שיחה יג
295שיחה יג
מטות:-מסעי 296(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
297(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
298(משיחות ש"פ מטו"מ, מבה"ח מנ"א, ה'תשל"ה)
6-2
...ולחביבותא דמילתא ובפרט שהתחלת הס' ה"ה בפרשת שבוע זה - עברתי עכ"פ בין דפיו, אף שאין הזמ"ג לעיון המתאים.
ומתאים למחז"ל: אטו לא ידענא דשפיר כו', משא"כ ע"י ד,הוה מקשה בו' ממילא רווחא שמעתא" (ב"מ פד, סע"א).
אציין הערות אחדות עכ"פ: בהתחלת הספר (על הרמב"ם) -- א, א. שלא ליקח .. גלות.
מכבר שערתי שגם מנין המצות שלפני גוף ההלכות שברמב"ם -- הוא להומב"ם עצמו -
ושמחתי לראות בסוף הרמב"ם דדפוס שולזינגר תש"ז -- תצלום כת"י הרמב"ם דריש הל' שאלה ופקדון -- בגוף כתי"ק: שתי מצות עשה א) דין כו'.
מש"כ בסיום מל"ת ב' ,אלא יומת" ולא כתב במל"ת ד' ,אלא יגלה" (בספרו ב, א) -- הוא ככתוב בפרשתנו.
והטעם י"ל בפשטות, דקמ"ל דלא יקחו כופר אפילו לאחרי שקיימו מ"ע דלהגלות הרוצח בשגגה -- לשוב לשבת בעירו. ולפרש"י עה"ת - זהו המל"ת. ולרמב"ם רפ"ה שכ' ,כדי לישב בעירו" והשמיט סיפא דקרא לשוב לשבת גו' (שזהו יסוד פרש"י) -- משמע דמפרש המל"ת דכולל ב' האופנים בשווה.
299אם כופר (בשור נגח שהרג וכו' ומיני' ידעינן בכל כופר דשם חד הוא) הוא ג"כ מעיקרי החיוב או שבא במקום מיתה, ונפק"מ כשהשור פטור ממיתה (ראה ב"ק מג, א ושם. צפע"נ הל' תרומות -- הועתק בס' צפע"נ כללי התוהמ"צ להרב כשר).
לכאורה: מיתה ביד"ש מתחייב תיכף וכופר הרי יושת עליו לאחר זמן, נאמר בל' אם כופר יושת (אף שאם זה אינו תלוי), מיתת שור ומיתת בעלים הוקשו זל"ז וי"ל דאין לך בכופר אלא חידושו המפורש בקרא*, עצם תוכן תיבת כופר -- מכ"ז משמע דכופר בא במקום.
ולחידודי עכ"פ י"ל דתלי בפלוגתא: א) דמי מזיק (א"כ י"ל דהוי במקום מיתתו ביד"ש) או דמי ניזק. ב) היש כופר שלא בכוונה או לא (ב"ק שם). וידועץ פסק הרמב"ם: דמי ניזק ויש כופר שלא בכוונה (הל' נזקי ממון רפי"א.
שם פ"י הי"ג). (ממכתב כ"ן תמוז תשל"ג)
הערות
עמוד 295
- 1. ט'ז תמוז (נדפס לעיל ע' 258 ואילך).
- 2. לא, כב-כג. ובפרש"י (פסוק כב): יש להזהיר לכם על הלכות גיעול.
- 3. ראה פרש"י ורמב"ן עה"ת שם. וראה פרש"י פסחים (מד, ב ד"ה גיעולי). ע*ז (סז, ב דיה יליף. עַה, סע*ב ד"ה גיעולי). רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ה. ויש שמנו הגעלת כלים (במנין המצות) כמצוה בפ"ע מכתוב זה (סמ"ק מצוה קצח)).
- 4. תוס' יומא (עח, א): במי נדה .. מים שהנדה טובלת בהן (ע*ז עה, ב). -- אבל ראה תוד"ה לא (חגיגה יא, א). רמב"ם הל' אס"ב פ"ד ה"ג (ולשיטתי' דטבילת כלים דרבנן (הל' מא"ס פי"ז, ה"ה) וא"כ מי נדה פי' מי חטאת, כברמב"ן בפרשתנו). והאריך בס' טהרת מים (להרר"נ טלושקין - בפתיחה).
עמוד 296
- 4. לא, כג.
- 6. שם, טו-טז.
- 6. ראה מלאכי כ, יא-יב. סנהדרין פב, א. רמב"ם הל' איסו"ב פי"ב ה"ו. טושו"ע אה"ע סט"ז ס"ב.
- 7. כה, א ואילך.
- 68. ונצטוו ע"ז כל ישראל וכמשינ ,החלצו מאתכם".
- 6. ראה רמב"ם שם (ה'"ז. הובא בטור ורמ"א שם): יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו. וראה שם ה"ח ובטור שם. וראה בצפעינ -- להרגצובי -- עה"ת (פ' פינחס ע' רסב): דמאביד נפשות מישראל על ידי דאזיל זרעם בתרה (היפך ,בגין עדי עד" דבנ"י). וראה בארוכה לקו"ש ח"ח ע' 15 ואילך.
- 0. להעיר מסה"מ תש"ג (ע' 162): אתם נקראו בתואר אדם לפי שנולדו בטהרה.
- 8. וו) סנהדרין שם. ע"ז לו, ב. רמבים שם ה"ד. טושו"ע שם ס'א.
עמוד 297
- 1. + . .
- 2. להעיר מפירש'י ע"ז שם ד"ה נשג"א: הואיל ובא עלי' בנדתה אתי למיבעל נמי נדת ישראלית כו'.
- 3. ראה לקו"ת (פח, ג. צא, ב ואילך) ואוה"ת (ע' א'שנט) דהנסיעה במדבר הו"ע בירור ,מדבר העמים".
- 4. ראה לקו"ת (פט, ב. צ, ד) דבחי' ,ירדן יריחו" (סיום כל המסעות) היא בחי' ,מורח ודאין* - וה"ז יהי' בביאת המשיח שזוהי דרגתו ובזה בוחנים שהוא משיח ודאי (סנה' צג, ב. וראה 1"כ הרמב"ם מלכים פי"א ג).
- 5. וראה תורת הבעש"ט (הובא בדגל מחנה אפרים ר"פ מסעי) דישנן המ"ב מסעות בכל אדם במשך ימי חייו. ובאוה"ת (ס"ע א'שנב) ש,יש בחי' מ"ב. מסעות בכל יום".
- 5. שלכן לאחרי מלחמת מדין -- תאסף (משה) אל עמך (מטות לא, ב. ראה במדב"ר ריש פרשתנו (מטות). פרש"י לא, ג), כי כל המצות והדברים עד הכניסה לא"י נעשה הכל ע"י משה (ראה רמב"ן פרשתנו לא, ב. רד"ה החלצו תרנ"ט), וזו היתה המצוה שמסיימת מלחמת מדין (שהכלים ג"כ נעשו כלים דבנ"י).
- 6. להעיר ממרז"ל (יבמות סב, סע"א) דמשיח בא כשיכלו כל נשמות ב(אוצר)גוף.
עמוד 298
- 7. ולאחר זה ירחיב ה' אלקיך את גבולך גם ארץ הקני הקניזי והקדמוני (שופטים יט, ח. ספוי הובא בפרש"י שם) ולאחר זה -- מפאת קדים עד פאת ים (ספרי לראה יב, כ) ומקרא מלא דיבר הכתוב (משפטים כג, לא): ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר (ראה מכילתא לבא יב, כה) ומסיים בלקח טוב: שנאמר (תהלים עב, ח) וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ.
עמוד 299
- 1. *) וי"ל להיפך: כיון דהוקשו המיתות זל"ז -- אאפ"ל דמשונה מיתת בעלים דשייך בה כופר, ועכציל דהכופר הוא ענין בפ"ע.
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן העכו"ם ואח"כ יותרו לאכילה ושתיה אינן לענין טומאה וטהרה אלא מדברי סופרים ורמז לה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר ומפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי גיעולי עכו"ם לא מידי טומאה שאין לך טומאה עולה על ידי האש וכל הטמאים בטבילה עולין מטומאתן וטומאת מת בהזאה וטבילה ואין שם אש כלל אלא לענין גיעולי עכו"ם וכיון שכתוב וטהר אמרו חכמים הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי עכו"ם.
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה ד׳:ג׳ - הטקסט מספריא
במה דברים אמורים שהטומאה תלויה בימים בשטבלה במי מקוה אחר הימים הספורים אבל נדה וזבה ויולדת שלא טבלו במי מקוה הבא על אחת מהן אפילו אחר כמה שנים חייב כרת שבימים וטבילה תלה הכתוב שנאמר ורחצו במים זה בנין אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול.
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו ב"ד הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה קדש י"י אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת י"י לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו מגיש מנחה לי"י צבאות הנה למדת שהבועל כותית כאילו נתחתן לעכו"ם שנאמר ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קדש ה'.
שולחן ערוך, אבן העזר ט״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
הַבָּא עַל הַכּוּתִית, אִם לֹא פָּגְעוּ בּוֹ קַנָּאִים וְלֹא הִלְקוּהוּ בֵּית דִּין, הֲרֵי עָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי קַּבָּלָה שֶׁהוּא בְּכָרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה", וְלֹא יִהְיֶה לוֹ "עֵר וְעֹנֶה" (מַלְאָכִי ב, יב) אִם יִשְׂרָאֵל הוּא לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר בַּחֲכָמִים וְלֹא עוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים. הַגָּה: וְעָוֹן זֶה יֵשׁ בּוֹ הֶפְסֵד שֶׁאֵין בְּכָל הָעֲרָיוֹת, שֶׁבְּנוֹ הַבָּא מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה אֵינוֹ בְּנוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם). הַבָּא עַל הַכּוּתִית בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁדִּינוֹ שֶׁקַּנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן תכ"ה, הוּא בִּכְלַל עֲרָיוֹת, וְדִינוֹ לֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר כְּמוֹ בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת, (ב"י בְּשֵׁם א"ח בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן) וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קנ"ז:
רש"י על דברים י״ט:ח׳ - הטקסט מספריא
ואם ירחיב … כאשר נשבע. לָתֵת לְךָ אֶרֶץ קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי:
ואם ירחיב … כאשר נשבע AND IF [THE LORD THY GOD] ENLARGE [THY TERRITORY], AS HE HATH SWORN [UNTO THY FATHERS] to give thee the land of the Kenite, the Kenizzite and the Kadmonite (Sifrei Devarim 184:3).
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כח ‹ י'תתמז לקו"ש חי"ג ע' 298

