ענין מנחה חדשה

מאענין מנחה חדשה

ענין מנחה חדשה שנאמר בשתי הלחם, דהנה כתיב מה יתרון כו' שיעמול תחת השמש ואיתא במדרש אבל עמלא דאורייתא לעילא מן שמשא הוא, והוא ע"ד מארז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' מאיר כו' וגנזו בתורה, ונמצא יש בתורה בחי' אור זה שהוא למעלה מבחי' השמש. והענין דכתיב אין כל חדש תחת השמש, ולכאורה קשה הכתיב שמש ומגן הוי' אלקים, שם הוי' נק' שמש, ופי' שם הוי' שמהוה מאין ליש והיו"ד מורה על התמדת הפעולה וכמאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב, וא"כ איך אמר אין כל חדש כו'. אך הנה כתיב ויקרא ה' ה' ופסיק טעמי' בינייהו. והענין כי יש במדרש שאלה מטרונה אחת את ר' יוסי מה עושה הקב"ה משי"ב ואילך והשיב לה שמזווג זיווגים, ולכאורה תמוה והלא הוא ית' מחדש בכל יום מע"ב ומוריד גשמים ומפריח טללים ולמה הוצרך לחפש עסק זה שמזווג זיווגים. אך הענין דהנה פי' המחדש בכל יום עם היותו אמת שהוא מחדש מאין ליש בכל יום, שבכל שעה נמשך צירוף חדש משם הוי' להחיות העולם כו' וכמ"ש בשער היחוד והאמונה באריכות, שאם הי' החיות מסתלק היה העולם חוזר לאין ואפס כמו קודם שנברא כו', מ"מ נקרא בחי' זו לחדש הישנות שהחיות הנמשך מחדש פעולתו להחיות ולקיים העולם ומלואו כאשר הוא במציאות, וכך הוא בכל העולמות^* מבשהחיות הזה נמשך בכל יום לקיימם כאשר הוסדו סדר ההשתלשלות העולמות, וע"ז נאמר אכלו רעים לעילא כו' והוא כמו עד"ז המזון מחיה האדם ממש, שעל הלחם יחי' האדם שנהפך לדם ולולי המזון הי' מת מ"מ אין זה ג"כ רק לחדש הישנות, כך בחי' המשכת אור וחיות זה שמחדש בכל יום מע"ב נק' ונמשל למזון, הזן את כל העולם כולו כו', עם היותו מהוה מאין ליש אך כיון שמהווה אותם ע"ד שכבר הם במציאות לכן נמשל למזון כו'. ומקור המשכה זו הוא מבחי' שמש ומגן הוי' אלקים, וזהו אין כל חדש תחת השמש, פי' עם היותו מהוה ומחדש מאין ליש בכל יום מבחי' שמש ומגן הנ"ל אך כיון שהוא רק לחדש הישנות להיות העולמות עומדים ומתקיימים כאשר הם במציאות לכן נאמר ע"ז אין כל חדש כו'. כי יש עוד בחי' גילוי אור חדש מה שלא הי' במציאות כלל מעולם והוא נמשך מבחי' לעילא מן שמשא, פי' כי בשבת אומרים מזמור שיר חדש לפי שבשבת נמשכים נשמות חדשים פי' גלוי אור מחודש מעיקרו, ולכן נק' זה נשמות כי המלאכים יש להם גופים אור וכלי עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, אבל הגלוי אור חדש זהו בחי' אור שלמעלה מגדר בחי' כלי לכן נק' נשמות חדשות, ולהיות המשכת אור חדש ממש הוא מלמעלה מסדר ההשתלשלות וזהו לעילא מן שמשא, פי' כי יש ב' בחי' שם ה' ופסיק טעמא בינייהו כי שם הוי' הב' נק' שמש ומגן כנ"ל, ומזה נמשך בחי' המחדש בטובו לחדש הישנות כו', אך שם הוי' הראשון הוא לעילא מבחי' שמשא וע"ז נאמר כי ה' צלך כו', הצל גבוה מהשמש לכן בסוכה צ"ל צלתה מרובה מחמתה כו', כי הוא בחי' סוכ"ע המקיף כו', ומשם נמשך הכח להיות גלוי נשמות חדשות ממש, אור חדש ומחודש לגמרי מה שלא הי' עדיין מעולם בסדר ההשתלשלות (ע' מ"ש על הזהר פ' אמור דף ק' ע"ב אימתי זיווגא, ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה בהעלותך תקס"ז). והנה מתן תורה זהו גילוי אור חדש דלעילא משמשא וכמ"ש אנכי הוי' אלקיך, פי' אנכי מי שאנכי, ולכן הכל מודים דבשבת ניתנה תורה שבשבת אומרים שיר חדש, וזהו מארז"ל תורה קדמה לעולם פי' שהוא משל הקדמוני שנמשך מבחי' קדמונו של עולם מה שהוא למעלה מסדר ההשתלשלות, וזהו בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מ"ת שהוא בחי' עטרה ומקיף בחי' סוכ"ע בחי' צל שלמעלה מבחי' אור השמש כו', ולכן נק' ביום חתונתו ונק' (בזהר פ' אמור דף ק' ע"ב) זיווגא דכנס"י במלכא קדישא, פי' כמו עד"מ ע"י זיווג דכר ונוק' נולד ונתהוה אדם בדומה לו ה"ז התהוות חדשה ממש שיתהוה דבר שלא הי' במציאות כלל מקודם ואין זה ע"ד לחדש הישנות כמו המזון שמעמיד ומקיים המציאות שכבר נמצא אבל ע"י זיווג ויחוד זה נולד מציאות חדש ובר שכל וגם הוא יכול להוליד עוד עד אין קץ כו', כך במ"ת נמשך הכח הזה שיוכלו ע"י תומ"צ להמשיך אור חדש ממש שלא הי' עדיין כלל בסדר השתלשלות העולמות, והוא מבחי' קדמונו של עולם שלא הי' גילוי בחי' זו בכל העולמות וזהו שקדמה לעולם, והיינו שימשיכו בחי' שם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות שיתגלה ממש למטה שגילוי זה נמשך ע"י כל מצוה, וזהו ברוך אתה הוי' שיהי' ברכה והמשכה מבחי' אתה ממש כו'. ולכן המלאכים ביקשו ג"כ התורה ולא ניתן להם, כי להיות גלוי זה אור חדש הוא דוקא ע"י התלבשות התורה בעשי' גשמיות בסור מרע ועשה טוב באתכפיא ואתהפכא שם דוקא יוכל מגלהתלבש גלוי זה שלמעלה מהשתלשלות משא"כ ברוחניות, ועבמ"ש על הזהר פ' בראשית דכ"ז ע"ב באריכות מענין זה דמלאכים ונשמות כו'. וזהו מה גדלו מעשיך הוי' הוא השתלשלות העולמות מבחי' שם הוי', אך מאד עמקו מחשבותיך היא התורה למעלה מעלה מבחי' זו כו' כי פסיק טעמא בינייהו. וזהו ששאלה המטרונא לר' יוסי, מה עושה הקב"ה משי"ב פי' כי בשי"ב ברא העולם בריאה חדשה מאין ליש ומה עושה עכשיו פעולה כזו, כי מה שמחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב זהו נק' לחדש הישנות אבל איך יהי' נמצא גלוי אור חדש ממש, לכן השיב לה שמזווג זיווגים, והוא כענין ביום חתונתו ביום מ"ת שזהו גלוי אור חדש ממש כנ"ל, ולכן נמשל זה לקי"ס, כי בקי"ס כתיב וייראו את הוי' ויאמינו בהוי' ומבואר במ"א שהי' גלוי מבחי' שם הוי' שלמעלה מההשתל' שמשם נמשך בחי' אור חדש להיות עלמא דאתכסיא נהפך ליבשה ועלמא דאתגליא, וכן הי' ביום חתונתו זה מ"ת רואים הנשמע ושומעים הנראה כו'. ולכן נק' התורה ג"כ רפואה, רפאות תהא לשריך כו' ולכל בשרו מרפא כי לגבי המזון נק' רפואה חיות ואור חדש כו' שהמזון לא יכול להועיל לו ולקיימו כלל כאשר הגיע לשערי מות, אלא שע"י הרפואה נמשך חיות חדש כו', כך התורה היא המשכת אור חדש שלמעלה מבחי' המזון וחוק הקצוב בסדר השתלשלות והיינו שנמשך מבחי' מאד עמקו כו'.

והנה לכל בחי' המשכה צ"ל אתעדל"ת, והנה הקרבנות נק' לחמי לאשי, ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנום, ופי' לחמי היינו שזהו אתעדל"ת להמשיך בחי' מזון דהיינו בחי' המחדש בטובו בכל יום תמיד כו', וזהו לבבתני אחותי כמו שהלב ממנו נמשך החיות לכל האיברים דלבא פליג לכל שייפין, אך היינו ע"י שמקבל תחלה מהמאכלים שמתבררים ונהפכים לדם בכבד והכבד שולח המובחר ללב ומהלב עולה אל המוח ונמשך בחזרה מהמוח ללב עי"ז אח"כ לבא פליג כו', כמ"כ ע"י קרבנות לברר נפש הבהמית, וכן בתפלה שכנגד קרבנות להפך רצונו מהקצה אל הקצה לעורר האהבה כו', עי"ז נעשה אתעדל"ת ומעורר המשכה מלמעלה להיות ליבא פליג לכל שייפין ואתה מחי' את כולם כו'. וזהו בחי' לחמי לאשי כמו המזון לחדש הישנות (ועמ"ש ע"פ וארא אל אברהם כו'), אמנם בחי' האתעדל"ת לעורר ולהמשיך גלוי אור חדש ממש מלעילא מבחי' שמש ומגן וכו' אין זה ע"י אהבה כ"א ע"י ביטול ממש, וכמו במ"ת שהקדימו נעשה לנשמע, ועל כל דבור פרחה נשמתם, וגם זכו לזה ע"י יסורים וגלות מצרים רד"ו שנה כו'. והענין כמ"ש בזהר ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו' פי' שכדי להיות בחי' ותהי לי לאשה שזהו ענין ביום חתונתו זו מ"ת שנמשך לכנ"י אור חדש מלמעלה מהשתלשלות ונק' זיווגא כו' כנ"ל הוא דוקא ע"י אתעדל"ת בבחי' אחותי בת אבי, ופי' בזהר בזמנא דנטלא מאבא ולא בזמנא דנטלא מאימא כו', כי בינה נק' אימא כמ"ש אם לבינה תקרא, והוא כמו עד"מ כוח הבן נמשך ממוח האב בהטפה הי' כלול כל רמ"ח איברי הולד, וזהו עיקר התהוות המציאות חדש רק בבטן האם נמשך מהעלם אל הגלוי ע"י ט' חדשי העיבור כו', כך בחי' בינה נק' שכל המושג ומובן והוא מקבל מבחי' חכמה שנק' אבא שהוא מקור השכל שלמעלה משכל המושג ומובן, ומשם דוקא נמשך שכל חדש למוח תבונה כו', וכמו המשכת הטפה ממוח האב, והנה מדכמו"כ בנפש האלקי' בחי' בינה היינו כמאמר בינה לבא להתבונן בגדולת ה' איך הוא סוכ"ע וממכ"ע ולית אתר פנוי מיניה ועי"ז נולד האהבה בלבו כרשפי אש שלהבת כו' וזהו כונן שמים בתבונה, אך בחי' חכמה שריא במוחא והיא בחי' כח מה שהוא בחי' הביטול שלמעלה משכל המושג כו' כי באמת לית מחשבה תפיסא ביה כלל, וכל אדם צריך להיות בו בחי' ביטול זה שלמעלה מהשגת שכלו כ"א לבטל א"ע מכל וכל, וזהו ענין דנטלא מבי אבא כו' והוא כמו בחי' אתהפכא שלמעלה מבחי' אתכפיא כו'.

וזהו ענין מנחה חדשה דשתי הלחם שבשבועות, כי ספירת העומר נק' בחי' יניקה כי כמו שהחלב מגדיל הולד כך הוא הגדלת המדות בימי ספה"ע ז' שבועות הם ז' מדות שנעשו בבחי' הגדלה כל א' כלול משבעה והיינו ע"י החלב דאימא בחי' מ"ט שערי בינה ונמשך ע"י העומר ראשית קצירכם שעורה שעור ה' לפום מה דמשער בלביה כו', אך אח"כ בשבועות הוא גילוי בחי' חטה שהוא גילוי מה שלמעלה משכל המושג כו', גילוי הדעת הנעלם כו' כמ"ש ע"פ וספרתם לכם באריכות. וזה נק' דנטלא מבי אבא שהתינוק יודע לקרות אבא ע"י שיטעום טעם דגן בחי' חטה מאכל אדם כו', והוא התקשרות חזקה מאד והיינו בחי' מס"נ למס"נ באחד כו'. ולכן נק' מנחה חדשה שהיא בחי' גילוי מבחי' דעת הנעלם שלמעלה מבחי' שכל המושג ומובן וה"ז אור חדש מלמעלה מהשתלשלות כוחות הנפש שכל ומדות כו', שמבחי' דעת הנעלם נמשך התקשרות החזקה עד מיצוי הנפש כו', והוא מבחי' אבא בחי' כח מה שבנפש שבו שורה אור א"ס אלא שנק' חדשה בלשון נקבה כי היא בחי' מקבל כח זה ע"י טעם דגן שהיא תורה שבקבלת התורה ניתן כח זה בנש"י כו' שיוכלו לבוא לבחי' זו, והיינו בהקדים תחלה בחי' ספה"ע ימי יניקה ואח"כ יוכלו לבוא לבחי' שתי הלחם בבחי' גילוי מבחי' אבא שלמעלה מבחי' תבונה וכמ"ש בחכמה יסד ארץ כו', ועי"ז ותהי לי לאשה, והוא בחי' גילוי אור חדש ביום חתונתו זו מ"ת כנ"ל.