ביאור הדברים בענין איומה כנדגלות

מחביאור הדברים בענין איומה כנדגלות

ביאור הדברים בענין איומה כנדגלות. הנה כ' דודי צח ואדום ודגול מרבבה בשה"ש סי' ה' יו"ד, וארז"ל ברבות שם כט"ג צח לי במצרים ואדום למצרים כו' ודגול מרבבה, ואתה מרבבות קדש ואות הוא בתוך רבבות קדש, ובזח"א ס"פ לך לך דצ"ו סע"א ובמק"מ שם דתפארת נק' כן והיינו ע"ס שכלול מחו"ג ולכן הוא צח לי בחי' חסד ואדום למצרים, ובמא"א אות צדיק סעי' י"ד צח בגימט' ע"ב כ"ו בסוד חסד ועמ"ש בפי' כובע ישועה דאי' במא"א כובע כ"ו ע"ב שזהו ע"ד כ"ו דורות שניזונו בחסדו של הקב"ה כי ע"ב גימ' חסד והוא בחי' ורב חסד ע"ד כמה ארך אפיים שארז"ל עליהם פ"ה דאבות, וזהו ג"כ ענין צח לי שיומשך בחי' רב חסד זה לי בסט' דקדושה כו', כ"א לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו בד"ה בשלח פרעה, וכדי להיות התכללות זו דשני הפכים יחד הוא ע"י המשכה מלמעלה מהמדות מאא"ס ב"ה ממש וכמ"ש במ"א בענין רוכב על עב קל נגוף ורפוא כו' וכמ"ש באגה"ק סי' י"ב ע"פ והי' מעשה הצדקה שלום ובת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה, וזהו ג"כ ענין שנז' החסד בל' צח, שהוא מענין מ"ש והשביע בצחצחות נפשך כמ"ש ברבות ס"פ בהר בענין הצדקה והמפייס לעני שעז"נ והשביע בצחצחות כו' אם עשית כן הרי את כבוראך אותו שכתוב בו דודי צח כו', ואי' במא"א שם צחצחות הם י"ס דעת"י א"נ י"ס דעולם העקודים עכ"ל אשר שם הוא תכלית ההתכללות כי מטלית שמאלא בהאי עתיקא ובעקודים הרי כל הע"ס עקודים בכלי א', ומבואר המשל לזה בת"א ס"פ נח עד"מ כחות הנפש ראי' ושמיעה כו' כשהיו עדיין כלולים בהנפש מקודם שנמשכו ונתלבשו כ"א בכלי בפ"ע בעין ואוזן כו' שאזי הם כולם מיוחדים יחד בלי שום התחלקות, ומשם נמשך הכח להיות התכללות גם אחר שנתלבשו בכלים והיינו ע"י תפארת קו האמצעי וז"ע דודי צח ואדום דקאי על ז"א, וכדמשמע ברבות בשלח פכ"ג ק"מ ב' בחור אחד נאה כו' והיינו ע"י שמאיר בו מעת"י ומעקודים, שעי"ז נק' צח כנ"ל וכמבואר בזח"ג אחרי דס"ו ע"ב בענין ואו אלף סתים בגויה כו' וזהו ג"כ ודגול מרבבה, שהמשכה זו בז"א נמשך ע"י רבבות קדש שהם הד' דגלים של המלאכי' שהם נושאות את הכסא כו' כמראה אדם שהוא ז"א, והיינו לחברו בבחי' אא"ס ב"ה ממש בחי' כי לא אדם הוא כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה הנ"ל, וזהו שרפים עומדים ממעל לו ופי' במ"א ממעל לוי"ו שהוא ז"א ע"י תשוקתם בכלות הנפש ליכלל ולהבטל בעצמות אא"ס ממש ומשם ממשיכי' האור בז"א, והכח הזה בהם זהו דוקא ע"י שנעשו דגלים, כי הנה מבואר במ"א בסידור בענין שמח תשמח רעים האהובים יוצר הרים שבחי' הרים הם המדות יוצר הרים ע"ד ויוצר אור ובורא חושך שהיצי' הוא בחי' גילוי ההעלם, וכך הוא ענין טורי נהורא הם מדות דאצי', וטורי חשוכא הם חג"ת שבכתר, והם נק' רעים האהובים כי למטה חו"ג הן ב' הפכים משא"כ למעלה בכתר הרי לית שמאלא בהאי עתיקא, ותדע דאף כשמלובש באו"א שאבא מלביש חסד דא"א ואי' גבורה הרי או"א הם תרין רעין דלא מתפרשין מכ"ש בכתר עצמו שאין שם התחלקות, וכמ"ש מזה בת"א בביאור ע"פ וקיבל היהודים בסופו בענין הטעם שנאמר וקבל ל' יחיד שהוא לפי שהי' להם רעו"ד ומס"נ שלמעלה מהשכל ולכן הי' כולם כאיש אחד בלי שום התחלקות כו', ועד"ז נא' במ"ת ויחן שם ישראל ל' יחיד, ולכן דוקא ע"י שנעשו המלאכים בבחי' דגלים אשר הדגל הוא התאחדות ג' בחי' יחד, וכן עי"ז מתאחדים כל הד' דגלים יחד שסובבים ארבע רוחות, דהנה כתיב ומשם יפרד והיו לארבעה ראשים והיינו ע"י ה' מוצאות הפה, שהם ה"ג המפרידים ולכן וכנפיהם פרודות כו' אך אח"כ נעשה בהם התכללות וז"ע הדגלים. ודוגמא לדבר ממ"ש בת"א בענין דור הפלגה שעשו מגדל כדי שיהי' אחדות כו' אלא שהם רצו לילך אחר שרירות לבם ושאעפ"כ ע"י האחדות יומשך להם האור ע"ד חבור עצבים כו', אכן בחי' זו בענין הדגלים הוא בקדושה שיהי' האחדות וההתכללות בבחי' הביטול ע"ד שיש שיר משולש התכללות חג"ת כמ"ש בת"א פ' בראשית ע"פ ושם אחיו יובל, ושיר מרובע התכללות הד' רוחות, וכ"ז הוא בענין הדגלים שהדגל הוא ע"ד שיר משולש התכללות ג' שבטים, ומה שהם ד' דגלים בד' רוחות זהו ענין שיר מרובע התכללות ד' רוחות, ושייכות הדגל להתכללות זו, היינו כי י"ב בקר הם בבריאה ושם הם בבחי' התחלקות אך שרשן בי"ב גבולי אלכסון דז"א שם הם בבחי' התכללות ומכ"ש שרש שרשן בי"ב גבולי אלכסון שבמדות דא"א כמ"ש המק"מ ס"פ וישלח אשר שם הם בחי' רעים האהובים, ולכן הדגל שה"ע הרמה רוממות קרן היינו להמשיך משרשם העליון למטה ועי"ז נעשה בהם גם למטה התכללות (ועמ"ש כה"ג בד"ה נשא את ראש בני גרשון שהיו נושאים את יריעות המשכן והיינו לחבר המדות דא"א שהם בחי' אהבה רבה עם המדות דז"א כו'), וז"ע היריעות שהם מקיפים נלהמשיכם במדות פנימים שבנפש כו' ע"ש, וכמ"ש סד"ה החלצו מאתכם שזהו ובשם אלקינו נדגול שעשיית הדגלים הי' ע"י משה דוקא בחי' ש' מ"ה העושה התכללות, ועמ"ש ע"פ משה ידבר כו' דמשה לפי ששרשו משם מ"ה דא"ק יוכל להמשיך הגילוי למטה גם בבי"ע, וכה"ג נת' ע"פ כי תקנה עבד עברי כו' להמשיך האור בנשמות דבי"ע הנק' זרע בהמה מבחי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם בחי' בהמה רבה זהו ע"י משה כו', וזהו שהדגלים הן המשכה זו והוא בחי' התחברות ונעשה ע"י משה דוקא, ואזי בכח זה הם מרוממים בחי' ז"א להיות צח כו' ודגול כו', ועמ"ש בת"א פ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים בענין רבקה מל' רבקה של שלש שלש בקר או של ארבע ארבע כו'.

והנה פי' מרבבה היינו מהדגלים כנ"ל, אבל בעמה"מ שי"א ספ"ט דס"ב ב' פי' ענין צח ואדום כנ"ל, וכ"ז בא לו מא"ק שהוא דגול מרבבה שיש לו י"ח אלפים רבבות עולמות עכ"ל (ובשער ט"ז פי"א פי' ודגול מרבבה מרבבות אלפי ישראל והיינו ע"ד דדגול היינו מהדגלים) ובשער אק"ס פ"ו די"ג סע"ב כ' והט"ס שהם למעלה מהטהירו הם י"ח אלפים רבבות עולמות ששט בהן קוב"ה היינו זעיר בכל יום להשיג אורו כו' עכ"ל, ע' מזה בזח"א בראשית דכ"ד רע"א וז"ל וי"ח אזכרות דביה (במזמור הבו לה' בני אלים) דבהון שט הקב"ה בי"ח עלמין ברכב אלקים כו', ובפ' פנחס ברע"מ דרכ"ו ע"ב, נת' מזה ג"כ בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה וז"ל ועל ידו מתעלה הקב"ה שהוא ז"א דבריאה לי"ח אלף עולמות שהן באצי' ששם הוא בחי' חי אלף ט' מלמעלה וט' מלמטלמ"ע עכ"ל, ולפי העמה"מ הוא עלי' ז"א דאצי' בט"ס שלמעל' מעלה מאצי' כנ"ל, וזהו אלפי שנאן וארז"ל שאינן היינו שהם מבחי' אין שלמעלה מאצי' והחכ' מאין תמצא כו', וכן י"ל עפמ"ש בד"ה ואתא מרבבות קדש בענין יחידות עשירות מאות שהם נר"נ שכ"א רק חלק עשירית מהעליון ממנו כו' ואלפים ורבבות הם בחי' חי' יחידה שלמעלה מהשכל הנק' נשמה כו' ע"ש. וזהו ודגול מרבבה שמאיר בז"א מבחי' יחידה דהיינו מבחי' הכתר וכמו בחג השבועות כו' וה"ע רבבה. ולפ"ז דודי צח ב"פ מ"ט ה"ע מ"ט שע"ב שנמשכו בו ע"י ספירת העומר, וכן פי' בעמה"מ שער ט"ז פי"ב שהוא נגד מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא כו' ואפ"ל עוד כי ע"י מ"ט יום דסה"ע שממשיכים מ"ט שע"ב דנה"א ועי"ז מתבררים ג"כ המדות דנה"ב שהם ג"כ ז' פעמים ז' הם מ"ט כו' ונעשי' צח וזהו צח ואדום ע"ד דם נעכר ונעשה חלב, אזי עי"ז ישרה אחר כך שער החמישים בשבועות שהוא בחי כתר, וז"ע ודגול מרבבה, ומ"מ כ"ז נמשך לו ע"י אלפי שנאן שהם ד' חיות המרכבה שור נשר ארי' והנון פשוטה בחי' אדם וכמ"ש בפ' בראשית די"ח סע"ב ובפ' משפטים דקי"ח א' וס"פ עקב דרע"ד א' שבהם וע"י נעשה עלי' זו כנ"ל בענין והחיות נושאות כו' והם הד' דגלים הנ"ל והם ג"כ בחי' רבבות, והענין כמ"ש במ"א דלפעמים מבואר שהרבבות הם באצי' למעלה יותר מהאלפים כו' ולפעמים משמע להיפוך דכל מה שלמטה יותר נעשה יותר הריבוי והפירוד כי כל מה שלמעלה יותר הוא יותר בהתכללות ואחדות וכמו עקודים בכלי אחד וכן כתר הוא בחי' יחידה, וא"כ איך יתכן יחידה ורבבות הרי זהו שני הפכים. אך הענין הוא עד"מ בהשפעת שכל מרב לתלמיד הנה כשהשכל נמשך בדיבור מתרבים האותיות מאד, משא"כ נאכשהי' השכל בהשגתו לא הי' צריך לריבוי אותיות כלל, נמצא האותיו' מתרבים, אבל עצם השכל הוא מתמעט, כי השכל המלובש בדיבור אינו בערך כלל איך השכל אצל הרב, וכך למעלה בבחי' אותיות וכלים נמשך ומתרבה למטה יותר, ובבחי' אורות הוא להיפך שכל מה שלמעלה יותר מתרבים האורות יותר וז"ע עקודים ששם ריבוי האורות יותר מבאצילות והם בכלי א' (ומזה יובן ענין לפעמים המספר חסרון ולפעמים מעלה ע' בשל"ה ר"פ במדבר דשמ"ז ע"א), ולכן עד"ז יש ב' בחי' רבבה הא' ודגול מרבב' מע"ק ועקודים זהו ענין ריבוי האורות. אך עכ"ז זה הוא נמשך בז"א ע"י רבותים אלפי שנאן דחיות המרכבה שהם ריבוי הכלים, דהיינו כי עכ"ז אף שהן ריבוי הכלים היינו שריבוי זה מתכלל באחדות, ע"ד ע' נפש דיעקב לאפוקי ק"נ ששם הריבוי והפירוד ממש, ועז"נ כל המוסיף גורע כמ"ש בזח"ב פקודי דרל"ג, אבל בחיות המרכבה הרי הריבוי מתכלל ביחידות שנעשו ד' דגלים, וכולם פונים לכוונה א' להיות ארוממך אלקי המלך כו' וכמ"ש במ"א בענין ורב להושיע, ועמ"ש ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים כו' והוא ע"ד הנ"ל בענין וקבל היהודים כו' ויחן שם ישראל כו', ולכן בכח זה מעוררים וממשיכים מבחי' רבבות דא"ק וא"אששם הם בבחי' יחוד ממש כנ"ל, והיינו שהם ממשיכים מאלפי שנאן שהם בחי' אין ממש וזהו ע"י ביטול היש לאין שבהם וז"ע ודגול מרבבה כו'. ומעתה אפ"ל ג"כ ענין איומה כנדגלות, כי הנה מצינו ענין איומה נז' בתורה גבי הענקים שנקראו אימים כמ"ש בתו' דברים ב' י"א רפאים יחשבו אף הםכענקים והמואבים יקראו להם אימים ופרש"י אימים ע"ש שאימתן מוטלתעל הבריות, כמ"ש ג"כ בפ' שלח י"ג ל"ג ושם ראינו את הנפילים בני ענק כו' ונהי בעינינו כחגבים כו', והנה באברהם כ' האדם הגדול בענקים ביהושע סי' י"ד ט"ו כמשארז"ל ברבות פ' בראשית פי"ד, ובפ' נשא פי"ג אמרו שם זהגדול מן אדה"ר, והענין כי אדם הראשון הוא חכ"ע כמ"ש במא"א אות א'סל"ב וכמשנ"ת ג"כ בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה שיש ב' בחי' אדם, אדה"ר הוא בחכ' ואדם תתאה הוא ז"א כו' והטעם שהחכ' נק' אדם לפי שבה מלובש אא"ס כמו עיקר חיות הנשמה מתגלה במוחין כו' וכמ"ש בד"ה מי יתנך כאח לי, והנה שרש התהוות החכ' מהכתר הוא רק מבחי' שערות, אבא יונק ממזלא כו', ולכן הכתר נק' אדם הגדול, בחי' ולגדולתו אין חקר, והחכ' שבו מוחא סתימאה שלמעלה מחכמה דאצי', ועל אדה"ר שהואחכ' נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו היינו שאינו ערוך לבחי' אדםהגדול ממש, וכדפי' במק"מ פ' משפטים דקכ"ב ע"א ענין דמות כמראה אדם ולא אדם ממש כי אדם ממש זהו בחי' כתר וא"ק שכולל כל ההשתלשלות, והחכמה שהוא אצי' מאין תמצא מבחי' כתר, ואין ערוך וע"כ נק' רק דמות כמראה כו', וב' בחי' אלו ז"ע סוכ"ע וממכ"ע כי חכ' נק' ראשית הגילוי בחי' ממכ"ע, אבל כתר ל' כתרו את בנימין הוא בחי' סוכ"ע, ואין ערוך כלל ממכ"ע לגבי סוכ"ע וע"כ נק' בחי' סוכ"ע אדם הגדול וכגבוה השמים על הארץ כו', והיינו כי בכתר יש ג"כ ע"ס והוא בחי' אדם, כיון שהוא סובב לבחי' עלמיןאלא שהן בחי' א"ס ממש, וכמו שחסד דא"א נק' ורב חסד בבחי' בלי גבול משא"כ בז"א נק' חסד עולם וכמ"ש באגה"ק סי' ח' ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו כו' וע' בזח"ב ר"פ משפטים דצ"ד סע"ב דאיהו אדם באורח אצי' דלעילא כו'.

נבוזהו ^* משארז"ל במד"ר פ' וירא פנ"ה שמשה דימה א"ע לאברהם ואמ"ל הקב"ה במקום גדולים אל תעמוד, כי משה הוא חכמה ואברהם זכה להארת הכתר שנק' האדם הגדול, והיינו פי' במקום גדולים, ולכן ארז"ל יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים במד"ר פ' חיי פ"ס. והנה בכתר יש גם כן ב' בחי' שהם א"א שרש הנאצלים ועת"י שהוא בחי' תחתונה שבמאציל ומבואר במ"א שבחי' עתיק נק' כי גאה גאה היינו שהוא למעלה מבחי' סוכ"ע ונק' עושה פלא, שהוא למעלה מבחי' סובב הנק' פלא, לפ"ז י"ל שבחי' עתיק זהו שנאמר בו כי לא אדם הוא שהוא למעלה לגמרי מבחי' אדם ואף כי מבחי' אדם הגדול כו' כי אדם היינו שרש ע"ס משא"כ אא"ס הוא למעלה מעלה מבחי' ע"ס כו', ודוגמת זה בנפש בחי' ניצוץ אלקות ממש המלובש ביחידה כמ"ש בע"ח שמ"א ע"פ אני אמרתי אלקים אתם כו', גם הנה בבחי' אדה"ר שהוא ח"ע מלובש ומאיר שם הוי' כמ"ש בד"ה מי יתנך הנ"ל וזהו ה' בחכ' וכמ"ש בתניא פל"ה בהג"ה, והנה בחי' שמו הגדול הוא בחי' אא"ס שלמעלה מש' הוי' ועז"א יהא שמי' רבא מברך כו' כמ"ש בד"ה אני כו' דפ' ציצית, וגילוי אור זה מאיר בבחי' כתר הנק' אדם הגדול כמו שש' הוי' מאיר בחכ' כו', והנה אברהם שנתנסה בעשר נסיונות שהם נגד עשר ספי' ועמד בכולם עי"ז המשיך מבחי' סוכ"ע מקור ושרש הע"ס דאצי' ולכן נק' האדם הגדול שזהו למעלה מבחי' אדה"ר שהוא חכ' וכמו שמצינו ג"כ שנק' אברהם איתן כמ"ש משכיל לאיתן האזרחי, שפי' משכיל היינו מקור ושרש החכ' הוא מו"ס, שתוק כך עלה, והוא משכיל לאיתן הוא יסוד אבא המקבל ממו"ס והוא בחי' הביטול שיש בכ"א למעלה מהשכל המושג שהוא בחי' איתן ל' חיזוק כו' ונק' האזרחי מל' אזרח הארץ שבחי' זו היא מאז מעולם כמ"ש זכור עדתך קנית קדם כו' בחי' ישראל עלה במח' הקדומה, לכן נק' אדם קדמון שבחי' קדם הוא קודם לבחי' ראשית ולבחי' אדה"ר כו' שהוא ראשי' ההשתל' משא"כ בחי' קדם הוא למעלה מסדר ההשתל' כו'. וז"ע האדם הגדול שאומר המדרש שם זה גדול מן אדה"ר ונק' האדם הגדול בענקי' כי הנה פי' ענקים שעונקים את השמש בגמ' פ"ז דסוטה דל"ד ע"ב פרש"י מרוב גובה קומתן דומין כאלו צוארן נוקב ועונק בנקב שהחמה יוצא בו, הביאו הר"מ בחומש פ' שלח וסיים וכשנכנס צוארן באותו הנקב נהיה הנקב ההוא ענק לגרגרותיהם כו', א"כ לפ"ז לכאורה גובה קומת ראשן הוא למעלה מהחמה מאחר שהחמה הוא ענק לגרגרותיהם, ועד"ז יובן כמ"כ בענין אברהם דהנה שמש ומגן הוי' אלקי', נמצא שם הוי' נק' שמש, ובחי' זו נק' כמראה אדם כמ"ש כמראה אדם הוא מראה דמות כבוד הוי', והוא בחי' ממכ"ע, ואברהם שהמשיך גילוי אור הסוכ"ע שלמעלה משם הוי' לכן נק' הגדול בענקי' שמעניקי' חמה כו', ועד"ז נא' לע"ל לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם וגו' והי' הוי' לאור עולם בישעי' סי' ס' י"ט וכמ"ש במ"א בפי' ואור החמה יהי' שבעתיי' כו'. ואפ"ל ג"כ פי' שמעניק החמה עדמ"ש העניק תעניק לו מצאנך, בפ' ראה ט"ו י"ד ותרגומו אפרשא תפרש לי' כו' דהיינו ענין הטבה והשפעה, וכך אברהם המשיך והשפיע תוס' אור בבחי' שמש הוי' כו' דהיינו שהמשיך מעצמו' אא"ס בשם הוי' וכמ"ש בזח"ג דק"ל ע"א בפי' לכו ונלכה באור הוי' דר"ל באור המאיר נגבשם הוי', וז"ש באברהם כי ידעתיו אשר יצוה כו' ושמרו דרך הוי' דהיינו דרך והמשכה להיות בחי' הוי' כמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה לה', וז"ע שמעניקים חמה. אך ענין בחי' זו בלעומת זה זהו לענין השפעות גשמי' שלפי שהם בחי' נפילים שנפלו בשבירת הכלים ומקבלים מבחי' א"א מאריך אף כו' שלמעלה מההשפעה הבאה ע"י ש' הוי' יוד צמצום כמ"ש בת"א ע"פ בשלח פרעה, והנה מבואר למעלה בענין הדגלים שה"ע רוממות קרן ע"ד וינטלם וינשאם להגביה הנשמות לבחי' שרשן ומקורן ישראל עלה במח' הקדומה בחי' איתן האזרחי כו' ועז"נ עד יעבור עמך ה' למעלה מש' ה', וזהו ממש ענין בחי' האדם הגדול, וכמ"ש כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כו' בחי' עם קרובו ממש, ונק' אלקים קרובי' כי בבחי' זו נא' והי' הוי' לי לאלקים כו', ולכן נק' איומה שכמו שהענקי' נק' אימים שאימתן מוטלת כו' ונהי בעינינו כחגבים נגד בחינתם, אך זהו בגשמיות, אמנם כמ"כ בעבודה ע"י בחי' עליות נש"י להתחבר ולהתאחד במקורן ושרשן הרי המה בבחי' האדם הגדול בענקים כו', ולכן נא' בקי"ס תפול עליהם אימתה, כי בקי"ס נא' עד יעבור עמך הוי' וכנ"ל, וזהו שארז"ל ע"פ וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נק' עליך ויראו ממך, ואמרו רז"ל אלו תפילין שבראש, להיות כי תפילין הוא ג"כ ענין התחברות והיינו התחברות הנ"ל, ועמ"ש ע"פ שימני כחותם ענין תש"ר נק' חותם בולט מלמעלה ובא ונמשך ע"י חותם שוקע שלמטה, והנה בתפילין דמארי עלמא נא' כי מי גוי גדול כו' ומי גוי גדול כו' ובא ונמשך ע"י השקיעה יראה עילאה וכן באברהם ארז"ל ע"י בחי' ואנכי עפר ואפר נא' עליו האדם הגדול כו', ובמא"א אות א' סעי' עיין איום מצד הגבו' ששם האימה והדין, איום שם קדש כו' עכ"ל, ושרש בחי' זו זהו יראה עילאה הנמשך מגבו' דעת"י המלובש במו"ס, וזה"ע יראו את הוי' שלמעלה מבחי' ייראו מה' כו', וכיון שיהי' בבחי' את ה' טפל ובטל לגמרי לש' הוי' ממילא שם הוי' נק' עליך כיון שהוא בטל לגמרי, ואזי ויראו ממך, כי יראו מה' כל הארץ כו', ועמ"ש מענין אימה ע"פ ולבך יהגה אימה בת"א פ' שמות, וזהו שנא' במשיח והריחו ביראת ה' כי הנה במשיח נא' הנה ישכיל עבדי כו' וגבה מאוד מאוד אותיות אדם, ומ"מ הוא למעלה מבחי' אדם כי מאד הוא בלי גבול, והיינו בחי' האדם הגדול בענקי' כו', וענין כנדגלות בגלות כתי' כי הנה הנפילים נק' אימתני לפי שעשו אדום נק' בנה הגדול ע"ד הנפילים שמקבל מלמעלה מהצמצום ויאבק כו' כנשר כו' אך ע"י שמגבירין אימת הקב"ה נמצא מעלים בחי' הנ"ל לשרשן לבחי' האדם הגדול ונעשית איומה כו' שהרי הארה מהארת החמה הארה דהארה מהקו מאיר בבי"ע ואח"כ לבנה באצי' חמה ז"א איומה שקראה אמי כו'. ובכ"ז יובן ענין ישראל מונין ללבנה ועוכמ"ז מונין לחמה כי מה שהם מונין לחמה זהו ע"ד ולשמש שם אוהל בהם ופי' ברבות פ' בראשית דהיינו נרתק, רק לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה וע"י נרתק ולבוש נמשך רק הארה חיצוני' בחי' דלהחיות העולמות יש מאין היינו מהארה, אבל ע"י ישראל מונין ללבנה שהוא בחי' ביטול לכי ומעטי א"ע כי אתם המעט מכל העמים שממעטים א"ע עי"ז גורמים יחוד שמשא וסיהרא בבחי' והוא כחתן כו' היינו ההמשכות מעצמיות שמש הוי' שלמעלה מהנרתק והאוהל וזהו ישיש כגבור לרוץ אורח דפי' ברבות אמור דר"ב ע"ד אורח כנשים היינו יחוד הנ"ל, וז"ש בכנ"י ברה כחמה והלא מונין נדללבנה אלא אדרבה היא הנותנת שעי"ז נעשים ברה כחמה ממש וזהו שמש ומגן הוי' אלקי', יחוד הוי' אלקים יחוד ממש וזהו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ולא עוד אלא שעי"ז אח"כ איומה כנדגלות שהוא למעלה מבחי' ברה כחמה כו' ע"ד שקראה אמי כנ"ל, ועמ"ש מענין ישראל מונין ללבנה בד"ה ויאמר יהונתן מחר חדש.