שיחה א

307שיחה א

ויקרא 308במענה על מכתבו מא' נצבים, מ"ש אודות הנחיצות דבדיקת הסכין ע"י שני שו"בים בודאי נכון הוא במאד, אלא שהדבר תלוי בהרבנים והעיקר בהשו"בים, ולצערנו רק לאט לאט הולך המצב ומשתפר, אף שאין לך דבר העומד בפני הרצון

ואם היו הרבנים והשו"בים רוצים באמת ובתוקף המתאים היו מצליחים בזה... (ממכתב כ"ג אלול תשי"ד)

בנועם קבלתי החוברת בענין השחיטה אשר כת"ר הוציא לאור, ות'ח על שימת לבבו, ובטח גם להבא ינהג כן בנוגע פרסומיו לעתיד, וכן מה שהוציא לאור בעבר ות'"ח מראש...

בענין שחיטה -- נפלאים הדברים לספר התמונה בזה וביאורם -- בספר עבודת - הקדש-(לר"מ-ן' גבאי). חלק -העבודה -פל"ד (אף, שכמובן, אינם- ענין. לתוכן חוברתזו

(ממכתב א' דר"ח תמוז תשט"ו)

ב"ה, יום א' ט"ו טבת ה'תרפ"ה יעקאטרינאסלוו כבוד הרה"ג סוע'יה טוביינא דחכימי חריף ומקשה תל תלפיות איש האשכולות וכו' וכו' מוהרר"י ראזין שליט'א

אחד"ש ושלום תורתו!

מכתבו ובקצרה הגיעני ואף כי מה אני לחלוק עליו בכל זאת תורה היא וללמוד אני צריך ואהי' כדן לפני חכמים ובפרט כי קיצר בדבריו.

וזה הוא:

אם נאמר שאין טריפה חוזרת להכשירה קשה מסירכא במקום רביתייהו לרש"י חולין מו ומ"ט דבתחלה נעשה הנקב ואת"כ הסירכא. ואף דהר"ן תירץ קושיא זו דנקב הראוי לעלות סירכא אינו נטרף בו מתחילתו ואנן מטרפינן כל הנקבים רק מחסרון ידיעה -- וזה דוחק קצת -- בכ"ז יקשה מריאה שניקבה ודופן סותמתה (מח,) דלרש"י ורמב"ם הל' שחיטה פ"ז בבישרא כשרה בגרמי טרפה וכיוז דהטריפות 309הוא מחמת הנקב וזה לכאורה אינו תלוי בנקב אם יהי' סריך בצלע או בין הצלעות והסירכא נעשית לאח"ז. וכיון דאינו תלוי בנקב א"א לומר בזה סברת הר"ן או להכניס זה בגדר בירור למפרע. גם מלשון הגמרא מוכח דסריך הוי פסול החוזר להכשירו. גם ברש"י (מו:, מז:, מח., ויבמות עו.) משמע דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום שסופו ליסתר וסתימת דופן סתימה מעלייתא היא (וע"כ צ"ל גם ברש"י מג. דעיקר כוונתו כתחלת דבריו) גם ברמב"ם הל' שחיטה פ"ג הכ"א משמע קצת כן ואי אין טריפה חוזרת להכשירה -- עיקר חסר מן הספר וכמובן. ומכל זה יש להביא ראי' דחוזרת להכשירה.

איברא דלפ"ז צ"ע הגמרא חולין ס"ח ע"ב שציין כהדר"ג. ואולי יש לתרץ דשם קאי על הפסוק, וטרפה האמורה בתורה היא דרוסה -- רמב"ם הל' מ"א פ"ד ה"ו והל' שחיטה פ"ה ה"א וג' -- ואין טריפתה משום נקובה (תוס' חולין מב.) וא"כ י"ל דקים להו לרבנן דא"א למצוא לדרוסה רפואה וטריפה אין לה היתר פירושו אין במציאות תרופה לדרוסה, ולא מחמת שאינה חוזרת להכשירה. ובזה יתורץ ג"כ מנה"מ דטריפה גופא אין לה היתר דמקיש לה בשר שיצא חוץ למחיצתו, ותלי בדלא תניא (ויעויין שם תוס' ד"ה הכל).

ואם הדין דחוזרת להכשירה אז בנידון דידי דהוי סתימא מעלייתא כשרה הבהמה. ואין להקשות מחולין (נד.) ו(נזי) דע"כ צ"ל דהא דטריפה אינה חי' הוא דוקא אם לא עשו לה רפואה דאלה"כ, הא יש רפואה גם לפסיק רישא (ב"ב ע"ד:) ואף אם נדחוק דשם הוי כמו ניסא (חוליז מג.) הא איתא שם (ב"ב עד:) דסמתרי מהני וכן ביבמות (קיד:) -- ועיין תוס' יבמות (קכ:) -- וקצת ראי' גם מב"מ (קז:, קיג:) גם מפסחים (נו.) לפי גירסת ש"ס בבלי ופי' רש"י (לאפוקי פי' הרמב"ם במו"נ) יש לדייק כן. ובחולין (נ"ד, נ"ז) ע"כ צ"ל דאינו רפואה גמורה וכמו שמחלק בתוס' בכורות (ל"ח ע"ב) שציין כת?ר (ולגירסת הרשב"ם (ב"ב עד:) דגריס בחולין סמתרי במקום סמי צ"ע) וי"ל בתוס' גטין (סט.).

מה שציין כהדר"ג בירושלמי וספרי לא יכולתי ליישב זה עם ש"ס דילן ביבמות עו, דגריס להיפך (ועייז ברש"י חולין מח.) ובנימוקי יוסף מצאתי הגירסא בירושלמי כ"ש חוזר ופ"ד א"ח (ופי' הקרבן עדה על הירושלמי תמוה) וצ"ע...

כל זה נראה לפענ"ד ותקותי -- אחרי בקשת סליחתו -- כי יודיעני דעתו דעת תורה להלכה בכל זה.

כ"ד המחכה בכליון עינים לתשובתו ומכבדו כגודל ורום ערכו

אחרי כתבי זאת נזדמז לי בעברי בדרך סה"מ להרמב"ם וראיתי שפסק שם 310דלוקה מדאורייתא רק על דרוסה ולא על טריפות המקובלות ולא יכולתי לעייז בו כראוי כי ראיתיו בהעברה בעלמא.

נתעכב המכתב וספרו פה כי כהדר"ג העתיק דירתו לדווינסק אף כי אין אני יודע אדריסתו בדיוק, בכ"ז בודאי ימסר המכתב לידו גם כפי שכתבתי.