מטות כו' ל' נטי'

מומטות כו' ל' נטי'

מטות. בקורקע' הוא בשרש נטה וחילק לג' ענינים הא' לשון נטייה, נטית ימינך, נטיתי לבי לעשות חוקיך תלים קי"ט קי"ב, כנחלים נטיו בלק כ"ד ו', והנה תפלה הנק' צלותא זהו לשון הטייה כמ"ש בביאור ע"כ יאמרו המושלים, דתרגום לא תטה משפט לא תצלי, והטיי' זו הוא המשכת יהי רצון כו', להטות לבבינו אליו, הטה ה' אזניך ושמע תלים פ"ו א', וא"כ י"ל מטות ג"כ שייך בהם ענין הטיי' להטות לבבינו אליו, וכן כנחלים נטיו, וגם ממשיכים יהי רצון כו' וע' זהר ויגש ע"פ בורא השמים ונוטיהם. הב' לשון מטה, הנה מטתו שלשלמה, וישתחוו על ראש המטה, וא"כ אפ"ל שכשנקראו מטות היינו על שהם ממשיכים בחי' מטתו שלשלמה וכמ"ש בזהר במדבר קי"ח בענין שהקב"ה נותן מטתו בין צפון לדרום שהם דגל מחנה דן ודגל מחנה אפרים, וגם היכל קדה"ק נק' חדר המטות. הג' לשון מטה והוא ג"כ שבט רק י"ל כשהזקין נק' מטה, ונק' מטות אחר יצ"מ שאז הם ס"ר שהוא ענין ואו כשכלול מיוד הא ר"ל ואו פעמים יוד כשתאמר כן ה' פעמים היינו ופ"י עולה ששים אח"כ עוד י' פעמים ששים עולה ת"ר, פ"ג יוד פעמים ת"ר עולה ששה אלפים פ"ד יוד פעמים ששה אלפים עולה ששים אלף, פעם ה' יוד פעמים ששים אלף עולה ששים רבוא נמצא הוא"ו נכפל עם היו"ד ה' פעמים, ולמעלה זהו כללות הוא"ו תפארת כשכלול מחכמה ע"י הבינה, ואז נקראו מטות, היינו ואו גדולה משא"כ שבטים נק' גם קודם יצ"מ כמ"ש בחומש ס"פ ויחי כל אלה שבטי ישראל כו'. ולכן כשנעשו בבחי' מטות דהיינו ס"ר שאז הם מרכבה שלימה דוגמת ד' מחנות שכינה שלמעלה עי"ז יכולים להמשיך בחי' מטות ל' הטייה הט שמים ותרד, וגם ענין חדר המטות כו'.

ובמד"ר ס"פ לך פמ"ז אבל אלו מטות פי' במ"כ חזקים א"כ י"ל ע"ד או יחזק במעוזי, ישעי' כ"ז ה', עץ חיים למחזיקים בה, משלי ג' י"ח, ומחזיקים בבריתי ישעי' כ"ו ד', ובפ' עקב י"א ח' ושמרתם את כל המצוה כו' למען תחזקו כו' ופי' באוה"ח כל המצוה ירצה אל עסק התורה כו' מזשנותנת לו כח וגבורה כמ"ש אני בינה לי גבורה וע' זהר ויחי דף בענין ואם בגבורות שמונים שנה.

אך ^* כאן פירש רבינו ז"ל דמטות נק' ע"ש הירידה למטה שנעשו נפרדים לכן ראשו למטה, וי"ל דבחי' זו זהו מט"ט שנק' מטה והוא שורש לעה"ד טו"ר וא"כ אולי מטות נק' ע"ש התלבשות בעה"ד טו"ר, ובחי' שבטים הן ענפים מאילנא דחיי, כי האדם עץ השדה, אך ע"י התשובה נעשים מטות ע"ד כי מטה נק' ג"כ יסוד דאבא, ואפ"ל עליי' זו ע"ד מ"ש בזח"א וישב קפ"א בענין מט"ט שעליו נאמר הנה ישכיל עבדי כו' וגם מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם כו', ואיש משענתו בידו, וע' זח"ב עב א' חותמך ופתילך ומטך הם נה"י שמהם מתברכא המ' הנק' מטתו שלשלמה, א"כ לפ"ז זהו ע"ד שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, בדרוש השני שחורה אני ע"י הירידה שנעשית בחי' מטה לגבי בנו"י שהן בחי' שבט הפונה למעלה, ונאוה שעי"ז נעשית בחי' כלה לקבל הטפה מח"ע, והיינו מבחי' חותמך ופתילך ומטך כו' כנ"ל, לכן עי"ז דוקא יכולים לקבל בחי' זה הדבר, משה נתנבא בזה אספה"מ בחי' חכמה עילאה, וזהו ג"כ שהמטה ענינו מלמעלמ"ט ולא כמו השבט שעולה מלמטלמ"ע כי ומטך זה מלה"מ שאז כי ההרים ימושו כו' וברית שלומי לא תמוט, ואולי ומטך לפ"ז הוא הקו וחוט מאור א"ס כו'.