שיחה כה
457שיחה כה
ב"ה, מוצאי שבתדקודש ח"י אלול, ה'תש"ל ברוקלין; 1. י. אל בני ובנות ישראל אשר בכל מקום ומקום ה' עליהם יחיו שלום וברכה !
458(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
459לקוט' הוספות/ מכתבים כלליים לריה = שיחות 2159 460(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
461עס זאָל מקויים ווערן בפועל ממש ה' אורי וישעי גו" הי מעח חיר און מיזאֶל דורכפירן אַלע ענינים מתוך הרחבה בשמחה ובטוב לבב,
בכבוד ובברכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד
הערות
עמוד 457
- 1. דער ערשטער ענין: ר' סעדי" גאון הובא באבודרהם -- ומש"כ הרמבים בהלי תשובה (פי"ג ה"ד) תק"ש כו' המז יש בו כלומר עורו ישנים כו' -- הביא כענין שני. ופשוט שיש לחלק בין ,ענין" ל,רמז". והרי ברמב"ם הובא זה בהל' תשובה ולא בהל' שופר. וראה בהל' שופר פ"א ה"ב. ובכל אופן -- הרמב'"ם חולק על הרס"ג, שהרי כתב בהל תשובה (שם) דתק"ש גזה"כ הוא. ואכיימ,
- 2. כל פעול : בעולם העשי' (סי' האריז"ל).
- 3. אלקי ישראל : ואח"כ וע'יי שישראל ממליכים אותו עליהם (ר"ה טז, סע"א) מלך ומלכותו בכל משלה (עיין תו"א ו, ב)'
- 4. זוי באקאנט : ראה ליקוטי מהרייל במקומו. טואו"ח ר"ס תקפ"א. ל"ת להאריז"ל רייפ תצא עה"פ ובכתה גו' ירח ימים. לקו"ת ד"ה אני לדודי (וכן בסידור וכו' דייה זה). ובפנים יפות (לבעל ההפלאה) פ' אחרי ד"ה ביר איש עתי דהם ימי כפרה על כל השנה ונרמז במשנה (כתובות נז, א) נותנין לבתולה (אלול שמזלו בתולה) ייב חודש.
עמוד 458
- 1. חשבון הנפש : וזה נוגע לא רק להאדם, כ"א לכל הבריאה כולה, כי ,אדם אינו פרט א' כמו שאר הנבראים אלא הוא כולל כל הנבראים בו'" לכן אזדעזעו כל עילאין ותתאין כד בעא קוב"ה למבוי אדם כו" (ליקוטי לוי יצחק -- לאאמו"ר -- על זחיא לד, ב עיייש),
- 2. אלע . . מעגלעכקייטן : וע"פ מחזיל כדבעי לי' למיעבד לא עכד (כתובות סו, א) 1 לא יגעתי ומצאתי אל תאמן (מגילה \, ב). וראה קונטרס ומעין מאמר טז, פיב.
- 3. גייך מחיל אל חיל : ראה ברכות כסופה. תו"א סייפ וישב. ובאוהיית להצ'"צ בראשית (כד, ב) : וזהו (עירובין גד, א) האי עלמא זאזלינן מיני' כו' ע"י עוהייז דוקא.
- 4. מערערע געלעגנהייטן : בנוגע ימי הסליחות -- הרי כמה מנהגים בזה (ראה בטור סתקפ"א. ובאבודרהם : נהגו כל ישראל להקדים מטו' יום באלול כו' ויש מקומות כו' מר*ח אלול). ולנוהגין לאומרם כל חודש אלול או בעשייית היז הענין דאלול ועשייית. ולהאומרים מר"ח אלול עד לאחרי עשייית (ס' הכוונות דרושי רייה -- וי"ל דזהו היסוד למשייכ בלקויית עקב (יד, א) בפשטות דמר"ח אלול ואילך אומרים סליחות, אף שאין מנהגינו כן) היז צד השווה דכל זמנים אלה. וראה קובץ מכתבים - תהלים ע' 204 (תהלים אהל יוסף יצחק הקצרי).
- 5. וי בשואוסט: האה ס' השיחות ה'תשיג ע' 177 בסופו.
- 6. *) אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ח"ד ע' קלא ואילך. המו"ל.
עמוד 459
- 1. א א *
- 2. בתקי"ש (הרס"ג הובא באבודרהם). התעוררות לתשובה (בשו"ע להאריו'"יל בוונות לרייה). ועייג'ייכ המשך וככה תרליז פ"ע משל הבעש"יט זיל ומשל מהרלייצ זיל מבארדיטשוב.
- 3. בפרט די זיבן . . ואַך: בסי' הארין"ל מסיים בזה : וזה ודאי בלי ספקי
- 4. דער הויכפונקט : בנוגע לד' ימים שבין יוהכי"פ לחהייס (שאז יש ג"כ ענין התשובה - ראה לעיל שיחה א' לפ' האזינו (ע' 206) הערה 16, 72, ושינ) ועד שמע"צ - חתימת ונתינת הפתקין (זח"א רב, א. ח"ב קמב, סע"א. ת'ג לב, א) שעד שמע"צ אומרים לדוד אורי -- צ"ע אם גם אז הענין דחשבון הנפש (והרי אין מתודין אז, וגם לא בלחש ; כן -- לכל הדעות אין אומרים אז סליחות).
- 5. יוס-כיפור: ובו עצמו פעם אחר פעם עד להוידוי בעת החתימה -- בתפלת נעילה. ועיין שו"ע אדה"ז רייס תריז
- 6. שכל כו' גוט כו' פשַרקערט : וכידוע הדוגמא בזה אשר שאול שהי' משיח ה' וכבן שנה שלא טעם טעם תטא (יומא כב, ב) אמר הקימותי (יותר מ,עשיתיי בלבד) את דבר ה' ושמואל אמר ותעש גו' ה' (יותר מהעדר עשיית הטוב) וביאר כי ,שמוע* ו,להקשיב" -- הם העיקר (ש"א טו, יגזכב).
- 7. פשַראיינציגט ער זיך : ראה תניא פ"ה. ועייפ המבואר שם י"ל שע"י התמדה בלימוד התורה נעשה שכלו -- שכל דתורה (ע"ד הרגל נעשה טבע) ויש לסמוך עליו. אלא שמצד שכל דתורה -- אפ"ל כמה סברות ואלו ואלו דאי"ח (עירובין יג, ב) ואדרבא מעלת התורה שלא ניתנה חתוכה (ירוש' סנה' פ"ד ה"ב) : ולבוא לפס"ד -- ה"ז ע"י והוי" עמו (סנה' צג, ב) וראה אוהיית להצ"צ יתרו עִ' תתצ ואילך.
עמוד 460
- 1. צוויי מאָל טעגלעך : להעיר ממחז"ל דשנים ליום (התמידים) -- מכפרים שאין עון (במדב"ר כא, כא, תנחומא שם), וי"ל דמזה סמך למנהגנו לומר בשני' בתפלת המנחה (ראה שער הכולל פי"א ס"ק כח).
- 2. אפילו ₪ צדיק : וכידוע הדוגמא כשאמר דוד בחנני ה' תנסני (סנה' קז א. זח"א פב, א).
- 3. דער אויבערשטער צו הילף -- אויב מ'נעמט כו": וכמחז"ל שהקב"ה עוזרו : הבא לטהר מסייעין אותו (סוכה גב, ב, יומא לח, סע"ב)
- 8. העכערע מדריגה : ראה אגה"ק סיד : ובכל שנה ושנה *ורד כו' אור חדש כו" שלא הי' מאיר עדייץ מימי עולם אור עליון כזה כו" גילויו תלוי במעשה התחתונים כו'י
עמוד 461
- 1. -----
- 2. ח"י אלול . . הגדולים : ראה ס' השיחות ה'תש"ג ע' 141,
- 3. מדה כנגד מדה: סוטה ט, ב. ובכימ. וידוע .פי' הבעשיט עה"פ ה' צלך (קדושת לוי עֶהי"ית -- קדושה שני' יקרוב לסופה). ובאור תורה להה"מ רמזי תהלים עה"פ ה' צלך עיי ימינך שזהו ,ע"י אהבה לבנים (בני ישראל) וזהו ע"י ימינך והוא ע"ד אברהם אוהבי".
- 4. גרעסער און מערער : הייו באיכות ובכמות. ולהעיר ממחז"ל דמדה טובה מרובה כו' תיק פעמים (תוספתא סוטה רפי"ד). אגה"ק ס"ח : דלכאורה זו אינה מן המדה כו".
- 5. במקומו . . דוד: רמביים הל" מלכים ספי"א ומסיים : שיקבץ ,נדחי ישראל כו" ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד". ובסיום הפרק שלאחריו (והוא גם סיום ספרו יד החזקה): ובאותו הזמן כו יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים כו" בי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. ולמה תוקעין עמו בחצוצרות משום שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד.
תניא, ליקוטי אמרים ה׳ - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב לְשׁוֹן ״תְּפִיסָא״ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ: ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כוּ׳״.
הִנֵּה, כָּל שֵׂכֶל כְּשֶׁמַּשְׂכִּיל וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ אֵיזֶה מוּשְׂכָּל, הֲרֵי הַשֵּׂכֶל תּוֹפֵס אֶת הַמּוּשְׂכָּל וּמַקִּיפוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְהַמּוּשְׂכָּל נִתְפָּס וּמוּקָּף וּמְלוּבָּשׁ בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁהִשִּׂיגוֹ וְהִשְׂכִּילוֹ.
וְגַם הַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בַּמּוּשְׂכָּל בְּשָׁעָה שֶׁמַּשִּׂיגוֹ וְתוֹפְסוֹ בְּשִׂכְלוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁאָדָם מֵבִין וּמַשִּׂיג אֵיזוֹ הֲלָכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ בִּגְמָרָא לַאֲשׁוּרָהּ עַל בּוּרְיָהּ הֲרֵי שִׂכְלוֹ תּוֹפֵס וּמַקִּיף אוֹתָהּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
וְהִנֵּה, הֲלָכָה זוֹ, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, שֶׁכְּשֶׁיִּטְעוֹן רְאוּבֵן כָּךְ וְכָךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל וְשִׁמְעוֹן כָּךְ וְכָךְ – יִהְיֶה הַפְּסַק בֵּינֵיהֶם כָּךְ וְכָךְ.
וְאַף אִם לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְעוֹלָם, לָבֹא לְמִשְׁפָּט עַל טְעָנוֹת וּתְבִיעוֹת אֵלּוּ, מִכָּל מָקוֹם, מֵאַחַר שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאִם יִטְעוֹן זֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ, יִהְיֶה הַפְּסַק כָּךְ, הֲרֵי כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ פְּסַק זֶה כַּהֲלָכָה הָעֲרוּכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא אוֹ פּוֹסְקִים, הֲרֵי זֶה מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כִּי אִם בְּהִתְלַבְּשׁוּתָם בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וְהוּא יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין יִחוּד כָּמוֹהוּ וְלֹא כְּעֶרְכּוֹ נִמְצָא כְּלָל בְּגַשְׁמִיּוּת, לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיוּחָדִים מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִנָּה.
וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר.
כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה׳ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בְּחָכְמַת ה׳, הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה׳ בְּקִרְבּוֹ – מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפּוֹס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד.
וּלְפִי שֶׁבִּידִיעַת הַתּוֹרָה, הַתּוֹרָה מְלוּבֶּשֶׁת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְשִׂכְלוֹ וּמוּקֶּפֶת בְּתוֹכָם, לָכֵן נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״לֶחֶם״ וּ״מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ״.
כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם הַגַּשְׁמִי זָן אֶת הַגּוּף כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּתוֹכוֹ וְקִרְבּוֹ מַמָּשׁ, וְנֶהְפָּךְ שָׁם לִהְיוֹת דָּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ, וַאֲזַי יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם, כָּךְ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁלּוֹמְדָהּ הֵיטֵב בְּעִיּוּן שִׂכְלוֹ עַד שֶׁנִּתְפֶּסֶת בְּשִׂכְלוֹ וּמִתְאַחֶדֶת עִמּוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים – נַעֲשָׂה מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ וְחַיִּים בְּקִרְבָּהּ, מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁבְּקִרְבָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ״עֵץ חַיִּים״ שַׁעַר מ״ד פֶּרֶק ג׳, שֶׁלְּבוּשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בְּגַן עֵדֶן הֵן הַמִּצְוֹת, וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּזוֹן לַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וַיַּקְהֵל דַּף ר״י.
וְ״לִשְׁמָהּ״, הַיְינוּ כְּדֵי לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״.
[וְהַמָּזוֹן הִיא בְּחִינַת אוֹר פְּנִימִי, וְהַלְּבוּשִׁים בְּחִינַת מַקִּיפִים. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן לְבוּשִׁים לְבַד, וְהַתּוֹרָה הִיא מָזוֹן וְגַם לְבוּשׁ לַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהּ בְּעִיּוּנָהּ וְלִמּוּדָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו בְּדִבּוּר, שֶׁהֶבֶל הַדִּבּוּר נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אוֹר מַקִּיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״]:
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כו ‹ ט'תתקסז לקו"ש ח"ט ע' 457

