שיחה יג

355שיחה יג

ת בו א

(משיחת יום ג' פ' וירא, ט"ז מ"ח, תשט"ז 356זה עתה קבלתי מכתבו מי"ז אדר שני ולפלא שאיש הישראלי ובפרט מחסידי חב"ד יהי' בענינים דמרה שחורה וביותר -- בהימים שבין פורים לפסח שהם ימי שמחה (עיין רש"י תענית כ"ט ע"א שמזכיר ג"כ פסח). והשי"ת יזכהו ואת זוגתו ש"ב הרבנית -- שיח" -- לעבוד את ה' שבזה נכלל ג"כ העבודה דבכל דרכיך דעהו -- מתוך שמחה, ולגדל את כל

ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעש"ט מתוך הרחבת הדעת. (ממכתב כ' אדּר ך' תשי"ד)

6-2

... ובמש"כ ע"ד עצבות וכו' -- כבר מלתו אמורה בתניא קדישא אשר מקור העצבות בלתי טהור. ומה לו ולענין זה! ואתפלא מנין לאנ"ש זמן פנוי לענינים כאלו? האומנם אין רואים ומרגישים שהזמן דעתה יקר מכל יקר, וכל רגע ענין הוא שצריך לנצלו לתכליתו. וכמה מהם מבזבזים זמנם על ענינים שאפילו בשם ,מה בכך" אין לכנותם!! ואולי גם ע"ז הביאור ההסתר כפול, דאנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. ויה"ר שבקרוב ממש יקוים ואמר

ביום ההוא הנה אלקינו זה גו' זה - זה בכפלים. (ממכחב י"ז אדיש תשי"ז)

6-2

מאשר הנני קבלת מכתבו מג' תרומה, והתחלתו שמבקש בלב נשבר ונדכה כו'.

והנה אף כי זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה גו' אבל הוא כשבא מפני הרהור תשובה וכיו"ב אבל כשמצליח השי"ת וממלא בקשה ואעפ"כ אינם שבעים רצון מבלי טעם מיוחד, הרי לא זוהי הדרך וכיון שבהנוגע לו מילא השי"ת משאלות לבבו ולבב זוגתו שיחיו לטובה ובטח ימלא ג"כ ימי הריונה כשורה ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה ובקל, איני יודע ומבין ההקדמה שבמכתבו שהוא נשבר ונדכה, וביחד עם זה אינו מזכיר אודות ההעדפה בעניני תורה ומצות, ולדידי הנה איפכא מסתברא שצריך ה" מכתבו להתתיל שמודה הוא להשי"ת על מה שנפקדה זוגתו תחי' וזה נותן לו ג"כ הבטחון שגם להבא יטיב הבורא שהוא עצם הטוב בהנוגע לו לזוגתו ולבנם שיחיו ואח"כ צריך ה" לסיים שהוא מצדו הוסיף בהצנורות והכלים המשמשים לקבל ברכות השי"ת בעתיד ובתוספת אשר הצנורות והכלים הם הענינים דתורה ומצות.

וימים אלו שנכנסים לחדש אדר שאז מרבין בשמחה הנה יוסיף השי"ת שמחה לו ולזוגתו שיחיו בכל הנ"ל ומתוך תוספת נחת מבנם... (ממכחב ד' אדיר תשי"ד)

6-2 357מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ח תשרי עם המצורף אליו. ומובנת הפליאה והתמי' שהוא מדוכא וכו', בה בשעה אשר השגחה העליונה זיכתו והצליחתו לעבוד בעבודת הקדש, עניני צעירי אגו"ח ובנקודה הפנימית הפצת המעינות חוצה. והרי ידוע פסק תורתנו כל המקבל עליו וכו'. ויהי רצון שבקרוב ממש יבשר טוב בטוב הנראה והנגלה, בכל הענינים אודותם כותב,

והרי נמצאים אנו למחרתו של חדש השביעי, שכשמו -- כל ימי החדש בכלל זה, ודרשו רז"ל שמושבקע הוא בכל טוב, והוא חדש הכללי - שנמשכים עניניו על כל השנה, ובלבד שתהיינה התומ"צ, הצנור והכלים

להמשכת וקבלת ברכות והשפעות השי"ת, וק"ל. (ממכתב א' מ"ח תש"כ)

6-2

במענה על מכתבו מיו"ד תמוז שנתקבל באחור זמן בו כותב ע"ד מצב רוחו בכלל ובעיקר בזמן האחרון ומסיים אשר נדמה לו שעתה אצלו איזה ירידה ברוחניות.

הנה בכלל צ"ל שדמיונות כאלו ובפרט כשגורמים לעצבות כמו שכותב במכתבו הנה באים הם מהיצר הרע ומהלעומת זה וכמבואר בתניא ע"ד העצבות ואודות ההכרח להרתיקה. ובפרט כשזיכהו השי"ת והעמידו בקרן אורה הוא נר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי פנימיות התורה הרי צריך להיות בשמחה גדולה ביותר על אושר זה ומה שמרגיש חסרונותיו בענינים שונים הנה כנ"ל א) אפשר הדבר שאין זה אלא דמיון. ב) אם גם יש יסוד להשקפתו זו הרי למה הדבר דומה לאיש שלא הי' בריא ולא ידע עדיז ובמילא לא נזהר מדברים המזיקים וגם לא עשה בענינים שיביאו לו רפואה כיון שדימה בנפשו שבריא הוא לגמרי ומסבב הסיבות ועילת העילות הביאו סו"ס שידע מחסרונו ובמילא יש התקוה שיתחיל להתעסק בדברים המרפאים ויתרחק ביותר מדברים המזיקים אשר פשיטא דמה שנתגלה לו מצבו הנה לא לבד שאין צריך להיות עצב מזה אלא אדרבה זהו הקדמה והכנה למצב בריאות הנכונה. ובטח כמו ברובא דכולא עלמא, הנה משני אופנים הנ"ל ישנם בו היינו שקצת יסוד יש לרעיונו ע"ד החסרון ובקצתו מוגזם הוא ע"י הלעומת זה, או מה שקרוב יותר שמראה לו החסרון לא במקום שישנו אלא במקום אחר (וכוונתו בזה בשתים בשישתדל במקום שאינו נצרך הרי תזיק ההשתדלות יתירה במקום זה ויחסר התקנה בענין הנצרך ומוכרח וכמבואר הדבר בכמה מקומות בחסידות וגם בספרי מוסר) ובכללות הדבר הנה ידוע מ"ש עבדו את ה' בשמחה אשר אז העבודה נעשית יותר ובמרץ יותר ובהצלחה יותר. ואף שיודע מעמדו ומצבו בכ"ז מעמד ומצב הנה"ב שלו אינו צריך לבלבל את שמחת נפשו האלקית וכמבואר בתניא.

358ולקראת יום הולדת שכותב אודותו במכתבו הנה יהי רצון מהשי"ת שיהי' ירא שמים למדן וחסיד כדבעי וגדולה זכות התעסקותו בשדה החנוך הכשר לקרב את לבן של ישראל לאבינו שבשמים שאבינו שבשמים ישלם לו בתוספת שהיא מרובה על העיקר בהמצטרך לו בגשמיות וברוחניות.

ומובן וגם פשוט, שככל שיתגדל הבטחון בהשי"ת בורא העולם ומנהיגו המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, תתוסף גם המשכת ברכות השי"ת למטה, ותתגדל מדת הברכה וההצלחה. וכבר ידועה הוראת תורתנו תורת חיים, אשר על האדם להיות בשמחה ובטוב לבב, שהרי כל ימיו וכל שעות ורגעים שבימים אלו מוקדשים הם לעבודת הבורא, וכמ"ש עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב, ובמכל שכן שצריך להיות כן -- בהנוגע לאשה עקרת הבית, וכנראה במוחש שמצב הרוח בבית תלוי במצב רוח האשה. ואין הברכה שורה אלא מתוך שמחה. וכיון שנצטוינו על זה -- בודאי שאפשר הדבר. ובפרט כשתתבונן, אפילו לשעה קלה, תראה חסדי השי"ת עמה ועם בעלה שי' בעבר, ובודאי יומשכו גם בעתיד. וכנ"ל -- הכלי להמשיך הברכה ולקבלה, תוקף הבטחון ושמחה פנימית ואמיתית. ויהי רצון אשר בשנה זו

ימלא השי"ת משאלות לבבם לטובה בזחו"ק. (ממכתב ב' ניפן תשידח) 359\ . . מתאר מצב עסקיו שהנהו בעיח גדול וכו' . . והעולה על כולנה מהנראה בכתבו, שנפל ברוחו ובמילא נחלשה אצלו גם מדת הבטחון שלו, וכותב הנני בזה העולה על כולנה, כי עפ"י המובא בספרים ובספרי חסידות בפרט הרי בזה תלוי הכל, מדת הבטחון הנה היא כלי המדה להתקשרות ודביקות האדם עם הבורא ב"ה ואם הדביקות היא במילואה אז בודאי אי אפשר שיהי' כל חסרון כיון שלמעלה אין ענין זה כלל.

וכיון ששואל עצתי -- אחרי ההקדמה שכבקשתו כשהייתי על הציון של כיק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הזכרתיו להמצטרך לו -- הרי לפ"ד צריך הוא להתעסק עם עצמו, האַרעווען אויף זיך, לחזק בטחונו בהשי"ת במדה היותר גדולה, ואמיתת מדת הבטחון היא שאף שאין רואים כל דרך בטבע הרי נעלה אצלו מכל ספק שבודאי יהי' הכל טוב, ובטוב הנראה והנגלה לעיני בשר ממש היינו בפרנסה בהרחבה ובריאות וכו' ולגבי למעלה הרי הענינים שבטבע אינם מונעים כלל, וכיוז שהאדם למטה מגביה א"ע ומעמיד א"ע עכ"פ משהו למעלה מן הארץ היינו שפועל בעצמו שעי"ז שהוא יהודי מאמין בטוח בתכלית שאין בע"ב עליו חוץ מהשי"ת, הרי ביכולתו 360להמשיך גם למטה שגם למטה לא יכלו כל עניני הטבע לנגוע בו שלא לטובה ח'"ו, ותקותי חזקה בהשי"ת שאם רק יתחזק בבטחונו בתכלית, הרי יראה תיכף שינוי בההנהגה עמדו בעניני מסחר הגשמי, ויתחיל מצבו לילך הלוך וטוב, און פוז גוט צו נאַך בעסער.

ונוסף ע"ז הי' צריך להתחיל תומ"י בנתינת צדקה כפי רגילותו ולהוסיף עכ"פ במקצת על רגילותו עד עתה ואחכה ממנו לבשורה טובה בכל הנ"ל.