וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר
נזוידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר
וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, לכאורה תיבת לאמר הוא מיותר כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי, אך כי הנה עשה"ד הם מכוונים כנגד עשרה מאמרות (כמ"ש בזהר פ' ויקרא די"א ע"ב ע"פ עשרה עשרה הכף) שקיום עש"מ שבהן נבה"ע הוא ע"י קבלת התורה [וכמ"ש בזהר פ' נחויקרא דף י"א סע"ב ובגמ' פ"ט דשבת דפ"ח ע"א] וזהו וידבר כו' העשרת הדברות לאמר לקשרם ולחברם עם העשרה מאמרות (וכן פי' בלק"ת בהביאור ע"פ זאת חקת התו' אך שם פי' בענין אחר ע"ש וכן פי' במק"מ פ' ויקרא שם), והענין דהנה כתיב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ, ובפסוק זה מבוארים השלשה דברים שעליהם העולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח כמ"ש בירושלמי במס' תענית פרק (ב' ה"ב) [ד] ואשים דברי בפיך זהו תורה ובצל ידי זהו גמ"ח, לנטוע שמים כו' זהו קרבנות היינו עבודה והיינו כמ"ש במדרש פ' ויצא ע"פ והנה סולם זה הכבש כו' וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים, וצ"ל מהו פי' לנטוע שמים וליסוד ארץ, הרי כבר נבראו שמים וארץ במאמר בראשית ברא כו', ויש לפרש ע"ד מ"ש כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כו' ואמרו בזהר פ' בראשית דף ד' ע"ב שמעסק התורה לשמה נעשו בחי' שמים חדשים כו' ע"ש, וזהו לנטוע שמים וליסוד ארץ, ובגמ' ג"כ אמרו בסנהדרין דצ"ט ע"ב דהיינו כאילו בנה פלטרין של מעלה ושלמטה שנא' לנטוע שמים וליסוד ארץ, ואין זה מובן כלל מהו ענין כאלו בנה כו', והנה בגמ' פ"ח דפסחים ארז"ל ארבעה קנינים קנה הקב"ה כו' שמים וארץ קנין אחד כו' ע"ש, וצ"ל מהו לשון קנין, נקדים דבספרי פ' האזינו ע"פ הוא אביך קנך איתא זה אחד משלשה דברים שנק' קנין למקום ואלו הם תורה וישראל ובהמ"ק כו', דצ"ל מהו קנין הלא ממך הכל והוא בראם, והמפרשים פ"ו דאבות נראה שמפרשי' קנין שייך לומר על דבר שהוא חשוב ויקר הערך במציאות, ואפ"ל דהנה ז"ת נקראו ספירות הבנין ע"ש עולם חסד יבנה, שהתהוות העולמות נמשך מהחסד שהוא ראשית ספירות הבנין, וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, דאם אין עולם אין שייך חסד, משא"כ ג"ר חב"ד שייכים אף אם לא הי' עולם כלל דהיינו ענין חכמתו ובינתו כו', וכמ"ש מזה בת"א סד"ה ואלה שמות בנ"י, ועמ"ש בביאור אלה מסעי גבי ויכתוב משה שלכן החכ' נק' אמת, וגבוה מבחי' מדות חסד ורחמים כו' ועמ"ש סד"ה וידבר כו' וארא אל אברהם בפי' ושמי הוי' לא נודעתי להם, שהוא גלוי ח"ע, כי להאבות הי' הגלוי מבחי' החכ' כמו שמלובשת במדות ולא גלוי עצם החכ' כו', ועמ"ש בלק"ת פ' בהעלותך בד"ה מנורת זהב ספ"ב שזהו"ע ש"י עולמות הנמשכי' מחו"ב הנק' קנה חכ' קנה בינה שגבהה מעלתן אין קץ מבחי' עוה"ז הנק' עולם חסד יבנה כו', ועפ"ז י"ל ענין שלשה קנינים שקנה הקב"ה היינו המשכה מבחי' ג' ראשונות [שהוא] (מ)למעלה מהבריאה הנמשך מז"ת, ולכן ארז"ל ז' רקיעים הן וכן בבי"ע הם ז' היכלות ז' לבד, כי ג"ר אינן מאירים רק באצי' דאיהו וגרמוהי חד כו' אבל בבי"ע הם רק ז' בחי' דרך כלל ונק' שבעה היכלות ומהם נמשכי' ז' רקיעים וצריך להמשיך המשכת חב"ד שבהן מאיר אוא"ס ב"ה, שעי"ז יומשך הגלוי למטה ג"כ כמו למעלה באצי' להיות למטה ג"כ ביטול כו', וזהו"ע השלשה קנינים כי קנין הוא בחי' אצי' כמ"ש בת"א בביאור ואלה המשפטים גבי כי תקנה עבד עברי בענין ברוך עושך כו' ברוך קונך כו' ע"ש (ועמ"ש ע"פ ויכולו השמים והארץ דתרגום, ואשתכללו) וזהו"ע התורה דכתי' ה' קנני ראשית דרכו שהיא המשכה מחכ' אוריי' מחכ' נפקת, ובהמ"ק בינה כמ"ש ואל חדר הורתי זה אהל מועד, כי הבינה נק' היכל, וגם בית ראשן נק' ה' עילאה שהיא בינה וכמ"ש בזהר נטבראשית דף נון ע"ב ובפ' שמות ד"ט ע"ב, ועמ"ש מענין ה' עילאה בת"א ר"פ לך, ולכן נז' בספרי רק ג' קנינים היינו המשכה מג"ר המאירים באצי' שיומשכו למטה ג"כ בבי"ע, אך מה שבמכילתא ובגמ' פ"ח דפסחים אמרו ד' קנינים שמים וארץ קנין א', הענין דכתי' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה, הרי הם נמשכי' ג"כ מג"ר חו"ב שלמעלה מספירות הבנין, אך חכ' זו היא החכ' המלובשת במדות להיות התנהגות המדות ע"פ החו"ב, אבל אין זה ערך לעצמיות חו"ב מה שאינו שייך למדות כלל, שהרי כל עיקר ענין המדות חו"ג זהו שייך לענין ההשפעה לעולמות לזולתו א"כ גם החכ' המלובשת בזה אינה ערך לעצמיות חו"ב שהוא חכים ולא בחכ' ידיעא כו' מה שאינו שייך לבחי' עולמות כלל וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה באתי לגני, שעז"נ מאד עמקו מחשבותיך כו', וא"כ צריך להמשיך מבחי' ממעמקי' קראתיך והיינו ע"י ג' קנינים הנ"ל.
קיצור. ענין וידבר לאמר, וענין ואשים דברי כו' לנטוע שמים כו', וענין ג' קנינים קנין הוא באצי' שלמעלה מבי"ע, בבי"ע רק ז' היכלות ז' רקיעים הנמשכים מז"ת, וע"י תו' ועבודה וגמ"ח ממשיכי' מבחי' ג"ר שבהם מלובש אור א"ס ב"ה ושם חביון עוזו, וענין מ"ש בגמרא ד' קנינים וחשיב שמים וארץ קנין אחד.
ב) וביאור הענין הוא דהנה כתיב הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו (ב)איוב ט"ו ט"ו, עיין פ"ק דחגיגה דף ה' ע"א ובילקוט ח"ב רמז תתצ"ח, תתק"י, זח"א דף ס' ע"א, ובפ' ויגש דף ר"ז ע"א, והנה ע"פ ובמלאכיו ישים תהלה פי' הבחיי פ' בראשית דף י"ג סע"ד [ע"פ] גבי וכי תאוה הוא לעינים וז"ל שהרי מדה זו בשכליים תמצאנה שאע"פ שאין בהם יצה"ר הרי הם נוטים לפעמים מדרך הראוי וכידוע במלאכי סדום כו' והמובן מזה כי יש בקצת שאר המלאכים שחוטאים וכן כתי' ובמלאכיו ישים תהלה עכ"ל, וע' בשמונה פרקים להרמב"ם ס"פ רביעי מזה, ובפ' משפטים ע"פ הנה אנכי שולח מלאך לפניך כ' הבחיי המלאך הזה אינו מן הנפרדים החוטאים שכתוב בהן ובמלאכיו ישים תהלה ע"ש דף ק"ה ע"א והמובן מדבריו דלפי שהן נפרדים כמ"ש ומשם יפרד והי' לד' ראשים עם היותן ד' מחנות שכינה פני ארי' כו' מ"מ ישים בהן תהלה, להיות כי הרי בהשתל' מפני שור נמשך גשמיות נה"ב עד שמהן משתלשלים ד' ראשים שהם מצרים ובבל כו', הנק' טורי דפרודא ממש (ועיין מענין המלאכים בסדור שער הק"ש בתחלתו שנמשכים מן הכלים והאור המאיר בהכלים ובעולם הבריאה מאירים יו"ד כלים הפנימים ובעולם היצי' מאירים יו"ד כלים האמצעיים ובעשי' יו"ד כלים החיצוניים לכן לפי ערך זה ג"כ ההפרש בין המלאכים ועמ"ש ע"פ הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טו"ר כו') ועד"ז יובן ענין ושמים לא זכו בעיניו כי הן מקור ושרש של פני ארי' פני שור כו' ועוד כי שמים הם ההיכלות הנק' עלמין שהם מעלימים ומסתירים כמבואר בלק"ת ר"פ שלח גבי לאנהגא בהון עלמין כו' ואדמ"ו נ"ע אמר וז"ל ואפי' במלאכי' יש דין ועונש כמ"ש בפייט ומלאכים יחפזון ויאמרו הנה יום הדין לפקד על צבא מרום בדין כי לא יזכו בעיניך בדין, ובודאי שאינן על סמעשים שבפועל כי כלום יצה"ר יש ביניהם אלא היינו מחמת עומ"ש שצריכים לקבל עליהם תמיד הוא בחי' הביטול והיראה וע"ז יש משפט ודין עליהם אם הביטול והיראה כדבעי למהוי או לא ועז"נ ובמלאכיו ישים תהלה, וכן שמים לא זכו בעיניו, מפני שאין היראה כדבעי למהוי עכ"ל, ובסדור שער הק"ש בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש לשמו"ע כ' מה שאנו מוצאים לפעמים שיש במלאכים ביטול המציאות וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים וכיוצא בה ולפעמים הם בבחי' הפירוד עד שנמצא בהן החטא, וכענין אפקוהו למט"ט ומחיוהו שיתין פולסין דנורא, היינו לפי שיש בהם גוף ונפש, ומצד החומר שהוא הגוף שלהם שהוא מאש ורוח יוכלו להיות בבחי' הפירוד כי החומר מעלים, ושרשו מחיצוניות הכלים דאצי', ומצד הנשמה שלהם הם בבחי' הביטול כי הנשמה שרשה מבחי' הארת האור שבתוך הכלי כו' ולכן יש ג"כ חילוקי מדרגות במלאכים כנודע מענין שרפים חיות ואופנים, לפי ששלשים כלים דאצי' שהן מקור בי"ע יש בהן ג' מדרגות ראש תוך סוף כו' ע"כ לפ"ע זה יהי' ההפרש בגופות המלאכים דבי"ע ובנשמתם אם שרשם מיו"ד כלים הפנימים הם מזוככים יותר כו' יעו"ש באריכות, אך הנה בזח"א פ' ויגש דר"ז ע"א פי' ושמים לא זכו בעיניו דלשבח קאמר שמגודל החביבות נראה בעיניו ית' שעדיין צריכים תיקון עוד ולכן נמשך מוחי' חדשים עליונים בכל יום, כי המוחין הם חב"ד שבהם מאיר אוא"ס ממש כנ"ל ע"כ ע"י המשכת מוחי' חדשים עליונים יותר בכל יום דהיינו מ"ש כונן שמים בתבונה עי"ז השמים הם מזדככים כו', ומ"מ אינו סותר לפי' הראשון דהענין שהשמים אף שנק' יחו"ע כנודע מענין כימי השמים, עכ"ז לגבי ע"ק ימי קדם נק' יחו"ת, וזהו לא זכו בעיניו, וצ"ל שיהי' ביחו"ת הגלוי כמו ביחו"ע כו' כמ"ש בלק"ת פ' ראה סד"ה כי תשמע בקול בפי' לעשות הישר בעיני ה' וע"ש בהביאור [ולכן ממשיך בהן מוחין חדשים בכל יום מבחי' עליונה יותר כדי להאיר המדות עליונות דוגמת* מ"ש בת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסלו בענין העלאת נרות המנורה אהרן ממשיך אור החכמה בשבעה הנרות שהם ז' מ* כו' "ש*], ומכ"ז יובן ענין קנין דשמים וארץ דהיינו מה שכונן שמים בתבונה תמיד לזככם כו', ובספרי לא חשיב קנין זה, כי עיקר זיכוך השמים והארץ הוא ע"י ג' קנינים דהיינו ע"י תורה כו', וקנין דאברהם הוא ענין א' עם קנין דישראל, וה"ע אתה כהן לעולם וע' בזח"ב ר"פ יתרו ס"ז כ' דכהן הוא המחבר אלקות עם העולמות, א"כ הוא נכלל בג' קנינים הנ"ל, ומכ"ז יובן ענין [שהמלאכים בקשו את התורה, לכאורה תמוה איך שייך להם עבירה ומצוה אלא מכיון ששמים לא זכו בעניו, ובמלאכיו ישים תהלה, מחמת בחי' ומשם יפרד כנ"ל, ע"כ בקשו את התורה שמחכמה נפקת בחי' ביטול ממש ועי"ז יומשך התיקון גם בבי"ע שלא להיות ומשם יפרד, ויהי' הביטול בבי"ע כמו באצי', ואעפ"כ לא ניתנה להם. כי התומ"צ ניתנו כדי לצרף בהם את הבריות, וצירוף ובירור זה זהו דוקא למטה בעשי' וכמ"ש בד"ה מי מנה עפר יעקב בענין] אף עשיתיו כו'.
סאקיצור. ענין ובמלאכיו ישים תהלה פי' הבחיי ע"ד ומשם יפרד, ולכן משתלשל מזה לתאוה יבקש נפרד, גם כי במלאכים יש גוף ונפש, ושרשם מכלים ובתוכם הארה מהאור, ויש כמה בחי' בכלים, פנימי אמצעי חיצון, ועד"ז יובן ענין ושמים לא זכו בעיניו [ובזהר פי' דשמים לא זכו בעיניו לשבח קאמר מגודל החביבות יעו"ש ומ"מ הכל עולה לכוונה אחת], וזהו שהמלאכי' בקשו התורה, לתקן עי"ז מה שבמלאכיו ישים תהלה ולא ניתנה להם כי עיקר הצירוף והבירור הוא למטה דוקא.
ג) וזהו ענין ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ שע"י שלשה דברים תורה ועבודה וגמ"ח עי"ז ממשיכי' הזיכוך בבחי' שמים וארץ, וענין ג' בחי' עבודה ותו' וגמ"ח הם ענין ג' בחי' קדוש שנת' בלק"ת פ' אמור בהביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י כו' ע"ש, שמתחלה צ"ל עבודה והוא העלאה מלמטלמ"ע ואח"כ ההמשכות ע"י תורה וגמ"ח, והנה ענין עבודה זהו עכשיו בחי' עבודה שבלב וכמארז"ל ע"פ ועבדתם את ה' אלקיכם זו ק"ש ותפלה, והיינו כי הנה ענין כונן [שמים] בתבונה המשכת מוחין חדשים בז"א בכל יום זהו נמשך ע"י אתעדל"ת ע"י שהאדם ממשיך לנפשו מוחין חדשים להתבונן בכל יום בגדולת ה' חדשים לבקרים ודרך כלל זהו"ע ק"ש שמע ישראל שמע לשון התבוננות, איך שהוי' אלקינו ועמ"ש מזה בלק"ת ס"פ ואתחנן בד"ה ואהבת את, ועי"ז ממשיך הוי' אחד א' בשבעה רקיעים והארץ וד' רוחות, דהיינו המשכת המוחין בז"א שיהי' כונן שמים בתבונה וכמ"ש בפי' הוי' אחד בת"א בד"ה וארא אל אברהם, וע' מענין ד' רוחות במא"א אות ד' סעיף כ"ו (בסופו), וזהו"ע זיכוך בחי' השמים שהם ז' מדות לך הוי' הגדולה והגבורה כו' שהמדות מצד עצמן הם ענפין מתפרדין וכשממשיכים בהם התגלות אוא"ס המלובש בהמוחין כמ"ש במ"א שהמוחין הם ענין השגת המהות באלקות ממש כמו שהמוחי' שלמטה באדם משיגים המציאות ולא המהות כן למעלה המשכת מוחין הוא השגת המהות כו' ועיין בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים כו' וארא בפי' ושמי הוי' לא נודעתי להם, ולע"ל יומשך מזה גם למטה השגת המהות עין בעין יראו כו' והנה ע"י המשכת המוחין בז"א מזדככים בחי' השמים, להיות בחי' השמים כסאי, וכמ"ש בת"א ר"פ בראשית בפי' השמים כסאי, והמשכה זו מלמעלה למטה הוא ע"י תורה ומצות וכמ"ש בביאור ע"פ ונקדשתי הנ"ל בענין ג"פ קדוש כנ"ל [וכמו ענין העלאת ז' נרות המנורה זהו ע"י כי נר מצוה ותורה אור], וזהו ענין מארז"ל ברבות פ' שמיני פי"ג ע"פ כל אמרת אלוה צרופה לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, שנא' כל אמרת אלוה צרופה כו', והנה צירוף הוא ענין זיכוך, דהנה כתי' אשר ברא אלקי' לעשות מה שנברא בשי"ב צריך תיקון, וכבר נת' שאפי' שמים לא זכו בעיניו וא' ברבות ריש קהלת ע"פ הבל הבלים שאמר שלמה נגד הדברים שנבראו בשי"ב כו', והיינו כנ"ל שבהשתלשלות מבחי' ז' מדות עליונות נמשך ומשם יפרד כו' עד שנעשו טורי דפרודא ממש, לתאוה יבקש נפרד כו', והיינו לפי שמקור ההתהוות רק מבחי' מלכותו ית' שהיא הארה בעלמא, וגם [הוא] בחי' רוממות [והתנשאות מהעולמות בבחינת] והעלם ולכן בהשתלשלות נמשך מזה היש, וזהו"ע מלך העולם שמבחי' מלך נמשך העולם לשון העלם ועמ"ש [מזה] בד"ה סבתקעו בחדש, דרוש הראשון ובביאור ע"פ מנורת זהב פ"א והענין כי העבודה כו' וצ"ל גילוי כמו שיהי' לעתיד כו וצריך תחלה להיות בירור וזיכוך למטה כי לא יגורך רע עמ"ש בד"ה ואלה שמות, ובירור וזיכוך העולם תלוי בבירור וזיכוך האדם כמ"ש גם את העולם נתן בלבם כו' בד"ה והי' מספר ובד"ה וכל העם רואים גבי מכור הברזל ממצרים, וענין צירוף וזיכוך הוא ע"ד עובד אלקים הנזכר ומבואר בסש"ב פט"ו, וכמו עורות עבודים ע"ד מבחי' כתנות עור דנה"ב יהי' כתנות אור כו', וכמ"ש בת"א סד"ה ואלה המשפטים בענין שש שנים יעבוד, זהו זיכוך וצירוף להפריד הפסולת וגם ע"י רשפי אש בתפלה כמ"ש מצרף לכסף וכור כו' בד"ה במדבר סיני באהל מועד ובד"ה משה ידבר התומ"צ הם אש השורף גשמיות נה"ב כו', וע"י המצות שהן עבודה ביטול היש סד"ה את שבתותי תשמרו, אך היינו בעבודה בתומ"צ, כי התורה נק' אמרת אלוה צרופה שהיא כבר צרופה ומזוקק שבעתים [וע' רבות אמור ר"פ ל"א והענין] כי הנה התו' קדמה אלפים שנה לעולם, שעולם הוא שמים והתורה קדמה לזה בבחי' אאלפך חכ' אלף בינה כו', ובחכ' שורה אוא"ס בחי' והחכ' תחיה איהו וחיוהי שלמעלה מבחי' היחוד דאיהו וגרמוהי שהחכ' [היא] כלי הביטול [כח מ"ה] כו' ולכן נק' התורה שמן זית זך, זך היינו כ"ז אותיות התו' שהם בחי' זך מה שלמעלה מבחי' ושמים לא זכו בעיניו כו', וזהו"ע שיש אספשא"מ בחי' כדמותינו אבל אסה"מ בחי' בצלמנו לאמר זה הדבר, ולא בבחי' כה כף הדמיון, זהו ענין זך כו'.
קיצור. וזהו ואשים דברי כו', ג' דברים תורה ועבודה וגמ"ח שעי"ז לנטוע כו' עבודה מלמטלמ"ע ותורה וגמ"ח מלמעלמ"ט והיינו כי ענין כונן שמים בתבונה נמשך ע"י ק"ש שמע ישראל המשכת אלופו של עולם בשבעה רקיעים והארץ, המוחין למעלה השגת המהות, וה"ע ושמי הוי' לא נודעתי להם, וזהו השמים כסאי, ומלמעלה למטה זהו"ע עסק התו' ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים כו' [הדלקת ז' נרות המנורה בשמן ואור] וכן ע"י גמ"ח ע"ד ויטע אשל, וכדלקמן בענין פי' מ"ש אני מדבר בצדקה, גם ע"ד השמים החדשי' כו' והיינו שניתנו התומ"צ לצרף בהן את הבריות, אשר ברא לעשות לתקן, שהרי גם שמים לא זכו, כי מקור ההתהוות רק מבחינה אחרונה, והעבודה להמשיך מבחי' היותר נעלה והיינו ע"י בירור וזיכוך, אמרת ה' צרפתהו, עובד אלקים (ע"י התומ"צ, כי אמרת אלוה צרופה, אלפים שנה קדמה, שמן זית זך ך"ז אותיות התורה, אסה"מ שלמעלה מאסשא"מ).
ד) וזהו משארז"ל בסנהדרין (פרק חלק) דצ"ט ע"ב כל העוסק בתורה לשמה כו' כאלו בנה פלטרין שלמעלה ושלמטה שנא' לנטוע שמים וליסוד ארץ, וענין בנין י"ל ע"ד מ"ש הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה בעמוס סי' ט' פסוק ו', והענין כי פי' מעליותיו, לשון על הוא ע"ד מ"ש אז תתענג על הוי' דפי' בזהר למעלה מש' הוי', ועיין בת"א ס"פ משפטים בד"ה לא תהי' משכלה בפי' ותתפלל חנה על הוי', כי הנה ש' הוי' מורה על שמהוה כו' אבל לגבי הקב"ה בכבודו ובעצמו לא שייך שם זה כו' לפי שאינו בגדר עלמין כלל, וע"כ נק' על הוי' ושיהי' מאיר בשמים מבחי' זו ג"כ זהו הבונה בשמים סגמעליותיו והיינו ע"י התו' שנק' משל הקדמוני, קדמונו של עולם מה שאינו בגדר עלמין כמ"ש בת"א בסופו בד"ה לבסומי בפוריא דרוש השני דקס"ד א', ועד"ז נאמר כי גדול מעל שמים חסדך, מעל דוקא, וכמ"ש והמים אשר מעל השמים ופי' בזהר שהוא בחי' כתר שנק' מים שאין להם סוף כו' בפ' פנחס דרנ"ח סע"א יעו"ש שזהו"ע אבני שיש טהור כו', וזהו מעל השמים למעלה מבחי' יהי רקיע ויהי מבדיל ע' ספד"צ רפ"ה, ולכן ע"י עסק התורה לשמה הוא בונה פלטרין שלמעלה ושלמטה דהיינו שממשיך בחי' הבונה בשמים מעליותיו, שהוא מבחי' שלמעלה מסדר ההשתל' ועי"ז נעשו השמים מספרים דפי' ל' הארה מנהרין ומנצצין כו', וזהו נמשך ע"י התורה שנקראת ספר וסופר ערבים עלי דברי סופרים כו' ועי"ז נמשך ואגודתו על ארץ כו'.
ומכ"ז יובן ענין פי' וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, שהוא ענין ואשים דברי בפיך כו' שמזה נמשך לנטוע שמים כו', כי הנה שרש ענין מצות ת"ת לכאורה יפלא למה תהא המצוה דוקא לקרות בדבור בפה דוקא וכמארז"ל ע"פ אדם לעמל יולד כו' לעמל פה כו' דהיינו עסק התורה, והלא עיקר מצותה הוא ידיעת התו' ולזה די שיעיין בה בעיון ובמחשבה כו', אלא היינו משום שבכל פ' נאמר וידבר ה' לאמר כו' והענין כי בד' בחי' דצח"מ, החכ' נק' חי כמ"ש והחכ' תחיה, והכתר נק' מדבר, כי אותיות הדבור עצמו הן בחי' דומם והם בבחי' מ', אבל בחי' מדבר שה"ע מקור הדבור שממנו נמשך כח הדבור הוא בחי' כתר וכמ"ש באג"ה ע"פ ויעש דוד שם, ובת"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין בענין מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל, שמאותיות התפלה נעשו כתרים והיינו לפי ששרש הדבור נלקח מהכתר ועמ"ש מזה בביאור ע"פ חקת התו' בפי' תולעת יעקב כו' ומ"ש בת"א פ' שמות ע"פ מי שם פה לאדם כו' הלא אנכי כו' לפי שבאבר הפה שבאדם הוא נבדל מן החי שאינו מדבר והאדם מדבר, וזה נמשך מבחי' גבוה היינו מבחי' הלא אנכי, ע"ד הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים שהוא בחי' הכתר שלמעלה מע"ס כו', גם מדבר פי' לשון מנהיג הדבור וכמו דבר אחד לדור, מדוברנא דעמיה, שמקור ההנהגה הוא ע"י רצה"ע בחי' כתר, וע"כ נק' מדבר, והנה יש הפרש בין דבור ומדבר, לבחי' מאמר ואמירה, כי הדבור מורה על עיקר כח הדבור שהוא באדם כמו שתאמר אדם חי מדבר, ולא תאמר אדם חי אומר, והיינו כנ"ל שדבור הוא ג"כ לשון מנהיג וכמו ידבר עמים תחתינו תלים מ"ז, פרש"י לשון הנהגה, וכ"ז מורה על מקור כח הדבור, שממנו הנהגת הדבור, משא"כ האמירה הו"ע האותיות מצד עצמן, וגם אמירה שייך על מחשבה, ועוד זאת דבור מורה על ענין ודבר יש כמו על דבר הצפרדעים, ובדרז"ל דבר ולא חצי דבר, ועיין במא"א אות א' סעי' צ"ח בענין אמירה ואות ד' סעי' ד' בענין דבור מובן ג"כ שהדבור בחי' עליונה יותר מהאמירה, והנה עד"ז י"ל ההפרש בין עשרה מאמרות ובין עשה"ד והיינו כי ע"מ שרשן מחכ' ולכן מתחילים מבראשית בית הוא חכ', בחכ' יבנה בית וזשארז"ל בראשית נמי מאמר הוא שאינו אלא בחי' מאמר כמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו וכנודע בפי' מאין ליש שהיש נתהווה ונמשך רק מבחי' הארה בעלמא הנק' אין (ונק' מאמר וכן החכ' מאין תמצא) ונק' בריאה בורא קדושים כמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו, אבל עשה"ד סדמתחילים באלף אנכי הוי', אשר האלף הוא כתר שע"י התו' נמשך מבחי' אנכי ממש ולא מבחי' הארה בעלמא כו' וכנודע שזהו פי' אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ היינו למעלה מסדר ההשתל' וההתהוות יש מאין בבחי' מצרים וגבולים שאמר לעולמו די כו', אלא שיהי' גילוי בחי' אנכי, והם הנקראי' עשה"ד, שהוא מבחי' מדבר שהוא הכתר שלמעלה ממדרגת החכ' ובראשית הנק' מאמר, ולכן ע"י המשכה עליונה זו שהוא מלמעלה מסדר ההשתל' שזהו"ע הבונה בשמים מעליותיו מבחי' על הוי' כנ"ל עי"ז דוקא נמשך הזיכוך והצירוף כו', והנה כתיב אני מדבר בצדקה שלהיות נמשך בחי' גילוי מדבר בבחי' אני דהיינו להיות ואשים דברי בפיך זהו ע"י הצדקה, וזהו שהצדקה וגמ"ח הוא משלשה דברים שהעולם עומד עליהם כו'.
קיצור. כאלו בנה פלטרין, הבונה בשמים מעליותיו, מבחי' על הוי', מעל שמים חסדך, והמים אשר מעל השמים, למעלה מבחי' יהי רקיע ויהי מבדיל, וזהו השמים מספרים, מנהרין, מוחין דגדלות, ונמשך ע"י ספר וסופר ד"ת וד"ס ועי"ז ואגודתו על ארץ, וזהו לנטוע שמים וליסוד ארץ, אך היינו דוקא ע"י ואשים דברי כו' וידבר לאמר, כי ענין תורה המצוה בדבור דוקא, לעמל פה, דצח"מ, כתר הוא מדבר, וזהו קושר כתרים מאותיות התפלה תולעת יעקב, מי שם פה לאדם, הלא אנכי, הפרש בין דבור לאמירה שהרי נק' מדבר ולא נק' אומר, ידבר עמים, דבר ולא חצי דבר, וזהו ההפרש בין עש"מ ובין עשה"ד, בראשית נמי מאמר הוא, והחכמה מאין תמצא, יש מאין מהארה בעלמא, עשה"ד מתחילין באלף אנכי כו' הוצאתיך מאמ"צ, וע"כ נק' דברות וידבר, מבחי' מדבר, היינו הלא אנכי הוי'.
ה) ובכל זה יובן משארז"ל בסנהדרין שם דצ"ט ע"ב אדם לעמל נברא כו' לעמל פה כו' ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא, דלכאורה תמוה איך קס"ד שיהי' נברא לעמל שיחה, והמפרשים נדחקו בזה, אך הענין כי עשרה מאמרות נקראו שיחה, שהרי נקראו בזהר לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא לומר (יהי אור) יהי רקיע, שהן נבראים בעלי גבול ואינן ערוך לאוא"ס ב"ה הבלתי גבול, ולכן זהו השפלה וירידה גדולה וכמשנ"ת בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון, וע"כ נקראו בשם שיחה, ע"ד מארז"ל שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד שנא' ועליהו לא יבול, והיינו שלהיות תלמיד חכם המקבל מבחי' חכ', לכן גם בשיחת חולין שלו עם שאינן מדבורים של חכ' העצמית שלו, עכ"ז יש בזה ג"כ חכ' עד שצריכה לימוד, וכמ"ש מזה בלק"ת פ' תצא ע"פ וגלחה את ראשה כו', שעד"ז בנזיר נאמר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו שלפי שממשיך מבחי' קדוש ומובדל ע"כ גם בבחי' שער ראשו שהם מותרי מוחין וכענין שיחת חולין גם בזה מלובש ומאיר בחי' קדושה משא"כ בלוים נאמר והעבירו תער כו' וכן שער באשה ערוה כו', ולכן דוקא בת"ח אזי שיחת חולין שלו אף שהיא שיחה בעלמא צריכה לימוד, ועד"ז יובן ענין עשרה מאמרות שנקראו שיחה של הקב"ה, ונק' שיחת חולין, כי החול נמשך מק"נ המעורב טו"ר ולא נברר עדיין סההטוב מן הרע, והרי מצד הבריאה נאמר אשר ברא אלקי' לעשות שכל מה שנברא בשי"ב צריך עדיין תיקון, לפי שלא נברר עדיין ע"כ נק' שיחה (ע"ד) שיחת חולין, אבל אם אפי' שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד ע"כ מבחי' שיחה שלו ית' נברא יש מאין, ועמ"ש ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון, שיש לפרש ג"כ ל' שיחה ודבור כו' וגם לשון הסחה והזזה כמו כאשר יפרש השוחה לשחות בישיע' כ"ה י"א, והיינו הירידה לומר מילין דהדיוטא כו', וזהו אדם לעמל יולד והיינו לעמל פה, כי מעלת והבדל האדם מן הבעל חי הוא באבר הפה שהוא בחי' מדבר וכמ"ש בס"י קבען בפה, ונודע ענין כ"ב אותיות הם ג' אמות חב"ד ושבע כפולות ז"ת, וי"ב פשוטות הם י"ב בקר דבריאה שהם מחנה שכינה, ולכן דוקא לעמל פה יולד, אך איני יודע אם לעמל שיחה שימשיך בחי' שיחה של עשרה מאמרות, שזהו ג"כ ענין גדול, וכמאמר הפייט הוא שח ויהי, וזהו את ה' האמרת היום שאתה עושה אותו להיות אומר העשרה מאמרות, וענין עמל שיחה זו בנפש הוא ע"י סו"מ ועש"ט שיהא זהיר בהדבור שלו שלא לדבר רכילות ולה"ר, ולהיות ודובר אמת בלבבו (וזהו כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וארז"ל אפילו שיחה קלה שבין איש כו' כי פי' ומגיד היינו לשון המשכה ע"ד נהר דינור נגיד והיינו שממשיך לאדם העליון שיהי' שיחו בבחי' מ"ה, כי עש"מ שהם מבחי' מל' הם בחי' ש' ב"ן כמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ ראשי המטות רק ששם מ"ה נמשך ומאיר בש' ב"ן ע"ד המשכת הביטול בהיש כענין ושיתף עמו מדה"ר בד"ה תקעו בחדש דרוש השני, וזהו ביום עשות הוי' אלקים כו' וצריך לעורר המשכה זו ע"י שבאדם יהי' ג"כ מה שיחו ולכן אפי' שיחה קלה שבין אדם כו'), ומ"מ העיקר הוא עמל תו' שהוא המשכת ח"ע שיהי' אנכי הוי' אלקיך בבחי' גילוי, משא"כ בע"מ נאמר רק ויאמר אלקים ולא נז' שם הוי' (ותדע כי הנה ענין יום השבת ע"ש כי ששת ימים עשה כו' וביום השביעי שבת והרי בריאת העולם הי' רק ע"י דבור לבד ולא ביגיעה ועמל כ"א הוא שח ויהי, וצוה ונבראו, וא"כ ממה שבת, כי השביתה לא שייך אלא אחר יגיעה ועבודה, אלא הטעם כי הירידה לומר יהי אור יהי רקיע כו' תדשא הארץ, הרי הן מילין דהדיוטא כנ"ל ונק' ירידה כמו עד"מ חכם גדול שמוכרח להשפיל עצמו לדבר שיחת חולין, לכן כשפוסק מזה נק' שביתה שאז בא לחשוב ולדבר דברי חכ' שלו, ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה שובה ישראל דרוש השני ובד"ה לבאר ענין יוהכ"פ, וזהו שהתרגום פ' ויצא ע"פ מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלקים, לית דין אתר הדיוט, ולכן ארז"ל אל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך, ומצוה להביא מן ההדיוט ע' בת"א ד"ה ענין חנוכה), ויש לבאר זה ע"ד ההפרש בין שעורה שהוא מאכל בהמה ובין חטה שהיא מאכל אדם, ונודע דשעורה היינו שעור ה' היינו ג"כ ה' מוצאות הפה העליון ולכן נק' עומר התנופה, תנו פה, ומתחלק לשעור ה' לכל חד לפושעו"ד, ועכ"ז הוא רק מאכל בהמה חיות בי"ע פני ארי' פני שור כו' והוא בחי' מפתחות החיצוניות, אבל חטה כ"ב אתוון דאורייתא לכו לחמו בלחמי, זהו מפתחות הפנימיות וזהו ענין עמל תו' כו', וענין לעמל תורה, לעמל ר"ת ללמוד על מנת לעשות כו', וגם כמארז"ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים וא' כו'.
סוקיצור. שזהו ענין עמל שיחה ועמל תורה, עשרה מאמרות נק' מילין דהדיוטא, וזהו ענין שיחת חולין, עמל שיחה להמשיך ההשפעה לומר יהי אור יהי רקיע כו', אבל עמל תורה המשכת ח"ע ומזה נמשך לנטוע שמים וליסוד ארץ בבחי' גבוה יותר.