שיחה ז

386שיחה ז

איר זאָלט אויסוואַקסן ווי א אידישער בחור דאַרף אויס וואַקסן, א חסיד ירא שמים ולמדן.

... עד כמה שאפשר לברר לא היתה עוד שעת הכושר, כזו שבימינו, לעורר את הנוער והצעירים לקבלת עול תורה ומצוות כפשוטו, זאת אומרת לקיים המצוות בחיי היום יום, מצוות המעשיות בקיום בפועל. וכל רגע ורגע וכל הזדמנות ואפשרות שאין מנצלים לזה כראוי, הרי זו אבידה שאינה חוזרת.

387הנסיון, יפעלו הדברים לא רק הזזה תיאוריתית כי אם גם הכשרת הנפש לשינוי מעשיי, וכנ"ל -- בקיום המצוות, אשר המעשה הוא העיקר.

ומצער הדבר שדווקא אלו הנמצאים במצב של מנהיגים ומשפיעים, שמטבע הדברים שהם בגיל יותר מבוגר מהשומעים והתלמידים, וצורתם הרוחנית נקבעה לפני עשרים או שלשים שנה, עדיין שרוים הם בפחד שהי' לו מקום אז, המיוסד על הסיסמא ,תפסת מרובה לא תפסת" וחוט השערה נדמית להם כהר וכתפיסה מרובה, וקשה לשכנעם, כיון שטענת יראת שמים בידם לאמור, שאם יעוררו את הנוער באופן האמור בתחילת מכתבי, עלול שיפחידו את השומעים ויופסק כל הקשר עָמהם. ומי יודע לאיזה מקום יתדרדרו.

כתבתי כל הנ"ל גלוי, כי דווקא בנקודה זו -- על פי השמועה הנה כ' אינו שרוי בפחד האמור, אבל בכל זה בוודאות אצלי שאינו מנצל כל כח השפעתו בכיוון האמור, אולי מפני התנגדות מצד אלו שבגיל הממוצע אודותם כתבתי לעיל. וגם חשש זה, לאחר בקשת סליחתו, אין לו מקום במציאות, כיון שכנ"ל השומעים והתלמידים בודאי יהיו על צדו, והרי בארצות הברית ביחוד האבות נשמעים לבנים והמורים לתלמידים.

דרך אגב זהו ג'כ מסימני עקבתא דמשיחא, דור אחרון שבגלות שלפני התחלת הגאולה, וכיעוד הנביא והשיב לב אבות על בנים, פירשיי על ידי בנים. ואף שמלכתחילה הרי זה היפך הברכה, כתוספתא סוף סוטה, נערים פני זקנים ילבינו, בן מנוול אב וכו', הרי נצטוינו להפוך מרירו למיתקו.

לכתבו אודות ערך הלימוד והעיון וכו', הנה אף שהלכה פסוקה היא, גדול לימוד, אבל על אתר מודגש הטעם, מפני שמביא לידי מעשה, ולא עוד אלא -- בכדי שיצליח הלימוד ויוקבע, מוכרח שלא יהי' בסתירה, עכ"פ שלא בסתירה בולטת, לחיים היום יומיים של העוסקים בלימוד, הן המורה והן התלמיד. ועוד יותר על פי ביאור תכונת נפש בני ישראל אשר בתורת החסידות, הנה הכשרת הנפש לקלוט דברי תורתנו -- אשר תורה קדושה היא וביחד עם זה תורת חיים היא -- היא דוקא על ידי חיים המתאימים להוראותי'. שבזה חילוק עקרי בין תורתנו -- אף שעליי נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים -- לשאר החכמות ומדעים, שבלימוד חכמה, אפילו חכמת המוסר, אין סותר להבנתה אפילו אם הלומד מתנהג בפועל בניגוד מוחלטי למוסר האמור, משא'"כ בלימוד חכמת התורה, לא רק חלק המוסרי שבה אלא גם בדברי טומאה וטהרה וכיו"ב. וכמודגש כל זה בפתגם קצר של חכמינו זיל -- והוי' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום. כי רק באופן זה שהוי' עמו מכוונים ההלכה, ובנוסח המשנה, באם יראתו קודמת לחכמתו.

כל הנ"ל אמור לפי השיטה המבוארת במכתב כ' על דבר הכרח קדימת הלימוד, אבל לשיטתי אני, גם בלאו הכי מוכרחת ההדגשה של העשיי, שהרי זהו הכלי-יד להשפיע על הנוער והצעירים השפעה מידית, שיוכלו אח"כ לנצלה גם להתמדה בלימודם.

בודאי ידוע לכב' שהשנה היא שנת המאתיים להסתלקות-הילולא של מורנו הבעל שם טוב ז"ל. בקשר עם זה הוצאנו לאור ספר הבעל שם טוב, שנשלח לכ' בפני 388עצמו. ואף שלא ידוע לי יחסו לעניני תורת החסידות, בטוחני שימצא בספר זה רוב ענין ואולי גם תוספת ביאור וביסוס להכתוב לעיל. (ממכתב ימי הסליחות, ה'תש"כ)

ולפלא, שכנראה אינו מכיר כלל בכל נקודות הטובות אשר בהם. ובפרט מובן -- ע"פ פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר הידוע, אשר כאשר יקוים היעוד דביאת משיח צדקנו, וועט מען זיך כאַפען פאַרן קאַפ (ישים ידיו על ראשו ברגש צער גדול וחרטה) על הימים והתקופה הכי טובה שבסוף זמן הגלות, שהיו יכולים לפעול

= << בתורה ומצות בהתגברות על כל העלמות וההסתרים-דאז, שאז-העבודה נעימהיותר""

וחביבה יותר, הן לעובד והן לזה שציוה על העבודה, בורא עולם ומנהיגו, משא"כ בשרוח הטומאה יעבור מן הארץ ואין מנגדים וכו'. והלימוד מזה לענינו - הרי פשוט הוא.

עוד נקודה ע"ד האמור וגם זו עיקרית היא, היינו מה שהדגיש במכתבו שנמצא באמונים שענינם רק ,משמעת כח ורגלים". והרי זהו אחד העיקרים באמונת האדם, אמונה פשוטה דוקא, שענינה הקדמת נעשה לנשמע (משמעת). הבטחון הגמור אשר מצוה המצוה, נותן מראש הכח והאפשריות לקיים הציווי, ובלבד שירצה ובפועל ילך בדרך ה' וכצוואת העברי הראשון הוא אברהם, אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח, יט).

והנה בטבע האדם, אשר אדם עיר פרא יולד, להתנהג דוקא ע"פ הטבע שלו -- למלאות רצונו, ואפילו התאוות שלו, ולא עוד אלא שהרצון הזה מטה שכלו וממציא הסברות וטעמים ונמוקים. ולזה התיקון -- הכש"כ וק"ו: ומה בנוגע לציוויו של בשר ודם, מוכרחים, ככתבו במכתבו, המשמעת הכח ורגלים, ולא עוד אלא שבזה תלוי כל קיום המסגרת בה נמצא ועי"ז קיום כל הצבא, השמירה על הגבולים וכו' וכו' ז. א. שזה נוגע לגורלם של כל האוכלוסיא, עאכו"כ בנוגע לציוויו של ,המפקד הכי ראשי", ממה"מ הקב"ה, אשר כאו"א מבני ישראל, הרי הוא מצבאות ה'.

ועוד נקודה שלישית, וגם היא עיקרית, ואולי העיקר שבכל שלש נקודות אלו, אשר ספק גדול האם תהי' אצלו אפשריות להשפיע על סביבה הזקוקה לידיעת ה' התורה והמצוה, כפי שיש בידו עתה, שהרי נמצאים יחד כל היממה, מוכרחים למסגרת של משמעת וכו' כנ"ל. וכשמדברים בדברים היוצאים מן הלב, והדבור תוכנו, תורת אמת ומצותי' -- הרי סו"ס אמת מארץ תצמח.

מעטות שורות האמורות בערך חשיבות הענין בכלל ובמיוחד -- החשיבות שינצל האפשריות אשר השגחה העליונה נתנה לו, להחזיר לדרך הטוב והישר, דרך 389התורה והמצוה, כו"כ מאחב"י הצעירים, אשר בקרוב יסתדרו בחיי משפחה, והטבת המצב של כל אחד -- נכפלת בעתיד פי כמה, מספר בני המשפחה ובניהם ובני בניהם עד סוף כל העולם. וביחד עם האפשריות והציווי, הרי הקב"ה שאינו בא בטרוניא עִם בריותיו, נותן גם הכח למלאות התפקיד. ואם ת"ל -- הרי זה גם הלימוד של ימי חנוכה, אשר חכמינו ז"ל מעידים, שהיו חלשים וגם מעטים נגד גבורים ורבים, אלא שהחליטו בתוקף ונלחמו בעד הטהרה המצות ועסק התורה, ולכן נעשית להם ישועה גדולה ופורקן, ובאופן שמאז ובכל שנה ושנה -- מדליקין נרות ודוקא באופן דמוסיף והולך מיום ליום בחשכת הלילה שמסביב.

(ממכתב י"א טבת תשכ"ג)

ברכה ושלום: במענה למכתבך (בלי תאריך), אתחיל בנקודה העקרית, והיא:

יש ענינים שהם ברשותו של אדם, וביכלתו לשנות אותם, ויש ענינים שאינו יכול לשנות. ובכלל בנוגע מעשה דיבור ומחשבה הרי הם ברשותו של האדם והבחירה נתונה לו לחשוב ולדבר ולעשות כרצונו. אבל בנוגע לעצם מציאותו -- שנברא בצורת אדם ועד לפרטים בזה, כגון צבע עיניו וכיו"ב -- את זה אינו יכול לשנות.

ה,עצם" של כל יהודי, בלי כל חילוק בנוגע לחינוכו, מוצאו, מקום המצאו ופרנסתו וכו', הרי כל אחד ואחת מהעם היהודי הוא בן או בת אבותינו אברהם יצחק ויעקב ואמותינו שרה רבקה רחל ולאה. ובעת מתן-תורה אמר בורא האדם נותן התורה: ,ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". זאת אומרת, אשר טבע האיש והאשה הישראלים להתנהג בקדושה, שתוכן הנהגה זו מבואר בתורתנו הקדושה.

כאמור, הבחירה נתונה לאדם להתנהג באופן האמור, או ר"ל באופן שונה או גם הפכי, אבל כיון שהוא היפך העצם שלו, לשון אחר היפך הטבע שלו, הרי זה בדוגמת המשל המובא בדברי חכמינו זיל -- דג הרוצה לחיות דוקא ביבשה ולא במים, אשר משך איזה זמז יוכל להתקיים ביבשה, אלא שגם אז הוא מפרפר וכו', ואם לא ישוב למקור חיותו הרי מובן הסוף. אלא שנותן התורה, ברוב רחמיו, מאריך לו לאדם זמן לעשות תשובה, ומבטיח לו אשר אין לך דבר העומד בפני התשובה, ואף נותן לו הכח והיכולת לעשות תשובה אמתית ולשוב למקור מים חיים של התורה והמצוות, שהם חיינו ואורך ימינו.

מהאמור מובן אשר הסברה, בסגנונה, לחיות ,מחוץ למסגרת" התורה ר"ל, מוכרחת להביא תוצאות על פי הכתוב לעיל, הן בנוגע להמתנהג ככה, והן -- אם מקשרים זה עם הולדת ילדים -- בנוגע לגורל הילדים.

390ידועה השאלה, בסגנון הידוע, שיש רשע וטוב לו. והמענה לשאלה זו גם כן ניתן לפני אלפי שנה, והנקודה כלעיל, אשר השם יתברך ברוב רחמיו מצפה ומבקש אולי סוף סוף יעשה תשובה, ובפרט אשר נפש הישראלית ופנימיות הנפש (שהיא חלק אלו-ה ממעל ממש) מסייעת ודורשת זה, אף שיש אנשים שאין רוצים לשמוע לקול הנשמה, כמו שיש אנשים אשר התענוג שלהם הוא לצער את עצמם.

בנוגע הבעיות אודותן כותבת, תתיעצי עם ידידים מבינים המתנהגים על פי תורתנו, תורת חיים (הוראה בחיים), שהיא גם כן תורת חסד, וכבר נאמר ,ותשועה ברוב יועץ".

במענה על מכתבם מצום הרביעי, יהפך במהרה לששון ולשמחה, בו כותבים אודות אופני עבודתם בסניף הנוער האגודתי אשר במחנם הט', בשביל להמשיך מספר יותר גדול של הנוער לתורה ומצותי' שיש בזה כמה ענינים שההשתמשות בהם מוטלת בספק כיון שמופרכים הם ע"פ השקפת חוגים ידועים.

והנה בשאלות כמו אלו ההחלט תלוי בתנאי המקום והזמן ותגובת הצבור על אתר, שבכ"ז חלים שנויים מזמן לזמן, והוא ע"יד הוראת רז"ל (יומא פו, א) אמר רב כגון אנא כו' לא שנו אלא באתרא וכו'. ומובן עוד יותר ע"פ ההמשך שם, אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דתבעי, שלכאורה אינו מובן למה הוזקק רבינא להודיע עדיז כיון שצריך הי' להיות ידוע לכל דרי מתא מחסיא, ומה מחדש בזה, שזה מכריח לומר שאפי' בכגון דא צריך התבוננות מעמיקה בכדי לדעת אם אותם דתבעי הם המייצגים את העיר או אותם דלא תבעי וק"ל, -- וככל הדברים האלה הוא בהנוגע לשאלתם, ובפרט שנמצאים הם בעיר המשמשת דוגמא של סדר חיים מסוימים, ולכן האחריות גדולה יותר בשינוי לצד שמאל. ולאידך גיסא אין להשתמש בזה בההוראה שכיון שספק בדבר יחמירו, כיוז שחומרא זו עלולה למעט מספר הנוער שיהי בהשפעתם. ובענינים כגון אלו מהנכון שיתייעצו עם אחדים בעלי סוד הנמצאים במחנם ויודעים התנאים שם וכבר נאמר ותשועה ברוב יועץ.

נקודה כללית בשטח החינוך ותעמולה בכלל -- שחילוק גדול בין טופח ע"מ להטפיח וטופח סתם, והוא חילוק לא רק בכמות אלא גם באיכות. ועפ"ז מובן, כיון שההשגחה העליונה העמידתם בקרן אורה שיכולים להשפיע על הנוער דבני ישראל, עליהם להיות טופח ע"מ להטפיח ככל הדרוש, אלא שבכגון דא במקום ספק אם יצאו כבר ידי חובתם, יש להחמיר בלי פקפוק, כיון שכל הוספה בתורה ומצותי' טובה באמת ומביאה להוספה בפעולות בהנוגע לעצמו ובהנוגע לזולתו...

391מסרו לי תוכן מכתבו, בו מתפלא על אשר בשיחתי עם פב"פ מבני ישראל אבל לע"ע אינו מהחרדים לדבר ה', אמרתי לו מענין גלגול נשמות.

ומתפלא אני על פליאתו, כיון שענין גלגול נשמות כבר מדובר אודותו בספרים הנדפסים בכו"כ מקומות ובארוכה, ויסודתו בראשונים שלמדו עד"ז וגם הדפיסו בספריהם, עד שיצא מגדר לימוד פנימיות התורה נסתר דתורה, כי מדובר אודותו כבר בנגלה, ובפרט שרק ע"י ענין גלגול הנשמות יש אפשריות להסיר קושיות עצומות של אחב"י בזמננו זה, ובפרט של צעירי בני ישראל המתבוננים במה שעבר על עם ישראל בשנים האחרונות, ומשפיע עליהם לא לטובה בהנוגע לאמונתם בהשגחה פרטית ובהנהגת העולם ע"י בורא עולם, ועי"ז נחלשים בקיום המצות בפועל כו' וכו'. וכידוע לכל מי שבא במגע עם הדור הצעיר והנוער בארצוה"ב בפרט. וכל שאפשר לו למצוא צנור ואופן שיתפרסמו עניני תוה"ק תורת חיים ברבים, החובה עליו לעשות את זה בכל האפשרי. ולא עוד אלא שבענין להדפיס ד"ת בעתונים, שלפני איזה דורות היו זהירים בזה כיוז שחשש גדול שלא ינהגו כבוד בעתונים ויושלכו בחוצות, הנה גם בזה התחילו לנהוג גדולי ישראל בדור שלפני דורנו. וכידוע בנוהג העתונים החרדים במדינת פולין ובאה"ק תיו, וכן נדפסו כמה מעניני תורה ע'י כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל בעתונים באמריקה -- ובלבד שיגיעו אפילו לאחד או לשנים מבנ"י ויעמידוהו על האמת ובקרן אורה. והלואי היו כל החרדים לדבר ה' יוצאים בקריות חוצה ומלמדים את בנ'יי תורה, מבלי להתנות אתם מקודם שתחלה יעשו לשומרי מצות ואח"כ ילמדום תורה, שע"י לימוד בפיזור בזה -- היו מצילים כמה נפשות יקרות מבנ"י לה' ולתורתו בהקדם גדול. ואף שידוע מאמר הזהר ומבואר בכ"מ בחסידות ומהם בתניא קדישא, אשר אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא, רואים אנו במוחש אשר הנהגה האמורה, והוא -- להודיע מעניני תורתנו תורת חיים לכל הבא לשאול מבנ"י ובהסברה בספ"י וע"י קירוב, קרבו סו"ס את השומעים (אף שכמובן לא כל השומעים במדה אחת). ועיין ג'כ הלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן -- בעל התניא ושו"ע -- פרק ד' סעיף ג' בקונטרס אחרון, וז'"ל: וגם הרב יש לומר דצריך להכניס וכו' עיי"ש. ובפרט בהנוגע לעניני תורה שהם מפורסמים אלא שאין יודעים אותם על בורים ובמילא מפרשים אותם שלא כדבעי ובאים למסקנא הפכית מן האמת.

מרגיש אני במכתבו, שפליאה האמורה היא פליאה של כמה מידידיו, לכן בקשתי למסור גם להם תוכן האמור, והעיקר לעוררם ולהסבירם, אשר:

כמה מאחב"י טובעים בים הגדול של עם הארצות, וזוהי הסיבה היחידה שכמה מהם אין נזהרים בקיום המצות בפועל. וכל מי שיש בידו לעשות מה בזה ומסתתר בד' אמות שלו ומסביר זה לעצמו שהוא הוא הצודק והם הם כו', כבר נתבאר ענינו בזה"ק במקומות הידועים בחילוק שבין הנהגת משה רבינו לאחר מתן תורה -- לבין הנהגת נח שהי' קודם מתן תורה. ובאמת אין צריכים להסברת הזהר הק' בזה, אלא במכש"כ וק"ו מהצלת הגוף, שאם הי' מי שהוא עובר על שפת נהר ורואה איש ישראל טובע בנהר -- בודאי שהי' מפסיק משנתו ועושה כל מה שביכולתו להצילו מז הטביעה, ולא הי' שואלו אם מניח תפילין הוא בכל יום וכו'. ואם בהצלת הגוף כן הוא. -- עאכו"כ בהצלת הנשמה. ועוד להוסיף שאפילו את"ל שספק הוא אם ישנה 392השומע דרכיו כשילמדו אתו תורה, הרי מי הוא זה ואיזהו שיכול לפסוק דיני נפשות על מי שהוא שלא יחזור בתשובה ח"ו, ועכ"פ ספק יש בדבר, ועכ"פ ספק ס"ס, ופסיד השו"ע הוא אשר עניני פקוח נפשות דוחים כל -- אפילו על הספק וכמה ספיקות, והאמול כתוב באותו השו"ע שבו כתוב ג"כ ע"ד הנחת תפילין וכו'. ויהי רצון שימצא אותיות הצריכות להסביר לידידיו את כל האמור, עד שישנו את הנהגתם דעד עתה, ויקיימו מרז"ל בשעת המכנסין פזר, להפיץ מעיינות דברי אלקים חיים עד שיגיעו גם חוצה.

,במענה למכתבכם, בדורנו שמתפרצים אלו השמים חושך לאור ומשתמשים

- 77 = באור"להגביר החושך, שרבו המזייפים ערכי תורתנו הקדושה, יהי רצון מה' שיצלוף"- 777

כנוסכם להדגיש ההבדלה והנגוד שבין הפשרה והאמת ולרומם קרן ישראל סבא עיי הפגנה מוחלטה שרק התורה ובתורה קיום עִם ישראל, ונזכה לגאולה האמתית עיי משיח צדקנו".

ב"ה, ה' מנחם אב, ה'תשטיז ברוקלין, 1.י.

לכבוד הועידה הארצית של הסתדרות מורי אגודת ישראל באה"ק -- תבנה ותכונן ע'י משיח צדקנו במהרה בימינו --

ה' עליהם יחיו שלום רב וברכה!

במענה להזמנתם, אבוא בזה, בנקודות אחדות ואקצר -- במה שהי' ראוי להאריך, אלא שקשה האריכות במכתב.

ומובן אשר דברי אלו אמורים ומכוונים על ידם גם לכל המורים והמחנכים. שומה על המורה והמחנך לזכור תמיד אשר אין הנוער מאמין בפשרות ואין 393דעתו מקבלת חצי-אמת, אם בכלל יש, ענין שכזה, ומשום כך מצליח ביותר חינוך שלם ולא חינוך בפשרה למחצה לשליש ולרביע, ובפרט בהנוגע לתורה ולמצוות"".

שלא כדעת הטועים, אשר חוששים שחינוך שלם יש בו כדי להפחיד את הגוער בבחינת תפסת מרובה. ונהפוך הוא, אשר כל פשרה בעיקרי שיטה ועניני" - מעוררת אי-אימון בלב המחונך והמחונכת ולא רק אי אימון במחנך עצמו אלא גם בכל השיטה שהוא דוגל בה ומייצגה.

ועוד זאת, וגם זה עיקר: פשרה, שענינה וויתור ונטי' מז הדרך -- הנה אפילו סטי' קלה מדרך האמת לאמתו בחינוך הנוער, למה הדבר דומה, לשריטה בגרעיז הנזרע, שאפילו שריטה קטנה בו -- סופה לגרום לאחר זמן מום גדול באילן הגדל ממנו, מום אשר קשה לשערו מראש. והנמשל מובן.

האדם הוא בשר ודם ושתי נפשות יש לו נפש האלקית וגם נפש הבהמית - ולכן לא תמיד עומד בנסיון, וכאשר נכשל באיזה ענין של תורה ומצוה ועושה ההיפך מזה, הנה מי שיש לו אומץ-לב לא יתעלם מאמתיות המצב שלא עמד בנסיון ועבר על רצונו של הבורא, וגם על רצונו האמיתי ומצפונו הוא, ומודה ועוזב ירוחם, ושב לדרך הישרה ורפא לו. אבל מי שהוא מוג לב ואפילו כלפי עצמו -- מתחיל להפוך בזכות עצמו ולחפש הצטדקות על הנהגתו הבלתי מתאימה. ובפרט שכמאמר רז"ל, עבירה גוררת עוד עבירה, ומרגיש הוא צורך דחוף להצדיק הנהגתו, להצדיקה כלפי עצמו וכלפי אחרים ולרומם את כבודו המחולל גם בעיני עצמו על ידי חולשתו. ועל כל פשעים תכסה אהבה, ובפרט אהבת עצמו. והשוחד -- יעוור, שוחד אהבת עצמו -- מטה את שכלו ו,מזמין" אצלו שיטה ,שכלית", או גם השקפת עולם כוללת את כל הבריאה, אשר תצדיק את הנהגתו, ותשתיק את ההרהורי תשובה שלו - ע'י ,הסברה" שהנהגתו אינה כשלון ונפילה -- כי אם עלי', אינה עבירה -- אלא אדרבה מצוה.

ושיטות אלו הקימו כמובן, גם אופני חינוך המתאימים להן: שיטות השומרות על המחצה -- חינוך בפשרה למחצה וכו

הצד השוה שבכולם -- ששמים את הסטי' מן הדרך, את הנפילה והחושך -- לעלי' ואור,

ולכן החינוך בלי פשרות, בשלילה המוחלטת של הגישה ,נשתנו הזמנים ולכן יש להתאים להם את התורה ואת המצות" --

אינו רק ענין של הוספת מספר שעות לימוד תורתנו והוספת מספר המצות דינים ומנהגים בתכנית החינוך ובחיי המחונך, 394(שזה נותן מקום לחשבון ולהגבלה -- כמה יגיעה כדאי להשקיע בזה),

אלא -- החינוך בלי פשרות הוא בעיקרו העמדת המחונך על האמת, אשר החושך הוא חושך והאור -- אור, אשר התורה אחת היא ותמימה מעת נתינתה ועד עתה ולנצח, והיא היא -- בשלימותה -- תורת אמת ותורת חיים (חיים גם כפשוטם בעולמנו זה) גם יחד.

ויהי רצון אשר כינוסם יביא תוספת אומץ וחיות במלאכתם, היא מלאכת הו", מלאכת החינוך וההוראה, להביא לבני ולבנות ישראל דברי אלקים חיים, דבר ה' בשלימותו ובטהרתו (מבלי לערב בזה מעשה אנוש ותחבולותיו),

ועל ידי זה יצליחו לרכוש את הנוער לחנכו ולהנהיגו בדרך ה', דרך התורה והמצוה, עדי הקטן יהיי לאלף והצעיר לגוי עצום.

ובימיהם ובימינו יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולםי. .

בכבוד ובברכת הצלחה

ב"ה, ח' כסלו תשי"ח ברוקלין

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ז חשון, ונעם לי לקרות בו ר"פ מפעולותיו בחדש תשרי העברו >

וכיון שכפי כתבו נפגש מפעם לפעם עם מר ז... שי' -- שבודאי ידוע לו שכח השפעה להנ"ל בחוג מסוים די רחב, צריך הי' לנצל כל פגישה לדברי התעוררות. וכיון שפעולותיו של הנ"ל בכיוון בלתי רצוי, הוא בעיקר מאשר התרגל ביותר, ולא מפני שמתבונן עתה ובא לידי החלטה שכן צריך לעשות, הנה אם יעוררו מדי פעם בפעם מבלי הרף, על גודל ההיזק והחורבן שגורם עי"ז, תמורת שהי' יכול לנצל כשרנותיו להרבות הטוב בעולם בכלל וביחוד בהנוגע לבני ישראל, הנה, סוף סוף, יפעלו הדברים פעולתם, כיוז שהאמת מוכרח לנצח, אף כי לפעמים מתארך הדבר,

מובן שבנדון זה ועד"ז -- העכוב אצל הנ"ל הכי גדול, יהי', על פי המדובר בתחלת כל ד' חלקי שולחן ערוך, אל יבוש מפני המלעיגים. והרי מובז הרעש שיעשה בתוככי חוגים אלו, באם הנ"ל יתבונן בשיטתו עד עתה, וכשיבוא לידי החלטה הפכית -- יפרסם את זה מבלי כחל ושרק. אבל ע"פ הנשמע, הנה בפעולותיו עד עתה לא נתרשם כ"כ מדעת הרוב. ואם בעניני פורעניות כך, עאכו"כ צריך לנצל אומץ רוחו, במרובה מדה טובה, ולאמר, דברים שאמרתי לפניכם עד עתה, טעות הם 395בידי. וע"ד האמור -- אם לצד הפורעניות אמרו אל תאמין בעצמך, עאכו"כ בהנוגע לשינוי לטוב,

ויהי רצון שגם הוא לא יבוש, וידבר בכל האמור ואליבא דאמת, והרי דברים היוצאים מן הלב -- כבר הובטחנו שנכנסים אל הלב. ומובן שהרשות בידו להזכיר בהשיחה שעושה בזה ע"פ מה שכתבתי לו, באם לדעתו תהי' בזה איזה תועלת בגוף העניז.

ואז ברשותו גם להוסיף, שבטח זה מזמן שאצל הנ"ל נתעוררו ספיקות, אלא שמשתדל בעצמו להשתיק אותם, ותיכף כשנופלים במוחו -- לדחותם, וכטבע בני אדם, אשר פוחדים הם לעיון עוד הפעם על נכונות אורח חייהם, שהרי דרוש לזה אומץ לב במיוחד. אבל דוקא מפני שהשפעה להנ"ל על כמה וכמה, ז.א. שתיקון בעצמו יוכפל פי כמה במושפעיו, מוכרח שלא יסוג ולא יפחד מפני עריכת החשבון עוה"פ ועוד הפעם. וכהוראת חז"ל, אשר אף שהחובל בעצמו פטור, עכ"פ -- בידי אדם, הנה החובל באחרים וכו'. ולאות ולמופת לקרובו הנ"ל אשר בא העת לבקורת עוד הפעם על שיטתו בעבר, יהי' לו החלום שבסמוך לדבורו עמו.

שלום וברכה! במענה למכתבו עם הפתקא המוסגרה בו.

נהניתי במאד לקרות בו, אשר סו"ס עלה בידו לקיים בקשתי ולמסור למר ז. שיי את הדברים. וטוב במיוחד שלא נכנס בכל ויכוחים וכל שקו"ט, כי לא זו הכוונה, ועפ"ז מובן ג'כ, שגם להבא אין לו להכנס בוכוחים בזה. והרי עשה שליחותי וגם אני עשיתי שליחותי שלי. מזה מובן ג"כ -- שאין מקום לשלוח הפתקא. ובהנוגע באם לשלוח להנ"ל העתקת דברי שבמכתבי אליו, גם זה אין צריך לבוא באתעדל"ת דיליי, כ"א -- אם יחפש מר ז. שי' הזדמנות להפגש עמו או לבוא עמו בקישור מכתבים, וידרוש במיוחד העתקת הדברים, אזי יעשה את זה. ועד אז לא יעשה בהענין דבר.

396קבלתי מכתבו מכ"ג אדר, ושמחתי לקרא בו שבספריו העתידים להופיע יהיו ג"כ ציוני מקורות, וכמו שעמדתי על תועלתם במכתבי הקודם*.

בהנוגע לנקודה ב' של מכתבי ומענהו, וכמו שקורא לזה ,ענין המדרש והמעשה", בודאי צודק במה שכותב אשר שיחה פנים אל פנים טובה הרבה יותר מאשר דברים שבכתב. אבל מובן ג"כ שגם דברים שבכתב כוחם גדול, ויש בהם גם מה שאינו בדברים שבע"פ, ולא לבד כמו שהעיר גם במכתבו אשר אותיות מחכימות, אלא עוד זאת, שאפשר לעבור על דברים שבכתב כמה פעמים, משא'"כ בדיבור. ופשיטא על פי מה שנתבאר בתורת החסידות אשר השתלשלות והמשכת ענין ממחשבה לדיבור ואפילו מדיבור למעשה, נותן לו קיום יתר ושייכות יותר לעולם, לסביבה הקרובה, ועל ידי זה גם לסביבה הרחוקה.

אינני יודע איך עלי לפרש מה שכ' עבר בשתיקה על הנקודה העקרית בנקודה שני' האמורה, והיא אורח חיים חסידותי בחיי היום יומיים. ולכאורה הביאור היותר קרוב הוא שכיון שלעת עתה חושש הוא שהמענה שלו לא יתאים כל כך להצעתי במכתבי, הרי אפשר שאחשוב זה לעלבון וכיו"ב. ואם זהו הביאור הנכון, הנני לשלול

-- -חשש-זה, -כיון- שמביט-אני -על- ענין- דברי-התעוררות- בעניני-תורה-ומצוה-מאחד->-

לחברו -- כפשוטו, שבזה מעוררים הנקודה הפנימית -- של השומע -- הקיימת בתוך כל אחד ואחת מישראל, ורק שצריך להוציאה מן ההעלם אל הגלוי. ולכן כשמתאחרת הוצאה זו, הנה העדר ההצלחה של המעורר אינו תופס מקום לגבי הצער של הנקודה פנימית האמורה, שהיא עצם נשמת האדם הישראלי, אשר כי ירידתה לעולם הזה, ירידה מאיגרא רמה לבירא עמקתא, (כיון שהנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד של ממהקב"ה -- והעולם הזה, כלשון הקבלה והועתק ע"י רבינו הזקן (תגיא סוף פ"ו), הוא עולם הקליפות וסטרא אחרא, ולכן כל מעשה העוה"ז קשים ורעים והרשעים גוברים בו), וכל זה הוא בשביל העלי" ע"י התורה והמצוות שמזה מובן שכל רגע שהנצוץ האלקי נמצא בעולם הקלפות וסט"א ואינו מנצל את הרגע לעלי' המפליאה, הרי הצער עמוק ביותר. ומבוארים הדברים קצת יותר במכתבי לפני זמן, אשר העתקתו מוסגרה בזה.

ותקותי חזקה, שבכתבו אשר נכנס בגן החסידות מאהבת ישראל ומחמדת סוכת דוד, כלומר נשמת ישראל, הנה בודאי כולל בזה גם את עצמו ונשמתו, אשר כלן מתאימות ואב אחד לכלנו, רק שהגופים מחולקים (תניא פל"ב) וגם הענינים הבאים מצד הגוף.

ובימים אלו, שבין זמן חירותנו לזמן מתן תורתנו -- שלמות החירות, הרי נצטוינו ונתנה היכולת לעלות בכל יום ויום מחירות דשעבוד מצרים לחירות האמתית הבאה לעם ישראל בקבלת התורה -- וכרמז רז'יל חרות על הלוחות, חירות על (ידי) הלוחות. וכמו בימים ההם כן הוא גם בזמן הזה, אשר אין לך בן חורין אלא החי בבטחונו בבורא עולם -- תכלית הצדק והטוב ומנהיגו מתאים לזה, אף שלא

תמיד מובנים דרכיו, כי לא מחשבותינו מחשבותיו ולא דרכיו דרכינו. (ממכתב י"ג אייך, ה'תשט"ז) 397זה היום הגיע לידי מאמרה ב..., ומובן שקראתיו בתמהון גדול ובצער גדול --

התמהון -- שהרי היתה הברירה בידה לכתוב לי ולשאלני פשר הדברים וההסברים שלדעתה אין הדעת סובלת אותם ומזעזעים וכו'. והלא גם לאחרי-כן הברירה והיכולת בידה להדפיס מאמרה ותגובתה;

והצער -- שזו הפעם הראשונה שיאשימו אותי בהשקפות שהן, כלשונה, ,מקוממות ומעלות זעם", בנושא הנוגע ללב כל יהודי ועד למיצוי הנפש; האשמה שאינה הולמת איש יהודי, אפילו הפשוט שבפשוטים, ושאין לה יסוד והיא היפך לגמרי מהמכוון.

ולהעיר, אשר אף שהקטעים שמצטטת במאמרה נלקחו ממקור שהוא ,עיבוד חפשי", על פי שיחות שנשמעו ממני, עיבוד אשר לא תמיד הצליח בניסוח מושגים ומונחים וכו', אבל, בכללות, התוכן מתאים. ולא באתי בזה בטרוניא ח"ו שלא נהגה כשורה בציטוטים שהביאה במאמרה, אלא תוהה אני על הפירושים שלה, אשר, לאחרי בקשת סליחתה, לא ירדה לסוף דעתי, וכנראה לא התבוננה במתינות הראו" בדברים שאמרתי טרם שחרצה משפטה.

והנה, בנוגע לענין השואה, אין הזמן גרמא לאריכות כאן, כיון שמרוב התמהון והצער -- ולא רק לך ולי אלא בודאי גם לכל קוראי מאמרה -- רוצה אני לשלוח מכתבי זה בהקדם, כדי להעמיד הדברים על בוריים. ואסתפק רק בנקודות עקריות. אשר לדכוותה בודאי אין צורך באריכות הבאור:

א, מפורסם מנהגם של רוב המכריע של בני עמנו, וכמובן אני בתוכם, שכשמזכירים את הקדושים היינו כל בנ"י שניספו במחנות הריכוז והגיטאות, מוסיפים -- ה' יקום דמם.

ב ולהבדיל וכו' בקצה הכי תחתון, כשמזכירים היטלר ועוזריו מוסיפים -- ימח שמם.

גב אין כל חידוש בדבר, שאיש מאמין -- במובן האמונה של עמנו בני ישראל, ובלשון העיקר הראשון משלש עשרה העיקרים של דתנו: ,אני מאמין באמונה שלימה שהבורא ית' בורא ומנהיג לכל הברואים" -- מאמין באמונה שלמה שהוא מנהיג לכל הברואים גם בעת השואה.

מה שנתוסף בתקופתנו זו, שאפילו אלה שהכריזו על עצמם שאינם מאמינים, התחילו לתבוע ולהתרעם ולהתריע וכו' היתכן אשר השופט כל הארץ לא התערב בעניני השואה! ומובן, אשר עצם הטענה הזאת, שהולכים ומתמידים בה פעם אחר פעם, מוכיחה את האמת, אשר ב(עומק) לבם מאמינים הם שהשופט כל הארץ הי' מנהיג לכל הברואים גם בעת השואה, כנ"ל.

398הריגות והתעללות וכו'. וזה לשון הנב'א...

ד. בנוגע להדוגמא שכתבתי של ,ניתוח" -- מעולם לא שמעתי ממי שהוא שיאמר שניתוח לחולה זהו ענין של עונש להחולה, כי אם, אדרבה, הפכו.

ה. מובן אשר ניתוח הנעשה למישהו, הרי זה לכל לראש ובעיקר לטובתו הוא, ולא לטובת משפחתו או סביבתו ועמו, אף על פי שגם הם שמחים לרפואתו ולהחלמתו על ידי הניתוח, אף שהצטערו בצערו.

ו לשאלה הריטורית במאמרה, מי הוא המנתח? וכו', בודאי אין צורך להסביר שלא האיזמל הוא המנתח, ולא יתפאר הגרזן על החוצב בו; אבל מובן גם כן שבןאדם אינו רק איזמל וגרזן, אלא הוא בעל בחירה הלהיות איזמל, ולכן הוא אחראי למעשיו.

ז. אשר ל,תפקידו" של היטלר ימ"ש, וכו', הרי מה שאמרתי אינו חידוש משלי, ומקורו בתורתנו הנקראת ,,תורה-אור", בקשר עם חורבן הבית הראשון, שהי' מלווה

,הנני שולח ולקחתי את כל משפחות צפון, נאום ה', ואל נבוכדראצר מלך בבל

עבדי, והביאותים על הארץ הזאת, גו'. (ובהמשך הנבואה קודם סיומה, אשר במלאת הזמן) אפקוד על מלך בבל ועל הגוי ההוא, נאום ה', את עוונם, ועל ארץ כשדים, ושמתי אותו לשממות עולם, גו' ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם". (ירמי' כה:ט ואילך, ראה שם בארוכה).

ועל דרך זה גם בנוגע לאשור, ובלשון הנביא ישעי': ,הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי" (י:ה).

מה שראיתי שנוי בדורנו בהשוואה במצב בזמן לנבואות האמורות, שאז הי' ענין של עונש, לאחרי כמה וכמה אזהרות, כמבואר שם. ובדורנו מוכרח לומר שהוא ענין של ,ניתוח", זאת אומרת ענין של תיקון, ובהדגשה שהתיקון הוא בשביל ובהמנותח, ותיקון עד כדי כך שהצער אינו בערך להתיקון הבא על ידו, בדוגמת החילוק שבין חיים והפכם. וגם זה מיוסד על עיקר בדתנו, ובלשון העיקר הי"ג, שם: ,אני מאמין באמונה שלימה שתהי' תחית המתים".

ולהעיר אשר גם בזה רואה אני ומעריך את כל אלה המתעסקים בהנצחת הקדושים ולוחמי הגיטאות, הי"ד, שאין זה (רק) בשביל שלא ישכחו הנכדים וכו', אלא כתוצאה מאמונתם בתחית המתים.

ח. לכתבה ,שמא כל אלה שהתקוממו נגד הגורל" וכו' -- ובהקדמה שאי אפשר לאדם לדעת מהו הגורל, ועליו החובה לשמור על נפשו ועל נפש כל אלה שיכול להגן עליהם. הנקודה העקרית בזה, וגם היא יסוד באמונתנו והשקפת עולמנו, ש,אין מזל לישראל", כלומר אין ,גורל" לישראל. ובלשון הידוע, אשר אפילו גזר-דין שנחתם יש תקוה לבטלו. ובודאי אין צורך לקרוא בשם כל אלה הרְבָנִים ומנהיגים הדתיים בגיטאות ובמחני הריכוז אשר השתתפו ומהם שגם יזמו התקוממות נגד 399הנאצים ימ"ש; וגם אלה שלא התקוממו, או שהתנגדו להתקוממות, הסיבה היתה שכפי שהעריכו את המצב נראו הסיכויים להשאר בחיים גדולים יותר על ידי איהתקוממות מאשר על ידי התקוממות, ולא ח"ו מפני פגיעה ,לגורל" וכו' -- מושג שאין לו מקום בדת ישראל. והאם יש צורך להדגיש עד כמה הפליגה תורתנו בעניז של פיקוח-נפש בכל הזמנים והתנאים, ושאין סומכין על הנס וכו'. אלא לאחרי שקרה מה שקרה, מה תגובת המאמין (וכמדובר כמה פעמים שכל בני ישראל מאמינים בני מאמינים הם) -- הוא אומר: ,הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" ואין זה מטריד עליו שאינו מבין הנהגת בורא העולם (שהרי אין כל פלא -- שנברא לא מבין כוונת הבורא) אבל, כמובן, שבטבע-האדם נרמלי, וכל יהודי בכלל זה, אשר כשאינם מבינים הרי זה מבלבל ב(כל הענינים הדורשים) מנוחת הנפש וחיים תקינים וכו', ושואלים ודורשים וטוענים וכו'. שלכן מהראוי ומהחובה להניח את דעתם במידה האפשרית, ובפרט של כל אלה, וגם אני בתוכם, שהיו בעברי פי התופת, ובעז"ה ניצולו או שהם קרובים ממש לאלה שניצלו משם, או לאלה שניספו על ידי הנאצים ימ"ש.

מכל האמור, אשר יש רבות להוסיף בזה, אבל תקותי שאין בזה צורך, מובן ופשוט מה היא השקפת כל איש מאמין ואיש דתי בנוגע להנקודות אודותן כותבת במאמרה.

לכאורה, מהי כוונת מכתבי זה בנוגע לפועל, ובפרט -- לאדם שמעולם לא פגשתיו ולא ראיתיו וכו'? הסיבות הן כמה:

לכל לראש, ידוע מאמר חכמינו ז'ל, אין אדם נתפס על צערו, ואולי זוהי גם הסיבה שכתבה המאמר האמור ברוח שכתבה. ולכן תקותי שלאחרי התבוננות בהענין, גם לולא מכתבי, תשנה הערכתה על האגרות שקראה ומצטטת מהן.

והשלישית, ובעיקר, היות שלא ככותבה במאמרה שהמדובר הוא בפילוסופי' או סתם בהשקפת עולם חילונית או דתית, אלא (אם אמנם אינו ענין פילוסופי, אבל) בודאי ובודאי שהוא ענין של השקפת-עולם והשקפת-חיים בחיי היום-יום; ענין חיוני, ולא לאיש פרטי, אלא לכמה וכמה. שלכן ראיתי חובה לעצמי להעמיד את הדברים על אמתתם.

והעולה על כולנה, שעל פי כל האמור, תקותי חזקה אשר קריאת מכתבי זה תביא אותה לעיין עוד הפעם בתוכן מאמרה, ובהשוואה ל,עיבוד החפשי" של השיחות שהניעו אותה -- ולא בצדק -- להסיק מסקנותיי, ואז בטוחני שתבוא למסקנה המתאימה, אשר תפרסם אותה באופן שתגיע לכל אלה שקראו מאמרה האמור.

תקותי שלא תחשוד בי במגמה של נצחנות, ובפרט בענין השואה, וברור שאינני 400מעונין כלל וכלל לעשות מהענין הזה ח"ו ויכוח ופולמוס וכו', כי אם שתכתוב על דעת עצמה כפי המסקנה שתסיק לאחרי העיון ככל הדרוש בכל האמור, ובעיקר -- בעיקר הראשון של דת עם ישראל הנצחיים גם שניהם.

נ. ב. לכאורה, תקותי האמורה היא אולי בגדר חלום, אבל מיוסדת גם היא באמונתנו, מתאים להוראת תורתנו אשר כל יהודי בחזקת כשרות. ובנוגע אלי', הרי לאחרי שנתכבדתי לפני שנים אחדות באיחולים שלה בקשר עם יום הולדתי, הרי זה מורה על יחס הנותן מקום לתקוה האמורה, ואולי -- עוד יותר מזה.

= אף כי פשוט הוא, בכל זה אפרט גם הבא לקמן: גם כשה,מנותח". מבין. (או...

אלה שהוא יקר להם מצטערים וצועקים וכו'. -- ואם אינם מצטערים, ח'"ו, הרי הם על פי דיז תורתנו -- אכזריים, והיפך ,הטבע" שנבראו בו על ידי השם, המנהיג לכל הברואים.:

האומנם מאמינה שיש אנשים שקוראים להם נורמאַליים וחיים חיים נורמאַליים כולל חינוך ילדיהם לצדק וכו -

ומאמינים שמשך זמן (ובעצם -- אין חילוק כמה זמן) הי' היטלר ימ"ש יכול לעשות במאות מיליוני בני אדם ככל העולה על רוחו? (ממכתב ט"ז אלול, היתש"מ)

... בשאלה ובעיא העקרית שנגע בה במכתבו. אדות התערבות דדת ופוליטיקה, מפלגתיות בלע"ז, רבות נידון כבר על ענין מכאיב זה, אבל לדעתי, התחלת התיקון בזה צריכה להיות לא כמו שכותב במכתבו, כי אם מצד השני. פירוש דברי: לצערנו ולדאבוננו, הנה לא רק דת מערבים עם פוליטיקה, אלא גם בעלי השפעה חשובה, הכניסו לתוך תכנית המפלגה שאלי' משתייכים את המלחמה נגד הדת, אף שאין שייכות אידיאולוגית ושכלית בין שני הענינים. ולא עוד, אלא שבנקודות מסוימות -- סותרות האחת את השני'. ומובן אשר הוכרחו להכניס מלחמה זו באופן בלתי רשמי ועוד יותר מזה, מפני טעמים האמורים ובכל זאת משתמשים במנגנון המפלגה והשפעתה בניהול מלחמה זו, ולא תמיד באמצעים הגונים, וכנהוג במלחמת מפלגות.

401בודאי אשר לדכוותי' אין צורך לפרש הדברים יותר. ורצוני רק להוסיף -- אף שבעיני כ' אולי חשוד אני בהנוגע לבעיא זו -- אשר לדעתי ברכה היתה להמפלגות דהצד השני האמור -- לו היו מסירים מתכנית פעולותיהם המלחמה בדת. ולא רק ברכה בעולם הבא, אלא כפשוטה -- בהנוגע להתפתחותה והתעמקות הענינים של המפלגה באיכות.

ואסיים בהנוגע לסיום מכתבו -- בקשת סליחה כי נדחק לטרקלין וכו', אשר אין מקום לבקשת סליחה. ואדרבה, וכידועה שיטת ליובאוויטש וחב"ד מאז, אשר כל בני אברהם יצחק ויעקב דתיים הם בפנימיות נפשם. והחילוק הוא רק בהמחיצה בין הפנימיות והחיצוניות, אם היא מחיצה של ברזל או מחיצה של משי וכמה חלונות בה, או שבכלל הוסרה המחיצה. ולכן לא נדחק כ' לטרקלין הדת אלא שנמצא בו מיום ירידת נשמתו למטה ומבלי להביט על כל הטלטולים שעברו עליו משך ימי חייו -- אלא שעוד דבר נוסף בהנוגע אליו. אשר כיון שיש בידו להשפיע על הרבים, גם השתדלותו קלה בכיוון הרצוי -- תצליח ביותר, כיון שזכות הרבים מסייעתו.

דתרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור ובהם ועל ידם ממשיכים גילוי הכתר* וסימנם** נ"ע בשמח"ה: נטילת ידים, עירובין, ברכות, (נר) שבת, מגילה, חנוכה, הלל (מגלה עמוקות אופן עה. הובא בילקוט חדש ערך מצות ס"ק עה). וכן מנאם גם בס' החינוך בסוף המפתחות. -- ומה שנמנו מצות אלו דוקא ולא זולתם, פי' בס' מצות השם דאין נכנסין במנין, אלא אלו שתיקנו חזיל לברך עליהם ושאין להם עיקר מן התורה. וראה בתורה אור (סד"ה ויאמר גו' מי שם פה) ובלקו"ת (ביאור לדיה אלה פקודי פ"ג. סוף הביאור לד"ה שחורה אני) שכולן הן בקום ועשה דוקא. -- שמצות דרבנן מספרן שבע הביא גם בשל"ה (פ' יתרו חלק תו"א בתחלתו) בשם הקדמונים, במאורי אור אות ז ס"ק יג, ועוד. -- ולכאורה צ"ע 402דהסמ"ג (בסוף חלק מ"ע) מונה רק חמש מ"ע מדברי סופרים (עירובין, אבל, ט' באב, מגילה, חנוכה) ומסיים שכבר ביאר מצות נט"י שהיא מד"ס -- (וי"ל שאינו מונה ברכות משום דשייך למ"ע דברכת המזון, וגם לא הלל משום דכוללו במצות חנוכה, או דס"ל שהוא מן התורה וכדעות הפוסקים שהובאו בנ"כ ספר המצות להרמב"ם שרש א ובביאור להרי"פ פערלא על סהמ"צ להרס"ג מ"ע נט' ס') -- וביותר יקשה דבשערי קדושה להר"ח ויטאל ח"א שער ד מונה כמה מצות דרבנן. -- וכדי שלא יחלוקו על כהנ"ל, י"ל בפשיטות, דהסמ"ג והרח"ו בשערי קדושה לא באו למנות מספר מצות דרבנן, אלא להודיענו כל תקנות חכמים ולבאר הלכותיהן. אבל גם הם ס"ל דיש שבע מצות דרבנן המשלימין למספר תר"ך עמודי אור. -- ואלו הסוברים דהלל דאורייתא, י"ל דמכניסים מצוה מד"ס אחרת במקומו להשלים מנין ז' מצות דרבנן, וכמו שמצינו ג"כ כמה דעות במנין תריג מצות מה"ת.

מאשרים אנו בתודה את קבלת ה,אלף בית" ששלח לנו, והנה בתוך שאר הדברים אשר ה,אלף בית" שבהוצאת המל"ח שונה מזה ששלח לנו, הנה חילוק עיקרי ביניהם, הוא שהנקודות באלף בית שלנו מסומנות בשמותיהן קמץ, פתח וכוי מה שאין כן באלף בית האחר, שלבד שלא ילמד הילד משם לעולם את שם האמיתי של הנקודות, נקראות הן שם לא כשהן לעצמן כ"א כאלו היו מצורפות לאותיות, ועד כמה שזה נוגע לחנוך של טהרת הקדש יבין כמ"ע בעצמו.

ויעוין בתיקוני זהר בהקדמה ובתיקון ע' כמה דרשות על שמות הנקודות, ובזהר חדש (תיקונים דף צט ע'ג בדפוס ווארשא) אשר הם ר"ת משמות מלאכים, ועיין תו"א סד'"ה אוסרי לגפן שפיי ולשרקה בני אתונו שרקה נקודת שרק, בלק"ת ביאור ולא תשבית סוף סעיף ז' מענין נקודת חלם. ובכמה מקומות.

נתענין לדעת המצב ע"ד הפצת קונטרס ומעין, ומטובו להודיענו עד"ז, כז בהנוגע ל,היום יום". \ \ 403... במש"כ הרד"ק (ש"ב טו, כא) בענין קרי וכתיב -- כדברים האלו כתב הרד"ק גם בהקדמתו לפירו' והנה חוג קוראי ,תלפיות" אינו מתצמצם בחרדים ויראים ששום רוח לא יזיזם, ולכן, לפענ"ד, לא כל מה שכתבו גדולי הפשטנים וחוקרי ישראל בענינים כעין הניל יש להעתיק כמו שהוא. וכמו שאין להעתיק בירחון מש"כ האברבנאל (בהקדמה לפי' ירמי') ע"ד הקרי והכתיב שבירמי'. -- ואם גם מוכרחת ההעתקה, יש להוסיף שוברה בצדה, שאין זה מוסכם וכו'. ובנדו"ד, הרי פי' הרד"ק הוא היפך דעת רזל (נדרים לז, ב) -- הובא במאמר כת"ר גופא -- ענין קרי וכתיב עפ חכמת האמת -- להעיר ממש"כ באו"ת מהה"מ פ' קרח (הובא בלקו"ת ס"פ ויקרא) ובלקו"ת שה"ש ביאור לד"ה לבבתני פ"ז: כתיב -- עולם המחשבה שהוא עלמא דאתכסיא, קרי -- עולם הדבור עלמא דאתגליא... (ממכתב י"ח כסלו, היתש"

... בנוגע לילד המאומץ -- יסביר לזוג' תי': כשהשם נותן ילד -- הוא על מנת שאלו שניתן להם הילד יתנו לו כל צרכיו. ואם, לדוגמא: הם מאכילים ומשקים אותו -- הוא בריא. ובאם לאו לא. באם מחנכים, אותו בחינוך דצדק ויושר -- הוא בריא בנשמתו, ובאם לאו לא וכו'. כשהמדובר בילד שנולד לאם גוי' ורוצים לאמצו כדרוש נוסף ענין עקרי ביותר -- כיוז שנולד להנ"ל, הרי נשמתו בלידתו נשמת גוי, והרוצים לאמצו כדרוש -- עליהם להכניס בו נשמה יהודית. נותן הנשמה הוא השם, ואמר בתורתו -- שיחליף הנשמה באם הילד ימולו אותו, יטבילו אותו במקוה והמאמצים יחליטו שיחנכוהו כרצון השם (שמירת מצות) -- ואז תכנס בו נשמה יהודית, -- באם מאיזה סיבה שתהי' יחסר אחד מהנ"ל -- תשאר בו נשמתו בה נולד -- של אינו יהודי.

אין מצוה להחליף הנשמה (שזהו -- גירות) וכיון שהנשמה אינה יהודית, אין מחויבים למולו, להטבילו ולחנכו חינוך יהודי וכו' אבל אז הקשר שלו עם המאמצים

- רק כפי האפשר בין ידידים שאחד מהם יהודי והשני גוי, ותו לא... (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א) 40477 צורך בבעלות על קרקע, שכן לכל יהודי יש קרקע בארץ ישראל.

לכאורה פשוט הדבר עד כדי כך שתמוה לשם מה היה צורך להרחיב עליו את הדבור. למרות זאת הרי גם לאחר הרחבת הדיבור רוצים גם בענין פשוט כל-כך להכניס ספיקות ופירושים ולעוות ולסלף אותו, אם כי ברור לעין כל לאן עלול הדבר להביא ר"ל אם לא יחול בזה שינוי יסודי מן הקצה אל הקצה.

הקשר בין יהודי התפוצות לארץ הקדש

הדבר מובן שלכל יהודי, בלי להתחשב במקום מגוריו, יש לו חלק ונחלה בארץ ישראל, של אמה על אמה, לפחות.

כפי שדובר מספר פעמים יש לכל דבר ביטוי בהלכה. אף כאן: לגבי פרוזבול נאמר בפסקי הגאונים שכל יהודי רשאי לכתוב פרוזבול, למרות שלשם פרוזבול. ש

כן מובן מזה שכל ענין הנעשה בארץ ישראל -- לא זו בלבד שהוא ענין של כלל ישראל, אלא שיש לכלל ישראל לחוות דעה עליו, בין אם מתחשבים בדעה זו ובין אם לא. כיון שהיא נחלת עולם מאלקי עולם לעם ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב, אין מי שיכול לקחת אותה מהם, ואָפילו הם עצמם אינם יכולים לוותר עליה. כל המתנה על מה שכתוב בתורה (ולא חשוב מי הוא המתנה) תנאו בטל.

ממבט ראשון נראה לכאורה שיהודי רשאי לחוות דעה רק על נחלתו הוא, שהיא, כאמור, בגודל אמה על אמה. אבל אין הדבר כן, משום שיש ענינים בארץ ישראל כפי שהיא מהווה נקודה אחת ואחידה. לפיכך ישנם דברים הקשורים בארץ ישראל כשהיא בשלימותה ,וכל יושביה עליה", כגון מצות היובל, שהיא ענין החרות, נוהגת רק כאשר כל יושביה עליה, ולכיבוש יחיד בסוריא יש דין כיבוש רבים רק כאשר ארץ ישראל בשלימותה.

זכותו של יהודי לחוו"ד בא"י

ברור, איפוא, שאין להתפלא על יהודי המחוה דעה על מה שצריך להיות בארץ ישראל למרות שיש לו בה רק אמה על אמה, וגם אם אין מצייתים לו. לא זו בלבד שהוא זכאי לחוות דעה, אלא, אדרבה, אם הוא שותק הרי הוא נושא באחריות על כל הדברים הנעשים שם וידועים לו מבלי שיגיב עליהם.

הדברים אמורים גם בכזה היודע את רבונו ומתכוין למרוד בו ר"ל, והוא מורד בשייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל (שמקורה ב,לקחה מהם ונתנה לנו") וכפי שכותב הרמב"ם ב,אגרת תימן" ובאגרת השמד, שירבעם בן נבט נענש על שהעמיד עגלי זהב בבית-אל ובדן, ובד בבד הוא נענש גם על שלא קיים עירוב תבשילין, שכז גם היודע את רבונו ומתכוין למרוד בו ר"ל כירבעם בן נבט אינו פטור מקיום מצוה כגוז עירוב תבשילין, כך גם מי ששייך ל,אל פאתאח" וכיוצא בזה -- אם אין הוא 405מחוה דעה ישרה על הטעון תיקון בארץ ישראל, הרי נוסף על כך שייענש על שהוא פוגע בארץ ישראל בסיועו ל,אל פאתאח" -- ייענש גם על כך שלא עמד על כך שבא"י יתוקן הטעון תיקוז...

כן אמורים הדברים גם כאשר היהודי יודע שיתכן שלא ישמעו אליו, וכפי שאומר התלמוד במסכת שבת: ,אם לפניך גלוי -- להם מי גלוי?" גם כאשר נעשו נסיונות להוכיח ולא הועילו, הרי פסוקה ההלכה: ,הוכח תוכיח את עמיתך -- אפילו מאה פעמים", ופירוש הדבר שלאחר שהוכיח תשעים ותשע פעמים, ועשה זאת בכל הפרטים הנדרשים על ידי התורה, ולא הועיל דבר, הרי אם אינו מוכיח גם בפעם המאה עובר הוא בזה על מצות עשה שמן התורה: הוכח תוכיח את עמיתך. מה לנו הוכחה גדולה יותר שעל-פי התורה על היהודי לעשות את שלו, מבלי להתחשב במדת התועלת שבכך?!

מזה מובן גם שבין אם דרכו של יהודי בכך ובין אם אין דרכו בכך -- הרי אם קיים חשש ששתיקתו תתפרש שלא כראוי, אין לו ברירה, ובין אם זו דרך נועם אם לאו -- חייב הוא לומר דברו, לפחות בקצרה.

לשאלת הנשים הנכריות -- מימי עזרא הסופר ועד עתה

לאחר הקדמה ארוכה זו מובן שהנידון הוא השאלה הידועה שהתלקחה פעם שניה. בפעם הראשונה היתה מדה מספקת של עגמת נפש, אך שוב העלו את השאלה על סדר היום בסערה גדולה, וכמובן בצורה של ,יקוב הדין את ההר", ,יהרג ואל יעבור", ומזה נוצרה המהומה הרבה.

בשלב הראשון התאספו תשעה יהודים, שעם כל הכבוד להם אינם אלא תשעה, לא עשרה ולא יותר, ועל אחת כמה וכמה שאינם כלל ישראל. כאשר נשאלו מה דינה של פלונית בת פלונית היו ארבעה מתוך התשעה שאמרו כפי שנאמר בעליית עזרא הסופר על הוצאת הנשים הנכריות.

עזרא רצה מאד שיהודים יעלו לארץ ישראל, ושתהיה עליה גדולה. הדברים הגיעו לידי כך שכאשר לא עלו הלויים לארץ ישראל קנס אותם עזרא בכך שהורה לא לתת להם מעשר, שהגיע להם על פי התורה, למרות שעזרא היה יהודי ירא שמים, מנהיג בישראל, יודע הלכה ומעריץ של שבט לוי, בהיותו הוא עצמו כהן, ולמרות שהציווי לתת מעשר ללויים מפורש בתורה שבכתב ושבעל פה.

מה היה העוול שלהם? הרי לא מעצמם ירדו לבבל, כי אם הקב"ה הוא שהגלם בבלה. הם לא עלו עם עזרא כיון שסברו שעדיין לא הגיעה השעה. אך עזרא אמר שמאחר שיש לו הוראה מן הקב"ה שהגיעה עת סיום שבעים שנות הגלות -- יש לעלות לארץ ישראל, ולכן אין לפניו ברירה ועליו לקנוס את בני לוי שלא עלו.

עִם כל זאת הרי כאשר התברר שישנן נשים כנעניות, חתיות, מצריות וכו' הנשואות ליהודים והן תושבות ארץ ישראל -- כך שלכאורה היתה כאן עובדה 406מוגמרת והיה עליו לחפש עצה, שהרי עזרא היה תנא, ולמעלה מזה, עד כדי כך שהגמרא אומרת: ,ראויה היתה תורה לינתן על ידי עזרא" -- לא התמקח עזרא עם הדין המפורש בתורה, ואיש לא התמקח עם עזרא, ואף הנשים הנכריות לא התמקחו וכאשר נאמר להוציאן -- יצאו.

הרי מדובר ביהודי שהיה כהן, מתלמידיו של אהרן הכהן -- אוהב את הבריות ומקרבן, ואם כן מדוע התנהג בדרך היכולה להיקרא בסגנון השולט כעת בשם ,אכזריות"? -- אך לא היה זה כלל ענין של אכזריות: עזרא ראה שאין הדבר טוב לארץ ישראל, לא לבעלים ואף לא לנשים הנכריות. אין טובה לנשים אלה בהשארתן בארץ ישראל כדי ,לכם ולנו לבנות בית לאלקינו", כי אם רעה להן.

לכאורה היה מקום להקשות קושיא: הרי רצונך בעליה לארץ, וכל העליה הסתכמה אז בקצת למעלה מארבע רבוא איש -- וכאן עומדת שאלת הישארותן של כאלה שכבר הגיעו לארץ ישראל. ברם, עזרא ידע שאין דבר זה טוב לא לנשים, לא לבעליהן ולא לילדים, ושיש בו הרס וחורבן לארץ -- הכריז לכן בפשטות על הצורך בהוצאת הנשים, וכך נעשה. אז נבנתה ארץ ישראל, והיתה בידינו עד ששוב הגיע

סיפורים מפורשים בתנ"ך ולקחיהם

כפי שהוסבר פעמים מספר יודע הקב"ה שדורנו דור יתום וקבע לכן את ההלכות הללו לא בדרך נסתרת, במדה שיהא צורך לחפש אותן ב,שאלה ותשובה" נעלמת וגם אז להתמקח ולחשוב שזה רק מצד התורה, אלא שיש להתחשב בעניני העולם ובמה שיאמרו הגויים, ובמה שיאמרו הנשים והילדים והדורות הבאים וכו' -- משום כך נאמר בתנ"ך באופן מפורש הסיפור בשלמותו. כשם שכך הדבר במלחמת ששת הימים, כפי שהוסבר בשעתו:

סיפור זה חזר על עצמו לפני שלש שנים. שוב היתה מלחמה של ששת הימים, שוב היה נצחון עצום, ונסיגה בהולה של האויב, תוך השלכת נשק רב, למרחק גדול, כידוע. אך אין מעיינים בפסוקים על המשך הדברים שאירעו לפני אלפי שנים, ושוב רוצים להוכיח רחמנות, וישנן צרות צרורות ר"ל עד היום הזה, ולואי שיצאנו ידי חובתנו במה שהתרחש עד עתה.

אף בנושא הנידון היתה חזרה על ענין המסופר בתנ"ך. לא היתה זו עליה על ידי עזרא, שכן כפי שהוסבר פעמים מספר קיימת גלות מרה וחושך כפול ומכופל ההולך וגדל ונהיה גרוע מיום ליום. הוכחה לכך היא בזה שלפני שלש שנים לא היו מעיזים להעלות את השאלה על סדר היום, ואילו עתה העיזו לא רק להעלותה, כי אם גם לפסוק להיפך מן ההלכה הברורה, כפי שיתבאר. ברור, אם כן, שהחושך גדול 407יותר ממה שהיה לפני ג' שנים. מצד שני יש כאן הצלה של יהודים רבים, כן ירבו. כאשר דנים איפוא בטובתה של ארץ ישראל, אשר איש לא ישלול שהיא הארץ הקדושה -- הרי יש לדעת שאת הארץ הקדושה רוצה הקב"ה שיבנו כפי שהורה בתורתו הקדושה. ההוראה היא ברורה בקל-וחומר מן העליה שעל ידי עזרא, שהיתה על פי הנבואה, כמסופר בתניך, עד שכורש הכריז עליה כעל הודעה מאלקי השמים ל,ויעל". אז שרר מצב כזה שעלו גם נשים נכריות שכבר השתקעו עם בעליהן בארץ ישראל, ועזרא, שהיה כהן, מתלמידיו של אהרן, אוהב את הבריות וכו" -- קבע שלטובת ארץ ישראל, לטובת ,לכם ולנו", לטובת ,לבנות בית לאלקינו", לטובת הגברים ואף לטובת אותן נשים -- יש להוציאן.

השלב הראשון בתהליך

עתה כאשר חזרה התופעה והדבר הגיע אל תשעת היהודים, הרי ארבעה מהם השיבו בהחלטיות שיש לנהוג ,להוציא את הנשים".

-- לא היתה להם ההעזה לומר זאת בפירוש, ורק הסבירו שישנם כאן סוגים שונים וכו'. כל הצרות נובעות מאמירת מחצית האמת, שאז איננה מתקבלת. כאשר נאמרת האמת כולה הרי ,אמת ראה ויקוד ארצה", ואם על משה רבינו נאמר שבראותו את מדת האמת נפל על פניו -- כל שכן שבעולם שלנו אין דרך אחרת מאשר לומר את האמת כולה, ואז היא מתקבלת.

ברם, כאן אמרו רק מחצית אמת ואמת חבויה, כך שהקביעה היתה שהרישום צריך להיערך באופן כזה --

אף חמשת הנותרים הרי מאיזו סיבה שתהיה הדגישו שאין הם פוסקים עתה בשאלת ,מיהו יהודי", כי אם בשאלת הרישום בתעודה וכו', שלא הפקיד יהא הקובע בשאלה זו שכן עליו לקבל בתום לב ההצהרה שתינתן לו, אין בדבר זה כל הגיון, שכן הוא יודע שההצהרה היא שקר ואף זה עצמו שבא לרשום יודע שזה שקר, אך אין מקשין על רצונו של אדם לפסוק כן, תוך הבאת נימוקים, כפי שנדפסו כבר. בכל אופז הם עצמם הבהירו שאין זו דעת הכל, כי אם דעת רוב של חמשה נגד ארבעה, רוב של קול אחד, וכי כל השאלה של ,מיהו יהודי" אינה עומדת לדיון.

גם כך לא ניתנה כלל תרופה לצרה הנובעת מכך לכל התפוצות, כולל התפוצות שבארץ ישראל, שכן הדור הנוכחי הוא כזה הנתלה בקולא ולא בחומרא. איש לא ילך לשאול את חמשת היהודים מה היה נימוקם ומה היתה כוונתם, וכשיש מיסמך רשמי של הממשלה המאשרת שפלונית בת פלונית היא יהודיה אין הבדל מה הם הנימוקים לכך.

התעוררה סערה, אך שוב היתה זו הגישה האמורה שלפיה אין הדור מסוגל לסבול את האמת כולה ולכן יש לומר את האמת רק למחצה ולשליש ולרביע, קצת להשתיק וקצת לומר בנוסח פושר. לא אמרו כפי שאמר עזרא ופחדו אפילו לחזור על פסוקים מפורשים בתנ"ך, אף מבלי להסתכן באמירת דברים משל עצמם.

408השלב השני -- החמור יותר

אז צץ הרעיון שבמקום שיהא לדבר אישור של חמשה יהודים בלבד, אשר כנגדם עומדים ארבעה ואומרים להיפך והם מהווים מיעוט שאינו בטל -- הובא הדבר למקום בו יושבים מאה ועשרים (יהודים וגוים) ושם הוצגה השאלה בפירוש ,מיהו יהודי', לא כשאלה של רישום פורמלי, ונתקבלה שם החלטה של רוב גדול אשר מספיקה תעודת גיור. כשהוצע להוסיף תיבת ,כהלכה" -- לא ניתן הדבר, והטעם מובן. לאחר מכן באה תוספת בעל-פה שתעודת הגיור מתקבלת מכל מדינה ומדינה ועיר ועיר בהתאם לגיור הנהוג באותו מקום. ואם לא די בכך ניתן ברבים הפירוש, באופן שאין מקום לספק, שבכלל זה גם הגיור של הנקראים ,ריפורמים".

פירושו של המושג ,ריפורמה" -- הוא: שינוי. מספיק איפוא המושג לכשעצמו ללמדנו את טיב הדבר. אך כשנשים לב למעשה נראה שאין צורך כלל להתעמק במשמעות הגיור של הריפורמים, כיון שהללו עוסקים בכך שנים רבות וידוע איך נראה הדבר: כיון שהכל מעשה ידי אדם -- עושה כל אחד כפי העולה על רוחו. ,מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו"... ובתוך כל עיר ועיר ישנם כמה סוגים.

כך ישנם ריפורמים המכריזים בגלוי ש,אין בעל הבית לבירה", אין,. כביכול, אלקים)- --- -.

איני יודע אם גם אלה עוסקים בגיור, אך ידוע איך הוא הגיור של אלה מביניהם האומרים שיש בעל הבית לבירה זו: גיורם הוא פחות מגיורה של פלונית בת פלונית שהגישה את התביעה בארץ ישראל! לדידם -- כאשר מישהו נותן הצהרה שהוא יהודי -- הוא נעשה יהודי, כעבור שלשים יום הוא מתחרט -- והריהו גוי, שוב עוברים שלשים ימים והוא הופך ליהודי -- ואז הוא יהודי! כך נוהגים: לומדים במשך מספר שבועות ענינים הנקראים אצלם ,יהדות", ולאחר מכן מוציאים תעודה שפלוני התגייר, והוא יהודי...

מאחר שנפסק שלפי הצדק והיושר יש לקבל גיור שאינו לפי ההלכה -- שהרי היה מאבק על הכללת התוספת ,כהלכה" והדבר לא נתקבל (גם הענין של ריפורמי לא נכלל בפירוש אך הוא מופיע בתוספת שבעל-פה לפיה נקבע שהבא ממקום בו הרבנים הם שומרי תורה ומצוות צריך להיות הגיור אצלם ואילו בקהלה בה הראבאיי הוא ריפורמי ועוסק בגיור יתקבל הגיור שלו, וטיבו של גיור זה ידוע) -- הרי שעל מי שהחמשה לא אמרו שהוא יהודי -- פסקו המאה ועשרים שהוא יהודי. בשלב הראשון היה רק מקום לחשוש מכאלה המחפשים ,הקלות" שיעטו על המציאה ולא ישימו לב לכך שאין כאן פסק דין ,מיהו יהודי", אלא בקשר לרישום פורמלי גרידא, ואילו כאן, בשלב השני, נפסקה במפורש שאלת ,מיהו יהודי" ובאה התוספת שתוכר תעודת גיור של ראבאיי ריפורמי אשר, כאמור לעיל, ידוע ומפורסם טיבה.

,,המצאה"

לאחר מכן צצה ,,המצאה": כשירצו אלה להינשא, או להתגרש, בארץ ישראל -- יהיה לרבנים בארץ הכח למנוע מאתם נישואין או גירושין.

ברם, אין כל הכרח להינשא בא"י, ובכלל אין נידונית כאן שאלת נישואין וגירושין כי אם שאלת ,מיהו יהודי". יתר על כן: דבר זה עצמו לא יוכל להתקיים 409לאורך ימים. אם לכל דבר נחשב פלוני ליהודי -. איך איננו יהודי לגבי נישואין וגירושין?! -- אם לא הצליחו לשמור על משמעות ,מיהו יהודי" שבהתאם לחזקת שלשת אלפי שנים בתולדות ישראל -- ודאי שלא תהיה אפשרות לשמור על ,הישג" שאין לו שחר ואין לו הגיון, קביעה על אדם שהוא יהודי לכל דבריו פרט לנישואין וגירושין, איך יוסבר דבר זה? בתשובה ש,כך עלה ברצונם"? אם הוא יהודי מדוע אי אפשר לתת לו נישואין וגירושין, ואם אסור לתת לו נישואין וגירושין, משום שאינו יהודי -- מדוע הוא נחשב כיהודי לגבי דברים אחרים?

ועוד: הרי הדבר התפרסם והגיע לכל תפוצות ישראל, והלואי יתקבלו החומרות כפי שמתקבלות הקולות, וכבר עטו על המציאה בטענה שלשם מה דרושים כל הקשיים, הנעשים ע"י השלחן ערוך, הרי אפשר לשנות את השלחן ערוך כפי שעושים הריפורמים עשרות שנים. ובחוץ לארץ ודאי שיתנו לו חופה וקידושין, ובפרט אם יביא את המיסמך המאשר את יהדותו.

התוצאות העלולות להיות

אין צורך להסביר את תוצאות הדבר הן בתפוצות ישראל והן בארץ ישראל. אם לא יחול ח"ו שינוי בזה תוצף ארץ ישראל בכאלה ותהא המדינה מורכבת מיהודים, צידונים, אשדודים, עמונים ומואבים בשמותיהם הנוכחיים.

איש אינו משלה עצמו שהאדם שנתן הצהרה שמהיום והלאה רצונו להירשם כיהודי --- שכח את פולניה, וכאשר תיווצר התנגשות אינטרסים בין פולניה לבין ארץ ישראל יוותר על פולניה ויעשה למען א"י. אשה שגדלה בפולניה והיא פולנית וחינכה את ילדיה כפולנים -- הרי מהווה היא גייס חמישי אשר יפעל בשעת התנגשות בין פולניה, או רוסיה המועצתית או רומניה לבין ארץ ישראל.

זו ה,טובה" לבנין הארץ. ומה בדבר ה,טובה" לנשים עצמן? -- יש בזה רעה להן עצמן: לעולם לא תחושנה עצמן חפשיות, לעולם לא תרגשנה שהן מקובלות כיהודיות, וכך יווצר אצלן פיצול נפשי. בנפשן פנימה הן פולניות, רוסיות או רומניות ואילו בענינים מסויימים עליהן להתנהג כיהודיות. לאחר מכן, לגבי הילדים, שוב באה צרה של פיצול וכו'. בסופו של דבר יתפוצץ הענין ומהן עצמן יצא קול צעקה: ,מדוע מכריחים אותנו לחיות חיים כפולים, חיי סתירה?" תהיינה מהן צרות על שרשמו אותן כיהודים.

על ה,,קושיא" הידועה

כאן הופיעה ה,קושיא" הידועה: אם נקבע כפי שהקביה רוצה, כפי שהתורה והשלחן ערוך רוצים שכיהודי נחשב מי שנולד לאם יהודיה או התגייר לפי ההלכה -- ייווצר מצב שמי ששימש כמנהיג לחבלנים לפעולות הרס ורציחת יהודים, אלא שאמו יהודיה, ייחשב כיהודי לפי ההלכה, ואילו מי שנלחם על תעלת סואץ או במקום אחר ושפך דמו להגנת ישראל, אלא שאמו גויה, יירשם כגוי.

היתה זו קושיה ,כבירה" אשר נועדה לסתום את הפיות כי יפחדו להשיב עליה. לאמיתו של דבר ידוע ,פלא" זה לילד קטן, ,בן חמש למקרא", כיון שישנה הלכה 410מפורשת בתורה שבכתב, האומרת שיהודי שרצח ר"ל יהודי -- חייב מיתה, ועם זאת אסור לפגוע בגוי (אם לא הרג יהודי) גם כשלא הגין על יהודי, יתר על כן: ,בן סורר ומורה" שנולד לאב יהודי ולאם יהודיה אלא שהוא סורר ומורה (בהתאם לפרטי הגדרה זו בהלכה) -- מגיע לו עונש מוות, המיתה החמורה ביותר מתוך ד' מיתות העונשים -- סקילה דוקא משום היותו יהודי, ואילו בן סורר ומורה של גויים אינו חייב מיתה. איש אינו שואל -- גם ,בן חמש למקרא" אינו שואל: היתכן שהיהודי חייב סקילה במקרה זה ואילו בגוי אין לנגוע?! הדבר מובן וברור: לפנינו סוגים שונים. עצם היותו יהודי -- מחייב אותו הגבלות מסוימות. ברם, יש יהודי טוב וצדיק גמור שמגיע לו גם העולם הזה וגם העולם הבא, ומצד שני -- הרי נאמר: ,נתתי לפניך את החיים ואת הטוב", ואת ההיפך, הקב"ה נתן אפשרות בחירה חפשית לכל יהודי, והוא מתחנן: ,ובחרת בחיים", אלא שישנם בכל דור ודור וגם בדורנו, אנשי ,להכעיס" כי רוצים דוקא לנהל מלחמה עם אמם, סבתתם או סבם, אם מלחמה ברוחניות -- בכך שהם רוצים להרוס, ודוקא בארץ הקדש, דברים שסבא וסבתא מסרו נפשם למענם על קידוש השם, אם מלחמה בגשמיות. אחד כזה, הרוצה להלחם בגשמיות עם סבתו וסבו, נרשם ל,אל פאתאח", וכיון שיש לו ,ראש יהודי" הריהו

מתמנה למנהיג, כך שהוא עושה צרות יותר גדולות. לפי התורה מגיע לזה דאל =

פאתאח עונש מוות, ואילו את הגוי המגין על הארץ, יש להושיב בכבודו של עולם וכו

סמכותו של רב

כבר היה מעשה, המסופר בגמרא, במסכת שבת, בגוי שבא לפני הלל הזקן ואמר לו: ,גיירני ע'מ שאהי' כהן גדול". חז'ל אומרים שהתורה הזהירה ל"ו פעמים מפגיעה בגר (ולגירסא אחרת: מ"ו), ועוד -- בתורה שבעל פה. אין מדובר כאן באדם שאינו מן הישוב ,בשופטני לא עסקינן" (איננו עוסקים בשוטים). היתה לו לגוי סברה פשוטה: הרי לפנינו אפשרות של הוספת בן לעם ישראל, והרי התורה הזהירה 46 פעמים לא לפגוע בגר, ואם כן -- יש להראות לו חיבה ואותות קירוב ולעשותו לפהן. ברם הלל השיב בפשטות שאמנם בכחו ובסמכותו לגיירו, אבל אין לו אפשרות לעשותו לכהן גדול, או כהן-סגן או אף כהן סתם. מדוע לא וויתר לו הלל? -- משום שאין הדבר תלוי בהלל, ואילו היה רוצה הלל לעשותו לכהן לא היה נעשה כהן, למרות שהלל היה מגדולי התנאים.

אף כאן: רב הרוצה לגייר שלא כפי הנפסק בשלחן ערוך -- אין הגיור תופס כלל. כאן אין חילוקי דעות אם ,מילתא דאמר רחמנא לא תעביד -- אי עביד מהני או לא", לכל הדעות אין בסמכותו של הרב אלא בהתאם לאמור בשלחן-ערוך. ענינו של הרב מתבטא בכך שבשעה שישנם כאלה שאינם מתמצאים ,באותיות הקטנות" או שאינם קוראים בלי נקודות או שאינם מבינים פירוש מסוים -- הרי הוא, הרב יודע כל זה, אך אם יעשה ,ריפורמה" -- יחדל מלהיות רב. אין פירוש הדבר שהוא רבריפורמי, אין הוא רב כלל ולכן אין גיורו גיור ואין פסק דינו פסק.

ישנה הלכה האומרת: ,כל יתר -- כנטול דמי" (לגבי טריפות). אין פירוש הדבר.

411זכותנו על ארץ ישראל

מה פירוש ,אין השלחן ערוך מקבלה"? -- ה,שלחן ערוך" אינו ספר מעצמו. ,שלחן ערוך" מבוסס על המשנה, הגמרא, הראשונים והאחרונים, והם מבוססים -- כביטוי הגמרא: ,מנא הני מילי? -- אמר קרא" -- על התורה שבכתב, משה קבל תורה מסיני. אלה גם מהווים את הבסיס היחיד לזכות עם ישראל על ארץ ישראל. זכות זו אינה משום כך שלפני שבעים שנה הגיעו יהודים לארץ ישראל: אז היו בה תושבים אחרים שהקרקע היתה ברשותם כמה מאות שנה. הביסוס לזכות זו הוא, כפי שנאמר מספר פעמים, קיומה של ,ברית בין הבתרים", בה הבטיח הקביה את הארץ לבני ישראל, זו ה,חזקה", זו הבעלות וזה הביסוס לזכות עם ישראל על הארץ, ,להם ניתנה הארץ". כאשר משמיטים את השלחן ערוך, את התורה שבעל פה ואת התורה שבכתב ומחליטים להתחיל לבנות מהיום והלאה מחדש -- משמיטים בזה את הביסוס לשייכותינו אל ארץ ישראל.

נכון אמנם שכבשנו אותה, אבל, כפי שרש"י אומר, ,אומות העולם אומרים: לסטים אתם שכבשתם ארץ שבע אומות". תוקפה של טענת היהודים לזכות על ארץ ישראל, הוא -- היותה ,ארץ אבותינו". המושג ,אבותינו" אינו מתכוון לבני דור קודם, כי אם לאבות האומה, אברהם יצחק ויעקב וכו', והרי חלה בינתיים הפסקה של אלף וכמה מאות שנה?!

אם משום שזו ארצנו אשר נגזלה מאתנו ע"י זרים שגירשונו מארצנו, ולכן מגיעה לנו הארץ -- הרי לפי זה אפשר גם לגרש את נשיא ארצות הברית מוושינגטון ולהושיב שם אינדיאני, שלו היתה שייכת וושינגטון?! ברם, למרות שכבר באו אינדיאנים לטעון תביעה זו -- אין עולה כלל על הדעת להתחשב בזה. ההבדל הוא, איפוא, בזה שכאן ישנה ,ברית בין הבתרים", לפיה שייכת ארץ הקדש לעם קדוש.

כאשר משמיטים את השלחן ערוך ואומרים שזה שייך לסוג מסוים של יהודים המהווים מיעוט ולא המה הקובעים את סדרי ארץ הקודש שכן אין זו מדינת הלכה -- והלכה פירושה: תמצית התורה שבכתב והתורה שבעל פה -- כאשר אין קשורים ריל אל התורה שבכתב והתורה שבעל פה, אין כל מקום לתביעה ולבעלות על ארץ. הקדש בכלל. היא שייכת, אם כן, לעמים אחרים שהיו בה עד לפני מאה שנה או שבעים שנה (ואלה שהגיעו אז לארץ היו אנשי הלכה, שומרי תורה ומצוות).

הפחד בהישארות באופוזיציה

כאב הלב גדול יותר -- עתה מותר הרי לגלות את סיפור המעשה -- שכן היה אפשר להשיג שיהיה כתוב: ,גיור כהלכה". אלא שלשם כך היתה דרושה טפיחה על השלחן והכרזה שאין זה נושא למיקוח -- לא משום שזה או פלוני הם עקשנים הרוצים לכפות דעתם, אלא משום שאין להם סמכות לשנות דבר שאינו ברשותם, ואז היו מסכימים לכתוב ,גיור כהלכה". אך לשם כך היה צורך להשמיע את כל האמת:

412,איננו יכולים לוותר על זה, ואם אינכם מסכימים -- נמשיך להיות ידידים אך אנו נשב באופוזיציה ואתם תישארו בפנים".

מה כאן האסון אם נשארים באופוזיציה שלשה, ארבעה, חמשה ימים? לאחר מכן היו מוזמנים חזרה, ואף אם אכן לא היו מוזמנים -- הרי סוף סוף יש לכל דבר גבול, עד כאן ותו לא, אלא אם כן ישנה החלטה לוותר על הכל ובלבד לא להיות באופוזיציה. כאן היה המצב, כאמור, שהיה צורך להתאפק חמש דקות, ובמשך חמש הדקות לומר, בלי צעקות ואפילו בלי דפיקות על השלחן, שכל הענין אינו בסמכותו של מישהו ואין ברירה, לא שיש כאן לח מצד רב מסוים או יהודי בעל-הבית מסוים, אלא שכך נאמר בתורה וכך נפסק בשלחן ערוך ואינני יכול לשנות את השלחן ערוך. יכול אדם לקיים את השלחן ערוך או לעשות להיפך, אך אינו יכול לשנותו. אלה דברים ברורים ופשוטים הידועים ל,שמאליים", אלא שהם מצפים שה,ימניים" -- הנקראים בשם ימניים -- יאמרו אותם בתוקף.

אלא שהורו באצבע: הרי יצאת פעם לאופוזיציה והיתה זו בחינת ,בכיה לדורות", זמן רב עבר עד שנכנסת חזרה, ודבר זה עלול להישנות! אז נבהלו ולא

= = אמרו את הצריך להיאמר, ונעשה טלאי, ולאחר מכן נוסף לטלאי תיקון בעל פחו.....

,ויצא העגל הזה".

כאמור לעיל, לא רק שאין בזה שום תיקון לעומת פסק הקודם, אלא שזו הפירצה הגדולה ביותר: זו החלטה של 120 יהודים -- בישיבה נכחו פחות מזה אך הם מדברים בשם 120 -- האומרים שהם מייצגים שנים וחצי מיליון יהודים האומרים ,כי מציוז תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אף אם לא הכל מקבלים גירסא זו, הרי ישנם רבים שישישו לנצל את הדבר, וייגרם הרס ר"ל בתפוצות ישראל, בין יהודי חו"ל, וגם הרס ארץ ישראל על ידי הכנסת גייס חמישי לארץ.

טבע ולמעלה מן הטבע

ישנה קושיא ידועה: אם סוברים שבאמצעות גיור ריפורמי לא ישתנה הטבע -- איך יתכן שע"י טבילה במקוה ישתנה הטבע?

-- אילו היתה ארץ ישראל מתקיימת על הטבע, אילו היתה לארץ ישראל זכות קיום לפי חוקי המרקסיזם והסוציאליזם וכו' -- היה מקום לחישובים שעל פי טבע. ברם, לפי המרקסיזם והסוציאליזם ושאר כל התיאוריות אין אפשרות קיום בארץ ישראל כשבשטח שבו היא נמצאת מתנגשים האינטרסים של ארצות הברית, של רוסיה המועצתית, של צרפת, של אנגליה ושל כל המדינות הערביות השונות. אל שטח זה, ת' פרסה על ת' פרסה לטושות עיני כולם. אין ארה"ב מסכימה להקמת גוף שיהא אדון לעצמו ולא יהא כפוף לבעלותה, כך גם רוסיה, כך גם צרפת, כך גם אנגליה וכך גם הערבים.

ובכל זאת, הרי זה למעלה מדרך הטבע לגמרי, כשם שהיה הנצחון לאחר מלחמת ששת הימים. נכון אמנם שהיו אוירונים וכי היתה הפתעה וכו' וכו', כפי כל ההסברים שכל אחד היה מסוגל למצוא לאחר המעשה. אבל הכל יודעים מה היו החישובים לפני המעשה. להיפך!

413כך גם בנידון: נכון, אמנם, שגם לאחרי טבילתה במקוה היא נשארת קשורה לטבע, וקיימים קשרי משפחה עם סקוטלנד, או עם פולניה וכו/, אבל אז אפשר לבוא בתביעה כלפי הקב"ה: נתת לנו את א"י שהיתה שייכת תחלה לז' אומות, לל"א מלכים, ולעומתם יצא מלך אחד ויחיד, יהושע, וניצחם, ואתה ציויתה עלינו שהטובלת במקוה באה בקהל ה'. כך אנו בטוחים מכל הצדדים.

אבל עתה, אם יארע משהו ח"ו -- האם יהיה אפשר לבוא אל 120 היהודים ולצעוק? -- הם לא יהיו אז בכנסת, הם לא יקשיבו לטענות, הם לא יוכלו לתקן דבר, כיון שהם בשר ודם כמוני וכאחרים.

בכלל, כאמור לעיל, אין אומרים שעלינו להיות להוטים אחרי גרים, ואין נידונית כאן שאלת כפייתה של פלונית להתגייר. כאן נידונה שאלת ההבהרה והידיעה שיהודי הוא יהודי וגוי הוא גוי. אסור לפגוע בגוי ו,מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום" וכו'. אם הוא נוסף לכך מחסידי אומות העולם הרי, כפי שאומר הרמב"ם, יש לו חלק בעולם הבא, וזאת מלבד הגמול בעולם הזה. ברם, גם חסיד אומות העולם אינו יהודי, ולכן -- לא לגבי נישואין וגירושין ולא לגבי שאר הענינים הקשורים ביהדות אין הוא יהודי, ואף אינו נדרש ואינו מתבקש להיות יהודי. אין כל מצוה לגייר גוי -- יש רק מצוה להמנע מלהזיק לגוי -- ואדרבה: גוי הרוצה להתגייר יש להשפיע עליו להימנע מזאת.

שעת הכושר שהיתה לפני מספר שבועות, אילו עמדו בתוקף עוד חמש דקות, להוספת המלים ,גיור כהלכה" -- חלפה כבר, כאמור, אך יחד עם זאת, לפנינו דבר שהוא מעשה ידי אדם, וכבר היה לעולמים שתחלה היה רוב לכך ולאחר מכן היה הרוב להיפר והחוק שונה. גם עתה יכול להיות כך, אבל הדבר לא יושג אם ילכו, כפי שהיו אומרים פעם, ,צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה" -- מתוך פחד שמא יורו באצבע גדולה או קטנה: אתה עלול להפסיד משרה או אימון העם, או עלולים לומר עליך שאתה אכזרי, ולכן עליך לוותר על השלחן-ערוך.

משמעויות נוספות של ה,תיקון"

יש לדעת את כל האמור, לפחות מהערב, ממחר בבקר, ולהבא, וללמוד מזה שאם רוצים להשיג דבר אמיתי הכתוב בתורת אמת אין להתבייש ממטירת הדברים כפי שהם בתורת אמת, אדרבה: אילו היו עומדים בתוקף היה הדבר נקבע אחת ולתמיד. ניתוח קשה -- אך עשוי. במקום זה נעשתה פשרה, אשר ככל פשרה -- שני הצדדים אינם מרוצים ממנה, כך שמחר ומחרתיים וכעבור זמן תתחדש שוב המלחמה, אלא שאז יהיה המצב קשה ותוקף הטענות יהיה חלש יותר שכן אם ויתרתם מעט מדוע לא תוותרו פעמיים ,מעט" ומחרתיים -- שלש פעמים מעט. ויהיה ענין של פירוד הלבבות מדי שבוע בשבוע וכו' וכו'.

כאמור הרי לאשרנו עדיין לא מאוחר מדי לא רק משום שכעת הדבר קל יותר, שהרי סוף סוף אין לנו ברירה, כי דבר ה' יקום, אי אפשר הדבר שחס ושלום קיומם של בני ישראל יופסק, שזה יכול להיות בשני אופנים או על ידי כליון גשמי או על ידי כליון רוחני, או באופן שלישי, שיכניסו לשם מאות מאות משפחות אשדודיות, צידוניות ומואביות וכו', וממילא לא ייראה היהודי.

414ואין זה כמו שדובר לפני 21 שנים, שזה קשור בשחרור, כעת זהו ענין של מלחמת הקיום, כשם שאז היה זה משום שחרור ביחס לערבים שמסביב, ולא שאלה של קיום, ואילו כיום הערבים עצמם מכריזים שזהו מלחמת הקיום, או לזרוק ר"ל לים, או שמוכרחים להלחם אתם, על דרך אחרת אין הם יכולים להסכים, וכך גם ברוחניות, לא עומדת כעת השאלה אם תתוסף משפחה שתתגייר כהלכה או שלא כהלכה, השאלה היא אם בעוד מספר שנים ישארו יהודים בתור עם יהודי, או שיהיה זה צירוף של המון גוים רבים, רק זאת, פלוני נרשם כיהודי למשך שלשים יום, פלוני נרשם כיהודי למשך ששים יום ושלישי -- לתשעים יום, ולאחר מכן הוא התחרט, ולאחר מכן שוב נרשם כיהודי, אחרי זאת יש לו נכדים או שאין לו נכדים וכו' וכו ר"ל, הרי זה ענין של מחיית זכרם של שונאי ישראל.

הוכחה נוספת

הנה ישנם ראבאיים ריפורמים שעלו על דרך ,טובה" יותר: לשם מה להביא את הגוי אל היהודים ולעשותו ליהודי, אפשר הרי לקחת יהודים ולהכניסם ר"ל לכנסיה, ולאחר מכן להכניס את ,אותו האיש" בתפלותיו, וזה יהיה הקאנגרעגיישן שלו, ואין .

זה דבר שצריכים לפחד ממנו בעוד שנה או שנתיים, זה כבר אירע לפני שנה, לפני שנתיים ולפני שלש שנים, ששלחו ילדים לטמפל ריפורמי, ובא הראבאיי ואמר לעצמו לשם מה עליו לומר דרשה שאין לו טעם בה ואין להם טעם בה, ולקח את הילדים, המדובר בתינוקות של בית רבן, ילדים בני 10, 13, והעביר אותם לכנסיה שהיתה בשכונתו, ובחר ביום ראשון בשבוע, ביום בו נערכות שם התפלות שלהם, וכדי שהילדים לא ירגישו עצמם כזרים ועומדים בחוץ, שידל אותם להשתתף בשירה של מקהלת הכנסיה. זה אירע אשתקד בניו יורק, וידוע שמו של הראבאיי, שם הקאנגרעגיישן, הקיים עד היום הזה, הראבאיי מקבל את משכורתו עד היום הזה, וזו עוד נקראת קהלה יהודית והנמצאים בגיל חינוך מתחנכים בצורה הזאת, הראבאיי מתיצב בראשם ומוליכם לכנסיה, ושם הוא משתפם במקהלה. בדרום ארצות הברית הוחגה חגיגת בר-מצוה עם הכמרים, ראבאיי זה אף נקרא בשם ,כהן", וכיון שהוא גם כהן וגם ראבאיי מי יאמר לו מה תעשה, במיוחד כאשר הוא גם זוכה לפרסומת.

הגיור של ראבאיייס אלה יתקבל לפי ה,תיקון", גיור שמשמעותו -- לא הפיכת גויים ליהודים כי אם הפיכת יהודים לגויים.

מהותו של יהודי

ויהי רצון, כמו שמובא ב,תורה אור" -- צריכים הרי לסיים בדבר טוב -- הטעם מדוע נקראים בני ישראל במגילת אסתר בשם יהודים בלבד ולא -- כפי שהם נקראים בתנ"ך כולו -- בשמות ישראל, בני ישראל, יעקב, ישורון, עברים, במגילה הם נקראים רק בשם ,יהודים". ומסביר רבנו הזקן, שזהו מה שהגמרא אומרת שכל הכופר בעבודה זרה נקרא בשם יהודי. מה היה ענינו של המן? הוא לא רצה להשמיד את הגוף, הוא רצה ,להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", היינו כל אלה שהם כופרים בעבודה זרה, ואילו עלתה ר"ל וח"ו מחשבת חוץ לכפור לרגע, לא היתה נגזרת עליהם גזירת המן.

415קוראים שוב את סיפור המגילה -- מגילת אסתר -- בשנת תש"ל -- הרי לדעת: הנה היה ההמן שבדורנו, היטלר, והוא רצה להשמיד להרוג ולאבד את היהודים, את אלה שכופרים בעבודה זרה, ולכן אלה שרוצים להלחם בהיטלר ענינם הוא לכפור בעבודה זרה. מהו ענינו של עבודה זרה? עבודה זרה אין זה לא לשון, לא לבוש, לא תרבות ולא אכילה ושתיה, עבודה זרה הוא ההיפך מאמונה. גם היטלר גם המן אמרו והבהירו מה זו אמונה, לא יכרע ולא ישתחוה לאלקים אחרים עדיין לא מספיק, אלא הוא פירש שהכוונה למפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות מכל עם - זהו ענינו של יהודי, לא שהוא מזדנב אחרי כל הגוים ורוצה שיחשיבו אותו לא גרוע מהגוי, והא ראיה -- הוא מתנהג כמו הגוי, יש לו אותם חוקים, אותם מנהגים ואותן מדות הצדק והיושר, בא המן וטען שדתיהם שונות ומרדכי ואסתר לא הפריכו טענתו זו שהרי הם לא טענו שזה לא נכון, אסתר רק טענה שהם מוכנים להימכר לעבדים ולשפחות אך לא הכחישה את עצם העובדה, אכן אמת הדבר, אם רוצים שיהיו יהודים היפך דעתו ורצונו של המן או של היטלר ויורשיו, אין עצה אחרת, אלא -- דתיהם שונות מכל עם. רק על ידי כך יש קיום לעם היהודי, נלחמים בהמן ובהיטלר, ונלחמים עם הערבים שלא יבצעו את אשר זוממים וכן לא יבצע ,אל זר אשר בקרבך" -- היצר הרע את אשר הוא זומם.

זו הדרך

ואז ישנה ההבטחה, שאם יהודי עומד בתוקף שלא יכרע ולא ישתחוה גם כשאומרים לו שכן צוה לו המלך, כי יש לו צו מאת מלך מלכי המלכים מלכו של עולם, הדבר בטוח אז שלא יגעו בו לרעה. כי אם ונהפוך הוא שנפל פחד היהודים עליהם, עד שמרדכי מתמנה למשנה למלך כל זמן שנמצאים בגלות ויש בכך משום הכנה קרובה ומשום כלי להמשכת ברכת ה', להקמת מלכות ישראל, על ידי הקביעה של הוי' ימלוך לעולם ועד והיתה לה' המלוכה, שזה יהיה כשיהיה עלו מושיעים בהר ציון כפירוש רש"י בפשטות ובפשיטות ובהחלטיות שזה מכוון על מלך המשיח שהוא יהיה המושיעים בהַר ציון ואז יהיה והיתה לה' המלוכה, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש מתוך שמחה וטוב לבב, ונלך בנערינו ובזקננו בבנינו ובבנותינו. אמנם יהיו גם גויים כפי המובא בתנ"ך ועמדו זרים ורעו צאנם, הם לא רוצים להתגייר, אין צורך להכריחם להתגייר וגם אין צורך לרצות בגיורם. ענינם הוא להשאר זרים ועל ידי כך הם ממלאים תפקידם בעולם, ואילו יהודי ממלא את תפקידו בעולם על ידי שהוא נעשה למקור להפצת תורת אמת ומצוותיה, שהן מצוות אמת ומשום כך אין כאן מקום לפשרות. בכל מקום שהיתה עמידה תקיפה הושגו הדברים, לא רק בין גויים, כי אם גם בין יהודים. ,כן תהיה לנו", אם החל ממחר תהיה עמידה תקיפה של יהודי מול יהודי אחר שיאמר לו את האמת: ,זו הלכה של תורת אמת, שהיא תורת חיים, ומאחר שברצוננו שיהא עם ישראל חי -- יש להחזיק בתורת חיים. אין לי סמכות לשנות את הדבר, ויכול אתה לעשות אתי כל מה שתרצה אך הדבר ישאר כך, כיון שלא אני האדון לדבר". אז יושג הדבר אצל היהודים, וכל שכן שיושג אצל הגויים.

אין זה כפי שחוששים שבצורה כזו יהיו מחלוקות וצרות ופירוד הלבבות. זו דרך קצרה הכרוכה בקשיים בתחלתה, אך בסופה -- מתוקה, כיון שיימנעו כל 416הצרות שלאחר זה. לא כן כאשר ישנה בריחה מן האמת ויש רצון להתפשר, ויתור על שלשה רבעים כדי להחזיק ברבע, זו דרך המוליכה למחלוקת תמידית ולויתור תמידי צעד אחר צעד עד שסוף סוף יהא הכרח להיעצר מבלי יכולת להיענות לכל הדרישות שתבואנה. אם כן מוטב לעשות זאת מתוך שמחה וטוב לבב מאשר מתוך דוחק וצרה ולאחר נפילת ר"ל חללים במובן הרוחני בתפוצות ישראל ובארץ ישראל, משום הויתור שלא במקומו, בגלל הריצה אחר שלום שאינו אלא שלום של שקר המביא מלחמה לאחריה. הדרך היא כמסופר במגילה, עמידה חזקה על הנפש במשך כל השנה כפי שמוסבר ב,תורה אור", שהביאה לאחר מכן לנצחון גמור עד שנפל פחד היהודים עליהם, כאשר גם הגויים הכירו שיש להרים את היהודים ולעזור להם עד שיהא ;שמעו הולך בכל המדינות" שאז נעשה ,דורש שלום", השלום האמתי, ולאחריה סמיכת גאולה לגאולה גאולת פורים כש,אכתי עבדי דאחשורוש אנן" לגאולת פסח בחדש ניסן, כאשר ,כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" בגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(משיחת פורים, תש"ל -- תרגום חפשי

הניסוח הקיים דחוקים אלו מתפרש על ידי רבים, ובפרט הנוער לאמיתתו - היינו: כביטול ר"ל ולא רק במציאות אלא גם באופן רשמי וחוקי את הבדלת הי יתברך בתורתו הקדושה בין ישראל לעמים, והיא סכנה היל"ח לעצם קיום אומתנו בתפוצות ובארץ.

כל בא-כח דתנו היושב עתה בממשלה מוסיף עוד לכל זה גושפנקא דתית -- היפך דין תורת אמת! ואי אפשר לחזק הביטחון והמוראל דעם ישראל ע"י היפך האמת, ואדרבה...

והצבא דהעסקנים הדתיים שעליו לשמור על קדשי עמנו והרבנים בראשו יאמרו דעתם גלוי' וברורה בחוקים הנ"ל עם כל המסקנות מזה.

וסוף סוף גם אלו שאינם מכירים לעת עתה בסכנה האיומה שבהחוקים, יצטרפו עליהם ויתקנו הפירצה, כי לב כל אחד ואחת בישראל ער הוא להשם ולתורתו אמת.

בכבוד ובאיחול לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות המצפה לבשורות טובות 417מאשר אני קבלת מכתבם מיום ב' אייר בקשר עם החגיגה השנתית בי"ד אייר, פסח שני, הבע"ל, ויהי רצון שתהי' בהצלחה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

ובודאי ינצלו הזדמנות זו לתת דעתם ולבם בבעיות החיוניות הנוגעות לאחינו בני ישראל בארצות הברית, ולכל לראש בשטח החינוך. ודבר בעתו שעכשו מתחילה עונת הרישום במחנה-קיץ וקייטנות, ומהנכון לעורר ולחזק מקצוע חינוכי זה, שמכמה נקודות השפעת מחנה-קיץ -- אף שנמשכת רק כמה שבועות, אבל כולם במסגרת מיוחדת חדורה ברוח התורה ומצותי' ולימודי-קודש -- מעמיקה ביותר, וק"ל.

וכאן המקום להעלות על הפרק עוה"פ ענין ד,מיהו יהודי", אשר למרבה הצער אע"פ שעברה שנה מה,הסכם הקואליציאני" בזה, עדיין לא בא על תיקונו, חרף ההכרח הגדול בזה ושעוד גדל פי כמה. ולא אאריך בענין המצער. אבל תקותי חזקה שיצהירו עוה"פ עמדתם בזה בכל תוקף, ומעשה עיקר. לעשות כל הדרוש לתיקון הענין. וזכות הרבים מסייעת, בפרט שבכגון דא היא זכות הרבים לא רק בהוה, אלא, כיון שקשור בשידוכים ונשואין, הרי זה זכות הרבים לדורות.

.. . בהיות כאן מעסקני אנ'יש שי' שבאה"ק -- בקשתים שיסייעו את כ' בהמבצע ד,מיהו יהודי" בכל האפשריות שלהם, ובפרט אלה הדרים בסמיכות מקום להכנסת וכו', ויה"ר שחפץ ה' בידו יצליח שינצל גם הנ"ל לעבוה"ק שלו המוכרחת האמורה

ויבש"ט... (ממכתב כ"ף מ"ח, היתשמ"א)

.. במ"ש הנ"ל בענין השתתפות בהבחירות, הנה אנו אין לנו אלא דברי נשיאינו, היינו כיק מו"ח אדמו"ר, אשר גם עתה עומד במרום ומשמש וגם כאן, ולהבחירות לכנסת הראשונה צוה והשתדל שישתתפו בהם. שמזה מובן שלא רק שמותר הדבר, אלא שמחוייבים בזה.

ואף שהכניסה בקאאליציע, לדעתי, אסורה מפני השתתפות בגזירת גזירות נגד וכן' -- הנה כל מי שיש בידו תעודת אזרח ובמילא יש בידו רשות הבחירה (ובעצם לקיחתו את התעודה הרי מודה, ולא באונס, בההנהגה דשם), ואם לאחרי זה אינו משתתף בבחירות, וממנו רואים וכן עושים עוד אחרים, ויש מקום לומר שעייז תהיי 418הכרעה בחוק ,גדול" או אפילו קטן -- בעת שיצביעו על החוק שלא כדבעי, הרי תקלת הרבים, ח"ו, תלוי" גם בו. ועדיין לא מצאתי האיש -- וועלכער זאל האבען ברייטע פלייצעס שיכול לשאת תקלה זו עליו. מובן שאין הדברים הנ"ל שייכים לאלו אשר אין מכירים כלל בההנהגה או שאינם רוצים לנסוע לאה"ק ת"ו מטעם זה וכו', אבל הנמצאים שם ומשתתפים באיזה ענין שיהייי ורק שבפרט דהשתתפות בבחירות מבליטים קנאותם, ה"ז איפכא מסתברא. ולא עוד אלא שמזיקים את הרבים, וכנ"ל, ובפרט לאחר שראו במוחש במשך השנים שעברו -- שהכרעת ב"כ (דעפוטאט) אחד יכולה היתה למנוע ענינים דמכשול הרבים באיסור דרבנן ואפילו באיסור דאורייתא, וד"ל. מובן מעצמו שברשותו לכתוב להנ"ל את כל מה שכתבתי כאן אודות הבחירות, ויכול ג"כ להוסיף חריפות בזה -- כי כמה שיוסיף אין זה ממצה את כל הענין. ודוקא לפני מתן תורה הי' מקום להנהגת נח שהציל את עצמו ולא הוכיח את בני דורו כדבעי, וכדאיתא בזהר הק': משא"כ לאחר מתן תורה, אשר כל ישראל הם קומה אחת שלימה:. וכמבואר ג"כ בעגין מתן תורה דאזלינן מני', שאילו היו הששים רבוא חסר אחד (ובמילא גם מיכה שהעמיד פסל -- בכלל זה) לא היתה חיו התורה ניתנת. וכדאיתא בדברים רבה פ"ז. ח. ובמכדרשב"י...

תקותי חזקה, שאף שהנ"ל מפרפר בכל עוז לע"ע, הנה ההתחלה שהתחיל לימוד תניא ברבים תעמוד לו להמשיכו יותר ויותר עד שסו"ס תנצח תורת חסידות חב"ד ועניניי. ואם לא בזכות עצמו, הרי עכ"פ בזכות אלו הנשמעים לקולו ושגם עליהם קאי הצווי דיפוצו מעינותיך חוצת.

נשען על פגישתינו בפאריז בשנת תש"ז ועל הרושם שנשאר לי מפגישה זו, אשר על פי דיז תורה מעמידים יהודי בחזקת כשרותו, הנני כותב שורותיים אלו:

חבל שבהיותו כאן לא היתה לנו הזדמנות להפגש, ואסתפק כאן בכתב ובקיצור, מאחר שלמותר להאריך על דבר אחריות השעה בקשר עם הבחירות בארצנו הקדושה, ת"ו.

419קוה קויתי אשר הבחירות בכלל לא תתקיימנה באשר אין הזמן גרמא לכך, ועל כל פנים אשר תהי' אחדות שלמה בתוך היהדות החרדית בארה"ק ליצר חזית מאוחדת לבחירות.

למותר להאריך לדכוותי' אשר בשאלה הנוגעת לטובת הכלל, הנה על כל מפלגה לוותר על רווחים מפלגתיים המנגדים לטובת הכלל, ולמותר להאריך לאיש חרדי אשר לענינים הנוגעים ליהדות החרדית דין קדימה על כל חשבונות של רוח גשמי אפילו אם רוח זה בטוח ואין צריך לומר אם הוא מדומה ומוטל בספק, ובפרט אשר ריוח מדומה זה יכול גם להיות קרוב להפסד.

כוונתי אל חזית המאוחדת היהדות הדתית בארה"ק אשר מוכרחת היא לא רק לטובת הכלל אלא גם לכל אחת מהמפלגות. והנני פונה לכי כלאיש חרדי אשר מצדו ישתדל בכל מאמצי כוחותיו והשפעתו ליצר חזית מאוחדת אם אפילו הענין קשור עם ויתורים מפלגתיים. והנני בטוח אשר ישים את ענין היהדות החרדית בכללותה בראש וישפיע בכיוון זה בכל מקום שהשפעתו מגעת.

בת"ח על הודעתו בשורות טובות בזה. (ממכתב ט' סיון, ה'תשי"א)

קבלתי המברק שלו, ובמענה עלי' הברקתי לו היום, וז'ל:

נבהלתי ממברקו מהפרת החזית הדתית. הרבה מאשימים את ... בודאי אם המפלגות יוותרו על רווחים מפלגתיים תתאפשר הקמת החזית, המוכרחת לא רק בשביל הכלל אלא גם לכל אחת המפלגות. תקותי חזקה שבשעה מכרעת כזו תכיר כל מפלגה באחריותה לגבי הכלל ותביא להקמת החזית. בהתאם לשיחתנו כאן בטחוני שישתדל בהנ"ל ותודה מראש בעד הבשורה הטובה שיבשרני בזה. בברכה, המצפה לרחמי שמים --

הידיעה במברק שלו היתה לי הפתעה ואכזבה מרה ביותר, אחרי אשר הבטיחני כי בודאי תהי' חזית מאוחדת ויודיעני אם יהי' שינוי במצב, אשר לכן קויתי בודאות שתהי' חזית, למרות השמועות להיפך, באשר לא שמעתי ממנו על דבר שינוי.

תקותי חזקה אשר כ"מ יתאמץ בכל מרץ להגשמת ענין החזית אם גם מן הצורך יהי' לעשות וויתורים מפלגתיים, בפרט אשר ויתור בזה קרוב לשכר.

הנני מאחל לו הצלחה בהשתדלות הנ"ל ותודה למפרע בעד בשורות טובות בזה...

בטח כבר קבל המברק בעניז ההכרחיות בחזית הדתית המאוחדת שנשלח לו

בחתימת באי כח החזית הדתית כאן, וגם המברק מ... בנידון זה.

420במענה לבקשתו מאז לחוות דעתי בשאלת הקמת חזית מאוחדת של המפלגות הדתיות לקראת הבחירות לכנסת הממשמשות ובאות, ומכמה טעמים לא עניתי עד עתה, ואחד מהם הוא, אשר לרוב פשיטות הדבר קויתי אשר גם בלעדי יבוא הענין על פתרונו הנכון, עכ"פ כשיתקרב המועד האחרון להגשת הרשימות, אבל לצערי הרב הנה עד עתה לא קם הדבר ולא הי' ולכן באתי עתה במענה על שאלתו.

ולמרות פשטות הדברים אציע, בקצרה על כל פנים, הטעמים ונימוקים

א. בשטח השכר וההפסד (א) הסיכויים לרכישת צירים נוספים:

טבעי הדבר אשר בתעמולת הבחירות, כל מפלגה תשתדל לרכוש מספר הכי גדול של קולות. וכיוז שהאמצעים העומדים לרשות כל מפלגה מוגבלים הם (בזמן, בכסף, במספר הפעילים כו'), תשתדל לכל לראש לרכז אמצעי' בנוגע לאלה מהבוחרים -- שהסיכויים להשפיע עליהם גדולים וטובים ביותר. ובנידון דידן זאת אומרת שכל מפלגה מהמפלגות הדתיות (באם לא תהי' חזית מאוחדת ח'"ו) תכוון תוקף התעמולה וההשתדלות -- כלפי חברי מפלגות דתיות האחרות, שהרי הסיכויים לרכשם גדולים וטובים יותר מאשר לרכוש קולות מחוגי הבוחרים השייכים למפלגות בלתי דתיות, על אחת כמה וכמה האנטי-דתיות.

זאת אומרת, שבנוגע לסה'כ של מספר הקולות דהמפלגות הדתיות בכנסת -- לא תשפיע התעמולה, או על כל פנים תהי' השפעה מועטה ביותר.

(ב) שיורי הקולות:

מובן ופשוט שבאם תהי' חזית מאוחדת לא ילכו לאיבוד שיורי הקולות של כל מפלגה, אלא יצטרפו לחשבון גדול להגדיל מספר המנדאטים.

(ג) ועיקר הוא -- קירוב לבבות לעניני דת: תעמולת הבחירות רישומה ניכר משך זמן גם אחרי הבחירות, ובאם התעמולה 421תהי' מופנית כלפי חוגים שעדיין אינם דתיים מאיזו סיבות שהן, הרי לא רק שיש לקוות לרכישת קולות חדשים כאמור, אלא יהי' בזה ריווח גם בנוגע לקירוב מספר מסויים של אחינו בני ישראל לעניני דת.

(ד) מניעת השמצה הדדית:

באם לא תהי' ח"ו חזית דתית, הרי תעמולת המפלגות הדתיות תהי' מופנית בעיקרה נגד מפלגות דתיות האחרות, וכנהוג בזה, וכדרך תעמולות של בחירות, אין מסתפקים בהדגשת מעלות המפלגה שלהם, כי אם מדגישים ,לא פחות" את החסרונות של מפלגות האחרות, וכנ"ל כנהוג בתעמולה לבחירות לא תמיד האמת נר לרגלם ורסן לפיהם של הנואמים, ובמילא מגדילים ומגזימים וכו'. ומטבע בני אדם אשר, בסגנון חכמינו ז'יל, ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל (משא"כ בנוגע לסיפור מעלות עצמו ומפלגתו, שאין רוחשים לו נאמנות מלאה ולפעמים גם לא נאמנות פגומה). והתוצאות מובנות, וכאמור לעיל, לא רק בנוגע לתוצאות הבחירות במספר המנדאטים, כי אם גם בנוגע לרושם לאחרי כן -- ביחס לדת ולעניני הדת.

(ה) שלילת חזית דתית -- נשק בידי מתנגדי הדת:

עובדה זו עצמה שאין מתדברים ביניהם להקים חזית דתית לבחירות, בה בשעה שכמה מפלגות שאינן דתיות נתדברו ביניהן לילך יחד לבחירות, בודאי תשמש נשק בידי המפלגות הנלחמות במפלגות הדתיות, ובפרט כשיוכלו לצטט מתעמולת המפלגות הדתיות עצמן חסרונות מפלגות הדתיות הפוסלות זו את זו וכו

(ו) שוני המצב;

כיון שגדל מספר הבוחרים לכנסת הבאה, ובמילא גדל מספר הקולות הדרוש לבחירת ציר, ולדעת כמה מעסקני אה"ק ת"ו רוב אלו שנתוספו לאחרונה בקהל הבוחרים -- אינם שייכים למפלגות הדתיות, הרי שנוי האמור לא לטובת מפלגות הדתיות. שלכן דרוש מאמץ נוסף בבחירות אלו לגבי בחירות שעברו, אפילו אילו היו תוצאות הבחירות שעברו משביעות רצון, ובפרט שהתוצאות היו -- אכזבה. והרי זה מחזק עוד יותר הטעמים והנימוקים דלעיל בהכרח הקמת חזית "דתית טכנית לבחירות.

ב. הטענות נגד חזית דתית

מהטענות ששמעתי נגד הקמת חזית דתית הן:

(א) אין זה מהכנות והיושר לגבי הבוחרים לדבר במעלות מפלגה אחרת בשעת הבחירות בה בשעה שעד הקמת החזית ולאחרי הבחירות לא תמיד ידברו בשבחה ואולי גם ילחמו כנגדה בכמה שטחים.

ומובן שטענה זו אין לה אחיזה במציאות, כיון שמדגישים בפירוש שזוהי חזית דתית טכנית, שמזה מובן שישנם חילוקים עיקריים בין המפלגות הדתיות שלכן אינן מתמזגות למפלגה אחת, ואפילו לא לחזית שתתמיד גם לאחרי הבחירות.

422(ב) יש אומרים אשר ישנו איסור על פי תורה לעשות חזית דתית, אפילו טכנית, עם מפלגה שאין שבעים רצון מיחסה לעניני דת.

וגם טענה זו שוברה בצדה, נוסף על מעשה רב בזה -- מנהג גדולי ישראל בפולין וכו' שאישרו הקמת חזית טכנית, ואפילו עם אלו שאינם דתיים. ובאה"ק ת"ו גופה היתה כבר חזית דתית פעם אחת, ובפעם השני' שנתבטלה לא הי' זה כלל וכלל מפני טעמי איסור על פי השלחן ערוך, ואדרבה הביטול בא מצד אלו המכונים ,השמאליים" שבמפלגות הדתיות, כידוע ומפורסם.

(ג) יש אומרים שישנו איסור נגד הקמת חזית דתית מגדול פלוני --

והנה בכלל בכגון זה, פשוט שאין לעשות מעשה בפועל עד שרואים נוסח האיסור בכל פרטיו בכדי לדעת אם מכללא אתמר או בפירוש אתמר, אם נאמר גם בנוגע חזית טכנית, ואם נאמר בנוגע למצב הדומה למצב עתה, שאינו דומה כלל להמצב שהי" באה"ק לפני ארבע ושמונה שנים ויותר.

וכן יש לבחון אם אין האיסור חלק משיטה -- שכל מפלגות הדתיות אין מתנהגות על פי', ואפילו לא בעקרונות של שיטה זו, ואפילו בענינים שאין בְהם... סכנה למצב הדתי באה"ק ת'ו, כי אם רק צמצום בפעולות מסויימות ובנוגע לרווחים מסויימים, שאם כן הרי פשיטא שאם מפני רווחים מצומצמים אין מתנהגים לפי שיטה האמורה, אין כל מקום לנקוט פרט אחד מהשיטה ולעשותו טעם להנהגה שתזיק למצב הדתי הכללי באה"ק ת"ו.

(ד) ההנהגה בפועל של כל המפלגות הדתיות במשך כל הזמן וגם עתה -- מוכיחה שלא קבלו האיסור כלל (או שהי' בנוסח שאינו שייך לבעיי זו). ולדוגמא: בכמה מהעיירות הכי גדולות באה"ק עשו חזית ביניהן (וגם עם המפלגות שאינן דתיות) ומסרו בידיים לידי איש מפלגה האחרת מחלקות חשובות מעניני העיר, ולא רק למספר שבועות כ'א לחדשים ולשנים, והמסירה היתה לא רשות לחוות דעה ולהצביע, כי אם לעשי' בפועל בשטחים שבחלקם הם דתיים ובהשאר -- משפיעים באופן בלתי ישר עכ"פ -- על מצב הדת בעיר. וההצדקה היא -- שתמורת חזית זו של כו"כ חדשים והמפורסמת באה"ק ובחו"ל תקבל המפלגה לידה מחלקה אחרת ובמילא ירויח המצב הדתי בשטח מסויים של עיר זו. -- כיון שחזית זו קיימת זה כו"כ שנים ואין פוצה פה ומערער מכל המפלגות -- הרי אין כלל מקום לומר שלדעתם יש איזה איסור שהוא בחזית טכנית למשך שבועות אחדים, שאין בה כל ענין של נוטל ונותן ביד, שהנבחרים לכנסת אינם אלא מביעים דיעה ומצביעים, שהמצביעים בעד הרשימה המאוחדת כל אחד יש לו בהרשימה מועמד של המפלגה שלו, שבכדי שיבחר לכנסת מוכרח שיצביעו בעדו ולו יכול להתכוון (משא"כ בהחזית בהעיירות האמורות שהצביעו באופן ישר וחיובי בעד מועמד מפלגה האחרת).

(ה) עוד נקודה בנוגע לכל הטענות הנ"ל: מובן וכלל שכלי הוא ודין בתורה אשר ברי ושמא ברי עדיף. הרווחים מהקמת חזית דתית טכנית ברורים הם, וכל הטענות נגדה אינן אלא בגדר ספק. ועוד זאת: הברי הוא לטובת המצב הדתי הכללי, והספק הוא -- אולי לטובת מפלגה סיעה וכו'.

423ג. טעמי השוללים חזית דתית

לכאורה, כיון שהמצב, כנאמר לעיל, הוא ברור למדי, מהו הטעם שיש כאלו המטילים ספק בנכונות הקמת חזית דתית? ונראה שהטעמים הם גם כן פשוטים, והטעם העיקרי הוא:

טבעי הדבר שעסקני מפלגה איזו שתהי' מעונינים בביצור מעמד המפלגה בתור מפלגה, ובביצור מעמד הסיעה שלהם במפלגה עצמה, שלזה דרוש אמון מלא, או לכל הפחות אמון ככל האפשרי, של חברי המפלגה וחברי הסיעה. ומובן שזה שמנהל תעמולה בעד הקמת חזית (דתית) עם סיעה אחרת, ועל אחת כמה וכמה עם מפלגה אחרת, מערער מעמדו בתור קנאי לתכנית הסיעה שלו וגם לתכנית המפלגה שלו. ולא עוד אלא שמקום לחשש שהקיצונים שבהסיעה או בהמפלגה יעזבו את הסיעה או המפלגה ויעברו לסיעה אחרת או מפלגה אחרת וכו'. במלים אחרות, הקמת חזית טכנית רצוי' וגם מוכרחת לטובת המצב הדתי הכללי, אבל יש חשש, על כל פנים חשש קטן, שתגרע ותזיק מצב סיעה מסויימת או יחס החברים למנהיגי הסיעה והמפלגה וכו'.

ד. התכסיסים להכשיל הקמת חזית דתית

כמה אופנים להכשיל הקמת חזית דתית טכנית שמוצא אני לחובתי לכתוב עליהם במכתבי זה, כיון שישנם אוחזים באופנים אלו בכדי לבטל הקמת החזית הטכנית ומתוך העלמת מטרתם המקווה. ומהם:

(א) להכריז בקול גדול שאדרבה ואדרבה מוכרח איחוד כל הכוחות הדתיים, ולכן גם איחוד כל המפלגות הדתיות; ולא עוד אלא שמוכרח מיזוג כל המפלגות, וצריך להושיט יד לימין ולשמאל ובלבד שיתאחדו כל המפלגות ביחד, אלא שצריך להיות שלום אמתי, מיזוג שלם, על כל פנים לזמן קיום הכנסת. -

כל המכיר את המצב באה"ק תיו עתה, אין כל ספק אצלו שתכנית הקמת חזית דתית למשך כל ימי קיום הכנסת, ואין צריך לומר מיזוג המפלגות הדתיות, אינה מעשית כלל וכלל, ואיז לה סיכויים כלשהם שתבוא לפועל. וההכרזה האמורה יכולה להתפרש רק בפירוש אחד, שזהו נסיוז להכשיל חזית דתית טכנית, בבחינת תפסת מרובה -- לא תפסת.

(ב) אופן שני הוא לנקוט בדרך היאוש, כלומר, מה תועלת לתעמולה להקים חזית דתית טכנית, כיון שלא תבוא לפועל, כי אין מצב הרוחות מוכשר לזה, וחבל עַל הזמן והמרץ וכו'י

ובסגנון חכמינו זיל מרובה מדה טובה ממדת פורעניות, באם היו יכולים לבטל הקמת חזית דתית ברגעים אחדים לאחרי מאמץ גדול להקמתה משך חדשים, ודאי שאפשר להקים חזית דתית טכנית גם עתה, ובלבד שאנשים מתי מספר העומדים בראש כל אחת מהמפלגות האמורות ירצו בזה באמת ובתמים ויעשו כל התלוי בהם להקמתה.

המורם מכל האמור, אשר איני רואה כל מקום לספק על דבר הכרח הגמור 424להקמת חזית דתית טכנית לבחירות הבאות, כי טובת המצב הדתי דורש זה במפגיע. לאידך גיסא, על פי הכלל אשר השוחד יעוור -- והדברים אמורים אפילו לגבי גדולים וטובים -- מקום לומר שבצמרת כל מפלגה ישנם היסוסים אם כדאי להקים חזית טכנית זו על חשבון רווחים מפלגתיים, או רווחי הסיעה, או רווחי אנשים מסויימים. וכיון שכך -- יש לסייע לצמרת המפלגות להתגבר על היסוסים שלהם -- על ידי שדעת הציבור ובאי-כח ארגונים שונים וכו' יגלו דעתם ברורה ותקיפה שמוכרחת הקמת חזית דתית האמורה, ובהוספה --

שכל אלו המפלגות או הסיעות או האישים אשר ימנעו הקמת חזית דתית טכנית זו -- מעמידים בזה את רווחי המפלגה, הסיעה וכו' מעל לרווחי המצב הדתי הכללי באה"ק ת"ו הנוגע לאלפים ורבבות של אחב"י באה"ק ת"ו.

ובאם יהי' גילוי דעת זה בנוסח חד-משמעותי ובתוקף המתאים, בודאי שיפעול פעולתו ותקום חזית דתית טכנית. (ממכתב ב' דר"ח אלול, ה'תשכ"ה)

במענה למכתבו מז"ך מנ"א, מצאתי לנכון ולטובת הענין -- מקוצר הזמן - לצרף בזה מכתבי ל... בנוגע לבעית הקמת חזית דתית טכנית, שע"י כת'ר בטח ינוצל מכתבי באופן טוב יותר. ות"ח ובקשת סליחה -- על הטרחא,

ויהי רצון אשר סוף כל סוף גזכה אשר תורתנו תורת אמת, אשר תורה אחת היא, תקרב את הלבבות דגוי אחד בארץ לה' אלקינו ה' אחד ויהיו כולם בדעה אחת (מבלי הצבעה הגיתנה לדעת בו"ד) לעשות רצונו בלבב שלם.

העתק הנ"ל -- בנוגע לחזית כו' -- נשלח ל... ופשוט שניתן לפרסום. (ממכתב בדר"ח אלול, ה'תשכ"ה)

ב"ה, למחרת יום הכפורים, ה'תשכ"ו ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה:

במענה לשאלת רבים -- בהמשך למכתבי הראשון בזה -- אודות העמדה שצריכה להיות עתה בקשר עם הבחירות לכנסת אחרי עבור המועד להגשת 425הרשימות, שכל אחת מהמפלגות הדתיות הולכת לבחירות ברשימה בפני עצמה, ושואלים חוות דעתי ותגובתי בזה:

הנה אף כי מחד גיסא מובן הצער הכי גדול על הפיצול האמור, מאידך גיסא -- דוקא בימים האחרונים הופיעו הצהרות פומביות הנותנות תקוה לתיקון המצב, על כל פנים בחלק חשוב ממנו, כפי שיתבאר להלן. וכוונתי להצהרות שהצהירו כל אחת מהמפלגות הדתיות בנאומים ובמכתבי עתים הרשמיים שלהן, אשר כל אחת מהן מודיעה בכל התוקף שלא היא האשמה בכשלון הקמת החזית דתית טכנית ולא היא פלגנית וכולי, אלא שסיבות צדדיות שאינן תלויות בה מנעו הקמת החזית האמורה, והיא הולכת ופורטת סיבות אלו אחת לאחת.

כיון שהצהרות האמורות נעשו על-ידי ראשי וקברניטי כל אחת מהמפלגות בפומבי ונעשו בעל פה ובכתב ונשנו כמה פעמים, בודאי שאחריות הן ונעשו על דעת כל הקובעים במפלגה, ומחייבות את כל המפלגה. כן הודיעו גלוי עוד מקודם לכן, וגם כן בעל פה ובכתב ובדפוס ובאופן רשמי, שחס ושלום שנגיעות פרטיות ורווחים של אנשים מסויימים (ותקותי שהכוונה גם לשלול רווחים של סיעות בתוך המפלגה) ישפיעו על שאלת הקמת חזית דתית טכנית שהיא לטובת כל ציבור בני ישראל באה"ק ת"ו (שבמילא מובן שזהו טובתן של כל הסיעות וכל מפלגות הדתיות וטובתם של כל אחד ואחת מבנ"י היושבים בארצנו הק' ת"ו). גם הדגישו שראו במוחש בהכנסת האחרונה ושלפני' שבכמה דיונים הכריע קול אחד -- שזה מבליט עוּד יותר ההכרח בחזית דתית טכנית שיש לקוות שהיתה מוסיפה במספר הצירים ועוד יותר מציר אחד או שנים ושלשה.

לכל הנ"ל אוסיף עוד הקדמה קצרה: רגיל אשר כל מפלגה (במצע הבחירות שלה) מודיעה להבוחרים והקהל את שיטתה ותכנית עבודתה במשך כל שנות הכנסת העומדת להיבחר. ועל יסוד מצע בחירות זה -- דנים הבוחרים בעד מי יצביעו.

ולאור הקדמות אלו הרי מתבקשת הצעה הגיונית בקשר עם הבחירות בכלל ובקשר עם בעית חזית טכנית בפרט, והיא:

ובכדי לשלול מה שקרה זה עתה, שכל מפלגה מאשימה את האחרת בהכשלת החזית משום כוונות נסתרות ותחבולות וכולי -- תפרט כל מפלגה את עמדתה לבעי' האמורה בפירוט הכי מלא, זאת אומרת פירוט כל התנאים שתציב להקמת חזית דתית טכנית. ומובן שפירוט זה צריך להיות כל צרכו -- בכדי שלא להשאיר מקום להכשלת הקמת חזית דתית טכנית בעתיד באמתלאות שלא לזה נתכוונו וכו' ובהאשמות הדדיות לאחר זה. וכאן להוסיף, שכיון שהמדובר הוא באופן דתפסת מועט, היינו רק הקמת חזית דתית טכנית, הרי בודאי שאין מקום לתנאים כאלה שאין חלין אלא באם הי' המדובר על דבר איחוד לכמה שנים באופן עקרוני וכולי.

והרי הבוחרים, אשר בידם גורל הבחירות, מבוגרים הם, ורשאים הם לדרוש מכל אחת מהמפלגות שתודיע עמדתה בשאלה כה חיונית, עמדה מפורשת ומנומקת 426בטוב טעם ודעת, כדי לתת להבוחר את האפשריות לדון בעצמו לא רק על עמדתה של כל מפלגה אלא גם על הטעמים והנימוקים שעליהם מבוססת העמדה. שלפיכך בודאי שכל תנאי מהתנאים הדורשים ביאור -- יבוא הוא וטעמו ונימוקו עמו.

כאמור לעיל, איני רואה בהצעה האמורה איזה ענין יוצא מן הכלל, כיון שבמצע הבחירות נכללת תכנית פעולה לכמה שנים. ואפילו אילו הי' בזה משהו יוצא מדרך הרגיל, הרי המצב באה"ק ת"ו יוצא מן הכלל לגמרי -- הן בגשמיות והן ברוחניות, וק"ל.

וכאן מקום להדגיש את העובדא, אשר לבחירות בכמה רשויות מקומיות קיימת חזית דתית. זאת אומרת, שיש החלטה ברורה הלכה למעשה מכל אחת מהמפלגות הדתיות, הן מטעם ההנהלה הפוליטית והן מטעם ההנהלה הרוחנית שלה, שבאופן עקרוני יש מקום לחזית דתית של כל המפלגות. והרי דין הוא: שאם לבחירות לשלטונות המקומיים, אשר שם הפגישות בין באי-כח המפלגות תכופות יותר והדוקות יותר, ובפרט בימי הבחירות שהתעמולה מתנהלת שם ברובה דרובה על ידי אנשי המקום, זאת אומרת שחזית דתית במקום עלולה יותר לטשטש הגבולות שביניהן ולהגדיל-סכנת השפעה- של-השקפת - עולם-של מפלגה- אחת-על-חברתה, -ואף- - על פי כן יש מקום לחזית דתית, ולא לחזית טכנית גרידא, אלא לשיתוף פעולה במשך כל ימי השלטון המקומי, כנהוג בכמה מקומות -- על אחת כמה וכמה שיש מקום באופן עקרוני לחזית דתית טכנית לבחירות לכנסת.

ועוד להוסיף, שבנוגע למצע הבחירות הרי אין הגבלה בזמן, (כיון שעומד הוא לשנויים והוספות מיום ליום ו)עד לרגע האחרון לפני הבחירות, אף שההקדם בזה ישובח -- בכדי שמפלגות הדתיות האחרות יוכלו לקחת עמדה, בנוגע לאי-איזו הוספה במצע הבחירות של המפלגה המתמודדת אתה, שעל ידי כך יהי" המצע ברור לכל, זאת אומרת, שאותה טענה שטענו אחדים שלא הי' אפשרות להקים חזית דתית טכנית מפני קוצר הזמן, אינה טענה בנידון דידן.

אין בהאמור סתירה כלשהי להקריאות שפירסמה כל מפלגה שיצביעו דוקא בעדה, כיון שאם כל מפלגה תבאר את עמדתה לחזית דתית טכנית באופן חדמשמעותי, אדרבה אפשר שזה יוסיף תוקף לקול קורא שלה, מאחר שלא יהי' מקום להאשימה בהתחמקות ובהעלמת ענינים מהציבור וכולי,

לא נביא אנכי ולא בן נביא, וכל האמור לעיל בתקפו אפילו אם עד הבחירות הבאות תעבורנה ארבע שנים, על אחת כמה וכמה אשר לדעת כמה וכמה מומחים הנה לאור הפיצול אשר בכל המפלגות -- קרוב לודאי שהכנסת החדשה לא תאריך ימים והבחירות הבאות תקויימנה הרבה זמן קודם.

על פי האמור, התקוה חזקה שתתקבל הצעה האמורה ע"ד פירסום עמדת כל מפלגה בשאלה הכי חיונית של הקמת חזית דתית טכנית בעתיד, ולאחרי שהמפלגות הדתיות תפרסמנה עמדתן מפורטת וטעמי ונימוקי' כאמור, וכיון שעל פי שכל הישר ועוד ועיקר -- על פי דין תורתנו הק' תורת חיים, הטבת המצב הדתי של השכבות 427הכי רחבות של אחב"י באה"ק ת"ו, היא הקובעת, יצביע הבוחר בעד הרשימה אשר נציגי' יקבלו עליהם בהחלטיות וללא הסתייגות הנהגה בהתאם להוראת תורתנו האמורה.

מסיבה וטעם נתעכב משלוח מכתבי זה. ובינתיים נתקבל העתק רשמי מהצהרה עלי' חתומות כל שלשת המפלגות הדתיות (בקשר עם ,החזית דתית מאוחדת לעירית ת"א-יפו") -- המוסיפה תוקף יותר, באם הי' צורך בזה, להאמור לעיל, ואעתיק רק שורות אחדות, אף שכל כולה שייכת להנ"ל, וז"ל:

אל שלומי אמוני ישראל ב"ה, בין כסה לעשור, תשכ"ו

... עת מתייחד כל אדם בישראל עם קונו ועושה חשבון נפשו, הפרטי והכללי -- רחשו לבותיהם של ראשי היהדות הנאמנה דבר טוב... להקים חזית דתית מאוחדת בבחירות למועצת העיר תלאביב--יפו, ... בשורה מרנינה זו עשתה כנפים ונתקבלה בברכה ובהתלהבות רבה ע"י כל שומעי'. בשעה שכל הרשימות החילוניות מאוחדות כאחד במלחמתן נגד דמותה הרוחנית של עירנו, מן הדין הוא שיקומו בני' הנאמנים לתורת ישראל ולמצוותי', כולם כאחד, ויפעלו יחד למען ... שמירה קפדנית על החינוך הדתי ... פעולה תקיפה להגברת שמירת שבת קדשנו בעירנו...

כל בוחר ... יתז מאונו ומהונו לגיבוש המערכה המלומדת של היהדות המאוחדת ... ויצטרף למחנה הנאמן של החזית הדתית המאוחדת...

ועוד להוסיף חוות דעת פומבית ורשמית של ,גדולי ישראל.. אל קהל הקודש בארץ הקודש" אודות החשיבות הכי גדולה של אפילו נציג אחד נוסף בכנסת, חשיבות ו,ענין חיוני ליהדות התורה", וז"ל:

... בפעם הזאת יותר מאשר בעבר עלול להיווצר תנאי ומצב, שנציג נוסף של היהדות החרדית עלול להכריע את הכף בשאלות יסוד, שיש בהן ענין חיוני ליהדות התורה, ובידי הבוחר הנאמן לעשותו.

... יוכיחו היחיד והרבים, הפרט והכלל, כי בראש דאגותיהם ובראש מאבקיהם עומדת תורתנו הקדושה, לשמרה ולהצילה מכף כל הקמים עלי', על שבת קדשנו, על חינוך בנינו ובנותינו בדרך אבות..."*

-- הועתקו אותן הנקודות המנויות בהקריאה להחזית בת"א-יפו -- שכל אחת מהמפלגות התחייבה להגן עליהן בכל עוז וכו' ועד כדי כך שכולן הסכימו למסור תפקיד ראש העירי' לנציגה של אחת מהן ובאופן חגיגי וכו'.

428(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

429(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

430(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

431(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

432(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

433(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

434(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

435נאָר מיטן וואַרט ,שבתורה" פאַרענטפערט ער צוויי שטאַרקע קשיות:

436(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

437(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

438(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

439(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

440(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

441באם בי' הנ"ל (בכללותו) נכון -- יש לפשוט עפ"ז ספק [צדדי -- לכאורה רק] והוא: אי' סיום הבא בחצאי מרובע שבס"פ ד'? (וגם בדפוס הא' -- חסר החצאי מרובע המציין הסיום).

וע"פ הקושיא שבתחילת כהנ"ל והבי' -- הסיום -- בס"פ ה' (בסיום התירוצים דהקושיות על שיטת אדה"ז באופן היחוד -- שהתחלתם בתחלת המוסגר).

ועפ"ז מובן בפשטות -- איך בא הטעות שישמיטו הסוף? כי ראה הבחור הזעצער 2 חצאי מרובע בס"פ ה', ואמר שבודאי א' מהם מיותר. ולא שם לבו לחפש בפ' לפני זה. וק"ל.

442איז אינגאַנצן גיט פאַרשטאנדיק:

443(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

444(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

445(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)