מדבר סיני ואהל מועד
ידמדבר סיני ואהל מועד
מ"ס ואה"מ הכל מל' דאצי', ט"ס דנוק' יורדי' בבי"ע לברר רק הכתר דנוק' נשאר באצי' בסוד לעולם דברך נצב כו', ענין הבירור לברר האוכל מהפסולת שמתחלה הי' מעורב כמו בנפש שהאדם מעורב טו"ר עושה מצות אעפ"כ בהעלם רע, וכשמתפלל מתברר לכן אז נופלים מ"ז נרא' הרע אח"כ מתפרד כן למעלה ענין ירידת המל' לברר לבושי דבי"ע שהלבושי' דבי"ע, הנה בבריא' מיעוטו רע כו', וכשהיא עולה מבי"ע לאצי' נק' מ"ס, משא"כ בזמן בהמ"ק נק' ידבר, מלכותו בכל משלה, ומ"מ היו מתבררי' הניצוצו' דרפ"ח אף שלא ירדה בבי"ע רק מחמת יחוד זו"נ במקומן היו ממילא מתבטלי' מרוב האור, עמ"ש ע"פ קומה למנוחתיך כו' (כמשל אבוקה למרחוק מתכללי' ניצוצו', וכן בשלמה מחמת רוממותו נתבטלו העמי' כו').
אבל בגלות שיורדת לברר נק' מדבר מ' פתוחה כי מ' סתומה בינה חירות כו', אבל המל' שיורדת לברר הנה מתלבשת בע' שרים ליתן יניקה, וכשהיא עולה נק' מדבר סיני שירדה שנאה בירור רפ"ח ונפרד רע, וזהו עולה מן המדבר גבורות דנוק' מ"ן רשפי אש ולמטה הוא בחי' ויצעקו (מ' סתומה בינה לפי דמקננא בגעה"ע ע"כ תרעין דג"ע אסתימו, עליי' המל' בבקר בירור הרפ"ח, כמו בתפלה הבירור, מדבר לפי דכתר מל' נשאר אזעירת גרמה שחורה אני ה"ז מדבר שמעוצם תוקף השמש אינו מגדל צמחים כך אל תראוני כו').
(ב) ואח"כ הוא השפעת מ"ד להמתיק, כל צמא לכו למים, אהל מועד יחוד זו"נ בהיכל האהבה (וישק יעקב נשפל בהיכל ק"ק, צ"ע דהנשיקין הוא בהיכל הרצון, אבל בהיכל אהבה הוא החיבוק). ונועדתי אותיות ונודעתי, והאדם ידע שביסוד ז"א מלובש יסוד אבא שבו א"א וע"י, תענוג אהבה בתענוגים, נמצא המ"ן ה"ג ונתעלים הנשמות לאשתאבא בגופא דז"א ואח"כ נמשך מ"ד אה"מ והן ה"ח שרש רמ"ח מ"ע.
(מיתוק לא כמים שמכבה אש רק שהגבו' עצמן נמתקו ע"י גילוי החסדים אהבה בתענוגים ב' תענוגים עביד נייחא לה שתחפוץ ג"כ המשכה, ע' טור"פ תזריע אתתא מיומא דאתעברת כו' ומתחלה צ"ל אהל מקיף, אח"כ המשכת הטפה ע"י ח"י ברכות ח"י חוליות בשים שלום כו' כו', ע"י מעשה המצות יחוד קבה"ו).
וזהו ע"י משה שושבינא דמלכא, יסוד אבא מנהיג החתן ז"א להיות מתלבש ברמ"ח מ"ע גשמיי' קדש בקלף כו', לכן ויאמר אל משה בכל מצוה איך יהי' היחוד כהתלבשות שכל במוח גשמי למעלה להיות יחוד זו"נ כנ"ל בענין אהל מועד, וז"ש ויקם משה את המשכן מ' שהקימו ע"י שהמשיך מוחין דגדלות בז"א, ומז"א לנוק' להמתיק המ"ן, כי משה יסוד אבא מפתחא דכליל שית ואהרן שושבינא דמטרוניתא ממשיך ה' גבורות מבינה למל' לעוררה להיות לה מ"ן כו'.
למשפחותם , האבות מרכבה עילאה חג"ת ז"א, והיב"ש מרכבה תתאה (ע' דרוש קי"ס חיון עילאי'), י"ב בקר שהים מל' כו', בשם בחי' מל' נדגול, והע' נפש בבריאה ממש, ע' יערות דתנה"י דנוק' שמתלבשים בבריאה כמ"ש בע"ח שמ"ו פ"א ופ"ה, לכן נשמות ישראל שירדו בעשי' עליי' א' מלמטה למעלה למשפחותם ע"נ וכולל ג"כ השבטים אצי' שבבריא' (ונ' לבאר דע"נ בריאה ממש א"כ הרחמנות ירידת הנשמה במאסר הגוף, אמנם שבטי' אצי' שבבריאה, א"כ הרחמנות אפי' על רוחניות הבריאה ורחמים דת"ת דאצי' רחמנות אפילו אנשמות דאצי' שהרי אין הקו מלובש בהן ולגלגלתם רח"ר דע"י שהרי אפי' אצי' אין ערוך כלים כו'), אח"כ לבית אבותם יעקב רחמים באצי' אך מי שאין בו דיעה כו', לכן תפקדו משה דעת מלגאו פנימי' המדות כו', אב הרחמן, וזהו שאו אח"כ במספר שמות ע"י השמות העלא' לגולגלתם כתר דז"א אהבה רבה שאינה נתפסת במוח, לכן א"א להגיע ע"י שכל ומדות רק ע"י שם כו', וזהו ספי' ז' מדות ע' נפש הנ"ל, ובשבועות הכתר (ע' ע"ח שמ"ו ספ"ג, ענין האהבה עליונה שבהיכל ק"ק, והבן).