שיחה ז

248שיחה ז

ר א ה

*) נדפס בקונטרס מאמרים ע' קמז ואילך. המו"ל.

249(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

250(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

251(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

252במענה על מכתבו, אודות ספר התכונה להר"ח ויטאל, נמצא בהספריי, ויוכל להתדבר עם הרב ... שי' לעיין בו כבקשתו.

וזאת למודעי, אשר לע"ע לא מצאתיו מוזכר בספרי חסידות. וכן כיון שבטופס שלי חסר השער הרי אינני יודקע ג"כ מי הו"ל והפרטים בזה.

ב) ומה שהעיר בספק אם תפיסת יד קטן עושה בע"ז, ומגביל סוג הראיות בזה, שיהי' דוקא באותו ענין לא מענין אחר (ופלא על הגבלה זו שאינה מצוי' בשקו"ט דד"ת).

הנה אין הזמן גרמא לחפש בספרים, ובכ"ז יש להביא כמה נמוקים שאין חילוק בתפיסת יד אדם בין יד קטן לגדול. והם א) ע"פ דרישתו -- הנ"ל בעניני ע"ז -- הנה בכ"מ (ע"ז מו, א ועוד) הובאו יחד שני הענינים דמחובר ובע"ח, שאינם נאסרים כ"א ע"י תי"א, ומובאת הדוגמא שחיטה בבהמה ותפיסת יד אדם במחובר, וכמו שבשחיטה פשוט הדבר דגם שחיטת קטן מכשרת הבהמה לאיסור ע"ז. ואפילו של מיעוט סימנים, כיון שזהו חלק משחיטתו המכשרת לאכילה. ה"ה למחובר. ב) כנ"ל - הענין דמחובר הוא שהוא כבריתו, שלכן יש מ"ד דאבני הר -- שנדלדלו אפילו בכחות הטבע ג"כ נאסרים, כיוז שנשתנו מתחלת בריאתם, ולית לן לאפושי פלוגתא ולומר דבר פלוגתי' אינו מחשיב אפי' מעשה קטן. ג) פשטות וישרות הסוגיא מוכיחא, דתפיסת יד אדם הוא ענין של מעשה, ולא של כוונה, והרי קטן יש לו יד ומעשה אלימתא אפי' יותר מכח כחו של גדול (חולין ט"ז ע"א וראה צפנת פענה להגאון מרגצוב הלכות שחיטה פרק ב הלכה יא).

בברכת התג

גב לחדודי בעלמא רציתי להביא ראי' דתפיסת יד אדם -- קטן מועלת, כיון ד,אדם" כולל קטן. וכמובא כמה ראיות בזה בבית האוצר למהר"י ענגיל א' כלל יא. שוב ראיתי דהדבר שנוי במחלוקת וכמובא בספרים שהובאו בשדי

חמד כללים א' ס"ק ע"ב. ודבריהם תמוהים... (ממכתב יזג תשרי תשט")

6-2 253(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

254(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

255(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

256(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

257במענה למכתבו מכ"ג ניסן, נעם לי לקרות בו אשר זה זמן שמתחזק עצמו ברחמי השי"ת, ואף שאינו מזכיר עד"ז, תקותי שעיין בספר תניא קדישא, שאין להתרשם ממה שבינתים היו עליות וירידות וכמ"ש ולאום מלאום יאמץ, יעוין שם כמסומן במפתח הנדפס בסופו.

ומה שמביא הפתגם בהנוגע לנסיונות, שנותנים לאדם כפי כחו, הרי זהו תוכן פתגם רז"ל לפום גמלא שיחנא, וביותר ביאור במד"ר עה"פ ה' צדיק (דוקא) יבחן (ב"ר פל"ב, ג) ובילקוט תהלים במקומו.

במה שמזכיר שכשלומד נזכר בגמרא ביבמות, בעשיית נחת רוח הנה ענין הנ"ל* הוא בהנוגע לקבלת שכר ע"י שעושים נח"ר, אבל גדולה מזו שמענו, והוא מיוסד על המאמרי* אך בצלם יתהלך איש, (תהלים לט ז) שהאומר שמועה יראה כאילו בעל השמועה עומד לנגדו, ויעיין ג"כ לקוטי דבורים*** לכ"ק מו"ח אדמו"ר, דברים נפלאים בזה.

בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג'מ זי"ע להמצטרך לו בכלל ולתלמוד תורה ביראת שמים (שזהו מהעיקרים בחיי בן ישיבה), תורת הנגלה ותורת החסידות, ביחוד. (ממכחב א' אייר תשייח) ₪ בי כנראה כוונתו ליבמות (צו, ב ושם).

6 %-2 258... להערת כת"ר בתוד"ה למעוטי (חולין קמ, א) דנסתפקו בבהמת עה"נ שעבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר -- דקשה דע"כ בבהמת צדיקים קאי (דדרשעים -- בלאה"כ פסולה מפני זר"ת -- סנה' קיב, ב. אבל ייל דס"ל לתוס' כהראב"ד הל' ע"ז פ"ד הי*ג דלא חל איסור) וכיוז שהקריבה -- היינו שהיא בירושלים הרי ממון צדיקים שמחוצה לה פלט.

וייל (ובזה מתורץ ג"כ היתור ל', לכאורה, בתוס') שכתב ודייק ,שעברי והקדישה, היינו שההקדש הי' בעבירה, לאחר גמ"ד כשהיא בתוכה, והקריבה אח"כ בירושלים -- שכיון שבנ"א שיצאו מעה"נ אין זה מצילם ונאמר עליהם הכה תכה (ספרי ראה יג, טז) עאכו"כ בהמה. עוי"ל דכיון שבעת שהקדיש עבר -- לשריפה קיימא אז -- אין הקדש חל על בהמה שרופה. ועפ"ז צ"ע אם יש בזה איסור הקרבת חולין בעזרה, או שגם חולין אינה. ואולי יש לקשר בהבירור מהו האיסור: להקריב חולין כמשמעות ,שלך* (קדושין נז, ב)

בעזרה, או -- מה שאינו הקדש. ואכ"מ. (ממכתב כסלו, ה'תשכ"ג)

במענה על מכתבו (מפני סיבה נתעכב מכתבי ואתו הסליחה), מעתיק הוא הגהות כ"ק אדנ"ע על התניא ספ"ו ורפ"ז, מוסיף מביאורי מהר"י קיידאנער בזה ושקו"ט אם לדבר אחד נתכוונו.

והנה ביאורי מהרי"ק מחפשו הנני זה שנים רבות (נחוץ הוא כאן לכמה ענינים) אבל לע"ע לא מצאתיו. ובמילא קשה לי לעמוד על דעת מהרי"ק, ובפרט כי גם הוא כותב במכתבו אשר ,אינו זוכר בפרוטרוט" דברי מהרי"ק.

וכנראה ממכתבו מתקשה בפי' הגהות אדנ"ע, גם למה מסיים אדנ"ע בצ"ע, גם למה אין אדנ"ע מתרץ עפ"מ שכותב בשם מהרי"ק.

והנה קוטב הפירוש שמביא בשם מהרי"ק הוא: שני ענינים ישנם: גו - היינו כמות הד' יסודות שבנברא זה, ובכל הדצח"מ זהו דומם ומק"נ, קיום הגוף -- כח המרכיב את הד"י שבנברא זה, וזהו בכל נברא לפי ענינו אם דומם צומח חי או מדבר, ומק"נ או מגק"ט.

וקושיא היותר גדולה לפי' זה היא: מפני מה ל"נ בתניא ענין היותר גדול -- שכל הגופות שבכל הדצח"מ הם מק"נ, ואף את"ל שאין בזה נפ"מ לעבודת האדם ולכן לא השמיענו זאת, הנה גם הידיעה ע"ד שרש נפשות דצ"ח אינו נוגע כ"כ לעבודה, -- גם: כמו שברפ"ז קאמר לבסוף ,וקיום :.. כל הדומם" וכולל בזה, לפי' הנ"ל, גם ישראל ובע"ח, הנה גם בספ"ו הול"ל ,וקיום גופם" רק .פ"א לבסוף, ולהשמיטם קודם תיבות ,ונפשות כל בע"ח'".

גם ברפ"ז הול"ל ,כל הדומם" אחרי ,כל הצומח", דגם גוף הצומח נכלל בדומם זה, ועוד כמה דיוקים ישנם, ואכ"מ.

ומה שנלפע"ד בכוונת אדנ"ע בהגהתו הוא: שמתרץ כי בתניא מדבר רק 259הנה מבואר מהנ"ל דאור הסוכ"ע פועל ע"י שנמשך ומאיר בהממכ"ע, ולכן בבע"ח הטהורים שעובר רק ע"י ק"נ, שבכחה עכ"פ לעלות ולהכלל בקדושה, אין היא מסתרת על אור הסוכ"ע, ועיקר קיום הגוף הוא מהסוכ"ע, -- ועדמ"ש בתניא פ"ו ,בין בפועל כו' בין בכח" אלא ששם מדבר בממכ"ע, ועייג'כ בפ"מ לענין הסתר דק"נ על אור הממכ"ע.

משא"כ בבע"ח הטמאים שצריך לעבור גם ע"י הגקה"ט, והם אין להם עלי' לעולם, ה"ז מסתיר לגמרי, שאין ניכר במקבל כלל אור הסוכ"ע, ובמילא, קיומו של המקבל הוא מגקה"ט, ועייג'כ בספר הקיצורים לתניא עי קמ"ג מה שנעתק מד"ה פדה בשלום העת"ר.

ולהעיר ג"כ מדרושי מילה, (סהמ"צ להצ"צ מצות מילה, ועוד) ששם נת' ג'יכ חילוק דהבדלה דק"נ וגקה"ט, ומממכ"ע יובן לסוכ"ע.

עוד יש להסביר החילוק הנ"ל, ע"פ המשלים שהובאו בזה בדא"ח (ראה שערי אורה שם פפ"ב פ"ג) מרצון לבנות פלטרין או מרצון להרויח ממו] - דבכל פרטי הפלטרין או פרטי דרכי הרוחת הממון אין סתירה עכ"פ, להכרת רצון הנ"ל. מלבד במקום האשפה והצואה (שזהו היפוך ענין דירה) או כשמפסיד ממון, (אף שהוא כדי להרויח ביותר אח"כ). וק"ל.

ומה שמסיים כ"ק אדנ"ע ,וצ"ע" -- י"ל כמה טעמים: צ"ע בהנ"ל, דא"כ למה כשאוכל בסתם אין זה קדושה, מפני מה היש מגשם - דדוחק גדול לומר אשר שתי אלה הם לא מהגוף אלא דוקא מפני החיות, דהיינו נפש הדוממת או הצומחת שבו, ואיפכא מסתברא, גם בתו"א שם מבואר דהסוכ"ע רק נותן כח ועוז ועפהנ"ל ה"ה מקיים הגוף, ועוד.

מה שהביא קושית מהרי"ק איך יהיי לע"ל או"ה ובע"ח שהם טמאים עתה והלא רוח הטומאה יעבור מן הארץ, (ואיני מבין איך יתורץ במה שמחלק בין גוף וקיום הגוף, ואם שאז ישתנה מקור כח המרכיב, אף שההרכבה לא תשתנה, הרי גם בל"ז יכול לומר שאז ישתנה מקור כח המהווה את הגוף, אף שהגוף לא ישתנה), ואיני מבין מפ"מ אינו מקשה מגר בזמה"ז, או מדבר איסור שאכלו לפקו"נ שנעשו היתר גמור או מזדונות נעשו כזכיות, וכיו"ב.

והדבר פשוט: אין גקה"ט עצמן מקיימין או מחיין, וח"ו לומר כן, אלא שזהו הניצוצי קדושה שבהן; ובכ"ז זהו נקרא ע"ש גקה"ט, כי הניצוצים נחשכו כ"כ עד שנעשו ע"ד חתיכה עצמה נעשית נבילה, וכמ"ש בד"ה פדה העת"ר ונ"ח עת"ר הנ"ל. ולע"ל וכן גם עתה בבירורין מגקה"ט הנ"ל ישברו 260ויעבירו הקליפות ויחייו הניצוצות עצמן, -- ועייג'כ פסחים סח, א, מצות מילה שם סוף ח"א.

וזאת למודעי: ממרז"ל (נסמן בהערתי בהמשך מים רבים תרל"ו ע' פ"ז*) למה נקרא שמו חזיר כו' להחזירו לנו, מוכח דגמל שפן וארנבת ישארו באיסורן, -- ול"ק מהנ"ל כי מבואר (באגה"ק סכ"ו ובכ"מ, ועייג*"כ פסחים סח, א) דשני זמנים לע"ל כשיהי' עדיין אסור וטמא וכו', ואז רק חזיר יטהר, ואח"כ כשרוח הטומאה יעביר מן הארץ תבטל כל המרכבה טמאה דגמל כו',

דרך אגב: מש"כ באגה"ק דאיסור יולדות ישאר -- בזמן א' הנ"ל - הוא בדיוק, כי איתא במדרש תהלים קמ"ו דגם נדה תטהר, (ועיייש דמוכת דמדרשות חלוקות יש בזה, וראה אור התורה בראשית ע' נ"א, א), ואכ"מ.

(ממכתב כ"ד תמוז תש"ט)

6-2

... במ"ש ע"ד מר... בנדוז הפרוטות לצדקה, שלפעמים שוכח או שאינו נמצא בביתו, כמדומה שכבר כתבתי לו זה בפירוש, שצ"ל זה באופן דבלי נדר. ובאם לא עשה זו הרי יתיר הענין בפני שלשה, ומכאן ולהבא יעשה בלי נדר, כן מובן שענין הצדקה, אין הדיוק לתת הפרוטות תיכף בקופה של צדקה או לתתם תומ"י לעני, כי באם אין שני הענינים מהמוכן, יש להניח הכסף במעטפה מיוחדה וכיו"ב. והרי כל זה אפשרי גם בלכתך בדרך וכו'. כן בטח יסדר עמו הענין השני שמזכיר במכתבו, שהוא כמובן חשוב יותר.

ויהי רצון אשר לא רק יתקרב הנ"ל, אלא יוכלל בתוככי אנ"ש בכל עניניו. באופן דמוסיף והולך ועד שיה" טופח ע"מ להטפיח גם בסביבתו מעבר.

בודאי מכינים בעוד מועד תכנית מפורטת לניצול ימי חודש הגאולה והניסים הוא חודש כסלו, ובפרט ימי סגולה דיו"ד וי"ט כסלו וחנוכה -- להחזקת היהדות בכלל ולהפצת המעינות עד שיגיעו גם חוצה ביחוד, ויהי

רצון שיהי' בהצלחה גדולה. (ממכחתב כזג מ"ח תשי"ט)