קיצור מד"ה וידבר משה אל ראשי המטות
א'רצבקיצור מד"ה וידבר משה אל ראשי המטות
קיצור מד"ה וידבר משה אל ראשי המטות שבבוך תרט"ו
וידבר משה אל ראשי המטות כו' איש כי ידור נדר כו'.
א) ענין עד שידור בדבר הנדור איך ע"י הדיבור נאסר דבר המותר, בקרבן ג"כ צריך להקדישו בפה תחלה ועמ"ש בתו"א פ' שמות בד"ה מי שם פה לאדם ושם בד"ה והנה השי"ת השיב לו, ויקדים להבין בענין הקרבנות איך ע"י הקרבת בהמה יתכפר חטא האדם, ויאמר ענין אחור וקדם צרתני, אחור למע"ב שדצ"ח קדמו לו, וא"כ יש להם שרש גבוה יותר היינו שהאדם שרשו א'רצגמבחי' כמראה אדם ז"א וצומח חי שיש בהם תענוג שהאדם ניזון ומקבל תענוג מהם שרשם מחיצוני' בינה עולם התענוג, וע' בסידור בד"ה ת"ר מניין לבהמ"ז מה"ת גבי אך תירץ קושיא זו הוא מפני ששורש נפש האדם הוא מבחי' שם מ"ה דתיקון ושורש הצומח הוא מבחי' כלים דתהו כו' והתהו למעלה מבחי' התיקון, וזהו ענין אחור למע"ב ואעפ"כ כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה.
ב) כי אע"ג דזמ"ל דתהו בעודן למעלה גבהו מבחי' התיקון מ"מ אחר שבה"כ נפלו למטה ביותר ותיקונם הוא ע"י האדם וע' בתו"א פ' וישלח בד"ה וישלח יעקב ובד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה שם בד"ה והנה כתיב וע' בסידור ע"פ לעשות בהם משפט כתוב, כי דצח"מ הם נגד ד' בחי' אבי"ע א"כ האדם לגבי דצ"ח כמו אצי' לגבי בי"ע ועוד כי אדם אדמה לעליון ורוח האדם העולה למעלה והיינו לבחי' שלמעלה גם משורש הזמ"ל דתהו והוא ענין העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה, וזהו כעין שנתבאר בסידור ד"ה להבין ענין אסור אכילה ביוהכ"פ לפי שאז עליות כנס"י לקבל מבחי' שלמעלה מהבירורי' דזמ"ל דתהו דהיינו מפנימיות עת"י שהוא למעלה משבה"כ שלא הי' רק בבחי' חיצוניות כו' וזהו ג"כ ענין יעקב לא מת ופי' הה"מ נ"ע דר"ל שהוא מבחי' עליונה שלא הי' בשבה"כ שנק' וימת כו' וע' מזה בלק"ת פ' בלק בהביאור ע"פ לא הביט און ביעקב וזהו ע"ד מ"ש ימותו ולא בחכ' וע' בלק"ת פ' תזריע בד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע ושם פ"ד ובתו"א פ' וישלח בד"ה ויאבק איש עמו שיניקתם רק מחג"ת כו' ששם שורש זמ"ל, ובסידור בד"ה מזמור לתודה בענין ימותו ולא בחכמה לפי שלא הי' בחי' שבה"כ שמשם שורש המיתה אלא במדות ולא בחכמה כו', ועמ"ש ע"פ הזהר ס"פ ויגש ע"פ ויברך יעקב את פרעה, וא"ת א"כ הדרא קושיא לדוכתא א"כ למה צריך האדם לקבל מזונו מדצ"ח לפי ששרשן מזמ"ל דתהו שלמעלה מהתיקון שהרי האדם יש לו עוד שרש גבוה יותר דהיינו כי ז' מלכים הם ז' מדות אלא שהם מדות דתהו שגבוהים ממדות דתיקון והרי האדם יש לו שורש בחכמה שהוא בחי' שלמעלה משבה"כ ומזמ"ל דתהו, י"ל האדם נמשך רק מז"א ושם שרשו רק שורש ז"א יש לו בבחי' חכ' והאדם שלמטה א"א לו להגיע לבחי' זו שלמעלה משבה"כ דהיינו ענין העוה"ב שאין בו אכילה ושתי' שהוא מפנימית או"א שחשובים כפנימיות עת"י אלא לאחר שיברר הזמ"ל דתהו ויש להם אחיזה בחיצוניות או"א ע"ד מאן דקטיל לחויא יהבינן לי' ברתא דמלכא וע"ד פתחי לי כחודה של מחט אז אפתח לך כפתחו של אולם, והצומח חי יש בהן ממש מזמ"ל דתהו וחיצוני' בינה ע"כ צריך האדם לקבל חיות בהם ולאחר שיבררם יבא לבחי' שאין בו אכילה ושתי' וזהו ג"כ ענין יוהכ"פ שאין בו אכילה ושתיה, וז"ש באליהו וילך בכח האכילה ההיא מם יום דע"פ טבע אינו מובן דאף אם יאכל הרבה א"א בשום אופן שעי"ז יתקיים בלי אכילה מ' יום אלא ר"ל בכח האכילה ההיא שבירר המאכל שמחיצוניות בינה אז עי"ז האיר בו מבחי' שאין בו אכילה ושתיה דהיינו ע"ד מ"ש ויהי שם עם הוי' ארבעים יום לחם לא אכל כו', ואפשר עד"ז מצוה לאכול עיוכ"פ שעי"ז יאיר בו ביוהכ"פ מבחי' שאין בו אכילה ושתיה וכענין זה כתב הרשב"א בחידושי אגדות הובא א'רצדבס' עין יעקב בב"ב פרק המוכר את הספינה בד"ה אל תרחיק להיות לצדיקים לעוה"ב סעודה, ושם ואולי אותה הסעודה המעותדת לצדיקים תהי' סוף הזמן שנהוג בו פעולות גופניות במאכל ובמשתה ואחריהם יתבטל מהם המעמד ההוא ויהיו יושבים ועטרותיהם בראשיהם מתעדנות מזיו השכינה ותהי' להם סעודה זו כמו עצרת אלא שזו (ר"ל סעודה קטנה דעצרת) תשלום הקדש וזו (סעודה דלעתיד) תשלום החול עכ"ל. ור"ל שזו הסעודה היא סוף ותשלום הבירורים דתהו שזהו ענין אכילה ושתיה וכשיושלם הבירור יעלו לבחי' שלמעלה משורש שבה"כ והוא פנימי' אבא ופנימי' עת"י אשר שם אין שייך אכילה ושתיה כלל ע"ד באתרי' לאו אורחי' למיכל, וז"ש במד"ר פ' פנחס ע"פ את קרבני לחמי אני אין לפני אכילה ושתיה כו' ור"ל אלא שהקרבן לברר זמ"ל דתהו ולכן לעוה"ב כל הקרבנות בטילין כו'.
ג) והנה עיקר מעלת האדם הוא כמארז"ל חביב אדם שנברא בצלם וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, בצלמנו הוא יחו"ע שהוא הביטול לבחי' סוכ"ע דכולא קמיה כלא חשיב, והביטול נוגע בפנימיותו ממש ע"ד בחי' ברכה שלמעלה מבחי' הודאה וע"ד השתחוואה פנימית הנזכר בסידור שער החנוכה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית בענין ואין אנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחות לפניך וע"ד שנתבאר בד"ה בכ"ה בכסלו בענין למסור נפשו באחד שלמעלה מבחי' ובכל נפשך, אבל יחו"ת נמשך מבחי' בשכמל"ו שלמטה היש כו' ומ"מ היש בטל וצבא השמים לך משתחוים בבחי' הודאה, זהו בחי' כדמותנו.
ד) וזהו בשכמל"ו כי ההשתחוואה היא למלך אין מלך בלא עם עוממות, מלכותך מל' כל עולמים כי בחי' הודאה מתפשטת בכל העולמות, ומאן דלא כרע במודים כו' וע' בסידור בד"ה ת"ר מנין לבהמ"ז מן התורה, בענין ברכת הארץ המתחלת בנודה לך.