הערות על הלקו"ת בד"ה במדבר סיני (השני).

כוהערות על הלקו"ת בד"ה במדבר סיני (השני).

איזה הערות על הלקו"ת פ' במדבר בד"ה במדבר סיני (השני).

שטה הירידה^* צורך עלי' היא (ד"ב ע"א). בתו"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור פי' להעלותם מבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי, וע' בד"ה מקושש דתקע"א ובד"ה וארא, גם העלי' נק' מבחי' עומדים לבחי' מהלכים כמ"ש בד"ה ועתה יגדל נא. ופי' הליכה זהו היחוד עליון כמ"ש בד"ה ונתתי לך מהלכים. וזהו"ע ולאן אתה הולך, וע' זח"ג ויקרא ד"ו ע"ב בפי' ויהי קול השופר הולך דענין הולך ע"ד כל הנחלים הולכים אל הים היינו בחי' מעין הנובע ואינו פוסק שתמיד נמשך נביעה חדשה מהמקור והיינו המשכת אור חדש מאוא"ס שנק' מקור מים חיים כמבועא דמיין דלא פסק, וזהו בעבר הנהר ישבו אבותיכם כו'.

ב) שטה מהו^* היתרון והמעלה. ועמ"ש בד"ה וילך ראובן וימצא דודאים דבחי' אן שהוא דבר שיש בו מקום שייך על תח"ה לפי"ז לק"מ.

כזג) עמוד ב' שטה אמרו^* — כביכול. ע"ד ויצא מן בת ציון כל הדרה וארז"ל זה הקב"ה שנא' הוד והדר לבשת דהיינו ע"ד דסליק לעילא כנז' בתו"א בד"ה וארא, ונשאר הדבור שהיא מל' בל"ג הפנימי' וכענין וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כו' ומקבל רק מחיצוני' ואחורים של המדות כנז' בתו"א בד"ה כי אברהם לא ידענו, ואזי נק' כרחל לפני גוזזי' נאלמה בד"ה את קרבני לחמי.

ד) שטה ותחבולותיו^* — בהבלי העולם. וזהו"ע נפילה כו' בד"ה כי ההרים ימושו, וע' בתו"א פ' נח בד"ה מים רבים ובד"ה כי אתה נרי גבי ענין יגיה חשכי, ולקמן בד"ה וארשתיך לי בענין כלה חגרת.

ה) עמוד ג שטה צמאון כארץ מדבר וצי', עמ"ש בהביאור סעיף ד'. וזהו שאמרו רז"ל ויצא מן בת ציון יש לנו מנה אחת יפה שנא' ה' מנת חלקי, וזהו ע"ד לבי ובשרי ירננו אל אל חי מהו"ע ית' בד"ה וארשתיך לי, וכענין ועמך לא חפצתי, וזהו"ע האפיה בחי' אש שלמע' מבחי' מים לדבקה בו, וע"ד העלא' מ"ן לעולם התהו זהו ע"י מאדך שלמע' מהכלים. וזהו"ע קבלת עומ"ש שלמע' מעול מצות בסידור שער הק"ש. והנה אין הדינין נמתקים אלא בשרשם ולכן העלאת המל' ממדבר דק"נ הוא ע"י מדבר הגדול דעולם התהו, ועי"ז מי זאת עולה מן המדבר עלויה מן המדבר כאישון בת עין שהראי' נמשך משחור שבעין בירור ב"ן כו' ועמ"ש מענין מי זאת עולה מן המדבר בד"ה ויושט המלך לאסתר, וע' ברבות פ' שמות פ"ב ע"פ וינהג את הצאן אחר המדבר כו' ועמ"ש ע"פ ואני אראה בשונאי, גם בחי' מדבר הוא ע"ד שפי' בזח"ג בלק דקצ"א ע"פ שחורה אני דאזעירת גרמה ונעשית בחי' י' דלית בה חיוורו כו' והוא כענין כת אחת אומרת קדוש פ"א רצון אחד כו'.

שטה כל^* — דרגין כו', ועמ"ש בד"ה ובבואה לפני המלך בענין אשר שם שמות כו'.

ו) שטה צמאה^*, אבא ואראה וגו'. נראה כי הראי' עין בעין, יראו זהו"ע היחוד, וכדפי' בעה"ק ח"ג פל"ו ענין עין בעין נראה. והטעם י"ל כי ראיית הנביא היא ראי' שכלית וא"כ זה שיומשך ח"ע בהשגת הנביא זהו ביחוד כדלקמן בענין אהל מועד וכן ונועדתי לך שמה זהו"ע הראי' שראה משה. גם כי ענין הדעת נק' ג"כ ראי' כמ"ש אתה הראת לדעת וכן ולבי ראה הרבה חכ' ודעת, גם כענין יונתי הסתכלות, צאינה וראינה כו'.

כחז) שטה וצמאון^* — הרע, וכענין ואת עשו שנאתי, וגבי יצחק נז' שאהב את שונאי, והיינו כי מאחר שלא יגורך רע, ע' בהביאור סוף אות א' שזה מונע השראתו של הקב"ה א"כ החפץ בקרבת ה' צריך לשנוא בחי' מדות הרעות כמו ששונא סם המות הממית, כך הו"ע את המות ואת הרע.

ח) שטה ומדברך^* — וצמאון כו'. נמצא התפלה צ"ל בב' בחי' הצמאון לאלקות והשנאה על הרע.

סעיף ב. שטה והתחברות^* מלשון והאדם ידע כו'. עמ"ש בענין מ"ש הרמב"ם במו"נ פ"ו איש ואשה כו' כאשר יאמר משל הקדמוני שנמצא הוא יחוד ממש המשכת הדעת כמו שהטפה נמשך ממוח הדעת ונתגשמה כך כשיומשך באדם וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים לכן נק' כנס"י אשתו וזהו ומלאה הארץ דעה כו'.

שטה והשביע^* נפש שוקקה כו'. עד"מ כמו שהנקבה מקבלת נייחא ועונג בקבלת הטפה שבזה נתמלאה תשוקתה כמ"ש ואל אישך תשוקתך וכמ"ש בלקו"ת פ' מטות סד"ה עיני כל בענין ומשביע לכל חי רצון, וזהו שבע ביום הללתיך להמשיך בחי' שביעה שובע שמחות כו'.

יא) ^* שטה ביום^* — בחי' צל. ע"ד שנת' בתו"א סד"ה ויקהל משה שמתחלה נמשך האור בדרך מקיף ואח"כ מאיר באו"פ כו' וכמ"ש בד"ה ענין המרגלים בענין עגולים ויושר. גם כמ"ש בד"ה עיני כל הנ"ל בענין שצ"ל חופה קודם היחוד כו' ועמ"ש בד"ה תורה צוה כו'. וזהו שמאלו תחת לראשי ממדבר סיני וימינו תחבקני אהל ואח"כ מועד זהו היחוד, ובחי' זו למטה זהו ע"י תפלה מדבר סיני ומצות ותורה אהל מועד ג' דברים שהעולם עומד תו' ועבודה וגמ"ח. וז"ש ברבות תרומה ספל"ג ע"פ מאת כל איש אשר ידבנו לבו אפי' אחד מישראל יכול לעשותו כו' היינו להמשיך יחוד הנ"ל ע"י שימשיך הדעת בה' כאלו רואה.

יב) סעיף ג. שטה ומתגלה אהל מועד כו' כי הנה כתיב אל דעות ב' דעות ד"ע וד"ת כנז' בכמה דוכתי וסד"ה משה ידבר, והיחוד זהו ע"ד יהב חכמתא לחכימין שיומשך השפעת ד"ע בד"ת ע"כ המשכה זו ע"י משה שהוא ד"ע כו', ועמ"ש ע"פ וידעת היום ובד"ה החלצו, גם משה נתנבא בזה זה ספר תולדות.

כטיג) ד"ג ע"א, שטה להיות^*, אש כו'. כמ"ש מי זאת עולה מן המדבר מקטרת מור, והקטרת ע"י אהרן וזה נק' עולה מן המדבר כו'.

יד) שטה מצרים^* כו' סור מרע כו', ע"ד אשר אתם זונים כמו הזונה אסורה לאישה כך אם אינו סור מרע נק' זונה כמ"ש כי אותי עזבו כו' לחצוב להם בורות נשברים כו' מים הרעים חב"ד דקליפה כו', ע"כ צ"ל ולא תתורו. וזהו"ע מנחת העומר שהיא משעורים כמו מנחת קנאות בדיקו דאשת חיל ולכן עיקר ספירת העומר בחדש השני ליצי"מ כו' ואזי שנמצאת טהורה אזי היחוד בחדש השלישי ביום חתונתו זה מ"ת.

טו) סעיף ד.^* רחמנות קו האמצעי דעת"י בריח התיכון ע"כ להמשיך הדעת שהוא היחוד זהו ע"י רחמנות ועמ"ש בענין אב הרחמים ואב הרחמן. וענין לגלגלתם י"ל זהו גם בחי' שלמע' מהדעת רק בחי' משכיל לאיתן וא"כ למע' מבחי' יחוד ע"ד יש אחד ואין שני כו' כי היחוד כשנק' אדם ואיש אבל בחי' כתר כי לא אדם הוא כו' ואין שייך בזה דעת כ"א רעו"ד וזהו ספי' כתר שבנפש מזלי' עד יעבור עמך כו' ולכן אמר ריב"ז א"י באיזה דרך כו' אף שעסק כל ימיו בתורה כו' רק שנסתפק בבחי' כתר שבנפש כו', ועז"נ שאו כו' לגלגלתם.