שיחה א
79שיחה א
א. פרושי רש"י לדברי התורה על שנות חיי שרה, אברהם וישמעאל
בפרשתנו מספרת התורה על מספר שנות חייהם של שרה, אברהם וישמעאל: בתחילתה1 – "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", ובסופה – "ואלה ימי שני חיי אברהם... מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים"2, "ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלושים שנה ושבע שנים"3.
בפירוש רש"י על התורה רואים כאן דבר מופלא: למרות שבכל שלושת המקומות כתובות המילים "שנה" "שנים" הן במספר המאות, הן בעשרות והן באחדות, שונה פירוש רש"י בכל אחד מהם, כדלהלן:
על שנות שרה1 הוא מפרש: "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו", שמכך לומדים "בת ק' כבת כ' לחטא... ובת כ' כבת ז' ליופי";
אצל אברהם2 אומר רש"י "בן ק' כבן ע' ובן ע' כבן ה' בלא חטא" – כלומר, נלמד מכאן ענין אחד בלבד4, שבהיותו בן ק' היה אברהם "בלא חטא" כבן ע' וכבן ה', ולא כאצל שרה, ששם נלמדים שני ענינים – בלא חטא, ויופי – "כל אחד נדרש לעצמו";
ואילו אצל ישמעאל3 אין רש"י מסביר כלל מדוע "נכתב שנה בכל כלל וכלל"5!
מפרשי רש"י6 דנים כאן בהרחבה גדולה על האופן שבו ניתן ליישב את השינויים הללו בדברי רש"י, אבל בנוסף לקשיים השונים שישנם על כל אחד מן התשובות, מתעוררת כאן שאלה כללית:
כיוון שהענין כלל איננו פשוט, עד אשר לכל אחד מן המפרשים יש הסבר אחר, הרי צריך היה רש"י, המפרש את הפסוקים גם ל"בן חמש למקרא"7, 80לכתוב את פירושו בצורה ברורה, שתהיה מובנת, כך שלא יישארו ספקות בכוונתו.
הכרחי אפוא לומר שכוונת רש"י בפרוש הדברים מובנת באופן ברור ממילותיו, ואין כל צורך להוסיף על כך הסברים.
ב. מעלת אברהם "בן ק' כבן ע'" כתובה בפרוש בתורה
ההסבר לכך הוא:
מדברי רש"י לגבי שרה, ש"לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל8 לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו בת ק'... לחטא... ליופי..." מובן מאליו, שגם מאוחר יותר, כאשר אצל אברהם "נכתב שנה בכל כלל וכלל" צריך כל כלל להיות "נדרש לעצמו", ולומדים מכאן שני ענינים9.
מובן, אפוא, מאליו, שבדברי רש"י אצל אברהם "בן ק' כבן ע'" אין הוא מתכוון למסקנה הנלמדת מכאן בהמשך – "בלא חטא", אלא למסקנה נפרדת, נוספת10. ורש"י אינו מסביר מה נלמד מ"בן ק' כבן ע'", מפני שהחידוש הנלמד מכך כתוב בפרוש בפסוק:
כאשר אמר הקב"ה לאברהם, שיולד לו בן משרה, נאמר בתורה11: "ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד..." – אברהם תמה על האפשרות ללדת ילד בגיל מאה שנה, כפי שמפרש שם רש"י12, ש"בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח בעולם .. שמהרו תולדותיהם ני ס' ובני ע'"13.
81ולפי זה מובן בפשטות שזו היתה מעלתו של אברהם, שהיה "בן ק' כבן ע'": למרות שהגיל להולדת ילדים היה אז "בני ע'", לא היתה "תשות כח" זו אצל אברהם*, אשר גם בהיותו "בן ק'", הוא נשאר בענין זה "כבן ע'"14 (כפי שרואים, שהוא הוליד את ישמעאל בהיותו בן פ"ו שנים*).
(לפי זה יובן טוב יותר פירוש רש"י על "הלבן מאה שנה יולד", שאין זאת תמיהה, כיצד הוא יוכל ללדת בגיל מאה שנה, אלא זוהי "תמיהה קיימת" – אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי").
אך לא כך היה אצל שרה, אשר "חדל להיות לשרה אורח כנשים"15, והיא לא יכלה ללדת ילדים16 בדרך הטבע, ואצלה17 היה הכרח בנס12 – "היפלא מה' דבר"18 – כדי שיולד לה יצחק. (אלא, ששרה חשבה, שגם אברהם כבר אינו יכול להוליד19 – "ותצחק שרה... אחרי בלותי... ואדוני זקן"20).
לפי זה מתורץ גם קושי גדול, מדוע אין רש"י מסביר שום דבר, על כך שלאברהם נולדו ילדים (בני קטורה21) למעלה מארבעים שנה לאחר לידת יצחק22, ואינו מציין כאן שהולדה זאת היתה באמצעות נס12 –
כי עובדה זו כבר מוסברת על־ידי המילים "בן ק' כבן ע'", שאצל אברהם לא היתה קיימת תשות כח), שהגבילה את הולדת הילדים עד לגיל 82שבעים23, ל"תשות כח" זו לא היתה השפעה על אברהם*, ולפיכך נולדו הילדים בגיל מאה שנים, ואף הרבה יותר מאוחר, כשם שבמעלה של "בן ע' כבן ה' בלא חטא" אין הכוונה שלאחר גיל שבעים השתנה ח"ו הדבר, אלא הכוונה היא שהוא היה כל ימי חייו בלא חטא24.
ג. הקשיים על ההבדלים בפרושי רש"י
באמצעות הבדל זה בין אברהם לשרה יובנו ההבדלים בפירושי רש"י:
על הפסוק25 "היניקה בנים שרה" מפרש רש"י: "ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם, שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק". ועל הפסוק (בתחלת פרשת תולדות26) "אברהם הוליד את יצחק" אומר רש"י "לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה... מה עשה הקב"ה צר... והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק".
צריך להבין מדוע אומר רש"י אצל שרה שהשרות27 (נשים חשובות) אמרו "לא ילדה שרה", ואצל אברהם אומר שהיו "ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה"28?
כמו־כן אין מובן: העובדה ש"היניקה בנים שרה" מוכיחה ש"ילדה שרה", ואין זה "אסופי", אבל אין זאת הוכחה לכך שזהו בנו של אברהם, והשרות יכלו אפוא לומר, כליצני הדור, ש"מאבימלך נתעברה שרה"29, ביודען שאברהם הוא זקן בן מאה שנה?
והקושי הגדול עוד יותר, שהרי בגמרא30 מובאים שני הענינים בהמשך אחד – "היניקה בנים שרה .. היו כל 83אומות העולם מרננים .. שהביא אסופי מן השוק .. אברהם אבינו הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם .. והיניקה את כולן, ועדיין היו מרננים ואומרים אם שרה בת תשעים שנה תלד, אברהם בן מאה שנים יוליד, מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק..."
אבל לפי כל האמור לעיל יתורצו כל הקשיים: תמיהתן של השרות היתה מלכתחילה רק לגבי שרה, כי אצלה "חדל להיות..." ולא ייתכן שתלד ילדים ואילו לגבי אברהם, אשר הוליד את ישמעאל בהיותו בן פ"ו שנה, אין זה כלל פלא שהוא יכול להוליד ילד גם בהיותו בן מאה.
לפיכך לא היה אצל אנשים חשובים בכלל פלא ש"אברהם הוליד את יצחק", רק "ליצני הדור", אשר אינם מתענינים באמת, אלא מחפשים מקום ללעג, רק הם אמרו ש"מאבימלך נתעבר שרה".
אבל הקב"ה רצה למנוע אפילו את לעגם של "ליצני הדור", ולפיכך "צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק".
ד. הקושי על פירוש מספר שנות חיי ישמעאל
הסיבה לכך שרש"י אינו מפרש אצל ישמעאל "בן ק' כבן ל' ובן ל' כבן ז'", למרות שגם שם כתוב "שנה בכל כלל וכלל" היא, ששם הדבר מובן מאליו, לפי פרוש רש"י בהמשך, אצל אברהם: בן ק' כבן ל' – ללא תשות כח31, ובן ל' כבן ז' – לחטא (חזרתו בתשובה32 היתה כבר מגיל שלושים שנה33).
לפי זה צריך להבין את דברי רש"י במקום זה:
על "ואלה שני חיי ישמעאל..."3 אומר רש"י : "למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב", כפי שמסביר רש"י מיד אחר כך, ש"משנותיו של ישמעאל למדנו ששימש יעקב בבית עבר י"ד שנה". כלומר, בציון מספר שנותיו של ישמעאל בפסוק, אין הכוונה רק לישמעאל עצמו, אלא גם "כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב".
ולפי פרוש רש"י זה אין מובן כלל וכלל "למה נכתב שנה בכל כלל וכלל"?
אם כך, הכרחי לומר שבפרוש רש"י אין קיימת כאן מלכתחילה, לאחר הפירוש לגבי אברהם, הקושיה "למה נכתב שנה...", אלא השאלה היא "למה נמנו שנותיו של ישמעאל" בכלל? שהרי, ה"בן חמש למקרא" רואה שאין התורה מספרת אפילו פרטים לגבי חנוך ומתושלח34 הצדיקים35 84ועל כך עונה רש"י, שהפירוט הוא לגבי יעקב אבינו.
לפי זה מובן, שגם בכתיבת "שנה בכל כלל וכלל" אין הפסוק מתכוון להשוות את שנותיו של ישמעאל ("בן ק' כבן ל'..."), שזוהי מעלה רק אצל ישמעאל, שהרי הפסוק איננו מתכוון בכלל רק לישמעאל עצמו, אלא גם ליעקב.
הפירוט אצל ישמעאל, וכתיבת "שנה בכל כלל וכלל", הרומזים, כדלעיל, למעלה שהיתה אצל ישמעאל בכל התקופות (ק', ל', ז'), אינם באים כדי להשוות את שנותיו של ישמעאל זו לזו, אלא "כדי לייחס בהם... יעקב"36: כדי לספר על יחוסו ומעלותיו37 של יעקב, כדי שידעו ששנותיו של יעקב היו מיוחסות – מעלות אלו עצמן היו אצל יעקב, אך באופן שונה לחלוטין.
ה. אי אפשר להשוות בין יעקב לישמעאל
ההסבר לכך הוא:
השינוי שחל אצל ישמעאל לקראת היותו "בן ק'" היה, היותו בעל תשובה, כדברי רש"י בפירושו38, שישמעאל חזר בתשובה עוד בחיי אברהם, והלוא ישמעאל היה בעת מיתת אברהם39 בן תשעים ושמונה שנים40.
וזאת הכוונה בדברי רש"י, שלמרות היות ישמעאל בעל תשובה, עד אשר כתוב עליו הביטוי "ויגוע"41 (ביטוי המופיע רק לגבי צדיקים42), אי אפשר כלל להשוות זאת לצדקותו של יעקב.
המעלה של "בן שלושים", לפני תשות־הכח של בן ששים ובן שבעים, היא "בן שלושים לכח", כלשון המשנה43. וגם "בן חמש" רואה באופן מוחשי, שבגיל שלושים גבורת האדם היא במלוא עוצמתה. ובהיות ישמעאל אדם אשר "ידו בכל"44, מובן, שבגיל שלושים הוא היה גבור.
ולמרות זאת אי אפשר להשוות גם את גבורת ישמעאל לגבורת יעקב, כפי שמפרש רש"י על הפסוק45 "ויגל את האבן מעל פי הבאר" – "כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכוחו גדול"46, על־אף 85שיעקב היה אז, לפי פרוש רש"י47, בן ע"ז שנה.
הענין המיוחד של "בן שבע" מובן מפירוש רש"י הנ"ל לגבי אברהם – "בן ע' כבן ה' בלא חטא" – שבהיותו קטן, הוא "בלא חטא".
ניתן היה לחשוב שלגבי פרט זה אי אפשר להבדיל בין ישמעאל ליעקב, כי בענין של קטנים "בלא חטא" שניהם שוים, לפיכך אומרת התורה, שגם בענין זה48 אי אפשר להשוות בין ישמעאל ליעקב, כי עצם מציאותו של יעקב שונה מישמעאל, בן האמה49, ולכן בכל פרט ופרט שונה יעקב לחלוטין, והוא נעלה מישמעאל50.
ולכן "לא נמנו שנותיו של ישמעאל... (אלא) כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב".
(משיחת מוצש"ק פ' חיי שרה תש"מ)
הערות
עמוד 79
- 1. כג, א.
- 2. כה, ז.
- 3. שם, יז.
- 4. במפרשים (דברי דוד להט"ז ריש פרשתנו. וראה גם משכיל לדוד שם – ודלא כברא"ם שם ד"ה שני ח"ש) שלא הביא רש"י ענין היופי גבי אברהם כי באיש לא שייך מעלה זו – אבל אינו מתורץ מה שדורש רש"י רק ענין אחד? ומ"ש במשכיל לדוד שם (וראה ט"ז שם באו"א) שיש ב' ענינים ב"בלא חטא" – שמענישים בידי שמים (ע"פ פרש"י בראשית ה, לב) ובידי אדם, ע"ש (וראה בארוכה השקו"ט ברא"ם ושאר מפרשי רש"י שם) – אינו מרומז כלל ברש"י, והו"ל לרש"י לפרש כן בהדיא (כדלקמן בפנים). ואכ"מ.
- 5. וכן אינו מפרש: בשנות יצחק (וישלח לה, כח), יעקב (ויחי מז, כח. ובשינוי), יוסף (שם בסופו ובשינוי). ולהעיר שגם אינו מפרש למה לא נכפל באברהם וכו' ע"ד שנכפל בשרה "שני חיי שרה – כולן שווין לטובה".
- 6. ריש פרשתנו. – וברמב"ן שם מסיק "ואין מדרשו זה ("בת ק' כו'") נכון".
- 7. לשון המשנה – אבות פ"ה מכ"א (בסידור אדה"ז – מכ"ב).
עמוד 80
- 8. דלא כמ"ש ברע"ב ורא"ם (ד"ה בת ק' וד"ה שני ח"ש) ריש פרשתנו, שההיקש "בת ק' כו'" נלמד ממש"נ אח"כ "שני חיי שרה" (וגבי אברהם נלמד מיתורא דקרא "ואלה ימי שני חיי אברהם גו'"*. משא"כ גבי ישמעאל שאין יתור בלשון הכתוב, ע"ש), וכמו שהקשה עליו במשכיל לדוד שם (וראה שם (וכן בגו"א, לבוש ועוד) עוד קושיות על פי' הרא"ם. ואכ"מ).
- 9. לולא דמסתפינא הייתי אומר דברש"י הי' כתוב "בן ק' כבן ע' לכח (או כיו"ב – ראה לקמן בפנים) ובן ע' כבן ה' בלא חטא". והמעתיק שלא הבין ה"לכח" – השמיטו. – ויש לחפש בדפוסים הראשונים וכת"י*. זה עתה ראיתי במהד"ת של ברלינר שהוסיף בסוגריים תיבת "לכח" אל לא ציין מקורו.
- 10. ועפ"ז מתורצת בפשטות קושיית המפרשים (גו"א ודברי דוד ריש פרשתנו) דל"ל היקש ד"בן ק' כבן ע'", והרי בהיקש "בן ק' כבן ה'" סגי?
- 11. לך יז, יז.
- 12. וכבר האריכו בזה ברמב"ן ומפרשי רש"י שם. ואכ"מ.
- 13. דתרח הוליד את אברם והוא בן ע' (נח יא, כו). וצ"ע בכתבו "בני ס'"*. ובפרט שמסתמך על הדורות "שמנח ועד אברהם" ואין שם זכר לשישים. ואולי מקורו "ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם" (תולדות כה, כו), ותו לא (מצינו ש)התפללו יצחק ורבקה. ודוחק. ולהעיר מ"אחת לס' או לע' שנה" (כריתות ו, ב. ירוש' יבמות פ"ח ה"ג).
- . להעיר דגבי אברהם לא העתיק רש"י בהד"ה תחילת הכתוב "ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי" (ומזה מוכח גם דלא כפי' החזקוני וגו"א ריש פרשתנו. לבוש פרשתנו כה, ז. ועוד).
- . בדפוס ראשון וכת"י רש"י שתח"י הוא כבפנים. ובדפוס שני דרש"י כל פירוש רש"י זה ליתא.
- . ובכת"י רש"י שתח"י (וכן בדפוסים הראשונים דפרש"י) ליתא "בני שישים" (בדפוס א' (ורוב כת"י שתח"י) "בני שלשים ובני שבעים"; בכמה כת"י – רק "בני שבעים"; ובדפוס שני "בני שלשים ובני ארבעים").
עמוד 81
- *. להעיר מרש"י ישן לך יז, כד: והי' מתיירא שהי' זקן – אבל אין מזה ראי' לגבי תשות כח בנוגע להולדת בנים.
- 14. לך טז, טז.
- *. בבראשית זוטא (ירושלים, תשכ"ב) עה"פ: "בן מאה כבן שבעים לנוי". אבל ע"ד הפשט לא מצינו שהנוי פשוט בבן שבעים (ובפרט ע"פ פרש"י שאז הפסיקו ללדת) יותר מבן ק'.
- 15. וירא יח, יא. – ולהעיר שאף שבתחילת הכתוב נאמר "ואברהם ושרה זקנים", בסיום הפסוק נתוסף ש"חדל להיות לשרה גו'", אבל לא נתוסף באברהם ענין עד"ז – של תשות כח וכיו"ב.
- 16. ואף שבלאה"כ הרי היתה עקרה (נח, יא, ל) – אין הכרח שידעה עד"ז (ע"פ דרך הפשט – משא"כ למ"ד (יבמות סד, ריש ע"ב) דאיילונית היתה, דניכרת בסימנים). וראה לך טז, ב: עצרני ה' מלדת גו' אולי אבנה ממנה.
- 17. ע"ד הדרש גם אברהם הי' עקר (יבמות שם, א. ועוד) אבל לא הובא זה בפרש"י עה"ת. וי"ל הטעם – כי הוא היפך הפשט, כדמוכח מישמעאל כו' (כמ"ש בראב"ע נח שם). ומ"ש רש"י (לך טו, ה) "צא מאצטגנינות שלך .. שאינך עתיד להעמיד בן כו'" – הרי (נוסף למ"ש במפרשי רש"י שם, שעכצ"ל שהכוונה ב"להעמיד בן" היא לבן משרה – שהרי נולד ישמעאל קודם שנשתנה שמו לאברהם – הרי) מזה ששינוי "המזל" (פרש"י שם) דיו שיוליד בן, מוכח שלא הי' עקר.
- 12.
- 18. וירא שם, יד.
- 19. ואף שהוליד ישמעאל בהיותו בן פ"ו שנה, כנ"ל (וראה לך שם: עצרני גו' (ולכן) בא נא גו') – אין זו הוכחה שגם עתה (י"ד שנה לאח"ז) עדיין ראוי להוליד. ודוחק קצת. וראה לקמן בפנים סעיף ג.
- 20. וירא שם, יב. וראה רש"י לך טז, ה.
- 21. פרשתנו כה, א ואילך. וראה רש"י פרשתנו (כד, סב) שבעת שיצחק חזר מהליכתו להביא הגר לאברהם שישאנה פגש את רבקה כו'.
- 22. שהרי יצחק נשא את רבקה בהיותו בן ארבעים שנה (תולדות כה, כ).
- 12.
עמוד 82
- 23. וזהו ג"כ החידוש בלימוד זה ("בן ק' כבן ע') – שלכן הוצרך הכתוב להוסיף תיבת שנה גם גבי כלל זה – כי לולי זה הי' מקום לומר, דזה שהוליד אברהם בני קטורה הוא (לא מפני שמלכתחילה לא הי' אצלו "תשות כח", כ"א) מפני שלאחרי שנתברך מהקב"ה שיוליד יצחק חזר כוחו כו' ונשאר אצלו גם אח"כ, [ובפרט שנתברך (לך יז, ו) "והפריתי אותך במאד מאד" – דלא כשרה שנתברכה רק "נתתי ממנה .. בן" (שם, טז)]. וע"ז מחדש הכתוב שאברהם הי' "בן ק' כבן ע'", שמלכתחילה לא הי' תשות כח אצל אברהם, והי' אפשר להוליד ע"פ טבע.
- *. וגם אצל יעקב לא היה תשות כח, שהרי נשא אשה בהיותו בן פ"ד (ראה רש"י ס"פ תולדות, ויצא כט, כא) – ובפשטות הטעם שלא נשא קודם י"ל שהי' מפורסם ציווי אברהם לא לקח גו' כ"א ממשפחתי גו' ולא רצה לעזוב הוריו עד שיצוהו ע"ז (ראה רש"י ס"פ נח). ולכן רק אח"ז אמר "אימתי אעמיד י"ב שבטים" (רש"י ויצא שם). וראה לקמן בסוף השיחה והערה 46.
- 24. ראה שקו"ט במפרשי רש"י (רא"ם (ד"ה שני ח"ש), גו"א ועוד) ריש פרשתנו – בנוגע לשרה ואכ"מ.
- 25. וירא כא, ז. וראה גם רש"י לך יז, טז.
- 26. כה, יט.
- 27. וברש"י לך שם "שהיו מרננים עליהם כו'". וראה השינויים בזה גם במקומות שצויינו בהערה 30. פסיקתא דר"כ פ' שוש אשיש. פסיקתא רבתי פמ"ב. ואכ"מ.
- 28. ע"פ פי' הא' ברש"י וירא (כא, ב) "שנולד לט' חדשים שלא יאמרו מביתו של אבימלך הוא" – מובן שרק "ליצני הדור" היו אומרים כן. ולהעיר גם מרש"י שם כ, טז.
- 29. או ממי שהוא אחר (ראה הערה שלפנ"ז).
- 30. ב"מ פז, א. וראה תנחומא תולדות (א־ג). ועוד.
עמוד 83
- 31. דבן שלשים לכח (אבות פ"ה שם) – והוא נראה במוחש גם לבן חמש. וראה לקמן בפנים.
- 32. רש"י כה, ט. וראה רש"י כב, א. וראה לקמן הערה 40. ולהעיר מריב"א עה"ת ריש פרשתנו (בשם הר"ר אליקים). משכיל לדוד שם (בסוף הד"ה).
- 33. ראה לקמן בפנים והערה 40.
- 3.
- 34. רש"י נח ז, ד.
- 35. ראה פרש"י במגלה – שציינו רש"י כאן.
עמוד 84
- 36. להעיר גם מיריעות שלמה למהרש"ל (והובא בשפ"ח) לפרש"י שם.
- 37. ועפ"ז יומתק הלשון "לייחס" ולא בפשטות "לידע" וכיו"ב.
- 38. לך טו, טו. פרשתנו כה, ט.
- 39. שהרי כשנולד ישמעאל הי' אברהם בן פ"ו (כנ"ל), ואברהם מת בן קע"ה (פרשתנו כה, ז).
- 40. להעיר, שמפרש"י וירא (כב, א. שם, ג) משמע, שישמעאל כבר עשה תשובה בעת העקידה, ואז הי' בן נ"א שנה [כי יצחק הי' בן ל"ז בעת העקידה (רש"י תולדות כה, כ), וישמעאל הי' בן י"ד כשנולד יצחק (שנימול בן י"ג שנה (לך יז, כה) ו"למועד הזה בשנה האחרת" (לך שם, כא) נולד יצחק)]. וראה לעיל בפנים.
- 41. פרשתנו כה, יז.
- 42. רש"י שם.
- 43. אבות פ"ה שם.
- 44. לך טז, יב.
- 45. ויצא כט, יו"ד.
- 46. שמזה גופא מוכח שגם גבורה גשמית מעלה היא (גם) אצל יעקב. ולהעיר ממחז"ל (שבת צב, א. נדרים לח, א) שאין השכינה שורה אלא על גבור (ועיין רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ז ה"א). ויש לומר טעם לזה גם ע"ד הפשט – כי זה נוגע לקיום הציווי הראשון* (בראשית א, כח) "מלאו את הארץ וכבשוה ורדו גו'". ואכ"מ.
עמוד 85
- 47. ס"פ תולדות.
- 48. להעיר מרש"י תולדות כה, כב.
- 49. ועפ"ז יובן פרש"י ח"ש כד, ח "ענר אשכול וממרא", ותו לא (וראה רמב"ן שם דמפרש בהיפך). ובכל אופן קשה מפרש"י ח"ש כד, מט. ואכ"מ.
- 50. להעיר גם מלקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 161 ואילך.
- . עפ"ז יומתק ג"כ מה שדוקא כאן הודיע הכתוב שכחו גדול – כי הליכת יעקב לבית לבן היתה לקחת לו משם אשה – קיום הציווי "פרו ורבו (ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו גו')".
רש"י על בראשית ה׳:ל״ב - הטקסט מספריא
בן חמש מאות שנה. אָמַר רַבִּי יוּדָן מַה טַּעַם כָּל הַדּוֹרוֹת הוֹלִידוּ לְק' שָׁנָה וְזֶה לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת? אָמַר הַקָּבָּ"ה אִם רְשָׁעִים הֵם יֹאבְדוּ בַמַּיִם וְרַע לְצַדִּיק זֶה, וְאִם צַדִּיקִים הֵם אַטְרִיחַ עָלָיו לַעֲשׂוֹת תֵּבוֹת הַרְבֵּה, כָּבַשׁ אֶת מַעְיָנוֹ וְלֹא הוֹלִיד עַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא יֶפֶת הַגָּדוֹל שֶׁבְּבָנָיו רָאוּי לָעֳנָשִׁין לִפְנֵי הַמַּבּוּל (בראשית רבה), דִּכְתִיב כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת (ישעיהו ס"ה) רָאוּי לְעֹנֶשׁ לֶעָתִיד, וְכֵן לִפְנֵי מַתַּן תוֹרָה:
את שם את חם ואת יפת. וַהֲלֹא יֶפֶת הַגָּדוֹל הוּא? אֶלָּא בַתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת שֶׁהוּא צַדִּיק וְנוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל וְשֶׁאַבְרָהָם יָצָא מִמֶּנּוּ וְכו' בבראשית רבה:
בן חמש מאות שנה FIVE HUNDRED YEARS OLD — R. Judan said: “How is it that all the previous generations had children at the age of hundred years and this one (Noah) at the age of 500 years? The Holy One, blessed be He, said, “If they (Noah’s children) be wicked, they will perish by the water of the Flood and it will grieve this righteous man; if they be righteous, I shall have to trouble him to construct several arks.” He therefore restrained him from having children until he was 500 years old, in order that Japhet, the oldest of his sons (cf. Rashi on Genesis 10:21) should not reach the punishable age before the Flood. For it is written (Isaiah 65:20), “For as a lad shall one die when he is one hundred years old”, meaning, that in the future time, he will only then be of punishable age, and this was so, too, before the giving of the Torah (Genesis Rabbah 26:2) .
את שם ואת חם ואת יפת SHEM, HAM AND JAPHETH — But was not Japheth the eldest? But you naturally first interest yourself in Shem who was a righteous man, who was born circumcised (a sign of righteousness) and from whom Abraham was to descend (Genesis Rabbah 26:3).
משנה אבות ה׳:כ״א - הטקסט מספריא
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
רש"י על בראשית כ״ה:כ׳ - הטקסט מספריא
בן ארבעים שנה. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם מֵהַר הַמּוֹרִיָּה נִתְבַּשֵּׂר שֶׁנּוֹלְדָה רִבְקָה, וְיִצְחָק הָיָה בֶּן ל"ז שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי בּוֹ בַּפֶּרֶק מֵתָה שָׂרָה, וּמִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד הָעֲקֵדָה שֶׁמֵּתָה שָׂרָה, ל"ז שָׁנָה הָיוּ – כִּי בַּת צ' הָיְתָה כְּשֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, וּבַת קכ"ז כְּשֶׁמֵּתָה – שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה וְגוֹ' הֲרֵי לְיִצְחָק ל"ז שָׁנִים, וּבוֹ בַפֶּרֶק נוֹלְדָה רִבְקָה; הִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְבִיאָה ג' שָׁנִים וּנְשָׂאָהּ:
בת בתואל מפדן ארם אחות לבן. וְכִי עֲדַיִן לֹא נִכְתַּב שֶׁהִיא בַּת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן וּמִפַּדַּן אֲרָם? אֶלָּא לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ, שֶׁהָיְתָה בַּת רָשָׁע וַאֲחוֹת רָשָׁע וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם:
מפדן ארם. עַל שֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אֲרָם הָיוּ, אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה, קוֹרֵא אוֹתוֹ פַּדָּן, לְשׁוֹן צֶמֶד בָּקָר, תַּרְגּוּם פַּדָּן תּוֹרִין; וְיֵשׁ פּוֹתְרִין פַּדַּן אֲרָם כְּמוֹ שְׂדֵה אֲרָם, שֶׁבִּלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל קוֹרִין לְשָׂדֶה פַדַּן:
בן ארבעים שנה FORTY YEARS OLD — For when Abraham came from Mount Moriah he received the news that Rebecca was born (22:20). Isaac was then thirty-seven years old, because at that time Sarah died and from the birth of Isaac until the Binding — when Sarah died — there were 37 years since she was 90 years old when Isaac was born and 127 when she died, as it is said, (23:1) “And the life of Sarah was [one hundred and twenty seven years]” — thus Isaac was then 37 years old. At that period Rebecca was born and he waited until she was fit for marriage — 3 years — and then married her (Seder Olam).
בת בתואל מפדן ארם אחות לבן THE DAUGHTER OF BETHUEL THE SYRIAN OF PADAN-ARAM, THE SISTER TO LABAN —Has it not already been written that she was the daughter of Bethuel and sister of Laban of Padanaram? But we are told these facts once more to proclaim her praise — she was the daughter of a wicked man, sister of a wicked man, and her native place was one of wicked people, and yet she did not learn from their doings (Genesis Rabbah 63:4).
מפדן ארם FROM PADAN-ARAM — Because there were two Arams — Aram-Naharaim (Mesopotamia) and Aram-Zoba — it is called Padan-aram, (Padan meaning pair). It has the same meaning as צמד in the phrase צמד בקר (Samuel 11:7) which we know signifies a pair of oxen and which is translated in the Targum by פדן תורין a Padan of oxen, so that we see that Padan means a pair. Some, however, explain Padan-aram to be the same as (Hosea 12:13) “the field (country) of Aram”, because in the Arabic language a field is called Padan.
רש"י על בראשית כ״ה:י״ז - הטקסט מספריא
ואלה שני חיי ישמעאל וגו'. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא לָמָּה נִמְנוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, כְּדֵי לְיַחֵס בָהֶם שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב מִשְּׁנוֹתָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, לָמַדְנוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ יַעֲקֹב בְּבֵית עֵבֶר י"ד שָׁנָה כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו קֹדֶם שֶׁבָּא אֵצֶל לָבָן, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁפֵּרֵשׁ יַעֲקֹב מֵאָבִיו מֵת יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וגו' (בראשית רבה כ"ה), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף מְגִלָּה נִקְרֵאת:
ויגוע. לֹא נֶאֶמְרָה גְוִיעָה אֶלָּא בְּצַדִּיקִים:
ואלה שני חיי ישמעאל וגו AND THESE ARE THE YEARS OF THE LIFE OF ISHMAEL etc. —R. Chija the son of Abba asked: Why are the years of Ishmael enumerated? In order to trace through them the years of Jacob (i. e. the years in which the various incidents of his life happened). Calculating from the age of Ishmael (when he died) we may learn that Jacob attended at the School of Eber for fourteen years after he left his father and before he arrived at Laban’s house, for just when Jacob left his father Ishmael died, for it is said, (28:9) ‘‘So Esau went to Ishmael etc.”, as is explained in the Chapter Megilla Nikraath (Megillah 17a) (cf. Rashi on Genesis 28:9).
ויגוע AND HE EXPIRED — This expression — expiring — associated with a word denoting dying is only mentioned in the case of righteous people (Bava Batra 16b).
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז׳:א׳ - הטקסט מספריא
מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו מיד רוח הקודש שורה עליו ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לה ‹ חיי שרה ‹ שיחה ב ‹ 89 לקו"ש ח"כ ע' 80
- כרך לה ‹ חיי שרה ‹ שיחה ג ‹ 94 לקו"ש ח"כ ע' 80

