדרך התלבשות כמו שהוא אע"פ שהוא רק אור פדוזיו מצד שכלי הגוף לא יכילו האור הזה כמו שהוא רק מוכרח להתצמצם ולהתעלם ורק הארה מהזיו שהיא מתלבשת באברי הגוף להחיותם, כך הוא למעלה בבחי' אור א"ס הנק' מל' דא"ס (כי חז"ל דימו אותם זל"ז כמאמרם מה הקב"ה ממלא את כל העולם כך הנשמה ממלא את כל הגוף כו') יש בחי' נרנח"י, ויחידה הוא בחי' הרצון ומח' דאנא אמלוך, והרצון הזה מתלבש בבחי' החכ' ובינה וחו"ב מתלבשי' בבחי' מדות ומהמדות נתגלה בחי' המל', וכאשר נתגלה בחי' המל' אז יתכן השם דאור א"ס כנ"ל בשם הרה"מ נ"ע ולא למעלה מזה אפי' בבחי' המדות וכ"ש בבחי' הרצון כו', אך גם כאשר נתגלה גילוי מציאות האור להיותו בבחי' א"ס כנ"ל לזאת לא יתהווה ממנו עולמות במדה ושיעור וצריך להיות צמצום והתעלמות האור מכל וכל כו' (אך צמצום זה אינו הסתלקות ח"ו רק העדר הגילוי בלבד כמבואר במ"א) ולא נתגלה ממנו רק הארה בעלמא שהוא בחי' הקו"ח ובחי' זאת מתלבשת בכל העולמות להחיותם.

ובזה יובן ענין אתה ה' לבדך בה' ואתה עשית כו' חסר ה', כי מה שאמר מתחלה אתה ה' לבדך קאי על מל' דאין סוף שלפני הצמצום שמאירים בה כל הה' בחי' מבחי' הרצון עד המל' כו' ולכן נק' בשם לבדך כי אע"פ שכל העולמות כלולי' באא"ס מ"מ הם בבחי' אין ואפס המוחלט ולכן אין נגלה רק אור העצמיות לבדו ואין דבר חוץ ממנו כו' ולכן א' אתה ה' לבדך כו' וגם במל' דא"ס יתכן מציאות הוי' כי קוש"י הוא הרצון ומח' דאנא אמלוך והיו"ד חכמה והה' בינה והוי"ו מדות והה' אחרונה הוא בחי' מל' דא"ס עצמו משא"כ אתה עשית הוא התלבשו' מל' דא"ס ע"י צמצום להחיות העולמות בכאן נתעלמו כל הה' בחי' הנ"ל (ואפי' הנפש שהוא מציאות גילוי אור וזיו נתעלם להיות מאיר ממנו רק הארה בעלמא כו') ולכן נא' את חסר ה"א (וזהו עשית את השמים ושמי השמים כי בחי' בריאה נק' שמי השמים והוא בחי' א"ק שנק' אדם דבריאה בכללות ההשתל' ובחי' שמים הוא אדם דיצי' והוא בחי' עתיק ואריך והארץ הוא בחי' עשי' שהוא בחי' י"ס דאצי' מחכ' ולמטה שנק' בחי' עשי' כו'), והנה כמו שנתפרשו ב' פסוקים אלו מבחי' מל' דא"ס בנאצלי' כן יתפרשו מאצי' לבריאה כו' כי הנה הי"ס דאצי' הגם שהם מקור לאחזאה כו' מ"מ לא יוכל להיות נמשך מהם שום מציאת גילוי שפע להוות נבראים מאין ליש בפו"מ ולכן כאשר הי' צ"ל התהוות העולמות דבי"ע הי' מוכרח להיות התגלות מדת המלוכה באצי' שהוא בחי' בנין המל' ועשיראה דכולהו כידוע (כי מתחלה הי' המל' כלולה בכל הי"ס דאצי' וכאשר נתגלים מהעלמה נק' בנין המל' כו') ובנין זה הי' ע"י הרצון למדה זאת שנמשכה מעצם הרצון להאציל כו' וזהו ענין כתר עליון וכתר מל' כי כתר עליון הוא כללות הרצון להאציל וממנו נמשך רצון פרטי למדת המלוכה הנק' כתר מל' וכתר זה נתלבש בחו"ב ומדות דמל' עד שנתגלה בחי' מל' דמל' שזהו בחי' אור וזיו להיות נמשך מזה נבראי' מאין ליש (כי מל' וזיו ענינם אחד הוא כח הגילוי לזולתו כידוע), ונמצא שיש ה' בחי' בבחי' המל' דאצי' נרנח"י. אך הנה כתיב כי נשגב שמו לבדו שגם כאשר נתגלה מציאת המל' דמל' שנק' שמו הוא עדיין נשגב מבחי' התהוות הנבראים מאין ליש, לכן הוצרך להיות ירידת המל' להתעלם במסך אשר בין אצי' לבריאה ולא נתגלה רק הארה בעלמא מבחי' המל' ומבחי' הארה פהזאת נתהוו כל הנבראים כו', וזהו הודו על ארץ ושמים כי הודו הוא הארה משמו בלבד כו', וזהו אתה ה' לבדך קאי על בחי' המל' כמו שהוא בבחי' אצי' שנק' לבדך שאין בה עדיין שום מציאת גילוי נברא מאין ליש רק כל הנבראים כלולים בה בתכלית הביטול בבחי' אין ואפס המוחלט ויש בה כל הה' בחי' נרנח"י המרומזים בשם הוי' כנ"ל במל' דא"ס כו' ואח"כ אמר אתה עשית חסר ה' שהוא בחי' ההארה דמל' שמתלבשת בג' העולמות דבי"ע שנק' שמי השמים שמים וארץ, וכאן נתעלמו כל הה' בחי' שבמל' דאצי' ולכן חסר ה', וזהו סיהרא לית לה מגרמי' כלום, כי סיהרא הוא ירידת המל' להתלבש בבי"ע ולית להמגרמה כלום כי נתעלמה ממנה כל ה' בחי' דאורות עליונים שבמל' דאצי'

עצמו כו'.

ג) ומעתה יובן ענין התפלה למעלה במל' דאצי' שהו"ע ואני תפלה כו' שמבקשת למלאות חסרונה והו"ע מה שנחסר ממנה כל האורות עליוני' שמאירי' במל' דאצי' כמו שהוא בבחי' אצי' שיש בה ה' בחי' דנרנח"י הנ"ל ומבקשת למלאות חסרונה היינו שיאירו בה כל בחי' הנ"ל בגילוי כי אע"פ שלפי סדר ההשתל' דהתהוות הנבראי' מוכרח להתעלם כל האורות מ"מ ע"י ההעלאה דתפלה נמשכים האורות עליוני' הנ"ל ומתגלים מהעלמם ומאירי' בה בשלימות ועד"ז התפלה מעוררת למעלה מעלה בבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום שיתגלו כל הה' בחי' דשם לאחר הצמצום בבחי' הקו"ח כו' וזהו ע"י ההעלאה שמתחלה כמאמר אם ישים אליו כו' אליו דוקא כי תחת ההעלאה הוא התשוקה אליו ולא למדותיו ולכן מעורר כח העצמות לחדש הרצון וחו"ב ומדות עד המל' דא"ס ואז ממילא מאירים בגילוי בשלימות בבחי' הקו"ח שהוא בחי' ההארה ממל' דא"ס כנ"ל וזהו רוחו ונשמתו שהם בבחי' סובב ומקיף בהעלם לפי סדר הבריאה מ"מ אליו יאסוף להאיר בגילוי מצד שישים אליו לבו כו'. והנה עד"ז הוא התפלה בנפש האדם כי התפלה נק' סולם מוצב ארצה שמתחלתו הוא הכנעה ושפלות כובד ראש ועי"ז הוא מרגיש חסרונו ואז נתהווה התשוקה לצאת מגדרי הכלי ליכלל במקורו ועי"ז ראשו מגיע השמימה להאיר מבחי' המקיפי' בבחי' גילוי אור כו', וזהו תפלה לעני כי יעטוף שהמל' נק' עני הא' מלשון עניות ודלות כי לית לה מג"כ כנ"ל והב' ל' הכנעה כמ"ש עד מתי מאנת לענות מפני והיינו ענין הרגשת החסרון שגורם שפלות ועד"ז בנפש האדם הוא ג"כ ל"ל מגרמה כלום מצד שנתעלמו ממנה כל הה' בחי' דנרנח"י ואינו מאיר בה רק הארת הנפש בלבד וע"י הכנעה ושפלות שבתפלה שהוא כובד ראש הנ"ל ועי"ז ולפני ה' ישפוך שיחו היינו למע' משם הוי' שהוא התשוקה אליו ממש ועי"ז מחדש הרצון ומח' דאנא אמלוך להאיר בגילוי למטה בין מבחי' מל' דא"ס בנאצלי' ובין מבחי' מל' דאצי' בבי"ע כו' ועי"ז נעשה ג"כ בנפש האדם כן שה' בחי' נרנח"י המתעלמים מאירים בגילוי בבחי' הארת הנפש שהם עשר כחות שכל ומדות שבנשמה המתלבשים בבחי' הכלים דמוחא ולבא וכבדא כו'.

ד) ועתה י"ל ענין התורה שהוא למעלה מבחי' התפלה כי הנה בתורה כתיב בי מלכים ימלוכו כו'. וביאור הדברים הנה י"ל מה שלכאורה יקשה פושלפעמים אמר דעיקר רצה"ע בהשתל' הי"ס ממדריגה למדריגה הוא להיות מלך על עם וא"כ עיקר ההשראה שלו הוא בבחי' ביטול היש של הנבראים דוקא (כי במקום שהרצון ומח' מלובש שם הוא שורה בעצמו כידוע בשם הבעש"ט נ"ע) כי עם הוא מלשון עוממות שהם דברים זרים ונפרדים דוקא כאשר הם בטלים ע"ז מתפשטת מדת המלוכה משא"כ על בנים המתאחדים עם האב לא יתכן מדת המלוכה, וא"כ זהו היפוך הכלל דאין אא"ס שורה אלא בחכ' כי אין אא"ס שורה אלא במי שבטל אליו וענין החכ' הוא ענין כח מ"ה שהוא בחי' ביטול במציאות לגמרי ולא בחי' ביטול היש כו', אך באמת זהו ההפרש בין יחו"ע ליחו"ת כי בחי' יחו"ע שהוא בחי' י"ס דאצי' שם השראת אא"ס ע"י החכ' דוקא ולכן הם בתכלית היחוד כנודע דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד אבל בבחי' יחו"ת שהוא בחי' הנבראים מאין ליש עיקר היחוד בהם הוא ע"י בחי' ביטול היש שלהם שזהו בחי' מדת המלוכה דוקא כנ"ל, והנה ידוע שלימוד התורה צ"ל בבחי' ביטול כעונה אחר האומר כמ"ש תען לשוני אמרתך כו' וא"כ מתעלה בשעת לימודו למדרגת ח"ע כי מדבק חכמתו בחכ' של הקב"ה ולכן הוא ממשיך תוס' אורות מעצמות המאציל בי"ס דאצי' ומחמת זה ממילא ניתוסף אור במדת המלוכה, וזהו בי מלכים ימלוכו שזהו השבח שהתו' משבחת עצמה שתחלה מתלבש אא"ס ב"ה בו שהוא בחי' ח"ע (כי אורייתא מח"ע נפקת) וניתוסף אור בכל פרצופי האצי' ואח"כ מלכים ימלוכו ניתוסף אור גם במל' דאצי' (וענין מלכים היינו ב' בחי' במדת המלוכה מל' דאצי' כמו שהיא בבחי' אצי' שנק' מלכותך ובחי' מל' דאצי' המתלבשת בבי"ע שנק' מלכות כ"ע כו') משא"כ ע"י התפלה הגם שהוא בבחי' ביטול מ"מ אין ביטול זה רק בחי' ביטול היש דנבראים (והגם שמבואר במ"א שהתפלה הוא בבחי' ביטול במציאות ולכן או' אד' שפתי תפתח כו' כי מצ"ע אין מלה בלשוני כו' מ"מ ביטול זה אינו יחוד אמיתי וכמו העומד לפני המלך שאינו יכול לדבר ומ"מ אינו מיוחד עדיין בעצמות המלך ולכן יוכל לילך מלפניו ולהיות נפרד כמקדם, משא"כ לימוד התורה שדבר הוי' ממש מדבר בפיו הוא כמו יחוד אברי האדם עם עצמיות נפשו והוא דוגמא ליחוד הע"ס דאצי' בעצמות המאציל ולכן ע"י לימוד התורה ממשיך מעצמיות הי"ס דאצי' כו') ולכן אינו ממשיך רק מבחי' אצי' בבי"ע (והיינו מהבחי' שבמל' דאצי' כמו שהוא בבחי' אצי' שהוא בחי' אתה ה' לבדך בה' לבחי' המל' בבי"ע שהוא בחי' את חסר ה"א והיינו ע"י שממשיכים תוס' אורות מי"ס דאצי' במל' עצמה כמו שהיא בבחי' אצי' כנ"ל בענין אם ישים אליו לבו כו' ועי"ז מתגלה כל הבחי' שבמל' דבי"ע משא"כ ע"י התורה שמוסיפים אור בעצם הי"ס דאצי' מעצמיות המאציל וממילא פועלים גילוי הי"ס דאצי' עצמן למטה והוא ג"כ הגילוי מבחי' אתה בה' באופן יותר נעלה דהיינו מה' פרצופי האצי' עצמן שכנגדן ה' חומשי תורה כו'. ועד"ז נוכל לומר ההפרש בין תורה לתפלה למעלה מעלה שע"י התפלה ממשיך תוס' אורות מבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום שהוא בחי' מח' דאנא אמלוך בבחי' המל' דא"ס כמו שהוא לאחר הצמצום שהוא בחי' הרשימו והקו, משא"כ ע"י התורה ממשיכי' מבחי' ע"ס הגנוזות בהעלם הא"ס שלפני בחי' המל' כי באמת יש בחי' רצון וחכ' ומדות גם בעצמות אא"ס שלפני הצמצום והיינו מה שעלה ברצה"פ להטיב שרצון הזה כולל מחכ' ומדות כו' שזהו קודם שנתלבש ברצון פזומח' דאנא אמלוך כו'. ובזה יתפרש ג"כ שמתחלה מתלבש בי"ס הגנוזות מקור התורה ואח"כ מלכים ימלוכו שהוא הרצון ומח' דאנא אמלוך שהוא ג"כ בב' בחי' לפני הצמצום שנק' מלכותך ולאחר הצמצום שנק' מלכות כ"ע כו'), וזהו שנק' התפלה עמל שיחה שאינו רק תיקון הע"מ שהם בבי"ע ונק' מלין דהדיוטא ותיקונם הוא ע"י שמוסיפים בהם אור מבחי' האצי' משא"כ עמל תורה הוא בחי' תוס' אור בעצמו' האצי' כנ"ל, ולכן אמר מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה כי כאשר נמשך תוס' אור מעצמו' המאציל בנאצלים ממילא ניתוסף אור מאצי' לבי"ע אך תוס' אור הזה שמבחי' אצי' לבי"ע אינו עולה בשם כלל כי בכלל מאתים מנה כו'.

ה) ועתה יובן ענין הברכה שהוא ג"כ בחי' המשכה מלמעלמ"ט כמו התורה (רק שההפרש הוא שאור התורה הוא המשכה למעלה בבחי' תוס' אור מעצמיו' המאציל באצי' ובחי' בי"ע נכלל ובטל באצי' משא"כ הברכה הוא המשכה בבי"ע כמו שהוא במקומן רק שהגילוי הוא למטה כמו למעלה ממש ולבחי' זאת צריך לרומם לעצם המשפיע שיתרומם למעלה בכדי שיוכל להשפיע גילוי עצם השפע במקבל כמו שהוא במקומו וזהו טעם ההכנה שצריך לעשות במשפיע כמשי"ת), ויובן מהמברך הראשון שהוא יצחק אבינו וצוה לבנו שיעשה לו הכנה כדי שיוכל לברך אותו והו"ע ועשה לי מטעמים כו' למען תברכך נפשי כו' (וע"ד הרוחניות מטעמים הם שני מיני העלאות מ"נ דצ"ג ובע"ת כו'), והיינו שכח הברכה לברך צ"ל מבחי' עתיקא סתימאה לכן צריך לעשות הכנה במשפיע לרומם אותו שיומשך בו הכח מבחי' עתיקא שיוכל לברך את המקבל כנ"ל ולכן עצם הברכה הי' ג"כ מטל השמים שהוא טלא דנטיף מעתיקא כו' וכן עד"ז באאע"ה שזכה לכהונה אחרי העקידה כמ"ש הנני הנני, הנני לכהונה הנני למלכות כו' הוא ג"כ מכח עתיקא הנמשך בו וזהו מש"א נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם היינו שהוא יהי' כהן לעולם הוא מבחי' ולא ינחם שהוא בחי' עתיקא שנאמר בו כי לא אדם הוא להנחם (ומשם נמשך מלכות דוד ולכן מתקיימת בקיום נצחי וזהו וגם נצח ישראל לא ישקר כו' משא"כ מלכות שאול שנמשך מבחי' אדם אשר על הכסא שהוא התלבשות אא"ס בח"ע לכן לא נתקיימה כו'), ולכן אמר אתה כהן לעולם היינו להמשיך שפע לעולם הנאצל ואח"כ על דברתי מלכי להמשיך שפע בבחי' פנימיו' המל' הנק' דברתי מיוחדת בו (משא"כ חיצוני' המלכות נק' דבר הוי' מקור צירופי אותיות שנבראו בהן שמו"א, וכמש"ל שהברכה הוא המשכה בבחי' המקבל כמו שהוא במקומו כו') ועי"ז נעשה ומלכי צדק מלך שלם בנין המל' בפרצוף שלם (לקבל שפע הז"א כמו שהוא ממש אצל המשפיע ונק' שוין בקומתן כו'), ועם זה יובן ג"כ ענין הכהנים שהם ג"כ מקבלים מבחי' עתיקא כנ"ל בענין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן לכן יוכלו לברך ג"כ את ישראל ולהמשיך שפע בכל המדריגות דכנס"י (בתי אחותי ואמי כמשי"ת) שהי' נמשך בהם גילוי עצם המשפיע כמו שהוא כו'.

ו) והנה אחר שנת' כללות ענין הברכה צ"ל כל ברכה בפרט כו'. הנה ברכה ראשונה יברכך ה' וישמרך הוא למדריגה הנק' בתי. כי הנה בחי' בת פחהוא בחי' כלי (מלשון אלפים בת כו') לבחי' אלקות, והיינו ע"י התפלה נעשה בחי' המל' למע' בחי' כלי לקבל שפע מאת המשפיע, וכן למטה בנפש האדם נעשה הנשמה בחי' כלי לקבל בתוכה בחי' אלקות כו'.

וביאור הדברים הנה כתיב שמעי בת וראי כו' ושכחי עמך ובית אביך כו'. וענין שמעי הוא שמע ישראל שהו"ע ההתבוננות בבחי' שם ע' רבתי או ההתבוננות באחד שהוא בחי' הביטול דח' וד' לאלופו ש"ע ועי"ז נעשה מס"נ באחד שהו"ע כליון ותשוקה להיות מופשט מגדרי הכלי וליכלל למעלה בבחי' עצמות אלקות ועי"ז יהי' ושכחי עמך ובית אביך שיופשט מכח הרצונות גשמיי' ורוחניים שהורגל בהם ולא יהי' לו רק רצון אחד ליכלל למעלה לגמרי, והנה כשנעשה הרצון ותשוקה ליכלל למעלה וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום כו' אז נק' המל' בשם כלי, וכן למטה בנפש האדם כאשר יגמר הרצון ותשוקה ליכלל למעלה בעצמות אלקות אז הוא בבחי' כלי לקלוט בתוכה אור האלקי, ונמצא שההעלאה הוא בחי' כלי, ואח"כ נמשך המשכה מלמעלמ"ט שהוא בחי' אור ושפע המשפיע שנמשך ונקלט בכלי המקבלים (וכנ"ל שגם התפלה הוא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט רק שההמשכה הוא מצד ההעלאה שקדם אליה והו"ע ק"ש ותפלה שבחי' ק"ש הוא בחי' ההעלאה אליו ולא למדותיו ותפלה הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה והוא בחי' הדבק במדותיו כמבואר במ"א), והנה אע"פ שמבו"ל שענין התפלה הוא בחי' העלאה ואח"כ המשכה מ"מ צריך להיות תחלה המשכה מן המשפיע לבחי' המקבל לעוררו בבחי' ההעלאה (והיינו ההמשכה לעשות כלי כמ"ש אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שהו"ע רוחא קדמאה דשביק בה שמעורר בחי' העלא' מ"ן בתמידיות כו') שהו"ע עשיית הכלי וזהו ויבן ה' אלקים את הצלע שיש בזה ב' פירושים, הא' לעשות מנקודה בחי' פרצוף, והב' פי' צלע הוא מלשון צולע על יריכו כו' שהו"ע פוסח על שתי הסעיפים כמו בנפש האדם כאשר יש לו שתי רצונות רצון לבחי' אלקות בשעת התפלה מצד הנשמה ובכל היום גובר בו הרצון לעצמו ולגרמי' מצד נה"ט אז נק' בשם צולע כו' ולמעלה בבחי' המל' כאשר היא מלובשת בתוך הלבושים להשפיע שאז משפעת בעולמות דקדושה בבי"ע וגם רגליה יורדות מות להשפיע בקליפות וסט"א ולכן נק' בשם צולע כו'. וענין הבנין הוא לעשות בה תשוקה לעלות וליכלל למעלה אז ממילא נפשטת מכל הלבושי' וממילא נבדלו ממנה הקליפות כו' ואז נכללת בתשוקה אחת פשוטה ליכלל במקורה המשפיע כו' ובאדם התחתון היינו כאשר נפשט מכל רצונות הזרות להיות לו רק לב א' לאביו שבשמים כו'. והנה המשכה זאת שנמשכת בבחי' המל' לעשותה כלי נמשך מבחי' או"א כמאמר ויבן ה' אלקים או"א אתקינו לה כו' ומחמת זה נק' בשם בת כו', וזהו שאנו מבקשים קודם ק"ש ותן בלבינו בינה שהוא ענין ההמשכה מלמעלה מבחי' אימא עלאה (בצירוף שפע החכ' הנק' אבא שמתלבש בבינה הנק' אימא כו') להיות בחי' כלי בק"ש ששם הוא מדריגת שמעי בת כנ"ל שהוא בחי' העלאת מ"ן במס"נ כנ"ל. והנה המל' נק' ג"כ בת נדיב בתו של אאע"ה שנק' נדיב (וביאור הדברים כי ההמשכה מבחי' או"א לעשות כלי לבחי' המל' הוא מתלבש בחסד דז"א הכולל כל המדות דז"א והוא העושה לבחי' המל' בבחי' כלי כו'. וזהו באר חפרוה פטשרים הוא בחי' או"א כרוה נדיבי עם הם החסדים דז"א ששני הבחי' עושים כלי לבחי' המל' שעי"ז נק' בשם באר המעלה מ"ן כו') והנה בחי' ההמשכה זאת מן המשפיע לבחי' המל' לעשותה כלי, כהנים הם הממשיכים זאת, ולזאת אומרי' יברכך ה' לעשותך כלי כו' (והנה לפ"ז פי' הברכה הוא על ההמשכה שקודם ההעלאה כו' כי העלאה מוכרח להיות מתחלה אתדל"ע לעורר ההעלאה כו').אך עוד יש לפרש יברכך בברכה האמורה בתורה במ"א והוא ברוך תהי' מכל העמים כו' והכוונה שמכל העמים יתהווה בך שברוך תהי' כו', ויובן בהקדים ענין קליפה קדמה לפרי כי כן אנו רואי' בכל פירות שצומח מתחלה העלין והקליפין ואח"כ מתהווה הפרי והיינו שהתהוות הפרי הוא מהטוב המובלע בפסולת שהם העלין והקליפות וכאשר מתברר אז נעשה פרי, וכך הוא בענין העבודה האלקי' בנשמה שבגוף שעושה מתחלה דברים גשמיי' אכילה ושתי' מצד רצונות נה"ט ואח"כ כאשר מתפלל ולומד לשמה בכח האכילה ההיא אז מתברר כל הטוב שהי' מובלע בהמאכלים ועולה להוי' כעולה וכקרבן כו' וזהו"ע צמיחת הפרי, וכן למעלה הוא כן מתחלה נמשך בחי' עולם התהו שאינו עדיין פנימיות המכוון (כי לא לתוהו בראה) ואח"כ נמשך בחי' עולם התיקון שבו נשלם פנימיות הכוונה דוקא (ולכן נק' בשם פרי לגבי עולם התהו כו') וגם כאן ע"י עליות המל' למעלה ולמטה נה"א שבאדם כאשר עולין בק"ש במס"נ בהעלאת מ"ן אז מבררים ומעלים עמם כל הניצוצי' המובלעי' בקליפות וסט"א ועולין למע' בשרשן בבחי' אורות דתוהו ועי"ז ממשיכי' תוס' אורות מבחי' התהו לבחי' התיקון כו' ולזה אמר מה שברוך תהי' בבחי' תוס' אורות הוא מהבירור שנתברר מכל העמים שהם הקליפות וסט"א כנ"ל ואח"כ אמר ברוך אתה בעיר כו' לברך בחי' אתה ה' בבחי' עיר אלקינו שהוא בחי' המל' כמשארז"ל אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו כו' (וביאור הענין להיות שהבירור והעלאה גורם להיות התעוררות אורות דתוהו שיתגלו אך יכול להיות נפילה כמקדם לזאת צריך להמשיכם שיתלבשו בבחי' הכלים דתיקון ויהי' ריבוי האורות בריבוי הכלים וממילא יתקיים האור ואז נק' שם הוי' שהוא בחי' אורות בכלים דתיקון בשם גדול, אך אימתי נק' גדול היינו מתי ניכר הגדולה הוא כשנמשך בבחי' עיר אלקינו שהוא בחי' המל' דאצי' שאז בא בחי' שפע הגדולה בהתגלות בבחי' הנבראים מאין ליש כו') וזהו ענין יברכך בברכה האמורה בתורה היינו שיצליח ענין הבירור שנעשה על ידי העלאה שתהי' בכי טוב וגם המשכת האורות דתהו שיומשכו ויתלבשו בבחי' הכלים בכדי שיתקיים קיום נצחי, ומה שצריך לברכה כי לפעמים יכול להיות שלא יצליח ח"ו כו' וכמו הזריעה גשמי' לפעמים נפסדת מצד דברים המפסידים כו' לכן צריך לברכה בכדי שתהי' בהצלחה כו', ואח"כ אמר וישמרך שהוא בחי' המשכת אורות מקיפים לבחי' המל' (כי כאשר נמשכים אורות דתהו ומתלבשי' בבחי' הכלים נמשכים בבחי' פנימי' וגם בבחי' מקיף כו') וכמ"ש אם הוי' לא ישמר עיר כו' שעיקר השמירה הוא מבחי' שם הוי' ולכן או' הכהנים וישמרך כו'.ז) יאר הוי' פניו אליך הוא לבחי' המל' כאשר נק' בשם אחותי. דהנה לכאורה אינו מובן מה שחשבו חז"ל חביבות דאחותי לאחר חביבות דבתי צובאמת בנוהג שבעולם הבת חביב יותר מאחות. אך אע"פ שחביבות דבת הוא יותר מ"מ החביבות דאחות נלקחה ממקום עליון יותר כי אח ואחות ממקור א' יצאו (משא"כ הבת היא הולדה מאב אע"פ שנלקחה מעצם נפש האב אינה רק חלק א' ממנו כו') וכך הוא בכללות נש"י מתעלים למעלה מבחי' בת (שהוא רק בחי' כלים בלבד כנ"ל) לבחי' אחותי היינו להיות שוין בקומתן עם המשפיע ולקבל ממקור א' ממש (והוא כאשר מתעלה בחי' המל' לבחי' ת"ת דאימא ואז מת"ת דאימא נעשה כתר א' לשניהם היינו לבחי' זו"נ ובשה"ש קורא לבחי' זאת בשם תמתי אך בדרז"ל כוללים כל הד' בחי' דאחותי רעיתי יונתי תמתי הכל בבחי' אחותי והו"ע מאמרם לא זז מחבבה עד שקראה אחותי כו'), והנה עלי' זאת הוא ע"י התורה שהיא למעלה מבחי' תפלה כנ"ל וכן נש"י בפרט ע"י התורה מתעלים להקראות בשם אחים וריעים כמ"ש למען אחי וריעי אדברה כו' (כי אורייתא היכלא עילאה דקודב"ה פי' קודב"ה הוא בחי' ז"א קדוש בוי"ו ואורייתא מח"ע נפקת בחי' קדש מלה בגרמי' כו') ולכן אותיות התורה נעשים בחי' היכל המקיף לז"א והיכל זה נעשה ג"כ כמו בחי' מקיף לנשמה ונמצא שהוא מוקף בהיכל א' ממש עם הקב"ה על ידי אותיות התורה שמדבר והוא ענין כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו', וענין הברכה הוא כאשר מתעלים לבחי' אחותי אז מברכים אותם שיומשך בהם בחי' יותר גבוה והוא ענין יאר הוי' פניו כו', כי הנה אנו מוצאים בר"מ שארז"ל עליו שהי' אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, הענין הוא שיש בתורה שני בחי', בחי' פנימיות התורה וחיצוניות התורה, ובחי' חיצוניות התורה נאמר עלי' קווצותיו תלתלים שחורות כעורב שהם בחי' שערות בלבד כמו השערות שאינם נוגעים לעצמיות חיות המוחי' ולכן כאשר יגוזזו אותם לא יכאב כלל כך למעלה בחי' נובלות חכמה שלמעלה תורה, אך בחי' שערות אלו אינם כמו שערות שלמטה שבבחי' ההשתל' שמהם נמשך יניקה לחיצוני' כמארז"ל שער באשה ערוה כי אשה הוא בחי' מלכותך מכ"ע כו' מקור חיות העולמות הנבראים מאין ליש והמותרות ופסולת שנמשכים מן החיות נעשה מהם יניקה לחיצוני', אך בחי' שערות הנ"ל דהלכות התורה הם בבחי' תכלית הקדושה ומהם מקור כל המשכות הקדושה כמאמר הזוה"ק קדוש בשערא תליא כו' כי להיות שהם נמשכי' מלמעלה מהשתל' אשר משם לא יוכל לימשך בחי' פנימי' רק מותרות ונובלות ומזה נמשך מקור הקדושה בכל העולמות, ולכן בנזיר שהוא מרכבה לבחי' עליונה שלמעלה מהשתל' נאמר בו קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו, וכן שמשון שהי' נזיר הי' כל כחו בשערות כידוע, אך כ"ז הוא בחי' חיצוניות התורה שהוא בחי' נובלות חשמ"ע אך פנימיות התורה שרשה בחכ' שלמעלה עצמו ואינו מתגלה בבחי' השערות רק בבחי' הפנים דוקא שהוא מקו"פ מן השערות והוא ענין חכ' אדם תאיר פניו כו', וזהו שנא' בר"מ שהי' אומר על טמא טהור ומראה לו פנים היינו שזכה לפנימיות התורה שבגוף חשמ"ע אשר משם יוכל להתהפך להראות סברות על טמא שהוא טהור כו', וזהו ענין הברכה דיאר הוי' פניו אליך היינו אחר שתבוא לבחי' אחותי להיות שוין בקומתן המקבל עם המשפיע והיינו ע"י חיצוניות התורה הנגלית אז יאר הוי' מבחי' פנימיות שהוא בחי' פנימיות התורה כו' שהוא בחי' פנימיות החכ' שלמעלה עצמו ובחי' זאת יאיר במשפיע ומקבל ביחד כו'.

צאח) ועוד יש לפרש במאמר יאר ה' פניו כמארז"ל שיתן לך מאור עינים כו'. וביאור ענין מאור עינים יובן בהקדם ענין כי אל דעות הוי', שיש ב' בחי' דעות ד"ע וד"ת, דעת תחתון הוא מאין ליש שלמעלה הוא בחי' אין להיות שהאור האלקי הוא בבחי' הסתר והעלם והנבראים הם בחי' היש להיותם נבראים לבחי' יש משא"כ ד"ע הוא מיש לאין שלמעלה הוא בחי' יש להיותו יש האמיתי ולמטה הוא בחי' אין להיות כל העולמות קמי' הם כלא וכאין נחשבו ובאמת אין עוד מלבדו כי הם אפס המוחלט כו', וזהו ב' עינים שהוא ב' בחי' ראי' הא' בחי' ראיה של הנבראים שרואים עצמם לבחי' יש ובחי' אור האלקי הוא אצלם בחי' אין להיותו בבחי' העלם והסתר וראי' הב' הוא ראיה עליונה והיינו כמו שהוא קמי' שנראים כל הנבראים והעולמות לבחי' אין ואפס המוחלט כו'. והנה ב' בחי' ראי' הנ"ל ישנם ג"כ בנפש האלקי' שהוא כלול מה' בחי' נרנח"י, ובבחי' נר"נ הראי' הוא בבחי' ד"ת שזהו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' והראי' שבבחי' ח"י הוא ראי' אמיתית כמו שהוא קמי' שהוא בחי' הראי' דד"ע כו', וזהו אע"ג דאיהו לא חזי הראי' האמיתית (היינו בחי' נר"נ שלו המלובש בכלים דמוחא ולבא וכבדא ונק' ע"ש האדם וזהו איהו לא חזי כו') מ"מ מזלייהו חזי הראי' האמיתית (שזהו בחי' ח"י הנק' מזלא כידוע), והנה התורה היא ממוצע בין ח"י הנק' מזלא לנר"נ וע"י מתחבר בחי' חי' יחידה עם הנר"נ היינו שיאיר אור הראי' האמיתית שבמזלא גם בנר"נ כו'. וזהו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך היינו שיסיר ההסתר המסתיר על בחי' הראי' דנר"נ ויאיר בה בחי' הראי' דמזלא ואביטה נפלאות היינו שרש כל ההשתל' כמו שהוא קמי' בבחי' פלא עליון שהם כל"ח ובחי' אפס המוחלט כו' וכ"ז הוא מתורתך כו' כי ע"י התורה נעשה זה. וזהו שיתן לך מאור עינים היינו שיתחברו ב' העינים כא' ממש והיינו שבחי' עין דחי' יחידה יאיר בבחי' עין דנר"ן כו', וכ"ז הי' אחרי שיאר הוי' פניו אליך בבחי' פנימיות התורה אז יתן לך מאור עינים להביט בהשתל' בראי' אמיתית והיינו כמו שהוא קמי' שהם אין ואפס המוחלט והא בהא תליא כנ"ל בענין ואביטה נפלאות מתורתך (מתורתך דוקא פנימיות התורה כו').

ט)^* ישא ה' פניו אליך וארז"ל בספרי בשעה שאתה עומד ומתפלל שנאמר ויאמר הנה נשאתי פניך וגו' והלא דברים ק"ו ומה אם ללוט נשאת פנים בשביל אברהם כו'. והענין דמצינו בתפלה ג"כ בחי' יתירה מבענין ברכה שלגבי ברכה נאמר איש אשר כברכתו וכ' הבחיי פ' ויחי דמ"ד ע"ד כי י"ב שבטים י"ב צנורות והמשיך הצינור של כ"א שיאיר עליו למטה אבל אין כח בברכה לשנות משרשו וכמ"ש ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו הרי לא יוכל לברכו שיהי' להיפך ממה שהוא בשרשו, ואילו גבי תפלה יוכל לשנות ממה שהוא בשרשו כמו פקידת עקרות וארז"ל גבי שרה אפי' עיקר מטרון לא הוה לה, וע"ד מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, הרי גם בשרשו אין בו צבבחי' זו וע"י התפלה נתחדש בו ד"ח לגמרי, וכן לענין מי שתורתו אומנתו אף שפטור מהתפלה עכ"ז יש בתפלת רחב"ד מה שלמעלה מתורתו אומנתו וכדאי' בגמ' ספ"ה דברכות דל"ד סע"ב אלמלא הטיח ב"ז את ראשו בין ברכיו כל היום לא היו משגיחין עליו כו' כעבד כו' כשר כו' וכמ"ש במ"א בד"ה ענין יהי רצון כמו העבד שמלביש את המלך מפני שהוא בטל יותר מהשר כמ"כ ע"י ביטול דבחי' עבד דרחב"ד יוכל לומר יה"ר כו' גם העיקר כי ענין כמו השר לפני המלך מקור ההמשכה מבחי' חכ' אבל ע"י ביטול העבד ממשיך יה"ר מה שלמעלה מהחכ' ולכן אף שע"פ החכמה אין יסורין בלא עון עכ"ז ע"י הרצון נמשך הסליחה, ועד"ז יש בתפלה בחי' גבוה יותר מהברכה, וזהו מעלת הברכה דישא שגבוה מבחי' יאר כי יאר היינו ע"י התורה והרי בתורה נאמר והי' אם שמוע תשמעו כו' ברוך אתה כו' אבל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולכן לזה נצרך הברכה דישא הוי' פניו אליך ע"י התפלה סלח לנו אבינו כי חטאנו. והנה ענין מס"נ הנ"ל נק' לא זז מחבבה עד שקראה אמי כמ"ש סד"ה רני ושמחי בת, וזהו ענין יש קונה עולמו בשעה אחת שהוא על ידי התשובה בינה אימא עלאה ולכן שפיר ישא הוי' פניו דאע"ג שנאמר אשר לא ישא פנים אך כיון שעלו על ידי התשובה לבחי' לא זז מחבבה עד שקראה אמי א"כ איך לא אשא פנים כבי' כי כיון שהם בבחי' אימא עלאה א"כ מחוייב להם הכבוד הראוי עד"מ להבדיל כו' לבחי' אם, ואף שלא שייך בחי' זו למעלה עכ"ז דברה תורה כו' דמאחר שקראה אמי א"כ בכלל זה הוא ג"כ שישא הוי' פניו כו' והיינו לרומם ולהעלות לבחי' אור פנים דא"א ששם מקור הסליחה והוא המאיר באימא עילאה. והנה בחי' זו זהו ענין בחודש השביעי שאז מאיר בחי' זו דאימא עלאה ולכן אז זמן הסליחה והמחילה כו' וזהו אם רחץ כו' תבוא אם ותקנח כו' ר"ל ע"י התשובה שיזכו לבחי' שקראה אמי ממילא יתרחץ כל הלכלוכים כו', ולכן ברכת כהנים אומרים בתפלה כי הברכה מצ"ע אין בה כח זה כי זה רק כח התפלה אבל ב"כ שהוא בתפלה יש בה הכח לברך שיהי' קיבול התפלה בבחי' ישא ה' פניו כו' אך כלי המחזיק ברכה זו זהו"ע השלום שהוא ההתכללות בזה דוקא שורה הברכה כי אפי' חבור עצבים אפרים הנח לו הרי אף לעוברי רצונו ע"י החבור וההתכללות נמשך הברכה אלא שזהו בחיצוני' וגשמיות ועמ"ש מזה בתו"א פ' נח בד"ה הן עם אחד כו' וא"כ על אחת כמה וכמה לעושי רצונו כדי שיומשך הברכה העליונה בפנימיות ובחיצוניות זהו על ידי השלום כו', ולכן אומרים ב"כ אחר הודאה ואומרי' אחריה שים שלום כו'.עוי"ל ענין וישם לך שלום ע"ד ענין תפלת כה"ג שהי' מתפלל שיהי' שנת שלום כו', וי"ל מה הי' צריך להתפלל על השלום מאחר שהתפלל על הפרנסה כו', אך הענין הוא שעיקר התהוות מחלוקת באה מחמת רוח עוועים ועקלתון שמדמה בנפשו בחבירו שלבו אין שלם עמו כו' והגם שיצעק חבירו במר נפשו לא יאמין לו ויחשוב עליו תמיד עד שחבירו ג"כ ידמה לו עליו שהוא שונאו והכל אינו אלא דמיונות שמעולם לא עלה בלב חבירו שום רע עליו כו' והאות לזה הנה כאשר יעבור הזמן בזמנים רבים וכלה כבר השנאה ישיב ללבו מה שהי' לו בנידן אשר חשב עליו הנה שקר הי' מעיקרו כו' ומדוע לא כיון האמת בשעה ראשונה אך מזה הוראה גמורה אשר רוח רעה של צגמחלוקת עברה בנפשו לדמות על חבירו כן עד שלא הועיל לו כל אמתלאות של חבירו בוודאי שלהתהוות רוח עקלתון זה שרש ומקור רוחני בעת מן העתים דוקא וזמן מתי יכלה כו' והיינו להיות כי ידוע שיש למע' ענין רוח סערה כמו רוח סערה גשמי' שעל הים הרי כל גליהם נטרדים זה רודף אחר חבירו ומבלבלו כו' כי כל מי הים מתבלבלים כו' וכמ"ש בזוהר כד סליק ימא גלגלוהי כו' עד דאתי ההוא דברא בימא כו' פי' כי השלום הוא בריח התיכון הקו האמצעי שהוא עולה במישור וע"כ יש בכחו להשוות ב' צידי הקו חו"ג אע"פ שיהיו ב' הפכים שיהי' כל א' על מקומו יבא בשלום דהיינו למצוא מקום לכ"א ולא יתבטלו כ"א מפני חבירו כו' וזהו ההוא דברא הוא השלום בחי' יסוד כו' וד"ל. ומעתה יובן ג"כ שבבנ"א ג"כ ימצא רוח סערה שייצר עינו בחבירו ויקנא בו ולא יספיק לךו בשלום או ידמה בחבירו רע כנ"ל שזהו מסיבת הבלבול שעושה דמיון שוא כו' והנה יהי' רוח סערה זה מסיבת שני דברים הא' כאשר יהי' מצור ומצוק ח"ו מפני הרעב וכדומה שאז מפני קוטן הדעת יבלבלו זא"ז ואיש בשר זרועו יאכלו והב' מהיפוכו כאשר רוב שובע בעולם שישמן ויבעט כו' מפני הגסות כו' וע"ז התפלל כה"ג שיהי' שנת שלום כלומר לאחר שהתפלל שיהי' רוב ברכה בפרנסה אח"כ ביקש שתלך השפע זו ברוב מנוחה והשקט בבחי' קו האמצעי המנהל השפע לכ"א כפי מדריגתו ולא יתבלבלו לא מפני קוצר רוח של מיעוט השפע ולא מפני גסה"ר בריבוי השפע יותר מדאי, ועד"ז הוא ענין וישם לך שלום שהשלום צ"ל נמשך מלעמלה וכמו לע"ל יהי' שלום וגר זאב עם כבש כו' וכמ"ש לא ירעו כו' כי מלאה הארץ דעה כו' ומהו זה טעם על חיות מזיקים אטו הם ידעו את ה' אך הענין כי מאחר שיהי' מאיר למטה דעת עליון ויתכללו חו"ג למעלה ממילא לא יהי' גם למטה חיות דורסות ומזיקים כלל, ומעין זה הי' בתיבת נח שהיו כל החיות ביחד ולא הזיקו כלל, ועיקר השלום יהי' לע"ל וכמ"ש למרבה המשרה ולשלום אין קץ כו', ועד"ז הוא וישם לך שלום.