ויהי קול מעל לרקיע
נאויהי קול מעל לרקיע
ב' של חג שבועות תקצ"ח
ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן כו', דהנה כתיב כי לא מחשבותי כו', ולכאורה הוא תמוה ואינו מובן לפי פשוטו כי מלתא דפשיטא הוא שאין ערך במחשבותינו המוגבלות בגוף לפי מחשבתו של הקב"ה שאין לו דמות הגוף ואינו גוף ח"ו, אך הענין דכתי' רם על כל גוים ה' שאצל העכומ"ז רחוק ה' מהם בתכלית הריחוק, ואצל ישראל הוא ית' קרוב בתכלית הקירוב באמת מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו.
ולהבין זה המשיל הכתוב כאשר יהי' האופן בתוך האופן, פי' כאשר הגלגל הקטן בטל וטפל לגבי הגלגל הגדול הסובב אותו כמו הארץ הוא כעין גרגיר חרדל לגבי הגלגל, ומכ"ש לגבי הגבוה רם עליהם, אצלם נראה כאין ואפס ממש, כך ישראל סוף מבח"ת, בטלים במציאות להיות כאין נגדו ית' מחמת שדבוקים בו ית' שהוא סוכ"ע, והוא כמשל האופן הנ"ל משא"כ אצל העכומ"ז הוא רחוק אצלם מאוד מפני שמחשיבים א"ע ליש ודבר נפרד בפ"ע ורחוק מאוד מאוא"ס ב"ה, וזהו אתם המעט מכל העמים שממעטים א"ע כו', והנה באדם גשמי נראה מחשבתו יותר דקה ונחשבת לאין ומה שהולך ומתעבה לבחי' הקול ואח"כ לדבור ומעשה נחשב יותר ליש, אבל מדות הקב"ה אינו כן שהוא ית' הסוכ"ע הוא היש ואין בלתו ומה שהולך ומתפשט יותר בעולמות עליוני' ותחתוני' הוא נחשב יותר לאין, כי הכל בטל כנגדו וכולא קמי' כלא חשיב.
וזהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם שמחשבתו הוא בחי' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש, לכן ישראל שממעטין א"ע והן בבחי' אין הם דבוקי' בו ית' כי אצלו הכל כאין, וזהו והייתם לי סגולה מכל העמים, פי' שזהו בבחי' סגולה לישראל שהם המעט מכל העמים, ולכן הם לי כי לי כל הארץ, דהיינו כל מה שבבחי' יותר תחתונ' שאין למטה הימנו הוא לי מפני שהכל כאין נגדו.וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים, כי דרך הנשר בשמים ועל כנפיו הוא למעלה מבחי' שמים שהוא בחי' מח"ת שהגביה אותם בבחי' עליונה מאוד, כמשל הנשר שמגביה את בנו מיראת חיצים ובליסטראות, ומיראת העופות אינו מתירא מפני שהוא פורח למעלה מכולם כך הגביה אותם הקב"ה למעלה מפני שלא ישלטו בהם החיצים היינו שום מחשבות רעות ותאוות החוטפים את האדם ואין מניחים להדבק בו ית', ולכן הגביה אותם בבחי' מעלה עד מאוד נבלאור באא"ס ב"ה ממש הסוכ"ע שאין שם שליטה לדבר חיצוני' וזהו ואביא אתכם אלי פי' אלי ממש.
אך להביא איך זכו ישראל לזה הנה כתי' ואשא ואביא בוי"ו המהפך מעתיד לעבר, כמ"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, כי הנה התורה נתנה בה' קולות או בז' קולות שהם המשכות כמ"ש קול ה' על המים פי' שהי' צ"ל המשכה שתהי' מים ואין מים אלא תורה שהקול הוא בחי' המשכה שנעשה ונמשך מאותיות המח' לדבור ע"י שיורד מהמוח ללב ומהלב יצא הקול דרך הקנה ונעשה בחי' קול שהוא התפשטות לבחי' דבור הגשמי בכ"ב אותיות, והנה התורה נמשכה מבחי' סוכ"ע אלא שההתגלות הוא בחכ' כמא' אורייתא מחכ' נפקת, וכן כולם בחכ' עשית שהחכ' נחשבת לבחי' עשי' לגבי אוא"ס ב"ה, ולכן ע"י שישראל דבוקים בתומ"צ דבוקים בא"ס ב"ה ונמשך מזה קול והמשכה כנ"ל, וזהו ושמרתם את מצות כו'.
והנה ארז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, וכמ"ש את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי, וכתי' אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, שבזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' הקרבנות לחם אשה, ומשחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד שהוא בחי' לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי, ונק' בחי' יין וחלב ויערי עם דבשי הם בחי' ק"ש ותפלה, והמשיל הכ' אותם למאכל כמו שהמאכל מחבר הנשמה אל הגוף דהיינו ע"י שאוכל האדם מתחזק כחו דהיינו שמתפשט כח הנשמה להחיות את הגוף, והנה המאכל הוא דבר חומרי כמו דצ"ח והוא מחי' את האדם שהוא בחי' מדבר שע"י שגוף המאכל מתעכל בתוך הקרביים והמובחר נעשה דם ונוטל הכבד והמובחר שולח ללב והלב למוח, כן כבי' ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שיהי' לריח ניחוח דהיינו כשעולה לבחי' מוח ע"י לחמי לאשי פי' ע"י אש חמימות היראה והאהבה במס"נ ומתעכל הגשמי ואח"כ עולה למעלה למעלה כי תלת שליטין אינון לעילא כבדא ולבא ומוחא, והנה בין כבד ללב יש הפסק פרסא שמפסיק שהוא חצר הכבד, דהנה כתי' ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, דהנה כל הדברים שבתנ"ך הלכות ואגדות ומדרשי רז"ל ואפילו סיפורי מעשיות שבהם הם נמשכים מבחי' קול שהוא נמשך מבחי' סוכ"ע, ושאר ענינים גשמיים אף שהם ממש כדוגמת אותו מעשה שנכתב בתורה הם מבחי' מטה מאוד, כמו מחשבות העכומ"ז שרחוק ה' מהם בתכלית הריחוק וגבול נתן להם ה' להבדיל בין הקודש לחול, וזהו בחי' פרסא, והנה אנשי התו' הם נקראים בבחי' נפש ובעלי מו"מ שאין עוסקים בתורה הנה התקרבם לה' הוא ע"י הצדקה שנותנין מיגיע כפיו שבזה מעלה כל המו"מ שלו והם בבחי' קרביים שצריך לעכל הגשמיי' ואח"כ עולה דרך הפרסא כבד הלב ומוח, וז"ש גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה מראש ועד סוף פי' שע"י גם סוף מעשה במח"ת נעוץ סוב"ת, וזהו ויהי קול מעל לרקיע שהקול הוא נמשך למעלה מבחי' פרסא שהוא יותר גבוה מבחי' יראה ואהבה שהם מתעכלים תחת הפרסא למטה ולכן בעמדם תרפינה כנפיהן דהיינו יראה ואהבה בחי' כנפים כו' כנ"ל.