שיחה י

520שיחה י

ביה, יום השלישי, שהוכפל בו כי טוב, פי תבוא ייב אלול, ה'תשל"ט

ברוקלין, נ. י. לכל המשתתפים במסיבת מלוה מלכה

השנתית למען כולל חב"ד באה"ק תובב'א

ה' עליהם יחיו שלום וברכה!

בנועם קבלתי הידיעה על דבר מסיבת המלוה המלכה השנתית למען כולל חב"ד באה"ק ת"ו במוצש"ק פ' תבא. ויהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת בכל הפרטים.

ולמותר להאריך בגודל ענין צדקת ארץ ישראל בכלל, וכולל חב"ד בפרט, אשר הפליגו בזה גדולי ישראל בכל הדורות, ובמיוחד מייסד כולל חב"ד רבנו הזקן ואחריו ממלאי מקומו, רבותינו נשיאינו בכל דור ועד לנשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר.

אבל על פי מאמר חכמינו ז"ל מזרזין בשעת מעשה, באתי במכתבי זה לזרז למזורזין ולעוררם ביתר שאת להשתתף בנדיבות לב וביד פתוחה במפעל נעלה זה, בכדי לאפשר הרחבת הפעולות של כולל חב"ד באה"ק ת"ו כהנה וכהנה.

והרי נרמז זה גם בפרשת השבוע דנן, וכשמה: ,תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה". שהרי תכלית כולל חב"ד מאז הווסדו היא ירושת הארץ וישוב הארץ, ,ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", התנחלות כפשוטה ובפרט על ידי יגדיל תורה ויאדיר ומצותי".

וכמודגש בכמה מקומות אשר ירושת הארץ וישובה קשורים ומאוחדים עם לימוד התורה וקיום המצות, כיאות בפלטרין של מלך. ומקרא מלא דבר הכתוב: ,אם בחוקותי תלכו (שתהיו עמלים בתורה) ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גו" וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ גו'".

ויהי רצון אשר תרומתכם הכי נדיבה של תומכי ומחזיקי כולל חב"ד תזרז ותחיש עוד יותר קיום היעוד בהמשך הכתוב -- ונתתי משכני בתוככם -- מקדש (אד' כוננו ידיך) ושכנתי בתוכם,

בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו. בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד

6-2 521.. . בפרשת שבוע דא .. . ובהמשך למש"כ כתיר* והגדתי היום להא כי באתי וגו" .. אינו מובן כלל. - והענין: ובאת אל הכהן - ולא אל המלך ומנהיג. היום .. באתי - כחדשים, דמה שנמצא היום באה"ק, הוא רק מפני שהיום זוכה לזה, וזכות עצמו אינו די, ורק מפני שנשבע ה', לאבותינו, ורק אחרי הודאה זו ולקח גו'.

... הערתי שאינו מובן, הוא מה שאומר הגדתי היום על מה שאירע זה כמה מאות שנים. והערתי ,אל הכהן ולא אל המלך", כי סיפורים כאלו שייכים יותר למנהיג מדינה, ולא לכהן. ומה שפירשתי ד,היום .. באתי?, היינו דבכל יום ויום צריך לזכות מחדש לישב באה"ק. והוא עפמש"נ ולא תקיא כו'. והוא גלות דיחיד, ולאו דוקא חורבן ביהמ"ק. ועיקר כוונתי היתה, מענינא דשנה זו בביטול המאנדאט וכו', ודי לחכימא ברמיזא,

והשי"ת יזכנו בשנת השייית לגאולה האמיתית והשלימה, וכל ישראל יתאחדו וישבו בסוכה אחת, היינו במצוה, ובפרט -- מצוה זו הבאה זכר לענני הכבוד, שלא יהיו ח"ו בישראל כאלו שהענן פולטם.

מאשר הנני קבלת מכתבו מיום הרביעי, ולפלא מה שכותב בתוך דבריו אודות רוחו הנדכאה, אף שהשגחה העליונה העמידתו על חלק היפה לעודד רוח נדכאים, שבמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה, בודאי מעודדים אותו מלמעלה בכמה ענינים ואופנים, שגם מלכתחילה לא יבוא למצב כזה וז"ו, וע"ד מ"ש לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך, שזהו אופן רפואה של בורא עולם ומנהיגו -- שמלכתחילה לא ישנו מצב בלתי רצוי.

-- משא"כ ברפואה לאחרי שחל המצב שעכ"פ נשאר איזה רושם, וכמרזיל יומא פ"ו ע"א.

ויה"ר שמכאן ולהבא עוד יותר יודגש אצל כת"ר המאמר עבדו את ה' בשמחה, שכ"כ השתדל בהפצת עבודה זו כ"ק מורנו הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו נשיאי החסידות, ובפרט ע"פ פסק הרמב"ם ע"ד הכרח אופן עבודה באופן זה דוקא, עיין דבריו בהלכות לולב, דברים נפלאים מורים דרך לנבוכים בזה. ובפרט בתקופתינו הדורשת כחות נוספים אצל כאו"א להלחם נגד הכחות הבלתי רצוים, והרי ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר חיל היוצא למלחמה מנגן בשעת מעשה שיר נצחון שמח, וזה גופא מאפשר וגם מקרב את הנצחון, וק"ל.

522ומסוגלים ימים אלו להוספה בכל האמור, וכפסק רז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה, ובשנה זו הרי נתוספו שלשים יום בקיום זה, ופשוט שהכונה היא להמשיך

השמחה על כל השנה כולה. (ממכתב י"א אד"ר, ה'יתשי"ז)

סו"ס נתקבל מכתבו מבשר טוב מהברית מילה של בנם שי'. ולפלא שעכב ב"

בידיעה זו.

הפ"נ המוסגר במכתבו אקרא על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ולפלא עליו, כי הרי כ"פ כתבתי לו מההכרח הכי גדול להיות בשמחה, ובכל מכתב ומכתב המתקבל ממנו הנה תחלתו וסופו הוא בנוסח הישן. והנקודה היא אשר -- הכל שלא כדבעי, בריאות שלו ושל זוגתו ובניהם, פרנסה עצבות כו', ולמרות כ"ז שרואה במוחש ניסים גלוים. (וכנראה שאינו רוצה לזכור מה שאמרו הרופאים מראש, ואיך שנתקיים ענין ההריון והלידה כו' בהיפך גמור מדבריהם). והנה בכך הורגלנו שבזמן הגלות -- העלם והסתר חשך כפול ומכופל, אבל הרי גם לחשך זה צ"ל גבול. ובהנוגע אליו הנה כל מה שמראים לו לטוב, הרי כנראה לא נגע ולא פגע. ואף שלכאורה ה"ז עובדה שלו. אבל מצער לראות ווי א איד פייניגט זיך

מענינים שאין להם יסוד, ומקלקל עי"יז בריאות שלו. ובודאי הרי אי אפשר שלא'

ישפיע על בריאות ב"ב שיחיו, כיוז שכמו שכותב בכל מכתביו הוא בצער ודאגה גדולה, ומה שמבקש שיברכוהו כו' וכו', הרי אי אפשר לשלול מאיש היהודי הבחירה חפשית (כיון שמקורה היא בזה שנפש האלקי היא חלק אלקה ממעל ממש,.שרק שם ישנה בחירה חפשית בלי כל הכרח. ובמילא כן הוא גם באיש הישראלי). ואם הוא רוצה להתעקש היפך השכל, לראות בכל מצב ומצב דוקא ענינים שלא כדבעי, ולהסיח דעתו מכל מה שמראים לו ממעל בטוב הנראה והנגלה, הרי מי יאמר לו מה תעשה. ותקותי שלמרות כל זה, הנה כיון שפסקו רז"ל (ב"ב יב, ב) דכל שמטיבין לו - ה"ז לאורך ימים, גם עמו תהי' הנהגה כזו. ובכ"ז יעיין עוה"פ אליבא דנפשיי בזוהר הק' חלק ב' דף קפ"ד ע"ב ד"ה תא חזי.

וכבר ידוע הדיוק אשר בנגלה דתורה מורגל הלשון תא שמע רק שמיעה בלבד, אבל לאיוך גיסא הבנה, ובנסתר דתורה מורגל הלשון תא חזי, ראי' שאין שמיעה דומה לה, אע"פ שלא תמיד מבינים ומשיגים.

בברכה אשר סו"ס יתמסר להוראת הבעש"ט והנשיאים שלאחריו -- לעבודת ה' דוקא מתוך שמחה ובריאות הנכונה לו ולכל ב"ב שיחיו

(ממכתב כ"ג מ"ח, ה'תעשט"ו) 523במענה על מכתבו מחדש כסלו הוא חדש הגאולה, בו כותב מצבו עתה וכן אשר כל משך ימי חייו לא ראה טוב, ומבקש להזכירו וכן זוגתו וילדיהם שיחיו לברכה.

-- כנראה שאינו מרגיש בהסתירה במכתבו עצמו.

כי איש אשר בורא עולם הזמין לו את ב"ג וברכם בילדים שליט"א, יאמר שלא ראה טוב מימיו, הרי הוא כפוי טובה במדה מבהילה.

- ובודאי לא יגעו ח"ו דברים אלו בברכות השי"ת שהשפיע להם עד עתה, אבל המשך ההשפעה וברכה הלזו וההוספה בהן -- אין זה צריך להיות סיבה להמשיך להיות כפוי טובה.

והרי מאות ואלפים מבני אדם מתפללים בכל יום ויום להתברך בפרי בטן, והיו נותנים את כל אשר להם בשביל בן יחיד או בת יחידה, ועדיין לא זכו לזה, -- יברכם השם יתברך במילוי משאלות לבבם לטובה בקרוב --

והוא אשר קבל ברכה זו, וכנראה מבלי תפלה יתירה על הדבר, אינו מכיר בהעושר והאושר אשר בזה וכופל במכתבו כהאמור לעיל!, ועוד מסיים אשר אינו מאמין ח"ו שיעזרו לו מלמעלה, כי נגזר ח"ו שכל ימיו יהיו עניים ומרודים!

מובן שאין כוונתי לומר שהפרנסה צריכה להיות בצמצום או מצב הבריאות בחלישות וכו' --

אלא באתי לעורר, אשר אפשר זהו הטעם לחלישות הבריאות ולהעדר ההרחבה בפרנסה, כיון שאיננו מכיר כלל בברכת השם יתברך בענין עוד יותר עיקרי מאשר שלימות הבריאות והרחבת הפרנסה, והיא הברכה בבנים ובנות הולכים בדרך ד', וכשאין מכירים בטוב הנראה והנגלה הניתן מלמעלה, ובפרט כאשר אי ההכרה היא באופן מבהיל כל כך עד שבא לביטוים החריפים שבמכתבו, מהו הפלא, אם מלמעלה אין ממשיכים ברכה בשאר הענינים?

תקותי ששורותי אלה המעטות בכמות תספיקנה להאיר עיניו לראות את המצב כמו שהוא,

וכשיתחיל לעבוד את השם יתברך מתוך שמחה אמיתית ופנימית -- בודאי תתוסף ברכת השי"ית גם בהנוגע לבריאות ופרנסה, וכמובן מהכתוב בכמה מקומות ומהם בזהר ח"ב קפ"ד ב'.

בודאי יש לו קביעות בלימוד תורת הנגלה ובלימוד החסידות, ועל כל פנים יעשה כזה מכאן ולהבא, ומהנכון לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתם,

ובכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה. (ממכחב ד' שבט, היתעשט"ז) 524... במ"ש במכתבו אודות מצב רוחו וכו' ידוע שישנם כמה ענינים שמציאותם מחוץ לאדם, כמה ענינים שמציאותם היא עכ"פ באדם, וכמה ענינים שכל המציאות שלהם היא המחשבה אודותם. ואף שלכאורה בשעת המחשבה אין נפק"מ מהו תוכן המציאות של הענין, אבל באמת לא כן הוא, כי תמיד נמצא באדם כח הבוחן את ההרגשים שלו, אמיתתם ותקפם, ותוצאות בחי' זו פועלים על האדם אפילו בעת שכח הבוחן הוא בההעלם או בלשון המורגל עתה ...* כיוז שהוא ההעלם שישנו במציאות ומובן שהמחשבות אודותם כותב הם מסוג השלישי, וביטול מציאות מסוג זה קלה יותר, ולא עוד אלא שבא לפעמים דחופות גם בדרך ממילא ע'י היסח הדעת גרידא היסח הדעת ע"י סיבה חיצונית ואפילו היסח הדעת גרידא היסח הדעת ע"י החלטת האדם עצמו.

בטח האמור לעיל ידוע גם לו, אבל לפעמים כשבאים דברים בדבור בכתיבה ונשמעים גם לאחרים, נעשה הענין יותר בהיר. ותקותי שגם בזה יהי' כן, ומוסג"פ העתק מכתבי כללי מר"ה זה, אשר בתוכנו ימצא ג"כ השקפתי בכמה נקודות שנגע בהם במכתבו דרך רמז או יותר מרמז, והמשמשים ג"כ גורם למחשבותיו אודותם כותב.

ובהשתמש בלשון חז'ל, מעשה רב, שזהו ראיה והוכחה הכי חזקה, מאות ואלפים הם שנמצאו במצב רוח אודותו כותב לפני זמן ובטל מצב רוח זה כליל מבלי להשאיר רושם כלל וכלל. (ומזה פשוט סוף הדבר גם בהנוגע לאלו שעדיין אצלם שיריים במצב רוח זה). אלא שלפי הנוהג בעולם אין מכריזים ע"ד כל אלו, כיון שטבע העולם הוא, בה בשעה שמפרסמים וביותר ע"ד המיעוטא דמיעוטא ועוד פחות מזה שיוצא מן הכלל.

והנה כל האמור לעיל הוא, באם היו זקוקים לשקו"ט והסברה בהאמור, אבל בהתבונן ואפילו בהתבוננות קלה, אשר כל אחד ואחד מאתנו עליו למלאות תפקידו בעולם, ז'א להרבות אור ע'י החזקת והפצת אור החיים מתאים להוראת תורתינו תורת חיים, הפצה בחלקו העולמי ועאכו"כ בסביבתו הקרובה, הרי אין נשאר זמן פנוי להתבונן במחשבות ע"ד עצמו מסוג האמור במכתבו, ואף שבצעדים הראשונים לא קל הוא להחליף מחשבה ע"ד עצמו במחשבה אודות התפקיד לפעול בעולמו של הקב"ה, אבל מפעם לפעם נעשה חילוף זה קל יותר, ובפרט כשעושים זה מתוך

שמחה, והיסוד לשמחה זו הוא מ"ש הרמב"ם סוף הל' לולב. (ממכתב י"ג תערי, ה'תשי"ז)

מכתבו עם המוסג"ב בעתו נתקבל. וקראתיו, וגם ביום ה' העבר על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ובודאי ברכם, כל אחד ואחת בהמצטרך להם, לפי ענינם, והשי"ת ימלא ברכותיו בגו"ר על מילואן.

525ומה שמתברך שיהיו כלים טובים למלוי הרצונות,

הנה אין צ"ל במרה שחורה וספקות יותר מדאי, כי גם בזה משתמש היצר. וכבר הי' מדובר בהתועדות פה, אשר אין לשכח שכל ענין הבריאה (כוונתי בזה אפילו בריאה דכללות. וגם כללות ענין ההשתל') הי' מצד שטבע הטוב להיטיב. ומובן שענין הסיבה משפיע וניכר בהבריאה. זהו -- בנוגע להבריאה מצ"ע. וגם במה שמוסיפין בבריאה ע"י עבודה, ג"כ כן הוא, כי כל ההשפעות הן ע"י מנהיג הדור שהוא הוא ראש הדור כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. וסיפר בשיחת שמח"ת תרצ'"ג, וזיל: אַלץ וואָס דער טאַטע האָט מיר געזאָגט שנת תר"ף קבלתי ע"ע בל"נ, רק בתנאי בחסד וברחמים. מיין גוטסקייט קאָסט מיך טייער כו' שלא לנגוע כו' ולא לרחק כו'. עב"ל.

ואחרי שכל אלו לנו, צריך לגשת להעבודה בשמחה ובבטחון גמור, אשר השי"ת ירחם ויעזור ומקדשין אותנו הרבה מלמעלה, ובלבד שנאחוז אָנהאַלטן זיך בחבל

ההתקשרות בצדיקא דאשתכח עתה יתיר גם בעולם הזה המעשה. (ממכתב ג' מנ"א, הישי"ת)

נצטערתי להוודע אשר מצב בריאותו אינו כדבעי ובודאי חלק גדול מזה הוא נערווז ומחשבות, והעדר עבודת ה' דוקא בשמחה. ועל פי פסק הרמב"ם ומובא בטור ושו"ע או"ח סי' רל"א ובכ"מ אשר עבודת השי"ת הוא בכל דרכיך אכילה שתי' הליכה וכו', ונפלאתי עליו, כי הלא עיקר הדבר בא מאמונה בבחי' קטנות, או כלשון רז"ל קטני אמנה כי אמונה כדבעי מכרחת לומר אשר לפום גמלא שיחנא, היינו שאין הקב"ה נותן לאדם עבודה שאינה לפי כוחו, וכיון שהיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, בודאי שאין העבודה ממעטת מצד עצמה בבריאות הגוף. ומה שיש העלמות והסתרים ולפעמים נדמה ואולי גם האמת כן הוא שהם יותר מהמדה, הרי כבר ידוע המבואר בתניא שמטעמים הוא לשון רבים, כי שני סוגים בזה ושני מיני נחת רוח, אם בעבודה שאין עמה מלחמה או דוקא במלחמה. והרי גם במלחמה צריך ללכת מיט א פריילעכן מאַרש, כידוע משיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר. ומלחמה רוחנית היא כנ"ל, אַז דאָס דארף ניט אָנרירן די בריאות בפועל, כאָטש די זאַך דאַרף אַרן,

והשי"ת יחזקהו ויאמצהו אשר מתוך בריאות הנכונה יוכל למלאות שליחותו להפיץ שם תורת החסידות ולעשות לו ית' דירה בתחתונים גם במדינה הנ"ל על ידי

הפצת המעינות חוצה, (ממכתב כ"ח מנחס אב, היתש"כ) 526ומובן וגם פשוט, שאין ח"ו כל ענין של ריחוק וכו'. וכבר כתבתי כ"פ ולכמה מאנ"ש שי' שלפעמים מפני ריבוי הענינים מתעכב מענה, ולא ילמדו בזה כל פירושים מסולפים, ותקותי שעכ"פ מכאן ולהבא לא יהי' כל מקום לחששות כהנ"ל.

ובפרט ע"פ הוראת הבעש"ט בעניו דעבדו את ה' בשמחה, ומתוך בטחון הכי חזק... (ממכתב ב' אלול, ה'תש"כ) 527מאשר הנני קבלת מכתבו מעש"ק ויצא לאחרי הדומי' הארוכה. ומ"ש שעושה חשבון מזמן שהותו בעירו עתה, הנה בכלל חדש החשבון הוא חדש אלול, ובמשך השנה עושים רק חשבונות כאלו שבטוחים שלא יביאו חלישות בהעבודה ועאכו"כ לא יתנו מקום לשמץ אפילו, של יאוש, וכידוע הצחות: יאוש -- שלא מדעת, ומובז ג"כ שזהו בהיפך הגמור מדרישת הבעש"ט עבדו את ה' בשמחה, שבלשון עבדו נכללו ג"כ הענין דבכל דרכיך דעהו, וכמבואר ברמב"ם הלכות דיעות ובשו"ע או"ח סי' רל"א.

נהניתי לשמוע ממ"ש אודות חדש תשרי, אף כי כותב בקיצור נמרץ, ותקותי שאין זה אלא חסרון בכתיבה, אבל לא בהפו"מ.

אודות כתיבה בהמכ"ע, הנה למותר להאריך בהתועלת אשר בזה, אשר לכן רוצה הנני לקוות, שמכאן ולהבא ישתדל בזה ובמרץ המתאים.

528מ"ש אודות ד' אמות הפרטים שלו, הנה ידוע שכל הנ"ל אינו מצדיק את העדר העבודה בהד' אמות של עצמו, אבל לאידך גיסא -- גם בזה העצבות קרובה יותר לעצלות מאשר לזריזות, ובמילא יתחיל בענין של פועל, היינו לימוד שלו יהא בקבלת עול -- עכ"פ לזמן קצר בכל יום ולזמן יותר ארוך בזמנים הפגוים שלו יותר, וכאשר יש גרעין של צמיחה לגדלות בכח אז בנקל יותר להביאה לידי פועל.

מוסג"פ הנדפס לחג הגאולה י"ט כסלו העבר, אשר בטח יזכה בתוכנו את הרבים, שבאמת תוכנו כל השנה זמנו הוא.

בברכה הצלחה

ג.ב. עיד חזרת דא"ח בהחתונה -- בשעטומו"צ -- נכון, נוסף על המאמר שמזכיר במכתבו, לחזור ג'כ ד"ה לכה דודי תרפ"ט וע"פ שיחת חה"ש ה'תשי"ג. ולפלא שאין

ידוע לו עד"ז. תפילין דר"ת כדאי להתחיל להניחם. והשי"ת יצליחו. (ממכחב כ"ד כסלו, ה'תשי"ד)