495
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ג
כ"ף מרחשון
ב"ה, יום השלישי שהוכפל בו כי טוב, פ' והוי" הצליח דרכי, ח"י מ"ח, ה'תשד"מ. ברוקלין, 1. י.
לכל המשתתפים בכינוס השנתי של חסידי חב"ד, אשר בארצנו הקדושה -- שליט"א
שלום רב וברכה מרובה!
יה"ר שיהא הכינוס כינוס אמתי, אחדות אמתית של כל המשתתפים בו, ועל ידם -- אחדות כל המושפעים שלהם ועד -- לאחדות כל ישראל,
הנאה להם והנאה לעולם, אשר בשביל ישראל גוי אחד בארץ -- נברא, ומגלגלין זכות ליום זכאי
אור לכ"ף מרחשון, יום הולדת את כ"ק אדנ"ע, יומא קא גרים
לקבל החלטות טובות ובתוקף ובאופן שתבאונה במעשה בפועל, שהוא העיקר, החלטות שתכליתן בכיוון האמור -- אחדות ישראל אמתית,
ע"י הוספה עוד יותר בעבודה המשולשת: בעניני התורה, תורה אחת (הנגלה והחסידות) ומצותי' -- אחדות ושלימות התורה,
הכנסת חיות ואור חסידותיים בחיי יום יום של כל העם כולו בכל מושבותיהם -- אחדות ושלימות העם, \
ובפרט בכל הארץ, ארץ המיוחדה אשר תמיד עיני הו" אחד בה, שהוא נתנה נחלת עולם לעם עולם, כולה לגבולותי' -- אחדות ושלימות הארץ,
הערות
- 1. והוי" הצליח דרכי: שיעור החומש דיום הכנס -- ויש לקשר זה לעבודת ,ויעקב הלך לדרכו* המבוארת בשיחות רבותינו נשיאינו. \
- 2. הנאה . . לעולט: סנה' עא, סע"ב.
- 3. בשביל . . נברא: ויק"ר לו, ד. וראה ב"ר א, ד.
- 4. ארץ הָמיוחדה: שנבחרה מכל הארצות (מכילתא ר"פ בא) ושמיחדה במציאות אחת -- דרק אחר כיבוש כולה אפשר להיות כיבוש עם ישראל דשאר ארצות (רמב"ם הל' תרומות פ"א ה"ג. הל' מלכים פ"ה הזו),
משנה תורה, הלכות תרומות א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה אינו כא"י לכל דבר ולא כחוצה לארץ לכל דבר כגון בבל ומצרים אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולהיותן כא"י לא הגיעו ומפני מה ירדו ממעלת א"י מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל א"י אלא נשאר בה משבעה עממים ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואחר כך כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כא"י לכל דבר והארצות שכבש דוד הן הנקראין סוריא.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳ - הטקסט מספריא
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ודרך המלך אין לה שיעור אלא כפי מה שהוא צריך אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו.
מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה שנאמר לא תחיה כל נשמה וכבר אבד זכרם.
וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.
כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה.
ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב בה בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים שנאמר לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ואלכסנדריאה בכלל האיסור.
מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד עכו"ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות שנאמר כמעשה ארץ מצרים.
אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.
גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.
אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא וכן הקבור בה נתכפר לו וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנאמר וכפר אדמתו עמו ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק.
לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.