שיחה ט

506שיחה ט

ולכאורה, כל הענין מפרש"י בקדושין אין מקומו במאמר זה*, כי אין בסגנון מאמרי דא"ח שקו"ט בכדי לתרץ יתור לשון רש"י בפירושו באיזה הלכה בגמרא, ובפרט שאין זה מוסיף הבנה בעניו שמבואר במאמר. -- ייל בדרך אפשר, בהקדם תמי' גדולה בדקות הענינים, והוא: קוטב סעיף זה הוא שתשובה היא אהבה עצמית, ולכן אינה שייכת אלא ליחיד, ולכן בישראל אין שייך תשובה אלא לאביהם שבשמים, ומיד הוא מקשר זה ומבאר שזהו ג"כ מ"ש וחשקת ביפת תואר, והנה כל ענין יפיית מפורש בדרז"ל שכנגד יצר הרע דברה תורה. וא'כ הרי אדרבה ע"פ המבואר כאן אי אפשר שתהי' בזה אהבה עצמיית בדוגמת הנ"ל, ומבואר בכ"מ שעצמיותן של בנ"י הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות, ומוכרח ברמב"ם הל' גירושין ספיב, והם הם דברי המדרש שבתחלת מאמר זה: אין תשוקתם של ישראל אלא באביהם שבשמים.

ויש לבאר כ"ז (על יסוד מ"ש בלקו"ת ד"ה כי תצא - השני) ע"פ מ"ש בכתהאריז"ל (בלקוטי תורה וטעמי מצות ר"פ תצא. בשער המצות ובס' הליקוטים שם) ביאור מצות יפ"ת, דכל היוצאים למלחמה היו צדיקים גמורים, כי האיש הירא והרך הלבב מעבירות שבידו חזר לביתו (סוטה מד, א), וכאשר נתנו ה'א בידך שזה הוראה שהוא צד"ג, פוגע באיזה גוי' וחשק בה בתכלית החשק, אין זה אלא הוראה שיש בה ניצוץ קדושה שבוי ביד הקליפות ונוגע לנשמת האיש ההוא, ולכן ולקחת לך כו', עיייש באריכות. והנה -- בכלל, שני סוגים בעבודה: בירור הניצוצות שנפלו בדברים המותרים, בקליפת נוגה, ואותן שנפלו בדברים האסורים, בגקה"ט. והוא בגירור סתם ובירור דנסיון. והחילוקים שביניהם, שבסוג השני יש סכנה יותר להמברר ועבודתו צ"ל בדרך מס"ג, בכח העצמי שבנפש (יעויין במאמר כי מנסה תש"ח ובסוף ספר טעמי המצות להצ'"צ), וא"כ מובן שביפ"ת, צ"ל אשר הניצוץ נפל בגקה"ט, אף שאינו נסיון ממש כי התורה היתירתו, בכל זה צ"ל העבודה ע"י וחשקת, עבודה עצמיית ובמס"נ וסכנה בדבר, והראי' שהרי נולד בן סורר ומורה. ועיכ"ז מתורצת תמי' הנ"ל, ומובן ג"כ מה שמביא כאן פירש"י אשר ביפית בחשקו תלה הכתוב, כי עייז שתשוקתן של ישראל לאביהם שבשמים, אהבה עצמית, אינו משגיח על הסכנה, וזה גורם ומוליד חשקו. ובמילא ג"כ אין שייך שיהי' גם בחברתה, כי אין מקור חשקו אלא מצד ניצוץ הקדושה הנוגע אליו (וקצת צ"ע שם בכתהאריז"ל שכתב דאפ"ל שיתחלק הניצוץ בכמה גופות ולכן ,על אויביך" הוא לי רבים). -- והנה כהנ"ל הוא ע"פ פנימיות פשט ההלכה. וגם בעבודה בנפש -- יעויין בלקוי"ת 507שם, דפרשת יפ"ת מבארת העבודה דגילוי עצמות נקודת הלב ממש וצ"ל בקשו פני וענין המסינ, נפילת אפים, ובחי' נעילה. עיייש, שהן הן הדברים האמורים למעלה.

זאת הפעם יצאתי מסגנון ההערות שבקונטרסים אלו, להראות, כפי הנלפענ"ד, עד במה כל הענינים שבמאמרי דא"ח גם אלו שלכאורה באו רק בדרך אגב, הרי לא רק שהם מדויקים בפני עצמם, אלא שגם מקומם במאמר וסגנוז הרצאתם מבאר ומאיר כמה פרטים. אלא שלפעמים מפורש הדבר, ולפעמים בא רק ברמז - וממאמר זה אתה למד לשאר מאמרים.

(מרשימת שנת היתעו"ח)

...בודאי ימשיך עתה השתדלותו, ע"ד הנדבה להפצת גליוני שלי"ה אצל אלו שדבר עמהם בזה ומאן דמוסיף מוסיפין לו.

ואף דמבואר -- לקו"ת תצא ע"פ וגלחה. ובארוכה בדרך מצותיך מצות תגלחת מצורע כשיטהר -- שהשתדלות יתירה אך למותר וְגם מקלקלת, היינו בנוגע

לפרנסה, וכמש"ש הטעם כי מזונותיו קצובין משא"כ בעניני תומ"צ, כמובן, (ממכתב ז' אלול, היתש"

...אם יש איסור פצוע דכא באשה. ראה בס' החינוך מצוה תקנ"ט שאינו נוהג אלא בזכרים. וכן הוא במאירי ליבמות דף כ"א. וכאן מקום אתי להביע תמיהתי על העדר השימת לב לנתוח שנקרא בשם נתוח פראַסטאטאי, שבדורנו חלש זה -- נעשה לעתים קרובות, לפ"ע, ומבלי כל שאלת חכם בזה, אף שזהו ענין של סירוס, כי הרופאים חותכים גידים ושבילים וכו'. ואפשר שבהתייעצות עם הרופאים מומחים אפשר לעשות הנתוח מבלי הנ"ל. ולעיע לא מצאתי מי שיעורר על זה, ואלו שפנו אלי והעירותים לברר את כל הנ"ל -- הי' בעיניהם הדבר לחידוש גדול, וכן בעיני הרבנים שהתייעצו ודברו אתם.

(ממכתב י"א ניסן, היתשטיח

6-2 508... מ"ש ושאלני זה מכבר במה שלא ראו להקל -- וגם הצ"צ -- בעניני שליח לקבלה בכמה פרטים, ודורש לפס"ד אבי מו"ר ז"ל,

הנה מאאמו"ר זיל לא שמעתי עד'ז. וגם איני זוכר ברור הנהגתו בזה. אבל, בכלל, הנה בזמן ההוא הקילו בכמה ענינים בהנ"ל, מפני פיזור הגליות ביותר וצוק העתים גם ברוחניות, וכגון דא צריך לברר אצל רבני אנ"ש, אשר בטח יש בידם הוראות למעשה מהזמן שאחרי המלחמה הראשונה. ושקדו חכמים על תקנת בנות ישראל.

(ממכתב י' אדר, ה'תש"ט)

... ואין* אחר מעשה כו', כיון שהוא בכתובה ולא בגט, שבגט הרי א"א לכתוב

רק אופן שאין אף א' קורא אותו או עולה לתורה או חותם כן; ובכל הדוגמאות

שהביא כת"ר (ושגם בהם מחלוקת) מזכירים גם אופן שנק' בפועל, וכותבים דמתקרי וכו'; ואכ"מ.

(ממכתב י"ג ניסן תשי"ד)

6-2

... א) במה שהעיר* על השו"ת צ'צ חלק אבה"ע סי' קנ"ג, במ"ש אשר רב הונא מודה שבדבר אחד מהסימנים דחגיגה נחשב לשוטה, וקשה לכת"ר דהא מסיק שם בגמרא לעולם דקעביד דרך שטות ובעינן שיתחזק בג' דברים.

ולדעתי כוונת הצ"צ פשוטה, כי בסעיף זה נחית לברר אם ע"י שטות בדבר אחד נחשב לשוטה בכל הדברים שבזה פליגי הרמב'"ם והתוספות וכו'. ובהסוגיא שם מוכח דאם אי אפשר למצוא סיבה להנהגתו די אפי' בדבר אחד, היינו דלולא הטעם דעושה כדי שתשרה עליו רוח טומאה וכיו"ב היה נחשב שוטה אפילו בסימן אחד**,

ב) כן מה שתמה שם שאינו מביא דברי התבו"ש בהשוואתו דעת הרמב"ם והתוס', הנה בשו'"ת הנל וכן רבנו הזקן*** כתבו שהתבו"ש נדחק מאד במה שמפרש בדברי הרמביים, וכיון דלא סבירא להו, במילא לא פירשו יותר.

509שם* סו"ס כ"ה -- עיין שו"ת צ"צ חאה"ע סו"ס ייא דדשו בה רבים שומר פתאים ה' -- שייך גם בת"ח היודע הסכנה.

ובגוף ענין דנשואי אלמנה וגרושה ראה פסחים קי"ב סע"א דיש ג"כ מעלה בגרושה לגבי אלמנה. ובשער הפסוקים להאריז"ל ס"פ תצא ,והגרושה יותר נקי" מכולם -- מאלמנה וגם חלוצה -- אלמלא משחז"ל שלש דעות במטה". ובכמה ספרים (הובאו בניצוצי זוהר לזח"ב קב, א) דלאחר יב"ח אין סכנה, אפילו מועטת, באלמנה. ובזהר חי לזח"ב שם בשם הה"מ דאדרבה יש תיקון לנשמת הנפטר אם נשאת האלמנה לת"ח. וכבר נדפס תיקון נשואי אלמנה למהר"ש שרעבי. אבל כמדומה שאין האשכנזים נוהגים בזה -- ועיין צ"צ שם לענין ת"ח בזמה"ז בענינים כאלו. ומיש במשנת בנימין שם עפ השל"ה שאין לשדך עם גרושה שנעשית חלוצה אח"כ לא ציין מקומו בשל"ה לעיין הטעם. ולכאורה עפמ"ש בשער הפסוקים

ה"ז טוב יותר מאלמנה. (ממכחב ייט כסלו ה'תש"ט)

...ובמענה לשאלתו ע"ד נישואי בת כהן לישראל (או ללוי) והנעתק בזה מהערות הרה"ג וכו' קלאצקיז* --

פשוט אשר הקבלה ללמוד (או ליתן צדקה) בכ"י צ"ל באמירת ,בלי נדר"י ובמכש"כ וק"ו ממילי דאיסורא, דכאן הרי ע"י הקבלה מראה דקפיד ע"ז וא"כ נוסף על שלילת נדר, צ"ל ג"כ ביטול (כפי האפשרי) דמילי דסכנתא. וק"ל.

ולגוף הענין: בדורנו ובמקומות אלה, נלפענ"ד -- דכיון דנשתנו העתים ורובא דרובא דנישואין הן כשהחתן הוא למעלה מעשרים שנה: וכלות יר"ש כדבעי -- היו בנמצא יותר מלפנים מאשר עתה,

(ובנדו"ד -- עוד זאת שהמדוברת תחי' מסכימה (ורצונה) שהבעל ישב באהלה של תורה משך זמן לאחרי החתונה והיא תתעסק בפרנסתם -- שזה אינו בנמצא כ"כ, וגם יש חשש לקטטא:),

ועוד וג'ז עיקר דדשו בה רבים הרבה יותר* מאשר בדורות שלפנינו -- יש להתיר הנ"ל כש,יודע מסכת אחת", ואפילו מסכת כלה וכיו"ב:, בעת הנשואין.

510ואולי זהו הטעם שבשו"ת צ"צ הנדפסת לא נזכר כלל ע"ד הלימוד לאחר החתונה, ופשטות הסגנון שם משמע שמספיק שבעת הנישואין" הוא ת"ח. ועפיז גם יובז -- זה שלא נשמע במקומותינו שפב"פ (ישראל הנשוי לבת כהן) לומד בכ"י מסכתא פ' או נותן צדקה כו' -- שה"ז מילתא דתמי' קצת.

הדעות בנישואי ב"כ לישראל נקבצו באוצר הפוסקים ח"א סי' ב' סעיף ח' סקמ"ד. וראה שם לסוף סעיף י"א בנוגע לצוואת ר"י החסיד ס"ק יד-יז דמשם לימוד גם לעניגנו.

(ממכתב ניסן, ה'תשל"ח)

66 לחידודא י"ל דתלוי באת"ל שנישואין הן פעולה נמשכת -- גם הלימוד (והצדקה) צ"ל נמשך, בכל יום.

בענין ב' אחיות* שהקשה דאין ראי' מהירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) -- הרא" דאין מצליחין הוא מהגירסא הישנה שם ובאיכ"ר פ"ב ותלונהו בחדא גופנא. והראי" מרמי בר חמא הוא שרב"ח לא האריך ימים...

(ממכתב ערב חג הסוכות, ה'תש"י)

מטעמים מובנים כדאי לדעתי שבמתנות לכלה לפני הקידושין לא תהי' טבעת (וכדאי לפרסם בשמי או שלא בשמי), ובלבד שיתקבל. (מכתב חורף ה'תשמ"א*)

- הוא* היפך הנוהג לאחרונה בין אנ"ש שי' לבזבז ע"יז ממונם אבי אַריבער שפרינגען די שכנתה וככל שהשכנה פוסט יותר -- מגרה היצה"ר להכנס לחוב יותר 511...מובן שהארכת זמן החתונה לשנת תשי"ט תמיי גדולה ביותר, ובודאי יה" כסיומו במכ', באמצע הזמן, ולאחר רגע ההתחלה, לדעת כמה וכמה -- אמצע נקרא (ראה תרומות פ"ג מ"ה ובירוש' ומפרשים שם).

(ממכתב חי חנוכה, ה'תשח"י)

יספר* לה מחז"ל -- שרגע אחד לאחרי החורבן נולד גואלן של ישראל (באם

היו זוכין להגאל בדור ההוא). ואחד הטעמים -- שכשמאיזה טעם שיהיי יש ענין

בלתי רצוי, הקב"ה מביא בהקדם עידוד חזק שלא יפלו ח"ו ברוחם וכו'. ואשריהם

שבחתונתם תומ"י מתחילים בהמשכת ברכות השם גם לכל המשפחה, כיון שהתורה

מצווה אותם להיות שמחים בשמחת החו"כ שי'. ומקרבת גאולת ושמחת כל בנ"י ובהל' בברכת נישואין: מהרה ישמע כו' שמחה כו'.

(ממכתב שלהי סינון ה'תעומ"ב)

במענה על מכתבו מכ"ז תמוז, בו כותב אשר ב"ג תחי' אין מתקבלת ההצעה לעשות החתונה בחדש אלול, (ולא עוד אלא שמפחדים (?) מאלול, אבל אינו כותב הטעמים בזה), ושואל חוו"ד אם יעמוד ע"ז בתוקף:

הנה בודאי אין לעמוד ע"ז בתוקף. וגם שלא בתוקף -- ג"כ לא, כי אף שארז"ל ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא, אבל זהו מהענינים שאין להדר בהם, ואפילו בלא הידורים ג"כ לא להשתדל בזה. ובמילא יסכים לדעתם. ויתן השי"ת שלאיזה זמן שיגבילו יהי' בשעה טובה ומצולחת. ובטח יודיעו בעוד מועד למתי קבעו הזמן. (ממכתב ייג מנ"א, היתעי"ב) 512... במ"ש בכלל אם לחשוב ע"ד נכבדות לבנם ... שי', -- הנה בזה ובכגון דא, גם באחרים, אין לבלבל את הבן או הבת, עד שתהי' איזה הצעה פרטית שנוגע לפועל, כי מה תועלת שידעו שחושבים, ואי אפשר שלא יבלבל עכ"פ קצת, ואחכ"ז איז הצעה מפורטת, ובפרט שקשור עכ"פ במקצת בשאלת ההסתדרות.

במ"ש הטעם בהנוגע לחתונת בנם ... שי' להמשיך בזה כיון שדחוק מחובות וכוי וכו', אף שהמחותנים אומרים שמצדם אין כל מניעה, ואינו יודע מה לעשות בזה,

הנה תמי' ופליאה, שהרי ידוע מרז'ל ומבואר בלקו"ת סוף פ' ברכה דנותנים פרנסה לאיש בשביל אשתו, וא'כ -- אפשר מה שדחוק הוא מפני שעדיין לא נתחתן, והטענה דאין בגדים מתאימים וכו', מובן עד כמה מגוחכת היא בענין עיקרי כהנ"ל, ושנוגע לכל החיים כולם כחתונה, ואפילו אם הי' ברור שיש מלעיגים, הנה התחלת כל הד' חלקי שו"ע הוא שאל יבוש וכו'. ובפרט שזהו ענין מדומה, שאין מלעיגים עד"ז אפילו בארצוה"ב ששם להן בכל העולם שכן הכסף תופס מקום ביותר, וכמה מבני ישראל כאן, ואפילו אלו שלא נתחנכו בבית חסידותי ודתמימים, מתחתנים ע"מ אח"כ ללמוד בכולל כמה שנים בהסכמת שניהם של החתן והכלה, אף שחיים חיי דוחק. עאכו"כ כשהמדובר בבנו של תמימים וכו' וכו'. ולפלא שאפילו בדבר פשוט כזה צריך לשאול מעבר לים, וכשעונים בזה -- ספק אם יועילו הדברים ואם יפעלו פעולתם. ופלא עוד יותר -- שכנראה אצל ההורים טעמים הנ"ל תופסים מקום לא פחות מאשר אצל הבן. האפשרי כי יסופר? ובמ"ש שאומר למה למהר, מובן תמיהת טענה זו, ועוד יותר מהנ"ל, שהרי ידע אינש בנפשיי, וכידוע מאמרי רז"ל בזה, וק"ל.

ויהי רצוז שיבשר טוב בכל האמור, ושיהיו הבשורות ברוח חסידותי.

במענה למכתב בנו האברך הנעלה ... שי' הכתוב בשמו הוא, ותוכנו, אשר שידך את בנו ... שליט"א, וקבל ע"ע ההוצאות הקשורות בזה, אף שהוא דבר שלמעלה מיכולתו, ושואל ע"ד עזרה בזה.

והנה מ"ש שהוא דבר למעלה מיכולתו, הרי כיוז שהורה תורתנו תורת חיים, שהאב חייב להשיא את בנו אשה, והודיעה ג'כ שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, נודאי שההוצאות ע"פ תורה הקשורות בקיום חיוב זה, הוא ביכולת האדם, שאף שאפשרי שלפי שעה אינו רואה בעיני בשר יכולתו זו.

ובנקודה השני', הנה ע"פ מאמר רז"ל כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך כי היי איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע, שעד"ז הוא גם בהנוגע לרבותנו נשיאנו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל זצוקללה"ה 513נבג"מ זי"ע, ודיקו רז'יל בלשונם פרוטה, שבזה אין הכמות קובעת כ"א ממי באה הפרוטה, הרי מוסגרת בזה המחאה מאחת הקופות של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, ובטוחים רז'ל שיקוים מאמרם האמור, שתביא פרוטה זו ברכה בהשגת האמצעים הנ"ל.

בודאי יודע משלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים ועכ"פ ישמור עליהם מכאן ולהבא. (ממכתב ו מנ"א, ה'תעשי"ח)

במענה על מכתבו ... אודות חיפוש שידוך מתאים בשבילו, מובן שבזה צריך לעבוד במרץ הדרוש, וכמרז"ל כמו שמחזר אחר אבדתו,

ויה"ר שיקוים בו בקרוב, וברכך ה"א בכל אשר תעשה. ויברכו השי"ת, ובקרוב יסתדר בטוב לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד. (ממכתב כ' טבת, ה'תעשט"ו)

.. תקותי שישמור על הזמן למלאותו בתוכן של תורה ומצות, תורת הנגלה ותורת החסידות והידור בקיום המצות בכללם, ובעבודת התפלה שהוא מהיסודות והעיקרים בזה (כמבואר בכ"מ בדא"ח ומהם בלקו"ת פ' בלק, (ע, ד) ובקונטרט התפלה בארוכה) אשר כנראה גם לא התחיל בזה. והרי הזמן שלפני החתונה הוא יקר מכל יקר, כיון שההכנה אז משפיעה על כל משך ימי החיים, וק"ל.

ובודאי אשר נותנים הכחות מלמעלה, שברצון ויגיעה והשתדלות המתאימה יצליח בכל האמור. ואקוה לקבל ממנו בשו"ט בכל הנ"ל. (ממכתב י"ד מ"ח, ה'תנשי"ז)

במענה על הזמנתו לחתונתו בשטומו"צ אשלח ברכתי ברכת מז"ט מזל טוב ויבנו בית בישראל על יסודי ופנימיות התורה והמצוה.

וי"ל דהנה ידוע מרז"ל (עירובין נד, א) האי עלמא דאזלינן מיני' כבי הלולא דמיא ומבואר בדא"ח הענין בזה (אוה"ת -- לצ"צ -- סוף בי' ד'יה ויאמר יהונתן, כד, 514ב) דירידת הנשמה בגוף בעוה"ז היא עד"מ חתונה, שעי"ז נעשה בחיי א"ס, וכמו כן הנשמה בעוה"ז נעשית בחי' מהלך, דאזלינן מיני, היינו בחי' בלי גבול, בכל מאדך.

והנה כמה סוגים באופני חתונה זו, היינו עבודת האדם הישראלי בעוה"ז ובכללות נחלקו: א) בעבודתם הנוגע לעצמם: עובדי ה' בגופם, בנשמתם. ב) בעבודתם בעולם: יושבי אוהל ובעלי עסק.

- וייל שזהו רמז מרז"ל (סוף קידושין) א"א לעולם בלי בשם (מוכר בשמים. ריח, דבר שהנשמה נהנית ממנו -- ברכות מג, ב) ובלי בורסקי (עורות דגוף ונה"ב).

והנה סיימו רז"ל (קידושין שם) אשרי מי שאומנתו בשם. ובכללות עם בנ"י היינו ענין שבט לוי, אשר (ל' הרמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל) ,הובדל לעבוד את די ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים הצדיקים לרבים כו' לפיכך הובדלו מדרכי העולם כו' אלא הם חיל השם".

ועאכו"כ הכהן, אשר (לי הרמב"ם שם) ,נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעֶמוד לפני ד' לשרתו ולעובדו כו' היז נתקדש ק"ק ויהי' ד' חלקו כו' ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו".

בברכת מזל טוב

...ובנוגע להיחסים בבית ושלום הבית, מובן שהענין תלוי בכמה וכמה פרטים שחסרים במכתבו וגם אי אפשר לפרטם במכתב.

ובכלל, על פי הוראת תורתנו, תורת חיים, בכגון זה, צריך לדבר פנים אל פנים דוקא עם רב מורה הוראה בעירו, ומה טוב מעדתו, ויורהו דעת תורה. (ממכתב כ"ב שבט תשמ"ב)

מר ... מסר לי המכתבים והתשורות ופ"ש מהקורות אותה ומשפחתה, ושאף על פי בן מתעודדת וממלאת תפקידה היקר והכי חשוב בנוגע לחנוך ילדי' שיחיו. ומובז שבכדי למלא שליחות זו של הקדוש ברוך הוא כדבעי צריכה להיות חזקה בבטחונה בה', המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, נוסף על ציווי ה' בתורתו, תורת 515חיים (הוראה בחיים) ונשמרתם מאד לנפשותיכם, שמירת הגוף כפשוטו, ובלשוז חכמינו ז'ל אשר גוף האדם הוא ,נכסיו של הקב"ה" לשמור עליו שיהי' בריא ושלם, הז בגשם והן ברוח. וכשהולכים בדרך זו וממלאים שליחותו של הקב"ה הרי על ידי זה מרחיבים ומגדילים הצנורות והכלים לקבלת ברכות ה' בכל המצטרך, כולל גם הצלחה במילוי שליחות האמורה.

ויהי רצון מהשם יתברך שמכאן ולהבא לא תדע מכל צער ועגמת נפש ח"ו, כי אם נחת אמתי, נחת יהודי, מכאו"א מילדי' שיחיו ותגדלם -- בגוסח המסורתי - לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

תקותי שתתיחס באדיבות להבא לקמן בהמשך מכתבי זה, שלכאורה הוא התערבות בשטח פרטי, אבל כיוז שהכל בהשגחה פרטית יש לי הרגש וגם האחריות שלא להעלים מחשבתי בענין זה, והיא:

מובן וגם פשוט הצער והכאב והרבה יותר מזה -- באבדן הבעל ואבי המשפחה (ה' יקום דמו), אבל ביחד עם זה ובפרט שנתברכה מה' בילדים, וכאמור לעיל שעל ידי זה מוטלת עלי' שליחות קדושה וגם נעימה, אף כי לפעמים די כבדה, בנוגע לחינוכם -- הרי כתוצאה מזה מובן שצריכה להשתדל לסדר חיים רגילים, ובלשון העולם -- נורמליים, בכל הפרטים ובשלמות ככל האפשר. כוונתי, פשוט, חיי משפחה על ידי נישואין. ודלא כטעות רבים אשר על ידי זה פוגעים ח"ו ברגשות הנשמה של הנפטר היקר וכו', כי אם אדרבה ולהיפך, שהרי הנשמה נמצאת בעולם האמת ורואה כל ענין לאמתתו. ואם מצד זכרון הנשמה, אפילו כשהזכרון טרי עדיין, נמנעים מלעשות דבר המוכרח וגם טוב בשביל הילדים וגם בשביל עצמה, נגרם על ידי זה צער ועוד יותר מזה לנשמת הנפטר, שאין רצוני להאריך בדבר. ואדרבה בשהנשמה בעולם האמת רואה שמייסדים החיים מתאים לתורתנו, תורת אמת, הנקראת גם תורת חסד, שכל הוראותי' אמת וחסד, הרי גורמים נחת-רוח אמתי לנשמה, ובלשון המסורתי -- גורמים עלית הנשמה ועונג אמתי לה.

למותר להאריך אשר הדבר קשור במאבק נפשי ומאבק שאינו קל וכו', אבל בודאי אשר הקב"ה, בורא האדם ומנהיגו, אינו עוזב אותו גם במצב הדורש התאמצות יתרה וכוחות נפשיים מיוחדים, וקודם שמביאו למצב כזה נותן להאדם כל הכוחות והאפשרויות להתגבר על מצבו. ובהחלטה בזה בתוקף המתאים -- בא הדבר קל יותר ממה ששיערו מראש.

עוד נקודה בדבר, אשר בקשר עם הילדים, הרי ככל שיוקדם הדבר כשגילם רך יותר, יהי' קל יותר להם להתרגל לפנים חדשות בבית ולתפקידו, שבטח ימלא באופן הכי טוב, כשיצליח אותה ה' ותמצא בן זוגה, ולא רק באופן הכי טוב כי אם גם בלבביות וכו

קשה לי להאריך בדבר כיון שאינה מוכרה לי אישית, אבל לגודל חשיבות הענין, אשר גם ההקדם בזה חשוב, איני יכול שלא לכתוב לה על דבר זה, על כל פנים שורות ספורות הנ"ל. : ותקותי שתראה את המציאות כמו שהיא לכל פרטיי המנויים למעלה.

516ולהוסיף עוד נקודה, ואולי היא החשובה ביותר, אשר בתקופתנו זו רבת המהומות והמהפכות וכו', ראיתי, ואולי ראתה גם היא, כמה וכמה מקרים דומים, על כל פנים בחלק הכי חשוב, כבמקרה שלה, וכשהשתדלה האלמנה לסדר חיי' באופן האמור, שהיא הוראת תורתנו, תורת חיים, הרי לאחרי זמן קצר נוכחה לדעת אשר זוהי הדרך הנכונה בשביל הילדים ובשביל עצמה, ועוד יותר מזה, לחיים מלאים ומאושרים.

בברכה לחתימה וגמר חתימה טובה ולבשורות טובות בכל האמור

ג ב

מובן שתודה מיוחדת על שימת לבבה לשלוח לי תשורה יקרה מצילומי בעלה ז"ל, צילום ממדבר סיני ומההר שקוראים לו ,הר סיני", המראה לא רק כשרון מיוחד באמנות הצילום, אלא גם על ידי קביעת הנושא שיש בו ענין לבבי השייך לכאו'א מישראל, ש,כל הנשמות היו במעמד הר סיני" כשניתנה התורה לישראל.

אפשר שכבר עוררו על זה, אבל ארשה לעצמי להעיר גם אני, מכיון שמר ... סיפר לי שיש מספר גדול של צילומים בדומה לזה ששלחה לי, שאפשר כדאי לבא בדברים עם משרד הבטחון, מחלקה החינוכית אשר בו, או כיו"ב, או איזה אירגון אחר מתאים, שיעשו תערוכה מהתמונות האלה.

(ממכתב עשי"ת, היתשל"ח)

ב"ה, ט' אלול תשי"ז ברוקלין, 1. י.

שלום וברכה!

נעם לי להודע ע"ד יגיעתו בהו"ל של הס' דחד מקמאי - הלכות גדולות - עם פירוש מקיף, ואשר זיכהו השייית והצליחו שבקרוב יופיע הספר בדפוס.

ויה"ר אשר מתוך הרחבה ירבה חיילים בתורה, ובתורה בכלל, גדולות (מכלל דאיכא) וקטנות, דבר גדול ודבר קטן, כפירוש רזייל (ב"ב קלד, א) גופי תורה ונשמתא דאורייתא, כלשון וביאור הזהר (ח"ג קנב, א) תורה תמימה.

בכבוד ובברכת כוח"ט,

. . ולחביבותא דמילתא דברי הראשונים אשר מפיהם אנו חיים, מועתק בזה איזה הערות בעלה הנדפס, מתחלת הספר זהי אשר הניח אתי.

517משנ"ה, סק"א. בר ישראל - מתחיל באיש:: בר ישראל כו' לקדושה כו' וכלי המשנה האיש מקדש -- שהרי כן הוא לשון הכתוב: כי יקח איש אשה גו'. ראה ג"כ ל' הרמב"ם ריש הל' אישות.

[ומה ששינה ברפ"ק דקידושין: האשה נקנית -- תירצו בגמרא שם].

ובפרט בכאן שממשיך: מיבעיי ליי לקדושה כו' וברוכי כו' ומימסר כו' -- אשר כ"ז פעולות האיש הן.

ולהעיר מדרזיל הובאה בפירש"י (ש"א כ, ל). יש לברר אם זהו סגנונו דבה"ג ,בר ישראל דבעי" דלכאורה פשיטא הוא.

ולקמן מובא מאו"ז הגירסא ,,מאן דבעי". ואולי נקטו אגב דסיום הענין: ממקור ישראל.

בפנים. ומימסר לה כתובה. זמז מסירת הכתובה -- כמה דיעות בזה: רמב'"ם הלי אישות פ"י. טוש"ע אהייע ססיו וש'נ בנ"כ.

והנה בכל אופן תמוה שלא הוזכר כאן ע'"ד ברכת חתנים אם לאחרי המסירה או לפניה.

ולדידי השמטת המעתיק והדפוס דמוכחה היא.

ובשאילתות (חיי שרה, טז): מאן דבעי למינסב איתתא מיתבעי לי' לקדושי ברישא וברוכי ברכת אירוסין בעשרה וברכת חתנים בעשרה ומימסר לה כתובה. ועל דרך זה צ''יל כאן.

ואתי שפיר גם המשך הענין: דאר"נ כו' מנין לברכת חתנים.

ובהעמק שאלה על השאילתות שם מגי' ומוסיף בבה'"ג כאן תיבת בעשרה, אחרי התיבות ברכת אירוסין, ומפרש כוונתו להביא ראי' מב"ח (דלא איירי בה כלל) דצריך עשרה על ב"א דצריך עשרה - ומלבד דהו"ל לבה"ג לפרש זה - הרי נשארה הפליאה דהשמטת ענין ב''ח.

משנ"ה סק"ב. ורבינו לא גרס בר נתזי. וכן לא גרס זה בשאילתות שם. ופי' בהעמק שאלה דעכצ"ל דתיבות ב" דבש"ס טה"ד הוא, כי רהב'ינ מלך אחרי ר' אשי שנולד כשמת רבא חבירו של ר' נחמן. -- וכבר העיר בסה"ד (מע' רב הונא ב"נ) דמצינו דרהב'נ הקשה לרבא (נדרים יב, א) ואולי זקן גדול הי' כו', ואולי שנים היו.

אבל ברש"י נדרים שם נדפס ר' הונא סתם בהשמטת התיבות בר נתן. ויל"ע בכייז בדקדוקי סופרים.

משנ"ה סק"ג. ע"י חופה וקידושין. ע"פ מרז"ל מילתא אלבישייהו יקירא, מעתיק הנני מש"כ בזה במאמר אדמו"ר הזקן (בעל התניא), בספרו תורה אור (צח, ד) וז"ל: מה שאומרים מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין, והקשו למה שינו הסדר להקדים חופה לקדושין, אלא כי החופה הוא בחינת מקיף והוא ענין שכפה עליהם הר כגיגית שזה בחינת התגלות המקיף כנ"ל, ולכן הוצרך להקדים החופה לקדושין 518שכדי שיבאו לקבלת התורה שהוא בחינת הקדושין הוא ע'י המשכת המקיף תחלה שעל ידי זה באו לבחינת הבטול להקדים נעשה כו', ואז יוכל להיות ההמשכה והגילוי בחינת התורה, עכ"ל.

בס"ד. יחידות לקבוצת חתנים וכלות שיי אור ליום ועש"ק פ' תשא, טו"ב אדר ה'תשמי'ב.

וואָס דעמולט וועש מען גיין אַלע צוזאַמען, ,בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו":, לארצנו הקדושה, ,ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"*.

519(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)