וידבר משה אל ראשי המטות

א'שכאוידבר משה אל ראשי המטות

נאמרה שבועות תדר"ך

וידבר משה אל ראשי המטות כו' איש כי ידור כו' לא יחל דברו כו'. וארז"ל בילקוט ישראל בבל יחל ואין נכרי בבל יחל, וי"ל הלא נודרין ונודבין כישראל וכמארז"ל כל מה שהוא נידר ונידב מקבלין מהם ולמה אינם בבל יחל, גם י"ל מארז"ל בגמ' הוא בבל יחל אבל אחרים מוחלין והו"ע הפרת והתרת נדרים שיחיד מומחה או ג' הדיוטות מתירין לו הנדר ולמדו רז"ל ממה שנאמר פ' נדרים אל ראשי המטות כו' ולכן ארז"ל היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו כו' שאינו כתוב א'שכבבתורה כלל, והנה ארז"ל איש כי ידור נדר כו' עד שידור בדבר הנדור כגון שיאמר הרי עלי בשר זה או ככר זה כעולה או שיאמר קונם כו' שקונם הוא לשון קרבן משא"כ כשמתפיס בדבר האסור כגון שאמר הרי עלי כבשר חזיר אינו כלום והטעם שהרי הבשר או הככר הוא היתר ואינו בשר חזיר ולפ"ז י"ל למה כשאמר כעולה ושלמים מתפיס הרי הככר והבשר אינו עולה ושלמים, וגם י"ל גוף הדבר איך ע"י דבור האדם שאומר הרי עלי כעולה יאסר הככר והבשר כעולה שהנדרים חמורים מאד ובאמת היתר הוא. גם י"ל בקרבנות כשהי' מביא חטאת או עולה הי' צ"ל בדבור להקדישו בפה הרי זו חטאת או הרי זו עולה, ולכאורה המכוון מהקרבן להקריב על המזבח ולמה צריך לו לומר בדבור קודם ה"ז חטאת, גם י"ל גוף ענין הקרבנות אם האדם חטא לכאורה הי' צריך לתקן חטאיו ע"י סיגופים ותשובה ומהו השייכות כשמקריב בהמה מתכפר חטאיו של האדם. אך הנה כתיב אחור וקדם צרתני וארז"ל אחור למע"ב שביום ג' תדשא הארץ דשא כו' ואח"כ תוצא הארץ נפש חי' בהמה ורמש כו' ולבסוף נברא האדם וארז"ל אפילו יתוש שהיא ברי' קלה ופחותה מכניס ואינו מוציא קדמך, וקדם למע"ב שהאדם הוא מובחר הנבראים שיש לו נפש המשכלת והמדברת וכמארז"ל חביב אדם שנברא בצלם אלקים כו' והולך בקומה זקופה מעלה ומטה ראש ורגל משא"כ בבהמה ראשה וגופה שוין בקומה. והענין כי אנו רואים שהאדם מקבל חיות מדצ"ח וכמו שא' ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא לא צלילנא דעתאי, ודצ"ח א"צ להאדם כלל, ולמה לא נברא האדם שלא יצטרך למזון וכמו שיהי' בעוה"ב כמארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה כו' וכמו משרע"ה כשהי' בהר לחם לא אכל כו' ובאליהו כתיב ג"כ וילך בכח אכילה ההיא מ' יום כו', והגם שכתיב לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' כו' והפי' שמוצא פי הוי' שמלובש ומחי' את הלחם הוא המחי' את האדם אך באדם יש ג"כ מוצא פי הוי' כמ"ש נעשה אדם בצלמינו כו'. אך הענין ידוע שיש עולם התהו כמ"ש והארץ היתה תהו כו' ועולם התיקון שהוא בחי' אדם והוא מ"ש ועל דמות הכסא כמראה אדם כו' ועולם התהו למעלה מעולם התיקון כמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו כו' לפני מלך מלך לבנ"י כו' והוא בחי' ז' מלכין קדמאין דתהו שהי' בהן שבה"כ ונפלו למטה בבי"ע, ובגמ' ובמדרש יש ג"כ רמז ע"ז כמארז"ל ע"פ דבר צוה לאלף דור שקאי על התורה שניתנה לכ"ו דורות אלא אלף דור עלו במח' להבראות ותתקע"ד דורות נימוחו, ואיך שייך דורות קודם בריאת העולם אלא הפי' שנבראו ברוחניות נשמות ומלאכים ולא נתקיימו לבא ולהבראות בגשמיות שזהו פי' נימוחו וכמארז"ל בורא עולמות ומחריבן דין הניין לי ודין לא הניין לי כו' והיינו בחי' עולם התהו שהי' בהן שבה"כ ונפלו למטה בבי"ע, וענין שבה"כ יובן כמו שבמרכבה עליונה פני ארי' אל הימין הוא למעלה במדריגה מפני שור שבשמאל ולמטה ארי' הוא חי' טמאה ושור בהמה טהורה וראוי להקריב על המזבח שההבדל רב ביניהן כמ"ש והבדלתי לכם בין הטמא לטהור כו' אך הענין היא הנותנת מפני שפני ארי' בשרשו למעלה במדריגה כשירד ונפל למטה נפל בתחתית המדריגה ברע בג' א'שכגקליפות הטמאות לגמרי עד"מ כשנופל אבן ולבינה מחומה מה שהלבינה גבוה בחומה יותר כשנופלת למטה נופלת למרחוק יותר משא"כ כשנופלת לבינה בתחתית החומה נופלת סמוך לחומה כמו"כ יובן הנמשל מפני ששרש פני ארי' אל הימין גבוה כשנפל למטה הוא למטה חי' טמאה ופני שור שמהשמאל כשנפל למטה הוא בהמה טהורה בנוגה שיש בה טו"ר, ויובן עוד ממה שאנו רואים שהקליפה קדמה לפרי והקש והתבן צומחים קודם להפרי והוא מטעם הנ"ל ששרשם מעולם התהו שנפל בשבה"כ שקדם לעולם התיקון, וגם יובן מארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא שהפי' שבכדי שיהי' גילוי אוא"ס ב"ה בעולמות שהוא והדר נהורא צ"ל מקודם צמצום ומקו"פ כמ"ש בע"ח והוא כמ"ש ישת חשך סתרו שלמעלה מהאור כי התורה נק' ותורה אור שהוא בחי' ח"ע וישת חשך סתרו הוא כתר עליון שלמעלה מח"ע ונק' חשך שלמעלה מההשגה כו' ולמטה אנו רואים ויהי ערב ויהי בקר שהחושך דלילה הוא למטה במדריגה מהאור דיום, והכל מטעם הנ"ל מה שגבוה בשרשה כשירד ונפל למטה הוא למטה בתחתית המדריגה ולכן כל העבודה למטה לאהפכא חשיכא לנהורא שע"י שמהפכים חושך לאור ממשיך ומעורר למעלה שיהי' מגלה עמוקות מני חושך ויתרון אור מתוך החושך שבחי' ישת חשך סתרו יאיר בגילוי בעולמות, ועד"ז יובן ענין דצ"ח הגם שהן למטה במדריגה מהאדם אך בשרשם הם מעולם התהו שקדם לעולם התיקון ולכן בעש"מ קדמו בבריאה כי המאמרות הן כסדרן מלמעלמ"ט והאדם אחור למע"ב ולכן יש כח בדצ"ח להחיות את האדם כי החיות שמלובש בדצ"ח הוא מעולם התהו רבוי האור והחיות, וזהו כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם דלעילא בחי' עולם התיקון שמקבל ממקורו מוצא פי הוי' רבוי אורות דתהו כו', ולכן אנו רואים שבמאכלים ופירות יש בהן תענוג ומתיקות יותר מבאדם מפני שרש התהוותן שנפלו בשבה"כ מעולם התענוג שהוא מדריגה גבוה כמ"ש אז תתענג על הוי', אך אעפ"כ יש בחי' באדם שהוא קדם למע"ב כמו שאנו רואים שהאדם הוא מובחר הנבראים וכמארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה כו' והענין כי בכל העולם לא נמצא רק ד' בחי' דצח"מ והן נגד ד' עולמות אבי"ע דומם הוא עולם העשי' וצומח הוא נגד עולם היצי' עולם המלאכים שנק' צומח כמ"ש אז ירננו כל עצי היער לפני הוי', וקאי על המלאכים עולם היצי' שנק' יערי כו', וחי הוא נגד עולם הבריאה בחי' מרכבה פני ארי' פני שור כו', ואדם הוא נגד עולם האצי' שנק' בחי' אדם כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו', וכשם שאין ערוך בי"ע נגד עולם אצי' שהוא בחי' אלקות איהו וחיוהי וגרמוהי חד ועולמות בי"ע הן נבראי' בע"ג מאין ליש כו' כמו"כ בעוה"ז אין ערוך דצ"ח נגד האדם.

ב) והענין כמ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וי"ל כפל לשון בצלמינו כדמותינו, אך ידוע שהוא בחי' יחו"ע ויחו"ת, והוא כמו ההפרש בין אחד לועד שועד הוא בחילופי אתוון אחד כי פי' אחד הגם שח' מורה על ז' רקיעים וארץ וד' על ד' רוחות העולם אעפ"כ בטלים לא' אלופו א'שכדשל עולם והוא הוי' אחד פי' יחיד ומיוחד כמו קודם הבריאה אני הוי' לא שניתי קודם שנבה"ע ואחר שנבה"ע בשוה כי גם מקור החיות והאור דא"ס ב"ה המהווה ומחי' כל השתלשלות העולמות היא הארה בעלמא מא"ס ב"ה הבטל במציאות במהו"ע ית' כביטול זיו השמש בשמש כמ"ש במ"א וכלא וכאין חשיבי קמי' ית' ולכן כשמאיר בגילוי בחי' אוא"ס כמו שהוא קמי' ית' נק' בחי' יחו"ע שאין שם יש ותופס מקום כלל, ומהתבוננות זו דהוי' אחד נמשך בנפש למס"נ באחד ועמך לא חפצתי כ"א ליכלל בביטול למהו"ע ית', ובחי' יחו"ת הוא בשכמל"ו בחי' מלכותך מכ"ע מקור דבי"ע ואין מלך בלא עם נפרדים ושיהי' בביטול היש כו' והוא בחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע שתופס מקום הנבראים דבי"ע שהם בע"ג ויש רק שהם בביטול לאלקות וצבא השמים לך משתחוים ושרפים וחיות ואופנים אומרים קדוש וברוך כו', ונמשך מזה בנפש האהבה והתשוקה שיהי' גילוי אלקות בנפשו בכל לבבך ובכל נפשך כו' שהאהבה הוא עדיין יש מי שאוהב כו' והוא בחי' יחו"ת, והוא בחי' בצלמינו כדמותינו שיש באדם והיינו כשנקבע בנפשו ביטול דיחו"ע שאני הוי' לא שניתי כי העולמות כלא וכאין כמו קודם שנבה"ע והוא בחי' למס"נ באחד זהו בחי' בצלמינו בנפש וכשנקבע בנפש ביטול דיחו"ת ביטול היש דנבראים דבי"ע לגבי אא"ס ב"ה והיא האהבה והתשוקה שיהי' גילוי אלקות בלבושי הנפש כו' הוא בחי' כדמותינו והוא בחי' ברכה והודאה שהברכות תיקנו סנהדרין עיני העדה שנמשך ע"י מאה ברכות בכ"י בחי' ראי' בנפש לאלקות והוא בחי' בצלמינו ובחי' הודאה נמשך מבחי' שמיעה השגה באלקות והודאה מרחוק כמארז"ל גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי', ומי שאין לו בחי' הודאה ג"כ ארז"ל נעשה שדרתו נחש השתל' הקליפות, והודאה בחי' כדמותינו, ולכן מבחי' זו שהאדם הוא בצלמינו כדמותינו נק' קדם למע"ב שאין בחי' זו בכל בחי' דצ"ח ולכן נאמר עליו וירדו בדגת הים ובעוף השמים שמושל על הנבראים דבי"ע שנק' ים ויבשה מפני שנק' קדם בצלמינו כו' ולכן בכח האדם להעלות דצ"ח שיהיו נכללים ג"כ בביטול לאלקות ע"י אכילתו מדצ"ח כי לכאורה זהו עולה ששוחטין בהמה לאכילה לאדם אך באמת זהו עלי' להבהמה כי המאכל מתהפך לדם ובשר האדם ובכח האכילה מתפלל ולומד תורה שהוא בחי' בצלמינו כדמותינו נמצא הוא עלי' לבהמה שנעשה בחי' אדם ועי"ז גורם למעלה שבחי' בי"ע שהוא דצ"ח בכללות העולמות ובחי' מל' מקור הנבראים דבי"ע הוא שם ב"ן גימט' בהמה יהיו נכללים בביטול דיחו"ע דאצי' שנק' אדם גימט' מ"ה כמראה אדם כו', שבחי' בהמה דבי"ע יהי' נעשה בחי' אדם שיהי' בהן התגלות אלקות כמו בעולם האצי' והוא בחי' מ"ה המברר ב"ן הן ניצוצות דעולם התהו שנפלו בבי"ע שיהיו נכללים בעולם התיקון דבחי' אדם דאצי', אך גם זה אמת ששרש הדצ"ח הוא מעולם התהו שלמעלה מאדם דתיקון ולכן האדם מקבל חיות מדצ"ח והוא אחר שנתבררו הדצ"ח מנפילתן בשבה"כ למטה ונכללים בביטול דיחו"ע בחי' שם מ"ה דאצי' עולין לשרשן בחי' שם ס"ג דעולם התהו וממשיכין תוס' אורות וחיות מבחי' אורות דתהו בבחי' כלים דתיקון והו"ע א'שכהכי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם דלעילא כו' שממשיכין תוס' אורות בבחי' אדם דתיקון ולגבי בחי' זו נק' האדם אחור למע"ב אך לגבי בי"ע נק' קדם למע"ב מפני שהוא בצלמינו כדמותינו בחי' אדם דתיקון והוא המברר בי"ע שנק' דצ"ח להעלותן לשרשן כנ"ל, ושניהם אמת שנק' אחור וקדם צרתני. אך כ"ז כשהאדם הוא בצלמינו כדמותינו שצלם אלקים הוא אצלו בשלימות, אך אם פגם ע"י ביטול מ"ע וכ"ש ע"י ל"ת שנפגם צלם האלקים וכמארז"ל אין חיה רעה שולט באדם אא"כ נדמה לה כבהמה שנאמר נמשל כבהמות נדמו כו' וא"כ הוא להיפוך שהאדם נעשה בהמה, וזהו שדניאל ניצול בגוב אריות שלא עשו לו מאומה מפני שעליו הי' צלם אלקים בשלימות וע"ז כתיב בתורה ומוראכם וחתכם יהי' על כל חיות השדה כו' ורדו בדגת הים וכו' ובכל חיה כו' משא"כ כשנפגם צלם אלקים שבאדם ע"י פגמים ונמשל כבהמות נדמו, אך ע"ז בא העצה בתורה להקריב קרבן. והענין כי ארז"ל בילקוט תהלים ע"פ טוב וישר ה' שאלו לחכמה נפש החוטאת במה תתכפר אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה אמרה תמות שאלו לתורה אמרה יביא אשם ויתכפר שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר, וי"ל שאלו לחכמה ג"כ הכוונה חכמת אלקות ומה ההפרש בין חכ' לתורה ולמה התורה אמרה יביא אשם כו', אך כללות כל התורה הוא יחוד והתחברות אלקות בעולמות וכמארז"ל קודם מ"ת נאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א וע"י מ"ת וירד ה' על הר סיני כו' ואל משה אמר עלה אל ה' כו' פי' שע"י התורה הוא יחוד והתחברות אלקות בעולמות והו"ע קרבן להוי' קרבן לשון קירוב שנעשה קרוב לה', והענין כי הקרבן מבהמה ע"י ארי' דאכיל קרבנין העלי' לשרשה פני שור שבמרכבה ועי"ז והחיות נושאות הכסא ועל הכסא כמראה אדם הוא ציור קוין בחי' ממכ"ע העלי' לבחי' אא"ס כי לא אדם הוא והוא בחי' סוכ"ע והו"ע ריח ניחוח להוי' ריח העלאה ניחוח הוא המשכה תוס' אורות בשם הוי' מבחי' סוכ"ע והכל ע"י קרבן בהמה כנ"ל ששרש דצ"ח הוא מבחי' עולם התהו שלמעלה מאדם דתיקון והו"ע יחי' האדם דלעילא וזהו קרבן להוי' לשון קירוב התקשרות והתחברות אוא"ס בעולמות ועי"ז מכפר על חטאיו של האדם כי ע"י המשכת תוס' אוא"ס ב"ה מבחי' סוכ"ע בממכ"ע ממלא כל הפגמים שפגם ברמ"ח אברים דמלכא ע"י ביטול מ"ע ול"ת והתורה אמרה יביא אשם ויתכפר אבל שאלו לחכמה כו' הוא חכמה שבמע"ב כמ"ש כולם בחכ' עשית כו' ה' בחכמה יסד ארץ כו' וע"פ חכמה שבמע"ב א"א לתקן ולכפר וכו' שקודם מ"ת לא הי' חיבור וקשר שע"י אתעדל"ת ימשיכו מלמעלה מעלה מאוא"ס ב"ה רק ע"י התורה שהוא יחוד אלקות בעולמות המשכת תוס' אורות אמרה יביא אשם ויתכפר. אך קודם שהקריב קרבן הי' צריך לומר בדבור להקדישו בפה הרי זו חטאת או עולה והטעם לזה הגם שעיקר הקרבן הי' ע"י הבהמה ששרשה למעלה מהאדם והוא בבחי' עולם התהו שקדם לתיקון עכ"ז הבהמה למטה היא בנוגה מעורבת טו"ר ושתוכל להתעלות לשרשה שבמרכבה הוא ע"י האדם שנק' קדם בצלמינו כדמותינו וכנ"ל שהעלאת דצ"ח הוא ע"י האדם המברר א'שכוכו' ואע"פ שחטא ישראל הוא, וגם בשעת הקרבן הי' צ"ל וידוי תשובה כמ"ש והתודו כו' ולכן ע"י דבור האדם שהוא בצלמינו כדמותינו ה"ז חטאת כו' ע"י הבל הדבור ממשיך על הבהמה אור מקיף שתוכל לצאת מנוגה ולהתעלות לשרשה שבמרכבה הוא ע"י ארי' דאכיל קרבנין ולכן הי' צריך האדם לומר בדבור ה"ז חטאת או ה"ז עולה להקדישו בפה וכנ"ל שדיבור האדם הוא מושל על דצ"ח כמ"ש ורדו בדגת הים כו' ובבהמה כו'.

ג) ועתה יובן ענין נדרים כי הנה נדרים סייג לפרישות כי המכוון מהנדר שמתיירא ופורש מהדבר שנודר ממנו שיגשם אותו ויורידנו להטות מאחרי ה' כמ"ש שמנת עבית כשית כו' לכן מעלה המאכל באופן אחר, והיינו שבאמת שרשו של המאכל מדצ"ח הוא מעולם התהו שלמעלה מהאדם דתיקון אלא שנפל בשבה"כ למטה ולכן ע"י הנדר מתעלה המאכל לשרשו והיינו כמארז"ל כל הנודר כאילו נודר בחיי המלך היינו חיים עליונים מבחי' סוכ"ע בחי' מקיפים דבינה, והכח לזה הוא ג"כ ע"י דבור האדם בצלמינו כדמותינו ומהבל הדיבור ממשיך אור מקיף על הדבר הנדור ומעלהו לשרשו כנ"ל ולכן ארז"ל ישראל בבל יחל ואין נכרי בבל יחל כי אינם בצלמינו כדמותינו ואין להם כח בדבור להעלות דצ"ח לשרשם כלל. וזהו ג"כ מארז"ל עד שידור בדבר הנדור כגון הרי עלי כעולה ושלמים פי' שמקדישו בפה כדוגמת הקרבן שמקדישו ומעלהו לשרשו מוצא פי הוי' דעולם התהו ע"י הבל הדבור שממשיך עליו אור מקיף משא"כ כשמתפיס בדבר האסור הרי עלי כבשר חזיר שמשפיל להמאכל למטה בג"ק הטמאות ובאמת היתר הוא המאכל מנוגה ויכול לעלות לשרשו לקדושה ליכלל בביטול לאלקות לכן אין כח בדבור האדם להשפיל הדבר הנדור למטה ואינו מתפיס כלל וזהו וידבר משה אל ראשי המטות כו' מטות לשון מטה כלפי חסד כי היצ"ט שרשו מחסד והיצה"ר שרשו מקו השמאל בחי' גבורה וי"ב שבטים הם ששה מדות עליונות שהן כפולים ב' ווין י"ב גבולי אלכסון המטים כלפי חסד, וראשי המטות הן בחי' מוחין השייך למדות ומקבלים מבחי' משה ונחנו מה בחי' ח"ע לאמר זה הדבר פי' כל הנביאים נתנבאו בכה כדמותינו כמ"ש וביד הנביאים אדמה כו' ומשה נתנבא בזה בחי' בצלמינו יחו"ע, ופי' לאמר זה הדבר שהדיבור בתורה יהי' גלוי זה יחו"ע בצלמינו דבר ה' כמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך כו' הוא הנמשך מבחי' משה ח"ע כידוע שהדיבור שרשו מח"ע עד"מ התינוק אינו יכול לדבר עד שיושלם מוחין דיניקה, לכן בנדרים שע"י הדבור מקדיש ומעלה הדברים לשרשן הכח להדיבור לאמר זה הדבר נמשך מבחי' משה כמ"ש משה ידבר כו' וזהו שנא' בפ' נדרים וידבר משה אל ראשי המטות כו', ורז"ל למדו מזה התרת נדרים שיחיד מומחה או ג' הדיוטות מתירין הנדר הגם דהנדרים הוא בחי' גבוה שע"י דבור האדם מעלה המאכל לשרשו מוצא פי הוי' אך שממשיך עליו אור מקיף לבד בחיצוניות והמאכל עצמו בפנימיות נשאר למטה בגשמיותו והוא בחי' שמאל דוחה שדוחה המאכל מפני שמתיירא א'שכזשלא יגשם אותו ויורידנו בגשמיות כנ"ל משא"כ באכילתו המאכל לש"ש כמו בשבת שמצוה לענגו בבשר כו' וכן בקרבנות שהבהמה עצמה נכלל באש שלמעלה לריח ניחוח כו' הוא בחי' ימין מקרבת המאכל שהמאכל עצמו נכלל בביטול לאלקות, והוא כמו ההפרש בין אתכפייא ואתהפכא שבחי' אתכפייא שדוחה הרע אך הרע הוא יש עדיין בתקפו משא"כ אתהפכא שנתהפך הרע עצמו לטוב, והוא ג"כ ההפרש בין תפילה לתורה שע"י הלכות התורה כשר ופסול טמא טהור הוא בחי' בחכ' אתברירו שלמעלה מבירור שבתפילה בחי' בינה השגות אלקות דחי' הרע כו', והוא ההפרש בין הנדרי' כאלו נודר בחיי המלך בחי' בינה ובין התרת נדרים ע"י יחיד מומחה הוא בחי' בחכ' אתברירו שהמאכל נתברר בפנימיותו לעלות לקדושה ליכלל באלקות כנ"ל, והו"ע מארז"ל היתר נדרים פורחין באויר כו' פי' אויר אור יו"ד דח"ע שע"פ יחיד מומחה ח"ע שמקבל ממשה שלכן נא' פ' נדרים וידבר משה אל ראשי כו' יוכל להתיר הנדר בחי' בחכ' אתברירו בפנימיות האור כו'. ובזה יובן אם יכולין להתיר הנדר למה נצרך לנדור ואח"כ להתיר הנדר, אך התרת נדרים הוא בחי' אתהפכא וא"א להגיע לזה עד שיהי' מקודם בחי' אתכפייא והוא נדרים סיג לפרישות בחי' אתכפי' ואח"כ התרת הנדר בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, ומחמת שהנדרים הוא בחי' גבוה כאלו נודר בחיי המלך לכן עכשיו שנתמעטו הלבבות צ"ל בלי נדר.