שיחה א

541שיחה א

בראשית

להערתו בתחלת הס' בהזכרת השם ר' יצחק -- הארכתי במק"א שרש"י עה"ת מזכיר שם בעל המאמר כשזה נוגע לפשוטו של מקרא, אלא שהקושיא בזה אינה פשוטה לגמרי, כ"א רק דבן חמש חריף וכו', לכן מתרץ זה רש"י ברמז שזוהי שיטתו של בעל המאמר.

וגם בזה י"ל כן: דלכאורה תמוה ההכרח לתרץ קושית או"ה ועד שמשנים עי"ז פתיחת התורה!

והביאור -- זוהי שיטת רי"צ -- שע"פ תורה אל תתגרה ברשע שהשעה משחקת לו כו' ולא עוד אלא שזוכה בדין (ברכות ז, ב). (ממכתב ימי הספירה היתשל"ט)

ב"ה כ"א אדר פ"ח ריגא

כבוד הרה'*ג המפורסם לשם ולתהלה בקי בחדרי התורה אוצר בלום וגל אגוזים שר התורה דן ומורה רב החובל בים התלמוד ומורה דרך בנושאי כליו וכו' מהורר*י ראזין שליט"א

שלום וברכה

מכתבו הגיעני וע"ד חכמת התכונה הנה מצאנו ביד החזקה להרמב"ם ז"ל הרבה במקצוע חכמה זו וכנראה נשען הרמב"ם ז"ל ג*כ על ספרי חכמי או"ה בזה, וכמוש"כ לענין החשבונות בהל' קדוה"ח פי*ז הכ"ד גם מש"כ בהל' יסוה"ת פ"ג נמצא ג"כ בספרי חכמי יון וביחוד ספרי אריסטו ותלמידיו ומפרשיו.

ופניתי לכהדר"ג בברור שיטת חכז"ל בחכמה זו ובפרט בהשואת המקומות הסותרים ביותר וכמו (ברכות נ"ח)(פסחים צד) -- והרי גם שם פלוגתת חכמי ישראל וחכמי או"ה ונראין דבריהם וגו' -- ו(חגיגה י"ד) (ויומא כי) ו(ב"ב כ"ה) (ב"ב ע"ד).

542וביותר שאלתי ובקשתי לבאר עד כמה שאפשר להעלות על הכתב שיטת חכז"ל בתכונה כפי המובא בש"ס ותוספתא וכו' בענין הגלגלים, תנועות השמש והירח, די יסודות והיסוד החמישי שממנו הגלגלים כוכבים וכו'.

והנני נשאר דו"ש ומכבדו כערכו הרם. צרוף מרקא לתשובה

במענה על מכתבו מכ"ה תמוז, בו כותב עוד הפעם על דבר מה שמצא כתוב בספר פלוני, -- ולפלא שעומד בספק איך להתיחס להכתוב שם, בה בשעה שהוא היפך אמונת בני ישראל האמונה פשוטה -- ובביטוים מבהילים להנמצא ברז"ל היינו תורה שבעל פה, ובמה שהמחבר מסתייע ממה שמצא בספרי קבלה, -- לא הבין הכתוב שם. זאת אומרת שלקח התיבות כפשוטן, והוא ע"ד הלומד יד ה' עין ה' שהוא בפשוטו, ר"ל, שהשם יש לו יד -- על דרך אדם התחתון, עין -- על דרך אדם התחתון וכו'. ונתקיים בהנ"ל (והלואי הי' מחברו מקיים ציווי של הבעש"ט, כיוז) שנכנס באותו הסוג אודותו חששו וכמבואר בשרש מצות התפלה סוף סעיף ב' (להצ"צ): שלא ללמוד ספרי הקבלה כי מי שאינו יודע להפשיט הדברים מגשמיותם -- מתגשם מאד ע" לימוד זה, כשנותן ציור בענינים דאלקות וכו'. -- ועאכ"ו שהנ"ל מקצץ בנטיעות ממש.

ואבוא בדוגמא אחת -- שישוה מה שהעתיק במכתבו ממה שכותב הנ"ל באחד משבעה שמות שאינם נמחקים -- שם אלקים -- למה שכתוב, להבדיל בזהר חק' זח"א ייב ע"א וז"ל: וידעת היום גו' כי ה' הוא האלקים ולאתכללא שמא דאלקים בשמא דהוי" למנדע דאינון חד ולית בהו פרודא, ובזהר ח"ב קסא, ב, לדעת כי ה' הוא האלקים, דא איהו כללא דכל רזא דמהימנותא דכל אורייתא כללא דלעילא ולתתא עיייש. ועד"ז בזח'ג רסד, א. ועוד בכמה מקומות.

כן מ"ש הקושיא -- איך.הי" הערב ובקר בג' ימים הראשונים -- שאלה שמלאה היא במדרשים והמפרשים, והלשון שמעתיק הוא, ,ובאו מי שהוא מחכמינו והחליטו מבלי לבסס על איזה מאמרי רז"ל ואיזו קבלה שהיא, שיצר אז הבורא מין אור ששמש רק שלשה ימים כו'" -- והוא היפך כו"כ מרז"לי, אשר עליהם נאמר כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמרו למשה מסיני.

כן מ"ש במכתבו העתק מהמחבר הנ"ל: דעת תורת הסוד שהיצירה הראשונה שיצר יוצר בראשית היו חוקי הטבע. -- כל המדפדף בכתבי האריז"ל אפילו מתחיל יצחק לו (אם לא הי' בזה ענין דקוצץ בנטיעות, רח"ל). ואם מעתיק במכתבו ממ"ש 543בספר לשם שבו ואהלמה, הרי גם שם יראה עד כמה דברים הנ"ל הם היפך מהאמור בתורת הסוד. כן מה שהעתיק להלן ,אלה שרוצים להבין שגם שלשת (ימים) הראשונים הי' ג"כ בני כ"ד שעות שלנו, זו סכברת הבטן ואינה מבוססת כלל על קבלת חז'ל" -- הוא היפך ממה שכתוב בתורה שבעל פה:. וכמה עלוב דורנו זה, שהמכנה על דברי רז"ל ,זו סברת הבטן" מעינים בספר זה, בה בשעה -- שע"פ שו"ע כבר מבואר דינו, ובהנוגע להספר -- הלואי ששורפים היו הכתב קודם שנדפס. כן מה שמעתיק -- לקמן מנין הימים מתחילה התורה מן יהי אור ולפני זה כבר היתה הארץ תוהו ובוהו וחשך ורוח ומים, ובריאת כל אלה לא נזכרה בתורה כלל, -- הנה ידועה שיטת הקראים שלא האמינו בתורה שבעל פה. כי בתורה שבע"פ נאמר: אשר שמים וארץ אור וחשך נבראו ביום הראשון, וע"פ אמונתנו גם תורה שבעל פה נכנסת בכלל התורה. -- וזכות אחת אפשר ללמד על מחבר הספר, שאפשר שהעתיקו אינו מדויק. אבל אם ההעתקה מדוייקת -- כבר אמור לעיל שספר האמור צריך לשורפו ע"פ דין שו"ע.

דא"ג גם במה שמעתיק מהנ"ל חוו"ד אנשי המדע וכו' -- כנראה שהמחבר אינו מבין גם הכתוב בספרי מדע. וסומך על הלשונות המובאים בספרי לימוד למתחילים, כי היודע יסודות המדע והמסקנות בזה דוקא בתקופה האחרונה -- יודע שאין בזה כל סתירה שהיא למה שנאמר שששת ימי בראשית הי' כל אחד מהם בן כ"ד שעות וכו'. ולא עוד אלא שאנשי המדע אומרים שלא לבד עתה, אלא גם בעתיד אי אפשר שהמדע יסתור להנ"ל. וכמו שהארכתי במקום אחר.

המורם מהנ"ל -- אם לדעתי ישמע, לא יניח הספר בסביבתו ויזהיר אחרים עיז. (ממכתב כזן מנ"א תשט"ז)

...מאמר רב פפא בר שמואל (ב"ב עג, ב) אי לאו דהואי התם לא הימני, אין שייכים בזה דברי רבי יוחנן (שם עה, א) שאמר אלמלא ראית לא האמנת, ומכמה טעמים. א) כי התלמיד דר"י לגלג על דברי חכמים, משא*כ בנדון דידן. ב) רב פפא לא אמר אלא שלא מאמין, שבזה יש לפרש שלא הי' מאמין שהדברים כפשוטם משא"כ המלגלג שהפריך כל הענין, כדמוכח מלגלוגו. ג) לגלג עליו אותו תלמיד הי" כפשוטו של הלשון ברבים ומקודם, משא"כ אמירת רב פפא ושבאה לאחר מעשה, שכבר האמין. ד) ידוע שלכמה ראשונים סיפורי רבב"ח כאן אינם אלא רמזים. ועייז ג'כ בזהר הק'*. ומובאים הרמזים בכל מפרשי הש"ס ועין יעקב על אתר. ומזה מובן דאי לאו דהואי התם כו' -- אינו ענין ללגלוג אותו תלמיד.

544ד) מרז"ל (ב"ב עד, ב) שהרגו הקב"ה לשרו של ים בעת בריאת העולם ומקשה ע"ז ממרז"ל (חולין מא, ב) אין שוחטין לתוך ימים, דאמרי לשרא דימא קא שחיט.

ואינה מובנת קושיתו כלל, דמה בכך דשרו של ים מת הוא, והרי כל השוחט לאלילים דעץ ואבן גם הם אינם בע"ח. וכן -- הרי אפשר שיהי' שוחט ולא ידע ע"ד מארז"ל דבבא בתרא.

ה) כן מקשה ממרז"ל (פסחים קיח, ב) דבשעת יצי"מ אמר לו הקב"ה לשרו של ים כו',

ויעוין בשמות רבה פ' ט"ו דשרו של ים דבב"ב הוא של ים אוקינוס ולא של שאר הימים, משא"כ במרז"ל דפסחים -- המדובר בשרו של ים סוף, כמובן.

והנה לאמיתתו של ענין בלאה"כ ל"ק כלל, כי מובן שלאחרי שנהרג שרו של ים, נמנה אחר במקומו, שהרי לכל דבר צ"ל שר ומזל למעלה. כמובן.

לכתבו ע"ד זמן בריאת הנשמות -- לפלא שממרחק יביא. והול"ל להקשות ממקרא מלא ויפח באפיו (ביום השישי) על מרז"ל דקדמו לעולם ומרז"ל ורוח אלקים מרחפת גו' זה רוחו של משיח וכיו"ב. וכיו"ב ממרז"ל דחצובות מתחת כסה"כ (בריאה) על המבואר דטהורה היא -- היינו באצילות (קודם בריאת הזמן לגמרי). ועוד יותר בכ"מ בדא"ח -- שמושרשות בעצמות כו

במה שכתב בהא דשית אלפי שני דהוי עלמא -- המתאימים לששת המדות - שכל מדה כלולה מכולם ומזה מסיק לחלק כל אלף לז' חלקים,

הנה אמת נכון, אשר ו"א מתאימים לששת המדות (זח"א קטז, ב ושם. ובכ"מ), אבל, אף שבכמה ענינים כל מדה כלולה מז' מדות -- וכמו בספה"ע, יובל, שם דאנא 545בכח, ועוד -- כי המוחין בהעלם, הנה חלוקת האלף שנים היא או לעשר (כלול כ"א מיפ"י) או לייב שעות (פדר'א פ"ז ומ"ח. ולהעיר מס' הלקוטים לשמות א' יד)... (ממכתב כדד אדר, תשט"ז)

... שחלקו תלמידיו על הגר"א בתורת הנסתר -- דוגמא היותר מפתיעה בזה, היא המחלוקת בענין יסודי ביותר, הוא ענין הצמצום. רבנו הזקן אוחז בשיטת המפרשים את הצמצום דלא כפשוטו, ודוחה בהחלט את הדעה המנגדת (שער היחוד והאמונה ספ"ז). הגר"א פירש הצמצום כפשוטו (לקוטים בסוף פירושו לספרא דצניעותא). וכנראה שרפו משום זה את ס' צוואת הריב"ש בווילנא (בית רבי פי"ב. וראה מכתב רבנו הזקן הנדפס שם). והגר"ח מוואלאזין פירש הצמצום דלא כפשוטו (נפש החיים ש"ג פ"ז). ולא הזכיר שזהו כדעת ה,כת" ולא כדעת רבו...

(ממכתב י"ח כסלו, היתש"

...מה שמעיר עוה"פ, שהחילוק של בל"ג לגבי גבול הוא גם באיכות, והוכחתו הוא מזה, שאין ערך כלל מגבול לגבי בל*ג, ולכן בל"ג אינו בגדר השגת הנבראים וכו'. -- ומסתייע בזה מהמבואר בכ"מ בדא"ח שערך האחד ואלף אלפים ורבוא רבבות לגבי הבל"ג שוה הוא וכו'. -- הנה המוחש מוכיח אחרת, והוא: לכל אדם יש לו מושג בעוה"ז הגשמי וחומרי אף שמספר העולמות הוא בל"ג, וכולם נקראים בשם עולם, היינו שיש בהם צד השוה. ועוד הוכחה ממרז"ל בחגיגה והובא לענין בל"ג וגבול בתניא פרק מ"ו, שכל גדוד אלף אלפין וכו' ולגדודיו אין מספר, היינו שהבל*ג מתקבץ (שטעלט זיך צוזאַמען) מבעלי מספר וגבול. ואין לזה סתירה מהמובא בכ"מ שא"א להיות בלתי בע"ג מתקבץ מבעלי גבול, כי זהו רק מצד הנבראים, אבל במקום שמתערב ושייך כח הבורא, הרי נעשה הדבר אפשרי מצד הבורא, ולכן זה גופא משמש הוכחה על כח הבורא בנבראים*. ועצם התואר גבול ובל"ג זהו שייך לכמות, או בלשון החוקרים למאמר הכמה ולא למאמר האיך... (ממכתב יזג מנ"א, תשיזב)

6-2 546... בשאלתו בהמובא בכ"מ בדא'ח שהצמיחה מהגרעין א'א אלא ע'*י שנרקב מתחלה וישוב אל העפר, וכידוע שיש מיש א"א אלא ע"י אין באמצע, וקשה לו איך נצמח דבר שאין זרעו כלה, ולדידי לא קשה כי בזה הצמיחה היא מקטנות לגדלות לא יש מיש אחר, משא"כ באפרוחים הגדלים מביצה, השבולת הגדלה מגרעין וכיו"ב, ודבר שאין זרעו כלה -- ה"ז בדוגמת דבר עץ הצומח מקטנות לגדלות, ובמילא מובז אשר בהנמשל שזהו כסדר השתלשלות שם הוא מיש האמיתי ליש הנברא ואין זה מקטנות לגדלות ח"ו מתאים שא"א אלא ע"י אין באמזע...

...לכאורה אחת מהפעולות אשר גם על פי דרך הטבע -- יעילות בשטחז האמור, היא שנשי ישראל הדרות בארץ ישראל יפגינו בדיבור ובכתב ובאסיפות פומביות וכו', כיוז שעיקר הטענה שבגלוי של הצד דלעומת זה הרי היא -- זכויות האשה באה"ק וכו'. ובודאי גם בזה אין כת"ר זקוק להבהרה נוספת ובפרט שנמצא על אתר.

תיח על הברכה ובמיוחד שברכת כהן היא, ות*ל אשר הוטב מצב בריאותי ותקותי שיוטב בקצב יותר מהיר.

והשי"ת יצליחו בעבודתו בקודש להעמיד הדת על תלה, בפרט בחוק הנוגע ופוגע בילודה של רבבות מישראל וכו'. ויהי רצוז שיבשר טוב בזה ובכל שאר הענינים.

547קבלתי הגליונות של הספר פירושי התורה להרמב"ן בצירוף הערות כת"ר שי", ות"ח על טרחתו לשלחם אלי. ונהניתי בעברי על הדפים ובראותי כמה מלאכה וחכמה השקיץ בהערות אלו, ועל פי המנהג, הנני מצרף בזה איזו הערות משלי בהנוגע להתחלת פתיחת הרמבין.

כן מוסג"פ איזה הערות על קונטרסו ,הצעה לתיקון עירובין". וכבר ידוע פירוש רזיל על הפסוק ואת והב בסופה.

ובהזדמנות זו עוה"פ אביע את איחולי לכת"ר שי' לנסיעה כשורה ובהצלחה ולנצל את השפעתו בהיותו באה"ק ת"ו להרמת קרן ישראל סבא בגאון וביד רמה.

הערות לקונטרס פי' התורה להרמב"ן וכר.

שם. אתחיל וההערה ע"ז. גם בהקדמת הי"ד משתמש בל' עתיד ואחלק ההלכות .. אחלק אותו. ובכלל תמוה קצת לומר שנכתב הספר קודם לההקדמה. - והסתירה שבין השנים, בהל' שמיטה ויובל (פ"י ה"ו) אלף ק"ז לחורבן ובהקדמה -- אלף ק"ח -- הרי כבר העיר שבלאה"כ צריך בירור, מה שבהל' קדה"ח (פי"א הט"ז) נמצא אלף ק"ט (כצ"ל) לחורבן,

ויש להוסיף ע"ז מה שבהל' קדה"ח עצמן משמע קצת, שנכתבו בשנת אלף ק' לחורבן (פ"ט ה"ה).

וכל הנ"ל מובן ע"פ הידוע, שהרמב"ם כתב ספר היד ותקנו וחזר ותקנו וכו" -- (וראה בזה רמב"ם הוצאת שולזינגער סוף כרך חמישי) --, ומובן שלא שינה 548במהדורא ב' אלא הלכות הצריכות תקון, אבל לא כל הכת"י, ובפרט שכבר נתפשטו ההעתקות ממהד"ק וכמובא באגרות הרמב"ם ובנו וכו'.

ולכן אפשר, אשר פ"ט מהלי קדה"ח נכתב במהד"ק בשנת אלף ק' ונכנס הפרק כמו שהוא במהדורות שאחריו. ופי"א חלו בו שינוים או תיקונים לאחר זמן, ועריכתו הסופית הייתה בשנת אלף ק"ט.

וההקדמה הרי נכתבה לאחר שכבר יכול הי' הרמב"ם לקבוע לא רק מספר הספרים, אלא גם ההלכות והמצות שנת' בכל ספר וספר, וכמו שמפרטן בסוף ההקדמה -- היינו שכבר הי' כל ה,חומר* מוכן אצלו, אבל -- קודם לכתיבת הספר, וכמו שמסיימה: ועתה אתחיל לבאר משפטי כל מצוה וכו

וע"פ בהנ"ל מובן ג'כ, שיש מקום לכל הדעות ע"ד שנת התחלת עסק הרמב"ם בספרו משנה תורה (הובאו בסה"ד ובכ"מ. והמוקדמת שבהם -- שנת אלף ק. וכנ"ל).

שם. באימה . . בזיע. יש להעיר: מלשון הגמרא ברכות כב, א. -- ומה שהוסיף הרמב"ן כאן במורא -- צ"ע, כי עיפ תורת הסוד ד' ביטוים אלו מדויקים, והם כנגד ד' אותיות שם הוי' (לקוטי הש"ס להאריזיל למס' מו"ק. דרך אגב: יש שם -- בכל הדפוסים שראיתי - השמטה דמוכח, ותוכנה", ביאור ענין זיע, שהוא באיברים החיצונים בסוד ה' שבשם, מלבוש החיצון כו'. ודלג המעתיק מ,שבשם" השלישי ל,שבשם" הרביעי, ול"ע, ל"מ מי שהעיר בזה!). -- והי' יכול לשמור גם סיום החרוז (אות קמוצה) ע"י שינוי הסדר ולכתוב בזיע . . באימה. -- ואולי אפ"ל, אשר במורא הוא כנגד קוצו של יו"ד, שבכמה ענינים בא רמז עליו בפ"ע ולא נכלל בהיו"ד. וכמו במרז"ל ה' שמות נקראו לה (ב"ר פי"ד, ט), אף שבזהר (ח"א עט, ב) כוללם בדי שמות. -- ובברכות לא מנה אלא ד' דברים, וע"ד כמו בזהר הנ"ל, דמורא נכלל באימה. ואכ"מ.

שם. שורה ד. סליחה . . מחילה וכפרה. להעיר מירושלמי סוף יומא. אחרונים לשו"ע או"ח סתר"ז. שו"ע רבנו שם ס"ז, ובסידורו.

שם. שורה ה. בקידה. בכריעה. בהשתחוי. להעיר: מלי הגמרא ברכות לד, ב.

שם. שורה וא"ו. ביצת הנמלה. לע*ע, לא מצאתיו במ"א. וצ"ע ובירור, אולי נשתבש ע"י המעתיקים, וצ"ל ביצת הכינה, אשר הוא מין בע'ח היותר קטן שבעולם (שבת קז, ב), ומקביל ל,גלגל העליון" -- בריאה היותר חשובה שבעולם. -- ולהעיר מרמב"ם הלי יסוה"ת פ"ב ה"ט. שער היחוד והאמונה -- לרבנו הזקן -- פ"ז (פג, א).

549בנועם מאשר הנני קבלת ספרו -- פירוש הרמב"ן על התורה כרך א', ות"ח ת"ח.

ויהי רצון אשר בקרוב יברך על המוגמר, שאר החלקים, עד לעיני כל ישראל, לבאר את אשר עשה (הר') משה (ב"ן). ויהי רצוז אשר גם זה, ביאור תורתם של ראשונים אלו, אשר חברו את הגליא והסתים דאורייתא, ימהר ההתפשטות דהענין דהפצת המעינות חוצה, ובסגנון הרמב"ן בסוף פירושו על התורה, יכון ויָראה זה לעיני כל העם, ויקוים היעוד דקאתי מר, כי יביא אשר לבבנו שואל (ולהעיר ממאמר הזוח בראשית ח, א. וראה ג'כ זח"א רנג, א. סנה' צט, א (בפרש"י שם), אשר עניז הקץ, ללבא -- דלמעלה -- גליא, אלא דלפומי' לא גליא) במהרה בימינו.

בכבוד ובברכת הצלחה בהאמור

לחביבותא דמילתא -- מועתק בזה איזו הערות, בעברי בין דפי הספר עכ"פ בחפזי.

פתיחה. ע"א. הא-ל כו' והנורא. -- להעיר מיומא סט, ב: משה אמר הא-ל גו' והנורא. באימה כו' בזיע במורא. -- בלשון וע"פ ציווי רז"ל (ברכות כב, א): אף כאן באימה כו' ובזיע. וקרוב לודאי, אשר גם הוא ס"ל דזהו בסוד ד' אותיות של שם הו" (וכמש"כ בליקוטי הש"ס -- מהאריז"ל -- למס' מו"ק). וההוספה במורא -- אינה סותרת הנ"ל, כי בכמה ענינים בתורת הסוד מפרטים ה' ענינים בשם הוי", ד' אותיות וקוצו של יו"ד. ונקט באופן זה גם כאן -- לדרישת החרוז של הקדמה זו תנועת רה.

דרך אגב. בכל דפוסי ליקוטי הש"ס שראיתי -- יש במאמר הנ"ל השמטה דמוכח (לפני התיבות מלבוש החיצון). כן צע"ק שנכנס פיהאריז"ל הנ"ל בליקוטים למו"ק ולא לברכות.

ע"ב. ראיתי אשר צירף כת"ר את הפסוקים צרופה כו' להפתיחה (כפי שקורא להתחלה זו).

ולאחרי בקשת סליחתו, לפענ"ד ברור שהם מבוא לההקדמה. והפתיחה מסתיימת בענין הגאולה, כרגיל בכמה ספרים (וכסיום כללות פי' הרמב"ן עה"ת).

בצילום כת"י אדלר שבראש ספרו -- ישנה הוספה בסיום הפתיחה ,אמן כו' ואמץ". -- גם מזה מוכח שהפסוקים נמשכים לאחריהם.

הקצמה. ע"ג. להתחלתה -- כנראה הושפעה מהתחלת הקדמת הרמב"ם לספרו.

שס עם התורה כולה -- אולי בא לשלול פי' מעוות במגילה (לא, ב) מפי עצמו. ובזח"ג (רסא, א) משנה תורה משה מפי עצמו אמרן. וראה לקמן ואל יקשה עליך עניו משנה תורה כו'. ולהעיר ג"כ מב"ב טו, א -- יהושע כתבן כו'.

במאמר הזהר במשנ"ת -- עייג'כ אוה"ח ריש דברים. לקו"ת לרבנו הזקן פ' במדבר (יז, ג) וש"נ.

550הקדמה בסופה. ע"י, ס"ת שטעה בו אות אחת כו' פסול. -- כן הוא בתקו"ז תכ"ה. -- מציינים שם לשו"ת אבני נזר חיו"ד סשע"א. ואינו תח"י. וראה שו"ע או"ח סקמ"ג ס"ד.

פירוש בתחלתו. עי"ב. חושב שהעולם קדמון כו' כלל. להעיר ממו"נ ח"ב פכ"ה.