שיחה ו

431שיחה ו

במענה על מכתבו ממוצשייק תרומה, נהניתי לקרות בו שמבקר הוא את הוו"ח אי"א נו"נ בעל מדות ורב פעלים . . שי, וכבר ידוע דרז'ל (סוטה יד, א) אחרי ה' אלקיכם תלכו 432כו' בקר חולים, עייייש, אשר לדעת בעל הלכות גדולות הוא מצוה דאורייתא, ועייג'"כ שרש ראשון בס' המצות להרמב"ם ובמפרשים שם, ועפמייש ומבשרך לא תתעלם, בודאי ובמכש"כ מבקר ג"כ חולי עצמו, וכמרז"ל (ירושלמי שבת פרק יד, הלכה ג) חולי זה יצר הרע. ומדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, שכמו שע"י ביקור חולים מקילים מחולי חבירו, תתגדל סייעתא דשמיא בביקור חולי עצמו וכמרזייל שהקביה עוזרו, ומהנכון שילמוד מאמר דחי אלול תרנ'ג (נדפס בקונטרס ח'י אלול ה'תש'ג)* שבטח האברך . . . שי' יוכל להמציאו לו.

כן בטח יבאר לו הנ"ל ע''ד שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כיק מו"'ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וישמור אותם עכ"פ מכאן ולהבא, שהם בחומש תהלים

ותניא הידועים. (ממכתב כ' אדר, תעוט"ו)

. . . ובמענה לשאלתו בכתבו איך להתנהג בנתינת צדקה שיהי' מתאים להאמור באגה"ק* במעלת מצות הצדקה הנעשית בפעמים רבות. -- מבואר הדבר בלבושי שרד אשר הובא בענין זה ע'יי כייק אדמו"ר הצ"צ ונדפס עתה** במאמר להבין מרז'"ל דכל פרוטה ופרוטה כו', וכיוז שאין הספר מצוי (ספר לבושי שרד) מועתק בשולי הגליון מה שכתב בזה, ועוד להוסיף אשר פשיטא שרבנו הזקן והמקור המובא באגה"ק ובהנ"ל אין כוונתם למעט אלא להוסיף, ז. א. שכשישנו סכום מסוים לתת אין כוונתם שיעכבו נתינת כל הסכום בכדי שתהי' הפעולה פעמים רבות, ולא בא אלא להוסיף שאין לחכות בנתינת הפרוטה עד שיתקבצו כמה פרוטות, כי ישנה מעלה בהשנות נתינת הצדקה פעמים רבות. ופשוט.

בברכת הצלחה.

לבושי שרד סי ק''ג:

חייב כל אדם להחזיק במדת הצדקה ושיהי' לו כיס מיוחד לצדקה, וביארו המחברים שטוב יותר ליתן מעט מעט מליתן הרבה בפעם א'/, לכן ראוי לאדם שיתן בכל פעם מטבע א' לכיס של צדקה, וכן יעשה בכל שעה והכל לפי ערכו והשגת ידו, עד שיצטרף מה שיתן בכל היום לחשבון גדול והכל יעשה לשם שמים (ועי' בסעיף שאחיז), כשמזדמן לו מי שצריך לקבל צדקה אז יחלק מהכיס כפי המבואר (בש"ע סיי רנ'א סעיף ט' ועיין כנ"י סיי ז').

(ממכתב י"ג מ"ח, תשי"ז)

*) סכ"א (קלג, ב). המו"ל.

433לפירוש זה* מצוה אדה"ז לא ליתן כל הסכום בתשרי-- כ"א רק חלק החדשי 1/12 ולעכב השאר, וליתן מדי חדש לא יותר מ-1/12 וכו?

. וזה בא בהמשך לבי' הפלאת הזריזות!!

ופשיטא דכוונתו אך ורק -- באם אינו בניגוד כלל לזריזות וקדימת הנתינה. כן מובן שכ"ז בצדקה איזו שתהי-- ליד דאה"ק. וזיל בתר טעמיי.

וכמדומה שנק' נוסף על פיה"מ -- בתורת פס"ד בלבושי שרד הל' צדקה סקייג וסקרט"ו. הובא בד'"ה להבין כו' כל פרוטה (להצ"צ, נדפס בפ"ע - עיי"ש בכהניל בארוכה).

וכנראה השייכות דבי' הנ"ל לגביית כסף הכולל (ודכללות האגה"ק): המשלוח לאה"ק אז -- הי' עייי שליח מדי שנה בשנה (וגובים היו זהובים בעיירות אחת בכו"כ חדשים) (כמבואר בכו"כ מכ' רבותינו).

ועפ"ז-- מהי התועלת בנתינה מדי שבת בשבתו כו' להגבאי בכל עיר?!

וע''ז בא הבי' באגה"ק: א) זריזותו כו', ב) רוב המעשה. (מרשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א)

6-2

במענה למכתבו מיום הרביעי עם המצורף אליו, בו כותב עד מנהגו הטוב זה משך ל"ז שנה, להפריש מעשר לצדקה, ואשר כיון שבעתיד תתצמצם הכנסה שלו, ואי אפשר יהי' לו להפריש המעשר לצדקה שואל עצה איך להתנהג ובאם צריך התרה או לא וכו'.

ולפלא גדול למה לו להכנס בכל הפלפולא, בה בשעה שהמוצא הכי טוב והעצה היעוצה להמשיך במנהגו הטוב, ולתבוע מבורא עולם ומנהיגו שיתן לו היכולת לעשות האמור מתוך הרחבת הדעת בבריאות הנכונה ובשמחה ובטוב לבב. וע'"ד הפסק דין בהקו דסור מרע, דאמרו רז"ל, כיוז שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא עדייז הוא גם בהנוגע לועשה טוב, דאזלינן בתר רובא מן התורה, וכדמוכח מסיום הכתוב שם וסיום הסוגיא שם (יומא סוף פרק ג).

בברכה לבשו"ט בכל האמור ובסגנון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, צו אַ געזונטען זומער.

בגוף ההלכה - במש"כ שאין רצונו בהיתר-נדר כיון שאין רוצה ח'יו בחרטה על הנהגתו בעבר, לא הבנתי, שהרי אין החרטה על המעשה עצמה, כ"א על ענין הנדר שבזה. ולהעיר ג"כ מנוסח התרת נדרים שקבע אדה"ז בסידורו. ומשם מובן ג"כ שבלי היתר א'"א, דפשיטא דלא גרע ממנהג טוב ג"פ.

434במש"כ האם מפרישין מעשר במכירת בית וכיו"ב - לא ביאר שאלתו והספק, כי באם קנו הבית ממעות מעושרים - מובן שאין מחויב להפריש אלא מהריוח ולא מכל

. . . בעניני צדקה בכלל ובעניני צדקה המדוברת - טוב לחלקם באופן שיגיע לכמה ענינים ולא לענין או לאיש אחד (עירובין סג, א) . . . (ממכתב כ"ה כסלו, תשט"ו)