שיחה ד

321שיחה ד

חג הפסת

במענה על מכתבו מה שכתבתי בהגדה' הטעם שבשבת אומרים באהבה מקרא קדש, כי מקרא קדש דשבת באהבה קבלו עליהם -- הנה ציינתי שם המקור שכ"כ הלבוש וכו'.

ומה שהעיר שא"כ יתחלף פי' התיבות מקרא קדש בחול מבשבת, הנה אין כאן חילוף אלא הוספה, שכשחל בשבת קאי מקרא קדש הן על ,חג פלוני" הן על ,יום השבת הזה" משא"כ בחול. אלא שתיבת באהבה לצדדין קתני דלא קאי אלא אשבת. ואיז כאן תימה כי עד'ז הוא גם לקמן שאומר: באהבה וברצון וקאי רק אשבת ולא איו"ט, ואח"כ: בשמחה ובששון וקאי איו"ט ולא אשבת.

ומה שהקשה דשבת נק' קדש ולא מקרא קדש וכמ"ש בלקו"ת ד"ה להבין מ"ש בהגדה -- הנה מקרא מפורש הוא דגם שבת נק' מק"ק, וכמש"נ (ויקרא כג, ג) וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש. וכמ"ש רבנו הזקן בשולחנו (חאו"ח ר"ס רמ"ב) שהשבת הוא בכלל מקראי קדש.

איברא דבנתינה לגר מביא בשם חדא"ג מהרש"א והגר"א דמפרשים וביום השביעי שבפסוק זה ביוהכ"פ (וששת ימים שקודם לו בשאר יו"ט ור"ה) -- אבל מלבד שהוא היפך פשט הפסוק ופי' אדה"ז כנ"ל, הרי מוכח מכמה דרז"ל שביום השבת הכתוב מדבר (ראה תו"כ במקומו -- הובא באדרת אלי' עה"ת להגר"א; קדושין לז, א תוד"ה והרי; חולין קא, ב).

והנה שלא יקשה אלקו"ת הנ"ל ממקרא זה, אפשר הי' לתרץ דשם כונתו בעיקר הוא דיו"ט לא אקרי קדש, משא"כ בשבת הרי בכלל מאתים (שנקרא קדש) מנה (-- מקרא קדש). אבל בזח'"ג (צה, א. הובא בסידור שער המועדים) אי אפ"ל כן, כי כתב: בגיני כך שבת כו' ואקרי קדש ולא מקרא קדש.

ואולי אפ"ל דהנה מקרא קדש כמה פי' בו: קבוץ להקרבת קרבנות מוסף, איסור ץשיית מלאכה, כסות נקי' ואכו"ש, דזמין קדש. ומ"ש בזהר ולא מקרא קדש אין כונתו שבכתוב לא נק' מק"ק, אלא שמפרש הדבר שלענין זמין קדש אין השבת נקרא מק"ק. -- ועדיז נמצא במ"מ בשו"ע אדה"ז שם לענין חה"מ. ועדיין צ"ע.

מה שכתבתי: שנמנעים מלאכול הזרוע -- הבאתי בזה, כמו בשאר המנהגים, מנהג בית הרב היינו ב"ק מו"ח אדמו"ר (שליט"א). והוא גם פירש לי הטעם שהוא כדי שלא יהא כל דמיון לק"פ (וצריכין להרחקה שלזכרו הוא בא).

322ויש להמתיק מה שהוראה זו שלא נדמהו לק"פ היא דוקא ע"י העדר אכילה -- ני שונה פסח מכל הקרבנות במה שהאכילה בו היא עיקר ולא רק פרט משאר הפרטים כמו בשאר הקרבנות, וכמרז"ל פסחים עו, ב: שלא בא מתחילתו אלא לאכילה. ובפירש"י שם: כשנצטווה עיקר פסח לאכילה נצטווה. ולכן כשמדקדקין שלא לאוכלו הרי שוללין ענין העיקרי שבק"פ (מה שאין זה בהוראה ע"י שיאכלוהו לאחר זמנו שכתב במכ').

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה. (ממכתב י"ג אייר תש"

... מ"ש בקובץ* שקודם ,מה נשתנה" מנהג בית הרב לומר גם מי שאין לו אב ,טאַטע איך וויל בא דיר כו'" -- לא שמעתי בזה לא טעם ולא מקור.

ומה שנ"ל, שהוא מפני מכבדו בחייו מכבדו במותו, וכנפסק הדין בשו"ע יו"ד סר"מ (וראה ג"כ זח"ג ס"פ בחוקותי ובמקומות שציין בנצוצי זהר שם). (ממכתב שלהי תש"ז)

... ות'ח כפולות אם אפשר להמציא לי גם הפרקים הקודמים של הערות כב' על ההגדה . . ולהעיר בחפזי במ"ש בהערותיו שם שלכן אין שואלין על הד' כוסות* כי עדיין לא שתו אותם משא"כ שאר הקושיות וע"פ מ"ש במרדכי סוף פסחים שבזמן שביהמ"ק הי' קיים אוכלין הסעודה קודם הסדר (וכ"כ בהגדה הנ"ל ע' 35*+ שאין כן דעת הרמב"ם) ולפענ"ד אאפ"ל כן כי גם הפסח מצה מצוה ומרור אכלו רק אחר

שאילת הקושיות דמטבילין וצלי... (ממכתב י"ג ניסן תש"ח) 323...ובהערות על מכתבו וע"ס סעיפיו:

א. מ"שי דבבבלי רגיל הבטוי חזי ובירוש' חמי כ"כ בערכי מדרש לבַכֶָר ובערוך השלם סוף ע' חם ג'. וראה שם כמה דוגמאות. אבל לפענ"ד יותר מחילוק זה יש כאן, כי חזי הוא ל"מ: מחזה אחזה. ולהעיר גיב ממ"ש בלקו"ת פ' מטות ד"ה עיני כל פ"א.

ב. דהגדה הוא ע"ש והגדת לבנך -- ציינתי בהגדה עם הלקוטים? שכ"כ באבוד' ועוד. ואת"ל דהגדה ש"פ פירושו מדרש ש"פ א"כ אין בכלל זה אלא חלק הגדתנו מעבדים היינו עד ונאמר לפניו הללוי'. ולכאורה לא כן משמע בש"ס וראשונים.

ג. שסימני הסדר הם בחרוזים. וכנראה שבזה מסייע לגירסתנוי רחצהי. ולכאורה אדרבה זהו סיוע לגירסת רחץ, כי אז גם ברך ונרצה נחרזים:

קדש ורחץ מרור כורך

כרפס יחץ שולחן עורך

מגיד רחץ צפון ברך מוציא מצה הלל נרצה.

ד. פסוקי החכם ותם הם בל' יחיד אבל אותו המדבר ברשע בל' רבים.

אולי אפ"ל הטעם כי הסוג דרשע כולל מינים חלוקים בידיעותיהם: חכם, תם ואפילו מי שאינו יודע לשאול, אשר הצד השווה שבהם היא הרשעות. ובמילא נוסח שאלתם ג'כ שווה: מה העבודה הזאת לכם.

-- וראינו במוחש, כי הטוענים בחוזק ביותר מה העבודה הזאת לכם, הם דווקא אלו שגם לשאול אינם יודעים. -

(אלא שלכאורה א"כ הי' ,אחד רשע" צ"ל בא לבסוף. וי"ל).

הרב חדקוב שי' העירני שיל"פ טעמו של חילוק הנ"ל, כי רשעים כשמדברים או שואלים ה"ז בבלבול הסדר ובערבוביא (וע"פ פרש"י דברים א, כב) וכ"א נפרד ומחולק גם עם חברו (וע"פ פרש"י בראשית מו, כז).

בשולי מכתבו שואל במה שהעתקתי* פי' הלבוש בזה שביו"ט א"א ,באהבה מקרא קדש" כי קבלת מצות יו"ט הי' רק ע"י שכפה עליהם הר -- דא"כ א) איך אומרים ותתן ה"א באהבה כו' גם ביו"ט.

324והחילוק לפענייד פשוט, כי באהבה הראשון נמשך למעלה, לתיבת ותתן, שאתה ה"א נתת באהבה. ובאהבה השני נמשך למטה, שהמקרא קדש קוראים אותו בנ"י באהבה שלהם*...

...במ"ש בשיחת חג הפסח ה'תשיג סוף אות ל"ח שבן זומא הי' בבדידות, המקור ע"ז.

הנה ראה חגיגה דט"ו ע"א, בראשית רבה פ' ב' ד...

בנועם קבלתי ספרו הגדה של פסח עם העתק באידית ואנגלית ובו ליקוטי מנהגים טעמים ודינים. ולחביבותא דמילתא הנה עברתי בין הדפים כפי רשיון הזמן. ומועתק בשולי הגליון איזה הערות. והשי"ת יצליחו להאיר סביבתו בנר מצוה.ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות ומה שמוכרח ביותר בדורנו זה ובמדינה זו, בדיני ומנהגי ישראל הכשרים...

עמוד יו"ד (וכן במקום המתאים בהעתקה האנגלית) אשר בכורים כהנים ולוים אינם מתענים בערב פסח. -- וצע"ג המקור על זה. ובכ"א הפסק דין הוא שמתענים וכמבואר במהרי"ל הובא באחרונים במקומו סי' ת"ע. ולמנוע מכשול כדאי הי' לתקן את זה ע"י מחיקת תיבות אלו.

עמוד ט"ו וט"ז בהעתקה באידית ובאנגלית: של המלות ולהוי הפקר כעפרא דארעא. -- הנה כיון שישנם כאלו שאומרים באידית ובאנגלית, ולא בנוסח הארמי מוכרח להוסיף גם העתק המלה הפקר ולא רק המלות כעפרא דארעא, כיון שזהו עיקר כמובן.

325עמוד י"ט במה שמתחיל נוסח הקידוש, ויהי ערב: -- הנה אף שיש נוהגין כן, אבל ברובא דרובא של הקהלות אין נוהגין כן, ועכ"פ כדאי הי' להציג זה בחצאי עגול.

בעמוד כ"ט שרבי אליעזר הי' כהן: -- וכנראה שזהו טעות הדפוס ראה הקדמת הרד"ל לפדר"א. וצ"ל רבי אלעזר.

בעמוד פיד שהביא שיר המעלות ולא המזמור לבני קרח: -- וצ"ע. (ממכתב כ"ו אד"ר תשי"ד)

,..והנה במ"ש במכתבו השקו"ט בדין תענית בכורים בערב פסח. הנה מבלי להכנס בגוף הדבר, הגדה הנדפסה לרבים ובפרט בארצוה"ב, הנה עמא דבר מביט על זה כעל פסק דין ומסקנא האחרונה שאין להרהר אח"ז. והרי ידוע שסו"ס העיקר הוא המעשה בפועל. ולכן עמדתי על ענין זה ביחוד, כי לדעתי הוא מעוות שצריך לתיקון.

דא"ג מה שהעיר מהשמועה ע"ד הרה"צ מזידיטשוב ז"ל, מה שמוסרים בשמו אודות גירסא אחרת במס' סופרים* וכו', כבר ביטל שמועה זו מעיקרא בספר דברי תורה מהדורא ה' אות ט' להרה"צ-וכו' בעל המחבר שו"ת מנחת אלעזר ממונקאטש, וחיזק דבריו בנמוקי או"ח סי' ת"ע. וכיון שנמצא בסמיכות מקום לנושא השמועה וגם עמד אתו בקירוב משפחתי ה"ז מוסיף תוקף לביטול שלו... (ממכתב כ"ה אדר ב' תשי"ד)

.. בשו"ת סנ'ח*. במצה ישנה, הנה נשמט במכתבי** בהראי' דמערבין לכל השנה, שאפילו שבת הגדול ניתר על ידי זה, הנה לאחרי התיבות שבת הגדול צ"ל שלש התיבות ,אפילו דשנת עיבור", שזהו יותר מי"ב חדש. - ה 326דא"ג מה שהביא כת"ר בתשובה זו ראי' דמצה מצ"ע צריך להיות בה טעםייי מחולין קך א', לפלא שלא צייז לברכות ל"ח ב שמפורש הדבר [ש]צ"ל טעם מצה, משא"כ בחולין ששם הטעם שהמחוה אין זה לחם עוני, כסגנון הלשון בגמרא, או משום דלא הוי לחם כלל**** (עיי"ש בהגהות שיטה מקובצת ובצפנת פענח על הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז' הלכה ו' והלכה ב').

כן מה שדייק בתשובה שם בדברי הירושלמי מדוע נימא דמצה ישנה לא נזהר

בה מחמץ, הרי מפורש בהש"ס שם שהוא מכיון שלא עשאה לשם פסח (ע"ד משנה

סוכה פרק א' משנה ב') -- ועפ"ז תומתק ראיית הראב'ן, שעד"ז ממש הוא במצת העירוב שכיון שכל השנה אין שומרים אותה מחימוץ גם היא צריכה ביעור.

(ממכתב כ"ז ניסן תשט")

לקראת חג הפסח הבע"ל, הנני בזה לברכו שיחוג אותו בכשרות ובשמחה, ובאשר עיקר המצוה מדאורייתא גם בזמן הזה היא אכילת מצה (כי ענין הפסח תלוי בהקרבת קרבן, ומרור הנה לדעת רוב הפוסקים בזמן הזה הוא מדרבנן) הנקראת מיכלא דהימנותא, ונתבאר באריכות בחסידות אשר על ידי אכילת מצה כפשוטה, בזמן שאכילה זו מצוה, היינו בימי חג הפסח ובפרט בלילה הראשונה דחג הפסח, הנה זה מחזק את כח האמונה, ואמונה פירוש כמובן שמאמינים, וחיזוק האמונה הוא בזה שאין האמונה נשארת במוח ובידיעה אלא שחודרת, היינו זי נעמט דורך, את האדם בנוגע לחיי היום יומי במחשבה דבור ומעשה, ועוד יותר אשר האמונה נעשית התאמתות כמו ראי' בעין בשר הגשמי, אף שבפועל ממש יהי' זה רק לעתיד לבוא בקיום היעוד וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר, אבל ההכנה לזה ומעין זה ישנו גם בזמןז הזה, ומסוגל זה בפרט הוא חג הפסח, וכפשוטו הוא אשר בכל עניני מחשבה דבור ומעשה, הנה לכל לראש יתנהג על פי התורה והמצוה כפי שנתבארו במאור שבתורה זוהי תורת החסידות מבלי לחכות עד שיזכהו השי"ת ויבין הדבר על בוריו.

(ממכתב ט' ניסן. תשי"ב) 327,..ואתאפק לא אוכל להביע תמהוני ופליאתי ביותר והוא:

מובן ע"פ המובא בכ"מ בדא"ח ובפרט בהענין דתמיהת משה רבנו מאין לי בשר כי לא הי' זה במדריגתו כלל ואעפ"כ אף שטענתו חזקה היתה והראי' שאמרו לו אספה לי שבעים איש וגו' הרי בכ"ז גם השפעת הבשר היתה על ידו (אלא שהי' גם ממוצע בדבר) שמזה מובן שכל השפעות המקושרים והחסידים צריכה להיות קשורה באיזה אופן שהוא עם נשיאם וכו' מוכרח מזה שדורנו שזכה שכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הוא מנהיגו ורועו, הרי כל הענינים צריכים להיות קשורים באיזה אופן שהוא עמו ועאכו"כ שכן צריך להיות אצל אנ"ש והתמימים וב"ב שיחיו ועאכו"כ שכן צ"ל בענינים הקשורים בתומ"צ ובפרט בענינים הכללים שבהם ובפרטיות -- בענינים הקשורים באמונה וכמ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו ואיתא במכילתא שכל מי שמאמין ברועה נאמן כאילו מאמין במאמר מי שאמר והי' העולם. ולכן גדלה תמיהתי כשנודע לי אשר דוקא במיכלא דמהימנותא הנה חלק מאנ"ש בחרו לקבלו ממקום אחר בה-בשעה שהיתה אפשרית לקבלו ע"י לשכה שנתיסדה מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר פעולות צדיק עומדים לעד ובמילא גם עתה היא לשכתו.

בטח יש ע"ז איזה תירוצים ואולי גם תירוצים חזקים שאפשר הי ביוקר או שלא היו אפויות טוב כ"כ או שהי' איזה פירוד לבבות בין מוכר הנ"ל ואנ"ש או שכמו שאמרו אחרים שזהו רק בשביל ב"ב משא"כ הם בעצמם (וכאילו אפשר לחלק באמונה בין הגדול בישראל להקטן בישראל ובפרט בהנוגע לחג המצות שזהו קטנות אבא והמשל ע"ז הוא מתינוק אוכל מאכל דגן), אבל אחרי כ"ז תמיה בעיני, איז כדאי איינצושטעלען עוד ענין של קישור עם כ"ק מו"ח אדמו"ר? ולו יהי' שזה רק בספק ספיקא בשביל ענינים שגם הם מידי ספק לא יצאו ולקבל מצה שמורה מיכלא דמהימנותא במקום אחר.

-- כיון שאיני רוצה לפרש בשם מי שעשה כנ"ל לכן כותב הנני הדברים אליו כיון שבודאי הוא ומושפעיו לקחו שמורה דוקא מהבעקעריי הקשורה עם הלשכה, ובמילא בנקל יותר יהיי לו לבאר הדברים בעת התועדות כיד ה' הטובה עליו, ובודאי ידוע גם בצרפת פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, אַז אונזערע זיבורית טוב מעידית שלהם. והשי"ת יזכנו ויצליח את כאו"א להמשיך המשכות דפסח על כל השנה בגלוי בחיי היום יומים.

נתקבל פ"נ שלו עד בתו . . תחי' וכבקשתו אזכירה לרפו"ק ולרפו"ש ואחכה לבשו"ט.

328ישתדל להמציא לה ושתאכלם עכ"פ ד' זיתים של מיכלא דאסוותא (שהוא ג'כ) מיכלא דמהימנותא -- אמונה (שהיא בחי' רגל, בחי' בת) בהוי' ובמשה עבדו ובאתפשטותא דבכל דרא שבדורנו הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה זי"ץ -- הנאפה על ידי לשכתו דוקא,

ויה"ר שמכאן ולהבא יראו השגחה פרטית רק בענינים של טוב הנראה והנגלה.

בברכה.,

- = בעתו קבלתי שני מכתביו מה" סיון. ומ"ש אודות כשרות השמורה שקנה ומצרף גם תעודת הכשר. הנה לפלא שכנראה תפסו את כל הענין שלא לפי כוונתי בלל וכלל כי לא דברתי דבר ע"ד כשרות השמורה אלא אודות ענין ההתקשרות שזהו תלוי באופן האמונה בנשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר.

= וכבר ידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר בעת מאסרו של רבנו הזקן אמר, אז ער האַט זיר מוסר נפש געווען בפועל שלא להיות נפרד מהבעש"ט בתנועה אפילו לשעה קלה ואפילו רק למראית עין (עיין באריכות במכתב הנדפס בחוברת התמים חלק ב' עמוד 56). ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדריגת רבנו הזקן, הנה ע'ד המובא בתניא פרק מ"ד אפס קצהו ושמץ מנהו מרב טובו ואורו מאיר לכללות החסידים ואנ"ש.

ויש לסיים עיד האמור במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (שם סוף פרק ב') שאם בדברים כמו אלו צריכה להיות הדביקות כ"כ הנה במיכלא ד[מ]הימנותא ובמיכלא דאסוותא ובליל שמורים שנתגלה על כאו"א מבני ובנות ישראל בכבודו ובעצמו עאכו"כ.

ותקותי שעכ"פ עתה מובן עד כמה שאינו שייך כלל בכגוז דא כ? מה שכותב אודות כשרות השמורה וכן אודות תהלוכות הדברים איך שבא השמורה לידו כו וכו', והאריכות בזה אך למותר.

329...ומענין חג הפסח שחגונו זה עתה וגם בקשר עם ימי האביב המ[מ]שמשים כעת ברוב הדר, הנה חג הפסח סימנו בכתוב שצריך להיות בחודש האביב. בטבע, עם הופעת האביב, הנה כחות הטבע שהיו בהעלם במשך ימי החורף, עד שלעין הרואה נדמה שנפסקה החיות יצירה צמיחה וגידול, הנה לפתע פתאום בחודש האביב מתגלה לעין כל שלא הי' זה אלא משך זמן של קיבוץ כחות למען יופיעו אח"כ אילנות מלבלבים ושדות עטופים ירק, כמרז"ל היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פרח צריך לברך כו'.

ומוסר השכל בזה לכולנו, שאם יש בחיינו איזה תקופה שאפשר לטעות בה שאינה תקופה של יצירה צמיחה וגידול, קרוב לודאי שאין זה אלא טעות בידינו, וההפסק ישמש לתוספות כח, וכלשון המשל להוצאת פרח ולגמול פירות.

ויש למצוא רמז זה בענין דפסח, שאחרי התקופה המרה של גלות מצרים גלות הגוף וגלות הנשמה גם יחד, עד ששר מצרים טען מה נשתנו אלו מאלו כו', הנה במשך זמן מועט נתגלה בהם הזיכוך שפעל גלות מצרים, ובחמשים יום נתעלו ממ"ט שערי טומאה לקבלת התורה מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו...

330(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

331נוסח המברקים שהואיל כ"ק אדמו"ד שליט"א לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל לקראת חג הפסת

ה'תשד"מ

ביום ההילולא של אדמו"ר הצמח צדק ואור לייד ניסן זמן הפסח. אביע איחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי, מתאים לראשיתו יום השלישי שהוכפל בו כי טוב טוב לשמים וטוב לבריות

ולקיומן בקרוב ממש בעגלא דידן בקשות כל אחד ואחת מהיהודים בספר דוד מלכא משיחא: אלקים אל דמי לך גומר קל כפירוש במדרש תהלים ודהצמח צדק יהי רצון חדש מכתר רחמים פשוטים כו' ובגילוי ובשלימות המשולשת -- דהעם והתורה והארץ.

בכבוד ובברכת התג /מקום החתימה/ 332ביום ההילולא של אדמו"ר הצמח צדק ואור לי"ד ניסן זמן הפסח וערב ש"ק

אביע איחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי. וש"ק ושלום שהוא ראשיתו, עונג וחירות בשלמותם לכל בנ"י במושבותם

וילכו מחיל אל חיל בכל הפירושים בימי עקבתא דמשיחא אלה,

וכ"ז יקרב עוד יותר קיום היעוד והשכר בספר דוד מלכא משיחא: יראה אל אלקים בציון. בכבוד ובברכת שבת והחג /מקום החתימה/

ה'תשמ"ו

ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, יום ההילולא של אדמו"ר הצמח צדק (מאה ועשרים שנה) ואור לי"ד ניסן.

אביע איחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי ולקיומה בעגלא דידן דהבטחת השם בספר דוד מלכא משיחא -- בקרוב ממש ישעו לשכון כבוד בארצנו בגאולה האמתית והשלימה.

בכבוד ובברכת החג /מקום החתימה/