שיחה כד
583שיחה כד
מחרת יום הכפוריס
ב"ה, בשם השם, ה'תשמ"ב ברוקלין, נ. י.
אל כל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
בבואנו מיום הקדוש, אחת בשנה, בו נחתם כאו"א מבנ"י שליטיא לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה,
וכן כללות עמנו עם ישראל, גוי אחד בארץ, נחתמו לכל הברכות בגו*ר -- ממקור הברכות הוי' אחד,
ודאי אשר, מתאים לחזקת כל ישראל דכשרים הם וממלאים רצון אבינו שבשמים, הרי כאו"א האנשים והנשים והטף, מוסיפין ומעלין בקיום התוהמ"צ, כולל
בשם השם: מהבקש"ט: מה שקורין למחרת יוהכ"פ גאטש נאַמען. הנה שם הוי' ושם קודביה אינו אלא מה ששייך לעולם אפי' לעולם הנאצלים, אך לעצמותו אינו שייך לקרותו בשום שם בעולם, והנה אם פוגם הוא בשם הוי' דוקא וכידוע, ובימי סליחת העון יש עליות לפני הוי", וזה למחרת יוהכ"פ אין לו שום שם פרטי לא הו" ולא אדני רק גאטש נאמען, וד"ל. -- כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סי קי. וראה בהערות שם.
מיום הקדוש: להעיר משבת קיט, א: ולקדוש ה' מכובד (ישעי' נח, יג) זה יוהכ"פ. וכ"ה בזח"ב מז, סע"א. נת' באוהית להצ"צ עה"פ (ניך ע' רעח). סהמ"צ להצ'צ קעט, א. ועוד.
אחת בשנה: תצוה ל, ט. אחרי טז, לֶד. ולהעיר מתוד"ה עד אחת -- מנחות יח, א.
בטוב הנראה והנגלה: כהמדייקים בהפיוט ,שערי שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח* שאומרים בסוף נעילה ובהושע"ר -- לחבר ,לנו" ל,הטוב" -- ראה ד"ה אנכי אנכי, תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז ע' כא ואילך): ואוצרך הטוב לנו, תפתח . . שיבואו בחסד פרטי, שהוא הטוב לנו בטוב הנראה והנגלה גם למטה ממש.
גוי אחד בארץ: ש"ב ז, כג. וראה אגה"ק ס"ט. תו"א וישב כז, סע"ד. ועוד.
לחזקת כל ישראל דכשרים הם: ראה רמב"ם הל' קדהיח פ"ב ה"ב.
האנשים והנשים והטף: ל' הכתוב (וילך לא, יב) בקשר להקהל. ולהעיר אשר הענין דהקהל בחה'ס -- ייל דנמשך הוא עכ"פ עד חג הסוכות דשנה שלאחריי, ככל עניני חה*ס (ראה לקו"ת ברכה צח, ב).
והטף: להעיר מב"ק (פז, ב) קטן יעשה לו סגולה . . סית. -- ומדאייתינן להאי: צ'ע דהובא הנ"ל (כי'א) בפס"ר בשו"ע חו"מ סתכ"ד ס"ז, אף דהאידנא נשתנה ולא לומדים בס"ת כו' (שו"ע יו"ד סו"ס ער), ומארי דשני הפס"ד חד הוא -- טור בשם הראיש! וייל שהוא עיד המפורש בפרישה יו"ד שם לענין זה, שבחו'מ סי" צז בדין סידור כתב הטור רק ס"ת ולא ספרים ,ואפשר משום דאין זה עיקר מקומו לא הזכירוהו". אבל צע"ק למה אין זה מקומו בנדו"ד.
מוסיפין ומעלין בקיום התוהמ"צ: כהציווי מעלין בקודש -- ברכות כח, א, וש"נ. בשייכות למחרת יוהכ"פ -- ראה סה"מ ה'תש"ט ע' 42*.
י) נדפס גם בלקו"ש- חי"ד ע' 400. המו"ל.
584ובפרט -- הכלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך, והרי היותנו כולנו כאחד מביא וממשיך ברכנו אבינו באור פניך,
ועד אשר יאר הו" אלקים צבאות פניו אלינו ונושעה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
ולגודל חשיבות הדבר נתעוררה הצעה, אשר לא נפלאת היא גו' כ"א קרובה היא מאד לעשותה -- להדגיש אהבה ואחדות זו באופן נצחי ודאמת לאמיתו -
ע"י קניית אות בסי"ת שנכתב לזכות כולם וכל בנ"י שליט"א, אשר התורה תורת אמת היא ונצחיית היא,
בסית הכתובה כאו"א לפי דרכו -- בכתב האשכנזים, או דהספרדים, או דהאריז"ל וכו',
ואלו ואלו דברי אלקים חיים הם, וחבה וריעות נוהגים זה בזה.
= -- -ומזכים. לאדם שלא-בפניו. -- לכות בזה (בקנית אות. בס"ת)-לרעך. כמוך/-באם + > >>
מאיזו סיבה לא עשה זאת בעצמו, וכבכל עניני תומ"צ, טוב וברכה -- יפה שעה אחת קודם, וזריזין מקדימין.
ובהמעות שנותן לקנית האות בס"ת, תורת השם -- י"ל שזהו ע"ד הנאמר במעות צדקה (מאותו הטעם), אשר ,הואיל ובמעות אלו הי' יכול לקנות חיי נפשו החיונית הרי נותן חיי נפשו לה'", ו,מקרבת את הגאולה" -- והרי נותנם לכתיבת תורת ה', ואמחז"יל אשר קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא.
585ויה"ר אשר תתקבל ההצעה אצל כאו"א בסבר פנים יפות ומאירות ותבוא בפועל - וכגודל ענין אחדות כל בנ"י, וכמודגש ג"כ במצות סוכה וד' מינים.
בכבוד ובברכת חג שמח 0 9
הערות
עמוד 584
- 1. הכלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך: תו"כ (הובא בפרש"י) עה*פ קדושים יט, יח.
- 2. היותנו כולנו כאחד מביא וממשיך ברכנו אבינו באור פניך: תניא פל"ב. וראה קונטרס אהבת ישראל.
- 3. יאר הוי" אלקים צבאות פניו אלינו ונושעה: ע"פ תהלים פ, כ.
- 4. נחעוררה הצעה: ראה שיחות אור לערב ר"ה, יום ב' דר"ה, צום גדלי', אור לערב יוהכ"פ, ערב יוהכ"פ - שנה זו.
- 5. לא נפלאת היא גו' כ"א קרובה היא מאד לעשותה: ע"פ נצבים ל, יב-יד. וראה לקו"ת שם.
- 6. ונצחיית היא: תניא רפי"ז ובכ"מ.
- 7. בס"ת הכתובה כאו"א לפי דרכו . . דהאריז"ל וכו': ראה טעהמ"צ להאריז"ל ס"פ האזינו. -- (בנוגע לתפילין) שער הכוונות שער התפילין ד"ב בסופו. משנת חסידים מס' תיקון תפילין פ"א מי"ז. שערי תשובה לאו"ח סל"ו סק"א. אות חיים ושלום (להרה"צ וכו' ממונקאטש) שם סקיב. מאסף לכל המחנות שם.
- 8. לפי דרכו . . דהאריז"ל: וכז עד"ז בחילופי דמערבאי ומדינחאי וכיו"ב.
- 9. ואלו . . חיים: עירובין יג, ב. וראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) צט, א.
- 10. וחבה . . בזה: יבמות יד, ב.
- 11. ומזכים לאדם שלא בפניו: עירובין פא, ב. וש"נ.
- 12. וזריזין מקדימין: ראה פסחים ד, א. וש"נ. וראה אגה"ק סכ"א,
- 13. ע"ד הנאמר במעות צדקה: תניא פל"ז (מח, סעיב).
- 14. מקרבת את הגאולה: ב"ב י, א.
- 15. קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא: ראה זח"ג עג, א. ולהעיר מג"פ אחד בלקוטי לוי"צ לזח"א ס"פ נתי
עמוד 585
- 7. -
- 2. בסבר פנים יפות ומאירות: להעיר מלקו"ת ראה לב, בי
- 3. וכמודגש ג"כ במצות סוכה ודי מיניס: כמחז"ל ,כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת" (סוכה כז, ב. וראה ריש וסוף ד"ה בסוכות תשבו תרצ"ד (תשי"א)), ומצות ד' מינים מאחדת כל הד' מינים, שמורים על הסוגים שבבנ"י (ויק"ר פ"ל, יב). -- נוסף על זה שכל אחד מד' מינים אלה מורה על ענין האחדות -- סידור רסד, ד ואילך. המשך וככה תרל"ז פפ"ז. המשך תער"ב ח"ב ע' תרעט.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ב - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא – מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ – בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ – עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.
וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.
[וְלֹא אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְגוֹ׳״, אֶלָּא עַל הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק ט״ז דְּשַׁבָּת]:
תניא, ליקוטי אמרים י״ז - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״.
דְּלִכְאוֹרָה, הוּא – ״בִּלְבָבְךָ״ – נֶגֶד הַחוּשׁ שֶׁלָּנוּ [וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית], שֶׁאֵין קָרוֹב מְאֹד הַדָּבָר לְהַפֵּךְ לִבּוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה׳ בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא: ״אָטוּ יִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא״? וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲבָה. וְגַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה דְּ״צַדִּיקִים – דַּוְקָא – לִבָּם בִּרְשׁוּתָם״.
אֶלָּא, דְּ״לַעֲשׂוֹתוֹ״ – רוֹצֶה לוֹמַר, הָאַהֲבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיַּית הַמִּצְוֹת בִּלְבָד, שֶׁהִיא ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ שֶׁבְּתַעֲלוּמוֹת לֵב, גַּם כִּי אֵינָהּ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, וְדָבָר זֶה ״קָרוֹב מְאֹד״ וְנָקֵל לְכָל אָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מוֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ, כִּי מוֹחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, מִמֵּילָא יוֹלִיד, בְּמוֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים – הָאַהֲבָה לַה׳ לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם מִצְוֹתָיו וְתוֹרָתוֹ.
וְ״זֶה כָּל הָאָדָם״, כִּי – ״הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״ כְּתִיב, שֶׁ״הַיּוֹם״ הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה דַּוְקָא ״וּלְמָחָר כוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַמּוֹחַ – שַׁלִּיט בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ עַל חָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וְעַל פִּיו, וְעַל כָּל הָאֵבָרִים שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה. אִם לֹא מִי שֶׁהוּא רָשָׁע בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁ״הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם״, וְאֵין לִבָּם בִּרְשׁוּתָם כְּלָל, וְזֶה עוֹנֶשׁ עַל גּוֹדֶל וְעוֹצֶם עֲוֹנָם. וְלֹא דִבְּרָה תוֹרָה בְּמֵתִים אֵלּוּ, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים.
כִּי בֶּאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לָרְשָׁעִים לְהַתְחִיל לַעֲבוֹד ה׳ בְּלִי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר תְּחִלָּה – לְשַׁבֵּר הַקְּלִיפּוֹת שֶׁהֵם מָסָךְ מַבְדִּיל וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל יְדֵי שְׁבִירַת לִבּוֹ וּמְרִירַת נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, שֶׁעַל יְדֵי לֵב נִשְׁבָּר – נִשְׁבָּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה דְסִטְרָא אָחֳרָא [עַיֵּין שָׁם פָּרָשַׁת פִּינְחָס דַּף ר״מ וּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא דַּף ח׳ וְדַף ה׳ עַמּוּד א׳ וּבְפֵירוּשׁ הָרַב מֹשֶׁה זַכּוּת שָׁם].
וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, לְהַעֲלוֹת הֵ״א תַּתָּאָה, לַהֲקִימָהּ מִנְּפִילָתָהּ שֶׁנָפְלָה אֶל הַחִיצוֹנִים, שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גָּלוּ לֶאֱדוֹם – שְׁכִינָה עִמָּהֶם״, דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אֱדוֹם מוֹרִיד וּמַמְשִׁיךְ לְשָׁם בְּחִינַת וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה אֶת נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, הַמְלוּבָּשִׁים בּוֹ בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית מֵהַקְּלִיפָּה, שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הַמּוֹלֶכֶת בּוֹ בְּעוֹדוֹ רָשָׁע וּמוֹשֶׁלֶת בָּעִיר קְטַנָּה שֶׁלּוֹ, וְנֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה אֶצְלָהּ.
וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְיִתְפָּרְדוּ כוּ׳ – הִיא קָמָה מִנְּפִילָתָהּ וְגַם נִצָּבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
ויקרא רבה ל׳:י״ב - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, פְּרִי עֵץ הָדָר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְיֵשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. כַּפֹּת תְּמָרִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְאֵין בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה. וְעַרְבֵי נָחַל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם, לְאַבְּדָן אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֻקְשְׁרוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵן מְכַפְּרִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְאִם עֲשִׂיתֶם כָּךְ אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מִתְעַלֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ט, ו): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וְאֵימָתַי הוּא מִתְעֲלֶה כְּשֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, ו): וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ו ‹ 567 לקו"ש חכ"ד ע' 584

