שיחה ג
495שיחה ג
כ"ף מרחשון
ב"ה, יום השלישי שהוכפל בו כי טוב, פ' והוי" הצליח דרכי, ח"י מ"ח, ה'תשד"מ. ברוקלין, 1. י.
לכל המשתתפים בכינוס השנתי של חסידי חב"ד, אשר בארצנו הקדושה -- שליט"א
שלום רב וברכה מרובה!
יה"ר שיהא הכינוס כינוס אמתי, אחדות אמתית של כל המשתתפים בו, ועל ידם -- אחדות כל המושפעים שלהם ועד -- לאחדות כל ישראל,
הנאה להם והנאה לעולם, אשר בשביל ישראל גוי אחד בארץ -- נברא, ומגלגלין זכות ליום זכאי
אור לכ"ף מרחשון, יום הולדת את כ"ק אדנ"ע, יומא קא גרים
לקבל החלטות טובות ובתוקף ובאופן שתבאונה במעשה בפועל, שהוא העיקר, החלטות שתכליתן בכיוון האמור -- אחדות ישראל אמתית,
ע"י הוספה עוד יותר בעבודה המשולשת: בעניני התורה, תורה אחת (הנגלה והחסידות) ומצותי' -- אחדות ושלימות התורה,
הכנסת חיות ואור חסידותיים בחיי יום יום של כל העם כולו בכל מושבותיהם -- אחדות ושלימות העם, \
ובפרט בכל הארץ, ארץ המיוחדה אשר תמיד עיני הו" אחד בה, שהוא נתנה נחלת עולם לעם עולם, כולה לגבולותי' -- אחדות ושלימות הארץ, 496אשר שלימות משולשת זו היא גם הדרך היחידה לשלום אמיתי ובן קיימא,
וגדול כח וזכות הרבים והציבור, ובמיוחד כשהם מתכנסים באופן שנעשו ,קהל גדול* -- לי יחיד,
וכהביאור -- באר היטב -- של בעל יום ההולדת בקונטרס שלו ,החלצו מאתכם אנשים" המפורסם.
ויה"ר שיקויים בכאו"א מהמתכנסים שליט"א שיהי' בפועל דוגמא חִי' של ,החלצו מאתכם" איש או אשה,
ויקוים: אלקים נצב (מלך) בעדת א-ל, דקדים ואתי ומברך ומצליח את כינוסם להיות פעולתו פעולה נמשכת תכת"י,
ובקרוב ממש יקויים היעוד: אתה (אלקים) תנחל בכל הגוים - בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.
בכבוד ובברכת הצלחה ולבשו"ט 497ב"ה, יום אחד, פ' ואברהם זקן בא בימים, ערב כ"ף מ"ח ה'תשמיז. ברוקלין, נ. י.
לכל המשתתפים בכינוס השנתי של חסידי חב"ד, אשר בארצנו הקדושה -- שליט"א
שלום רב וברכה מרובה!
יה"ר שיהא הכינוס -- כינוס אמתי, אחדות אמתית של כל המשתתפים בו, ועל ידם -- אחדות כל המושפעים שלהם, ועד -- לאחדות כל ישראל,
והרי זה כלל גדול בתורה, ויתירה מזה -- כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור,
הנאה להם והנאה לעולם, אשר בשביל ישראל גוי אחד בארץ -- נברא, שקיבלו התורה תורה אחת ולומדים ומקיימין מצותי' כאיש אחד בלב אחד -- ומגלגלין זכות ליום זכאי
כ"ף מרחשון, יום הולדת את כ"ק אדנ"ע, יומא קא גרים
לקבל החלטות טובות ובתוקף ובאופן שתבואנה במעשה בפועל, שהוא העיקר, החלטות שתכליתן בכיון האמור -- אחדות ישראל אמתית,
ע"י הוספה עוד יותר בעבודה המשולשת: בעניני התורה, תורה אחת (הנגלה והחסידות) ומצותי' -- אחדות ושלימות התורה, 498הכנסת חיות ואור חסידותיים בחיי יום יום של כל העם כולו בכל מושבותיהם -- אחדות ושלימות העם,
ובפרט בכל הארץ, ארץ המיוחדת אשר תמיד עיני הוי" אחד בה, שהוא נתנה נחלת עולם לעם עולם, כולה לגבולותי' -- אחדות ושלימות הארץ, אשר שלימות משולשת זו היא גם הדרך היחידה לשלום אמתי ובן קיימא,
וגדול כח וזכות הרבים והציבור, ובמיוחד כשהם מתכנסים באופן שנעשו ,קהל גדול" -- לשון יחיד,
וכהביאור -- באר היטב -- של בעל יום ההולדת בקונטרס שלו ,החלצו מאתכם אנשים" המפורסם,
ויה"ר שיקויים בכאו"א מהמתכנסים שליט"א שיהי' בפועל דוגמא חי' של .החלצו מאתכם", איש או אשה,
ובקרוב בימינו ממש יקויים היעוד: ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציוז בשוב השם את שיבת ציון, בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו -- במהרה בימינו ממש.
בכבוד ובברכת הצלחה ולבשורות טובות /מקום החתימה/
הערות
עמוד 495
- 1. והוי" הצליח דרכי: שיעור החומש דיום הכנס -- ויש לקשר זה לעבודת ,ויעקב הלך לדרכו* המבוארת בשיחות רבותינו נשיאינו. \
- 2. הנאה . . לעולט: סנה' עא, סע"ב.
- 3. בשביל . . נברא: ויק"ר לו, ד. וראה ב"ר א, ד.
- 4. ארץ הָמיוחדה: שנבחרה מכל הארצות (מכילתא ר"פ בא) ושמיחדה במציאות אחת -- דרק אחר כיבוש כולה אפשר להיות כיבוש עם ישראל דשאר ארצות (רמב"ם הל' תרומות פ"א ה"ג. הל' מלכים פ"ה הזו),
עמוד 496
- 1. 1466 לקוטי הוספות / כ"ף מוחשון שיחות
- 2. קהל גדול: לשון הכתוב (ירמיי לא, ז).
- 3. .קהל . . יחיד: וכידועה מעלת היחוד על איחוד -- יחיד על אחד. קונטרס . . החלצו: ועייג"כ לקו"ת מטות עה'פ.
- 4. אלקים . . א-ל: תהלים פב, א,
- 5. דקדיס ואתי: ברכות ו, א.
- 6. אתה . . הגוים: תהלים פב בסיומו.
עמוד 497
- 1. ה יום אחד: בראשית א, ה. ראה פרש"י שם (מב"ר א, חדט). ואברהם . . בימים: שיעור החומש דיום הכינוס. ראה זח"א רכד, א. תו"א טז, א. עט, ב. יהל אור -- להצ"צ -- מזמור קלט, טז ה (סק"ג ואילך). ובכ"מ. אחדות אמתית: ע"ד הרמז ובעבודת השם -- יש לקשר זה עם שיעור הרמב"ם (דג' פרקים ליום) דיום הכינוס -- שכל ישראל חברים הן וכו'. לאחדות כל ישראל: לא חסר אף אחד (ע"ד כבמתן תורה --:דב"ר פ"ז, ח) -- ובקדושה ה"ז קשור עם ,לא יותר", גיור רק כ(דבר השם זו) הלכה (שבת קלח, ב). כלל גדול: תורת כהנים ויקרא יט, יח. הובא בפרש"י עה"ת שם. בל התורה . . זיל גמור: שבת לא, א. וראה תניא פי לב. זיל גמור: לימוד התורה ועד לגמרה -- כל התורה, ובאופן דזיל והליכה (אמתית). הנאה . . לעולם: סנה' עא, סעיב. בשביל . . נברא: ויק"ר לו, ד. וראה ב"ר א, ד. פרש"י עה"ת ר"פ בראשית ד"ה בראשית ברא. כאיש אחד בלב אחד: מכילתא שמות יט, ב. הובא בפרש"י עה"ת שם.: כיף' מרחשון, יוס הולדת: בשנת כתר"א (שני כפי"ן, וראה מבוא לקונ' חנוך לנער ע' 8).
עמוד 498
- 1. 08[ לקוטי הוספות / כ"ף מרחשון שיחות
- 2. תמיד . . בה: עקב יא, יב.
- 3. קהל גדול: והמשך הכתוב: ישובו הנה (ירמי" לא, ]).
- 4. קהל . . יחיד: וכידועה מעלת היחוד על איחוד -- יחיד על אחד.
- 5. החלצו: ועייג"כ לקו"ת עה"פ.
- 6. ילכו . . בציון: תהלים פד, ח.
- 7. בשוב . . ציון: שם קכו, א. ובכמה מדרשי רזיל ומפרשי המקרא שמדבר בגאולה העתידה (ראה ג"כ יהל אור -- להצ"צ -- עה"פ בתהלים).
משנה תורה, הלכות תרומות א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה אינו כא"י לכל דבר ולא כחוצה לארץ לכל דבר כגון בבל ומצרים אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולהיותן כא"י לא הגיעו ומפני מה ירדו ממעלת א"י מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל א"י אלא נשאר בה משבעה עממים ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואחר כך כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כא"י לכל דבר והארצות שכבש דוד הן הנקראין סוריא.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳ - הטקסט מספריא
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ודרך המלך אין לה שיעור אלא כפי מה שהוא צריך אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו.
מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה שנאמר לא תחיה כל נשמה וכבר אבד זכרם.
וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.
כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה.
ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב בה בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים שנאמר לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ואלכסנדריאה בכלל האיסור.
מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד עכו"ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות שנאמר כמעשה ארץ מצרים.
אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.
גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.
אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא וכן הקבור בה נתכפר לו וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנאמר וכפר אדמתו עמו ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק.
לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו.
רש"י על בראשית א׳:ה׳ - הטקסט מספריא
יום אחד. לְפִי סֵדֶר לְשׁוֹן הַפָּרָשָׁה הָיָה לוֹ לִכְתֹּב יוֹם רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁאָר הַיָּמִים שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי, לָמָּה כָתַב אֶחָד? לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּבָּ"ה יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁלֹא נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים עַד יוֹם שֵׁנִי, כָּךְ מְפֹרָשׁ בּבְ"רַ:
יום אחד THE FIRST DAY (literally, one day) — According to the regular mode of expression used in this chapter it should be written here “first day”, just as it is written with regard to the other days “the second”, “the third”, “the fourth”. Why, then, does it write אחד “one”? Because the Holy One, blessed be He, was then the Only One (Sole Being) in His Universe, since the angels were not created until the second day. Thus it is explained in Genesis Rabbah (Genesis Rabbah 3:8).
דברים רבה ז׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים כט, א), הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמַד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רָאָה הַפָּחוּת בִּימֵי משֶׁה מַה שֶׁלֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל גָּדוֹל בַּנְּבִיאִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד לֹא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב (שמות יט, יא): כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לִדְרשׁ הָיָה אוֹמֵר רְאוּ אִם נִתְכַּנְסוּ כָּל הַקָּהָל, וּמֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִמַּתַּן תּוֹרָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, י): בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי. דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה, אַף משֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה כָּךְ אֲנִי מוֹסֵר לְבָנָיו בִּקְרִיָּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כט, א): וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם.