הביאני אל בית היין [דגלים]

מהביאני אל בית היין [דגלים]

בס"ד פ' במדבר ה'תרט"ו

הביאני אל בית היין.

בשה"ש רבה ס"פ הביאני ^*אל בית היין כו' זה סיני ושם ראיתי מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו כו' אמר הקב"ה למשה הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים יחנו בדגלים הה"ד איש על דגלו באותות עכ"ל. וכ"ה ג"כ ס"פ מי זאת הנשקפה כו' גבי איומה כנדגלות הלואי נסע כטכסיס הזה שלמעלן כו' ע"ש וברבות פ' במדבר פ"ב. להבין זה צ"ל מתחילה ענין השבטים. ומבואר במ"א בביאור ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד, שהשנים עשר שבטים הם מרכבתא תתאה שהם בחי' אצי' שבבריאה והיינו שהם היו מחברים את הבריאה לאצי', והוא שמה שמל' דאצי' נשפלת להסתתר בבריאה הם מעלים אותה לחברה לאצי', (הג"ה וע' בזח"ב פ' ויקהל דקצ"ז ע"ב ע"פ קחו מאתכם תרומה כו' ע"ש ובבה"ז שם ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי בפי' ארוממך אלקי המלך ובזח"ב פ' וארא דכ"ח ע"ב עכ"ה) והוא כי הי"ב שבטים הם הי"ב בקר שהיו בים שעשה שלמה כנז' בזוהר, שהיו שלשה פונים צפונה ושלשה פונים נגבה כו' שהם הדגלים של השבטים, שהם ד' מחנות פי' שהם בבריאה והים עליהם מלמעלה הוא בחי' מל' דאצי' (ע' בבה"ז פ' במד' על המאמר שם דקי"ח, וע' בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה עפר יעקב) והם המחברים ומעלים ומרוממים את מ' דאצי' שמסתתרת בבריאה לאצי', והוא מפני ששרשן הוא מאצי' (ור"ל שלכן יש בכחן להעלות המל' דאצי' וכענין שוד"מ שהוא שליח מהמלך להביא את המטרוניתא כו' וכמ"ש בענין לכה דודי לקראת כלה כו') כי הם זרע האבות שהם המרכבה דאצי', אך הם נמשכו יותר למטה לבריאה, וזהו ל' שבט שהוא לשון המשכה כמו כוכבא דשביט, והוא ע"ש המשכתן שנמשכו יותר למטה בבריאה אבל שרשן הוא מאצי' והם בחי' היכל קדהק"ד דבריאה שהם מחברים הבריאה לאצי', וזהו ששם עלו שבטים כו' שעבודתם הוא רק להעלות הרפ"ח ניצוצין שנפלו לש' ב"ן ומשם לבי"ע כנז' במ"א, להעלותן לאצי', ע"י בירורים שהם מבררים בבי"ע ומעלים הטוב לאצילות (הג"ה ועמ"ש מזה בת"א פ' וישב ע"פ והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה כו' שהיו מבררים הניצוצים כו' והיו מעלים אותן בבחי' מ"ן להתכלל במל' דאצי' כו' וזהו כענין ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, ובד"ה ואני נתתי לך שכם אחד הנ"ל נת' שע"י העלאת מ"ן זה ממשיכים ג"כ מ"ד מלמעלה, וז"ע התפילה הודו לה' קראו בשמו כמו שמהללים את החכם בגודל חכמתו שע"י שבח והעלאה זו ממשיך בו גילוי חכמתו מההעלם אל הגילוי כו' כמו"כ ע"י העלאת מ"ן בסידור שבחיו ש"מ ממשיכים גילוי הע"ס כו' והמשכה זו בבחי' מל' כו' ע"ש באריכות. ובביאור ע"פ כי אתה נרי הנ"ל פי' שהבירור והעלאת מ"ן הוא ע"י אתכפי' בנה"ב כו' צעק לבם כו' כי הנה"ב שרשה מעולם התוהו כו' ע"ש. והנה כמו בענין החינוך את הקטן צריך הגדול לחנכו ועמ"ש מזה סד"ה זאת חנוכת המזבח וע"פ הזהר פ' ויגש ע"פ ויברך יעקב את פרעה, כמ"כ השבטים לפי ששרשם מאצי' הם דוקא יוכלו להמשיך הביטול בנשמות דבי"ע ולהעלותם כו', מאועמ"ש כה"ג בד"ה תקעו בחדש דרוש השני בפי' שיתף עמו מדה"ר להמשיך הביטול בהיש כו', וסד"ה שובה ישראל דרוש השני, וע"ד יעקב חבל נחלתו וכשמושכים בחבל מלמעלה כו' באגה"ת ובביאור ע"פ ואהי' אצלו אמון בתחילתו בלק"ת, וזהו משכני כו', וזהו למה תתענו כו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתך כו'.

קיצור. השבטים הם אצי' הנמשך בבריאה ל' כוכבא דשביט, והם המעלים את המ' דאצי' המסתתרת בבריאה לאצי', וזהו היכל קהק"ד, וזה"ע מאלמים אלומים וע"י העלאת מ"ן ממשיכים מ"ד, קראו בשמו כמו ע"י ההילול מעוררים גילוי המדה, והבירור ה"ע אתהפכא דנה"ב כו').

ב) והנה השבטים אמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא א' כך אין בלבנו אלא אחד ועמ"ש מזה בת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק, שהוא ב' המדריגות הא' בחי' אהבה בתענוגים ע"י דאתהפכא חשוכא לנהורא ונק' ארץ זבת חלב ודבש אכלתי יערי עם דבשי כו' ונק' כנס"י ועמ"ש בפי' כנס"י בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ ששים המה מלכות, הב' בחי' אתכפי' לעשותה לאהבה ונק' לכתך אחרי כו', ושם שזהו בחי' צדיקי' ובחי' בינונים כו', ואפ"ל עוד ע"ד המבואר בביאור ואלה המשפטים ההפרש בין נשמות דבי"ע ובין נשמות דאצי', ושם דנשמות דאצי' זהו בחי' יוסף ולכן לא הכירוהו השבטים כו', והדעת שבנשמות דבי"ע נק' בהמה לגבי דעת דאצי', והנה עיקר בירור המדות הוא ע"י הדעת כמ"ש בת"א פ' תולדות ע"פ מים רבים יעו"ש, ולכן א"ש שנשמות דאצי' ע"י הדעת יוכלו להפך מדותיהם מהקצה אל הקצה לבא לבחי' אתהפכא חשוכא ובחי' אהבה בתענוגים משא"כ בנשמות דבי"ע שאין הדעת כ"כ, וכמש"ש בד"ה ואלה המשפטים שזהו ע"ד שאין דומה שמיעה לראי' כו' ע"כ נאמר אני הוי' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם שאין לכם כלות הנפש, וכמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי, ואעפ"כ כך אין בלבנו אלא אחד ע"י בחי' אתכפי' כו'. ועמ"ש עוד ההפרש בין אתכפי' ובין אתהפכא ששורשם נמשך ממוחין דאי' ומוחין דאבא כו', בבה"ז פ' אמור דף קוף ע"פ אחותי בת אבי היא כו', וזהו ההפרש בין מרכבתא עילאה דהאבות שהם חג"ת דאצי', שהוא ע"ד כשם שאין בלבך אלא אחד, שמהם מקבלים הצדיקים הגמורים ע"ד הנז' בסש"ב ח"א פ"י בענין ראיתי בני עלי' והם מועטים שמהפכים הרע ומעלים אותו לקדושה כו' ועמ"ש מענין עלי' ע"פ בהעלותך את הנרות, גם עלי' נק' בינה שכינתא עילאה ע"ד מעל השמים, אז תתענג על הוי', והצדיקי' הגדולי' נקראים בני עלי' שהם מקבלים ממרכבתא עילאה חג"ת דז"א שהם מרכבה לבחי' בינה שכינתא עילאה וממשיכים בה גילוי עתיק ע"י יסוד אבא, שהם בהעלאת מ"ן שלהם לבינה ממשיכין יחוד או"א עילאין כו' ששרשו מע"י וא"א כו' ולכן אי' בכהאריז"ל שאם הי' צדיק שהי' יכול להעלות מ"ן לבינה כו', וענין העלאת מ"ן לבינה י"ל ע"ד מ"ש בת"א בד"ה ראה ריח בני בענין ריח שהוא העלאת מ"ן לבחי' מקיף כו' וכל המקיפי' מבינה כו' וכדלקמן שכינה נק' מזבח הפנימי שבו מקריבין קטורת בחי' ריח כו' כך אין בלבנו וע"ש דקאי אף על בינוני' וגם על צדיק שאינו גמור שהם יצי' ובריאה כו' והם מבמעלים מ"ן למ' שכינתא תתאה. וה"ע ב' בחי' למס"נ באחד ובכל נפשך כמ"ש בד"ה שה"ש, ובד"ה צאינה וראינה בענין שאו ידיכם כו' ובד"ה בכ"ה בכסלו, וז"ש בזהר תרומה קל"ד ב' אינון אמרו כמה דלית בלבך אלא א' דאנת ברזא דעלמא עלאה ואיהו אחד אוף אנן דאנן ברזא דעלמא תתאה איהו אחד וע"ד אדכרו תרי לבבות רזא דעלמא עילאה דאיהו ליבא דיעקב ורזא דעלמא תתאה דאיהו ליבא דבנוי עכ"ל ועלמא עילאה היינו בינה ועלמא תתאה היינו מל' והם ב' בחי' לב והיינו פנימי' הלב וחיצוני' הלב כענין מזבח הפנימי היינו מזבח הקטורת ומזבח החיצון שעליו מקריבין הקרבנות כמבואר בלק"ת גבי דרושים לסוכות בד"ה ושאבתם מים הראשון פ"א יעו"ש, ועמ"ש במעלות הקטורת על הקרבנות בהגהות לד"ה בכ"ה בכסלו, כי קטורת ה"ע התקשרות שמקושר בקשר אמיץ וחזק בענין שאינו בחי' נפרד כלל כו', ועמ"ש עוד מענין פנימי' הלב וחיצונית הלב בד"ה אתם נצבים ובד"ה מי מנה ובד"ה ענין הברכות בת"א פ' בראשית, וזהו ג"כ ענין כגוונא דאינון מתייח' לעילא באחד עליות מרכבתא עילאה בבינה אוף הכי איהי אתייחדת לתתא באחד, והיינו ענין כשם שאין בלבך כו' כך כו'.

קיצור. ענין כשם שאין בלבך והו"ע אהבה בתענוגים, זבת חלב ודבש, דבשי, כך בבחי' אתכפי', גם ע"ד ההפרש בין נשמות דאצי' שנק' אדם ע"י הדעת ובין נשמות דבי"ע שנק' בהמה, לא שניתי, ועכ"ז לא כליתם, ושורש אתכפי' ממוחי' דאי' ואתהפכא ממוחי' דאבא, וזהו בני עלי' מרכבתא עילאה אז תתענג על הוי', וע"ד ראה ריח בני קטורת, כך כו' כנ"ל ב' לבבות מזבה"פ מזבח הקטורת ומזבה"ח, וזהו כגוונא דאינון כו' אוף הכי כו'.

ג) והנה עיין הדגלים של המלאכים שנעשו בבחי' התכללות כמ"ש על פסוק איש על דגלו ססעי' ד' מענין רבקה של שלש בקר כו' ומבואר שם שזהו נמשך ע"י ד"ע הממשיך מהכתר כו' וענין ד"ע וד"ת י"ל ע"ד הידוע בפי' כי אל דעות כו' ועמ"ש ע"פ ויקהל משה את כל עב"י, אותיות דעת שמשה הוא דעת מקהיל ומאסף עדת בנ"י שיתכללו יחד כו'.

בית ^* היין בינה עמ"ש ע"פ וחכך כיין הטוב זח"ג בלק קפ"ז ובענין כחמרא על דורדייא א"נ מל' נק' בית לבינה יין אפ"ל ע"י דגלים מתעלים לבחי' מרכבתא עילאה וזהו גפן כו' שורות כי ההתכללות בבחי' שורות נמשך בז"א מהבינה שמחה כי המדות הם ענפין מתפרדין אכן חו"ב כו' ועמ"ש בד"ה וידעת היום פרק ב"ג בענין התכללות אהוי"ר והיינו ע"י שמחה ש"מ, וזהו ש"ש לרחוק ולקרוב כו' וגם כי זה שיעקב איש תם ומחבר חו"ג היינו ע"י שממשיך בהם מהבינה אל עליון והנורא כו' ועיין בכ"י הר"פ סד"ה והתהלכתי בתוככם בענין קשר ש"ת שהקשר מרמז על מזיגת המדות לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא כו' והנראה שההתכללות ומזיגה זו בהמדו' הוא ע"י שנמשך בהם המוחי' וכתי' ימינך ה' נאדרי בכח עזח"ב נ"ז ב', וכח הוא בינה, וגם אין הדינין נמתקין אלא בשרשן דהיינו בבינה ועזח"ג קעח"ב ע"פ ועבד הלוי הוא להיות כי מגהוי' הוא האלקי' שזה נמשך מבחי' הוא היינו בינה, גם זח"ב סג"ב פח"א כל שית יומין ו"ק מתברכין מההוא שביעאה בינה הוא שבת, והברכה התכללות, ועזח"ג צב"א ע"פ לך הוי' הגדולה לך בינה ופי' רבינו שההתכללות במדות ע"ד ספה"ע זפ"ז זהו דוקא ע"י המשכת מהבינה מ"ט שע"ב וכן בד"ה כגוונא דאינון ו"ק מתייחדין לעילא באחד כשמתכללים בבינה גם סד"ה בכל קראינו אליו בפי' אחד ע"י שממשיך תוס' אור בז"א נעשה ההתכללות ותוס' זה ע"כ בא ע"י הבינה כו'. ומכ"ז י"ל פי' הביאני אל בית היין בינה ואז ודגלו כו'. והגם שרבינו פי' שעיקר הדגלים ע"י מוחי' דאבא י"ל כי או"א תרין רעין וגם פי' כי טובים דודיך אורות אבא מיין היינו שנמשכו ע"י בינה כו', וכענין מ"ש בפי' לויתן כו' ולכן נק' בינה מלך שהשלום שלו וגם כפשוטו שהוא עושה שלום בין מים ואש חו"ג וגם נק' שער הנ' הכולל בו כל המ"ט שערים.