הגהות על הדרוש במדבר סיני שבלקו"ת

טזהגהות על הדרוש במדבר סיני שבלקו"ת

הגהות על הדרוש במדבר סיני באוה"מ שבלק"ת

מ' מדבר ע"ד מדבר העמים שנת' בד"ה אלה מסעי דרוש השני מדבר בקדושה שהכל בחי' שממה אצלו ית', י"ל ע"ד וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא עמ"ש מזה לקמן סעיף י"ג, או י"ל ע"ד א"ת שמות אלא שמות (ע' בד"ה ובבואה לפני המלך) ור"ל כי שמות וחד חרוב ע"ד אמלאה החרבה דכאשר אמלאה גלוי הקדושה אזי החרבה תאוות נה"ב ועכ"ז היא שמות מבחי' שם והארה כו', מדבר בהתפעלות ע"ד ורבוא רבבן קדמוהי יקומון שלמעלה מבחי' אלף אלפים ישמשוני' וכמו כת אחת אומרת קדוש רק העלאה, ועמ"ש בענין משריין ורתיכין, מאין באת ולאן אתה הולך אן מקום געה"ת כי על געה"ע נאמר מי יעלה בהר ה' וע' בלק"ת בהג"ה פי' כשמאיר אצי' בגעה"ת זהו גבוה מעצם געה"ע מצד עצמו. ופי' הענין י"ל עדמ"ש בת"א פ' חיי בד"ה יפה שעה א' בתומע"ט אשר גם בעולם הבריאה אינו מושג עצם אלקותו רק ע"ד ידיעת המציאות ולא השגת המהות אבל בג"ע מושג המהות מאלקות ואפ"ל זהו הבחי' היינו כשמהות האצי' מאיר בג"ע משא"כ ג"ע מצד עצמו הוא בריאה, או י"ל כמ"ש (בת"א בד"ה רני ושמחי דרוש השני) שהשגת המלאכים רק בבחי' מל' וצדקתך ירננו אבל יסוד הנק' טוב, סוד ה' (עמ"ש ע"פ אספה לי שבעים איש בבוך תרי"ט ב' דף סמ"ך) זה הבחי' אינו מושג להם רק ע"ד זכר רב טובך יביעו אבל ע"י תומ"צ יבא טוב ויקבל טוב מאיר סוד ה' ליריאיו, ולכן גלוי בחי' זו אף בג"ע התחתון גבוה גם מעצם ג"ע העליון שמאיר בו רק בחי' מל' כו' וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה זו רמ"ח מ"ע ר"ל העבודה להמשיך שיהי' שם גלוי מהות האלקות בבחי' ראייה והשגה ממש זה אינו מצד עצם הג"ע אלא ע"י העבודה (ע' בלק"ת סוף שה"ש בד"ה השמים כסאי), ואפ"ל שלכן הביא כאן ענין זה ע"פ במדבר סיני באוהל מועד דכמו באוהל מועד שהיה במקום גשמי האיר בו אור א"ס ב"ה מבחי' שלמעלה מגלוי בעולמות העליונים וכמ"ש הבחיי פ' תרומה ע"פ כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו כסא בינה כבוד חכמה מרום כתר מראשון א"ס, הכל האיר במקום מקדשנו ע' בקונטריס שבסוף הספר וע' ג"כ בסש"ב ס"פ נ"ג ובהרמב"ן ע"פ וכבוד ה' מלא את המשכן, כמ"כ עד"ז יוכל להיות גלוי אור א"ס בג"ע יזהתחתון מבחי' שלמעלה מג"ע העליון, או יאמר לאן אתה הולך אן הוא בחי' מקום, ומקום זה הוא ענין הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וא"כ זהו למעלה מבחי' אין שעז"נ ומותר האדם מן הבהמה אין, אבל הוא מקומו של עולם היינו יש האמיתי ע' בת"א בתחלתו בענין איזו בית אשר תבנו לי, והוא אלופו של עולם המאיר בן' פשוטה שער החמישים דבינה, ולמעלה מבחי' היו"ד שהוא צמצום כו', וזהו לאשתאבא בגופא דמלכא ועתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש, ועמ"ש ע"פ ברוך כבוד ה' ממקומו ביחזקאל, שבלק"ת מהאריז"ל פ' כי תשא פי' הוא מקומו של עולם ע"ד מ"ש בע"ח בענין הצמצום ומקום פנוי, א"כ י"ל מקום הוא סוכ"ע ולכן פ' שמע ישראל לפי שנאמר בה בכל מאדך נק' עושין רצונו של מקום ולא פ' והי' אם שמוע לפי שלא נאמר בה ובכל מאדך, א"כ רצונו של מקום זהו בחי' עליונה, וא"ש ע"פ הנ"ל דפי' הוא מקומו של עולם היינו סוכ"ע ונק' מקום ע"ש שסובל הכל ע"ד ואני אסבול ויש פי' דמקום הוא ממכ"ע לפי שהמקום יש בו מעלה ומטה וזה שייך רק בממכ"ע ואפ"ל ב' הפירושים אמת, וזהו ענין במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד י"ל מקום דצדיקים גמורים זהו בחי' ממכ"ע ומקום דבע"ת זהו סוכ"ע כו'.

א) הנה בענין למשפחותם שהם ע' נפש יוצאי ירך יעקב יש להקדים הפסוק כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים בפ' ויגש מ"ו כ"ז, ובמדרש פ' ויגש פצ"ד זו יוכבד שהשלימה מנין של ישראל במצרים וכו' וי"א יעקב השלים את המנין כו' וי"א הקב"ה השלים עמהם את המנין עכ"ל וע' מזה ג"כ במדרש פ' במדבר פ"ב דרט"ו ע"ב, והנה במא"א אות יו"ד סעיף מ"ח יוכבד נק' הבינה אם משה שהוא הדעת עכ"ל, לפי"ז פי' יוכבד השלימה המנין היינו בינה שכינתא עילאה שגם היא ירדה עם בתה שהיא המ' למצרים ע' כה"ג במדרש תלים סי' כ' בענין והיתה אמה מצווחת כנגדה כו'.

קיצור. יוכבד השלימה המנין היינו בינה שכינתא עילאה וי"א יעקב ת"ת ע"ד בכל צרתם לו צר לו בוא"ו וי"א הקב"ה וע"ד בכל צרתם לא צר באלף וכמ"ש בזהר ס"פ וירא דק"כ ע"ב, לא באלף אתר עילאה יתיר אע"ג דלאו בההוא אתר רוגזא ועקו להתם לעילא מטא עקתא כו' לא באלף כד"א הוא עשנו ולא אנחנו כתיב באלף וקרי בוא"ו עכ"ל, ועיין מזה בת"א בדרוש לך לך מארצך כו'.

ב) בהשמטות זח"א ססי' כ"ה עשרה פעמים נמנו ישראל אחת בירידתן למצרים דכתי' כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרים שבעים עכ"ל ובזח"ג^* עמוד קנ"ד ע"פ דלעיל מיני' כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה ששים ושש לאתערותא דעמודא דאמצעיתא ששים ולאתערותא דצדיק ושש, יחאפ"ל ע"ד יעקב יוסף תרין ווין כמ"ש בזהר וישב דקפ"ב ע"ב ודא הוא רזא דאות ו"ו דאזלין תרווייהו כחדא, ובזח"ב ר"פ יתרו דס"ח ע"ב פי' דמשה ויוסף בדרגא דרזא חדא קיימין ברזא דאות ו"ו תרין ווין כחדא והיינו כי יעקב ומשה שניהם בבחי' אות ו' בריח התיכון כו', וכיון שלמדנו דששים ושש הם עמוד דאמצעיתא וצדיק א"כ כשנמנה אח"כ שבעים נפש י"ל שזהו כשנמשך מעמודא דאמצעיתא וצדיק במל' נעשו שבעים, דכמו שבעמודא דאמצעיתא שהוא בחי' ו' הם ששים כמו"כ במל' שנקרא באר שבע הם שבעים, וכן אמרו שיש למל' ע' שמות כמ"ש בבה"ז פ' פנחס בד"ה ובחודש הראשון כו' גם י"ל הד' שניתוספו על ששים ושש הם נגד ד' אותיות אדנ"י שהוא במל'.

קיצור. כל הנפש הבאה ליעקב מצרים ששים ושש הם ב' ווין עמודא דאמצעיתא וצדיק ועוד ד' י"ל מ' ד' אותיות שם אד'.

ג) זח"ב פ' משפטים דקכ"ג א' גבי אותיות אחה"ע ע' נהירו דע' אנפין דאתזנו מהאי רוחא דנפיק מן פומא, כדין ע' שמהן דקוב"ה לקבלהון בארעא כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרים שבעים דהא יעקב אילנא בארעא ואינון ע' נפש ע' ענפין עכ"ל, ע"ש ג"כ מע' נהיר ק' והיינו אותיות גיכ"ק שמקבלים מד' אותיות אחה"ע וע' בזהר בשלח דס"ב ע"ב ע"פ ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, ואתתקף אילנא קדישא בתריסר תחומין בארבעה סטרי עלמא ואתתקף בשבעין אנפין וכולא כגוונא דלעילא בהאי שעתא נטיף טלא קדישא מעתיקא סתימאה כו' עכ"ל, ויש להעיר מפסוק וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב ומענין שמע שם ע'.

קיצור. ע' דאחה"ע ממנו מקבל ק' דגיכ"ק, ע"פ ויבאו אלימה ענין שתים עשרה עינות מים ושם שבעים תמרים י"ל זהו י"ב שבטים ושבעים נפש ועי"ז שורה טלא דעתיקא, א"כ זהו למשפחותם ע' נפש שיש בה ע' שמות אח"כ לבית אבותם י"ב גבולי אלכסון דז"א, אח"כ לגלגלתם זהו כתר שבו שורה טלא דע"ק, י"ל ג"כ אחה"ע מהגרון גרון בחי' מצרים נחר גרוני אך יש ג"כ כמגדל דוד צוארך.

ד) בעמה"מ שער רדל"א פ"ז דר"ג ע"ד כ' נמצא שכל ספירה וספירה מן הכללות שבכתר דרדל"א דהיינו כתר שבכתר נעשה משבעים כלליות או נקודות נמצא שבכל העשרה יש שבעים נקודות והם שבעים נפש לבית יעקב פי' שבעים תקוני הכלים שהם בית לעצמות הנזכר, הבא מכתרי שבע נקודותיו של ז"א הנקרא יעקב עכ"ל.

קיצור. לפי' עמה"מ י"ל שבעים נפש שרשם מז"ת דעת"י.

ה) בת"י פ' האזינו ע"פ בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בנ"י באחסנות עילאה עלמא לעממיא כו' אקים תחומי אומייא כסכום מנין שבעין נפשתא דישראל דנחתו למצרים עכ"ל, וכן פרש"י יטשם נמצא גבולות עמים דדור הפלגה הם תח"י ע' מלאכים, ושבעים נפש דיעקב הם חלק ה', וע' מזה במד"ר ס"פ משפטים ס"פ ל"ב, ובמד"ר פ' נשא פ"ט דר"ל ע"ב (שהוא כג ב) יצב גבולות עמים למספר בנ"י וכמה הם כל הנפש הבאה לבית יעקב שבעים והאומות שבעים עכ"ל, זח"א ס"פ וישלח דף קע"ז ע"א ע"פ ואלה המלכים, ובד"ה תורה צוה דתקס"ז כ' וז"ל אך הנה שורש ומקור הראשון לע' שרים הם בחי' זמ"ל שמלכו בארץ אדום ומתו שנפלו ממעמדם ומדרגתם בבחי' האצילות כו' וירדו למטה להיות מקור לע' שרים להיות מהם קיום וחיות לדצח"מ הגשמיים, ובהביאור שם שהשבירה הי' בנקודים דבינה, ומשם שורש ע"ש הנ"ל, וע' נפש דיעקב הם מבחי' התיקון והוא המתקן ומברר עולם התהו, וזהו ענין מורשה קהלת יעקב שע"י הבירור שע"י מעשה המצות הנה התיקון הוא היורש את בחי' התהו כו'. ומזה יובן ענין יצב גבולות עמים למספר בנ"י, שהרי ע' נפש הם הכלים דתיקון שכבר נתתקנו ע"י שם מ"ה ובהכלים מלובש העצמות כנ"ל, וע"כ הם המבררים ע' שרים דדור הפלגה, ולכן נאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ג"כ לתקן ע' בחי' הנ"ל שנמשכו מזמ"ל דתהו שנפלו בשבה"כ, ועמ"ש בד"ה אם בחקתי תלכו שזהו ענין שמ"ע שם ע' והע' הוא אור שבעת הימים שע"י בירור דתהו יומשך גלוי אור שבעת הימים, וע' בסידור ח"ב שער הלולב בד"ה להבין שורש ענין הלולב ומיניו, גבי וז"ש ע' נפש לשון יחיד הגם שהם שבעים אינו רק כמו נפש אחד ממש משא"כ בעלמא דפרודא כמו בעשו כתיב נפשות עשו לשון רבים כמ"ש ומשם יפרד כו' עכ"ל, וזהו בהפרידו בני אדם, והיחוד דע' נפש זהו לפי שבהם יוצאי ירך יעקב שהוא בריח התיכון ת"ת שממשיך בחי' עושה שלום במרומיו חיבור ההפכיים כמ"ש באג"ה סי' י"ב, וע' עוד מענין ע' נפש בלק"ת פ' חקת בד"ה ויקחו אליך פרה איתא במשניות פ"א ובת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסליו, יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ז' הנרות שהם ז' המדות לך ה' הגדולה והגבורה כו', והם יוצאי ירך יעקב יו"ד עקב דהיינו בחי' יו"ד הוא בחי' חכמה, וע"ש דכמ"כ יש ז' מדות לעומת זה בקליפה נגד הקדושה כו' וצריך לבררם ולהפכם, ובירור זה היינו ע' נפש הנ"ל, וע' זח"א פ' מקץ דקצ"ד א' בענין ז' שבלים הטובות העולים בקנה אחד, וכן ז' פרות הטובות שנאמר עליהן ותרענה באחו, ויש לעומת זה, ובזהר מקץ שם דקצ"ה א' ע"פ מי כהוי' אלקינו ועל דא קוב"ה לא גלי שמיה קדישא בר לישראל בלחודוי דאינון חולק עדביה ואחסנתיה ועלמא פליג קוב"ה לממנן תריסין והא אתמר דכתיב בהנחל עליון גוים כו' וכתיב כי חלק הוי' עמו. נשמע ע' שרים מקבלים משם אלקים וצדיקים מקבלים משם הוי' וע' מזה באגה"ת פ"ד ובלק"ת פ' בלק בד"ה מה טובו ספ"א ובזח"ב משפטים דצ"ו ע"א.

קיצור סעיף ה'. בהפרידו בני אדם בדור הפלגה הם יצב גבולות בחי' ע' שרים, למספר בנ"י ע' נפש שהם מבחי' הוי' ושרש ע"ש מזמ"ל דתהו וע' נפש מבחי' התיקון וזהו שמע שם ע' ואפ"ל אח"כ לגלגלתם זהו אור שבעת הימים שהוא ג"ר דעתיק זהו אור של שבעת הימים שהם ז"ת דעתיק כמ"ש במק"מ פ'. . וא"כ למשפחתם ע' נפש הם שבעת הימים, לבית אבותם לגלגלתם זהו אור שבעת הימים, ע' נפש לשון יחיד, מצד הביטול כמו ויחן שם כישראל נגד ההר, בד"ה וקבל היהודים וקבל לשון יחיד, והיינו לפי שהם יוצאי ירך יעקב, וע' מענין יעקב בלק"ת פ' צו בד"ה להבין ענין משמח חתן וכלה כי יעקב אותיות יבקע שבוקע בחי' ישת חשך סתרו שבאור א"ס שאינו לא בבחי' סובב ולא בחי' ממלא להיות מאיר בבחי' גלוי וענין תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שיורש התהו כו'.

ו) זח"ב פ' שמות דף ה' סע"ב ר' חייא הוה יתיב קמיה דר"ש א"ל מה חמת אורייתא לממני בנוי דיעקב דאינון תריסר בקדמיתא ולבתר כן שבעים דכתי' כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים ומ"ט שבעים ולא יתיר א"ל לקבל ע' אומין דאינון בעלמא ואינון הוו אומה יחידאה לקבל כלהון ע"ש והיינו שע' אומין שלהם ע' שרים שרשם י"ב שרים שבהיכל הרצון ובישראל י"ב שבטים שהם י"ב גבולי אלכסון דז"א ומהם נמשכים ע' נפש, הה"ד יצב גבולות עמים למספר בנ"י וזהו כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל.

זהר משפטים דצ"ה סע"ב וע"ש דצ"ו סע"א, ומכל זה יש לבאר מש"כ בלק"ת בענין שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם שהם ע' נפש שבהם ועל ידם הוא העלאה ותיקון הבירורים דזמ"ל דתהו, וע' בלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך לימודי הוי' פ"ג שעי"ז נתקן ע' תלויה שבתילים סי' פ' בפסוק חזיר מיער ועי"ז נמשך כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו', ועד"ז י"ל ענין ע' פרי החג שמקריבים ישראל כנגד ע' אומות, ועמ"ש מזה ע"פ הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו, והנה בזח"א דף ה' סע"ב ויכולו אית ביה תלתין וחמש תיבין ובקדושה דאנן מקדשין תלתין וחמש תיבין וסליק כולא לשבעין שמהן דקב"ה עכ"ל אפ"ל לפי שהעלאת כל הבירורים שמבררים בששת ימי המעשה מתעלים במעלי שבתא שאז הוא עליית העולמות, ע"כ אז העליי' מה שנתברר מזמ"ל שהם ע' בחי' וכנגד זה נמשך מלמעלה מבחי' ע' שמות דקוב"ה, והיינו בבחי' ע' נפש, ובמק"מ שם פי' ע' שמות דקוב"ה הם המוחין דז"א שהם עם לבושיהם ע' אותיות והם נמשכים בכנס"י, ואפ"ל שזהו ענין ע' זקנים כי זקנים מבחי' זקן שקנה חכמה עמ"ש בבוך תרי"ט ב' ע"פ אספה לי, ובת"ז תיקון כ"ד דס"ח א' פי' שבעים תיבות דקידוש הם כמנין יין וידוע דיין ג"כ גימט' סוד נכנס יין יצא סוד ועמ"ש מזה בד"ה חכלילי עיניים מיין, והיינו כי היין הוא בינה שנק' עלמא דאתכסייא והיין משמח שיצא ההעלם לגלוי, וע' מזה ג"כ בת"ז תיקון מ"ד דפ"ז ע"א, ושם פי' שהיסוד נק' יום השביעי שהוא שביעי לבינה מלמעלה למטה וכל א' כלול מיו"ד וזהו שבעים תיבין דקידוש והיינו מה שמאיר למל', וזהו ג"כ נכנס יין שהוא בינה יצא סוד הוא היסוד י' סוד ומאיר במ' וכמ"ש סוד הוי' ליריאיו ובריתו להודיעם וע' מזה ג"כ בזהר ויקהל דף ר"ו סע"ב גבי כולהו סלקין לשבעין תיבין לאתעטרא בהו שבת דמעלי שבתא, ובדף ר"ה ע"א גבי ונקודה תתאה שהיא מ' נהרא לסלקא לעילא בשפירו דעטרין שבעין חולקין יתיר ויש שם פי' במק"מ וז"ל וסוד ע' עטרין הם נמשכים מז"ת דעתיק יומין המתלבשים בז' תיקוני רישא דא"א עכ"ל, ויובן זה ע"ד מ"ש בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי ושם כאספ"ב בענין אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם יעו"ש, וע"ד כל זה י"ל בענין ע' נפש דיעקב ועמש"ל אות ד' בשם עמה"מ.

ז) ובמד"ר פ' ויקרא ספ"ד דקס"ט ד' א"ל בעשו כתיב שש נפשות וכתיב בו נפשות כו' וביעקב שבעים נפש וכתיב ביה נפש אחד דכתיב ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים ר"פ ואלה שמות, אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות הרבה אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת עכ"ל, וע' בת"א בד"ה וקבל היהודים בהביאור דקס"ג^* סע"ג וז"ל ולכן נאמר וקבל לשון יחיד כי הנה במ"ת נאמר ויחן שם ישראל לשון יחיד כאלו הם כולם איש אחד ועי"ז זכו למ"ת כמאמר ברכנו אבינו כולנו כאחד כו' עד כי בלמעלה מהחכמה אין שייך שום התחלקות כלל ולכן נאמר וקבל לשון יחיד עכ"ל, מזה מבואר ג"כ ענין ע' נפש לשון יחיד זהו ע"י הביטול ברעותא דליבא שלמעלה מהשכל, ועיין מענין ע' נפש בזהר שמות די"ו סע"ב, ובזהר ר"פ במדבר דקי"ז סע"א ושבעין נפשאן ובמק"מ שם פי' שהם ב' חסדים דנו"ה וב' שלישי החסד דת"ת שהם חסדים המגולים ועולים מספר ע' כמ"ש בע"ח שער האונאה ובענין המילה שע"י כריתת הערלה מתגלים ע' בחי' הנ"ל.

ח) בענין דע מאין באת ולאן אתה הולך יש להבין קצת ממ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה לריח שמניך טובים דרוש השני ועמש"ל ס"פ בחקתי סד"ה וילך ראובן.

ט) בענין מ"ש שהעלייה הוא ע"י ב' בחי' במדבר סיני ובאוהל מועד, עמ"ש סד"ה כנשר יעיר קנו בענין יצרנהו כאישון עינו כי אישון בת עין הוא החושך שבעין ובו דוקא הוא המאור כו' וזהו מי זאת עולה מן המדבר עילויו מן המדבר כו', ור"ל שענין הליכתם במדבר מ"ב מסעות זהו ג"כ להפך חשוכא לנהורא ובבחי' זו דייקא מתלבשת כח הראי' שהוא להיות עין בעין יראו, ועיין ההסבר מזה בד"ה אלה מסעי דרוש השלישי ספ"א ופ"ב, ועיין בת"א סד"ה ויהי בשלח פרעה בענין ויסב אלקים את העם דרך המדבר כו' וע' בזהר תצוה דקפ"ד א' וע"ב, ועמ"ש ע"פ ובמדבר אשר ראית.

י) בת"א פ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק פי' ענין ויסב אלקים את העם דרך המדבר, עפמ"ש לכתך אחרי במדבר שבחי' המדבר הוא אחרי ה', והענין כי יש בקדושה פנים ואחור כמ"ש וראית את אחורי וגו' וכתי' מגלה כתובה פנים ואחור, מובן דבחי' מדבר הוא בקדושה בחי' אחוריים. והנה בענין וראית את אחורי ארז"ל פ"ק דברכות דף ז' סע"א מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין, ואיתא בכהאריז"ל קשר של תפילין הוא מל' דתבונה ולכן הקשר הוא מבחי' עור שהוא אותיות המחשבה, וכמ"ש מזה בדרוש אדמו"ר ז"ל ע"פ והתהלכתי בתוככם, ובסידור שער הק"ש על זהר פ' פנחס דרל"ו ע"ב, ושם בד"ה תו אית בה ש"מ בענין ד' דא הוא קשר כבשל תפילין ושם שזהו בחי' לאה שהיא בחי' אותיות המחשבה, ולכן איתא במא"א אות ד' סעיף יו"ד דור המדבר נק' לאה קשר של תפילין דיעקב והארתה נתעלה אחרי מות דור המדבר עכ"ל. ועיין בע"ח דרוש דור המדבר ובלק"ת פ' שלח בד"ה טובה הארץ מאד מאד, פ"א ורפ"ד, וע"ש ג"כ לעיל מיניה בד"ה שלח לך פ"א בענין ומדברך נאוה, ובבחיי פ' כי תשא דקכ"א ד' פי' וראית את אחורי הספירה הנקראת חכמה, והוא קשר של תפילין כמין דלת וידוע כי דלת יסודה חכמה אבל הכתר לא יושג וזהו ופני לא יראו, וע' בלק"ת ד"ה שובה ישראל עד דרוש השני פי' ג"כ וראית את אחורי קאי על החכמה, ע"ד חכם באחור ישבחנה, ופני זהו הכתר יעו"ש, ובעה"ק חלק התכלית פצ"ט משמע וראית את אחורי קשר של תפילין זהו בחי' פנים שאינם מאירים, וכן בפרדס ערך קשר משמע שהמל' נק' קשר של תפילין, וכן מבואר בהדיא בזהר פקודי דר"ל סע"א וע"ב וז"ל וראית את אחורי הא תנינן דאחזי ליה קוב"ה למשה קשר של תפילין ופני אלין תפילין ממש, ופני אלין תפילין דאינון רזא עילאה שמא קדישא, אחורי איהו רזא דקשרא דתפלין והא ידיעא לגבי חברייא, בגין דדא אספקלרי' דנהרא ודא איהי אספקלריא דלא נהרא כו', ורזא דא קול ודבור כו', והם ג"כ ש' הוי' ושם אד' יעו"ש, וע' בפרדס ערך אספקלריא, אך קשה הרי משה נתנבא באספקלריא המאירה וא"כ איך נאמר בו וראית את אחורי שלפי הנ"ל הוא אספקלריא שאינה מאירה, עכ"פ לפ"ז בחי' מדבר שהוא בחי' לכתך אחרי הוא המל' הנקראת אחרי הוי', ועיין בלק"ת פ' ראה ע"פ אחרי הוי' אלקיכם תלכו ובסידור דרוש אחר ג"כ ע"פ אחרי הוי' אלקיכם תלכו, ובמא"א אות מ"ם סעיף ס"ג מבואר דהקליפות נק' מדבר ולכן אין בו זריעה אסתריס ולא עביד פירין, וזה ע"ד שנת"ל סעיף ט', וגם פי' דאחוריים דזו"ן נק' מדבר וזה כמ"ש סעיף זה.

יא) וכל זה בענין מדבר סתם אבל מדבר סיני משמע ודאי דהוא במ' כמ"ש בזח"א פ' בשלח דס"א א' א"ר יהודה לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דעאלו בחולקא דצדיק וזכו ביה מנלן דכתיב ביום הזה באו מדבר סיני ביום הזה ממש דייקא וכתי' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו עכ"ל והיינו כי פי' ביום הזה היינו בחי' צדיק שנק' זה, וכמ"ש בזהר פ' בא דל"ז ע"ב ועי"ז באו למדבר סיני שהוא המ' וע' בזח"א בהשמטות תוך סי' כ"ה ד"י ע"ב ת"ח כתי' בחדש השלישי כו' יעו"ש ובת"א פ' יתרו סד"ה בחודש השלישי, ובזהר ר"פ במדבר דקי"ז ע"ב במדבר סיני באהל מועד, אי באוהל מועד אמאי במדבר סיני אלא חד לאורייתא וחד למשכנא, משמע התורה והמשכן הם זו"נ וע"ש בהשמטות רסי' כ"ה הנ"ל ד"י סע"ב מזה, ומשמע דבמדבר סיני הוא כנגד ז"א שהוא התורה ואהל מועד נגד המ', וזה הפך ממש"ל (הג"ה וי"ל ע"ד שפירש בת"א פ' יתרו סד"ה בחדש השלישי בענין מדבר סיני שזהו הדבור בד"ת שנק' מדבר כי הוא בחי' ואשים דברי בפיך ודבור האדם זהו טפל ע"ד תען לשוני אמרתיך לכן נק' בשם מדבר להקטין הענין של דבור האדם, וזהו וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר יעו"ש, א"כ לפ"ז א"ש דמדבר סיני הוא התורה, ומזה נמשך במ' הנק' אוהל מועד, וע' זהר וישלח דקס"ו ע"ב בפי' ויעקב איש תם יושב אוהלים ועמ"ש ע"פ אלה כגפקודי המשכן דע"י אלה ופ"ו שיתא סדרי משנה זהו פקודי המשכן שהוא מ', א"כ זהו ההמשכה מבחי' מדבר סיני באוהל מועד עכ"ה). אך י"ל עפמ"ש במד"ר פ' ויצא פס"ח ע"פ והנה סולם זה סיני אותיות דדין כאותיות דדין, ושם והנה מוצב ארצה ויתייצבו בתחתית ההר וראשו מגיע השמימה וההר בוער באש עד לב השמים, ובפרדס ערך סלם דא צדיק או ת"ת מוצב ארצה מלכות וראשו מגיע השמימה דהוא בינה כו', לפי"ז א"ש דברי המק"מ פ' במדבר, וע' במא"א אות סמך סכ"ח מענין סולם וסל"ה מענין סיני, ועיין בת"א פ' וארא סד"ה וידבר כו' וארא בענין למה נק' שמו הר סיני שירדה שנאה לאוה"ע כו', וע' במא"א אות ה' ס"ו בענין הר ציון הר סיני ומשם יובן מה שעי"ז ירדה שנאה, וגם יובן ע"ד מ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקור חיים בענין הבט משמים וראה כו'.יב) ומדברך נאוה לשון דיבור, בת"א פ' יתרו סד"ה בחודש השלישי פי' מדבר הוא דבור בתוספת מם להקטין הענין דהיינו שהדבור הוא בבחי' ביטול ע"י דבר ה' המדבר בו, ועיין מזה בלק"ת סד"ה אלה פקודי המשכן ספ"ח שזהו ענין איתמר בן אהרן, לשון אתמר שבגמרא ע"ד אז נדברו יראי ד' ובהביאור שם ספ"ו ובד"ה ששים המה מלכות דרוש השני פ"ג בענין אשר אזכיר את שמי ושם מיירי בבחי' הדבור בד"ת, אך כמ"כ י"ל ג"כ בענין הדבור בשמו"ע שהרי מקדימים לומר אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך כמבואר בד"ה שה"ש דרוש השני בענין השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך שבחי' אתה הוא עולם הדבור מוציא מפיך הדבורים כו', וע' בת"א סד"ה השמים כסאי ובד"ה יהודה אתה ובלק"ת בשה"ש בד"ה שימני כחותם פ"ג, וע' בסידור בד"ה אחרי ד' אלקיכם תלכו גבי ובקולו תשמעו מענין השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך, וע' בסידור שער ר"ה בד"ה אד' שפתי תפתח ג"כ ע"ד הנ"ל, ולכן ע"ז נאמר ומדברך נאוה, וזהו ג"כ ענין במדבר סיני דארז"ל והנה סולם זה סיני וידוע כי התפילה נק' סולם מוצב ארצה כו', י"ל ומדברך נאוה כי מאותיות התפילה נעשו כתר ועטרה והיינו ע"י שהם אבנים טובות ע"י והטוב בעיניך עשיתי סמיכת גאולה לתפילה, וע' במד"ר פ' ויקרא פ"ב דקס"ו ד' ע"פ הבן יקיר לי כו' כי מדי דברי בו די דבורי שנתתי בו כי בודאי דיבורי בו, יש לפרשו כהנ"ל בענין מה שאתה מוצא מפיך וזהו דיבורי בו ר"ל דיבורי מלובש בדיבורו כמ"ש ואשים דברי בפיך, עו"ש אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול דהיינו ענין על כן המו מעי לו רחם ארחמנו וע"ש ביפ"ת, ובענין מ"ש וכשמתלבשת בבי"ע נק' מדבר בתוספת אות מ"ם פתוחה לפי שאז יש פתח ומבוא לחיצונים לינק ממנה ע' בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש הראשון ספ"ד בענין בני אמי ובד"ה אלה מסעי דרוש השני פ"א בענין נאלמתי דומיה, ואפ"ל זהו תוספת המם דמדבר להקטין ענין הדיבור ע"ד כל המוסיף גורע זח"ב פקודי דרל"ג ע"ב, והיינו כמ"ש בת"א פ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום ובהביאור בענין חרן ענין גרון רק בחי' גרון זהו כשהקול יוצא כדרכו בלי עכוב ובלי מונע אבל חרן אותיות נחר היינו מ"ש יגעתי בקראי נחר גרוני והיינו כשגובר בו יסוד האש כו' יעו"ש, וזהו ענין מדבר שבמדבר גובר יסוד האש שמחמת זה אין העפר ראוי לזריעה ולצמיחה ולכן שם אין הדבור מאיר בגילוי ויש שם גם לקליפות וסט"א יניקה ואחיזה בהמשכה זו יעו"ש בתורה כדאור בהביאור. ומה שזהו ע"י תוספת המ"ם פתוחה יש להעיר ממ"ש בזח"א בהשמטות רסי' כ"ג בענין והיתה לד' המלוכה בקדמיתא אקרי ממלכה בגין דינקא לתרין סטרין לימינא ולשמאלא והשתא מלוכה אקרי בגין דינקא לימינא.

יג) ובענין שהיא בבחי' מדבר בארץ ציה זהו ענין מ"ש בתילים סי' מ"ב בענין כאיל תערוג על אפיקי מים כו' צמאה נפשי לאלקים כו' לאל חי וע' זח"ג פ' אחרי דס"ז ע"ב ודס"ח ע"א דבחי' צמאון הזה הוא לאפיקי מים מבחי' ונהר יוצא מעדן כו' משא"כ בהיותה בבחי' מדבר אין מאיר מבחי' אפיקי מים כנ"ל, והיינו מ"ש תלים סי' ס"ג מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה כו' צמאה לך נפשי בארץ ציה ועיף בלי מים דארץ ציה היינו מדבר שהוא יובש ואין שם מוצאי מים וכמ"ש בארץ ציה וצמא יחזקאל סי' י"ט י"ג. והנה ע"י צמאון זה גורם המשכת ונהר יוצא מעדן כו' לרוות הצמאון וכמ"ש ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים בתלים סי' ק"ז ל"ה, וזהו ענין אהל מועד כי מבואר שם בזהר דס"ח א' דבחי' אפיקי מים הנ"ל נמשכים ע"י צדיק, והנה אהל מועד גימטריא יוסף שהוא צדיק עליון והיינו כי ונהר יוצא מעדן יובל שמו והוא המשקה עצי הגן וגם עץ החיים מקבל ממנו כמ"ש והיה כעץ שתול כו' ועל יובל ישלח שרשיו, ובחי' צדיק הוא הממשיך מבחי' יובל וזהו ענין בן פרת יוסף, הוא פרת הוא דמעיקרא בחי' ונהר יוצא מעדן כו', וגם כמ"ש כי אותי עזבו מקור מים חיים הרי הוא ית' נק' מקור מים חיים ובהרמב"ן פ' תולדות הבארות רומזים לבהמ"ק ובמד"ר פ' ויצא והנה באר בשדה זה ציון, א"כ הצמאון לאל חי שזהו בחי' במדבר סיני גורם ההמשכה דבחי' באהל מועד שהוא ההמשכה מבחי' צדיק עליון, וע' בזהר ויקרא דט"ו ע"פ צדיק ה' צדקות אהב, א"כ מכל זה מובן דכדי לתקן בחי' מדבר מה שממנו פתח ומבוא כו' זהו ע"י בחי' ומדברך נאוה להיות צמאה נפשי, וכן הוא בנפש בעבודת ה' כמ"ש בת"א פ' ויצא שם בהביאור דף ל"ז^* ע"ד וז"ל וכן בכל נפש שעסק התורה שלו הוא בבחי' נפרד ולא בבחי' ביטול כו' מחמת תגבורת האש והחמימות שמצד גופו ונה"ב אשר נמשך אחריהם עכ"ל, וזהו כענין בחי' מדבר, והעצה לזה להיות ומדברך נאוה, היינו ע"י דיבור התפלה ברשפי אש וצמאון שאפילו כל העולמות עליונים הם בחי' מדבר ושממה כו' ע"ד אשר שם שמות בארץ א"ת שמות אלא שמות כו' אשתארן כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא כו' ראו עתה כי אני אני הוא, עיין זח"ב פ' משפטים דק"ח ע"ב ונתבאר מזה ע"פ עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל אלקים כי בדבר אשר זדו, ומ"ש שהצמאון לבא לבחי' ראו עתה ולעיל נתבאר שהצמאון הוא לבחי' אפיקי מים כו', אפ"ל דהכל א' כי הראייה זהו בחי' נבואה ואפיקי מים הם נו"ה שבהם ועל ידם נמשך הנבואה, וגם כמ"ש הבחיי פ' מקץ דנ"ד ע"ב ע"פ והנה עומד על היאור, דיאור ונהר שניהם מלשון אורה וגם הגשמים נק' אור כמ"ש על כפיים כסה אור והרי אור זהו ענין ראייה, ובענין רעבים גם צמאים כו' ויצעקו ר"ל עי"ז נק' מדבר סיני שנמשך ממנו שנאה על הרע, כמ"ש אוהבי ד' שנאו רע, כי הרע מסתיר כהמלהיות בחי' ראייה ובחי' המשכת ונהר יוצא מעדן, ומ"ש שלכן עיקר תקון התפילה היה אחר חורבן בהמ"ק עיין מזה בלק"ת פ' חוקת בד"ה ויעש משה נחש נחושת וכן מבואר בפע"ח שער הראשון פ"ז דל"ז ע"א בדפוס דובראוונע וז"ל ואמנם אחר שנחרב בהמ"ק בעוונותינו נסתלקו המוחין מזו"נ (ע' בה"ז פ' בלק על המאמר שם דקצ"א א' ע"פ שחורה אני ונאוה) ולכן אנו צריכים להתפלל תמיד בכל יום כדי להחזיר למקומן את המוחין כדי שיזדווגו זו"נ (זווג זה זהו ענין המשכת ונהר יוצא מעדן, וע' ביאור דמזוזה מימין בענין קטן אינו מוליד כו') אבל קודם שנחרב היו זו"נ פב"פ (ע' בלק"ת פ' תצא בד"ה כי ההרים ימושו בענין מפני מה לא נאמר נון באשרי ושם עוד בענין ואגודתו על ארץ יסדה) וכמעט שלא היינו צריכים להתפלל כי לא היה בהם חסרון ולא היו צריכין אל תפלתנו להמשיך מוחין לזו"נ עכ"ל, גם כפשוטו י"ל כי תפלות במקום תמידין תקנום, וא"כ כשהי' קרבין התמידין ממש לכן לא היו צריכים כ"כ לתפלה, והכל ענין א' כי ע"י התמידין מעוררים בחי' והחיות נושאות כמ"ש בד"ה לבבתיני אחותי כלה ועי"ז ממשיכים המוחין לזו"נ כו' ובחי' פב"פ כו'. והנה זווג זה פירושו השפעת החכמה והדעת ע"ד שארז"ל ביום חתונתו זה מתן תורה וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני בתחלתו וזהו ג"כ ענין המשכת ונהר יוצא מעדן כו' הנ"ל.

יד) ומ"ש בפ"ב בענין אהל מועד, מלשון ונועדתי אותיות ונודעתי והאדם ידע ז"ס הייחוד, וה"ע כי אל דעות, ועמ"ש בהגהות לד"ה את שבתותי תשמרו בענין ומקדשי תיראו שארז"ל פ"ה דברכות דל"ג א' גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות ר"ל בין ב' שמות הוי' אד' כמ"ש פעלת הוי' מקדש אד', והיינו שע"י בהמ"ק נמשך יחוד הוי' אד' שהוא המשכת אור א"ס ע"י האצי' להאיר בבי"ע שזהו ע"י שם אד' והיינו יחוד הוי' אד' גימט' אמן ולכן נאמר ואתחנן כו' אד' הוי' אתה החלות, ועמ"ש סד"ה כי כארץ תוציא צמחה, בענין כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה כו', וכמ"כ ארז"ל שם גדולה דיעה שניתנה בין שני אותיות כי אל דעות הוי' ודיעה היינו ענין ונועדתי, ועמ"ש ע"פ אלה פקודי המשכן משכן העדות, ומשם יובן ענין מועד, וא"כ שייך ללשון מועדים שהם מועדים לשמחה זמן גלוי עלמא דאתכסייא בחי' בעטרה שעטרה לו אמו שמזה נמשך היחוד כמבואר בזהר ר"פ וארא ע"פ עד תאוות גבעות עולם, וזהו שמתחלה צ"ל בחי' אהל ומקיף היינו בחי' בעטרה שעטרה לו אמו, ובמא"א אות א' סמ"ד אהל נקרא יסוד דבינה הנמתח ונעשה כעין אהל על ראש יעקב ורחל ובפרט בליל שבת בסוד סוכת שלום עכ"ל, וע' בפע"ח בכוונת ליל שבת בענין ופרוס עלינו סוכת שלומך, והיינו שעל ידי מקיף ואהל זה נמשך אח"כ השלום וה"ס מיתוק הגבורות הנזכר באג"ה סי' י"ב וזהו עצמו ענין היחוד, וע' בסידור בענין נטילת לולב בסוכה דוקא זהו ג"כ ע"ד הנ"ל כי הלולב זהו המשכת הדעת לנוק' וצ"ל ע"י המקיף תחלה שזהו ענין הסוכה ע"ד סוכת שלום, וזהו ג"כ ענין אהל מועד, והנה אהל מועד גימטריא יוסף וכמ"ש במא"א שם והיינו כנ"ל בענין בן פורת יוסף, וע' בת"א פ' ויגש מזה ג"כ איך המשכן הוא בחי' יוסף.

כוטו) פ"ג בענין שאהרן מעלה הנרות זהו ע"ד ע' נפש כמש"ל ס"ה ומשה שושבינא דמלכא בחי' אהל מועד, הנה משה ויוסף הם תרין ווין כמש"ל סעיף ב' ועיין עוד בזהר בראשית דכ"א ע"ב ע"פ ויקח משה את עצמות יוסף עמו דהפי' שהשפעת משה שהוא הדעת בכנס"י זהו ע"י יוסף, ע"ד אלה תולדות יעקב יוסף שנתבאר בד"ה בן פורת יוסף, וע"כ בחי' אהל מועד זהו ע"י משה, וההמשכה ע"י צדיק יסוד עולם ולכן אהל מועד גימטריא יוסף כנ"ל. בענין תפקדו ע' ממ"י המספר זהו ע"ד ע"ס שעי"ז מתקשרים באוא"ס כו'.

ומ"ש פ"ד בענין ג' בחי' למשפחותם ע' נפש ואח"כ לבית אבותם י"ב שבטים ויעקב ואח"כ לגלגלתם י"ל כל זה יש בשבת כי הקידוש ליל שבת ע' תיבות דוגמת למשפחותם והיינו שע"י העלאת הבירורים מכל ימי השבוע שנתברר מזמ"ל דתהו ועלייתם בבחי' ע' נפש ועיין בת"א פ' תרומה גבי אמצאך בחוץ בפי' קונה שמים וארץ וזה אומרים בברכה מעין ז' שאומרים בליל שבת הרי שאז העלאת הבירורים, ואח"כ ביום שבת שחרית ומוסף י"ל ע"ד לבית אבותם כי סעודת שחרית יש פי' שהוא בז"א הנק' יעקב, וגם אז עליית זו"נ למקום או"א ממש וזהו לבית אבותם, וגם אז י"ב לחמים נגד י"ב שבטים שלמעלה מע' נפש, וסעודה ג' בע"ק כן פי' הבחיי וכן יש פי' א' בזהר, וזהו לגלגלתם, ועמ"ש ע"פ אספה לי שבעים איש ע' זקנים נגד ע' יו"ט שיש בשנה, וזהו ע"ד אהל מועד, וזקנים ע"ש שמאיר בהן עת"י, א"כ לכאורה זהו למעלה גם מי"ב שבטים, ועכ"ז י"ל ע' זקנים היינו מעת"י דבריאה י"ב שבטים למעלה מהם וגם הם נק' זקנים כמ"ש במד"ר פ' ויחי פצ"ט האספו שמינה אותן זקנים, אח"כ יעקב ת"ת דאצי'.