שיחה כ
393שיחה כ
אדם שיש בהם תורה ומעשים טובים; לולב -- בנ"א שיש בהם תורה ואין בהם מע"ט; הדס -- בנ'א שיש בהם מע"ט ואין בהם תורה; ערבה -- אלו שאין בהם לא תורה ולא מע"ט. ואמר הקב"ה: יוקשרו כולן אגודה אחת ואותה שעה אני מתעלה.
וזהו מה שיש בשיחה מה שאין במאמר, אשר לא זו בלבד שהאתרוג והלולב נעשים הדר על ידה, אלא גם ההדס ואפילו הערבה (וכפי' רז"ל ענינם בבני אדם, כנ"ל) הרי, אם ימצא איש שישתדל בזה, יוכל להדרם ולעשותם נאים על ידי כמה מחלקי השיחה, עד שיעשו כולם אגודה אחת - עיין כריתות (ו, ב) כל תענית כו' מהכא ואגודתו גו' -- לעשות רצון
ה' בלבב שלם... (ממכ' י"ג תשרי תש"ד)
₪790
.ויהי רצון אשר, ע'ד מצות סוכה, שהמצוה מקפת את כל האדם מראשו ועד רגליו ועם לבושיו -- וגם המנעלים -- בכלל, ועוד זאת. אשר נתעלה האדם באכילתו בסוכה מקיים מצוה וכן בשתייתו ובשינתו ועוד ועוד -- כל הנעשה בסוכה -- וכלשון דרז"ל תשבו כעין תדורו, הנה יזכה כל אחד ואחד מהם ויצליח להכיר את האמת, אשר היכולת הנתונה לכל אדם לעבוד את בוראו לא רק בעת התפלה ולימוד התורה אלא בכל דרכיך דעהו, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, ואם ירצה באמת הרי סוף סוף יווכח אשר עבודה קלה היא. כי אין הקב"ה מבקש אלא לפי כחן.
שמיני עצרת ושמחת תורה
מוסג"פ הקונטרס לשמע"צ"שמחית הבע"ל * ובודאי יזכה בו את כל סביבתו לעורר, לחזק ולהאיר -- עתה ובמשך השנה -- את השמחה של תורה שלהם, אשר על ידי זה תתעורר תתחזק ותאיר שמחה של מצוה שלהם, ובמילא יהיו למוד התורה וקיום המצות באופן נעלה יותר.
כי כמו שהתורה שקולה ומביאה לכל המצות, כך שמחת התורה שקולה ומביאה לשמחה של מצוה, והעבודה בשמחה ובטוב לבב פורצת כל הגדרים וההגבלות הן למטה והן למעלה, מרחקת מהתאוות, מבטלת הדינים -- ואז באור פני מלך חיים.
394בחתימת ימי המועדים -- ר"ה, יוהכ"פ, חה"ס, שמע"צ ושמחית -- ואיש הישראלי צריך להכנס בימי החול ונוסף על זה -- בימי החול דימי החורף. כחצי שנה בלא רגלים, הרי צריך הוא לקחת עמו ,צידה לדרך? -- כחות והמשכות אשר יתנו לו היכולת כי בקיימו הציווי ,ויעקב הלך לדרכו", יוכל ללכת לבטח דרכו, אף כי כל הדרכים בחזקת סכנה.
ולזה הוא: ביום השמיני עצרת -- אסיפת וקליטת כל ההמשכות כלליות של חדש תשרי. ובשמח"ת -- התחלת ההתגלות וההמשכה, אשר על ידי זה נקל יותר להביא לפועל טוב, במשך כל ימי השנהי את כל ההחלטות טובות דחדש תשרי.
ובפרט שמח'ת דימים אלו תביא את השמחה של מצוה בכל ימות השנה, ובמילא יסורו כל ההגבלות מניעות ועכובים ללימוד התורה וקיום המצות,
כי שמח"ת הוא מקיף היותר עליון הכולל גם את המקיפים הכללים של חדש תשרי --
אשר בזה יובן מה שמצינו שני ענינים הפכיים בשמע"צ ושמח"ת : א) מנהגן של ישראל, אשר תורה הוא, לשמוח בשמחה זו יותר משמחת בית השואבה, ויותר משמחת יו"ט סתם. ב) שמחת יו"ט היא מצות עשה מה"ת. שמחה היתרה דחה"ס ובית השואבה בכלל זה. מפורשת בכתוב. וכן גם שמחה של מצוה. משא"כ שמחת יו"ט האחרון של חג אינה נלמדת אלא מדרשה (ומובן שאין נלמד מזה השמחה היתרה) ויש אומרים אשר אינה מדאורייתא כלל.
והטעם על זה י"ל, שהיא הנותנת, להיות שמחה זו עליונה וכללית ביותר, אינה במנין המצות -- וע"ד מש"כ הרמב"ם לענין צווים הכוללים -- וגם י"א שאינה אלא מנהג, ועד משנ"ת בענין הקפות.
והשי"ת יזכנו שתגיע שמחה זו עד הכח האחרון שבנפש, ולעשות הסכם והחלטה לקבל עומ"ש בקביעות עתים לתורה בקיום המצות ובעבודה 395(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
397(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
398. . . והרי מתאים לההכרזה הנהוגה בליובאוויטש מלפנים בשילהי שמחת תורה -- הנה מתחיל עתה הסדר -- ויעקב הלך לדרכו. והרי קרוב לודאי אשר בהכרזה זו היתה הכוונה .גם לסיום הענין: ויפגעו בו מלאכי אלקים (וכדרז"ל תנחומא ס"פ משפטים. זהר ח"ג רח"צ, א. עייייש).
ולהעיר אשר במדרש תנחומא,
שלגבי הזהר +* הרי זה נגלה דתורה, ובפרט ע"פ השייכות דתנחומא ומדרש ילמדנו, אשר כשמו כן הוא -- לימוד הלכות,
נתפרש הענין דויפגעו בו מלאכי אלקים -- במלאכים, ובזהר, פנימיות
התורה -- על הקב"ה, ודו"ק. (ממכ' כ"ג מ"ח תשכ"א)
*) ראה לקו"ת ויקרא (ה, ד). הל' ת"ת לרבנו הזקן רפיב.
וזאת הברכה
. . . אודה בעד איווי הצלחה בעבודתנו להפיץ מעינות חב"ד חוצה, ויה"ר שתקוים ברכתו; שבודאי יוצאת מקול"ע, וכת"ר, כהן, נוטל חלק - בעבודה -- ובמילא גם בשכר הבא עי"ז. ובכיון הנני כותב .בעבודתנו* כי עבודה זו שלו היא בעיקרה, ובעבודה זו בטוח הוא אשר שלו היא ובחלקו נפלה,
הערות
עמוד 393
- 1. (ממכ' י"ב תשרי תשט"ז)
- 2. *) נדפס בסה"מ תשי"א. המו"ל.
- 3. שקולה ומביאה : פיה"מ פאה א, א.
- 4. כך שמחת התורה: ראה סד"ה צהר תעשה תש'ב.
- 5. והעבודה בשמחהה : בארוכה בלקו"ת פ' תזריע סד"ה שוש תשיש.
עמוד 394
- 1. זימי החורף : ראה סד"ה ביום השמע"צ תרפיט.
- 2. בלא רגלים : ראה לקוי"ת ברכה ד"יה מזמור שיר חנוכת (הראשון) פ'ב.
- 3. ההתגלות וההמשכה: שיחת שמע"צ תשיג
- 4. יותר ויותר : ראה רשיי חולין ס"ג, א, ושו"ע או"ח רסשליט.
- 5. שמחה היתרה . . וכן גם: רמב"ם סוף הל' לולב.
- 6. ויש אומרים : רש"י פסחים עא, א. תוד"ה והשמחה סוכה מב, ב -- עיין מהרש"א בסוכה שם, צל"ח בפסחים שם.
- 7. ועדמש"כ הרמב"ם: בס' המצות שרש ךַ/
- 8. בענין הקפות: לקו"ת דרושים לסוכות סד"ה ושאבתם השני. סידור סוף שער הסכות.
עמוד 395
- 1. שבלב, ולהביא את ההחלטה מהכח אל הפועל, ואז -- מסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ במאמרו שבקונטרס, -- יומשך האור כי טוב ברבוי טוב גשמי ורוחני.
- 2. (ממכ' חוהמ"ס ה'תשי"א)
עמוד 397
עמוד 398
- 1. (משיחת ש"ק בראשית, מבה"ח מ"ח, התועדות שני", בהמשך להתועדות שמח"ת תשילז) ₪70
לקוטי תורה, תזריע ג׳ - הטקסט מספריא
שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה. הנה במלת תשיש יש ב׳ פירושים. הא׳ לשון פועל עומד וקאי על העקרה ותשיש לשון נקבה שהעקרה תשיש בעצמה ותגל בקבוץ בניה. והב׳ לשון פועל יוצא וקאי על הקב״ה שאומר להקב״ה לנוכח אתה תשיש את העקרה וממילא היא תגל (כי נכח לזכר היא שוה עם לשון נקבה נסתרת כידוע). ולהבין זה יש להקדים תחלה ביאור ענין ותגל העקרה בקיבוץ בניה שאם היא עקרה שלא ילדה מאין לה בנים שיקבצו לתוכה. והענין כי הנה ארז״ל ע״פ אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה.
ולהבין זה בעבודת ה׳. הנה נודע שכנ״י נק׳ בשם אשה והקב״ה נק׳ בשם איש וכמ״ש ביום ההוא תקראי אישי כו׳, והנה כמו שבאיש ואשה עד״מ אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, כך הנה בכנ״י עם הקב״ה כשהאשה היא כנ״י מזרעת תחלה היינו בחי׳ אתעדל״ת מלמטה למעלה בחי׳ ואל אישך תשוקתך שהוא ענין הנקרא בלשון הקבלה בשם העלאת מ״נ, ואח״כ נמשך אתעדל״ע והמשכת מ״ד אזי יולדת זכר, דהיינו שמולדת בחי׳ אהבה בנש״י שמבחי׳ דכר דהיינו בחי׳ אהבה רבה שהיא בחי׳ מי לי בשמים ועמך לא חפצתי, פי׳ אפילו מה שעמך בקרוב לך, והיינו מ״ש כי עמך מקור חיים שהם חיי העוה״ב ותענוג אלקי שנמשך לנשמות בג״ע להתענג על ה׳ מחמת השגתם והשכלתם בהשגה והשכלה מופלאת מאד, ועכ״ז אין השגה זו מגעת אלא בבחי׳ עמך שהוא דבר הטפל ובטל אצלך ולא אתה ממש כי לית מחשבה תפיסא בי׳ כלל אלא השגתם הוא בבחי׳ זיו השכינה זיו והארה בעלמא, ואי לזאת ועמך לא חפצתי אלא האהבה רבה היא ליבטל וליכלל באור א״ס ב״ה ממש ולאשתאבא בגופא דמלכא שלמעלה מעלה מבחי׳ זיו והארה, והגם שבבחי׳ זו א״א להיות ע״ד יושבין ונהנין מזיו כ״א אדרבה בחי׳ ביטול במציאות וכביטול והתכללות הנר באבוקה ()(וכמ״ש בסש״ב פי״ט) הגם שתהי׳ אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי כו׳, משא״כ בחי׳ יושבין ונהנין שמהותה ועצמותה כמו שהוא כו׳ אעפ״כ זה רצונה וחפצה להתבטל במהותו ועצמותו מלהיות נהנין רק מזיו כו׳ (ועמ״ש בד״ה מצה זו בענין מוחין דאבא ומוחין דאימא ועמ״ש בפ׳ בהר בד״ה כי תבואו אל הארץ בענין ונפש כי תקריב). ואהבה זו נק׳ בחי׳ דכר כמו מעלת הזכר על הנקבה כי נשים דעתן קלות משא״כ הזכר שהוא בר דעת, וזהו שבחי׳ אה״ר הנ״ל נק׳ דכר שהוא דעת חזק שבוחר העיקר ולא הטפל הגם שלא יהי׳ בבחי׳ יש כו׳ ואינו חפץ הטפל אף שיהי׳ נשאר על מהותו נהנין מזיו כו׳, ואע״פ שגם בחי׳ זו נק׳ מקור חיים וכדאי כל יסורים דגיהנם בשביל ליתי לג״ע אפ״ה הוא רק בחי׳ עמך כנ״ל ואינו ערוך כלל לגבי אור א״ס ב״ה כי ביו״ד נברא העוה״ב, שכל בחי׳ העוה״ב אינו אלא בחי׳ נקודה.
ולכן לא יחפוץ לעשות הטפל עיקר בשביל הלגרמיה שלו. וזהו הנק׳ במשנה שלא על מנת לקבל פרס שבחי׳ נהנין מזיו נק׳ פרס שאינו רק פרוסה מלשון הלא פרוס לרעב לחמך, ולכן אינו חפץ בפרוסה זו וזיו זה כ״א לאשתאבא בגופא דמלכא בבחי׳ ביטול בעצמיות אור א״ס ב״ה כו׳, אשר שם פרוסה הנ״ל כלא ממש חשיבי כטפה באוקיינוס. משא״כ בחי׳ יולדת נקבה זהו בחי׳ אהבה זוטא שהאהבה היא על מנת לקבל פרס בג״ע דהיינו שחפץ קרבת אלהים ולדבקה בו, דהיינו שתשאר עצמות ומהות הנפש כמו שהיא דבוקה בו ית׳ בג״ע.
וזהו בחי׳ נפשי אויתיך כאדם המתאוה לחיי נפשו כו׳ ולכן בוחר יותר בבחי׳ הפרס שהוא רק זיו והארה ביו״ד נברא כו׳ כדי לישאר על מהותו ועצמותו של הנפש ואינו חפץ לאשתאבא וליבטל כהתכללות נר באבוקה בעצמיות אור א״ס ב״ה, ונק׳ בחי׳ אהבה זוטא זו בשם נקבה שדעתה קלה שעושה את הטפל עיקר דהיינו ע״מ לקבל פרס בשביל הלגרמיה שלו.
וזהו נפשי אויתיך בלילה שבחי׳ אהבה זו נק׳ עדיין לילה היא אהבה של חושך כו׳. וזהו הפי׳ שכשהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר. משא״כ איש מזריע תחלה יולדת נקבה. כי הנה נודע שהאוי״ר שהאדם מעורר בנפשו הם רק אתעדל״ת לאהוי״ר הבאים מלמעלה בבחי׳ אתעדל״ע (כמ״ש ע״פ וארא אל אברהם ובהערה לתיקון חצות), ולכן אם האתעדל״ת קדמה תחלה שמייגע א״ע להוליד אהוי״ר מרוח בינתו כו׳ אזי נמשך האתעדל״ע מבחינה ומדרגה גבוה מפנימית האור והחיות שמאיר אור א״ס ב״ה בכנ״י, ועי״ז יולדת זכר שיערה עליו רוח ממרום להיות האהבה בבחי׳ אהבה רבה למעלה מהשגת נפשו שיחפוץ ליכלל ולאשתאבא כו׳. אך לפעמים הגם שאין אתעדל״ת מלמטה עכ״ז נמשך אתעדל״ע תחלה לעורר אתעדל״ת, וזהו הנק׳ איש מזריע תחלה.
ואתעדל״ע זו כיון שנמשכה בלי אתעדל״ת אינה רק מבחי׳ חיצוניות האור והחיות שמאיר א״ס ב״ה, ולכן אעפ״י שהיא מעוררת ג״כ התהוות אתעדל״ת ונעשה בחי׳ הולדה מאחר שיש אתעדל״ע ואתעדל״ת, אך ההולדה היא רק בחי׳ נקבה שהוא האהבה זוטא הנ״ל לרוות צמאונה לבד ולא להשתפך נפשה בביטול ההשגה כנר בפני האבוקה. ועיין בזהר פ׳ תזריע דמ״ה סע״א ועמ״ש סד״ה והיה מספר בענין בת קול מכרזת, ועמ״ש בד״ה שבת שבתון הוא.
והנה כשכנס״י היא בבחי׳ זו דאיש מזריע תחלה נקראת עקרה ואע״ג שיולדת נקבה שהיא בחי׳ אהבה זוטא נקראת עקרה כאילו אינה יולדת כלל,לפי שגם הולדה זו לא נמשך בה מצד עצמה ע״י אתעדל״ת שלה, רק שנמשך ע״י קדימת האתעדל״ע דאיש מזריע תחלה, א״כ אין נק׳ ההולדה על שמה, ולכן נקראת עקרה.
וע״ז אמר ותגל העקרה בקבוץ בניה פי׳ שאף גם כשהיא בבחינת עקרה אלא שהאתעדל״ע מקדים לבוא לעורר אתעדל״ת אעפ״כ יהיה קבוץ בניה דהיינו שתהיה יולדת זכר, ואיך יהיה זה, לזה אמר בשמחה שע״י השמחה של מצוה יוכל להיות בחי׳ זו, דאע״ג שאיש מזריע תחלה עכ״ז תהי׳ יולדת זכר.
והענין דהנה כתיב תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך וגו׳. דלכאורה משמע אע״פ שעובד אלקים רק שאין העבודה בשמחה וטוב לבב אזי יומשך העונש ועבדת את אויביך, וזה אינו מובן כי מפני מה יהי׳ העונש המר הזה מחמת חסרון השמחה לבד. אך הענין כמ״ש כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ומחמת זה נמשך העונש ואעפ״כ אילו הי׳ עובד את ה׳ בשמחה של מצוה הי׳ גדול כח שמחה זו שמעורר השמחה למעלה כביכול והיא מבטלת הדינים כו׳ כי באור פני מלך חיים כו׳ (וע׳ בזהר פ׳ תצוה דף קפ״ד ע״ב), משא״כ תחת אשר לא עבדת בשמחה כו׳ נמשך העונש על העוונות אשר אין צדיק בארץ כו׳ כנ״ל. ועד״ז יובן גם כאן כי הנה כל הנ״ל מה שיש הפרש בין אשה כי תזריע שאז יולדת זכר ובין איש מזריע תחלה שאינה יולדת אלא נקבה, זהו דוקא כאשר אור א״ס ב״ה נמשך בדרך וסדר הדרגת ההשתלשלות שע״פ מאמר קו המדה שכך היא המדה שאם אשה מזרעת תחלה ואכשור דרי שיש אתעדל״ת יומשך אתעדל״ע מבחי׳ עליונה עד שתהי׳ יולדת זכר בחי׳ אה״ר, משא״כ כשלא אכשור דרי וליכא אתעדל״ת אזי המדה שנמשך האתעדל״ע רק מבחי׳ חיצוניות עד שאינה יולדת אלא נקבה. משא״כ ע״י שמחה של מצוה שמעורר בחי׳ שמחה העליונה שהשמחה גורם הגילוי והוא שהאור בא ונמשך מעצמות המאציל בתוספות ועילוי רב שלא כדרך וסדר ההדרגה ע״ד דוגמא בחי׳ השמחה במלך ב״ו שיוצא אז חוץ לגדרו והגבלת המדות ולכן יוכל להתגלות לקטן כמו לגדול בשוה ממש, כמ״כ למעלה ממש בבחי׳ התגלות שמחה עליונה, הנה אז מתחברים ומתערבים ומתכללים יחד כל האורות עליונים עד שאין שום הפרש בין מעלה ומטה ימין ושמאל כו׳.
ואזי נמשך שאף עקרה תקבץ בניה דהיינו שאע״פ שהיא בבחי׳ עקרה ואיש מזריע תחלה עכ״ז תהיה יולדת זכר כו׳ וכמ״ש בד״ה רני ושמחי בת כו׳ שזהו ענין איש ואיש יולד בה כו׳ ע״ש. וזהו שאנו מבקשים שוש תשיש ותגל העקרה כו׳ שע״י השמחה של מצוה מלמטה שהעקרה היא כנ״י תשיש ותגל בעצמה בשמחה של מצוה עי״ז מעוררים גילוי שמחה עליונה (וכמ״ש במ״א ע״פ שוש אשיש בהוי׳ ע״ש), ועי״ז אתה תשיש ותגל העקרה והוא ענין משמח ציון בבניה כו׳. ולכן ע״י השמחה ג״כ לא יהי׳ בחי׳ ועבדת את אויביך שכל בחי׳ שינו יים והנפילה מעבודת ה׳ מגדלות לקטנות גם הנפילה בתאוות שזהו ענין ועבדת את אויביך כ״ז הוא רק תחת אשר לא עבדת בשמחה כ״א בבחי׳ יש מי שאוהב ומשיג שהוא בחי׳ לגרמיה ומזה נמשך הנפילה כו׳ אבל ע״י השמחה בה׳ לא יהיו שינוים אלו כו׳ (ועיין בפ׳ ויחי דרכ״א ובפ׳ אמור דק״ז בענין אתר דמשתני והיינו בחי׳ אהבה זוטא שמבחי׳ נשים דעתן קלות בבחי׳ לגרמיה לכך יש בה שינויים וכמ״ש ע״פ חכלילי עינים משא״כ בבחי׳ אהבה רבה שמבחי׳ דכר אין בה שינויים ונק׳ עץ חיים וכמ״ש בד״ה מקושש עצים והשמחה בה׳ מרחקת ג״כ מן התאוות כמ״ש בד״ה ה׳ לי בעוזרי. ועמ״ש בביאור ע״פ צאינה וראינה מענין זה ועמ״ש ג״כ פ׳ בשלח ע״פ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים וע״פ אסרי לגפן כו׳ שהשמחה צ״ל כלולה ביראה וביטול כו׳) (ועמ״ש עוד מזה בשה״ש בביאור ע״פ צאינה וראינה):
מצוטט ב־3 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך ד ‹ תשפג לקו"ש ח"ט ע' 393
- כרך יב ‹ ג'תתיח לקו"ש ח"ט ע' 393