ענין מקרא ומשנה

לדענין מקרא ומשנה

שבועות

ענין מקרא ומשנה ותלמוד מבואר בפע"ח דמשנה הוא בכלים אמצעיים דנוק' דיצירה (ועמ"ש ע"פ הזהר בראשית כ"ז משנה איהי שפחה כו') ועוד איתא שם דתלמוד בבריאה ומשנה ביצירה ומקרא בעשייה, ובמקום אחר איתא בע"ח דמקרא משנה תלמוד הם חב"ד חג"ת נה"י דאצילות היינו מקרא חב"ד דאצי' ומשנה חג"ת ותלמוד נה"י דאצילות. וצריך להקדים מה דאיתא בע"ח להבשער עיבור ז"א ונוק' שבחי' חב"ד חג"ת נה"י כלולים ג"כ מיו"ד דהיינו שבבחי' חב"ד יש ג"כ חג"ת שבחב"ד ונה"י שבחב"ד, וגם בחג"ת יש חב"ד שבחג"ת ונה"י שבחג"ת, ומבחי' נה"י שבחב"ד נמשך חב"ד שבנה"י ומנה"י שבחג"ת נמשך חג"ת שבנה"י נמצא גם נה"י כלול מיו"ד רק כשהם דרך כלל והתלבשות זה בזה אזי דרך כלל נקרא חב"ד חג"ת נה"י אבל באמת כל בחינה בפ"ע כלולה מיו"ד, ולכן הם שלשים כלים דאצילות שמהם נעשה בנין הנוקבא להוות ולהחיות בי"ע ביו"ד ספירות בכל עולם דבי"ע. וזהו המלכות נקנית בשלשים מעלות. עוד יש להקדים מ"ש בע"ח שבחול הוא יחוד ז"א ונוק' דיצירה, ועשייה מלובש ליצי' ובשבת הוא יחוד ז"א ונוק' דאצילות ובריאה מלביש לאצילות, וזהו ענין בגדי חול ובגדי שבת, ולכן בגדי שבת הם בגדי לבן. והענין הוא כי כדי להיות התהוות עולם העשייה הוא ע"י זיווג ז"א ונוק' דיצירה, שמבחי' ז"א דיצירה לבד שהוא בחי' אלקות והו"ק אינן בגדר חסד וגבורה גשמיים כ"א כשהולך השפע ע"י בחי' מלכות דיצי' ונתצמצם עצם האור דיצירה אז יכול אח"כ להתהוות עולם עשייה ע"י מסך מבדיל (והוא ע"ד מ"ש באגה"ק סי' כ' שעיקר התהוות היש ודבר נפרד לגמרי הוא ממלכות כו' כי אין מלך בלא עם כו' ומה גם כי בריאת הנשמות ממנה להיות יש ודבר נפרד כו', ועמ"ש במ"א בדרוש הנפילים לפי שלא נקלטו הנשמות במל' כו'), וזהו ויאמר אלקים יהי אור בעל המאמר הוא חסד דיצירה ויהי אור הוא כשנתהווה חסד דעשייה, יקוו הים הוא בחי' גבורה דיצירה, ומה שנאמר ויאמר אלקים ואף שהמאמר הוא מו"ק דיצירה, אך מט"ט שהוא ו"ק דיצירה שמו כשם רבו (נ' דהפי' ויאמר אלקים היינו ודאי א"ס ב"ה ומ"ש דהוא ו"ק דיצי' ר"ל אור א"ס המלובש בו"ק דיצירה וכמ"ש במ"א). וזהו ויאמר אברהם אל עבדו כו' אברהם הוא בחי' חסד דאצילות אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו הוא בחינת ו"ק דיצירה. אכן בשבת הוא יחוד ז"א ונוק' דעולם האצי' והתגלות השגה לנשמות ומלאכים שיהנו מזיו השכינה וע"י התלבשות בריאה לאצילות, אימא מקננא בכורסייא התגלות בינה כו' זה הוא בגדי שבת (נ' כעין זה מבואר בדרוש מצנפת ואבנט בפי' חסד דלגאו וחסד דלבר שההשפעות שבעוה"ז עושר ומזון נמשך מחסד דלבר אבל ההשפעות שבעולמות עליונים הוא מחסד דלגאו כו', וע' עוד בביאור דהרועה בשושנים בענין יג"מ דמיכה שהן לחיי הנשמות לפי שהם מא"א ויג"מ דז"א הם לחיי הגופי' כו', ועד"ז יובן ג"כ כאן שמחסד דיצירה נמשך השפעות גשמיים והיינו ג"כ ע"י לבוש העשיי' ומחסד דאצי' נמשך השפעות רוחניים).

ועתה יובן כי בודאי מקרא מחב"ד דאצי' וכמ"ש ותמלא כדה ותעל, היינו כ"ד ספרים דאורייתא נשאבו מים החכמה דאצילות אך מחמת שהוא ממקום נעלה החכמה מאין תמצא ואינו מושג כלל א"כ אין יכול לבא בהתגלות שום השגה רק בא הגילוי דוקא בעשייה ממש, כמו שרואין שכל התורה הוא סיפורי מעשיות ואף גם המצות שכתובים בתורה הם עשייה היינו מצות עשה או מל"ת, ובמקרא עצמה אינו מבואר כלל איך יהי' אופן עשייתה רק בקיצור עד"מ לעשות סוכה אין כתוב בתורה שהיא פסולה למעלה מעשרים אמה ושצריך להיות מגידולי קרקע, גם ציצית אינו מבואר שתכלת אינה מעכבת לואת הלבן כו', וכמ"כ כל המצות אינו כתוב בתורה רק עשייה לבד צריך לעשות סוכה ולהניח תפילין. וזהו מה שמבואר בע"ח מקרא בעשייה היינו שלא נתגלה רק בחי' נה"י שהיא עשייה כי מחמת שמקרא שרשה מחב"ד דאצילות ממקום גבוה יותר אינו יכול לבוא בהתגלות רק דוקא במקום היותר נמוך, ונתגלה רק בחי' נה"י שבחב"ד (עמ"ש במ"א ד"ה תורה צוה שזה נק' אירוסין כמו בקידושין נותן החתן שוה פרוטה כו' כך ההתגלות מתשב"כ הנק' חתן הוא רק אותיות התורה, אבל טעמי' נקודות תגין לא נתגלו כלל מתשב"כ לתשבע"פ עכשיו, וזה כמש"כ שההתגלות רק נה"י שבחב"ד) היינו בקצרה לעשות המצוה אכן חכמתו אינו יכול לבוא בהתגלות רק בחי' אחרונה שבפרצוף חב"ד היינו בחי' נה"י שבחב"ד עצם עשיית המצוה ורצונו ית' כתוב במקרא (נ' כעין מ"ש במ"א בביאור ראשון דיביאו לבוש מל' שהמצות שרשן מלמעלה משרש התורה שהתורה היא ממו"ס חכמה שבכתר אבל המצות שרשן מכתר שבכתר רק לפי שהן ממקום גבוה כל כך ע"כ לא יוכל להיות ההתגלות משם רק בחי' חיצוניות והוא בחי' גלגלתא כו' אבל מחכמה שבכתר בא ההתגלות בבחי' פנימית, ועד"ז גם כאן החילוק בתורה עצמה בין מקרא למשנה דלהיות המקרא שרשו גבוה יותר שהוא מחב"ד דאצי' ע"כ לא יכול לבוא ההתגלות משם רק הבחי' אחרונה שבחב"ד דהיינו נה"י שבחב"ד שהוא החיצוניות, וכמ"כ מבואר במ"א בענין ראי' ושמיעה דלפי שהראי' שרשה ממקום עליון יותר כו' ע"ש. ועפ"ז יובן ג"כ כפשוטו דמקרא בעשיי' ר"ל בעשיי' ממש ולא שר"ל עשיי' שבחב"ד דאצי' לבד, אלא דלפי ששרשה מעשיי' שבחב"ד דאצי' דהיינו מנה"י שהוא בחי' חיצוניות לכך נמשכה למטה יותר גם בעשיי' שהחיצוניות עליון נשפל ונמשך למטה יותר מפנימי' תחתון, וכמו בענין גלגלתא ומוחא, שהמצות לפי ששרשן מחיצוניות עליון ע"כ נשפלו למטה יותר מהתורה, וכן הראי' נשפלת למטה יותר מהשמיעה שתופס הדומם משא"כ בשמיעה שאינו תופס רק קול ודיבור כו', וכמ"ש במ"א ע"פ הראיני את מראיך כו'. וזהו שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, פי' שוקיו הוא בחי' נה"י שהן עומדים כמו העמוד מחבר הגג עם הקרקע כך בחי' נה"י שנתגלה בתשב"כ מחבר ח"ע עם העשיי' גשמיות, והכח הזה בהם הוא מבחי' אדני פז שהוא בחי' כתר שכח ההשפלה למטה יותר נמשך דוקא ממקום עליון יותר, כנודע מענין כוונת אל עליון וכו' ומביא גואל לבני בניהם, שנה"י חדשים נמשכים מהכתר כו' רק שההתגלות למטה הוא בחי' חיצוני' ונק' שוקיו, אבל שרשן ממקום עליון הנק' פז וכמ"ש הנחמדים מזהב ומפז רב כו', וכתי' ראשו כתם פז כו', תשית לראשו עטרת פז).

אכן משנה שהיא שרשה מחג"ת דאצילות יכול להיות הארה עצם המדה חו"ג ביצירה וזהו מה שמבואר בע"ח משנה ביצירה ומקרא בעשייה, ובמקום אחר מבואר משנה חג"ת דאצילות ומקרא חב"ד כנ"ל, היינו שורש המקרא הוא חב"ד דאצילות ומשנה חג"ת, ולבעבור זה ששורש המקרא הוא מחכמה והחכמה מאין תמצא והתגלות אור א"ס בחכמה לכן לא יוכל לבוא בהתגלות למטה רק בחי' נה"י שבחב"ד מעשה המצוה לבד (וכיון שההתגלות רק מנה"י לכך נמשך גם בעשייה ממש מטעם הנ"ל) אבל משנה ששרשה מחג"ת דאצילות יכול לזלהיות הארת המדות חו"ג בעולם היצירה (ר"ל כי מבחי' חג"ת דאצילות יכול להיות ההתגלות מעצמיות חג"ת ולא שיצטרך שיומשך רק מבחי' נה"י שבהן לבד, כמו מחב"ד, וכיון שההמשכה דמשנה מעצמיות חג"ת ולא מחיצוניותן לבד ע"כ אינו יכול להיות נמשך בעשיי' כ"א ביצירה, שהפנימי' אינו יכול להשתלשל כ"כ למטה וכנ"ל, ועמ"ש במ"א ע"פ הזהר ח"א דקט"ו ע"פ וה' פקד את שרה, עשייה לעילא כו', דמשם יובן לכאן ג"כ). ולכן מבואר במשנה כל הפרטים בהתחלקות אשר באופן זה כשר הקרבן ויכול לעלות וליכלל באור א"ס וכך הוא מדת חסדו שגם בחי' נברא יכול לקרב וליכלל באלקות ובאופן אחר אין כשר הקרבן ונתרחק ואין מאיר בו מדת חסדו, וזהו בחי' גילוי חג"ת עצמן אבל במקרא אין מבואר התחלקות כל פרטי חג"ת. (וכעין זה בזיווג זכר ונקבה אב מזריע טפה כעין בחי' נה"י ולא נתבאר בה עדיין צורת הולד רק שישנו בה בהעלם והסתר ובבטן האם נעשה מזה ולד בחי' חג"ת ואעפ"כ העיקר הולד נמשך מהטפה של האב, כי היא שרשה מעצמיות מוח האב יותר משרש גלוי השכל אלא שלפיכך לא יוכל לבוא בהתגלות רק בטפה שהיא גשמיות כו' וכעין זה הגלוי שבמקרא נמשך רק מנה"י דאבא). ואף שגם במקרא כתיב עשה ול"ת, היינו מפני שגם נה"י נחלק לג' קוין כמבואר בע"ח, אבל מ"מ אין מבואר בתורה כל הפרטים כמו שמבואר הכל במשנה אשר שרשה מחג"ת וכל מדה כלולה מיו"ד ויו"ד מיו"ד חסד שבחסד כו', לכן במשנה נתחלק כל מצוה לפרטי דינים והתחלקות רבות אבל בתשב"כ אין מבואר רק הן ולאו ואין בה התחלקות פרטים ואין בא התגלות חג"ת שבחב"ד בעולם היצירה, וכידוע אשר מה שבשורש יותר גבוה בא ההתגלות דוקא במקום היותר נמוך ונשתלשל עם המצוה בעולם העשייה עשיית המצוה לבד מבואר במקרא, אכן משנה שאינה גבוה בשרשה כ"כ כמו מקרא כי שרש המשנה מחג"ת דאצי' מאיר עצם התגלות בעולם היצירה כי ו"ק מקננין ביצירה. והנה פי' משנה ביצירה הגם שגמר ההעלאה אינו נגמר כ"א ע"י עשיית המצוה במעשה ממש אך ההארה וההתגלות של המשנה מחג"ת דאצי' אין מאיר בהתגלות כ"א בעולם היצירה, ועד"מ כמו שלומדים משנה בג"ע אשר אין דומה ההתגלות מהמשנה שם איך שבא ההתגלות כשנתלבש המשנה ולומדין בעולם עשייה.

והנה הברייתא הוא בחי' נה"י בחי' ירכין לכן נק' ברייתא שהם לבר מגופא, וענין נה"י היינו שהם כלי ההשפעה והנה המשפיע מחמת שהוא מרומם מהמקבל ד"מ בעל שכל גדול אינו יכול ללמוד ולהשפיע השכל לתלמידו כמו שהשכל אצלו מחמת שהתלמיד אין לו כלי ושכל כ"כ לקבל ההשגה כמו שהיא אצל המשפיע, לכן צריך המשפיע לקצר ההשפעה לפי אופן הכלי וההשגה של המקבל אז יכול המקבל לקבל החכמה או החסד של המשפיע, וזהו נצח והוד נצח הוא ענף החסד והוד ענף הגבורה כי ע"י שנתצמצם ההשפעה זהו מענף הגבורה עי"ז מקבל השפע והחסד נמצא להשפיע צריך ג"כ להיות הוד שהוא ענף הגבורה, כמ"כ הוא ענין הברייתא אשר נכללו במשנה ברמז, כמו שאמר אילפא מי איכא מידי בברייתא דלא פשיטנא לה ממתניתא, רק אחר שנקטן כלי המקבל ושכלם אז היו צריכין להעמיד באופן אחר לפי אופן קבלתם ולכן איתא בזוהר שהברייתות הם בזמן בית שני מפני שאז ירדה בחי' מלכות להתלבש בע' שרים, כי הי' אז ממשלת חב"ד דקליפה ולכן היו לחמאמינים באחדות רק כפרו בהשגחה פרטיות וירדה בחי' מלכות דקדושה להתלבש ולברר ולהעלות מ"ן, ובעבור זה היו צריכים לברייתות אשר הוא קיצור ההשפעה מאחר שירדה בחי' מל' דקדושה למטה והברייתות הם לברר מעולם עשייה ולכן נק' ברייתות בחי' נה"י שהם בחי' ירכין שהוצרך לקצר ההארה וההשגה לפ"ע המקבל. והנה יש נה"י פנימיי' ונה"י חיצוניים, נה"י פנימיי' היינו כליות יועצות, וגם תרין ביעין שהם מבשלים את הזרע ומשהין אותה שלא ילך השפע במרוצה, והכל בכדי שהמקבל יהי' יכול לקבל את ההשפעה, ובחי' נה"י חיצוניות הם בחי' ירכין לקצר ההשפעה והכל הוא מחמת כי הכלי קטן מהכיל השפע איך שהוא במקורו לכן מוכרח להשהות אותו וכו' כנ"ל וגם לקצרו ואז יכול המקבל לקבל. ולבעבור זה נק' המשנה בשם מלכות מתניתן מלכתא והברייתות נק' פלגשים, כי המשנה הוא ביצירה ושם היחוד תמיד (וכנ"ל שבחול יחוד זו"נ דיצירה משא"כ בעשייה הוא רק לבוש, ותדע החילוק בין עשי' ליצי' ממ"ש בד"ה עתידה א"י שתתפשט כו' ומזה יובן החילוק בין משניות לברייתות) ובגלוי מאיר שם אא"ס בחי' אלקות וזהו שנק' מלכתא אשר היחוד עמה תדיר ובפרהסיא (וענין יחוד זה היינו ההמשכה מתשב"כ שהוא ח"ע שבו שורה א"ס ב"ה לתשבע"פ שהיא בחי' מל' פה תשבע"פ קרינן לה), ולכן התנאים היה נסים מצויין בימיהם, כי ענין הנס הוא ע"י גילוי אור א"ס הכל יכול להפך מים ליבשה גם ההפכי הצור אגם מים כי כולא קמי' כלא חשיב ומחדש בכל יום מע"ב, ולכן עשה מרבע"ה כל האותות ומופתים, כמ"כ התנאים ע"י תורתם ועבודתם היו ג"כ יכולים לעשות ניסים בהתגלות ומצויין היו ניסים בימיהם, וזהו מלכתא כי משנה התגלות חג"ת ואור מדותיו ית' כי ביצירה מאיר בגילוי בחי' אלקות, משא"כ בזה"ז לאו בכל עידן מתרחיש ניסא, כי כעת הוא בירור עשיי' בחי' נה"י רגלין ברגלין (ובעשיי' אין האור א"ס מאיר בגלוי כ"א ע"י לבוש והסתר כמש"ש בד"ה עתידה א"י כו') לכן ברייתות שהן בחי' ירכין לברר עולם עשייה נק' פלגשים, שהיחוד עמהן אינו תדיר וגם בצנעא כי אף שיש איזה נס לפרקים הוא בצנעא (ובדרך לבוש שאין בעל הנס מכיר בניסו וכמו החילוק בין נס דאסתר לנס דקי"ס כמ"ש במ"א) ולא בא הנס לעין כל בהתגלות כי בעולם עשייה אין אור א"ס מאיר רק בצמצום גדול, וזהו בחי' ברייתות שהם קיצור ההשפעה כשירדה בחי' מל' ונתלבשה לברר עולם עשייה ואז נק' ההתגלות בשם פלגשים. (נמצא משנה מאיר מחו"ג דיצירה ע"י מלכות דיצירה וזה היה בימי תנאים ואף שהם היו ג"כ בעולם עשייה אבל היה מאיר בהם דרך מעביר העשייה ולא דרך התלבשות ממש בעולם עשייה, אבל ברייתות הוא כשירדה בחי' מלכות ונתלבשה ממש בעולם העשייה לברר, הוצרך לקצר ולצמצם ההשפעה בבחי' ירכין. ונ' דלכך הרב"י הי' לו גלוי המגיד בלימוד המשניות דוקא ולמה לא בלימוד הפוסקים, אלא משום דתלמוד בבריאה ולרוב עומקו נק' בורא חושך וכדלקמן, אבל היצירה נק' יוצר אור ובחי' מלכות שהיחוד בגלוי כו' כנ"ל.

ויש להבין דא"כ דברייתות הם נה"י דאצי' ומאירי' בעשיי', א"כ מה בין זה למקרא שהוא ג"כ נה"י שבחב"ד דאצי' דמתלבש בעשיי', וגם דלקמן מסיק דתלמוד הוא חב"ד שבנה"י דאצי' ומאיר בבריאה וא"כ מה בין ברייתות לטשהם ג"כ נה"י ומאירי' בעשי' ותלמוד ג"כ מנה"י ומאיר רק בבריאה, ועוד דודאי יש חילוק גדול בין מקרא לברייתא שבתורה אין מבואר שום דין ע"ד פרטות כלל משא"כ הברייתא אדרבה מבארת המשנה א"כ יש בה פרטי דינים יותר מבמשנה. וצ"ל משום דתשב"כ הוא נה"י שבחב"ד דאצי' ולפיכך להיותו ממקום עליון מאד ע"כ לא נמשך הגלוי רק חיצוניו' נה"י וע"כ בא הכל בקיצור גדול, משא"כ ברייתות הם נה"י של תשבע"פ לכן נמשך ג"כ גלוי פנימי' נה"י וענין תלמוד היינו חב"ד שהוא גלוי הטעמים משא"כ ברייתא אין בה גלוי הטעמי' א"כ אינו חב"ד שבנה"י).

והנה הלכות נק' בשם עלמות כמארז"ל ועלמות אין מספר אלו הלכות, ועלמות הוא לשון בתולות כמו דרך גבר בעלמה וכתיב בתולות אחריה כו' מובאות לך. והענין כי בתולה היינו שעדיין לא הי' היחוד עמה, וכמ"ש בתולה ואיש לא ידעה והם נערות אסתר שהם שבעה היכלות דבריאה כמבואר בזהר ס"פ פקודי. אך להבין למה נק' כן ההלכות, אך הענין כי הנה יש שרשים בתלמוד ד"מ אוקי ממונא בחזקת מרא, והמוציא מחבירו עליו הראיה, ועל שורש הזה בנויים כל הסברות והטעמי' על כל דין לומר שראובן נק' מרא קמא או ששמעון נק' מוציא מחבירו וכה"ג, וזה מושג היטב בשכלנו הטעם ששמעון נק' מוציא מחבירו וכה"ג, אך אם באנו לחקור ולפלפל על עצם הכלל מדוע אוקי ממונא בחזקת מרא, זה לא נוכל להשיג בשכלנו היטב, וכן בענין רשויות לשבת אחר שנגלה לנו השרשים שרה"י הוא כך ורה"ר הוא כך אז נחקור ונפלפל להבין טעמי המשנה, אבל המקור והשורש מדוע רה"י הוא כך דוקא ורה"ר כך. נמצא כי אף שהתלמוד הוא השגת טעמי המשניות מ"מ המקור והטעם של הדין אין יכול לבוא בהשגה להיות מושג בשכל ולכן נק' התלמוד עלמות כי הוא בהעלם ואין מושג החכמת התורה והטעם, וזהו בתולה ואיש לא ידעה שלא בא ההשגה בגילוי, וזהו כמו בתולה שעדיין לא קיבלה ההשפעה בתוכה ולא היה עדיין יחוד גמור. (ר"ל שאין נמשך גלוי הטעם מבחי' תשב"כ הנק' חתן אל בחי' התלמוד ותשבע"פ משא"כ במשנה וברייתא שנק' מלכות ופלגשי' נמשך היחוד כנ"ל והיינו משום שהטעמי' של הדינים נמשכי' מבחי' גבוה יותר בחי' חב"ד וזה לא יוכל להתגלות ממש משא"כ משנה שהוא חג"ת יכול להתגלות). והענין הוא כמו שדרך כלל בכל מצוה יש טעם נגלה ונסתר וכמ"ש תפוחי זהב במשכיות כסף, כמו כן גם ע"פ סוד יש ג"כ נגלה ונסתר (וכמ"ש בזהר בהעלותך נשמתא דאורייתא ונשמתא לנשמתא כו' ע"ש) כי מבואר באדרא ע"פ קוצותיו תלתלים שחורות כעורב שהוא בחי' שערות שחורות דז"א כו' מתאחדין ביה דכיין ומסאבן דאורייתא, ובתיקונים איתא ודלת ראשך כארגמן הם טעמי התורה והם בחי' שערות דנוקבא ובאמת לא סתרי אהדדי, כי הנה מוחין דז"א שהם שרשם משערות דא"א (היינו ממזל ונוצר ונקה מקבלי' או"א המוחין ומשפיעים אותן לז"א וגם קוצי דשערי דא"א עצמו מכה בעורף ז"א ועי"ז מחלק הדעת דז"א לב' מוחין חו"ג) אין יכולים לבוא בהתגלות טעם כלל אף ע"פ סוד רק בא ההתגלות ע"י שערות דז"א בהיכלות דז"א, וזהו קוצותיו תלתלים הנזכר בזהר שם שערות דז"א שבהם תולה דכיין ומסאבין היינו שזהו הגלוי טעמי התורה המתגלה בהיכלות דז"א (ועמ"ש מבביאור דשחורה אני ונאוה כו' דמבואר שם דשרש בחי' זו נמשך ממקום גבוה מאד ע"ש היטב), כמו כן מבחי' מוחין חב"ד דנוקבא ששרשם משערות דז"א אין יכול לבוא בהתגלות בעולמות בי"ע רק דרך שערות שהם מותרי מוחין וזהו ודלת ראשך כארגמן שהם ג' גוונין, ולכן בפנימית יש ג"כ נגלה ונסתר בטעמי התורה היינו בהיכלות דז"א ששם הגלוי מבחי' קוצותיו תלתלים כו', זהו בפנימי' טעמי התורה שע"פ סוד, ומן דלת ראשך כארגמן היינו מן מוחין דנוקבא בא ג"כ המשכה והתגלות תוך ז' היכלות דבריאה אבל הוא המשכה דרך שערות ומותרי מוחין כי עצם החכמה מנוקבא דאצי' אין יכול לבוא בהשגה בבריאה (א"כ הנגלה שע"פ הסוד זהו בחי' דלת ראשך כארגמן והנסתר זהו קוצותיו תלתלים, או י"ל דקוצותיו תלתלים זהו הנגלה שע"פ הסוד ועצם מוחין דז"א זהו הנסתר שע"פ סוד, וכן בנוק' דלת ראשך כארגמן זהו טעם הנגלה ממש כענין הממע"ה כנ"ל ומוחין דנוק' זהו הנסתר של זה הטעם שלא בא לגלוי כו'. ובזה יובן מ"ש במק"מ ס"פ קדושי' בשם פי' מפני שיבה תקום זהו א"א והדרת פני זקן זהו ז"א ויראת מאלקיך זהו מל', כי אע"פ שת"ד הוא רק בא"א וז"א משא"כ בנוק' מ"מ ויראת כו' שהרי בחי' דלת ראשך כארגמן זהו שרש טעמי תורה המתגלה בבי"ע), ולכן ז' היכלות דבריאה נק' נערות אסתר שהם בחי' נערות ובתולות שלא היה יחוד גמור רק כמו אמה העבריה אשר כתיב בה אשר לא יעדה, ויש קרי וכתיב והקרי הוא בוי"ו היינו כי באמת הוא שייך הכל להאדון וקנוייה לו לגמרי ובטילה אליו, ואעפ"כ הכתיב לא באלף מחמת שלא קיבלה ההשפעה מאת האדון להיות כמו אשתו ממש (וענין זה ישנו ג"כ בעבודה כמ"ש במ"א ע"פ וכי ימכור איש את בתו לאמה כו', ועבמ"ש ע"פ עיני כל כו', ועבמ"ש בפ' לך לך בענין הוא עשנו ולא אנחנו דג"כ יש קרי וכתיב ולא ולו ומבואר שם דהאלף הוא בכתר והוי"ו בז"א, וא"כ יש לפרש כאן דלא יעדה ר"ל פנימי' טעמי תורה ששרשם מכתר כנ"ל לא נתגלו בהיכלו' דבריאה, והקרי לו יעדה בוי"ו דהיינו הנגלה שבנסתר ששרשם מז"א נתגלה בהן). וכמו כן בהלכות התורה מתלמוד אשר הם בבריאה ג"כ אין מאיר שם ההארה מחכמת התורה בגלוי ממש וכמ"ש ובורא חושך כו', כי אין יכול להשתלשל ולבוא בגילוי תוך בעלי גבול ולקבל חכמתו ית' רק בעולם אצילות לגמרי בבחי' ביטול לבד, וזהו בתולות אחריה רעותיה מובאות לך היינו מחמת שהם בטילים וקנויים להיות שלה לגמרי עי"ז הנה בשעת עליית המל' יש ג"כ עלייה לז' היכלות דבריאה ממילא לעלות וליכלל בבחי' אצילות וזהו מובאות לך ממילא לרקמות תובל למלך שהם ג' גוונין חג"ת, ולכן לא יוכל לבא על שורש ועיקר הטעם מהדינין שא"א לבוא בהשגתם תוך בעלי גבול עצם חכמת התורה רק הארה בעלמא כי אין הכלי יכול להגביל את עצם האור ובעבור זה נקראו עלמות ל' העלם גם ל' בתולה שלא קיבלה ההשפעה לתוכה בפנימיותה ממש רק מובאות לך ממילא מחמת שבטלים לאצי' וקנויים אליו לגמרי כנ"ל. (וענין זה איך בעליות המל' יש ג"כ עליי' להם ג"כ ליכלל בבחי' אצי', נת' במ"א ע"פ הזהר פ' חיי שרה והנה רבקה יוצאת כו'.^*

מאועפ"ז יובן ג"כ הטעם דעליי' התורה ומצות ליכלל באלקות הוא ע"י התפלה, כי התפלה היא עליי' המל' והשבעה היכלות דבריאה העולי' על ידה כמבואר בזהר ס"פ פקודי בפי' ברוך רבויא כו' ע"ש. והנה בזה יובן מה דאיתא בפע"ח דתלמוד בבריאה היינו התגלות חכמת התורה מאיר בבריאה וההארה באה בבחי' ובורא חושך שאין מאיר האור בעצם להבין שורש ומקור חכמת התורה על בוריה כנ"ל, ועמ"ש ע"פ ולא ידע איש את קבורתו שער הנ' דבינה שאינו מושג כו', והנה בינה מקננא בבריאה א"כ שער הנ' אינו מושג וזהו שנק' בורא חושך, ומה דאיתא כי התלמוד הוא נה"י דאצי' היינו כי שורש ומקור ההתגלות הוא מחב"ד שבנה"י דאצילות משם בא ההתגלות ע"י נוק' דאצי' וע"י שערות בא ההתגלות תוך ז' היכלות דבריאה כנ"ל, וזהו ודלת ראשך כארגמן פי' דלת לשון דלות וגם אות ד' כי כשהמל' מקבלת מנה"י זהו אות ד' ע"ש ד' ספי' נהי"מ כו', ומזה נמשך ארגמן כנ"ל. ולכן הוא בחי' דל כי מקור ההמשכה רק מנה"י, משא"כ כשנמשך מעצמיו' ז"א כו' נעשה מן ד' ה', עמ"ש בפי' המגביהי לשבת היו"ד שבתוך הה"א כו', אך המקרא שרשה מחב"ד ממש דאצי' זה לא יוכל לבוא בהתגלות שום הארה מחב"ד ממש אפילו בבריאה כ"א דוקא בעולם עשייה בחי' מעשה המצות בלבד מנה"י שבחב"ד לבד וכנ"ל).