ביאור הדברים ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות
מאביאור הדברים ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות
[הגהות לביאור ד"ה וידבר גו' ראשי המטות תקס"ב]
להבין ביאור הדברים ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות כו'. צריך להקדים שעוה"ז השפל היא למטה מכולן ואין למטה הימנה כו', ולכן אין בה בחי' השתלשלו' והדרגה כמו שבעולמו' עליוני' יש בחי' השתלשלו' והדרגה עילה ועלול וראש וסוף, אבל העוה"ז השפל אין בה בחי' הדרגה והשתלשלות כי בעוה"ז השפל מסתיימי' כל האורו' והשפעו' עליוני' כולן במקו' א' בעוה"ז בלי סגנון מעלה ומטה ראש וסוף, ובלא סדר והדרגה, כמשל העיגול שמקיף את המרכז, הנה בהמרכז נמשכי' כל הקוין של העיגול במקום א' בלי שום הדרגה וסדר מעלה ומטה כ"א כולן (הראש והסוף במקו' א' בלי התחלקו' כו') מסתיימי' ונמשכי' להמרכז כא' וד"ל (וזהו היושב על חוג הארץ. בישעי' סי' מם ך"ב ופרש"י לשון מחוגה, ופי' בכלי פז דהיינו על יסוד הארץ, דהיינו שיושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כינים כו'). כן העוה"ז השפל היא המרכז שבה מסתיימי' ונמשכי' כל האורו' עליוני' מבחי' עגולי' כו' כ"א בלי סדר והדרגה מבמעלה ומטה (ויש בה בחי' מעלה מעלה ממעלה העליון ומטה מטה וד"ל). וכנרא' שאין כאן בעוה"ז סדר והדרגה, כי רואי' שהתלבשו' הנפש האלוקי' שהיא חלק אלוה' ממעל בגוף החומרי והגשמי שאינו ערכה ומהותה כלל ואעפ"כ היא מלובש' בתוכו ומתאחדת עמו ביחוד גמור דכשכואב לו בשר הגוף מרגיש השכל, וזהו שלא כדרך השתלשלו' והדרגה שצריך להיות הכלי מערך האור דכמו שלמעלה ששם הוא בהדרגה והשתלשלו' עילה ועלול לכן שם הכלי מעין האור והתלבשו' האור הוא בכלי שיש לה' שייכו' עמו (כי מהתעבות האור נעש' כלי כו') אבל אינו מתלבש שם האור בכלי גשמי שאינה ערכו כו' וד"ל. והוא מפני ששם הוא הכל בחי' השתלשלו' והדרגה עילה ועלול כסדר כו'. כי הנה למעלה היא בהדרגה וסדר השתלשלו' עילה ועלול, ויש ד' עולמו' אבי"ע (זה למעלה מזה כו') וכן זלע"ז עשה האלוקי' יש עולמו' והיכלו' הקליפו' ג"כ ד' עולמו' אבי"ע כנגד הקדושה כו' (והנה שם למעלה הקליפו' הם מרוחקי' מן הקדושה כי יש שם בחי' מעלה ומטה בחי' הדרגה כו' והם מרוחקי' מן בחי' מעלה שבקדושה כ"א הם יונקי' מבחי' מטה הקרוב אליהם כו'. אבל בעוה"ז השפל שאין כאן מעלה ומטה סדר והדרגה כי בעוה"ז שהיא המרכז נמשכי' כל הקוין של העיגול למקום א' בלי סדר כו' כנ"ל). ויש בה מבחי' עולמו' אבי"ע דקדושה כו' וכן הזלע"ז עולמו' והיכלו' הקליפו' כו' קרובי' כו' כנרא' שאף נשמת אברהם אבינו ע"ה שהיתה נשמתו מבחי' אצילות ואעפ"כ כשנתלבשה בגוף הי' צריך למול בשר ערלתו שהיא בחי' קליפ' כו', ואף שנשמתו היתה מאצילות כו' גופו הי' מבחי' נוגה משכא דחיוויא (והוא מן הקליפו' והי' צריך למול את הערלה כו'), והוא כנ"ל שמפני שבעוה"ז השפל מסתיימי' כל הקוין כו' ואין בה סדר כו' לכן יכול להתלבש אור בבחי' אצילות בכלי שהיא מנוגה כו' שאינה מערכו כלל כנ"ל וד"ל. (ועמ"ש במ"א בד"ה ויחי יעקב באמ"ץ פי' ויפח באפיו נשמת חיים, לא כמו הדבור שהוא יוצא מהבל הפה בלא כח כלל, אבל אדם הנופח נופח בכח רב, והכח הוא בשביל שצריך להגביה משא גדול, וא"כ לכאורה מהו שנאמר וייפח, מאן דנפח מתוכיה נפח, ולפי הנ"ל א"ש כי להיות התלבשות הנשמה בגוף וכלי הוא התחברות ב' הפכיים שאינן ערוך זה לזה כלל, שנשמת אדה"ר שרשה גבוה מאד מבחי' חכמה דאצילות שזהו פי' אדם הראשון כמ"ש במא"א אות א' סל"ב ושתתלבש בגוף הגשמי שמעשייה הגשמיות לזה לחבר יחד ב' הפכיים כאלו בחיבור ויחוד אמיתי זהו ע"י בחי' כח היינו המשכה מבחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' הדבור ובחי' ממכ"ע וכמו בקי"ס להיות עלמא דאתכסיא בא לידי גלוי ע"ד עלמא דאתגלייא בעתיקא תליא כו' כמ"ש במ"א ועמ"ש בת"א פ' בראשית ע"פ וייצר ה' אלקים אל האדם כו').
ולפי הקדמה זו יובן היטב הענין האמור למעלה דבחי' שבט הוא כאשר הנשמה עדיין למעלה באצילות שאז היא נקרא' בחי' שב"ט כי שם הוא בחי' השתלשלו' והדרגה והוא כמשל השבט היוצא מן האילן כו' כן מקור כל הנשמו' הוא מז"א דאצילות (הנק' בחי' אילנא דחיי כו' שהוא הנק' אילן כמ"ש במא"א אות א' ספ"ח וע' זח"ג פ' אחרי נ"ח א' ובפ' אמור צ"ז א', ובפ' בשלח סו"ב סב"ב, פ' במדבר קי"ח ב', וע' במא"א אות ע' סי"ז בענין עץ).
מגומשם נמשכי' כל הנשמו' לבי'ע כו', אך כשהנשמ' עדיין למעלה נק' אז בחי' שב"ט שהוא רך פי' שאז הם נהני' רק מזיו השכינה שהוא מש' אדני' כו' וכאשר היא נשפלת ויורדת לגוף נק' אז מטה שהוא קשה והוא חזק יותר מן השבט (וכמשי"ת לקמן בע"ה), (ואפ"ל עוד דהנה ע"פ היש בה עץ אם אין פי' בזח"ג פ' שלח דף קנ"ח שבחי' עץ הוא אילנא דחיי בחי' ז"א כנ"ל וזהו כי האדם עץ השדה אבל בחי' אין הוא ע"ק שעז"נ והחכמה מאין תמצא כו'. ולכן י"ל שבהיותן בשרשן למעלה בחי' שבט היונק מן האילן היה שרשם רק מבחי' אצילות, אכן ע"י ירידתן בגוף ונה"ב שנפרדו מן האילן ונעשו בחי' מטה, אזי ע"י ביטול היש לאין ממשיכים גילוי בחי' אין שלמעלה מבחי' עץ, וזהו ענין מטה שיש בה הכח והחוזק ביותר כו' וזהו ענין מטה עוזך, ואיש משענתו בידו דפי' הרמ"ז ר"פ תולדות שהוא בחי' הוד דעתיק כו'). ומגיע' למדרגה נעלה שהוא בחי' צעקה אל הוי' כמשי"ת בע"ה.
ב. ולהבין זה היטב, צריך להבין תחלה ענין נדרי' הנ"ל, דהנה כנ"ל ששורש כנ"י הוא מז"א שמשם הם נמשכי' כו', והנה שורש ומקור של המאכלי' היא נעלה מן שורש הנשמו' כו' כי שורש ומקור של המאכלי' הוא מחיצוני' בינה (כי בהמאכל יש בהם בחי' טעמי' מתיקו' חמיצו' כו' והוא מבחי' עונ"ג המתגלה בבינה כידוע, משא"כ בשורש האדם שהוא למטה מז"א שאינו מתגלה שם העונג כ"כ כו' כנז' במ"א בארוכה ע"ש) אך לפי סדר ההשתלשלו' המאכלי' הם נשפלי' למטה מנפש האדם כי האדם הוא בחי' מדבר והמאכלי' הם בחי' צומח וח"י והוא מפני שנפלו בשבירה למטה (כנ"ל לעיל ע"ש) אבל שרשן נעלה מן שורש נפש האדם כנרא' שהם מחיי' את האדם וד"ל כנ"ל. והנה בהמאכלי' יש בחי' תערובת טו"ר (כי הם מעץ הדעת שהוא מעורב טו"ר כידוע). וצריך לברר את הטוב מן הרע כנראה בגשמיות כשהוא אוכל לתאבון כו' אז האכילה מגשמת אותו במאד והוא נופל יותר למטה ונתגשם ומסתירו בבחי' מסך מבדיל מעבודת ה' כו' וזוהי הרע שבהמאכל שמסתירו ומחשיכו במאד כו' ואינו יכול אח"כ מזה לידבק בה' ונתרחק מאלקותו כו', וכאשר הוא אוכל שלא לתיאבון כ"א בכדי שיוכל לעבוד אח"כ את ה' בכח האכילה ההיא, אזי האכילה ההיא מוספ' לו כח בעבודת ה' ויכול לעבוד באהבה יתירה מן כח האכילה ההיא דוקא, כי זוהי הבירור מבחי' הטוב שבמאכל ושורש הטוב של המאכל הוא הגבה למעלה מן שורש ומקור נפש האדם כנ"ל (וכמ"ש בזה בד"ה בהעלותך בענין שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם כו' ע"ש ואף שהיא. עמוד שב*). ואף* שהיא מסתרת אותו אעפ"כ יוכל לנצחו בעבודה מפני שהוא בחי' טוב וכשמנצחו אז הוא מוסיף לו כח, כמשל כשעושי' גדר ומסך בפני המים שלא ילכו כו' הנה אח"כ כשהם מתגברי' ודוחין את הגדר והמסך אזי ההליכ' בחוזק גדול ביתר שאת במרוצה גדולה וכח יתירה כו', מדכן כשהמאכל מסתירו קצת ואח"כ כשגוברו בעבודה ומנצחו אזי ניתוסף לו אהבה יתירה בכח גדול ביתר שאת משהי' קודם וד"ל ולכן התענית הוא בחי' קטנו' כי בתענית מקבלי' מבחי' מוחי' דקטנו' לבד ותורה היא בחי' גדלו' כידוע (פי' תורה נק' לחם ואכילה היא בחי' גדלו' המוחי' שמוסיף כח כנ"ל אבל תענית בלא אכילה הוא רק בחי' קטנו' המוחי' אך התענית נצרך לפי שע' כו' וד"ל). וזהו בחי' בע"ת שלמעלה מבחי' צדיקי' גמורי' וכנז' בזוהר הטעם דמשכי לי' בחילא דתאובתא יתיר, פי' כנ"ל שע"י התגבורת שלו על המסך המבדיל הוא בכח יתירה וחזקה כמשל המים הנ"ל, וד"ל. וזהו שקודם ירידת הנשמ' לגוף בעודה עדיין בשרשה באצילות, נקרא' אז בחי' שבט שהוא רך כו' ופי' מפני שאז הם מקבלי' ונהני' רק מזיו השכינה לבד שהוא בחי' ש' אדני כו' אבל כשיורד' הנשמה למטה ומתלבש' בהגוף ומהפכ' את המאכל לעבודת ה' נק' אז בחי' מטה, פי' השבט נתגשם ונעשה בחי' מטה שהוא בהתלבשותה בגוף, אך אף שנתגשמה אעפ"כ יש בה כח גדול וחזק יותר מקודם שירדה כו' ולכן כשיורד' בגוף הצעקה היא אל ש' הוי' למעלה מש' אדנ"י וד"ל, כמשל המטה שהוא קשה וחזק יותר מן השבט, והוא כנ"ל שע"י הבירור שבמאכל שמהפך עי"ז את היצה"ר לטוב וד"ל ניתוסף לה כח חזק ביתר שאת ונעשי' בחי' בע"ת דמשכי לי בחילא דתאובתא יתיר וד"ל. (וזהו הפי' הא' של קדש עצמך במותר לך, פי' כשהוא יכול לאכול שלא לתיאבון כו' כנ"ל יברר ויעלה אותו בבחי' קודש שהוא בחי' חכמ' ששם הוא הבירור כי בחכמה אתברירו ויברר את הטוב שבמאכל ויגביהו למעלה לבחי' קודש וד"ל. והפי' הב' של קדש עצמך כו' ית' לקמן בע"ה בענין נדרי' כו').
והנה נדרים הוא בבינה כי משם הוא מקור ושורש של כל המזונו' כנ"ל, וזוהי ענין הנדרים שיאמר קונם עלי כעולה כו' ומשפיל א"ע למטה מן המאכל ומגביה את המאכל שהוא עלי' כעולה כו', והמשפיל א"ע הקדב"ה מגביהו כו', ביאור הדבר הוא כי זו היא העצה בתורה בפ' נדרי' שכאשר הוא אינו יכול לברר את הטוב שבמאכל (היינו שיאכל שלא לתיאבון כו'), אזי העצה שישפיל א"ע ושידור נדר קונם עלי כעולה כו', פי' כי שורש ומקור של המאכלי' הוא בחיצוניו' בינה כנ"ל, ושם יסוד אבא הוא מלובש ומכוסה בתוך יסוד אימא ולכן אינו יכול להגיע לבחי' יסוד אבא (מפני שהוא מכוסה שם בתוך יסוד אימא כו'), לכן היא העצה שידור נדר שיאמר קונם עלי כעולה כו' שיגביה את המאכל למעלה הימנו שהוא לשורשו לבינה (שהוא למעלה משורש האדם שהוא מז"א כנ"ל) וישפיל א"ע למטה שהוא של חזה דז"א, והמשפיל א"ע הקדב"ה מגביהו פי' שע"י ההשפלה שישפיל ע"א למטה לחזה דז"א יגביהו הקדב"ה, כי יסוד אבא ארוך ומסתיי' בחזה דז"א, ויסוד אימא קצר כידוע ולכן בחזה דז"א שם מסתיי' יסוד אבא בעצמו בבחי' גילוי (בלא כיסוי כי אין מגיע שם יסוד אימא שיכסה) ולכן כשמשפיל א"ע למטה לחזה דז"א כו' יגיע שם להארת יסוד אבא שמאיר בלי לבוש וכיסוי, וזוהי שכל המשפיל א"ע הקדב"ה מגביהו שיגיע להארת יסוד אב"א והוא בחי' מהענוה של משה בחי' ביטול ונחנו מה ובחי' ראי' וד"ל (ויוגבה למעלה מבחי' מזונו' כי מזונו' הם בבינה והוא מגיע להאר' יסוד אבא וד"ל). ולכן יחיד מומחה שהוא חכם מפיר נדרי' מפני שהוא למעלה מבחי' נדרי' שהם בבינה (וכדכתי' ושמע אבי"ה שהוא חכמ' והפר כו') וד"ל. וזהו (הפי' הב' של קדש כו') קדש עצמך במותר לך, פי' כשאינו יכול לאכול שלא לתיאבון אזי ידר נדר לה' שיגביהו את המאכלי' לשרשן שהוא בבינה וישפיל א"ע למטה לחזה דז"א ושם יגיע לבחי' קודש שהוא הארת יסוד אבא שמאיר שם בבחי' גילוי מפני שהוא ארוך כו' כנ"ל וד"ל. (וזוהי שע"י בחי' קדש עצמך במותר לך כפי הב' פירושי' הנ"ל יוכל להגיע לבחי' קודש שהוא הארת יסוד אבא בחי' ראי', וכידוע שא"ס ב"ה בעצמו מלובש בחכמה יותר מבשאר הספירו' מפני שכלי חכמ' היא כלי השגת הביטול וא"ס שורה דוקא בכלי שהיא בטלה כו' כמבואר במ"א, וע"י שיקדש א"ע במותר כו', הן שהוא יכול לאכול שלא לתיאבון יקדש א"ע ע"י הבירור הטוב של המאכל כו' כנ"ל ויגיע עי"ז לבחי' קודש, והן שאינו יכול לאכול כו' וידור נדר כו' וישפיל א"ע ויגיע שם להארת יסוד אבא שמאיר שם בגילוי שא"ס ב"ה בעצמו שורה בו, וזהו כנ"ל מפני שבעוה"ז אין שום סדר וסגנון כלל מפני שהיא המרכז שנמשכי' אליה כל הקנינין כו' לכך יכול להגיע בעוה"ז למדרגה מאד נעלה לבחי' א"ס ב"ה בעצמו בלי שום סדר והדרגה מה שלא הי' יכול להגיע כן למעלה מפני ששם הוא הכל בהדרגה וסדר וד"ל וכמשי"ת אי"ה).
וזהו וידבר משה אל ראשי המטו' לבני ישראל לאמור זה הדבר אשר צוה הוי' כו', פי' משה הוא בחי' יסוד אבא כי מן המים משיתיהו מן ימא עילא' בחי' חכמ' בחי' ראיי', וידבר הוא לשו' הנהג' שהנהיג והמשיך האור והשפע מן א"ס ב"ה, אל ראשי המטו', פי' מטו' הוא בחי' ז"א כשהם המדו' מטה כלפי חסד כו' והוא כאשר הם נמשכי' ונוטי' כלפי חסד או כלפי גבורה כו' וראשי מטו' הוא קודם שנמשכי' ונוטי' והוא כשהם עדיין בבחי' דעת הכולל חו"ג (והוא בחי' מיתקלא קודם שמכריע כו' שיוכל לנטו' לכאן או לכאן וד"ל כמשי"ת במ"א ע"ש). (ולכן נק' בחי' מטו' מפני שירד למטה ונתגשמו ונתחזקו יותר ע"י המאכל כו' אך בשרשן נק' בחי' שבט וד"ל). לבני ישראל הם בחי' נה"י שיושפע להם מבחי' יסוד אבא שיוכלו לאמר זה הדבר אשר צוה ה' כו', פי' כמארז"ל שכל הנביאים נתנבאו בכ"ה, לבד ממש"ה שניבא בז"ה, ופי' כי כל הנביאי' במראה ודמות אליהם אתודע כו' (והיא אספקלריא דלא נהר' בחי' מל' כידוע בחי' דמות לבד) לבד ממשה שניבא בזה (שהיא אספקלריא דנהרא) פי' זה הוא בחי' ראיי' עצם הדבר (כמו שמראי' באצבע זה הדבר שאנו רואין וד"ל). והוא מפני שבחי' משה הוא בחי' חכמה בחי' ראיי' (יסוד דאבא) ולכן דיבר והנהיג משה לבני ישראל שהם נה"י את בחי' ראיי' שהיא חכמה שיוכלו גם הם לאמר זה הדבר בחי' ראיי' ולא בחי' דמות וד"ל. והוא כמבואר במ"א עמרז"ל השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך פי' שיהי' בכל עסקך בתורה ומצות ובתפלה, בדבורו בתורה וכו', שהדיבור שמדבר מוהוא דבר ה' המדבר בפי' והוא אינו כ"א כלי לדיבורו ית' שיתלבש בו, וזהו השמע לאזנך כו' פי' שישמיע לאזנו מה שאתה היא כ"ב אותיו' דבר ה' שמא' עד תי"ו (והה"ג מנצפ"ך כידוע) מוצא מפיך שפיך הוא רק כלי לדבר ה' המתלבש בך ואתה הוא המוצא מפיך ומדבר כך ואתה תשמע זאת (כאלו אתה דבר בפ"ע השומע דבר ה' והוא מדרגה גדולה מאד בחי' ביטול המוצא כאילו אינו והדיבור שמדבר הוא רק דיבור עליון של ה' ב"ה שמתלבש בו, והוא שומע דבורו ית'), וזהו בחי' משה שהמשיך לבני ישראל שיוכלו גם הם לומר בעסקם בתורה ותפלה, זה הדבר אשר צוה כו' בבחי' ראיי' כנ"ל, והם שומעי' בבחי' ביטול וד"ל וכמשי"ת במ"א באריכו' יותר וד"ל. (וכמ"ש המגיד לב"י אני אני המשנה המדברת בפיך וד"ל כמבוא' במ"א ע"ש).