ויהי קול מעל לרקיע

נגויהי קול מעל לרקיע

ויהי קול מעל לרקיע כו', בחמשה קולות ניתנה תורה קול ה' על המים ואין מים אלא תורה, ולהבין כל זה הנה כתי' רם על כל גוים ה', מי כה' אלקינו המשפילי לראות כו', כי הנה נודע שאין הקדושה שורה אלא על דבר הבטל נגדו ית', בחי' אין, וכל דבר השפל נגדו יותר הוא יותר בטל ואין נגדו ע"כ הוא קרוב שם יותר, והמשל ע"ז כאשר יהי' האופן בתוך האופן שכל העיגול הפנימי יותר רחוק מהגדול הסובבו דהיינו שהקטן הוא המרכז שהוא הנקודה היותר רחוק מהסובב הוא בטל ואין נגד העיגול הגדול מחמת קטנותו וע"כ הארץ שהיא בתכלית הריחוק שהיא נקודת המרכז כנודע והוא כגרגירחרדל נגד עולמות עליונים הוא כאין ממש נגדו ית', לכן יכול להיות בעולם

השפל השראת אלקות יותר והיינו בתוך ישראל שמכירים שפלותם שהם רחוקים מאתו ית' ובטלים נגדו, כמ"ש כי אתם המעט מכל העמים על שממעטים את עצמם כאברהם כו', וזהו והייתם לי סגולה מכל העמים, שהסגולה הזאת אין בכל עכו"ם שהם מחזיקים עצמם ליש, וכל מה שהם יותר למעלה הם מחזיקים עצמם יותר ליש, כמאמר נתתי גדולה לפרעה כו', וע"כ הוא ית' רם עליהם בתכלית הרוממות שמסרם תחת שרים וממונים זע"ז עד אין מספר כי גבוה מעל גבוה כו', אבל מי כהוי' אלקינו כו' שיש לכם בירושה להיות בטלים נגדו ית', ע"כ המשפילי לראות בשמים ובארץ כבי' שורה בתוך בנ"י בעולם השפל וקרוב ה' לכל קוראיו כי הם נקראו בחי' ארץ על שבטלים נגדו, וזהו כי לי כל הארץ דוקא שהקב"ה חפץ בארץ יותר שהוא יותר אין, וכמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו', ולכאו' הוא תמוה מי לא ידע בכל אלה שאין ערוך אליו ולית מחשבה תפיסא בי' כלל ואפי' מלאכים ושרפים כו', אבל באמת הפי' הוא כך שאצל הקב"ה הוא ההיפך מכמו באדם, שבאדם המחשבה נק' אין נגד הדבור והדיבור נק' יש ומה שלמטה יותר דהיינו המעשה הוא יותר יש כו' ואצלו ית' הוא היפך שהוא בעצמו היש בעצם, וכל מה שרחוק ממנו הוא אין נגדו, ומה שהוא בחי' דבור אצלו שהוא בדבר ה' שמים נעשו הוא יותר אין, וסוף מעשה יותר אין, ויש שם קרבת אלקים יותר כשמכירים שפלותם ובטלים כו', וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים כי הנשר הוא רחמן על בניו ונושא אותם על כנפיו שאין עוף פורח על גביו כו' כן כבי' הקב"ה נושא את ישראל למע' מכנפי נשרים שהוא למע' מן המדות כי דרך הנשר בשמים ועל כנפיו הוא למעלה מבחי' שמים שהוא בחי' במחשבה תחלה, וזהו ואביא אתכם אלי דוקא שיהיו בטלים דהיינו לבחי' אין, ואז הקב"ה שורה עמהם ואין יראים מעוף הדורס שהוא מחשבת חטא ח"ו, משא"כ כשהם למטה מבחי' מס"נ יכול ח"ו ליגע החץ עד יפלח חץ כבדו כשאין בטלים לנגדו, אבל לשון ואביא שהוי"ו מהפך מעתיד לעבר שכבר הביא ובמה הביאם לזאת המדריגה, הוא ע"י נתינת התו' כמ"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, והי' אם שמוע תשמעו כו', ועשיתם אתם וארז"ל א"ת אותם אלא אתם כו' כביכול מעלה אני עליכם כאלו עשאוני, ולהבין זאת כתי' ברכי נפשי את ה' וכל קרבי כו', וכתי' רעייתי תמתי, כי נשמות כלל ישראל הנק' כנס"י נק' בכתוב רעייתי מלשון רועי שמפרנסת אותו ית' עד שארז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים וכתי' קרבני לחמי, ולהבין איך שייך לשון מפרנסין, אבל הענין הוא מבשרי אחזה אלוה כי כמו שאצל האדם האכילה מקשר ומחבר הנשמה עם נדהגוף ע"י רוחניות המאכל דהיינו שמתחלה נתבשל בקיבה ונהפך המובחר לדם ונכנס לכבד דרך חצר הכבד והוא מברר יותר ושולח המובחר ללב ומהלב עולים אידים הנקיים אל המוח ומזה נעשה התקשרות הנשמה במוח ואח"כ יוצא החיות מהנשמה שבמוח לכל הגוף עד סופו, כן ע"י המצות שישראל עושים למטה בהיותן עולים למעלה ומתקשרים בו ית' נעשה התקשרות ית' למטה עם ישראל כמ"ש באתי לגני אחותי כלה, שלא זז מחבבה עד שקראה אחותי, אכלתי יערי עם דבשי היינו ק"ש ותפלה שתיתי ייני עם חלבי היינו תורה שנק' יין וחלב, וזהו קרבני לחמי כי בזמן בהמ"ק היו קרבנות שהיו מקריבים ומקשרים אותו ית' למטה אבל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה הנק' לחם לכו לחמו בלחמי וזהו קרבני לחמי שעי"ז נעשה כהיום התקשרו' כו' ד"א של הלכה, אך כל המצות צריכין בירור להעלותן אל הלב והמוח כמו שהמאכל נתברר בלב ועולה אל המוח כנ"ל, והיינו ע"י מס"נ שהיא האהבה מסותרת שבלב כל איש ישראל בירושה מאבותינו וע"י מס"נ שבלב עולה אל הלב והמוח דרך חצר הכבוד שהוא רקיע שעל ראשי החיות ממטלמ"ע (עמ"ש בפ' ואתחנן בד"ה שמע ישראל מענין זה), כי למעלה יש ג"כ בחי' הנק' לב ומוח (כדפי' בזהר פ' שלח דקס"א ע"ב ע"ש, ועמ"ש מזה בפ' שלח בד"ה ענין נסכים), ואח"כ נעשה המשכה מלמעלמ"ט להיות דירתו בתחתונים, וכן הצטרכות הגוף לבריאות גופו לעבודתו ית' עולה אל הלב, ואפילו כל מעשה בנ"א בעסק מו"מ יכול לבוא אל הלב כשיהי' כוונתו בשביל צדקה עי"ז נתברר ונתעלה הכל אל הלב, וזהו ברכי נפשי היינו העוסק תמיד בבחי' נפשות בתו' ובעבודה יכול להמשיך אלקות ע"י מס"נ שבלב כנ"ל, וכל קרבי ר"ל העוסק במו"מ יכול להמשיך אלקות ג"כ בבחי' קרבי שהוא הצדקה כי כמו קרביים שהיא הקיבה מבשל המאכל למטה, כן הצדקה מהפך ומעלה הכל לחיות העולמות הנק' לב, וז"ש גם את העולם נתן בלבם כו' שגם עניני העולם שהוא העסק נתן שיוכל לבוא אל הלב והוא ע"י צדקה כנ"ל, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה כו' מראש ועד סוף, כי עינינו רואות ששכל האדם וחיותו הוא מדצ"ח שכאשר לא יאכל האדם לא יהי' לו שכל והדצ"ח בעצמם אין להם שום שכל, ואין להבין זאת, אבל אלקים עשה זאת מבלי שימצא האדם מראש ועד סוף שלא ידע באמת מהו הראש ומהו הסוף, שדבר שנראה לסוף הוא הראש, כן הדבר בעניני עסק מו"מ שלכאו' בחי' נפש הנ"ל הוא הראש והעסק הוא הסוף ובאמת כשיעלה אל הלב יהי' לראש (ועמ"ש בפ' חוקת בד"ה אז ישיר ישראל בענין ובמשענותם), כי כמו שהשי"ת בעצמו הוא בלי גבול וסוף ולא שייך בו ראש וסוף, וכן הוא בבחי' העגולים שהם מקיפי' בהשוואה אחת מכל הצדדים, אך בבחי' יושר הממלא כמ"ש זאת קומתך דמתה לתמר, בזה יצדק שם ראש וסוף (וגם שם הוא בחי' נעוץ תחב"ס וסוב"ת כמ"ש מזה בד"ה אתם נצבים ע"ש ועמ"ש בפ' שמות ע"פ מי שם פה לאדם) אבל לא בבחי' עגולים וכ"ש בו ית', כן מעשה האלקים אין למצוא בו ראש וסוף, וזהו ויהי קול, קול נק' המשכה כי הוא ממשיך המחשבה אל הדיבור, ובה' קולות דוקא נתנה התורה שהמשיך אלקותו בכלל אותיות התורה וצירופי' וסיפורי מעשיות שבכתב ושבע"פ ושבאגדות, ואף שנתגשמה בעניני מו"מ וסיפורי מעשיות, הוא מעשה אלקים ולא כמו עסקי מו"מ וסיפורי בנ"א אשר לא מעשה אלקים המה נהשאין להם חיבור למע', אבל אוריית' מחכ' נפקת כח מ"ה וכשידבק האדם יהי' מי שיהי' לאותיות התורה שהם רצונו ית' בחי' סוכ"ע נעשה עי"ז המשכה להשראת אלקות בעולם וזהו ויהי וי"ו יו"ד, ו' הוא המשכה ונעשה קול המשכה מעל לרקיע, מלמעלה מרקיע שעל ראשי החיות מבחי' מוח כי ישראל מפרנסין ממטלמ"ע, ואח"כ נעשה המשכה מלמעלמ"ט לדור בתחתוני' (ועמ"ש מענין קול סד"ה הבאים ישרש בפ' שמות וסד"ה משה ידבר ובד"ה קול דודי ובד"ה כי תשמע בקול בפ' ראה).