ואשה כי תדור נדר לה'

א'שכזואשה כי תדור נדר לה'

בס"ד פ' מטות, התקפחי"ת.

ואשה כי תדור נדר לה' כו' בנעוריה כו'. ואשה היא כנס"י שהיא מקור כל נש"י לכן טעמו זקף גדול שזה מורה שבחי' ואשה הנזכר בכתוב הוא מקום ומדריגה גבוה מאוד (וכדפי' בזח"ג דקצ"א ע"ב ע"פ וה' הולך לפניהם יומם כו' זקיף טעמא לעילא, והיינו לפי שהי' אז עליי' כנס"י שהיא המל' שהיתה עד עתה עמם בגלות מצרים כמארז"ל גלו למצרים שכינה עמהם ועכשיו בצאתם ממצרים אזלת בזקיפו דרישא בבחי' עלי' היפוך מענין קלני מראשי כו' נמצא זקף גדול מורה על עליי' המל' וע"ש שהוא הפסק ענין וכמ"ש ג"כ במ"א בענין ופניהם וכנפיהם דיחזקאל כנז' בסידור שער השבועות ע"ש), והיינו כמארז"ל ישראל עלו במחשבה וכתיב הוי' בחכ' יסד ארץ אבא יסד ברתא ולכן נק' כנס"י אשה כדכ' ביום ההוא תקראי לי אישי וצ"ל למה דוקא ביום ההוא ולא עכשיו (דהא גם עכשיו נק' אשה כנ"ל בפי' ואשה כי תדור נדר כו', וא"כ למה דוקא לע"ל תקראי לי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי ומהו מעלת בחי' אישי יותר מבחי' בעלי), דהנה א'שכחשלשה גאולות הן, גאולה ראשונה בחי' חסד בזכות אברהם גאולה שני' בזכות יצחק ולכן לא היתה גאולה שלימה (כי יצחק בחי' דין כנודע) גאולה שלישית בזכות יעקב שהוא בחי' מדת אמת כדכ' תתן אמת ליעקב ולכן היא גאולה אמיתית ושמחה שאין אחריה עוד תוגה וצער ח"ו. והנה התו' נק' אמת כמ"ש תורת אמת היתה בפיהו וכ' קרוב הוי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה ולכן ארז"ל אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם שלפי שגאולה זו הוא מבחי' אמת מדתו של יעקב לכך הוא דוקא בזכות המשניות שהתורה נק' אמת כנ"ל. ולהבין למה דוקא מדת יעקב הוא שנק' אמת וכי בחי' אהבה ויראה שהם מדות ומדריגות אברהם ויצחק אינם אמת ח"ו. גם מהו מדת יעקב באדם.

(נת' ענין ואשה בזקף גדול מורה בחי' מל' ששרשה גבוה כי אבא יסד ברתא, וענין ביום ההוא תקראי לי אישי לפי שיהי' הגאולה מבחי' אמת מדתו של יעקב).

ב) ויובן ע"פ מ"ש הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה כו' פי' נפשי הוא ניצוץ אלקות שבכאו"א שיש בו בחי' אהבה לדבקה בו אף שאינו מרגיש כלל זהו מחמת שהנפש היא בבחי' גלות אצלו בתוך הגוף ונה"ב וכמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם שמחמת גלות זה האהבה היא מוסתרת ואינה בהתגלות אבל מ"מ ישנה ונמצאת בכאו"א והוא בחי' אהבה הטבעית בחי' אהבת הבן אל האב (שאוהבו בטבע מפני שנלקח ממנו וכך הוא ענין בחי' אהבה זו כנז' בלק"א פמ"ד כי הוא אבינו האמיתי ומקור חיינו כו') והנה אהבת הבן אל האב אינה ברשפי אש כי ברא כרעא דאבוה הוא שהוא דבר בפ"ע, וזהו ענין הגידה לי שאהבה נפשי פי' הגידה לי ל' המשכה כמו נהר דינור דנגיד ונפיק כו' וכך הוא בקשת כנס"י שיומשך ויתגלה בה אהבה זו שהיא מסותרת עכשיו בגלות וכמ"ש משכני אחריך נרוצה פי' משכני ע"י אתעדל"ע מלמעלמ"ט ועי"ז אח"כ אחריך נרוצה כו'.

(הגה"ה. ופי' וענין גילוי אה' זה יובן מענין גילוי האה' דבחי' נפשי אויתיך הנז' בלק"א שם ע"ש שב' בחי' אהבות אלו דבחי' נפשי אויתיך ואהבת הבן אל האב שניהם הם בחי' אה' המסותרת, דהנה בכל אדם יש ב' בחי' חיים ותענוג התענוג הוא ממה שחוץ לגופו דהיינו מכל מאכל אשר יאכל או איזה דבר חכ' שמשיג מה שלא הי' מושג עד הנה משא"כ החיים אשר בקרבו הוא חיותו וקיומו העצמי ואינו מרגיש תענוג ממנו, אבל באמת הנה בחי' החיים גדלה וגבהה מעלתה מבחי' התענוג כי בלתי החיים לא הי' יכול להשיג שום תענוג שהרי החיים הוא חיות כל הדברים הנמצאים בעולם אחר התהוותן מאין ליש וחיותם וקיומם בעולם הוא הגורם להיות מתענג מהם וגם בלתי החיות שלו לא הי' יכול לקבל תענוג, וגם נראה בחוש שתענוג החיים הוא גדול משאר כל התענוגי' דהנה זה כל א'שכטהאדם כל אשר לו יתן בעד חיי נפשו ואם היו נותנים לו כל התענוגי' שבעולם באופן שימות אח"ז בודאי לא הי' רוצה ואדרבה יקבל עליו יסורים קשים כמו ליקח רפואות מרים בכדי להשאר בחיים מזה נראה בעליל שתענוג החיים גדול מכל התענוגים שבעולם כי אם לא יהי' לו חיים מי יקבל התענוג ואעפ"כ בהרגשת החושי' אינו מרגיש טעם ותענוג מן החיים ובהזדמן שישיג הדברים הנאהבים והנעימים אצלו מה שחוץ לגופו מקבל ממנו תענוג גדול וכ"ז הוא מפני שתענוג תמידי אינו תענוג ובתחלת התהוותו בעולם לא הי' בר דעת לקבל תענוג ועכשיו הוא תענוג תמידי אך כשלפעמים יתייאש מן החיים מחמת חולי כבד ר"ל אז כשאח"כ שבה נפשו אליו מקבל תענוג יותר גדול מכל התענוגי' שבעולם ונרגש תענוג זה רק שאח"כ מתיישן התענוג מחמת שהוא תענוג תמידי כו' וזהו שכתב בלק"א פ' מ"ד בענין ביאור מהות האהבה דבחי' נפשי אויתיך שהוא כאדם המתאווה לחיי נפשו וכשהוא חלש ומעונה מתאווה שתשוב נפשו אליו כו' ע"ש כי אז נרגש האהבה לבחי' החיים מחמת המנגד כו', וכך צ"ל האהבה לא"ס ב"ה חיי החיים כשיתבונן איך שהקב"ה מחי' ומהווה את כל העולמות מאין ליש תמיד בכל רגע ממש ולכן לא יהי' נחשב לו לתענוג תמידי מאחר שבכל רגע מחי' ומהוה אותן מאין ליש הרי א"כ לא שייך כלל שיתיישן הדבר מחמת שהוא תענוג תמידי אלא בכל יום יהי' בעיניך כחדשים ממש כיון שצ"ל התחדשות החיות ממש מאין ליש בכל רגע וה"ז כמשל הרגשת התענוג מן החיים כשהוא חלש ומעונה כו' שאין זה תענוג תמידי כלל וכל התענוגים שם בטלים אצלו נגד התענוג הזה לדבק א"ע תמיד ושלא להפרד מן חיי החיים וכמ"ש ובחרת בחיים כי הוא חייך ולדבקה בו וזהו"ע גילוי בחי' אהבה דנפשי אויתיך הנז' בלק"א פ' מ"ד משא"כ כשהוא תענוג תמידי היא אה' המוסתרת ולא זו הדרך ישכון בה אור האמת והאמונה אלא צריך להביא לבחי' גילוי ע"י ההתבוננות הנ"ל. וכך עד"ז יובן ג"כ ענין גילוי האהבה דבחי' אהבת הבן אל האב שכשהבן הוא עם האב תמיד אינו נרגש התענוג והאהבה מחמת שהוא תענוג תמידי אבל כשנתרחק הבן מהאב תגדל האהבה כו'. אך בבחי' אהבת הבן אל האב יש בו ב' בחי', יש בן שיכול למס"נ בשביל אהבת אביו וזהו ענין דרחים לי' יתיר מגרמי' ונפשי' שבלק"א שם פמ"ד, ויש בן שאין לו מס"נ על אביו וגם אינו מחוייב ע"פ הדין ואבידתו קודמת לאבידת אביו כו' וזהו מחמת שהוא נהי' דבר בפ"ע אך הנשמה לגבי הקב"ה אינו כן רק כולא חד ואינה נפרדת ממנו ית' כלל לכן מוכרח להיות לה אהבה אפי' בכל לבבך ובכל נפשך ממש במס"נ וזהו האה' שהיא מחמת שהוי' אלקינו הוא אבינו ממש ונק' בנים למקום שבכאו"א מישראל יש בחי' אהבה זו אך האהבה היא מוסתרת כו' וע"ז נאמר הגידה לי שאהבה נפשי להמשיך לי גילוי אור האהבה זו שהוא אהבת הבן אל האב. עכ"ה).

נת' ענין הגידה לי שאהבה נפשי שיהי' גלוי האהבה המוסתרת אהבת הבן אל האב, וענין הגילוי מובן מגילוי אהבה שכיוצא בזה שהיא ג"כ א'שלמסותרת בחי' נפשי אויתיך שההסתר הוא מחמת תענוג תמידי ומחמת המנגד יהי' הגילוי וכמ"כ גילוי אהבת הבן כו' כשמתרחק כו' לכן צריך להתבונן איך שאנחנו בנים למקום ונתרחקו כו' ויש בן שיש לו מס"נ כו'.

ג) וזהו ענין איכה תרעה כו' כי הנה ע"י גילוי האהבה זו בישראל בחי' אהבת הבן אל האב הנה ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים לאביהם דוקא דהיינו ע"י שהם בחי' בנים כו' וזהו איכה תרעה שכנס"י נק' רעיתי פרנסתי וקוב"ה נק' רועה ישראל כמארז"ל ישראל מפרנסין כו' וא"כ הגידה והמשיכה לי אה' זו דאל"כ איכה תרעה כו' ופי' ענין פרנסתי כו' הוא כמ"ש אכלתי יערי עם דבשי ופי' בזוהר שהוא ברכות ק"ש וק"ש. כי הנה אהבת הבן אל האב אף שהבן אינו מקבל תענוג ונחת רק שהוא צועק אל אביו שיקרב אותו אליו אעפ"כ האב מקבל תענוג מזה וכל מה שהבן צועק יותר האב מקבל תענוג יותר כמו"כ יובן ענין דבשי זו ק"ש שהשי"ת מקבל תענוג מצעקת ישראל שנק' בנים באמרם שמע ישראל הוי' אלקינו כולא חד ממש אלקינו שהוא כחינו וחיותינו מחמת היותינו בנים למקום כו' ואף שהבן אינו מרגיש תענוג רק שצועק שתשוב נפשו אליו אף שאין נפשו מרגשת כלל שבחי' ניצוץ אלקות שבתוכו מעוטף ומלובש ברצונות אחרים ולכן אין האה' ברשפי אש כי החמימות מרצונות עוה"ז מקררים אותו (וכנ"ל אות ב' שאהבת הבן אינו ברשפי אש וכנז' ג"כ בלק"א ס"פ מ"ד איך שיש יתרון מעלה לבחי' אהבה ברשפי אש על אהבת נפשי אויתיך וברא דאשתדל כו' כאשר אינן ברשפי אש כו' כמעלת הזהב על הכסף כו' ע"ש), וזהו זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך כו' פי' שהוא דרך התחלת העבודה לעורר האה' בבחי' אהבת הבן כו', וזהו"ע נעוריך וגם נק' אהבת כלולותיך שהוא בחי' כלה ולא בחי' אשה וכמשי"ת לקמן דבחי' אשה היינו כשמקבלת הטפה בפנימיותה והוא כשנקלט גילוי אלקות בתוך תוכו ממש בפנימיות הלב להיות בכל לבי דרשתיך כו' משא"כ בחי' כלה הוא מרחוק עדיין, וזהו לכתך אחרי במדבר שהוא עדיין בבחי' אחוריי' ולא בבחי' פנימיות הלב ממש, וזהו ג"כ במדבר פי' אף שהוא עדיין בבחי' מדבר ושממה ארץ ציה כו', וגם מדבר הוא ל' דבור שמדבר דברים גשמיים ומ"ם פתוחה מורה שמזה בא לו מח"ז בתפלה כו' משא"כ בחי' אשה כדלקמן שנקלט בו אור התורה ואין בו בחי' דברים בטלים ומחשבות זרות כו', וזהו משכני אחריך נרוצה כי ידע אינש בנפשי' כאו"א שהנה"א שלו הוא מוטבע בחשך משכא דחויא שמכסה ומסתיר על אור הקדושה ואין חבוש מתיר א"ע וזהו שמבקש משכני שאתה תמשיך אותי מגלותי ואז אחריך נרוצה.

ואמר אח"כ איכה תרביץ בצהרים פי' כי חום השמש מתגבר בצהרים והו"ע החמימות מרצונות אחרים המקררי' רצון הנה"א כנ"ל שע"כ מבקש הגידה לי שאהבה נפשי כו', וזהו שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חבריך. הנה עוטי' הוא ל' בושה וגם ל' מעוטף ומלובש כמו עוטה אור כשלמה והוא עוטה מעיל (בשמואל א' כ"ח) ועל שפם יעטה (ויקרא י"ג מ"ה) א'שלאשהוא ל' עוטף ולבוש. (הגה"ה. אך מ"ש שהוא ל' בושה לא ידעתי מנ"ל רק זאת י"ל דמצינו ל' עוטה גבי בושה יעטו חרפה וכלימה (תלים ע"א י"ג) ויעטו כמעיל בשתם (שם ק"ט כ"ט) העטית עליו בושה (שם פ"ט מ"ו) אך ראה זה מצאתי בזוה"ק פ' ויצא דקס"ב ב' בפי' שם ענין העטופים ללבן אתכספן ומתעטפי מההוא זיהרא כו' יעו"ש הרי פי' ענין העטופים זהו מדרגין אחרנין שהוא ג"כ ענין בושה וכך הוא פי' וענין כעוטי' על עדרי חבריך, אחר זמן מצאתי בזח"א ד"ך ע"א פי' כן כעוטי' אכדין בכסופא), על עדרי חבריך שהוא מחשבות ודבורים מרצונות אחרים שנמשכי' ונשפעים משרים עליונים שאין שום דבור ומחשבה למטה שאינו נשפע ונמשך מלמעלה מחו"ד דתומ"צ נמשכי' מהיכלות הקדושה ומחו"ד דרצונות זרים נמשכים מהיכלות הסט"א ונעשה מרכבה אליהם כו', וזהו"ע הבושה הגדולה ממה שהוא מעוטף ומלובש ברצונות ומחשבות ודיבורים זרים הנמשכים מסט"א שהם השרים העליונים הנק' עדרי חביריך כדפרש"י ז"ל.

(הגה"ה. וביאור הדבר יובן ע"פ מ"ש במ"א בשם הבעש"ט ז"ל ביאור ענין והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב שבחי' עטופים הוא ממוצע בין קדושה לנוגה שצ"ל ג"כ ממוצע ביניהם ואף שבחי' נוגה הוא הממוצע בין הקדושה לגקה"ט אך באמת גם בין קדושה לנוגה יש ממוצע ונק' עטופים ולא נת' זה בע"ח. והענין כי כל סט' דקדושה נק' קשורים ע"ש שהם קושרים וקולטים בתוכם היטיב האור וההשפעה הנמשך להם מא"ס ב"ה שנקלט בתוכן ההתפעלות והביטול לאלקות וזהו והיו הקשורים ליעקב משא"כ בחי' עטופים היינו שאין נקשר ונקלט בתוכן ההשפעה כ"כ ומחמת זה אין יכולי' להשפיע אח"כ ההשפעה זו לזולתם כיון שלא נקשרה ונקלטה תחלה בתוכן כו'. וזהו שרש ומקור להתהוות הקליפות שאומרים הב הב ולא להשפיע לזולתם כו' ע"ש וזהו ממוצע בין קדושה לק"נ שבחי' ק"נ הוא למטה מבחי' זו שנק' קליפה ממש. והנה מצאתי בכתבים ישינים ד"ה ענין עי"מ וז"ל ויש ב' בחי' בהלבשה כי פעמים מן השכל שמקבל שכלו מלביש זה השכל והשכל ששומע הוא לו שכל אחר רק שמחשבתו מלבישו, ופעמים נעשה השכל שמקבל שכלו ממש כי לוקח לעצמו השכל ונעשה עם שכלו אחד וזה אינו רק בהיכל קד"ק ומשם ולמטה אין השכל נעשה אחד כי אם שכלו גבולי ויש לו גבול ואינו יכול להשיג הגבוה ממנו שיהי' הדבר בא לו ממש עכ"ל וב' בחי' אלו הכל נק' קשורים עדיין כמובן דאע"פ שהשכל ששומע הוא לו שכל אחר מ"מ קושרו ומשיגו כו' משא"כ בחי' עטופים כנ"ל. ונראה לפרש דענין עטופים שאין קושרין לתוכן השפע דקדושה הוא מפני שאינן כלי ריקן ממש כי עטופים ג"כ מרצונות זרים ואין בהם בחי' הביטול בתכלית כדבעי, וזהו שאמר בזוהר אתכספן כו' שהם בבחי' בושה מזה שיש להם רצונות רזים כו' וכמ"ש במ"א בפי' ויחד לבבינו כו' בכדי שלא יהי' נבוש כו' כי בצאת הנשמה מהגוף ותראה גדולת השי"ת יתבושש מאד מרצונות הזרים שלה ואז אינה יכולה לשוב מהרצונות דתשובה לא שייך בעוה"ב כו', וז"ש כנס"י שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חביריך בכ"ף א'שלבהדמיון ולא עוטי' ממש דעדרי חביריך הן באמת בחי' עוטי' כמ"ש והעטופי' ללבן כו' משא"כ נש"י הם בבחי' הקשורים ליעקב אך שזהו מצד הנשמה עצמה כמו שהיא למעלה אך הנה"ב הוא מבחי' ק"נ שהוא בחי' העטופי' ברצונות זרים כנ"ל וכיון שהנה"א מתלבשת בה והיא מלבישתה ע"ד רשע מכתיר את הצדיק הרי הנה"א היא כעוטי' בכ"ף הדמיון כו' מצד הנה"ב המלבישתה ואי לזאת הגידה לי שאהבה נפשי להמשיך לי האה' העליונה להיות כברא דרחים לאבוהי יתיר מגרמי' ונפשי' ומוסר נפשי' עליהן שאז לא יסתירו הרצונות הזרים משא"כ קודם שהגיע לבחי' זו רק סתם אה' הבן אל האב כו' שאז היא קובלת שלמה אהי' כעוטי' וכנ"ל. עכ"ה).

נת' ענין איכה תרעה שהרי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים כו' ע' זהר ויקרא י"ז, וזהו אכלתי יערי עם דבשי מתיקות ממה שהבן צועק אף שאינו מרגיש כו' כי הרצונות זרים כו'. וזהו חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר כו' וזהו משכני כו'. וזהו איכה תרביץ בצהרים חמימות מרצונות זרים כו'. שלמה אהי' כעוטי' בושה ועיטוף מרצונות זרים (דוגמת ענין העטופים ללבן וכך הנה"א אף שהוא מבחי' הקשורים ליעקב מ"מ הרי הוא כעוטי' מצד שהנה"ב מלבשת אותה ומקפת אותה רשע מכתיר כו' ע"כ הגידה לי להיות כברא דרחים לי' יתיר מן גרמי' כו').

ד) והנה כ"ז הוא בחי' בנעורי' בית אביה שהוא בחי' ומדריגת האה' דבחי' אהבת הבן אל האב (ושנינו בפ"ק דקדושין כל מצות האב המוטלות על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין לפיכך נאמר ואשה כו' בנעורי' כו') ואה' זו אינה בבחי' רשפי אש כנ"ל. אך יש עוד בחי' אה' בכנס"י שהיא כרשפי אש והוא בחי' ומדריגת אהבת אשה אל אישה (וע"ז נאמר ביום ההוא תקראי לי אישי כו' ואם בית אישה נדרה כו') שאהבת האשה אל אישה היא בבחי' כרשפי אש ואל אישך תשוקתך כו' ואין לה רצונות אחרים כלל וכנודע בתנא דבי אליהו (הובא בשו"ע אה"ע סי' ס"ט) שאין לך כשרה בנשים רק שעושה רצון בעלה דהיינו שלא יהי' לה רצון בפ"ע כלל זולת רצון בעלה כך בכנס"י שנק' אשה יש בחי' אה' ברשפי אש שאין להם רצון אחר כלל זולת רצונו ית' והיינו ע"י התורה כי הנה כמו שהאשה מקבלת הטפה מאישה וקולטתה כך ע"י שנקלט בו התורה שהוא עד"מ הטפה הנמשכת מחכמתו ית' ונק' בחי' אשה ואז הוא בבחי' ועמך לא חפצתי בארץ שאין לה שום רצון אחר כלל בפ"ע, וזהו שתיתי ייני עם חלבי שהוא בחי' תורה, וזהו ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת פי' כי זאת הוא בחי' התורה שנק' זאת כמ"ש בגמ' רפ"ק דע"ז ע"פ מי בכם יגיד את זאת ופי' זאת הפעם הוא כי הנה התורה שרשה בהררי קדש עליון חכמתו ורצונו ית' שהוא וחכמתו אחד ומשם נסעה וירדה להתלבש בענינים גשמיי' תרומות ומעשרות ציצית ותפילין מצמר וקלף גשמי' כו' ולע"ל תתגלה א'שלגהתורה מלבושיה וגשמיותה דהיינו שיתגלו פנימי' טעמי תורה כמ"ש רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו, משא"כ עתה לא נתגלו רק הלבושי' דאורייתא שהיא מלובשת בהן שהם ענינים גשמי' וע"ז אמר זאת הפעם כלומר אף הפעם כמו שהיא עתה מלובשת בלבושים רבים בדברים גשמי' ואעפ"כ היא עצם מעצמי דהיינו שהיא מבחי' עצמותו ית' ממש שהוא בחי' פנימי' רצונו ית' וזהו בחי' תורה שבכתב, ובשר מבשרי לשון בשרא סומקא תורה שבע"פ חומרות וחילוקים (הגה"ה. שהוא בחי' גבורות וכנודע דתושב"כ נק' מוסר אביך ואב מזריע לובן שממנו עצמות כו' וכנזכר ברע"מ פ' שופטים גרמין בנויין על מוחא דאיהו מיא כו' ותושבע"פ נק' תורת אמך ואם מזרעת אודם שממנו בשר בחי' גבורות היינו כל ד"ס שהם חומרות וסייגים ובתיקונים איתא עצם מעצמי יו"ד עם ה"א ובשר מבשרי וא"ו עם ה"א הרי חו"ב שהם י"ה נק' עצם מעצמי לרמוז ששניהם מיוחדים והת"ת עם מל' נק' ו"ה והיינו ג"כ ענין תושב"כ בינה ותושבע"פ מל', עכ"ה) וזהו לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת פי' כי ע"י התורה שהאדם לומד נעשה בבחי' אשה אש ה' שהוא בחי' אה' כרשפי אש שאינו מתקרר מחמת רצונות זרים כי אין לו רצונות אחרים כלל מצד תגבורת האהבה והיינו משום כי מאיש לוקחה זאת ע"ד מ"ש כי ה' יתן חכ' מפיו דעת ותבונה חכ' זו תושב"כ דעת ותבונה זו תושבע"פ וזהו מאיש לוקחה זאת שהוא ית' נק' איש כמארז"ל (סנהדרין צ"ו) אין איש אלא הקב"ה, וז"ש שמחה לאיש במענה פיו שהוא עסק התורה כי מחמת שנתפס ונדבק במוחו של אדם בשעה שהוא לומד וכ"ש כשהוא זוכר ואינו נשכח ממנו והוא בחי' זכר כמ"ש זכר חסדו אזי נקלט בו חכמתו ובינתו ית' שהוא כמשל הטפה הנמשכת ממוח האב (והוא בחי' ומדריגת אשה שנקלט בה הטפה מבחי' איש לכן בחי' אהבה זו גבוה מאהבת הבן אל האב שהרי הבן עם היותו ממוח האב הרי נתרחק להיות דבר בפ"ע לכן האהבה היא קרה, אבל האשה היא בהיפוך עם היותה תחלה דבר בפ"ע הנה בהיותה לאיש הרי מתייחדים והיו לבשר אחד למהוי אחד באחד ממש תרין פלגי גופא), וזהו ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו פי' שמחמת שהוא מופשט מכל הרצונות זרים ואין לו רצון אחר כלל רק לדבקה בו ית' הנה באתעדל"ת אתעדל"ע להיות ולא יכנף עוד מוריך (שלע"ל ונגלה כבוד הוי' ולא יהי' עוד לבושים המסתירים וכמ"ש במ"א ע"פ כי עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם שלע"ל יהי' גילוי עין בעין ויראו כי ההסתרות הי' רק מחמת כי ועננך עומד כו' וזהו ולא יכנף עוד מוריך לע"ל ואע"ג דקי"ל המלך אין רואין אותו כשהוא ערום וכדפי' בספר יונת אלם, אך לא קשה מידי דהיינו דוקא בחי' מלך שאין מלך בלא עם עוממות ונפרדים כו' ע"כ אין רואין אותו ערום דא"כ לא יהיו נפרדים כו' אבל לע"ל ונגלה כבוד הוי' כו' ויהיו שניהם ערומים, והיינו כי עכשיו מקבלים ממל' דאצי' שהוא ע"י לבושים ומסכים משא"כ לע"ל יהי' גילוי בחי' מל' דא"ק א"כ אין לבושי' דבי"ע מסתירים עכ"פ רק בחי' לבוש דמל' דא"ק שנק' שניהם ערומים לגבי לבושים דעכשיו), וזהו ולא יתבוששו פי' היפך מבחי' כעוטי' א'שלדהנ"ל שהוא לשון בושה ולשון עיטוף והא בהא תליא שמחמת שמעוטף ברצונות זרים ע"כ אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה כו' אבל בבחי' אהבת אשה לאישה שאין לה שום רצון זר כלל א"כ ממילא ולא יתבוששו כו' וזהו ויחד לבבינו לאהבה וליראה כו' פי' יחוד פנימי' הלב בחיצוני' הלב שלא יהי' לו שום רצון זר ואז דוקא ולא נבוש כו' אבל כשהוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה מחמת שהיא בבגדה שיש לה רצונות זרים אזי גורם למעלה ג"כ ריבוי ההסתרות ולבושים וכנ"ל, וזהו ולא תתורו אחרי כו'.

נת' ענין אהבת אשה לאישה גבוה מבחי' אהבת הבן לאב מפני שהוא כרשפי אש בלא רצונות זרים והיינו ע"י התורה זאת הפעם עצם מעצמי כו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, מפיו יתן חכ' שהטפה נקלטת ועי"ז ויהיו שניהם ערומים שאין לה רצון זר ולמעלה ולא יכנף עוד כו' לכן ולא יתבוששו היפוך כעוטי'.

ה) (הגה"ה. וזהו ענין שגאולה ראשונה הי' בזכות אברהם ושני' בזכות יצחק אבל הגאולה השלישית העתידה להיות בב"א שאין אחרי' עוד תוגה ח"ו היא בזכות יעקב שנק' מדתו מדת אמת ואין אמת אלא תורה כנ"ל אות א', הענין כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת פי' קרוב ה' לכל קוראיו היינו אפי' על ידי בחי' חסד נעוריך הנ"ל שהוא בחי' אהבת הבן אל האב כנ"ל, אך ענין לכל אשר יקראוהו באמת דהיינו בחי' אה' כרשפי אש ע"י התקשרות חב"ד בגדולת א"ס ב"ה זוהי מדת אמת לפי שאז אין לה רצון אחר זולתי לה' לבדו כנ"ל משא"כ ע"י בחי' חסד נעוריך אהבת הבן כו' אינו נק' אמת לפי שיש לו גם רצונות אחרים המקררים אותו כו', וזהו שאין אמת אלא תורה כי כדי שיגיע לבחי' זו הוא ע"י התורה לכן גאולה זו יהי' בזכות המשניות דוקא כי לע"ל ביום ההוא תקראי לי אישי כו' והיינו על ידי האה' בבחי' רשפי אש שהוא אהבת האשה אל האיש כו' כנ"ל, ולכן גאולה זו הוא בזכות יעקב דוקא כי להיות כנס"י בבחי' זו דאשה הוא על ידי יעקב דוקא כמ"ש בזח"א דקל"ג ע"א דע"י אברהם ויצחק הוא רק בחי' וימינו תחבקני ושמאלו תחת לראשי אבל היחוד עצמו הוא מבחי' יעקב דוקא יעו"ש. עכ"ה).

וזהו ענין ואשה כי תדור נדר בנעוריה בית אביה דהנה צ"ל מהו ענין הנדרים דארז"ל נדרים סייג לפרישות משמע שהוא טוב לנדור ואלו בירושלמי פ"ט דנדרים (הובא ברמב"ם פ"ד מהשמונה פרקים) אמרו בזה הלשון לא דייך במה שאסרה עליך תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים המותרים. אך הענין כי הנה אין חילוק בין היתר לאיסור רק שההיתר יכול לעלות אל ה' כשאוכל המאכל בכוונה לש"ש ומתפלל ולומד בכח האכילה כו', משא"כ האיסור הוא אסור וקשור בידי החיצוני' ואינו יכול להתעלות א'שלהאפילו יתפלל בכח האכילה ההיא ואפי' אכלו בשוגג כו', אבל מ"מ כל זמן שאינו מעלה ההיתר (דהיינו כשאוכל לתיאבון וכו') הוא מכסה ומסתיר ג"כ וזהו"ע כובד ראש כו' כי ישראל לי ראש ובחי' זו הוא מוסתר מחמת כובד הגשמיות המכסה ומסתיר כמשא כבד כו'. וזהו ענין נדרים סייג לפרישות דהיינו ענין קדש עצמך במותר לך והיינו כשהוא עדיין בבחי' ומדריגת שחושש שאינו יכול להעלות ההיתר. וזהו ואשה כי תדור נדר בנעוריה דהיינו כשהוא עדיין בבחי' ומדריגת בנעוריה בית אביה שהוא בחי' האהבה הראשונה שהוא ראשית והתחלת העבודה הנק' חסד נעוריך כאהבת הבן אל האב אז לא יחל דברו כיון שהוא עדיין בבחי' נוק' (ולא קבילת טפת דכר כמו אשה בבית אישה) ואיש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש כי נשים דעתן קלות וכנ"ל שבבחי' זו יש לו רצונות זרים המקררים כו', לכן אין בכחו לברר ולאהפכא חשוכא לנהורא כו', ע"כ בבחי' זו הנה נדרים סייג לפרישות, ולכן דיני נדרים בסדר נשים שאינו רק כשהוא בבחי' נוק'. אבל ואשה כי תהי' לאיש שמקבלת טפת דכר שהוא בחי' תורה שהיא חכמתו ית' ואז ויהיו שניהם ערומים שאין לו רצון אחר כו' כנ"ל אזי והפר את נדרה כי איש דרכו לכבוש לאהפכא חשוכא לנהורא ובבחי' זו אמרו בירושלמי לא דייך כו' שאתה כו' כי ע"י לאהפכא חשוכא לנהורא הוא מעלה יתירה טפי מן מה שמדחה ההיתר ומסגף נפשו כי כשמעלה ההיתר הוא נכלל בקדושה וגם מוסיף אור בנפשו כידוע. (ובזה נ"ל לפרש ענין וחפרה הלבנה שדרשו רז"ל שלהי נדרים ד"צ שהוא מענין הפרת נדרים דלכאורה תמוה מהו ענין זה לזה. אלא משום שפי' וחפרה כענין חפרוה שרים שהוא שעושים בחי' יסוד דנוק' להיות כלי כו' ועכשיו בכל יום עושים כו' ולע"ל יושלם התיקון וזהו תקראי לי אישי כו' וממילא יהי' ג"כ הפרת הנדרים כו' כי אישה יפרנו כנ"ל, ע' זח"ג דקצ"ג מענין ביאור הפסוק איכה תרעה כו', ועמ"ש בד"ה להבין ענין דקדוקי סופרים בר"ח אב תקנ"ו שם נת' ענין ושמע אביה והפר את נדרה דהיינו בחי' אה"ר נק' אביה ועי"ז מפר כתרגומו מבטל שמבטל כל האיסורים ואח"כ ואם היו תהי' לאיש בחי' תורה כו').

ו) ולתוספת ביאור הנה ענין ההפרש בין בחי' בנעורי' בית אביה לבחי' היותה לאיש שהוא ע"י התורה שמקבלת הטפה שהיא חכמתו ית' דהנה פי' זאת הפעם עצם מעצמי הוא בחי' תושב"כ הנק' ז"א ובשר מבשרי תושבע"פ נוק' וכתיב כל אשר לאיש יתן בעד נפשו איש ז"א ובחי' נפשו היינו מל' שנק' נפש לגבי ז"א שנק' רוח וכמ"ש במ"א ע"פ נשבע הוי' בנפשו דפי' נפשו הוא בחי' היותר תחתונה בחי' מל' הנמשכת להיות נפש כל חי להחיות העולמות להיות ממכ"ע, ופי' כל אשר לאיש כו' כי הנה בתורה שבכתב אין נקודות (ולא טעמים כו') רק אותיות לבד והרי האותיות הוא בחי' היותר תחתונה וא"כ לא השאיר הז"א לעצמו רק בחי' אותיות בלבד וכל בחי' היותר גבוהות מתגלות בתורה שבע"פ כי עיקר התגלות הרצון בכל פרטי אופני עשיית דבר מצוה אינו אלא בתורה שבע"פ הרי כל א'שלואשר לאיש יתן כו' (וזהו שארז"ל ומכבדה יותר מגופו וכו' וכמשי"ת לקמן שהמל' יש לה מקיפי' יותר) אך מ"מ זאת הפעם הוא בבחי' גלות ולבושי' אף שגם עתה בחי' נוק' נק' בחי' תושבע"פ מאחר שמקבלת הכל מז"א אבל אינם שוין בקומתן רק חב"ד שלה מקבלי' מנה"י דז"א או מחג"ת שלו אבל לא מחב"ד דז"א ממש כדרך המתאחדים לאחדים ממש שחב"ד של שניהם נעשה אחד ולע"ל יהיו חב"ד של כללות נש"י מיוחדים בחב"ד דז"א דהיינו שהתורה תתפשט מלבושיה ויתגלו טעמי תורה וזהו ולא יכנף עוד מוריך והיינו ע"י שמלמטלמ"ע ג"כ פשטתי את כותנתי ביטול הרצון וזהו ויהיו שניהם ערומים כו'.

וזהו ביום ההוא תקראי לי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, דלכאורה מאי נפ"מ אלא הענין כי בעלי היינו כשהיא בבחי' מקבל לבד ואינם שוין בקומתן שאז נק' הוא אישי כמו שנק' היא אשה ששניהם בשם אחד לפי ששוין בקומתן, וזהו כי מאיש לוקחה זאת דהיינו ששניהם אחד ממש כאיש העומד נגד חבירו פב"פ (גם איש מורה על ג"ר דז"א אל"ף פלא כתר יו"ד חכ' שי"ן בינה והכוונה שמקבל' מג"ר דז"א ולא כמו עכשיו שמקבלת מחג"ת או נה"י כנ"ל, ועוד דבעלי שייך ג"כ בלעו"ז כענין נביאי הבעל כו' משא"כ איש דכתיב ומעמים אין איש כו') משא"כ עכשיו כתיב ותבך לפני רגליו היינו כשהיא רק עד בחי' נה"י וחב"ד דז"א מאירים עליה מלמעלה בלבד כמ"ש בזוהר פ' אמור בענין חמשה עשר יום דסוכות דחמשה יומין עלייהו הוא דהיינו ה' ראשונות דז"א כו', אך כ"ז הוא כשמקבלת טפת דכר רק דעכשיו הוא כנגד חג"ת ולע"ל יהיו שוין בקומתן והיינו ב' המדריגות דתו' דזאת הפעם הוא ע"י לבושי' ולע"ל ולא יכנף עוד מוריך כנ"ל. אך בחי' חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר היינו שגם קבלתה מנה"י דז"א הוא רק דרך אחוריים וזהו שנק' מדבר ולמטה הוא בחי' דברים בטלים שלא על ידי התורה (וכך למעלה ג"כ אותיות דעשרה מאמרות נק' מילין דהדיוטא לגבי אותיות התורה וכמ"ש במ"א בענין עמל שיחה ועמל תורה כו'), וז"ש איהו בנצח ואיהי בהוד תרין כליות יועצות נצח איך למעט ההשפעה מפני מיעוט כלי המקבל או מאיזה מניעה אחרת והוד הוא ההיפוך שיהי' נמשך ההשפעה כו' והממוצע הוא בחי' יסוד כו' וכשמקבלת מבחי' אחוריים נק' לכתך אחרי ולמטה הוא ענין אהבה זרה שיש רצונות זרות רק שהוא בבחי' אתכפיי', וזהו ענין אחוריים ולא פנים כי פנים הוא כאשר כל ישעו וחפצו להוי' ואין לו רצון זר כלל כנ"ל ואז נק' היו תהי' לאיש שמקבלת הטפה, וזהו יאר הוי' פניו כו' בחי' תורה כו', רק שבזה ג"כ יש ב' בחי' ועכשיו התורה בלבושים ומ"מ היא חכמתו ממש שנתלבשה בלבושים אלו והוא הכל פנימיות ולע"ל ולא יכנף כו' ואז תקראי לי אישי.

ומעתה יובן ג"כ שרש ענין הנדרים ואשה כי תדור נדר כו' בנעוריה כו' כי אשה אין דרכה לכבש לברר לאהפכא לכן שייך נדר לפרוש א'שלזלגמרי מהמאכל כיון שאינו יכול לברר משא"כ האיש דרכו לכבוש היינו לברר ע"כ והפר כו'. והענין הוא כמ"ש בפע"ח שער א' פ"ז שלכך הבירורים הם בוי"ו יומין דחול שאז יורדין ו"ק דז"א בבי"ע לברר אבל שבת שהוא בחי' עליי' המל' לכן בורר אסור כי אין לה כח לברר והיינו אשה אין דרכה לכבש כו' וד"ל.