הג"ה לד"ה החלצו

א'שלזהג"ה לד"ה החלצו

הג"ה לד"ה החלצו^*

(הג"ה והנה ע"פ הנ"ל יש לפרש מ"ש בס"ד דהתיקון להיות משגיחין אפין באפין נמשך ע"י בחי' מתקלא כמש"ל עד דלא הוה מתקלא כו', והענין כי הרי העיקר ההתכללות נעשה ע"י הדעת כי דעת עליון מחבר חו"ב ודעת תחתון מחבר המדות כו' ואיתא בלק"ת בישעי' ע"פ מי מדד בשעלו, הדעת נק' משקל כי הלא הדבר הנשקל אם הוא שוה או פחות לא יוכר אלא בלשון המשקל שבאמצע ובו יוכר. וידעת כי סוד לשון הוא הדעת העליון כו' ואבנא למשקל הוא בחי' י' חכמה כו' וע"י הדעת נשקל אותו אבן אם כבדה או קלה כו' עכ"ל.

א'שלחוהנה פי' אבנא למשקל בה דא יו"ד מבואר במ"א ע"פ הרע"מ פ' תשא שהוא ענין המשכות והתגלות החכ', הנק' י' שיורדת כאבן היורד מטה מטה כי כולם בחכ' עשית, אך אין ההתלבשות החכ' בכולם בשוה שלכן יש התחלקות המדרגות אפי' באצי' וכ"ש בבי"ע כו', והנה לפי ערך המשכת החכמה כך הוא עליות הניצוצים כי בחכ' אתברירו, והשוקל בחי' חכ' כמה יהי' התלבשות החכ' בכל עולם לפי ערכו ובכל בחי' בפרט הוא ענין מתקלא שנק' לשון המשקל שהוא בחי' דעת עליון של אא"ס והיינו לפי שהוא בחי' שלמעל' מהחכ', וכנ"ל ששרשו מאוירא שלמעל' גם מח"ס לכך הוא המשקל כו"כ יהי' גילוי החכ', וכמש"ל פ' שמות ע"פ איה סופר איה שוקל איה הוא בחי' סובב דקמיה כחשיכה כאורה ממש הנה הוא עצמו הסופר והשוקל כו' וז"ש ג"כ בס"ד ספרא דשקיל דהיינו מ"ש איה סופר כו'. והנה כמו שמבחי' מתקלא נמשך כמה יהי' גילוי החכ' וכמ"ש באד"ז דר"צ ע"א חו"ב בחד מתקלא מתקלו, כך נמשך משם שרש בחי' תקלא והוא המשקל בכל השפעות הנמשכי' למטה מאצי' לבי"ע בנש"י השפעת רוחני' וגשמי' בני חיי ומזוני, כמה שנים יחי' שבעים שנה או שמונים שנה כו' וכן במזוני כמה ירויח וכן בבני, וע' בזוהר פ' וירא דקט"ו ע"ב. וזהו ענין החותם שבנעילה ע"י ה"ג דעתיק כו' ולכן נא' לבך יהגה אימה כיון דאיה סופר ושוקל כו' וא"ש ג"כ מארז"ל בני חיי ומזוני במזלא תליא דבלק"ת בישעי' שם כ' ד"ע הוא מזלא קדישא כו'. ולכן ג"כ ארז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כי הברכה וההמשכה מבחי' מתקלא הוא להיות אפין באפין שזהו עיקר התיקון וכמש"ל עיקר הפי' בזה, ולכן הכלי לגילוי זה הוא דוקא השלום שהוא התכללות ותיקון הכלי' שעי"ז יהי' תיקון וריבוי האורות כו'. ועמ"ש סד"ה שינייך כעדר מענין השלום מצירוף האותיות. והנה כמו"כ בנפש יש ב' בחי' אלו תיקון והתכללות הכלי' ואח"כ עי"ז ריבוי האור והוא כמש"ל בפ' ויצא בד"ה אם לא תדעי לך היפה כו' ביאור ענין ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ורחל הוא כנ"י וענין יפ"ת היינו עד"מ תיקון ציור אברי הנפש כמ"ש נעשה אדם בצלמינו שיתארו בהן כל המדות בשלימותן וביופין כמו שהם למע' בעולם התיקון דהיינו התכללות המדות אהוי"ר ומודומ"ע וכמו שכתוב לקמן ע"פ אלה מסעי מענין התכללות המדות בעבודת ה', וכ"ז הוא תיקון הכלים ונק' יפ"ת, ועי"ז יבא אח"כ לבחי' יפ"מ שהוא בחי' רעו"ד שהוא בחי' הארת מפנימי' אא"ס ב"ה והוא בחי' אור השורה בכלי' הנ"ל. וכ"ז הוא ע"י הדעת כי להיות המשכות רעו"ד הוא ע"י ד"ע כמש"ל ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות. ועמש"ל ע"פ ויקהל משה. וגם כי דעת הוא המשכות הפנימי' שהוא בחי' האור ולכן איתא משה משה לא פסיק טעמא שבחי' האור הוא אלקות גם בבי"ע כמו באצי' כמש"ל בביאור דואלה המשפטי' וכן אי' בפע"ח שער הלולב פ"ג שהדעת אינו אלא בית קיבול לאלו האורות כו'. ועתה י"ל דשייך ג"כ בחי' מיתקלא בנפש וכמש"ל פ' בחוקותי ע"פ והשיבו לחמיכם במשקל כו' כי התו' נק' לחם וצ"ל הלחם בבחי' אפייה ע"י רשפי אש האה' ועי"ז והשיבו לחמכם לבחי' מתקלא וכ"ז נמשך ע"י עסק התורה ואשים דברי א'שלטבפיך כי בחי' הל' נק' מתקלא וכמ"ש ג"כ הראב"ד בפי' ספר יצירה גבי ולשון חק מכריע ביניהם וכמ"ש בזוהר שמות ד"ג ע"א דא איהו לישנא כו'. וכ' הרמ"ז שם זיווג חיך וגרון ע"י הלשון שהוא הדעת, וגם בזהר משפטים דקכ"ג ע"א דעת גנוז בפומא דמלכא כו' וכדפי' בע"ח שער א"א פ"ז, וכיון שנא' ואשים דברי בפיך א"כ פה העוסק בתו' ממשיך בחי' מתקלא וזהו והשיבו לחמכם במשקל כו' לכן עי"ז יעשה שלום לי שלום יעשה לי כו' ב' שלומות הנ"ל בנפש וכן למעלה, עוי"ל בפי' משקל בנפש כמ"ש פלס מעגל רגליך, וגם כמארז"ל כל האו' אין לי אלא תורה כו' אלא תו' וגמ"ח כי זהו חיבור גלגלתא ומוחא שבהן מלובשי' חו"ג דע"י והיינו ע"י הדעת וכו' גם להיות ממארי דחושבנא וכמ"ש בואו חשבון ונחשוב חשבונו של עולם והחשבון נמשך מבחי' הדעת וכדכתי' בההפוך כי אין מעשה וחשבון ודעת כו'. גם כמש"ל סד"ה יביאו לבוש מל' ושמינית שבשמיני' הוא כו' כי הגבהת הלב המחובר אל מוח החכמה כו' וכ"ז הוא ע"י בחי' משקל המחבר המוח והלב ע"כ הג"ה).