מאמרז"ל (במשנה פרק א' דר"ה) בפסח על התבואה
מדמאמרז"ל (במשנה פרק א' דר"ה) בפסח על התבואה
ב"ה מה ששמענו מאדמו"ר שי' ערב חג השבועות תקצ"ו
מארז"ל (במשנה פ"א דר"ה) בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן, כתיב איש על דגלו באותות כו' יחנו כו' סביב לאוהל מועד, ולהבין ענין הדגלים יש להקדים תחלה ענין השבטים, דהנה פי' שבטים הוא מלשון שבט וענף היוצא ונמשך מהאילן, שההפרש הוא שהשבטים והענפים יוכלו לכופפם ולהמשיכן למטה אליו משא"כ גוף האילן עצמו, והענין הוא שהאבות הן הם גוף האילן עצמו והוא מ"ש ועץ החיים בתוך הגן שזהו בחי' אבות וכמארז"ל (חולין) ובגפן שלשה שריגים אלו האבות, והי"ב שבטים הן המה הענפים שיוצאים ונמשכים מהאילן.
מהולהבין זה דהנה ארז"ל האבות הן המרכבה, דהיינו שהיו בבחי' מרכבה וביטול כל ימיהם תמיד בלי הפסק לבחי' המדות עליונות לך ה' הגדולה והגבו' וכו', אברהם אוהבי מרכב' לבחי' חסד דרוע' ימינא כו' ופחד ויראה דיצחק הי' מרכב' לבחי' גבו' דרוע' שמאלא כו', דהנה פי' מדות הוא מלשון ומדו בד כו' ילבש, דהיינו בחי' לבושים, והענין הוא דהנה מהו"ע אא"ס הוא קדוש ומובדל מבחי' מדות דלאו מכל אלין מדות כלל, וכדי שיוכל להיות נמשך ממנו חיות וקיום עולמות והשתל' הנבראים לא הי' [אפשר] להיות מבחי' מהו"ע א"ס כמו שהוא כי הי' הכל בבחי' א"ס ע"כ הוצרך שיתלבש תחלה בבחי' מדות ולבוש דבחי' גדולה וגבורה כו' ואז יוכל מזה להמשיך בבחי' השפעות חיות השתלשלות העולמות והנבראים כו', וכמו כן הוא בהמשכת פנימיו' וגילוי אלקו' למטה נמשך ג"כ ע"י המשכו' והתלבשות אא"ס דלאו מכל אלין מדות כו' בבחי' המדות כמו שמתגלה בבחי' חסד ואהב' עליונה כו' שנמשך למטה כו', וזהו ענין האבות שע"י שהי' בבחי' מרכב' וביטול תמידי אברהם הי' בחי' ביטולו לאוא"ס ע"י מדת החסד והאהב' שהי' מתחסד כו' הלוך ונסוע שהי' תמיד בלי הפסק דבק באהב' וביטול אליו ית' וכן יצחק שהי' עבודתו ודביקותו בבחי' ביטול ביראה ופחד, עי"ז נעשו בחי' מרכבה לבחי' המדות עליונות עי"ז גרמו ירידת והמשכת אוא"ס שלמעלה מבחי' מדות כו' שיאיר ויתגלה ונתלבש בבחי' המדות ג' קוין חח"נ כו' והיינו שיהי' גילוי אוא"ס ע"י יחודו בבחי' המדות עליונות וכמ"ש דאיהו וחיוהי ואיהו וגרמוהי חד שהוא בחי' ביטול והתכללו' אמיתי באוא"ס שמאיר ומלובש בהן (וזה גרמו באתעדל"ת שלהם שהי' בבחי' ביטול תמידי בלי הפסק ובבחי' ביטול לגמרי כאלו אינם יש ודבר נפרד בפ"ע כלל רק בביטול והתכללו' באוא"ס ע"י המדות אהוי"ר, ורוח אייתי רוח גילוי אא"ס במדותיו שמתכללי' ומתייחדים בו בתכלית בבחי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד) ועי"ז נמשך ומשתלשל למטה ג"כ.
וזהו ג"כ ענין מ"ש ואהבת את ה' כו' ובתיב' ואהבת יש ב' פירושים לשון ציווי שתאהוב והב' לשון הבטחה שיהי' לך אהב', והענין הוא דהנה בחי' אהב' אלקי' שבנש"י הוא נמשך מבחי' האבות וכמ"ש מה יפה ירושתינו שהאבות הן המרכבה המשיכו ע"י עבודתם למטה וכמו ע"י בחי' אהב' דאברהם נמשך למטה בחי' גילוי אוא"ס בבחי' חסד ואהב' עליונה, אך מ"מ הגם שנמשך מלמעלה צריך להיות אתעל"ת ג"כ וכמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כו' לעבדה רמ"ח מ"ע כו', כמו למטה בעבודת הארץ גשמי לחרוש ולזרוע כו' ואעפ"י שהעיקר הוא הברכה שנמשך מלמעל' ובא"ל אינו כלום וכמ"ש ונתתי מטר ארצך כו' וכה"ג מ"מ צריך לעשות למטה ג"כ כלי המחזיק ברכה וכשלא יחרוש ויזרע לא יצמיח כלום ומ"מ העיקר הוא הברכה שנמשך מלמעלה, וכמו"כ בענין עץ החיים כו' שהוא בחי' האבות שהוא המשכות אהב' עליונה כו' צ"ל תחלה אתעדל"ת והוא היגיעה באהבה וזהו מ"ש ואהבת לשון ציווי היינו שייגע א"ע בהתבוננו' המביא לידי אהבה כו' וכה"ג, וזהו בחי' אתעדל"ת וכלי להמשכת אהב' וחסד עליון שהוא עיקר בחי' גילוי אלקות הנמשך מלמעל', והוא ענין פי' הב' בואהבת לשון הבטחה ממילא שיאיר ויתגלה בו מלמעל' והוא בחי' האהב'.
מואך זהו בחי' האבות שהי' מרכבה לבחי' מדות דאצי' דאיהו וגרמוהי חד והוא בחי' נעלה מאד וכמ"ש אין קורין אבות אלא לג' ולא כל נפש תוכל שאת גילוי זה, אבל להיות גילוי זה נמשך ונשתלשל בבי"ע ששם מושרשות נפשות כלל ישראל שיתגלה בכל נשמה פרטית הוא ע"י בחי' מדרגת השבטים שהם הענפים הנמשכים ויוצאים מגוף האילן וכמו שהענף יוכל האדם לכופפו ולהמשיכו למטה אליו כמו"כ בחי' ומדרגות השבטים יכולים כל נשמה פרטית שאת נפשם שיתגלה בהם, וז"ש הנביא ונתקן בתיקון חצות למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבינו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך, פי' מדרכיך הוא מדת אברהם שנא' עליו הלוך ונסוע הנגבה כו', ומיראתך מדת יצחק כו', שעם היות שבחי' מעלת מדרגת האבות עצמן אינו שורה ומתגלה בכל נשמה פרטית בגלות, שוב למען כו' שבטי נחלתך שבחי' השבטים היוצאים מבחי' האילן דאבות יוכל להיות גילוי זה בכל נפשם מישראל, וענין י"ב שבטים הוא כמ"ש י"ב בקר והים עומד עליהם שהוא בחי' ד' חיות שבמרכבה פני ארי' להימין הוא בבחי' החסד מפני שור מהשמאל בחי' גבו' כו' והוא ג"כ ענין ד' מחנות שכינה מחנה מיכאל עבודתו בבחי' האהב' כו' וגבריאל ביראה כו' וענין הים עומד עליהם הוא בבחי' חיות המרכבה הם בבחי' מרכבה וביטול לבחי' עלמא דאתגלי' שהוא בחי' מל', וכללות הארבע חיות כ"א כלול מג' והוא ענין י"ב שבטים שנמשכים מהאבות, והענין הוא דהנה בחי' המדות עליונות חסד דרועא ימינא גבו' דרועא שמאלא כו' כשצריך שיומשך מהם למטה בבחי' עלמין דאתגליין נתחלק כ"א לג' בחי' שהוא בחי' ג' כלים פנימים ואמצעי' וחיצוני', וכמו שאנו רואים למטה שהיד יש בה ג' פרקין וכן הרגל כמו"כ יובן למעלה שבחי' חסד דרועא ימינא כו' כדי שיומשך למטה נתחלק לג' פרקין, והוא עד"מ שכל א' שהוא השכלה ותנועה א' וכשיבא לגלותו בדבור למקבל אז נתחלק זה השכל עצמו לכמה צירופים ומה שיתחלק לרבוי הצרופים הוא ענין התגלות השכל יותר, וכמו"כ יובן למעל' כשבחי' חסד עליון ודרוע' ימינא יורד להאיר ולהתגלות למטה בבי"ע כמו בבחי' חיות המרכבה בפני ארי' להימין שהוא בחי' אהב' וחסד (שהוא בחי' ביטול היש דבי"ע לאין ע"י בחי' אהב' ותשוק') אז יתחלק זה הבחי' חסד דרועא ימינא שמצד עצמו הוא בבחי' התכללות בחי' א' ויבא בהתחלקו' בג' פרקין שהוא הצרופי אותיות ההמשכה באופן שיתגלה למטה כו' וכן הוא בבחי' דרועא שמאלא כו' והוא ענין י"ב צירופי אדנ"י בחי' מל' שהוא בחי' הים עומד עליהם שמקבל מבחי' י"ב צרופי הוי' כו' שמהם מקבלים הי"ב בקר כו' והוא ענין י"ב שבטי' שנמשכי' מהאבות.
ומעתה יש להבין ענין הדגלים, ומבואר בזהר שהדגלים הוא דוגמא לבחי' המרכבה עליונה, והענין הוא דהנה כתיב והחיות נושאות את הכסא, וכתיב נושאות ומנושאות, ופי' נושאות את הכסא היינו מ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, וי"ל דהא פעם כתיב כי לא אדם הוא, אך הענין דמצד התלבשותם בבחי' השתלשלות העולמות שאז הוא מתלבש כבי' בבחי' ג' קוין דמדות עליונו' חסד דרועא ימינא כו' וגבו' דרועא שמאלא כו' כנ"ל, אז נק' בחי' כמראה אדם שהוא בחי' גוף ויד ורגל כו', אבל מהו"ע אא"ס כמו שהוא מובדל מבחי' המשכ' להשתלשלות לאו מכל אלין מדות איהו כלל וזהו מזכי לא אדם הוא, והחיות בנשאם את הכסא נושאות את מראה אדם שעליו למעלה לבחי' כי לא אדם הוא כו' למעלה מבחי' וגדר ההשתל' להמשיך משם בחי' אור חדש המשכה והתהוות חדשה בבחי' אדם שהוא בבחי' השתל' העולמות בבחי' ג' קוין כו' והוא המשכה מבחי' סוכ"ע שהוא רם ונשא מבחי' עלמין לבחי' ממלא כ"ע, וכמו"כ הוא גם בבחי' המשכה פנימית דתורה הוא ג"כ בבחי' אדם כמ"ש זאת תורת האדם, רמ"ח מ"ע רמ"ח אברין דמלכא ונחלקת לג' קוין ימין ושמאל כו' העלאות והמשכות, וכתיב ושמרתם את חוקתי ועשיתם אותם אתם שנש"י הם העושים את התורה והיינו להמשיך מבחי' כי לא אדם שיומשך ויאיר ויתגלה בבחי' אדם דתורה, וזהו סביב לאהל מועד יחנו, כי תרגום אהל מועד הוא משכן זימנא, וגם מועד הוא מלשון ונועדתי לך כו' שהוא לשון חיבור והשראה כו' והיינו כי התו' באה וירדה בבחי' זמן ומקום כו' זמן תפילין וזמן ציצית כו' וכה"ג שהוא בבחי' ההשתל', אך בתו' מתגלה ושורה מבחי' שלמעל' מהשתל' (בחי' אדם וזהו ונועדתי כו' שמהו"ע שורה ומתגלה בבחי' אדם שהוא בחי' מועד וזמן כו'.
ומעתה י"ל ענין הדגלים שכל דגל הי' כלול ומקובץ מג' שבטים, והענין הוא עפ"י הנ"ל שהוא דוגמא לחיות המרכבה דהנה הטעם מה שיש בכח חיות המרכבה לנשאות ולהגביה את הכסא ומראה אדם שעליו למעלה לבחי' כי לא אדם ולהמשיך משם אור והוי' חדשה בבחי' אדם, יובן ממה שאנו רואים למטה ג"כ שהגם שהחיה ובהמה הוא למטה במדרגה מאדם מדבר ובר שכל והשגה מ"מ יש לבהמה וחיה כח רב יותר מאדם כמו משא כבד אשר לא יוכל אדם להגביה והחיה ובהמה יגביהו הרי שיש להחיה ובהמה תוקף כח רב יותר מהאדם, והגם שהחיות שבאדם הוא ביתרון מעלה בגילוי פנימיות יותר, אבל בתגבורת הכח ורבוי החיות יש לבהמ' וחיה יותר, והטעם מצד ששרשן נלקח ממקום מבחי' גבוה ששם הוא בחי' ריבוי ותגבורת החיות יותר משרש חיות האדם, ע"כ גם למטה יש להם התוקף ותגבורת החיות יותר רב מאדם, וכמו"כ יובן בבחי' חיות המרכבה פני ארי' פני שור כו' ששרשם הוא למעלה מבחי' אדם כי שרשם מעולם התהו שהוא למעלה מבחי' התיקון דאדם כו' כמ"ש ואלה המלכים כו' לפני מלוך כו' וידוע שבבחי' התהו הי' ריבוי ותוקף האור שמצד זה הי' בחי' שבה"כ ונפילה כו' כי מצד תוקף האור כי רב הוא לא הי' יכול להתיישב בבחי' הכלים שלא יוכלו להכילו ומצד שהוא אור עליון ביותר ע"כ נפל למטה יותר וכידוע שכל שהוא עליון ביותר ירידתו למטה מטה כו' ע"כ נתהווה מזה למטה בחי' חיות ובהמו' שהוא למטה במדרגה מבחי' אדם כו', וזהו ענין חיות המרכבה שמצד שרשן בבחי' רבוי ותוקף האור שלמעלה מבחי' אדם ע"כ יש בכחם לנשאות את הכסא ומראה אדם כו' לבחי' כי לא אדם, כי יש להם התגברות החיות מצד שרשן (היינו כי בחי' התשוקה ואהב' דבחי' פני ארי' להימין הוא בתוקף התגברו' האה' והביטול כו' וכן ביראה דפני שור כו' והוא מצד שרשן בבחי' ריבוי ותוקף האור בבחי' התגברות כטבע האור לעלות למעלה ולא לירד למטה כו' כמבואר במ"א), אך הנה הגם שמצד שרשן שרש החיות דמרכב' ממקום היותר עליון מבחי' אדם מ"מ הרי למטה הם בבחי' נפילה ושבירה כו' ואיך יוכלו לנשאות גם את הכסא וכו'.
מחוהענין הוא שז"ש והחיות נושאות ומנושאות פי' לפי שהם מנושאות לגבי הכסא שהם בבחי' ביטול כו' ולכך הם נושאות ג"כ למקום רם ונשא את בחי' הכסא ומראה כו', דהנה מה שהם מנושאות, הוא ע"י בחי' פני אדם שבהם כמ"ש ודמות פניהם פני אדם כי מלבד שיש בד' חיות פני אדם פרצוף בפ"ע הנה גם בכללותן פניהם פני אדם, והיינו כי בחי' אד"ם הוא בחי' מ"ה שהוא בחי' הביטול בבחי' מ"ה (והעדר המהות לגמרי שהוא ביטול בתכלית ביותר שבבחי' מ"ה דתיקון שלמעלה מבחי' התוקף והתגברות שיש בכל אור ומדה פרטית דבחי' התוהו שהוא התגברות כח מהות העצמי כמו שהיא דוקא בבחי' העליי' והסתלקו' למקורו, משא"כ בחי' מ"ה והעדר המהות וביטול עצמי שבבחי' אדם דתיקון שע"כ ממנו הוא עיקר התכללו' כו' כמ"ש במ"א) וזהו ענין הפני אדם שבכ"א היינו בחי' מ"ה שנמשך בהם שיהי' בבחי' ביטול והתכללו' כו', וזהו שהחיות מנושאות עם הכסא כו' היינו שהם בבחי' ביטול ע"י בחי' מ"ה דאדם הנמשך והוא בחי' פני אדם שבפני שור וארי' כו', ומצד בחי' מ"ה וביטול זה הנמשך בהם נעשה בהם בחי' התכללו' יחד שלא יהיו בהתחלקו' כאו"א בבחינתו בפ"ע (כמו שהוא מצד בחי' הנפילה ושבירה שע"י בחי' התוהו שנעשו בבחי' יש וענפין מתפרדין כו') כידוע שההתכללו' מכמה בחי' יחד וכ"ש משני הפכים א"א להיות כ"א מחמת בחי' ביטול שע"י ביטול המהות יוכל להתכלל, וכמשארז"ל ע"פ עושה שלום במרומיו מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זא"ז, וענין השלום הוא שע"י שמתגלה עליהם אור עליון יותר מכפי המדה הקצוב' שנתצמצם ובא לפ"ע כלי קבלתם להיות מזה התהוות מהותם כאו"א בבחי' מובדלת מזולתו, אלא ממקום נעלה וגילוי עליון יותר נעשה בהם בחי' ביטול מהותם ועי"ז נכללים כו', וכמו"כ הוא בחיות המרכבה פני ארי' להימין בחי' חסד כו' ופני שור גבו' כו' ע"י הארת המ"ה דאדם בהם נעשה בהם בחי' הביטול וההתכללו', וע"כ יוכלו לנשאות יחד את הכסא ולהגביהו למקום נעלה לבחי' כי לא אדם ולהמשיך משם אור חדש כי כל התכללו' מכמה פרטים יחד אשר נכללו והי' לאחדים גורם המשכה היותר גדולה.
ויובן זה עד"מ בדבר שכל כמו בתיבות ברוך שאמר והי' העולם, שבקיבוצם והצטרפותן יחד יובן מזה מכוון שלם והשכלה אשר לא הי' מובן כלל מכל תיבה ותיבה בפ"ע אם היו מפוזרים אעפ"י שבכל תיבה יש חלק ושכל פרטי מכללות ההשכלה, מ"מ דוקא ע"י קיבוץ מצירוף תיבות אלו יחד דוקא יובן עיקר המכוון ושלימות ההשכלה מ', ודוגמא לזה מארז"ל אכל בי' עשרה שכינתי' שריא לכן אין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה הרי אם היו כאו"א בפ"ע אף ביותר מעשרה וכדומה לא יומשך כלל כמו שבקיבוצם יחד דוקא שאז יומשך המשכה גבוה ונעלה יותר שע"כ לדבר שבקדושה דוקא שהוא המשכה עליונה מבחי' קדוש' והבדלה כו' צריך י' דוקא ואז שכינתי' שריי' כו', כמו"כ יובן למעלה שע"י התכללות ד' חיות יחד יוכלו דוקא להמשיך מבחי' רם ונשא שלמעלה מבחי' אדם אור חדש והוי' חדשה בבחי' אדם מה שלא הי' יוכל ע"י כל בחי' בפ"ע, שכל התכללו' מכמה בחי' יחד גורם המשכה יותר נעלה (וזהו דוקא ע"י בחי' החיות שמצד עצמן הם בבחי' התחלקו' מטפרטים כנ"ל בבחי' י"ב בקר שהוא התחלקו' הצרופי' שאז ההתכללו' שלאחר ההתחלקו' שזהו עיקר התכללו' שכולל כמה בחי' מובדלים יחד גורמת המשכה ממקום גבוה ונעלה מבחי' ההתכללו' שגורם ההתחלקות שהרי התכללו' זו כשיצא' ונמשכה מההעלם אל הגילוי בפרטיו' נעשה בחי' התחלקו' ממש אבל התכללו' שלאחר התחלקות הוא מבחי' שלמעלה מבחי' מקור הכולל פרטים שבהעלמו הוא בהתכללו' ובגילוי בא בבחי' התחלקו' אלא הוא למעלה מבחי' העלם וגילוי כלל ופרט כמ"ש במ"א), (ולפי"ז ע"י והחיות מנושאות שהוא בחי' הביטול שנעשה ע"י בחי' פני אדם שאז מצד תוקף והתגברות החיות שבהם שהוא תוקף הביטול בתשוקה וצמאון כו' גדול עי"ז יוכלו לנשאות את הכסא ובחי' כמראה אדם להגביהו לבחי' כי לא אדם כי ע"י הבחי' פני אדם שבהם נתקנו מנפילתם בבחי' השבירה ונתעורר שרשם היותר עליון מבחי' התוהו שלמעלה מבחי' אדם כו' אך להמשיך משם אור חדש בבחי' אדם הוא ע"י התכללותם שנמשך ע"י בחי' ביטול דמ"ה שבהם גורמת המשכה עליונה יותר שיומשך מאחדות הפשוטה למטה במקום התכללות ויחוד כו' וכמבואר במ"א).
וזהו ג"כ ענין הדגלים שהוא ג"כ התכללו' מכמה שבטים יחד כי בכל דגל הי' ג' שבטים יחד באופן חנייתם סביב לאהל מועד, וכמו"כ שהי"ב שבטים דבריאה הוא בחי' התחלקו' ופירוד כמו ע"ד י"ב בקר כו' שהים כו' שהוא בחי' ההתחלקו' דעולם הבריאה כו' וכאו"א מהשבטים הוא בחי' בפ"ע וכמו בחיות המרכבה פני ארי' כו' פני שור כו' וכמו"כ בשבטים בחי' יהוד' הוא מלשון הודי' וביטול, יששכר בחי' תור', וזבולון הוא בחי' מצות, וראובן הוא בחי' ראי' והסתכלו' לאסתכלא ביקרא דמלכא כו' וכן שאר כל השבטים, וע"י בחי' התכללו' מג' בחי' יחד שהוא ע"י בחי' מ"ה וביטול שגורם ההתכללו' ע"כ המשיכו המשכה עליונה ורמה מבחי' כי לא אדם שיאיר ויתגלה בבחי' אדם דתומ"צ שבאה בהתחלקו' רמ"ח אברין כו' ובבחי' זמן ומקום כנ"ל, וכמו"כ בכל נשמה בפרט ע"י בחי' התכללות אהב' ויראה כו' דוקא יוכל להמשיך הארה וגילוי ממקום גבוה ונעלה כו' כנ"ל והוא ע"י בחי' הביטול והתכללו' דוקא מה שלא יומשך כ"כ הארה גדולה ע"י בחי' אהב' לבד או יראה לבד, וז"ש ובשם אלקינו נדגול שהוא לשון דגלים דהיינו בחי' התכללו' שגורמת המשכת היחוד עליון ביותר, ויובן זה עוד עפ"י מ"ש בענין גלות מצרים בשעבוד בחומר ולבנים הי' תיקון לדור הפלגה שהי' נשמות גבוהות כו' שאמרו הבה נלבנה כו' ויהי להם הלבנה לאבן כו' וניתקנו בשעבוד חומר ולבנים בבנין פיתום ורעמסס כו', והענין הוא כי לבנים ואבנים הוא צרופי אותיו' כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות כו' ה' אבנים כו', והיינו שרצו להמשיך בצרופי אותיו' עליוני' שכל המשכה והשפעה הוא ע"י אותיו' ורצו להמשיך השפע' עליונה למטה כמו שהם בבחי' יש וחיצוני', אך מאחר שידוע שלכל המשכה מלמעלה צ"ל העלא' מלמטה בבחי' הביטול כו' והם לא רצו בזה רק שיומשך להם כמו שהם בבחי' יש ונפרד ע"כ התחכמו לעשות המגדל שהוא הקיבוץ שלא יפוצו ויתפרדו דהיינו שידעו שההתכללו' גורם המשכה עליונה כי בחי' יחוד ואחדות העליונה שורה במקום אחדות והתכללו' דוקא, ע"כ רצו ע"י אחדות חיצוני שבהם להמשיך המשכה והשפע' עליונה, וכמ"ש חבור עצבים כו' שע"י החיבור נמשך נממקום נעלה וכו', וע"ז אמר הבה נבלה שפתם כו' כי פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, שלא יומשך במקום היש ופירוד כו', ותקנתם הי' ע"י שעבוד מצרים בחומר ולבנים והעיקר ע"י הדגלים שהוא ג"כ בבחי' התכללו' מכמה בחי' מחולקים אך הוא בבחי' הביטול דמ"ה דוקא ובזה נתקן מה שרצו להמשיך מיחוד העליון כו' שיומשך בבחי' התכללו' בבחי' ביטול דוקא, והכל מטעם שבחי' ההתכללו' גורמת המשכה עליונה ביותר מה שאין זה בכל בחי' בפ"ע, וע"כ ע"י הדגלים דוקא יחנו סביב לאהל מועד להמשיך מבחי' כי לא אדם שיתחבר וישרה בבחי' אדם ובבחי' זמן ומקום כו' כנ"ל.
וז"ש מנגד סביב כו' ואיתא במדרש רבה אלפים אמה ע"ש, והענין הוא דהנה ארז"ל התורה קדמה לעולם אלפים שנה, ולהבין זה דהלא הזמן ג"כ נברא מחודש וקודם בריאות העולם לא שייך ג"כ בחי' זמן וא"כ איך יתכן שקדמה לעולם אלפים שנה, אך הענין הוא דהנה עולם נק' בחי' מקום ו"ק מעלה ומטה ומזרח ומערב צפון ודרום, וכמו"כ הוא למעל' בחי' ו"ק רוחנים שהן ו' מדות עליונות וכן הוא במדות דתורה ו' מדות כשר פסול טמא טהור חייב זכאי הוא בחי' עולם, אך זהו בחי' התורה כמו שירדה למטה כו' אבל שרש התו' הוא למעל' מבחי' המדות והמוחין דחו"ב שממנו נמשכי' המדות אלא כמ"ש אאלפך חכ' אאלפך בינה שהוא בחי' שהוא למעלה מחו"ב והוא מקור חו"ב שממנו נמשך חו"ב, וזהו בחי' אלפים כו' שהוא אאלפך חכ' ובינה שקדמ' לעולם ו"ק דמדות כו', אך התורה הרי ירדה ונמשכ' משרשה שקדמה לעולם בבחי' עולם ו"ק והיינו ע"ד הנ"ל שהוא המשכה מבחי' כי לא אדם שיאיר ויתגלה בבחי' אדם, וזהו מנגד כו' אלפים שהוא בחי' אלפים שנה אאלפך חו"ב שהוא מקור החו"ב ולמעלה מחו"ב שיומשך בבחי' אהל מועד שיתחבר בבחי' זמן ומקום זמן ציצית וכו' כנ"ל, זהו נמשך ע"י איש על דגלו שהוא בחי' הביטול מההתכללו' דשבטים כו' כנ"ל.
וזהו בעצרת על פירות האילן, דהנה פירות הוא מצות וכמארז"ל גבי עגלה ערופה כו' שלא הניחוהו לעשות פירות ופריך בגמ' מאי פירות אילימא בנים א"ה זקן וסריס לא מבעי' כו' אלא מאי פירות מצות, וכמו שלמטה אנו רואים שמציאת גידול הפירות אינו בעצם גוף האילן רק בענפים היוצאים מהאילן כמו"כ ענין המצות בגשמיות שנק' פירות הוא בבחי' השבטים דוקא שהן הענפים שיצאו ונמשכו מבחי' האבות כו' שהיו מרכבה למדות דאצי' והשבטי' הוא בבחי' בי"ע, וע"י בחי' השבטים בבחי' ביטולם והתכללות' יחד בבחי' דגלים כנ"ל זכו להמשיך בחי' מתן תורה ומצות בגשמיות היינו שמאיר ויתגלה מבחי' כי לא אדם למטה מטה כו' כנ"ל וע"ד הנ"ל בחיות המרכבה נושאות ומנושאות כו' כנ"ל וזהו בעצרת שהוא זמן מ"ת שאז הוא ההמשכה בבחי' פירות האילן שהוא על השבטים וענפים כנ"ל, וקודם מ"ת צ"ל ימי הספירה שהוא בחי' העלא' ובירור המדות בבחי' ביטול ועי"ז יומשך במ"ת כו' כמ"ש במ"א.
וזהו שקורין פ' במדבר קודם שבועות, ששם נא' שאו את ראש בנ"י למשפחותם לבית אבותם כו' לגלגלתם, מפני שצריך תחלה לישא נאולהגביה פרטיות נש"י למקורן ושרשן כו' (והוא ע"י ג' בחי' רחמנות כמ"ש במ"א ע"פ זה) ואח"כ ענין הדגלים איש על דגלו כו' שהוא ענין מכמה בחי' יחד וביטול כו' כנ"ל ועי"ז יומשך ענין מתן תורה שיאיר למטה מטה כו' כנ"ל וד"ל.