שיחה ד

285שיחה ד

נש א

. . . הדין והמקור לדין שערות הבתולות -- מפורש הוא בטוש"ע או"ח סע"ה. ועייגיכ שו"ע אהע"ז סכ"א סיב.

הטעם להחילוק י"ל, דהרי ופרע את ראש האשה (ראה כתובות עב סע"א) בנשואה כתיב, והעיקר, עדמש"כ בהקדמה לפיה"מ להרמב'ם -- שבענינים המקובלים מדור דור מימות מרע"ה אא'פ להיות בזה מחלוקת (וראה עד"ז בירוש' פסחים רפ"ו: והרי א"א לשני שביעית כו). והרי בהנ"ל ראו מנהג הבתולות מדור דור. ולדעת ר' ישמעאל (ספרי לבמדבר ה' יח) זכר במקרא שהבתולות הולכות מגולות. פנימיות הטעם ע"פ נגלה ייל דכסוי הראש באשה בא בעונש על חטא עה"ד (עירובין ק. ב) שהכשילה את בעלה. ולכן אינו בבתולה, ומובן דל"ק מדם נידות (עירובין שם) - כי זהו ענין שנעשה

בטבע הגוף, משא"כ הנ"ל, (ממכתב אדר"ח תמוז, תשט"ו)

וכיון שהדרישה מופנית לכל אחד ואחד, בודאי שבכחו הוא, שהרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

286והתכלית בזה -- אל מול פני המנורה יאירו שבעת הגרות, שכל אחד ואחד איך שלא תהי' תחלת קיומו את התורה ואת המצות באחת הדרגות דשלא לשמה -- מתוכה בא לשמה,

ואפילו זה הנקרא נדח, שהוא עוד למטה יותר מזה הנקרא רחוק כמובן, הרי הובטח כי לא ידח ממנו נדח, כפסק הדין בפנימיות התורה ועד לפסק דין גלוי בנגלה דתורה.

ויהי רצון שיעשה כל אחד ואחד ככל האמור בנוגע לכל עניניו, אשר יאיר אל מול פני המנורה ואפילו אלה שלעת עתה הם בבחי' נדח, ויעשה זה ברעותא דלבא, אופן עבודת אהרן, ובחי' אהרן שבכל אחד, שהרי אהרן הוא משבעה הרועים, ועד לאופן שעד ירכה עד פרחה מקשה היא,

שירכה -- הכי תחתון שבו ופרחה -- הכי עליון שבו, יהי' מקשה אחת זהב טהור... (ממכ' מוצש"ק פרשת בהעלותך, ה'תשכ"ד)

... קוראים פ' בהעלתך את הנרות, הרי בודאי שיש בזה משום הכנה והתעוררות..:

ובפרט -- על פי המבואר בלקוטי תורה (פ' בהעלותך) לרבנו הזקן, שענין המנורה -- כי הנשמה קרוי' נר, כמ"ש גר ה' נשמת אדם כו" ויש בנש"י בחינת ז' נרות שהם ז' מדרגות בעבודת ה', יש עובד מאהבה משוך כמים, ויש מאהבה כרשפי אש, ויש על ידי התורה קו הממוצע וכו' (ראה שם באריכות).

ומכאן ההוראה לכל אחד ואחד מבני ישראל לא רק להמשיך ולהעלות בנשמתם הם -- נר תמיד דנר מצוה ותורה אור, אלא גם להדליק ולהלהיב נשמת כל או"א מבנ"י, לכל סוגיהם, באופן שגם הם וביתם יהיו משכן ומקדש לו ית', בהתאם לרצונו ולהבטחתו של הקב"ה ושכנתי בתוכס, בתוך כל אחד ואחד מהם.

287ואם בכל אחד ואחד מבני ישראל הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה בנוגע לתלמידי התמימים. אשר תפקידם -- בסגנון המייסד הגדול דישיבת תומכי-תמימים הוא כ"ק אדמו"ר נ"ע -- להיות נרות להאיר, שהוא עצם שליחותם . . .

(ממכ' יום א' לסי בהעלותך את הנרות, ה'תשכ"ח) 288. . . כותב אודות הס"ת עתִיק שנמצא בביהמ"ד גדול שם מתפלל ובעת קרה"ת בפ' בהעלותך ראו שאין שם נוני"ן הפוכים שבין הפרשיות, ותחת זת מנוזרים הנוני"ן של בנסוע והנו"ן השני של כמתאוננים, כן האתוון רברבין מרובים בס"ת ביותר ואומרים שכל האל"ף בי"ת באתוון רברבין נמצא בה, ושואל חוו"ד בזה.

289הנה דעה זו, שנו"ן מנוזר יהי' הנו"ן השני של כמתאוננים, לע"ע לא מצאתי בשום מקום (הדיעות בזה נקבצו בספר מאיר עיני סופרים סימן י"ד וראה ג'כ משנת אברהם סימן כ"ד) ומ"ש כת'ר במכתבו שזה לפי דעת המרש"ל, הנה הרש"ל, הועתק בספר מאיר עיני סופרים הנ"ל, הוא רק נו"ן קדמאה של כמתאוננים ולא השני. וכיון שצריך לתקנם, הרי מתקנים כמו שצריך לכתחילה. היינו לעשות נוני"ן מהופכים בהריוח שבין הפרשיות, ושארי הנוני"ן יהי' כתיקונן כמנהגינו עתה. עוד זאת שכיון שגם בעוד ענינים נמצאו שינוים בס"ת זו, וכמו באתוון רברבין הנ"ל הנה ע"ד מ"ש בשערי אפרים סעיף י"ח יש לבדוק אחרי שאר טעיות כיון ששינה מגהג הסופרים : . . (ממכי י"א תמוז, תשי"ד)