(ביאור[/cup] על הנ"ל) להבין ההפרש שבין אותיות סיפורי מעשיות שבתורה
נה(ביאור על הנ"ל) להבין ההפרש שבין אותיות סיפורי מעשיות שבתורה
[ביאור על הנ"ל]
להבין ההפרש שבין אותיות סיפורי מעשיות שבתו' ובין אותיות ספורי מעשיות מילי דעלמא ולפה"נ אין שום הפרש ביניהם כלל ואף כשקורא באוי"ר אין יתרון אלא מצד אוי"ר לבד, וגם להבין מפני מה מעלות עסק התו' גבוה מן המדות אוי"ר, הלא המדות הם מהות ועצמות הנשמה והמחשבה שבלמוד התורה אינו אלא לבוש להנשמה, ואף שחב"ד שבנשמה עוסק ג"כ בתורה הרי אינו אלא בחכ' דעשי' כידוע. הנה בס' בן פורת כתוב בשם הבעש"ט זללה"ה שהשיב שיש פרסא מפסיק כו'. וביאור הענין הנה ידוע שיש בחי' פנימיות ממכ"ע ובחי' מקיף סוכ"ע, ובחי' פנימיות הוא זה בתוך זה ומקיף הוא זה למעלה מזה, פי' פנימיות הוא התגלות והתפשטות ההארה כמו אילן הצומח שבתוכו ופנימיותו התגלות והתפשטות כח רוחני הצומח, ולמע' ממנו מקיפו כח החי וכח המדבר שאינן מתלבשי' בו כלל מפני חיסרון קבלה שאין לו בית קיבול בשבילם ובבהמה מתלבש גם כח החי ולא כח המדבר לפי שאין לה בית קיבול, אבל האדם שהוא כלי מוכן לקבל גם כח המדבר וכל חלקי הנשמה להתפשט בכל רמ"ח אבריו ולהיות שכל אלו הם בחי' פנימי' שהוא התפשטות והתלבשות בכחו ופנימיותו של דבר ולכן נק' אור שהוא זיו והארה כמו זיו השמש כידוע, ויש בו ג"כ בחי' מקיפי' פי' אורות ומוחין שאינן מתלבשי' בתוכו ופנימיותו רק על גביו מבחוץ ואין הארה וזיו שלהם נכנסים ומתפשטים בתוכו ופנימיותו כלל, וענין הגלגולים הו"ע צמצום ההארה וזיו וכמו נשמת אדם שנכנסת ומתלבשת בגוף הבהמה אבל אינה מתפשטת הארתה כלל בבהמה שא"כ הי' לבהמה דעת כאדם, והנה בבחי' או"פ כל היותר פנימי שבו הוא יותר רוחני בבחי' אין כמו מד"מ וכן המדות שאין בהם אפילו אותיות הם יותר בבחי' אין ואפס מן המחדומ"ע והחב"ד יותר בבחי' אין מכולם, אבל בבחי' מקיפי' היותר פנימי הוא יותר בבחי' יש, כמו הארץ הגשמי נגד הגלגלים המקיפי' אותה, והמקיפי' את הגלגל יותר בבחי' אין עוד עד מדריגה אחר מדריגה הכל בבחי' זה למעלה מזה כידוע, שאף שמלמטלמ"ע נק' מה שלמטה יש ומה שלמעלה אין, אבל בבחי' מלמעלמ"ט הוא בהיפך שכל היותר למטה הוא יותר בבחי' אין ואפס מצד ביטולו ביטול גמור להמחי' אותו ומקיפו נוכו', נמצא שבחי' העגולים המקיפי' שכל מה שהוא יותר במעלת המדריגת הוא העיקר, שכל מה שלמטה בפנימי' העיגולים אופן בתוך אופן כמו הארץ הגשמי בטל במיעוטו לאין ואפס שלמעלה, עד שלמעלה מעלה אין פנימי' העיגולים תופסים מקום כלל וכלל, והנה העכו"ם אין ביכולתם לקבל חיות מאורות מקיפי' דקדושה (כמ"ש בע"ח שחיותן מהשערות וגומות אור דנוק' דאפי' דרך המשכות שערות כו' תחתית כל המדרגות, אבל מאור מקיף אין יכולים לקבל שמסמא את עיניהם כו') אבל ישראל חלק נחלתו יכולים לקבל מאו"מ דקדושה שהם המצות רצה"ע הנק' כתר רצון כו', והנה אוריית' מחכ' נפקת היינו שיציאתה דרך החכ' אבל באמת לוקחה מבחי' סוכ"ע שלמעלה מן החכ', נמצא אותיות התורה אף שהם מדריגה התחתונה בטלים הם לבחי' סוכ"ע כמשל אופן בתוך האופן כנ"ל בבחי' מקיפי', אבל אותיות של דברים בטלים מפני שיש פרסא שהוא חצר הכבד המפסקת ומבדלת ע"כ תחום הקדושה ולא יעבור זר וקליפה שם כלל אינן נלקחות מהקדושה כלל רק מהפסולת היוצאים מהקיבה כמשי"ת לקמן. והנה למשל ממאכל גשמי דומם וצומח שאין התינוק יודע לקרות או"א שהוא חב"ד עד שיטעום טעם דגן נמצא שהמוח מקבל חיות מן המאכל ובאמת א"א להמוח הרוחני בתכלית לקבל המאכל גשמי בתכלית אך מפני כשהוא בלא אכילה מסתלק הנשמה מהגוף ובאכילה ממשיך הנשמה לתוך הגוף לשרות ברמ"ח אבריו נמצא שהמאכל מחבר המוח אל הגוף, וכן בכנס"י כתי' רעייתי ישראל מפרנסין לאבש"ב, ועשיתם אתם מעלה אני עליכם כאלו עשאוני, שע"י עשיית המצות רצה"ע העלאת מ"ן ממשיכי' מ"ד התגלות אורות עליונים של א"ס ב"ה הסוכ"ע באצי' ובכל העולמות, ונעשה תוס' הארת המוחין שהיא התו' חב"ד של המצות, ואף שהם המוחין דמצוה מקבל תוס' הארה על ידן ע"י העלאת מ"ן בהיות שכל עניני התורה הם רק באופני פרטית עשיית המצות מעשיות נמצא מקבלת מן המצות ונעוץ תחב"ס ואין ראש שלא יהי' סוף כי הראש מוכרח לקבל מן הסוף כמאכל גשמי המחי' את המוח, וכל מצות מעשיות הם מדברים מענינים גשמיים כמו צמר כבשים לציצית קלף לתפילין רק שמתבררים ע"י הבישול בקיבה תחת הפרסא ע"י אפיה כמבואר במ"א, ואחר הבירור עולה המובחר למעלה מן הפרסא וניזון ממנה המוח והלב והוא בחי' מ"ן, והבישול הוא ע"י הגבורות שביסוד דנוק' שהוא אוי"ר שכל הבירורי' הוא ביסוד דנוק' וזהו ויעש דוד שם הוא שהמשיך האורות בתוך הכלים איהו וגרמוהי חד כו' וזהו וכל קרבי את שם קדשו, קרבי הוא הקיבה ששם נתבשל ונתברר מהפסולת היוצאי' לחוץ והמובחר עולים בבחי' מ"ן והם תמכין דאוריית' המחזיקים לומדי תורה ומקימין אותה, וזהו העולם נתן בלבם מבלי כשימצא וגו', שהראש מקבל מן הסוף ונעוץ סובת"ח כנ"ל, והוא עולם התיקון שזה צריך לזה וזה לזה הגדול צריך להקטן כו' משא"כ בעולם התהו שהי' זת"ז כ"א בפ"ע שלא הי' הראש מוכרח לקבל מן הסוף ולכן הי' שבה"כ, ובעכו"ם כתי' רם על כו' על השמים כבודו, שאצלם הוא רם ונשגב ואינו מתלבש בתוכם מפני היות השמים שהוא הרקיע פרסא מחיצה מפסקת בינם ובין הקדושה, אבל בישראל כתי' ויהי קול מעל לרקיע וגו' קול הוא המשכה מרוחני' לגשמי לחברם, כענין הקול שיוצא מן הלב שבא אל הלב מהמשכת המוח בבחי' רוחני ומן הלב [יוצא] דרך הקנה בהצטרפות אש רוח מים ונעשה נזקול גשמי שממנו מתחלק הדבור הגשמי, נמצא הוא מחבר רוחני לגשמי, והתו' נתנה בה' קולות ה' המשכות ה' מדות (כי יסוד כלול מכולם) מאוא"ס ב"ה המקיף כל העולמות וזהו קול ה' על המים שהיא התור', בעמדם תרפינה כנפיהם שהחיות דיצי' ועשי' הם רק המדות אוי"ר ובראותם בחי' הגבוה מהם שהוא קול ההמשכה מבחי' סוכ"ע שנעשה ע"י העלאת מ"ן של ישראל במצותן שעושין רצש"מ תרפינה כנפיהם מתבטלים מעבודתם אוי"ר הנק' גדפין, אבל לישראל אמר להם משה אל תיראו אינכם צריכי' לכך לעבודת יראה זו שהיא רק שער ופתח כמארז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים כו' כי לבעבור נסות אתכם בא להגביה אתכם האלקי' בבחי' ביטול לגמרי שאין מי שיאהוב כ"א יראתו תהי' על פניכם רק לבלתי תחטאו לצורך יראת חטא שלא יפול בבחי' חטא שהוא גרוע מן כו', ואף בתפלה ישראל ע"י העלאת מ"ן שלהם באוי"ר שלהם אף שקטן מאוי"ר של מלאכים עכ"ז בהתעוררות שרש נשמותיהם למעלה מקור חוצבם למעלה מהמלאכים ושם אוי"ר שלהם גבוה משל המלאכים (עמ"ש מזה בפ' יתרו בביאור ע"פ משה ידבר בשם המגיד נ"ע), וסיבת הדבר הזה שישראל יוכלו להגיע למדריגה גבוה מן המלאכים הוא מפני שהם המעט מכל העמים שממעטין א"ע מפני שהם בבחי' אין כי לי כל הארץ, מי הוא בחי' לי ובטל לא"ס, כל הארץ, מי שהוא בתכלית השפלות בבחי' ארציות כו' (ועמ"ש בפי' לי בביאור ע"פ וארשתיך לי וזהו עיר קטנה ואנשים בה מעט, פי' עיר היינו מ"ש גדול ה' כו' בעיר אלקינו וע' בזהר פ' אחרי דס"ח ע"ב, ונק' קטנה ע"ש הביטול לאוא"ס ב"ה הסוכ"ע, וזהו גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו, שהוא בסט' דקדושה המקבלי' מבחי' עיר זו שהיא בחי' ביטול וזהו ואנשים בה מעט פי' אותם שממעטים א"ע הם בחי' אנשים בה ר"ל משפיעים וממשיכי' גילוי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע אל בחי' ממכ"ע וכמ"ש במ"א ע"פ ע"כ יאמרו המושלים כו' המושלים ביצרם תבנה ותכונן עיר סיחון ע"ש, וזהו ובא אליה מלך גדול דהיינו שממשיכי' בה מבחי' מל' דא"ס וכמ"ש בד"ה קול דודי כו' בענין פי' עד שנגלה עליהם ממה"מ כו' ע"ש, וסבב אותה הוא המשכת מקיפי' עליונים, והנה זלעו"ז הוא בחי' העיר והמגדל שבנו אנשי דור הפלגה שאמרו נעשה לנו שם שיהי' בחי' יש ודבר נפרד הפך מבחי' שממעטים א"ע כו', וזהו בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר פי' ע"י שבקרבך קדוש בבחי' עיר אלקינו עי"ז ולא אבוא בעיר שמבחי' לעו"ז, ועמ"ש סד"ה אוסרי לגפן עירה) וזהו ואביא אתכם אלי למעלה מאוי"ר כו', ע"י שאני נושא אתכם על כנפי נשרים.