ומקנה רב

א'שלטומקנה רב

פ' מטות

ומקנה רב היה לבני ראובן כו' והנה המקום מקום מקנה, יש להעיר ממ"ש רבינו בענין השבטים ויוסף שלכן היו השבטים רועי צאן, יען כי היו בחי' מרכבה שהיו תמיד בבחי' ביטול ע"כ בחרו להם להיות רועי צאן שאין בזה טרדה כ"כ מלהפסיק המחשבה והביטול, ואמנם ביוסף כתי' ויבא הבית לעשות מלאכתו ות"א למיבדק בכיסיה^* דחושבניה שזהו טרדא, ולכן חשבוהו לאיש מצרי, אך באמת זה הי' מפני שנשמתו מבחי' אצי' שהוא אלהות לכן אין מטריד אותו כלל עניני עה"ז ואף שהי' עוסק בכיסיה דחושבני' הי' גם אז מרכבה כי בחי' אצי' שהוא אלקות סובל ב' הפכיים כאחד, משא"כ השבטים הי' נשמתם מבחי' בריאה י"ב בקר, ועד"ז י"ל ענין ומקנה רב היה לבני ראובן שבחרו להם עסק מקנה כדי שיוכלו להיות תמיד בבחי' ביטול. ועוי"ל שזה שהיו תמיד רועי צאן לפי שגם שרש נשמתם נמשך מבחי' י"ב בקר דבריאה ע"כ הי' עסקם להיות רועי צאן, וע"ד המבואר במ"א ענין ונתתי עשב לבהמתך ע"ב שין להמשיך הדעת לנה"ב וזהו ענין שתים לפניה דק"ש כמ"ש בד"ה כי תצא למלחמה על אויבך ובד"ה ונתתי לך מהלכים ובענין מארז"ל אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו כו', ובמא"א אות מם סצ"ט כ' מקנה בסוד המל' בו מה, והיאיר נתיב הגיה שצ"ל קן מה ור"ל שהוא קן לבחי' מה שהוא ז"א שם מה כמש"ש סל"א, והיינו כנ"ל שהשבטים שהיו מרכבה בבחי' מה וביטול ע"כ היו רועי צאן, ובפ' לך לך דפ"ג סע"ב ע"פ ואברם כבד מאד במקנה כו' מאד א'שממסטרא דמזרח במקנה מסטרא דמערב, ופי' המק"מ מאד גימט' מ"ה ושם מ"ה בתפארת שנק' מזרח, מקנה הם החיילות ומל' נק' א"ח א"נ מקנה היא בהמה גימט' ב"ן שהיא מל' עכ"ל, ועי' מענין מאד שהוא שם מ"ה בד"ה לבבתיני אחותי ועמ"ש בת"א פ' בראשית סד"ה יבל הוא הי' אבי יושב אהל ומקנה שבחי' אוהל הוא בחי' מקיף ולכן יוכל להיות גם למקנה להמשיך למטה כמו יעקב שהי' רועה צאן מקל לבנה ולח כו' ע"ש.

והנה מקנה מלשון קנין כמ"ש מקניהם וקנינם וישלח ל"ד כ"ג, עושה מקנה וקנין יחזקאל ל"ח י"ב. והענין עפמ"ש בד"ה כי תקנה עבד עברי שהקנין הוא המשכה מהעלם אל הגילוי וקנין עבד עברי להמשיך לו הדעת משרשו שמבחי' בעבר הנהר כו' ע"ש בהביאור בענין ברוך קונך באצי' שהוא מההעלם אל הגילוי. ועד"ז י"ל בענין מקנה שהוא להמשיך לנה"ב משרשה מבחי' י"ב בקר שעי"ז תבא להתפעלות ע"ד והחיות נושאות. א"נ להמשיך לה מבחי' בהמה רבה שלפני האצי' ע"ד והכשבים הפריד יעקב ועמ"ש בת"א פ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים. א"נ הקנין במשיכה וכסף מ"ן ומ"ד כמ"ש בדרוש בהמ"ז גבי ארץ כנען, וע' מענין ומקנה רב ברבות ס"פ בהעלותך רס"ה ד' בכורות פ"ק ד"ב, ואין שם דרש, רבות ס"פ מטות הפיל את המדינים ואח"כ ומקנה רב את העיקר טפל כו' נחלה מבוהלת כו', בקהלת רבה פ"ו ג' ס"פ ונתתי את לבי קהלת א' י"ג מדבר בשבחן אבל שבטי ראובן וגד שהרחיקו עצמם מן הגזל לפיכך נתן הקב"ה נחלתן במקום שאין בו גזל שנא' והנה המקום מקום מקנה, שם פ"ח ג' בפסוק קניתי לי עבדים כנסתי לי, סי' ב' ז"ח פי' גם מקנה בקר וצאן אלו הקרבנות הה"ד מן הבקר ומן הצאן תקריבו כו' ומקנה רב הי' לבני ראובן כו', א"כ י"ל המכוון מענין ומקנה רב הי' כו' ע"ד הקרבנות העלאת נה"ב, שם צ"א ג' ס"פ ראיתי את הענין סי' ג' אבל שבט ראובן וגד שהרחיקו עצמם כו' כדלעיל.

ב) והנה ביאור ענין והנה המקום מקום מקנה היינו שמשם מקור השפעת חיות נה"ב והוא מבחי' ש' ב"ן ונתתי עשב כו'. אמנם עכ"ז אינו דומה לא"י שנא' בה ארץ חטה ושעורה כו' כי עשב גדל מהארץ עצמו שלא ע"י זריעה, והוא מבחי' מל' עצמה, אבל חטה ושעורה גדל ע"י זריעה שהוא מבחי' אור זרוע לצדיק מה שמקבלת מז"א כו' לכן גם שעורה שהוא מאכל בהמה גבוה הרבה מבחי' עשב. ובספר הגלגולים פט"ז דעבר הירדן מל' דיצי' וג"ר דעשי' אבל א"י ו"ק דיצי' כו'. והנה ביהושע סי' כ"ב י"ט ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם עברו לכם אל ארץ אחזת ה' כו' ופירש"י שלא בחר הקב"ה להשרות בה שכינתו, והרד"ק פי' אם טמאה היא בעיניכם לפי שאין המשכן שם, ובכלי יקר השיג עליו דהפי' בפועל ולא בעיניהם אכן טעמו חלוש דלדבריו היא טמאה מחו"ל, וזה אינו וח"ו לומר כן דלכאו' נוהג בה תרומות ומעשרות מדאורייתא וכל המצות התלויות בארץ, וכן מבואר ברבות נשא פ' ז' עשר קדושות הן א"י מקודשת מכל הארצות כו' ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן כו' ע"ש הרי עכ"פ עבר הירדן הוא בכלל קדושת א"י המקודשת מכל הארצות, רק א'שמאכי נק' ארץ שמלכך נער מט"ט משא"כ א"י מלכך בן חורין דא קוב"ה. והענין ע"פ מ"ש ברבות ויצא ר"פ ע"ב ע"פ וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים, חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה יותן את הארץ הזאת לעבדיך, והביא שם הידי משה פירש"י שאמר הכתוב שהי' קציר חטים ללא צורך אלא רמז הכתוב שהלך בימי קציר חטים ומצא דודאים קודם החטים וחזר לביתו כמו"כ עשה לסוף שהלך לכבוש א"י ולקח חלקו מעבר לירדן הקודם עכ"ל, ולמדנו הפי' כי כערך דודאים לגבי חטים כמו"כ ערך עבר הירדן לגבי ארץ ישראל, כי א"י נק' ארץ חטה כו'. ועיין^* עוד מענין הדודאים בפ' ויחי דרמ"ב^* סע"ב. אך מה ענין עבר הירדן לדודאים הענין ע"פ מ"ש בזהר ויצא קנ"ו הדודאים נתנו ריח ואינון תרין כרובים כו', ובמק"מ שם שהם מט"ט וסנדל שבהם ועל ידם ההעלאה ריח מ"ן של נש"י וגם על ידם נמשך המ"ד כי הם זו"נ דבריאה. וענין העלאה זו יובן עפמ"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים שסנדל קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל כי הוא בחי' לבוש לבחי' מל' המתלבשת בבי"ע הנק' והארץ הדום רגלי והמנעל והסנדל מעור הבהמה בחי' חיצוניות ש' ב"ן שממנו שרש נה"ב, וע"י בירור נה"ב נאמר מה יפו פעמיך בנעלים כו' ע"ש והם הנקראים דודאים, כי דודאים דוגמת זו"נ שנק' דודים כמ"ש בפ' ויקרא דף ד' בענין שתו ושכרו דודים, אך זו"נ דבי"ע נקראים דודאים שתוספת הא' הוא להקטין הענין כמו עשתי עשר לגבי שתי עשר שמה שניתוסף אות א' נחסר המספר וכמ"ש מזה בפ' פקודי דרל"ג כל מה דאוסיף גרע והוא ע"ד ריבוי הכלי ומיעוט האור וכל מה שנמשך ומשתלשל למטה נעשה ריבוי הכלים שהן האותיות אבל האור מתמעט עד שמשתלשל בק"נ ששם מגודל ריבוי ההעלמים נעשו יש ודבר נפרד לגמרי ומתמעט האור כו', ועד"ז הוא ענין דודאים שהם זו"נ דבי"ע, שהכלים דבי"ע הן נבראים ואינן ערוך לכלים דאצי' שהן אלהות ע"כ נק' דודאים בתוס' אות על בחי' דודים, והוא כענין אהבה זוטא לגבי אהבה רבה, וגם הוא האהבה שנתברר מנה"ב דק"נ שנתברר להיות האהבה לאלקות כנ"ל בענין מנעל שהוא מעור נה"ב לכן נק' אהבה זו דודאים כו'. וברבות בשה"ש לז"א ע"פ הדודאים נתנו ריח, הדוד האחד תאנים טובות מאד זו גלותו של יכניה והדוד האחד תאנים רעות מאד זו גלותו של צדקיה כו' שני הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח עכ"ל, היינו ריח בגדיו לבושי' ממעשה המצות של הצדיקים וריח בוגדיו דבע"ת.

ג) ורש"י בשה"ש ע"פ הדודאים פי' ע"ד מ"ש בירמי' רסי' כ"ד הראני ה' והנה שתי דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' כו' הדוד האחד תאנים טובות מאד כו'. ובעירובין פ"ב דכ"א סע"א אלו צדיקים גמורים, והדוד האחד תאנים רעות מאד אלו רשעים גמורים ושמא תאמר אבד סברם כו' ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח עכ"ל והוא ענין ריח בוגדיו. והנה ענין תאנים מבואר ברבות בראשית ס"פ ט"ו שהוא הי' עץ הדעת ע"ש ע"פ ויתפרו עלי תאנה לבן מלכים שקלקל עם א' מהשפחות כו' וכ"ה שם פי"ט עלי א'שמבתאנה שהביא תואנה לעולם פי' המ"כ יללה ובכי ודרש תאנה ותואנה ע"ד תאניה ואניה וע"ד ואנו ואבלו, והאלקים אנה לידו, ובזח"א בראשית כח"ב ויתפרו עלי תאנה אתכסו בכמה קלפין מערב רב כו' ומש"ש אבל לגבי ציצית ויתפרו עלי תאנה וכ' במק"מ נראה כי תאנה היא מל' כמ"ש בפ' שלח לך ע"פ ומן התאנים ונודע כי ציצית בנוק' וזהו עלי תאנים שהם ציציות שבאו מהמל' עכ"ל י"ל זהו בחי' תאנים הטובות ועה"ד היינו תאנים הרעות, ובדף ל"ו ע"ב כי ערומים הם דאבדו זיהרא עילאה ע"ש במק"מ ויתפרו עלי תאנה כו' אילנא דאכלו מיני' וכ"ה דנ"ג ע"ב קעב"ב ואזיל אבתרי' אדם כו', וא"כ עלי תאנה כענין ערלה החופה כו' ק"נ, ואתחנן דרס"א סע"ב ותפקחנה עיני שניהם בעפושא דהאי עלמא כו' וע' במ"נ בתחלתו א"כ הוא חכמה דעה"ד טו"ר כמו חכמות חיצוניות וע"ש במק"מ ובפ' ויקהל דר"ח ע"ב דלבוש כתנות עור שהלבישו הקב"ה הוא מחשמ"ל הסובב ג"ע דעשי' ומק"נ, א"כ עכצ"ל דעלי תאנה גרועים מק"נ והיינו כמ"ש בפ' וישלח קעב"ב וכ"מ בזהר פ' שלח דק"ס ע"א ע"פ ומן הרימונים ומן התאנים כו' לסטרא דמינאי, ובעמה"מ שער ששי פע"ב דמ"ב ע"א שער קרית ארבע פרק קמ"ח דק"כ ע"ד שער ט"ז פמ"ה קנד"ג. אמנם מצינו ג"כ תאנה לשבח כמ"ש בהושע סי' ט' י' כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם, וברבות ר"פ בראשית האבות עלו במחשבה שנאמר כבכורה בתאנה כו' ע"ש ובפ' לך לך ר"פ מ"ו התאנה הזו בתחלה אורים אותה אחת אחת כו' עד שאורים אותה בסלים ובמגרפות כך בתחלה אחד הי' אברהם כו' ואח"כ ובנ"י פרו וישרצו כו' מה התאנה הזו אין לה פסולת אלא עוקצה בלבד כו' כך אמר הקב"ה לאברהם אין בך פסולת אלא הערלה העבר אותה כו' והי' תמים. הרי מבואר דתאנה מורה על כללות שרובו ככולו טוב ואין בו פסולת רק מעט מזעיר. ובפ' וירא ר"פ נ"ג כי תאנה לא תפרח חבקוק סי' ג' י"ז זה אברהם האיך מד"א כבכורה בתאנה כו'. וכן ר"פ ואתה תצוה בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל בגפן ותאנה כו' כבכורה בתאנה כו'. ובמגילת אסתר בפסוק ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה תאנה אמרה כו' שנמשלה ישראל כבכורה הה"ד כבכורה בתאנה ובברכות דנ"ז ע"א הרואה תאנה בחלום תורתו משתמרת בקרבו שנא' נוצר תאנה יאכל פריה במשלי סי' כ"ז י"ח, ובפ"ה דעירובין דנ"ד סע"א מאי דכתי' נוצר תאנה יאכל פריה למה נמשלו דברי תורה כתאנה מה תאנה זו כו' אף ד"ת כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם, וברבות נשא פי"ב דרמ"ח סע"ד ע"פ ויהי ביום כלות משה הה"ד נוצר תאנה כו' מדבר ביהושע שהוא שימש את משה כו' למה נמשלה תורה כתאנה כו' והתאנה נלקט מעם מעט כך התו' היום לומד מעט ולמחר הרבה כו', וכ"ה עוד ברבות פ' פנחס ע"פ יפקוד ה' איש כו'. והנה ס"פ נוצר תאנה ושומר אדוניו יכובד פי' בזהר תרומה קל"א ע"א שומר דא מט"ט ושומר אדוניו, והיינו כי יהושע בן נון נער והוא בחי' מט"ט שעליו נאמר נער הייתי גם זקנתי, והוא ג"כ ענין הדוד האחד משני דודאים הנ"ל שבו תאנים הטובות, ונק' שומר אדוניו כי השכינה מתלבשת בו ביומין דחול והיא היא בחי' תאנה כמ"ש במאו"א תאנה המל' בקבלתה מבחי' שם אהי', והוא עפמ"ש בלק"ת פ' עקב דהיינו שמקבלת ממוחין דאימא ובתוכן מוחין דאבא וזהו נוצר תאנה א'שמגהם מוחין דאימא יאכל פריה הם מוחין דאבא, א"כ המל' בקבלתה ממוחין דאימא נק' תאנה. עוד כ' המא"א שגם בינה נק' תאנה לכן נא' נוצר תאנה על יהושע ששימש את משה כי משה זכה לבינה, ולכן מט"ט נק' ג"כ שומר אדוניו כנ"ל. ואפשר לבאר כי תאנה הוא מלשון תואנה הוא מבקש בשופטים סי' י"ד שהוא ע"ד עלילה והוא כענין ערמה ומרמה, ועם היותו רע כמ"ש והנחש הי' ערום אך יש ג"כ ערמה טוב כמ"ש כל ערום יעשה בדעת משלי סי' י"ג ט"ז וכן נאמר ריש משלי לדעת חכ' כו' לתת לפתאים ערמה ובילקוט ריש משלי אמר שלמה אני הייתי פתי ונתן בי הקב"ה ערמה כו' מן כמה שנים אדם צ"ל בו ערמה מבן עשרים שנה ובמשלי סי' י"ד ח' חכמת ערום הבין דרכו ופרש"י מי שהוא חכם הבין דרכו לפלס אורחותיו, וא"כ י"ל דבחי' זו בקדושה היא בחי' העליונה שבחכמה ולכן אמר המדרש מבן עשרים שנה כי אז זמן המשכת מוחין דאבא בנפש כמ"ש בע"ח שכ"ד בענין מארז"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים, ועד"ז איתא בזהר באדרא דנשא קמ"ד ע"א ע"פ אני חכ' שכנתי ערמה, א"ת שכנתי אלא שכינתי כו' הה"ד ה' בחכ' יסד ארץ כו' ודא חכמה סתימאה, נמצא שרש הערמה מבחי' החכ' העליונה ולכן אין הערמה מושג לזולתו, ושרש ענין ערמה זו דקדושה היא ע"ד עם עקש תתפל והוא כי והנחש הי' ערום וצריך להתנהג עמו ג"כ בערמה, וכמו הנהגת אסתר עם המן, ועד"ז צותה רבקה ליעקב בענין לקיחת הברכות, ועמ"ש סד"ה ראה ריח בני שהברכות היו המשכות מבחי' שלמעלה מהדעת ע"כ בא אחיך במרמה כו' וכמ"ש בד"ה מה טובו בענין ויעקבני זה פעמים כו', ועד"ז הוא ענין שעיר המשתלח, ע' בפ' אמור ד"ק סע"א עד דנטיל עיטא כו' ובפ' וישלח דקס"ו ע"ב ויותר חכמה ועקימו עביד בדא מכל מה דעביד כו' ע"ש, והנה בחי' זו עיקרה תושבע"פ ששרשה מח"ע שנק' אבא יסד ברתא ועיקרה סייגים וגדרים לבלתי יוכל הרע להתערב כלל וזהו ע"ד אני חכמה שכנתי ערמה, וזהו שאמרו פ"ה דעירובין וברבו' פ' נשא שנמשלו ד"ת לתאנה, וקאי על תושבע"פ ובמ"א נת' דתושבע"פ נק' אילנא דטו"ר וכמו"כ בתאנה והיינו שמברר עה"ד טו"ר, ומ"ש תאנה מלשון תואנה ועלילה יש להעיר מענין נורא עלילה על בנ"א וזהו ענין תאנים הטובות, אך לעו"ז בחי' ערמה דנחש זהו ענין תאנים הרעות. והנה שייכות ב' דודים הנ"ל לבחי' הדודאים שהם מט"ט וסנדל היינו כי מט"ט הוא ביצירה וסנדל בעשיי' ובעשיי' רובו רע כמ"ש אף עשיתיו וכמ"ש האריז"ל גבי כנגד ארבעה בנים דברה תורה דרשע הוא בעשייה, גם עבד כנעני ועבד עברי הן בעשייה ויצירה וכמ"ש מזה ע"פ וכי ימכור איש את בתו כו' ובפסוק כפיו מדוד תעבורנה היינו מבחי' עבדות, נמצא הדוד הא' של תאנים הטובות זהו בחי' עבד עברי מט"ט דיצי' וע' מזה פ' תצא דרע"ח א' ובפי' הרמ"ז שם ועמ"ש ע"פ כי תקנה עבד עברי כו', והדוד הא' של תאנים הרעות הוא בחי' סנדל דעשי' אשר תאנים הרעות הם עבד כנעני שרובם רשעים כו' עבדא בהפקירא ניחא לי' פריקות עול, ועכ"ז רשעים מלאים חרטות וכשיבאו לבחי' תשובה סנדל קושר כתרים גם מתפילתם וזהו הדודאים נתנו ריח, ועמ"ש במ"א בענין רוכב על כרוב קל שלו שהוא מט"ט כו'.

שדמד) ונשוב לענין הדודאים שהם מט"ט וסנדל הנק' מנעל וסנדל שהם מעור בהמה רק סנדל עור קשה יותר שההסתר, ועכ"פ הן מקור ההשפעה לנה"ב נפש השכלית שמק"נ, והם נק' כרובים בחי' נער אנפי זוטרי נער הייתי כו' שר של עולם, וע' מענין דודאים במא"א אות ד' סעי' מ"א מ"ט נ' נ"א ומענין סיר אות סמך ס"ו והבשר המתבשל בסיר י"ל חשמל כמש"ש אות ב' סי"ג והוא ג"כ ענין בירור נה"ב בדוד וסיר הנ"ל וזהו ענין משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה שהם בירורי ק"נ וע' סד"ה והי' מדי חדש גבי יבא כל בשר להשתחוות, גם יש להעיר לענין דודאים מענין דו פרצופים שלכן הביאוהו בגמ' פ"ב דעירובין קרוב לענין דיומדין, וזהו"ע שהדודאים מסייעים להריון ולידה, אך עכ"ז לא שעיקר ההריון ולידה נמשך מהם רק שהם מסייעים לבד כמ"ש בפ'* ויצא דקנ"ו סע"ב ודקנ"ז ע"א דעיקר בני במזלא תליא, והוא כמו"כ בענין לידת המוחין אהוי"ר שעיקר ההמשכה מהאהבה המוטבע בנה"א שהיא בעצם למעלה מהשכל המושג ונק' במזלא תליא בחי' מזלייהו חזי שרש הנשמה רק שעכ"ז להיות גילוי בחי' זו זהו ע"י ההתבוננות שעי"ז נמשך גם בנפש השכלית שתבא ג"כ לבחי' אהבה וזהו ענין הדודאים שהם מסייעין הלידה כי הם מקור ההשפעה לנפש השכלית, וזהו ענין ונתתי עשב בשדך לבהמתך שהוא השפעת הדעת לנה"ב בהשכלת מאין ליש, וזה נמשך מבחי' הדודאי' הנ"ל שהם בחי' עשב עב שין, ואפשר שזהו ג"כ ענין דודאי תאנים שיש בהם מתיקות השפעת ההשכלה באלקות שיהי' מושג גם לנפש השכלית, אך בחי' קציר חטים הוא למעלה מבחי' עשב שהוא מאכל אדם שלמעלה מעלה מבחי' מאכל בהמה כי חטה כ"ב אתוון דאורייתא שמהם נמשך הדעת שיודע לקרות אבא שהוא ענין ההתקשרות בא"ס ב"ה ממש שלמעלה מעלה מבחי' ממכ"ע וסוכ"ע, ולמעלה מעלה ממה שאפשר להשיג ע"י נפש השכלית כמ"ש בד"ה וידעת היום שלהיות בחי' דעת והשגה באלקות אינו רק בבחי' ממכ"ע שעז"נ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וזהו"ע ונתתי עשב בשדך לבהמתך שגם נפש השכלית הנק' בהמה שהיא משם ב"ן יכולה להשיג בחי' זו והוא הנמשך מבחי' הדודאי' הנ"ל וכמ"ש אנוש כחציר ימיו דקאי על מט"ט כמ"ש בפ' פנחס דרי"ז וכתי' מצמיח חציר לבהמה, אך בבחי' סוכ"ע אני ה' לא שניתי אין שייך שום השגה כ"א בחי' אמונה אך צ"ל ורעה אמונה לפרנס האמונה והיינו ע"י חטה כ"ב אתוון דאורייתא ועמ"ש מענין חטה בד"ה וספרתם לכם, וזהו מאמר המדרש ע"פ וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים חנוך לנער כו' וכדפירש"י שזהו ע"ד שאמרו שבט ראובן יותן לעבדך דהיינו שטוב הי' יותר שיומשך אחר קציר חטים שהוא מאכל אדם משיביא דודאים שהוא עשב אלא שתפס דבר המצוי ובא בראשונה, כי חטים הוא מאכל אדם לכו לחמו בלחמי עמ"ש בד"ה ראשי המטות ענין לחמי שממשיך חיות בע"ס דאצי' שיהי' בהם התקשרות האור וכמו"כ לכו לחמו שיהי' בהנשמה התפעלות והתקשרות בעצמות אור א"ס ממש כנז' בד"ה בכ"ה בכסליו ענין מס"נ באחד של הנפש אלקית, ועמ"ש מזה בד"ה עד דלא ידעי כו' שהמס"נ נמשך מבחי' שלמעלה מהטעם ולכן חטים אין בהם א'שמהטעם ומתיקות כמו תאנים ועמ"ש דוגמת זה בד"ה וכל העם רואים את הקולות בענין קול השופר שאין בו מתיקות, ואעפ"כ הניח הקציר חטים והביא דודאים שהם עשב בחי' מזון נה"ב השכלית והוא ההשגה בממכ"ע, אלא לפי שהוא דבר המצוי לו קודם החטים ר"ל שבבחי' ממכ"ע שייך ידיעה והשגה ממש שמושג גם לנפש השכליות כמ"ש ומבשרי אחזה אלוה, אחזה ממש, משא"כ בבחי' סוכ"ע אין שייך רק אמונה שנק' עטרה בחי' מקיף, וזהו חנוך לנער כי בחי' דודאים נק' כרובים בחי' אנפי זוטרי בחי' נער מט"ט, והרמ"ז פ' תולדות קל"ד כ' שהדודאים הם צורת אדם והיינו בחי' נער כנ"ל, ועמש"ר ההפרש בין קצח וכמון ובין חטה בד"ה הכל היום יחרוש החורש בבוך על ב' פערטיל נייר המתחיל להבין ההפרש שבין קודם התיקון, דקכ"ז ע"ג. וע' במא"ע פ' מטות ע"פ ומקנה רב.