מי זאת הנשקפה כו' איומה כנדגלות [דגלים]

מגמי זאת הנשקפה כו' איומה כנדגלות [דגלים]

בס"ד פ' במדבר תרט"ו

בשה"ש סי' ו' י' מי זאת הנשקפה כו' איומה כנדגלות ופי' ברבות במדבר פ"ב אמרו דקאי על הדגלים שישראל כשראו בה"ס רכב אלקי' רבותי' כו' עשויים דגלים כו' שנאמר דגול מרבבה כו' התחילו מתאוים לדגלים ועז"נ נרננה כו' נדגול, וגם פי' ודגלו עלי מגדיל עלי אהבה כו' עד ובמה אתם כנדגלות בדגלים שנתתי לכם ודוד רואה ואומר לא עשה כן לכל כו' ע"ש, וכ"ה בשה"ש רבה ע"פ ודגלו עלי אהבה וע"פ איומה כנדגלות, ובפ' בא פט"ו פי' פסוק זה על ד' גליות כמו שחר בבבל כו' איומה באדום כו' וכ' בכי"ק מצינו בכמה מדרשים המגדילים מאד ענין הדגלים כו' וכל משכיל יפלא בעיניו כו' ע"ש. והנה ברבות בא פט"ו שם דק"ל ע"א איתא וכשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים כן יראים מן ישראל שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' לכן נאמר איומה כנדגלות שדימה הקב"ה את ישראל למלאכים במלאכים נא' שרפים עומדים ממעל לו ובישראל נאמר אתם נצבים היום כו', משמע גדולת הדגלים מה שדימה אותן למלאכים, וג"ז לכאו' אינו מובן כ"כ דהא מצינו בכמה מדרשות שנש"י שרשן גבוה ממלאכים כו'. ומתחילה י"ל ענין הנשקפה כמו שחר ובת"א ס"פ וישב ד"ה מהלכים כו' וז"ל וכתי' ויאבק איש עמו עד עלות השחר שעד עלות השחר לע"ל כל ימי משך זמן הגלות הכל הוא בבחי' ויאבק כו' וכתי' ורב יעבוד כו' ע"ש, ומבואר שם דמבחי' ויאבק הנ"ל שנלחם עם הנה"ב ומהפכו מזה נעשה העלי' לע"ל כענין סוס ורוכבו כו', ועיי' מענין ויאבק בת"א פ' וישלח שהעלו אבק והיא בחי' תשו' בחילא יתיר כדרך המתאבקי' כו', וז"ש ברבות וישלח פע"ז ע"פ ויותר יעקב לבדו ויאבק כו' מה הקב"ה כתוב בו ונשגב ה' לבדו כו', וז"ש בדד עין יעקב ה' בדד ינחנו והיינו ע"י ויאבק כו', וזהו מ"ש אז יבקע כשחר אורך כו' שהוא התגלות מבחי' ישת חשך סתרו שיומשך בבחי' אור וגילוי כמ"ש ע"פ והי' אור הלבנה, וע' מדבסדור שער חה"ס בפי' המאמר פ' אמור דק"ג יעקב אומר אז יבקע ובזוהר שם פ' אמור כ' ויעקב שהוא ת"ת ממשיך לו שפע מא"א דז"א בעתיקא אחיד ותליא כנז' באד"ר ואומר אז יבקע כשחר אורך כו' יבקע אותיות יעקב בסוד בקיעת האורו' וארוכת"ך דהיינו הארת א"א שנק' אריך דאסי' לכל מרעין כו' והשביע בצחצחות הוא סוד האר' עתיק כו' עכ"ל, והנה שחר פי' ג"כ חושך וקדרות כמו עורי שחר מעלי איוב ל, ל שחורה אני ונאוה, וכן פי' במד"ת סי' כ"ב ע"פ למנצח על אילת השחר וז"ל אמר דוד למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשיכה כו' ואימתי הוא חושך מע"ה הלבנה והכוכבי' נכנסי' והמזלו' הולכי' להם, ואותה שעה אין חושך גדול מזה, והקב"ה באותה שעה מעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם עכ"ל, א"כ בשעת עלות השחר הוא חושך וקדרות, ואזי בוקע אור השחר. נמצא שחר כולל ב' לשונו' לשון שחרות וקדרות וחושך, ולשון זהרורי' והארת הבוקר. והענין כי יתרון האור נמשך דוקא מן החושך, ע"י שהחושך נהפך לאור שהוא ענין בירור נה"ב שמזה דוקא נעשה העליה וההתגלות מבחי' חשך העליון דישת חושך סתרו שהוא למעלה גם מבחי' או"מ וסוכ"ע כו', ולכן אור השחר נמשך דוקא מן החושך שקדמו אלא שקודם בקיעת האור מתגבר החושך, וכמו בחבלי לידה, שקודם רגע הלידה מתגברים החבלים משא"כ קודם הלידה הרבה כמו בחודש הט' אין החבלים כלל כו' כ"א סמוך ממש, וזהו וחיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וארז"ל ברבות פ' לך לך ופ' שמיני ומאותה שעה וחכיתי לו כו', וז"ש בהושע סי' ו' ביום הג' יקימנו כו' ונדעה ונרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו כו' ופי' בת"א^* סד"ה יחיינו מיומים וז"ל שיתבונן כמו למשל עמוד השחר שמאיר ממזרח שמש שהשמש היא תחת הארץ ובוקע ומאיר עליו בשחר שהנה חומר הארץ מפסיק בין השמש ובינינו, כך חומריו' הגוף מפסיק בין הארת פנים הנמשכו' מאא"ס ב"ה עלינו ועי"ז יעורר רחמ"ר דהיינו ע"י שישים אל לבו ריחוקו מאור פני מלך ה' וכו' עכ"ל, ואפשר לומר גם כן כשחר נכון כמו שהשחר מאיר מתוך החושך כך נדעה את הוי' שאעפ"י שהחושך יכסה ארץ חושך זה הוא רק אצלינו אבל קמי' ית' כחשיכא כאורה, ומתוך החושך יבקע כשחר אורך כו', גם כי שחר הוא ג"כ לשון בקשה כמ"ש ושבו ושחרו אל בתילים סי' ע"ח ל"ד, ומשחרי ימצאונני במשלי סי' ח' י"ז, ועד"ז נאמר אלי אתה אשחרך בתלים ס"ג ב', אף רוחי בקרבי אשחרך ישעי' כ"ו ט', שוחר טוב יבקש רצון במשלי י"א כ"ז, ובזח"ב פ' תרומה דק"מ סע"א פי' אשחרך אתקין נהורא דנהיר בשחרותא כו' ומאן דאתקין נהורא שחרא דא אע"ג דאיהי אוכמא זכי לנהורא חיורא דנהיר, ופי' כי נהורא שחרא היא מדת מלכותו ית' שנק' מדת לילה שהעולם נדמה ליש כו' ואעפ"כ נק' נהורא להיות ביטול היש ע"ד שנתבא' בתו"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בענין רננא ברמשא ונפשי אויתיך בלילה, וזה"ע אשחרך ל' בקשה ורצון בחי' נפשי אויתיך שהבקשה להיות גילוי האור בהחושך כו' נהורא אוכמא ונהורא חיורא כו', וזהו ונדעה נרדפה כו' כשחר נכון כו' שיתקין מתחילה נהורא אוכמא בחי' להזכיר מדת יום בלילה והיינו ע"י עסק התו' ותו"א כו' ועי"ז יבא לנהורא חיורא כו' מושך עליו חוט מהשל חסד ביום, וע' בפ' ויקרא דכ"א ב' מזה ומענין אילת השחר דפי' שהיא איילת ומקבלת מבחי' השחר היינו מבחי' יבקע כשחר כו'. ועוד יש לבאר ענין אילת השחר כי הנה יש טורי נהורא וטורי חשוכא ופי' טורי נהורא הם המדות דאצי', וטורי חשוכא הם המדות שבכתר כנז' ע"פ ראיתי מנורת זהב בהביאור, וכדי להמשיך האור משם הוא ע"י העלא' מ"ן מטורי חשוכא דנוגה שהוא מה שנפל בשבה"כ מעולם התוהו ע"כ על ידי זה ממשיך האור מטורי חשוכא דכתר, וזהו הנק' ג"כ אור נוגה ל' אור וע"כ נק' המלכות אילת השחר ל' קדרות וחושך ע"ש שמהלכת בטורי חשוכא ומשם ממשכת אור השחר המאיר מתוך החושך, ובחי' זו קאי בין על טורי חשוכא דק"נ שמבררי' אותם ולכן נק' נהורא שחרא ובין ע"ש שעל ידי זה ממשיכים האור מבחי' טורי חשוכא דכתר כו' וכמשנ"ת בביאור המאמ' דפ' פנחס דרמ"ט א' ע"פ כאיל תערוג כו' אילת השחר גו' וה"ע לידה וחבלי לידה הנ"ל וע' בפ' ויקהל דרי"ט סע"ב, ועפי"ז י"ל ג"כ הפסוק חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר במשלי ססי' י"ג ופירש"י לבקרים מייסרהו מפרש שחרו לשון בוקר ות"י מפרש מקדי' לי' כו' א"כ לפי הת"י י"ל ההקדמה קודם אור הבוקר בעלות השחר שאזי עדיין חושך כנ"ל בשם המד"ת בענין אילת השחר ולכן פי' הרבו' ר"פ שמות דאוהבו שחרו מוסר קאי על הגלות, דלפ"ז א"א לומ' דפי' לבקרים שהגלות נק' לילה א"ו היינו ששחרו המוסר קודם אור הבוקר וגם הוא שחרות וקדרות ע"ד אל תראוני שאני שחרחורת, חשך משחור תארם, ועי"ז דוקא יבא לבקוע אור בבחי' אז יבקע כשחר אורך כו', וזהו מי זאת הנשקפה כמו שחר כי מי היינו בינה עילאה נש"ב כ"כ במא"א אות מ' סס"ח ואומרו בינה עילאה היא טמירא מאבא כ"כ הרמ"ז ס"פ קרח, זאת נק' המל' ונק' בת שבע וסי' לזאת יקרא אשה כ"כ במא"א אות זיין ס"ג, ובעבודה ב' בחי' אלו זה"ע פנימי' הלב וחיצוני' הלב כמ"ש בת"א ח"ב בד"ה ושאבתם מים בששון, גם שרש ב' בחי' אלו הם ב' בחי' שיש בהנשמה הא' הנשמה המלובשת בגוף ושרשן למעלה ג"כ מבחי' אוצר ששמו גוף שבו נשמו', והב' בחי' מזלי' דהנשמה ששרשן ומקורן מאד נעלה שעבמחה"ק וכמבואר בד"ה יונתי בחגוי הסלע והביאורי' ולכן מל' נק' עוה"ז ובינה נק' עוה"ב וע' בד"ה ר"פ נח ועמ"ש בד"ה שה"ש, והנה ע"י שהנשמה המלובשת בגוף מבררת החשך הגשמי דק"נ שעז"נ שחורה אני ונאוה כו', עי"ז דוקא בחי' הנשמה שלמעלה מהגוף הנק' מזלי' נמשך לה האור מטורי חשוכא דכתר, שבחי' עתיק מתגלה בבינה ומתחברים ב' בחי' הנשמה להיות מיוחדים לאחדים ממש, שבחי' אור שבבחי' מקיף מאיר ומתגלה בתוך הפנימי ממש, ואזי נק' מי זאת וכמ"ש בזח"ב ר"פ תרומה דקכ"ו רע"ב מי זאת רזא דתרין עלמין מתחברין כחדא כו' ולכן מי זאת הוא ל' תמי' איך נתעלים זאת כ"כ, כמ"ש במד"ת סי' כ"ב משל לבת מלך כו' אחז בה כו' והיו חברותי' תמיהות עליה אתמול היית מלקטת השיבלין כו' עד הה"ד לא ידעתי נפשי כו', והיינו להיות עלייתה ע"ד עד יעבור עמך ה' למעלה משם הוי' כי ז"א נק' הוי' והבינה עילאה נק' לפני הוי' ולכן תמיהו' עליה אתמול יורדת בבי"ע להתלבש בק"נ^* מולברר, וזהו"ע מלקטת בשיבולין ועתה נתעלית כ"כ למעלה מעלה, ובאמת דאדרבה ע"י בירור זה שמבררת את החושך דק"נ עי"ז נתעלי' לקבל מבחי' ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' שמש ומגן ה' כו', וזהו עד יעבור כו' כנ"ל, וזהו הנשקפה כמו שחר כמו אור השחר מאיר אחר קדרות החושך כנ"ל, כמ"כ ע"י בירור החושך של נה"ב עי"ז אז יבקע כשחר אורך כו' וכנ"ל, וזהו ג"כ ענין מי זאת עולה מן המדבר וכמ"ש סד"ה כנשר יעיר שהוא כמשל אישון בת עין שאור הראי' מתגלה דוקא בשחור שבעין היינו בירור ש' ב"ן כו' מתגלה בו אור הראי' דע"ב, וזהו ענין בעפעפי שחר באיוב סי' ג' ט', ועיניו כעפעפי שחר בסי' מ"א ט' הרי נמשל אישון בת עין לאור השחר לפי שהוא אור הבא ונמשך מתוך בירור החושך שנהפך לאור, ועיי' מענין אישון בת עין בזח"ב ויקהל דר"ד ע"א.

יפה כלבנה ברה כחמה הנה מתחילה א' דרך כלל שעליי' כנ"י הוא כמו שחר היינו ע"י החשך נעשה יתרון האור, ועתה מפרש דרך פרט איך נעשה אתהפכא חשוכא לנהורא, ועז"א יפה כלבנה כו', כי הנה כתי' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא וכן יש ב' בחי' אלו בעבודה, כמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי רננא ברמשא ושמחה בצפרא, וכמ"ש ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב ביאור ענין אם לא בריתי יומם ולילה כו' והנה המשכת האור במדת לילה הוא ע"י הלבנה וביום הוא בחי' שמש. ויובן זה עם מ"ש בסידור בדרוש בהמ"ז בענין משה תיקן ברכת הזן ויהושע תיקן ברכת הארץ שברכת הארץ מתחלת בנודה לך, והוא בחי' הודאה ואמונה ויחו"ת ביטול היש, אבל ברוך הוא יחו"ע ביטול אמיתי וה"ע ח"ע וח"ת והוא בחי' חמה ולבנה כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. כי הנה כתי' שמש ומגן ה' כו' שם הוי' נמשל לשמש שהאור מאיר בגילוי אבל אור הלבנה ל"ל מג"כ אלא מקבלת האור מהשמש והיא משנה האור וה"ע הארה דהארה המאיר ע"י פרסא והשינוי הוא שנדמה העולם ליש כמ"ש במ"א בד"ה ואתחנן ולכן יומין תתאין אינון שנה, גם ביהושע כ' ויהושע בן נון נער כו' שהוא בחי' קטנות שמתלבשת במט"ט נער הייתי כו' וכמ"ש בענין ונערים ממשתה נגינתם בד"ה והי' אור הלבנה, וענין בחי' זו בעבודה י"ל שבחי' זו נק' לא זז מחבבה עד שקראה בתי שהיא מבחי' מל' עלי' נא' יפה כלבנה, כי בתי היינו שהיא בחי' מקבל ע' ד"ה רני כו' ובד"ה בחדש השלישי כו' וזהו לכי ומעטי א"ע, גם עבודתה בבחי' רצוא ושוב שבסוף חודש מסתלק אורה כו' וה"ע רצוא ואח"כ בתחלת חדש נולד בה האור בבחי' או"י, גם לבנה תושבע"פ בד"ה לסוסתי ולכן בלילה עסק משה בהר בתורה שבע"פ וביום בתושב"כ. וענין יפה כלבנה כשהלבנה במילואה בט"ו לחדש שאז מקבלת ג"כ מן ה' ראשונות דז"א, גם ע"ד הנשים לא רצו ליתן נזמיהם בעגל שלהיותם ממל' מקור דבי"ע ידעו יותר איך כי אני ה' בקרב הארץ ההפך מאומרי' עזב כי נעוץ תחב"ס, ובבחי' זו אמונה גבוה מהדעת כי דעת רק בממכ"ע אבל אמונה בסוכ"ע, א"נ ע"ד ואמרתם כה לחי בד"ה שוש אשיש שיש מעלה באסשא"מ מה שאין באסה"מ, והוא ג"כ ענין הנ"ל שיש בחי' בהודאה ובאמונה כמ"ש סד"ה צאינה וראינה, והיינו ע"י שבלבנה יש ריחוק בסוף חודש דוגמת הציפוי מכסף דק כו' גם זהו מזרו"ש אבל בשמש אין שינוי כלל ברה כחמה היינו ע"י עסק התורה כי מה יתרון כו' תחת השמש אבל עמלא דאוריי' לעילא מן שמשא בת"א בד"ה וידבר כו' וארא כו' ולכן נק' ברה כחמה וע' בד"ה ואתחנן שז"ע פני משה כו', וזהו בחי' אחותי שלמעלה מבחי' בתי בד"ה רני כו' בת, וז"ע שווין בקומתן ממש ע"ד את שני המאה"ג שמקבלת מאי' שלא ע"י ז"א, ועוי"ל בפי' יפה כלבנה אע"פ שהיא ברה כחמה עכ"ז יש בה ג"כ בחי' המעלה שיש בלבנה, והענין דצ"ל מאמר ועינינו מאירות כשמש וכירח, ואח"כ לא זז מחבבה עד שקראה אמי והוא כמ"ש בד"ה ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות ואח"כ או' אחת היא יונתי דקאי על כנ"י, משמע שגבוה יותר מהתו', ונת' התירוץ דבחי' זו קאי על פרצוף הפנימי דנוק' שהיא בבחי' בינה ממש והוא בחי' רעו"ד בכל מאודך בלי גבול שנמשך מבחי' כתר וחכ' שלמעלה מהתו' שהיא נובלות חכמה שלמעלה, וכמו בהטיפה מלובש עצמיו' החכ' שלמעלה מהארת החכ' המלובש בדיבור עד"ז נש"י שהן בנים גבוהים מהארת חכ' שהיא תושבע"פ, ועד"ז נת' בד"ה יונתי שזה"ע קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.

והענין דהנה כ' ארוממך אלקי המלך ופי' בת"א ד"ה כי אתה נרי, כי הנה פעם אומרי' יחיד חי העולמים מלך כו' עד ומלך זה כו' ואי לזאת נמשך מל' לבחי' יחיד כו' ע"ש, והיינו שהמל' נעשה עתיק לבריאה וצריך לרומם המל' בבחי' מל' דא"ס היינו בחי' יחיד מלמטלמ"ע, והעלאה זו הוא ע"י בירור נה"ב ששרשה מעולם התוהו ועי"ז ארוממך לבחי' המל' בבחי' יחיד כו'. והנה זהו עבודת הדגלים דמלאכים הנק' ארגמן לרומם בחי' המל' כנז' בפ' ויקהל קצ"ז ב' ע"פ קחו מאתכם תרומה כו' לסלקא לההיא תרומה כו' כל נדיב לב אלין ארבע משריין עילאין כו', וכ' במק"מ כי תריסר משיריין י"ב נושאי הכסא ובי"ב עצמם ארבעה הם העיקר כו' ובבה"ז שהכח בהם להעלות המל' אף שהם נבראים מאין ליש, לפי שהתפעלות שלהם הוא מעצמות אא"ס שלמעלה מעלה מבחי' מל' לכן בכח זה מעלים המ' כו', ויש לבאר זה עוד ע"פ מ"ש בדרוש חמשה קנינים בענין אדם ובהמה שיש בחי' בהמה רבה שלמעלה מבחי' אצי' הנק' אדם והוא המדות דא"א שז"ע ובכל מאודך, והמלאכי' אף שהן בהמה דבריאה שלמטה מבחי' אדם מ"מ שרשן מבחי' בהמה רבה ע"כ הם מעלים בחי' אדם שעל הכסא שהם זו"נ כו', וכמ"כ נת' בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור א' דקי"ח ע"ג, ובד"ה האבות הן הן המרכבה דקכ"א ע"ג, ששרש המדות למעלה מן החכ' כו', אך מ"מ בחי' זו דוקא ע"י שנעשי' בבחי' דגלים שה"ע התכללות שדגל א' כולל ג' מחנות כו' שהרי הן י"ב בקר ונמצא כל דגל הוא ע"ד רבקה של שלש שלש בקר כו', וע"י התכללות זו דוקא יש בהם הכח לעורר בחי' בהמה רבה משא"כ בלא התכללות הרי בהמה למטה מבחי' אדם כו' כי המדות שבבחי' בהמה רבה הם בבחי' ההתכללות כמ"ש בת"א פ' תולדות בד"ה מים רבים בענין רבקה, ודגל ל' אסיפה כמ"ש בגמ' פ"ו דשבת דס"ג ע"א שני ת"ח המדגילין זל"ז בהלכה ופירש"י מאספין זא"ז כו' שנא' ודגלו כו', הרי דגל ל' אסיפה והיינו התכללות כל האנשים שבדגל להיות כלולי' יחד. ועמ"ש ע"פ בהתאסף ראשי עם בסד"ה תורה צוה כו', ועמ"ש במ"א ע"פ ועשו להם ציצית אשר ב"ה ס"ל ד' ציצית ובכל אחד ג' חוטין במנחות דמ"א ע"ב לפי מחשד' ציצית הם ד' חיות המרכבה כמ"ש במא"א אות ד' סכ"ו וס"ל בכל אחד ג' חוטין נגד ג' שבטים שבכל דגל וכמ"ש בזח"ב ויקהל קצ"ז כו' תריסר משיריין נכללים בד' חיות הנ"ל ועי"ז מרוממים בחי' הבגד לבוש מל' דאצי' לשרשו ומקורו בחי' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה כו', ועש"ז נק' גדילים תעשה לך לפי שמעלים לבחי' ה' אלקי גדלת מאד כמ"ש בבחיי פ' כי תצא, וגם הם חיות גדולות, כמ"ש בתילים סי' ק"ד חיות קטנות עם גדולות ועמ"ש לק' בענין האדם הגדול בענקים כו', וגם י"ל נק' גדילים ע"ש והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים כו', ומ"מ קי"ל בכל ציצית ד' חוטין כי הם נגד מה שכל חי' כלול מד' כנפים ומד' פנים כו' ועוד שהן ל"ב נ"ח כו'.

ועוד נראה ענין הדגלים ל' אסיפה, שזהו תיקון לבחי' ומשם יפרד והי' לד' ראשים, ומזה נשתלשל למטה בבחי' פירוד גמור בק"נ, אכן ד' דגלים ל' אסיפה היפך הפירוד כו', כמ"ש בלק"ת סוף ביאור דהחלצו, ע"פ ובשם אלקינו נדגול כי להיות התכללות כו' הוא ע"י מוחי' דאבא ששם הוא ההתכללות יעשה שלום לי שלום יעשה לי עכ"ל, ומבואר בד"ה ששים המה שמבחי' ומשם יפרד זהו כשמקור ההמשכה רק מבחי' ונהר יוצא בחי' בינה אבל ע"י ומעין יוצא כו' ע"ש, ולכן הדגלים שרשן מבחי' מוחין דאבא שעי"ז נמשך ההתכללות בחי' דגלים הפך בחי' ומשם יפרד כו'.